פורום פסיכיאטריה

שלום לאחרונה אני סובל מבעיה של ביטחון עצמי נמוך מאוד דבר שמשפיע עלי במידה רבה בחיי היום יום. חשוב לציין שנקלעתי כבר לתקופות כאלו מס' פעמים אבל בסופו של דבר הצלחתי להתמודד עם זה, והכל חזר אלי , ממש כמו קסם. לפי ניסיוני גם עכשיו זה נובע מדימוי עצמי נמוך , שגורם לי לפתח רגשי נחיתות , להשוות את עצמי לאחרים וכ"ו... השאלה היא כזאת : האם כדאי לי לגשת לפיסוכולוג , אני לא רוצה ללכת ליותר מפגישה אחת ואני גם פוחד שאם אני יגש אליו אני סתם "יטבע" בתוך הבוץ הזה. אני רוצה להפסיק את הנדנדה הזאת , להיות כמו שאני אוהב את עצמי רגוע , משוחרר , ולא חושב אלף פעם לפני כל מעשה. מקווה לתגובות תודה

שלום, אין טעם לגשת לפסיכולוג פעם אחת, כך שאם זו ההתלבטות ההמלצה היא לא להגיע לפסיכולוג. כמובן שהשאלה העיקריתהיא האם כדאי להתמודד לבד ולחכות או לפנות לטיפול? כיום אני ממליץ לאנשים צעירים לגשת לטיפול כיוון שאלו השנים הכי יפות שלכם ועדיף להרגיש טוב ולהנות מהחיים כעת ולא לחכות מספר שנים ורק אחר כך כאשר אין ברירה אז לגשת לטיפול. אבל כמובן כל אחד זה אחרת ואתה צריך להחליט כל טוב דר' גיורא הידש

שלם ד"ר הידש. לקחתי במשך שנים רבות (12) פבוקסיל ופאקסט בשלוש שנים האחרונות תמיד כשניסיתי להיגמל מהתרופות היו לי סחרחורות חזקות נורא ונאלצתי להמשיך ולהשתמש בתרופה לא בגלל שהייתי צריך אותה אלא בגלל הקושי הרב להיגמל ללא תחושת הסחרחורות הקשה והנטיה להתעלפות. ירדתי למינון נמוך מאוד של התרופה - פעם בארבעה ימים כדור אחד של 20 מג בחודשיים האחרונים החלטתי לעשות מאמץ על ולנסות בכל מחיר להיגמל מהתרופה התוצאה תחושות לא נעימות בחזה (פעימות מוקדמות) סחרחורות שהיו צפויות ועוד. הלכתי במקביל לבצע בדיקות מאמץ ואקו לב על מנת לשלול בעיה לבבית (כי זו הפוביה שלי מלכתחילה שגרמה לי לקחת את התרופות). תמיד היה לי לחץ דם תקין או מעט מעל לתקין (כי אמרו לי שאני מתרגש קמעה כאשר בודקים לי את לחץ הדם - וצדקו (-: ). בדיוק בימים שנגמלתי וחשתי את הצורך הגדול ביותר לחזור ולקחת את התרופה הלכתי למבחן מאמץ ואמרו לי שיש לי לחץ דם נמוך וחשבו שזה מובן מאליו עבורי. לא משנה כמה התאמצתי בהליכה על ההליכון הלחץ הדיאסטולי היה 60 60/110 60/120 60/130 וכך הלאה עד לסיום הבדיקה והגעה לדופק היעד הבדיקה תקינה מאז ועד עכשיו אני מרגיש חלש ועם הרבה סחרחורות ואמרו לי שכך מרגישים אנשים עם לחץ דם נמוך. האם יתכן קשר לגמילה מהתרופה ? האם זה קיים בספרות הרפואית ? תודה מראש על תשובתך.

שלום, אין זה נכון לקחת תרופה פעם בארבעה ימים, בדרך הזו יש הרבה תופעות לוואי וסיום הטיפול לא נעשה קל יותר. אם קשה לך מאוד לסיים טיפול מומלץ לעבור לפריזמה-פרוזק אשר משך פעולתה ארוך ולכן קל לסיים טיפול עם הפרוזק. אין לתרופות השפעה על לחץ הדם. כמו כן לחץ דם נמוך אינו מחלה, אולי סימן לחיים ארוכים. כך שאם זה לחץ הדם הטבעי שלך וגם בדיקות המאמץ תקינות כנראה שמדובר על מצבים של חרדה ולא בעיה גופנית. כמובן שהאישור הסופי צריך להיות של רופא המשפחה וצריך לקחת בחשבון את גילך. כל טוב דר' גיורא הידש

לחץ דם נמוך מופיע כאשר הלחץ בתוך דפנות העורקים נמוך מדי במהלך ולאחר פעימת הלב. במידה ולחץ הדם נמוך מדי, זרימת הדם ללב, למוח ולאיברים אחרים אינה מספיקה. התסמינים השכיחים ביותר של לחץ דם נמוך הם סחרחורת ותחושת ריחוף, כך על-פי ה"National Library of Medicine". המצב עלול לנבוע משימוש בתרופות מסויימות, כולל תרופות נוגדות חרדה, תרופות לטיפול בלחץ דם גבוה ותרופות קרדיווסקולריות (של הלב וכלי הדם) אחרות, תרופות נוגדות דיכאון ותרופות נרקוטיות. גורמים פוטנציאליים אחרים כוללים התקף לב, התייבשות, קצב לב לא סדיר, אי ספיקת לב, אנאפילקסיה (רגישות-יתר לחלבונים) זעזוע או סוכרת. אם אתם סובלים מלחץ דם נמוך ומתחילים לחוש סחרחורת, כאב בחזה, קוצר נשימה, קצב לב לא סדיר, חום העולה על 38.3 מעלות, או כאב חריף בגב בעליון צרו קשר מייד קשר עם הרופא.

שלום לכולם, בינואר אמור להיכנס לתוקף הרפורמה בשרותי בריאות הנפש. משמעות הרפורמה שקופות החולים השונות תקבלנה אחריות על שרותי בריאות הנפש ותצטרכנה לממן אותם (עד היום למשל הקופות לא ממש בדקו האם פלוני מאושפז אישפוז פסיכיאטרי מסיבה מוצדקת והאם האישפוז התארך יתר על המידה, מכיוון שהן לא שילמו על אישפוז....). האם לדעתכם הרפורמה תהווה שינוי מבורך או שיהיו השלכות בעייתיות כגון: 1) קושי להגיע לאשפוז פסיכיאטרי במידת הצורך. 2) קושי לקבל תור מהיר למרפאה פסיכיאטרית. 3) קושי לקבל תרופות יקרות שהקופה אולי לא תרצה לתת. 4) קושי לקבל טיפול בשיחות, שנחשב "משאב יקר". אשמח לשמוע דעתכם בנושא זה מיכל

למיכל עוד לא ברור מה ואיך תשפיע הרפורמה על השירותים שינתנו בבריאות הנפש. למיטב ידיעתי החליטו לדחות את הרפורמה בחצי שנה, כדי שאפשר יהיה לבדוק יותר לעומק את השלכותיה, לאור הביקורת שהיתה עליה מאנשי מקצוע ומטופלים. שבוע טוב תמי.

למיכל ולכולם באופן עקרוני כבר הגיע הזמן לרפורמה וחשוב שבריאות הנפש תהיה במסגרת קופות החולים כמו כל תחומי הבריאות הגופניים. אבל נראה שהרפורמה תהיה בעייתית ובמיוחד בהתחלה, בכל תקופת הביניים של ההתארגנות. אשמח לקבל תגובות והתנסויות עם השינויים הצפויים מכל אחד שמעורב בתהליך, הן לטובה והן לרעה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב נכון לעכשיו הרפורמה הוצאה מחוק ההסדרים. יש כוונה בעוד 6 חודשים להביא את הרפורמה כחוק נפרד. השאלה אם יצליחו לחוקק חוק נפרד לנושא זה. יש מחלוקת לגבי כל הנושאים ולכן החוק עוד יעבור שינויים רבים עד שייושם אם בכלל. http://www.haaretz.co.il/hasite/pages/ShArtPE.jhtml?itemNo=803990

שלום ד"ר, בפניתי הקודמת סיפרתי שאני לוקחת רסיטל של 20 מ"ג ליום עקב חרדות. בשבועות האחרונים יש לי מיחושים מוזרים של הרדמות /התקשות אזורים בגוף. במיוחד באזור העורף ..כאילו נעלמת לי התחושה למספר שניות זה מלחיץ וגורר איתו חרדה גדולה. מה זה יכול להיות מעבר לסימפטום של חרדה ולאלו בדיקות ישלח אותי הנירולוג. (פניתי לרופאת המשפחה שאמרה שאלו סמיפטומים של פאניקה)אבל כחרדתית אני לא מכירה תפעות כאלו ,אוסיף עוד שכאשר אני עובדת על המחשב גם יש לי תחושה של הרדמות בכף היד שנמצאת על העכבר...ולעיתים גם תחושות זהות באזור הפנים. פסיאטרית יעצה לי להוסיף לרסיטל קסאנקס אבל לפני כן לפסול שמדובר בבעיה אחרת. תודה

