הגדרת הלא מוגדר (קצת ארוך ואני אשמח לתגובות נוספות

דוקטור שלום, (ארוך עד מאוד) אני לא יודעת איפה להתחיל ולספר על כל היושב בלבי, אבל אני אנסה. הרי לצורך כך התכנסנו כאן היום. הסיפור שלי מתחיל ארבע שנים אחורה- הייתה אהבה גדולה שנמשכה הרבה זמן. קשר רגשי וחיבור ברמה אחרת. רצה הגורל, או אולי מעשים של בני אדם וזה נגמר. כמה מילים בפוסט בפורום פסיכותראפיה לא יכולים, כמובן, לתאר את כל מה שהיה, אבל אני מנסה. בקשר, כמו בכל קשר אחר, היו עליות ומורדות, היו תקופות טובות יותר ופחות. היה את האון אוף המאוס אולי 4 פעמים. לבסוף, זה נגמר. שנינו ניסינו להמשיך. אני לא הצלחתי במיוחד- אולי לא ניסיתי. הוא יצר כמה קשרים, לרוב עם אקסיות שלו. לאחר מס' חודשים לאחר פרידה שבה נותק הקשר- חזרנו לקשר. מיותר לציין שהוא לא מוגדר בשום צורה שהיא. פעם קודמת שהיינו בקשר מסוג זה, ברגע שהתחלנו לדבר על הגדרה- זה נגמר. אני מבינה מאיפה זה נובע אצלו- פחד ממחוייבות. ובכן, אנחנו כבר במצב הזה כמעט שנה וחצי וכל כמה חודשים אני נכנסת לפאזה של: טוב, אני חייבת להפסיק את זה, מגיע לי יותר. אני בן אדם רגשי, אני רוצה להיות מאוהבת, אני רוצה שיגידו לי שאוהבים אותי, לא רוצה יותר את אי הוודאות הארורה הזו. אבל מפחדת. למען האמת, אני מתה מפחד. כשאני איתו כל כך כיף לנו, אנחנו זוג לכל דבר. אין שום דבר ששונה- פרט להגדרה. אם נפתח את העניין זה יגמר- זה לא יוביל למקום טוב, ואני לא יודעת אם אני מוכנה לוותר על החמימות והאינטימיות הכל כך מיוחדת עם הבן אדם שמכיר אותי הכי טוב. לפי מה שהבנתי, הוא מגדיר אותי כחברה שלו. בפני הוריו, אחיו. אני רוצה לדעת יותר טוב מה לעשות. אני יודעת שהמצב הזה הוא לא טוב בשום צורה. שנינו תקועים באותו מקום, ואולי מפסידים דברים אחרים שיכולים להיות הרבה יותר טובים. אבל למה, למה אני כל כך מפחדת לוותר עליו. אני לא מודה בפני עצמי שאני מאוהבת בו, כי זה יוביל אותי למחשבות מיותרות. אני לא יודעת איך לקרוא לזה- שכנוע עצמי, הרס עצמי או הדחקה. נראה לחי שזה הכל ובשפע. אני רוצה לדעת מה לעשות. בבקשה עזור לי. דלית.

שלום דלית, על פניו נשמע שבגלל הפרידות שהיו עד כה בקשר, קשה להרגיש בו ביטחון. יחד עם זאת, את מרבה להביע ולתאר את רגשותייך וממעטת בעובדות. אולי תספרי לנו בת כמה את? בן כמה הבחור? מה מצבכם המשפחתי? מה ההיסטוריה של כל אחד מכם בקשרים? כמה זמן נמשכו הקשרים שלכם עד כה ומדוע הם נותקו? האם חלקתם מגורים משותפים עם בני זוגכם הקודמים? בברכה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.gidi.home-page.org

תודה על התגובה המהירה! ידעתי שהפלגתי ברגשות (בן אדם רגשי אנוכי) והמעטתי בעובדות, אז ככה: אני בת 20 והוא בן 21. הוא בן הזוג הראשון שלי , האהבה הראשונה שלי ובכלל. אחרי העובדה הזו, שאר השאלות מתבטלות. אחריו היו לי מס' דייטים. לא מוצלחים במיוחד. אני לא מצליחה להפתח לאף אחד, אולי כי אני לא רוצה (?). בהתחלה הגדרתי את הקשר שלנו כ: יזיזים. אבל אז נסענו לסוף שבוע רומנטי, אז היה לי קשה להמשיך ולהגיד לעצמי שזה זה. אבל זה נשאר באוויר. ואי הידיעה הורגת. אבל אני חלשה:( מה יהיה, דוקטור? דלית