בעלת תמהיל מבהיל של הפרעות

ראשית אני סובלת מבורדורליין כאשר האלמנט הדומיננטי ביותר הנה תחושת הריקנות האופפת אותי, כמו כן נטיה לדכאונות ושינויים תכופים וקוטבים במצבי הרוח. אני מטופלת בפבוקסיל באופן קבוע כשנה בקירוב וכן לצורך תוספת הרגעה ותראפיה מהמתחים החילותי בטיפולי שיאצו מרגיעים ביותר, כמו כן אני בטיפול נטורופתי-טיבעי לבעיות משקל ואקזמות בהן אני לוקה, סובלת ומתמודדת. אני חשה כי מעבר להפרעת האישיות הגבולית שלי ולהתפרצויות הכעס האימפולסיביות שלי שהתמתנו בצורה משמעותית, אני סובלת מהפרעה פוסטראומטית. זה בא לידי ביטוי בכך שכל אלמנט טריוויאלי מזעיק אותי וגורם לי לזנק בפחד מצמית תוך עלית סף הפחד לרף המקסימלי: דפיקות לב מואצות, רעידות מפחידות וכולי הופכת לשלד לבן מהלך. ולעיתים אף משתתקת כמי שכפאה שד(כאשר אני מניחה ראש לדוגמא ומישהו נכנס לחדר הלימודים לאחר ההפסקה, אני מזנקת בבהלה ובקריאות מחרידות- אינסטנקטיבית). עלי לציין כי עברתי לאחרונה 2 תקיפות מיניות טראומטיות שהטביעו בי את חותמן..ואין הטבה משמעותית ככל שנוקף הזמן. וזאת חרף הטיפולים שבהחלט איזנו את שאר האלמנטים. ראשית: מי אמון על אבחנה ברורה של הפרעה פוסטטראומטית? שנית: מה הטיפול הממוקד להפרעה המשבשת הלזאת? ובאם השרות הציבורי אמון על כך, להיכן אתה ממליץ לי לטפל בעצמי באזור ירושלים?

שלום מופרעת, את מופרעת מאוד מעשית, אם הצלחת להפוך את התמהיל שלך לשאלות כ"כ פרקטיות :-) הטיפול הנחשב יעיל ביותר להפרעה פוסט-טראומאטית הוא טיפול ע"י חשיפה בשיטת הפסיכולוגית עדנה פואה. קיימת יחידה העוסקת בכך במרפאה הפסיכיאטרית בשיבא ונראה לי שהמקבילה הטובה ביותר בירושלים היא המרפאה הפסיכיאטרית של הדסה עין-כרם. שיאצו עושה נפלאות גם לי ואם עדיין יש לך התפרצויות זעם כדאי להתייעץ עם הפסיכיאטר לגבי העלאת המינון של הפבוקסיל, תרופה מצויינת שהצליחה איפה שהרבה מקודמותיה נכשלו אצל כמה מטופלים שלי. נשמע שאת מתמודדת מצוין ובעלת כשרון כתיבה. את עושה עם זה משהו? בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

האם הטיפול שמנית להפרעה פוסטטראומטית הנו התנהגותי קוגנטיבי? דהינו פסיכותראפויטי נקודתי?או שמא תרופתי? האם לשיאצו סגולות מחוננות לכאבים פסיכוסומטים מלבד להפגת מתחים תראפויטים? מרנין לדעת כי רופא קונבנציונאלי דגול כמותך, תומך ודוגל בשיטת טיפול מסורתית- אלטרנטיבית- סינית עתיקה ובדוקה, כשיאצו. האם נטילת 125 מ"ג פבוקסיל הוא מינון סביר ומקובל לאור טווח התופעות ומטווח ההפרעות הגלומות בי? האם יש טעם להמשיך ולרדת במינון התרופה? או שמא הטיפול במינון נמוך לא יהא אפקטיבי ופרודוקטיבי?