לגאיה לא בדיוק הבנתי את השאלה, נראה לי שדעתה של הפסיכיאטרית נכונה, לשלול בעיה גופנית/אורגנית בעיקר נאורולוגית ורק אחר כך להחליט שמדובר על בעיה של חרדה. יחד עם זאת אפשר לנסות וליטול קלונקס, במידה ותהיה הקלה הדבר רומז לכיוון של חרדות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב אני חולה מאניה דיפרסיה כיום בן 31 נוטל ליטיום וציפרלקס. המחלה אובחנה בגיל 20. רציתי לשאול האם עם הזמן הרמיסיות מתקצרות והאם עם חלוף הזמן המחלה נעשית גרוע יותר?אגב, האם חולי מאניה דיפרסיה נוטים לחזור על ניסיונות התאבדות יותר מפעם אחת?תודה

לערן במשך השנים הגלים נעשים פחות תכופים וישנה רגיעה כאשר הדיכאון שולט יותר. אבל אלו הם נתונים סטטיסטיים וכל אדם הוא מקרה פרטי שונה. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב, מישהו במקרה יודע מה אומר החוק במקרה של אשה הסובלת מהפרעה נפשית קשה ומדביקה גברים תמימים במחלות מין המצויות בגופה שכן היא עלולה להדביק אנשים נוספים ואינה מטפלת בעצמה כראוי. האם ניתן להודיע על כך למשרד הבריאות או לעמותת פסיכיאטרים כלשהי? תודה, רונית

שלום רב הפצת מחלות מין נשמע מאד רציני וחמור. המלצתי להודיע למשטרה באופן מיידי. אם יש בסיס לדבריך אז המשטרה תעצור אותה ותביא אותה בפני שופט. אם השופט יתרשם שהיא חולת נפש (או יש לה עבר פסיכיאטרי) הוא ישלח אותה להסתכלות ואישפוז כפוי בבית חולים פסיכיאטרי. אם היא תשאר באישפוז כפוי או תועמד למשפט פלילי זה תלוי בתוצאות של ההסתכלות הפסיכיאטרית. בברכה

לרונית קיימת חובת דיווח על מחלות מדבקות כמו מחלות מין, כך שרופא המשפחה שהוא מכיר את הבעיה הנפשית וגם את המחלות הגופניות חייב להתמודד עם הבעיה. אני מניח שבמחלות קשות אינך מתכוונת לאידס כי לגבי איידס החוקים חמורים יותר. יחד עם זאת איני יודע מהיכן את יודעת שהיא חולה במחלות מין והפרעה נפשית, גם הפצת שמועה או מחשבה כזו היא דבר שאסור לעשותו. שבוע טוב דר' גיורא הידש

ד"ר גיורא הידש שלום. קיבלתי מרופא משפחה מרשם לתרופה בשם REMOTIV בשל חרדה שאני סובל ממנה הרבה זמן במיוחד חרדה חברתית(לא בעוצמה משתקת אך בהחלט מפריעה). קראתי בעלון התרופה שההתוויה שלה בישראל היא בכלל טיפול בדכאון קל עד בינוני. אמנם,יש לי דכאון קל אך עיקר הבעיה שהסברתי לרופא היא תחושת פחד וחרדה. קראתי קצת על התרופה באנגלית באינטרנט ושם כן הוזכר שהתרופה מפיגה חרדה ומתח. האם התרופה הזו אכן יש בה כדי לעזור לחרדה כפי שטוען רופא המשפחה?והאם מבחינת פעילות היא עושה מה שעושה פרוזק/רסיטל?תוך כמה זמן מתחילים להרגיש שינוי והפחתת החרדות והאם התרופה הזאת גם יכולה לרפא ולא רק להקל? אשמח גם לשמוע אם יש לך ניסיון טיפולי טוב עם התרופה לחרדה. רב תודות ושבת שלום.

לנבו הרמוטיב היא תרופה טבעית (צמח ההיפריקום) נוגדת דיכאון קל עד בינוני ודומה לתרופות הפועלות על הסרוטונין, הכינוי שלה הוא הפרוזק הטבעי. ישנן הוכחות רבות ליעילות של הרמוטיב על דיכאון אולם לא על חרדות. יחד עם זאת, הגיוני שהיא תשפר את המצב הנפשי וגם החרדות יפחתו. כך שאם אתה מעדיף תרופה טבעית אז אפשר לנסות את הרמוטיב, אם אין לך קושי עם תרופות אז כדאי לחשוב על ציפרלקס או סרוקסט או אפקסור שהוכיחו את יעילותן לחרדות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב דר אבא שלי בן 41 חולה במחלה הנ"ל ואני נוסיע איתו לרופא פסיכיאטר . ונאמר לי על ידי הרופא שאבא שלי חולה בחלה זאת .ואני מבקש ברשותך עוד מידע על המלה זאת. אני מבקש מידע על מחלת PTSD מה זאת המחלה . מה רמת הסיכון .מה התופעות הנפוצות למחלה זאת .ואם ניתן להחלים מהמחלה. לטופלך אודה.

בשביל לאבחן פוסט טראומה (PTSD) צריכה להיות לפני כן טראומה. איזה טראומה אבא שלך עבר?

לאבי תודה לדור, מדובר על הפרעה נפשית שקורית אחרי טראומה, הטראומה עלולה להיות מכל סוג, תאונת דרכים, אלימות, מלחמה וכך הלאה. תוכל למצוא חומר רב ברשת על ההפרעה הזו, בעברית היא נקראת הפרעה בתר חבלתית (אחרי חבלה). ההפרעות מתחלקות למספר קבוצות, סיוטי לילה והפרעות בשינה, חזרה של תמונות וזיכרונות מהטראומה, אי שקט ועוררות של מערכת העצבים, רגזנות וסף תיסכול נמוכים ועלולים להיות התפרצויות, ונטיה להתרחק מחברה ולהסתגר. כמובן שלא כל התופעות הללו מתקיימות אצל אותו האדם. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום רב לך כאמור 4 חודשים אחריי לידה - חזרו התקפיי החרדה ובהתייעצות עים פסיכיאטר בכיר ביותר החלטנו לעבור לציפראלקס לאחר שגם עליה במינון של לוסטראל לא גרמה להטבה . מה דעתך על התרופה? וכיצד אוכל לשלב את הירידה במינון של הלוסטראל ועליה של הציפראלקס בד בבד בכדיי למנוע התקפים חזקים ולהיות כביכול ללא כיסוי תרופתי אשמח לשמוע דעה על התרופה הנל ואחרי כמה זמן היא מתחילה להשפיע? ושוב האים אין סכנה בנטילה חופפת של שתי התרופות יחד ? תודה רבה לך

שלום רותם לא ציינת את המינונים של הלוסטרל והציפרלקס. בכל אופן אני ממליץ לך במשך השבועיים הראשונים (לפחות) לקחת את שתי התרופות במקביל. הסיבה לכך שהציפרלקס מתחיל להשפיע רק אחרי שבועיים עד חודש ובזמן הזה הלוסטרל יכול להמשיך ולעבוד במקביל לציפרלקס. אין שום סכנה בנטילה חופפת של שניהם בתקופת המעבר. בברכה

היי הומלץ לי לרדת ממינון של 100 מ"ג לוסטראל ולעלות בהדרגה עד ל 2 כדורי ציפראלקס מה שאומר 20 מ"ג האים יכול להיות שמינון של 10- מ"ג ציפראלקס יכול להספיק ולא אצטרך לשתות 2 כדורים? תודה רותם

היי הומלץ לי לרדת ממינון של 100 מ"ג לוסטראל ולעלות בהדרגה עד ל 2 כדורי ציפראלקס מה שאומר 20 מ"ג האים יכול להיות שמינון של 10- מ"ג ציפראלקס יכול להספיק ולא אצטרך לשתות 2 כדורים? תודה רותם

שלום, אני בת 38 אמא לשלושה ילדים, בהיותי ילדה החל מגיל 6 בערך חלו אצלי אירועים מוזרים שהיו מאופיינים בהזיות מוזרות של חפצים שגדלים לגודל ענק מסביבי ניירות שמתפזרים מעליי בחדר קטן וכל מיני כאלו מוזרים,לפי עדות אימי זה החל לאחר חום גבוה ולפעמים גם במהלך שיעור בבית הספר המורה היתה טוענת שאני "נתקעתי" וצרחתי שהלוח מתקרב אליי. במשך השנים זה המשיך מדי פעם אבל דיי בשליטה שלי כי גדלתי והסתרתי את זה מהסביבה שלי. האירועים הופחתו מתישהוא בסביבות גיל 20, במקרים שונים בחיי זה חזר ,אבל האמת אין לי אינפורמציה מדוייקת מה גרם לאירוע לחזור על עצמו. לאחרונה קראתי מאמר על תופעות כאלו והבנתי לראשונה שאולי יש שם לבעיה. שאלתי: האם יתכן שזאת היתה אפילפסיה קטנה שחולפת מעצמה ללא טיפול? והאם זאת בעיה שיכולה לעבור גנטית לילדיי? הבן שלי בן שבע סובל מסיוטי לילה קשים שמזכירים לי את אותם האירועים, אך אצלו כרגע זה רק בזמן שינה ולא בעירות כמו אצלי. תודה מראש על תשובתך.

לדניאלה את צודקת שקודם כל צריך לבצע בירור גופני, בדיקה אצל נאורולוג, בדיקה חשמלית של המוח EEG שמאבחנת מצבים של אפילפסיה, אפשר לבצע גם EEG בשינה, וכנראה יהיה צורך גם בבדיקות הדמיה של המוח. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אם הבנתי נכון, אתה מתכוון לבדיקות לבן שלי, אז לשאלתי האם יש מצב שזה עובר גנטית אני מבינה שכן? או שכמו במקרה שלי זה יעבור לבד ככל שהוא יתבגר?

אני חווה ירידה משמעותית באיכות חיי: כח רצון חלש, חוסר חיות והתלהבות ורגש די שטוח ללא גיוון וצבעים שונים של הרגשות, ללא עומק. האם אלו סימפטומים של סימנים שליילים לאחר התקף פסיכוטי שעברתי? האם ניתן להתגבר על הסימנים השליליים? או שמא, זו הפגיעה המוכרת שנגרמת כתוצאה מהפסיכוזה? מה הסיכויים שפגיעה זו היא זמנית?

שלום רב האבחנה בין השניים מאד חשובה כי זה הבסיס לאבחן סכיזופרניה. ככלל, אם הסימנים נמשכים 6 חודשים ומעלה מאבחנים סכיזופרניה. הטיפול בסכיזופרניה הוא באמצעות תרופות נאורולפטיות- ריספרדל, זיפרקסה, סרוקוול. אם את לא עובדת תוכלי לפנות לביטוח לאומי עם מכתב שכולל את האבחנה. לצורך העניין ביטוח לאומי מכיר בסכיזופרניה כמחלה כרונית עם נכות לצמיתות. בברכה

ללילך תודה לדור, ההבדלה בין דיכאון שאחרי פסיכוזה ובין סמנים שליליים לא פשוטה ולעתים לא מגיעים למסקנה סופית. בדרך כלל מקובל לנסות טיפול נוגד דיכאון אשר עשוי לשפר את המצב ואז מגיעים לאבחנה אחרי מעשה. התרופות נוגדות הפסיכוזה מהדור החדש יש להן השפעה על הסמנים השליליים, יחד עם זאת עדיין אין טיפול טוב ומספק המונע ומשפר את הסמנים השליליים של המחלה. כמובן שפסיכותרפיה עשויה לעזור. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום אני לוקחת לוסטרל במינון 200 מ"ג במשך 6 שבועות לדיכאון וחרדה ולא מרגישה אפילו טיפת שינוי דיברתי עם הרופא שלי והוא אמר לי לחכות עוד 4 שבועות עד שתושג הטבה רציתי לשאול אתכם כמה זמן לקח לכם עד שהרגשתם שיפור כלשהו

שלום רב לדיכאון וחרדה אכן עולים עד 200 מ"ג ליום ומחכים עד 6 שבועות לתחילת ההשפעה. אבל ב-OCD ניתן לעלות עד 400 מ"ג ליום וגם מחכים עד 12 שבועות לתחילת ההשפעה. לכן אם מדובר ב-OCD אז לעיתים קרובות יש צורך במינון גבוה מהרגיל וגם בתקופת זמן יותר ארוכה עד תחילת ההשפעה. בברכה

למרי תודה לדור, מקובל לחשוב על החלפת התרופה אחרי שישה שבועות אם אין תגובה, אבל אין זו טעות לחכות זמן נוסף אם אין תופעות לוואי. שבוע טוב דר' גיורא הידש

אני נוטלת טראזודיל 200 מילגרם לדכאון כחודשיים. אני סובלת לאחרונה מרעידות בגוף וירידה בריכוז .האם זה קשור לתרופה? תודה.

שלום רב המינון נגד דיכאון הוא 200-600 מ"ג ליום ולכן את נמצאת בגבול התחתון. ירידה בריכוז יכולה לנבוע מעייפות שהתרופה גורמת. אם היא גורמת לך לעייפות אז הגיוני שגם הריכוז יורד. אם יש עדיין דיכאון אז זה יכול לנבוע מזה. רעידות בגוף יכולות לנבוע מחרדה או מבעיה אחרת שאינן קשורות לתרופה. אם את לא מרגישה בטוב מומלץ שתבדקי ע"י רופא פנימי או משפחה. בברכה

ליעל תודה לדור ואכן התופעות עלולות להיות גם מחרדה וגם כתופעת לוואי לכן קשה לקבוע לפי מכתב ברשת. לעתים במצבים של דיכאון אין ברירה אלא לנסות ולעלות במינון של התרופה ואז לראות אם התופעות מוקלות או מחמירות ואז מחליטים מה הגורם לתופעות. שבוע טוב דר' גיורא הידש

שלום לכם. בעבר טופלתי בסרוקסט שהקל עלי עם החרדה החברתית אבל גרם לי להשמנה משמעותית ואני לא מעוניין לחזור אליו.היה גם נסיון שלא הביא להטבה עם רסיטל והופסק אחרי חודש וקצת.לפני שבועיים התחלתי טיפול בציפרלקס,אין הטבה עדיין ולדעתכם הסיכוי להטבה איתו לא גדול כי רסיטל לא עזר לי בעבר.האם כדאי להחליף כבר את הטיפול או לנסות להעלות המינון קודם ל-20 מ"ג?במידה ומומלץ להחליף תרופה אז על איזו אתם ממליצים?לוסטרל קראתי שיש לו תופעת לוואי של נדודי שינה ואני גם ככה מאוד סובל מזה,על כדור פרוזאק/פלוטין/פריזמה או אולי על פבוקסיל מה יש יותר סיכוי שיעזור לי כנגד חרדה חברתית ומתח שמאוד מאוד החמירו בגלל התחלה של מקום עבודה חדש?והאם כאשר מחליפים תרופה בתוך אותה משפחה (SSRI) שוב צריך להמתין שבועיים-שלושה לתחילת הטבה או שהסיכוי קיים לשיפור מהיר יותר?

שלום רב הסיכוי שציפרלקס יעזור אחרי כישלון טיפולי ברסיטל שואף לאפס. אם הפסיכיאטר שלך חושב שזה היה צעד נכון אז הייתי חושב להחליף את הפסיכיאטר. ישנן תרופות חלופיות רבות מסוג SSRI או SNRI. צריך להתאים לך את התרופה באופן אישי. כאשר מחליפים תרופה בד"כ ספירת הזמן היא מההתחלה. בברכה

האים ההטבה במעבר מלוסטראל לציפרלקס גם קטנה או שאתה מתכוון ספציפית לרסיטאל?

אני יודעת לצערי מנסיון מר של אחרים מה המוקש בכדורים למניעת דיכאון ואף מה המוקש בכדורים שניתנים למניעת אובדנות. אני גם יודעת שאנשים לפעמים מקבלים תופעות לוואי ומתעלמים מהן בגלל שזאת היתה מצוות הרופא, או שמתייחסים לתופעות הלוואי כאל סימן לחומרת המחלה, שרק מצדיק המשך טיפול ביתר הקפדה. אני מאוד מעוניינת שרופא, ועדיף רופא פסיכיאטר, יסביר לי למה עושים ככה לחולים, למה זה יכול להעשות בכפייה על אף שזה לא בהכרח הצלת חיים ולפעמים זה לקיחת חולה למקום יותר גרוע. אני לא יודעת מה המוקש בכדורים אחרים. אני מתארת לעצמי שאולי באמת לפעמים אין ברירה ונאלצים לקשור חולים בכפיה, אבל למה לא מתחשבים בעובדה שקשירה בכפייה רק מעצימה את הדיכאון של הבן אדם, מאפשרת לו "זמן איכות" למחשבות דכאוניות ואובדניות, ושזה בעצם לא טיפול, אלא אנטי טיפול או כסוי ישבן? למה אין התייחסות לבני אדם ברמה יותר טובה?

לליליאן אין ספק שלכל טיפול ישנן תופעות לוואי והוא עלול גם להזיק. קשירה בודאי שאינה טיפול, קשירה ושמירה על אדם חייבת להתבצע רק כאשר אין ברירה וחייבים להציל חיים. לצערי המצב בבתי החולים הפסיכיאטריים לא ממש אידיאלי. נקווה שנהיה בריאים ללא תרופות ובטח ללא קשירה. שבת שלום דר' גיורא הידש

היי רציתי לשאול, אני בחורה מאוד רגישה, מאוד.... עד כדי כך רגישה וקשה לי "לחיות" את החיים, שהבית שלי הוא הקונכיה שלי, וכל יציאה ממנו שצריך לעשות (לעבודה ולהכרות עם אנשים וכו'...) היא קשה. ממש כמו חילזון שהוא בתוך הקונכיה הוא מוגן וכשהוא יוצא הוא חשוף.... אז כך גם אני, בבית טוב לי, ואני חיה כמובן עם ההורים, ואני לא צעירה, 31 וחצי.... בבית טוב לי בצורה של: אין שכל אין דאגות, וצריכות להיות לי דאגות כמו למצוא בן זוג. וכדומה. אז מה עלי לעשות, חשבתי לשכור דירה, לצאת מהקונכיה..אני סוף סוף מנסה להחזיק בעבודה מעל שנה, שהמשכורת בה לא גבוהה, וזה מקשה על מציאת דירה, וגם זה בשיניים, מאוד קשה לי, (בגלל סיפור הקונכיה) קשה לי גם ליצור קשרים, ולהכיר... אז מה הפתרון, ניסיתי תרופות, ציפרלקס וכאלה. אבל התופעות לוואי...ישנוניות, ותאבון גדולים מאוד מעצבנים, ואני לא יודעת למה אבל כל התרופות הטבעיות והלא טבעיות שניסיתי, בתוך תוכי התנגדתי לכך, כי זה כאילו "הגדיל את המפלצת של הפחד, האכיל את המפלצת, נתן לה מזון וכך גדלה"... בגדול שום דבר לא עוזר, אז אולי בעצם אין ברירה אלא לצאת מהבית.אני יודעת שזה פורום של פסיכיאטריה = תרופות, אז שאלתי לאחרונה לקחתי סימבלטה, ולא הכי עזר לי. כדור די "פרווה", הציפרלקס עשה לי ממש מצב רוח טוב אך מצד שני "ריחפתי" והייתי ישנונית....רציתי כל הזמן לישון. אשמח לתגובות. תודה.

שבת שלום מיכל אני מניחה שמה שאת מתארת היא סוג של חרדה חברתית, ביישנות פלוס.. לדעתי, כדורים בלבד לא יכולים לשמש יותר מקביים. אני הייתי מציעה לך ללכת לטיפול פסיכולוגי, אולי אפילו למאמן אישי, שילווה אותך בצעדים האלה של היציאה מהבית. נראה לי שמהלך כזה של יציאה מהבית עם לווי ותמיכה יוכל להכניס שינוי דרמטי בחיים שלך, שינוי שהגיע זמנו להתרחש. רציתי גם להגיד לך שאתה לא היחידה שעוברת בימים אלה את הלבטים האלה, בגיל הזה, אולי יקל עליך לדעת שאת לא יוצאת דופן בזה. שיהיה לך בהצלחה!!! ראומה

למיכל תודה לראומה וגם אני חושב שהעיקר הוא פסיכותרפיה-טיפול פסיכולוגי. התרופות עשויות לעזור אבל רק במידה וחשוב להגיע למטפל אשר ילווה אותך בדרך אל עצמאות רבה יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

למיכל שלום גם אני בחור רווק בן 30 גר עם ההורים, אמשח ליצור איתך קשר במייל. סובל מחרדה חברתית [email protected]

זה כתוב במפורש בעלון לצרכן...

שלום רב, אני בן 27. לפני כ-3 שנים התחלתי טיפול ב- RECITAL במינון של 20 מ"ג פעם ביום. לאחר השיפור במצבי, הרופא גמל אותי מהתרופה בהדרגתיות עד שהפסקתי לפני כשנתיים. לפני כשנה היתה הרעה במצב והתחלתי ליטול שוב רסיטל ללא ידיעת הרופא. כעת מצבי השתפר ואני מעוניין להפסיק בהדרגה את המינון. האם נכון להפחית במינון ע"י הורדה של 5 מ"ג כל כמה שבועות: כלומר, ממינון של 20 מ"ג לרדת למינון של 15 מ"ג למשך מס' שבועות, ולאחר מכן לרדת ל- 10 מ"ג וכו....??? או שהאם כדאי ליטול את התרופה יום כן יום לא למשך תקופה מסויימת? תודה רבה.

לא.ר. אסור ליטול את התרופה לסרוגין (יום כן ויום לא), חייבים ליטול באופן מסודר ולרדת בהדרגה במינון. מהירות ההורדה אינה קבועה ואתה יכול להחליט לעצמך כל כמה זמן לרדת במינון, אבל חשוב ליטול כל יום את הרסיטל. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לכולם, לאחר שיחה היום עם בת הזוג שלי לשעבר, החלטתי שהדבר הראשון שאני עושה כשאני מגיעה הביתה זה לחפש באינטרנט כמה שיותר מידע על דכאונות ואיך לעזור לאנשים שסובלים מזה. בקצרה - חברה שלי (נשארנו חברות טובות..) עברה לגור וללמוד בחיפה וכך התנתקה בערך מכל העולם שהיה לה בדרום, מהחברים מהמשפחה, ממני (נפרדנו בגלל המרחק..) ומאז שהיא לומדת שם היא רק בדכאון כל הזמן, היא כבר לא הטיפוס החייכני שהיתה לפני ולא לקחתי את התלונות שלה ברצינות עד השיחה הזאת שהיתה לי איתה היום כשבסופה היא שלחה לי הודעה "אני מצטערת שאני מעפנה, עזבי, לא קשור אלה למצב רוחי בתקופה האחרונה", אחרי שעניתי לה "אני חייבת לציין שהיה לך הרבה יותר יפה לחייך כל הזמן" היא ענתה לי "גם אני חושבת ככה. לא מצליח. ואנשים סביב התיאשו. ואחרים מתעלמים..אף אחד מהם לא קרא על דכאון." זהו, זה ניער אותי והבנתי שהיא באמת בבעיה ושאולי זה לא יעבור מעצמו, וגם אם היא לא יודעת איך לבקש ממני עזרה ובטח לא לאמר לי מה אני אמורה לעשות כדי לעזור לה, בכל אופן החלטתי לעשות הכל כדי לעזור לה, אני מפחדת שמצבה התדרדר. אני פשוט לא יודעת מה להגיד ומה לעשות. אז אחרי שהעמסתי עליכם את כל הסיפור שאני מקווה שלא היה ארוך/משעמם מדי... אני ממש אשמח אם תוכלו לתת לי עיצות, מקצועיות ולא מקצועיות גם... ממש ממש תודה וסופ"ש נעים לכולם

חברה טובה שלום סחטיין עליך שככה מרחוק את איכפתית כל כך. אני משערת שהחברה שלך תקבל תמיכה מעצם האכפתיות הזו. קצת קשה לעזור כשנמצאים רחוק, כי העזרה הכי גדולה היא במפגשים ממש. אבל אם יש לכן מסנגר ויש לכן מצלמות, אז זה מאפשר לראות אחת את השנייה, ותנסי להצחיק אותה, ולא רק לדבר איתה על דברים כבדים, ובעיקר תהיי זמינה עבורה. זה ממש חשוב. שיהיה לכן בהצלחה ראומה

שלום, ישנם מספר סוגי דיכאון ויתכן שמדובר במצב תגובתי לפרידות וההתרחקות מהאזור המוכר והחברים. לכן הדבר החשוב והראשון הוא לנסות ולהיות אתה כמה שיותר, להגיע אליה לשבוע, לבקר אותה כאשר היא מגיע לדרום בסופי שבוע וכך הלאה. ראית שהתלונה העיקרית של החברה היא שכולם מתעלמים או לא מבינים. כך שהדבר החשוב ביותר הוא להיות אתה. כמובן שאם המצב חמור מכפי שעולה ממכתבך יש לחשוב על עזרה מקצועית. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום לד"ר ולדור מזה כמה ימים אני רואה שאין עדכונים ופעילות בפורום, כלומר, מאז תאריכים 12-13 אין שום פעילות, האם קרה משהו? בתודה מראש ריקי

כדאי אולי לשים לב אבל תשובתו האחרונה של ד"ר הידש היא מאתמול 20.12.2006 בשעה 01:32 לפנות בוקר.

דוקטור הידש באמת נכון שיש פחות פעילות וגם אתה פחות בפורום. אתה לא חייב לפרסם את הבקשה שלי אבל אפילו לפעמים אני פותחת אינטרנט רק לראות אותך שהייתה פה ופירסמת הודעות חדשות. עכשיו אני בגמילה אבל לפעמים אני מרעננת כל כמה דקות את העמוד. נראה לך שזה התמכרות?

לריקי שלי ונוני אכן שמתם לב נכון, אני קצת עסוק בתקופה האחרונה ובנוסף כפי שכתבתי יש לי גם דלקת בגידים ביד שמאל כך שההקלדה מכאיבה לי. אני מקווה שהיא תחלוף במהרה. אבל אני מקווה שהעזרה של כל משתתפי הפורום עוזרת ואני מודה לכל מי שתורם לפורום. אני מבטיח להשתדל ולחזור לפעילות רגילה בהקדם. שבת שלום דר' גיורא הידש

לפני שנה וחצי הייתה לי התקפת מאניה (לא הספקתי להגיע לדיפרסיה כי אובחנתי בשלב מאוד מוקדם וקיבלתי טיפול תרופתי מיד). האם אצטרך לקחת את הכדורים לכל החיים או שיש סיכוי שאוכל בתאום עם הפסיכיאטר להפסיקם בהדרגתיות לתמיד? אציין שאני מאוזנת ב- 100% והיום אני בת 31.

שלום יעל האם תוכלי להסתדר בלי כדורים היא שאלה שרק הניסיון שלך וההכרות שלך עם עצמך, יוכלו לענות עליה. ושאלה נוספת שאת צריכה לשאול את עצמך, היא מה הסיכון שאת לוקחת בהפסקת התרופות, מול מה הנזק שבלקחת את התרופות- האם את סובלת מתופעות לוואי, למשל. ועוד שאלה היא, האם את מאוזנת בגלל הכדורים, או בגלל סיבות אחרות, כמו אורח החיים שלך. מה המטפל שלך אמר? מעניין אותי לדעת אם הרופאים מחזיקים בדעה שרק עם כדורים אפשר להתמודד עם הפרעה דו קוטבית. אם היית שואלת לדעתי, אני הייתי מציעה לך לחשוב טוב לפני שאת עושה צעד כזה, ואם את הולכת לעשות אותו, אז ממש ממש לאט להוריד מינון. שיהיה לך כל טוב ראומה

ליעל תודה לראומה ואני מצטרף לדבריה. משך הטיפול נקבע לפי סטטיסטיקות אבל חשוב לראות גם את האדם עצמו ואת הסביבה שבה הוא חי, כלומר את המכלול. באופן כללי הסיכון בחזרה של התקף נוסף יורד ככול שמתרחקים מההתקף, כלומר הסיכון גדול ביותר בשנה הראשונה, יורד בשניה וכך הלאה. ככול שמתרחקים נמצאים על קרקע יציבה יותר. אחרי התקף ראשון ויחיד סטטיסטית מקובל להמליץ על חמש שנים של טיפול מונע. אבל לכל אדם ואדם צריך לקבוע את הזמן המתאים לו כפי שציינתי. כמובן שגם טיפול פסיכולוגי עשוי לעזור ולייצב את המצב. שבת שלום דר' גיורא הידש

אפטיה- קהות חושים וחוסר רגש שנובעת מסוג של דכאון? או דכאון שגורם לחרדות, פחדים, בכי ואימפולסיביות?

קשה לענות על השאלה שלך, כי שתי התופעות גורמות לסבל בל יתואר- הן האפתיה ותחושת הריקנות הפנימית, והן הדיכאון הסוער יותר המלווה בחרדות ובכי וסערת רגשות. תרגישי טוב תמי.

האם שאלתך בעצם היא מה עדיף - להיות עם כדורים שגורמים לאפטיה קהות חושים וחוסר רגש או להשאר בלי הכדורים ואז להיות עם חרדות, פחדים, בכי ואימפולסיביות?

שלום לדכאונית גם אני לא ממש הבנתי את השאלה. אבל בנוגע לדכאון אל מול הדכאון החרדתי , על-אף הכאב הרב בשניהם אני מעדיפה את הדכאון הפסיבי. אצלי הדכאון נובע ממצבי חרדה כרוניים ואני ממש נהיית חולה מכך. הדרק עדיף על החרא... בכל אופן הטיפול התרופתי עזר לי רבות בשני המקרים. שבת שלום ושלווה אורלי

לד"ר הירש שלום תודה על העצה, אנחנו באמת דרשנו לחזור לתרופה המקורית, היה קצת קשה לקבל אותה, אבל עם ההתעקשות שלנו, זה אכן הצליח, ומהר מאוד בני חש בשיפור. שוב תודה וישר כוח ממני ציפורה

לציפורה תודה על העידכון ואני שמח שהבן מרגיש טוב יותר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שות. היה לי פעם ידיד טוב-חבר במשך כמה שנים שהיה אחראי למשפחתו הלא ממש בריאה בנפשה.בתקופה האחרונה התעקשתי ללמוד משהו מאוד מאוד קשה באיזושהי אקדמיה/מכללה/אוניברסיטה ולא כל כך הצלחתי ודי התעקשתי להתמודד עם זה למרות שהראש שלי היה הרבה בדברים אחרים. אז די הכרחתי את עצמי לא לבקר אותו למרות שהתגעגעתי והרגשתי שזה חשוב שאבוא והבטחתי אך כיזבתי. כדי להסביר את עצמי אני אספר פה שהיתה לי הרבה שנים לפני זה פגיעת ראש טראומטית בתאונה ונאלצתי לראות בתקופות מסויימות פסיכיאטרים כי הייתי מאוד עצובה בגלל אורח החיים שהייתי בו במשך שנים אחרי התאונה ושטויות שעשיתי מרוב שהייתי במשטר ובגלל זכויות משפטיות שנלקחו ממני בגלל שהיה מעורב בזה סכום רציני, ולא הוסיפו לי תחושת חופש ועצמאות ותחושה שמכבדים אותי. בקיצור קיבלתי גם אנאפרניל וגם קלופיקסול. פעם ידעתי בדיוק מה קורה עם כל תרופה אבל עבר הרבה זמן ולא זכרתי בדיוק. בקיצור, ראיתי את התרופות האלה בבית שלו ואמרתי שאני מכירה ונתנו לי אותן, בלי לזכור לאיזו מהתרופות בדיוק היתה עלי השפעה אובדנית ואיזו תרופה היתה משתקת ואיזו תרופה בעצם הצילה אותי. אז אמרתי לו שקלופיקסול זאת תרופה שמשתקת (וזה נכון אבל זאת גם התרופה שמצילה) ואנאפארניל זאת התרופה שהיא נגד דיכאון (זה מה שכתוב עליה אבל למעשה אני לא זוכרת עד כמה היא הוציאה אותי מדיכאון בזמנו, והניסיון האובדני שהיה לי היה אחרי התרופה הזאת ולא אחרי הקלופיקסול.וזה אומר שהיא מביאה מחשבות לא ממש מעודדות אבל את זה אני זוכרת רק עכשיו אחרי שביררתי.) אז אמרתי לו בדיוק הפוך והוא זרק את הקלופיקסול וכנראה שהוא המשיך לקחת אנאפרניל ולמרות רמזים חשודים מאוד שקיבלתי ממנו (בצירוף להכחשות והרגעות) לא באתי יומיים לפני יום השואה למרות שאמרתי לו כמה זמן לפני זה משהו על התאריך הזה ולמרות שממש הבטחתי לבוא.והסברתי לו שאני מאוד בלחץ ושכנעתי את עצמי ואותו. ואם אתה ד"ר לפסיכיאטריה אתה בטח מתאר לעצמך מה קרה למחרת כשצלצלתי ורציתי והתכוונתי לבוא במקום אתמול דאז, וכמה עצוב שהיה ביום השואה.מסתבר שרק בחודשים האחרונים שלפני זה הוא התחיל לפתח משהו לאחר שנים בהן הוא נשא באחריות ולאחר שהוא נשאר לבד עם דמות מאוד בעייתית מבחינה נפשית .בקיצור הייתי מאוד עצובה ועודדו אותי הרבה, ואיכשהו המשכתי וגם דיברתי לפעמים עם אנשים שהכירו אותו כולל הדמות הזאת, שנותרה די לבדה. אז למרות שאולי הייתי צריכה לשמור על קשר לא הקפדתי על זה, מה גם שהיו לי רגשות מעורבים כלפיו. ולא מזמן שמעתי שהוא הצטרף לשם. אבל הרגשת האשמה החזקה שהתעוררה בי מקורה בבן אדם הראשון שהיה לי רגש אליו. אה,! שכחתי לספר. היתה לי גם תרופה שקונים בבית מרקחת בלי מרשם ושמאוד מפיגה דיכאון בשניות והבטחתי להביא והוא היה מלא תקווה וכאמור לא הבאתי. בקיצור, אני חושבת שאני אהבלה לא אחראית ולא יודעת מה לעשות. לא סיפרתי את זה כל כך בפרוטרוט למשפחה שלי ןכמובן שלא למשפחה/חברים שלו, אבל יש לי תחושה שאני גרמתי למותו. אשמח לקבל את דעתך ואת תגובתך.

אני יקרה הכאב, האשמה, הבילבול עולים מבין שורותיך. אינך אשמה במותו. לא יותר מאנשים אחרים שסבבו אותו, הרי אדם אינו אי, ולא את האחראית היחידית לחייו ולבריאותו. במיוחד שגם עליך היית צריכה לשמור, לפעמים קשה לחזק אנשים כשהנפש שלנו עצמינו מדממת ופצועה, ומפגש עם אדם פצוע במשהו דומה לשלנו מכאיב לנו כלכך. אל תאשימי את עצמך, יקרה. היית לו הידידה הטובה ביותר שיכולת. לא בגללך ולא באשמתך הוא עבר לעולם האחר. האחריות של אדם היא על עצמו, קודם כל. וכנראה שהיית צריכה לשמור על עצמך כשהתרחקת ממנו מעט. תרגישי טוב. אנחנו איתך. חג של אור ונחמה תמי.

גם אני אשמה במותו. כל מה שכתבת נכון רק שאני לא הייתי צריכה לשמור על עצמי כשהתרחקתי ממנו מעט. במצב מאוד קשה העדפתי לשנות את סדר העדיפויות שלי , לזרוק כסף ללא תועלת לבהות בחומר שהלחץ לא גרם לי לקלוט אותו, ולהתעקש.גם כשהוא ביקש שאבוא, ונשמע לא הכי טוב.ולא הייתי צריכה לשמור על עצמי כי ברור היה לי שאפילו אם קורה משהו רע עם אחיו הוא נותן לי כסף למונית הביתה ושזה לא נכון שבן אדם מיואש עם עצמו יכול לפגוע באחרים כי לא אכפת לו. כן אכפת, פשוט קשה לו באופן קיצוני.הבעיה שלו לא היתה עד כדי כך דומה לשלי כך שזה לא מה שהיה מכאיב כל כך. והייתי יכולה לבוא ולהיות יותר בסדר אליו ואלי.

לאחר שימוש חודש בציפראלקס 10 מ"ג ועקב תופעות לוואי קשות שגרמו בין היתר להתחיל שוב עם קלונקס אני מפסיק. איך מפסיקים לאחר תקופה קצרה כזו?

אצל אנשים שלקחו פחות מ-28 ימים ניתן להפסיק בבת אחת או מקסימום לקחת חצי כדור 4 ימים ואח"כ להפסיק לגמרי.

1. תודה לתשובתך כך בדיוק הפסקתי. 2. אני עדיין לוקח 0.5 קלונקס ליום בליילה וסובל מבחילות, האם יתכן שעדיין הציפראלקס לא יצא מגופי לאחר 48 שעות?

1. לגבי הפסקת ציפראלקס נהגתי לפי המלצתך (כל זאת בדיעבד). 2. כעת אני עם 0.5 קלונקס ליום בליילה וללא כל תרופה אחרת כאשר ציפראלקס פעם אחרונה נטלתי לפני 48 שעות (5 מ"ג) ועדיין אני סובל מבחילות במשך היום. היתכן שעדיין לא יצא לי מהדם? 3. לאחר 4 שנים שנטלתי את כל משפחות סוגי התרופות וללא הצלחה מטיפול! היתכן שאוכל לשרוד עם כדור הרגעה שממנו אגמל לאט ואצא מסיפור התקפי חרדה גם ללא תרופות וללא תופעות לוואי? 4. המצלת לי בעבר לנסות טרציקליות כגון אלטרול או גי'לקס. ממשפחה זו ניסיתי בעבר בונסרין ופרט לזה שגרם לי לעייפות נוראית ביום אפשר לומר שהיה מוצלח יותר מכל ה SSRI וה SNRI הכי חדישות! קראתי על 2 הטרציקיליות הנ"ל ומצאתי כל אלטרול כדלקמן: אמיטריפטילין משתייך לקבוצת תרופות נוגדות דיכאון הנקראות תרופות טריציקליות. הוא משמש בעיקר לטיפול בדיכאון. הוא משפר את יכולת התיפקוד, ממריץ פעילות גופנית, משפר את התיאבון ומחזיר את העניין בפעילויות יומיות. מכיוון שאמיטריפטילין מדכא את מערכת העצבים יותר מכמה נוגדי דיכאון טריציקלים אחרים, הוא יעיל כאשר הדיכאון מלווה בחרדה ובנדודי שינה. כאשר לוקחים אותו בלילה הוא מסייע לשינה וחוסך את הצורך בהוספת תרופות לשינה. במינון עודף אמיטריפטילין עלול לגרום לתרדמה עמוקה ולהפרעות מסוכנות בקצב פעימות הלב. אמיטריפטילין ניתן לטיפול גם באי שליטה במתן השתן (enuresis), כאב ממקור עצבי (כאב נוירופתי), פיברומיאלגיה, הפרעות קשב וריכוז והפרעות חרדה (התוויות לא רשמיות). כלומר, יעיל גם להתקפי חרדה וגם מרגיע כך שיכול לחסוך את תרופות ההרגעה. מה דעתך בנושא והאם כדאי לנסות תקופה מסויימת לתפקד ללא נוגדי דיכאון?

מישהו מכיר פסיכיאטר פרטי בחיפה ( חוץ מד"ר קליין ומחיריו המטורפים.....................)?

לדלית שלום אינני מכיר את התעריף של פרופ' קליין, אך זכרי שמחיר הוא פונקציה של היצע וביקוש. לכן אם המחיר גבוה זה המחיר שהוא שווה. תוכלי למצוא ב"דפי זהב" שמות של פסיכיאטרים נוספים ולשאול אותם טלפונית כמה הם לוקחים לפגישה ולפי זה להחליט. אני מעריך שבאיזור חיפה תצליחי למצוא פסיכיאטרים שמסתפקים ב-400 ש"ח לביקור. בברכה

לאחרונה בעקבות האנס ורצח הנערה בקצרין (וגם במלחמת לבנון) ,קצת לחצים בעבודה, סבלתי מלחצים וחרדות מוות שהפריעו לי בשינה ובתפקוד היומיומי.פניתי למיון ונפגשתי עם פסיכיאטר שרשם לי ואבן וגלולות שינה.יש לי מס' שאלות: 1.כשקראתי בבית את הוראות השימוש של הואבן נכתב שיש להודיע לרופא אם מעשנים.אני מעשנת כבר המון שנים קופסה ביום. האם עליי להפסיק לעשן? 2.כתוב שואבן לא הולך טוב עם גלולות שינה(אינני זוכרת את שמן שתיתי רק כדור אחד).מה מותר ומה אסור? 3. אני לוקחת מואבן כדור ביום (חצי בבוקר וחצי בערב לפני השינה).היו 3 ימים שלא לקחתי. האם זה בסדר שאינני משתמשת בתרופה באופן סדיר?כיצד עליי לנהוג בנטילת תרופה זו והאם אני יכולה ליטול חצי כדור מתי שבא לי בלי קשר לשעה? אשמח לתשוב בהקדם. שולי.

לשולי שלום אינני יודע למה מקרים של אונס ורצח שמתפרסמים בעיתון צריכים לגרום לך להתמכר לכדורי הרגעה ושינה. הרוצחים והאנסים נתפסו כבר כך שאת יכולה להפסיק עם המנהג המגונה של צריכת כדורי הרגעה. זה איננו טיפול נגד חרדה. מדובר בתרופה מטשטשת, ממכרת, מעייפת שפוגעת בריכוז ובקואורדינציה. בשימוש מעל שבועיים יש בעיה של תלות והתמכרות. אם יש לך בעיה של חרדה תבקשי מהרופא תרופה אנטיחרדתית מהסוג של פרוזק, ציפרלקס, אפקסור, סימבלטה. בברכה

לסוליטו הוואבן מיועדת לטיפול נוגד חרדות לפרק זמן קצר. הבריחה של בני סלע ולחצים בעבודה עלולים לגרום לחרדות, לא כל מצב של חרדה מצדיק טיפול באופן קבוע עם תרופות מקבוצת נוגדי הדיכאון. הטיפול עם וואבן לטווח קצר עשוי לעזור לך והחסרון העיקרי שהוא עלול לגרום להתמכרות. כדי למנוע את בעית ההתמכרות מומלץ ליטול וואבן באופן לא קבוע לא יותר מ 4-5 פעמים בשבוע. אין בעיה בין וואבן ועישון, ובדרך כלל השילוב עם תרופות שינה הוא בסדר למרות ששתי התרופות עלולות להגביר את ההשפעה של כל אחת מהן אלו הייתה נלקחת לחוד. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום שלום אני סובלת מזה 3 חודשים מדיכאון אבל אני גם שותה ציפרלקס כדי שיוריד לי את החרדה החברתית אני שותה כבר שנה וחצי אבל ברצוני להפסיק כי כבר פחתה לי החרדה. אבל הבעיה היא כאן זה הדיכאון שאני סובלת ממנו הייתי רוצה לדעת מה יותר טוב בשבילי כדורים או טיפול פסיכולוגי? כל טוב ותודה לי

ללי אני מקווה שאין מדובר באותה לי בשתי השאלות. בכל אופן אין סתירה בין שתי הדרכים, אפשר להתחיל עם טפול פסיכולוגי שמטבעו עוזר אבל בדרך כלל קצת מאוחר, ואפשר להמשיך עם טיפול תרופתי. אם הטיפול התרופתי עזר באופן חלקי אז כדאי לשקול את החלפת הטיפול לתרופה אחרת. שבת שלום דר' גיורא הידש

אם אני סובלת לפעמים מחרדות, ומתגברת עליהן ללא תרופה אבל זה סתם פוגע באיכות החיים,ולפעמים עולה בבכי, לחץ ומאמץ לצאת מזה כשזה קורה, (בסוף אחרי האנרגיות שאני מוציאה להעביר את זה זה עובר) , האם במקום זה כדאי לקחת נניח לוסטרל על מנת שאיכות החיים תהיה יותר טובה או להמשיך להתגבר על החרדות ללא כדורים אבל כאמור עם הרבה אנרגיות שאני מוציאה שהחרדה תעבור? אני נאבקת בחרדה וכדור יכול לעזור, התייעצתי עם פסיכיאטר שאמר לי שחבל לסבול- אם יש לי כאב ראש אני לוקחת כדור, אז גם כאן אפשר לקחת כדור לעזרה ולא לסבול, למרות זאת אני מתלבטת כי אני מרגישה רע עם זה שאני לא מתמודדת ובסוף פותרת את החרדות עם כדורים.. מה לעשות?

לא שווה להתמודדות אם אפשרות של השמנה , צלילה לדיכאון יותר חריף , תלות בכדורים ואולי התנהגות קיצונית שתתחיל כתופעת לוואי. החיים הם התמודדות ודיכאון שאפשר להתמודד איתו הוא רק עצב.

שלום לכולם. אני בחור בן 29. אני מובטל וגר עם הורי. מכיוון שבעיותי הן רבות, אמנע מלפרט אותן כאן, אבל בעיקרון תמיד סבלתי מחוסר הערכה עצמית, חוסר ביטחון, דכאון ומצבי רוח ורגישות רבה מאוד. מאז שהשתחררתי מהצבא לפי 8 שנים עבדתי בעבודות אלו ואחרות, בעיקר מכירות טלפוניות וכו', אך מעולם לא ניסיתי להקדם. מאז ועד היום הבעיה העיקרית שלי היא שאיני מסוגל להחליט מה אני רוצה או חולם לעשות (בין אם זה נסיעה לחו"ל, עבודה זו או אחרת וכו'). בכל פעם שאני צריך להחליט, אני "מתחרפן" מרוב מחשבות ובטוח שמה שלא אעשה - תהה זו טעות, ושאני מבזבז את זמני במקום לעשות משהו טוב יותר, מה שמביא לכך שבסופו של דבר אני לא עושה כלום. מחשבות אלה לא עזבו אותי מעולם, ואף החריפו עם הזמן, עד לנקודה אליה הגעתי היום, כאשר המטען הרגשי הוא כה גדול, עד שאינני מסוגל לעשות דבר. בעבר נטלתי במשך שנתיים רסיטל ובתקופה זו עבדתי ולמדתי, אך הפסקתי את לימודי אחרי שנתיים (פשוט לא התחשק לי להמשיך, למרות שידעתי שאני צריך) ויותר מאוחר הפסקתי לעבוד, כיוון שחשתי שחוץ מעבודה איני מגשים את עצמי בשום צורה שהיא (ניסיתי לנסוע לחו"ל אך זה לא הסתדר). ניסיתי גם לעבור לת"א ולהתגורר עם שותפים, אך בתקופה זה הדיכאון היה חמור במיוחד, לא הסתדרתי וכמעט שלא היו לי חברים לדבר איתם. בינתיים, "התמכרתי" למשחקי רשת במחשב במשך השנתיים האחרונות. איבדתי את כל חברי (קשה להאמין אך אחרי הצבא במשך מספר שנים הייתי "בליין" דגול), וחברי הטובים ביותר מתגוררים כיום בחו"ל (שזה חלום עתיק שלי..). הייתי אצל פסיכולוגים, פסיכיאטר (כפי שאמרתי נטלתי רסיטל במשך תקופה ארוכה אך ללא מעקב והפסקתי, ולכן איני יודע אם תרופה זו בכלל מתאימה לי), סדנאות ועוד. אני שבור לגמרי. משותק. מסתגר בחדרי ומשחק, מתנתק לגמרי מחיי. אפילו שאני מצליח לקבוע עם חבר ישן איזושהיא פגישה אני לא מצליח לצאת מהבית ומעדיף להשאר בחדרי כי זה נראה לי יותר נוח ו"יותר מספק". מעונין לדעת אם לפי דעתך כדורים אלו או אחרים יכולים לעזור לי היכן שכל השאר נכשל. כל עזרה תתקבל בברכה. הוספתי הודעה זו גם לפורום פסיכולוגיה, לקבל חוות דעת.

שלום רב לך, מקריאת מהלך חייך אני מזהה סימפטומים של הבן שלי אשר מטופל כיום באופן סדיר ורציף ע"י פסיכאטר (מקבל כדורים רספירל) וכן ע"י פסיכולוגית במרפאה לבריאות הנפש. חבל שתמשיך לבזבז כך את חייך, מתוך נסיון המצב רק הולך ומחמיר, הצעתי לך כאילו היית בני תתחיל לטפל בעצמך באופן יסודי ורציני ואז תוך מספר חודשים תתחיל לראות שינוי דראסטי לטובה במהלך החיים שלך, האמן לי זה לא בושה לטפל זה הרבה יותר כואב לסבול.... סתם אמא אחת שאיכפת לה

שלום רב לדעתי יש לך OCD וכנראה גם הפרעה באישיות. אני לא רוצה להיות שיפוטי אבל צורת החשיבה וההתנהגות שלך מאד ילדותית. טוב שאתה מודע לבעיות שלך ולמצבך. תרופה נוגדת אובססיביות (כגון פרוזק במינון גבוה) בהחלט יכולה לעזור בשילוב טיפול פסיכולוגי (טיפול שיחתי). המלצתי שתפנה לעזרה מקצועית של פסיכיאטר ופסיכולוג דרך קופ"ח או דפי זהב. בברכה

למארס אני חושב שכבר מזמן היית אצל פסיכיאטר.... ולכן כדאי לחזור אליו לבדיקה ואבחנה והמלצות טיפוליות, טיפול ברשת אינו מחליף טיפול אמיתי. ישנן תרופות אשר עשויות לעזור לך וגם שיחות חשובות ועשויות לעזור. אני חושש שקיימת בעיה נפשית שכן בשנתיים האחרונות חייך נעצרו. איני יודע מה ההפרעה הנפשית שממנה אתה סובל אבל הייתי מוסיף לרשימת האבחנות האפשריות גם התמכרות לרשת האינטרנט... שבת שלום דר' גיורא הידש

לאחרונה נתקלתי בהגדרת מחלת נפש כהפרעת פקטישן. שאלתי האם קיימת הפרעה כזו או שלצערי זו טעות באיות ובהגדרה?

לרות הפרעת פקטישס אכן קיימת, מדובר בהפרעה נפשית אשר מתבטאת בתופעות של מחלה נפשית מסיבות פסיכולוגיות, שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, אני מזה 5 שנים סובל מחרדות ודיכאון שעמידים לטיפול תרופתי.ב - 3 שנים הראשונות של המחלה נטלתי אין סוף שילובים וכדורים ושום דבר לא עזר, עד שבא השילוב של לוסטרל עם מרוניל וליתיום, אז ההשפעה היתה טובה וחזרתי לעצמי כאילו לא סבלתי כלל מדיכאון ב 3 השנים שקדמו.לאחר 9 חודשים הפסקתי את הטיפול בשל תופעות לוואי קשות מאוד ואז הבעיה חזרה ומאז שוב לא עזר לי שום טיפול כולל זה שעזר לפני. נאלצתי לבצע טיפולי ECT כ - 17 במספר ובשילוב של דיפרקסאן עם פרוזק המצב הטיב עימי, אך עדיין סבלתי מדיכאון, אמנם קל יותר אבל גם קשה לא פחות, בעיקר בשל חוסר יציבות במצב הרוח וחוסר רגש שממש הטריף אותי. פניתי לפרופ' גרינהאוס לאחר ירידה נורא קשה במצב רוח והוא המליץ לי לעלות את מינון התרופות מ - 100 מ"ג דיפרקסאן ל - 120 מ"ג ואת הפרוזק(פריזמה) מ - 60 מ"ג ל - 80 מ"ג ולחכות שבוע לראות האם ישנה הטבה ואם לא להעלות בעוד 20 מ"ג את הפרוזק ל -100 מ"ג סה"כ(אפילו המליץ במקרה הכי גרוע להוסיף תרופה המיועדת לסכיזופרניה במינון נמוך). אכן כך היה, הוספתי את התוספות הראשונות שהמליץ לי(80 מ"ג פרוזק ו - 120 מ"ג דיפרקסאן) וכעבור שבוע חשתי שיפור מה במצבי, שיפור לא רק מהירידה האחרונה, אלא שיפור גם מלפני הירידה,זו שגרמה לי לפנות לגרינהאוס,אבל אני עדיין לא מרגיש הרבה, מעין ניתוק בין הנשמה לגוף. אני מצד אחד מרגיש לא רע בכלל, אבל מצד שני אני לא מצליח לפרוץ את המחסום לרגש שלי. (כאילו אני מרגיש עליה אבל לא משכנעת) האם זה טבעי? האם זה(חוסר רגש) אולי השפעה של הכדורים? היו לך מקרים בהם חולים הרגישו טוב אבל לא ממש הרגישו? אולי אני צריך לעלות בפרוזק כמו שהמליץ הפרופ' בעוד כדור? או אולי אין לי סבלנות ואני צריך לקבל את העובדה שזה התהליך המקובל שכולם עוברים בחזרה להרגיש טוב? והשאלה שאולי הכי חשובה פה, כי מנסיוני אני יודע שכשמעלים מינון לוקח קצת זמן עד שהמינון הכולל מגיע לרמה המיועדת בדם, השאלה היא,מנסיונך כמובן, אם אחרי שבוע ישנה הטבת מה, האם ההשפעה מוצתה? או שזה התחלה של הטבה? כמה זמן בממוצע לוקח להעלאה במינון שציינתי להתחיל להשפיע? ומתי הוא מגיע למקס' השפעה? אני מצטער על אורך ההודעה ותודה מראש, ארז.

שלום רב בתחילת טיפול דפרקסן ופריזמה מתחילים להשפיע אחרי 3 שבועות וההשפעה מגיעה לשיא אחרי 3 חודשים. כאשר עולים במינון באמצע טיפול התקופה יותר קצרה. אתה לוקח מינון יחסית נמוך של דפרקסן. ניתן לעלות עד 300 מ"ג ליום (בתנאי שבדיקות EKG תקינות ואין מחלה גופנית [לבבית או אחרת] ששוללת עליה במינון). אני משער שהוא נתן לך דפרקסן יחד עם פרוזק בגלל האפתיה (חוסר רגש) שעליה אתה מדווח. אפתיה יכולה להיות תסמין של דיכאון. בברכה

לארז תודה לדור, אכן התרופות מתחילות להשפיע כעבור שבועיים שלושה אבל העליה בהשפעה הטובה ממשיכה כחודשיים שלושה. כאשר מעלים מינון יתכן שיש שיפור אחרי שבוע והשפור ימשיך ויתגבר בחודש חודשיים הקרובים. מצד שני, תופעות הלוואי מתחילות מיד עם תחילת נטילת התרופה ואחר כך הגוף מסתגל והתופעות חולפות. כך שבהחלט אפשר להיות אופטימיים שההרגשה הטובה תגבר ותופעות הלוואי יחלשו ויעלמו. בהחלט מקובל להוסיף תרופה מייצבת כמו ליטיום או כיום מסוג נוגדי הפסיכוזה שגם להן ישנה השפעה מייצבת. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום ד"ר הידש, הבן שלי בן 10 סובל מבעיות קשב וריכוז, וכמו-כן מחרדות. הוא טופל בפרוזאק, והטיפול לא עזר כלל וכלל, עכשיו הוא מטופל מזה כמה חודשים בקונצרטה וציפרלקס, והפך לילד מדוכא, חסר חדוות חיים, רזה מאד, מכונס בעצמו. הילד מדאיג אותי מאד. מצד אחד - אני מאד רוצה לעזור לו עם בעיית החרדות, מצד שני, נראה כי התרופות משפיעות עליו לא באופן חיובי. מה אתה מציע לעשות? תודה עירית

עירית תרופות פסיכיאטריות הן עניין של ניסוי ותעייה, ולפעמים טעייה... אם התרופות האלה אינן מתאימות לבנך, כדאי לחזור לפסיכיאטר המטפל ואולי להחליף אותן או להחליף מינון. דר' הידש אינו מומחה לילדים ובדרך כלל לא יכול לתת מענה לשאלות כמו שלך ברשת. אני ממליצה לשלב גם טיפול פסיכולוגי או הדרכת הורים, וכן לתמוך בילד כמה שאפשר- אולי לקחת אותו לאיזה חוג ספורטיבי או אומנותי כנטיית ליבו, לפעמים זה מאד עוזר. ניתן לבדוק איך לחזק אותו מבחינה חברתית- להזמין אליו חברים, לעודד אותו, לתמוך. ילד הוא אדם קטן ובזמן משבר זקוק להרבה חום ואהבה. חג שמח תמי.

לעירית תודה לתמי ואכן איני פסיכיאטר של ילדים ונוער. בכל אופן הטיפול בהפרעת קשב הוא ריטלין ולא תרופות נוגדות דיכאון, למרות שכבר ראיתי אצל מבוגרים שגם התרופה נוגדת הדיכאון עשויה לעזור להפרעת הקשב. שבת שלום דר' גיורא הידש

http://www.nfc.co.il/Archive/001-D-118285-00.html?tag=08-11-21

שלום רב כל החלטה על טיפול תרופתי צריכה לקחת בחשבון את התועלת מצד אחד ואת הסיכונים ותופעות הלוואי מצד שני. רק כאשר התועלת הצפויה מהטיפול יותר גדולה מהסיכונים ותופעות הלוואי האפשריות ניתן להמליץ על הטיפול. לעצם העניין- זיפרקסה יכולה לגרום להשמנה, סכרת וסיבוכים מטאבוליים נוספים. מומלץ להקפיד בצורה מוגברת על תזונה נכונה, פעילות גופנית ולבצע פעמיים בשנה בדיקות דם מתאימות. בברכה

אכן יש אינטרסים מנוגדים בין הרצון להרוויח ולעשות כסף מתרופות חדשות לבין החובה החוקית לידע את הרופאים והחולים לגבי ממצאים שונים שנוגעים לאותן תרופות. מטבע הדברים, ככל שהתרופה יותר חדשה כך יש עליה פחות מידע שנבדק ע"י גורם אובייקטיבי ובלתי תלוי בחברת התרופות שמייצרת ומפיקה רווחים מאותו מוצר. טענות דומות היו בעבר גם כנגד יצרנים של תרופות פסיכיאטריות אחרות, כלומר, שהסתירו מידע חשוב.

אני בת 25 וסובלת מבעיות קשות במעיים כ4 שנים ובעקבות כך אני נמצאת במצב של תת משקל. עברתי המון בדיקות ואשפוזים במחלקת גסטרו ולאחר בירורים שנמשכו שנים במספר בתי חולים בארץ הוחלט שזו בעיה קשה בעצבוב של הקיבה והמעיים. בנוסף הרופאים טענו שזה מקרה מאד נדיר שכלל לא ראו בארץ. אני מאד סובלת ביום-יום מהבעיות במעיים שכוללות- כאבי בטן חזקים, שובע מוקדם, ללא תחושת רעב כלל, שלשולים, נפיחויות בבטן ובשנה הראשונה סבלתי המון מהקאות.מכיוון שלא חל שינוי במצבי פניתי ליעוץ גסטרו בחו"ל ושם נאמר לי כי הבעיות שאני סובלת מהם נובעות מטראומה שעברתי ושפסיכיאטר יוכל לעזור לי. בשובי לארץ נפגשתי עם פסיכיאטר שאכן נתן לי טיפול בסרוקסט שאני לוקחת כבר חודש ואכן מרגישה שיפור במצבי- פחות נפיחויות וכאבי בטן, יותר רעב והרגשה כללית יותר טובה. שאלתי היא- מכיוון שאני סובלת מבעיות קשות אלו כ"כ הרבה שנים, ברצוני לשאול עד כמה טיפול ע"י פסיכיאטר יכול לעזור? האם באמת כל הבעיות שציינתי אכן יכולות לנבוע מפרידה של בן הזוג שעברתי לפני 4 שנים? אני יודעת עד כמה קשורים הגוף והנפש שלנו אך האם יכולות להיות השלכות עד כדי כך וכ"כ הרבה זמן? אשמח לתגובתך בהקדם- אני כבר נואשת ומחכה שבעיה זו תיפטר ואוכל לאכול ולהשמין כמו כל בן אדם בריא אחר.

לסיון לצערי תופעות כפי שאת מתארת אינן נדירות ולכל פסיכיאטר ישנם מספר מטופלים עם בעיות דומות של מצב נפשי והתגובה של מערכת העיכול. אין ספק שאחרי מספר שנים של הפרעות קשות גם מצב הרוח משתנה ועלול להיות מצב של דיכאון. כך שהמצב הנפשי השפיע על המצב הגופני וגם המצב הגופני משפיע על המצב הנפשי. במקרים של הפרעות במערכת העיכול אני נוהג להשתמש בתרופה מהדור הישן, מרוניל=אנפרניל שבנוסף להשפעה נוגדת הדיכאון והחרדה יש לה גם השפעה על מערכת העיכול והיא עוצרת את מערכת העיכול. בנוסף, חשוב לשקול גם פסיכותרפיה בנוסף לטיפול התרופתי. שבת שלום דר' גיורא הידש

האם כדור במינון של 1 מ"ג יכול לגרום לחולשה ועייפות

שלום רב התשובה היא בהחלט כן. מדובר בכדור עם השפעה סדטיבית (מרגיעה) מאד חזקה, שניתנת במצבים פסיכיאטריים קיצוניים (פסיכוזות) ולכן כל מינון שלו עשוי לגרום לעייפות וחולשה. אבל השאלה למי נותנים את התכשיר ולאיזה מטרה. שימי לב שככל שהמצב הנפשי יותר חמור אז הסיכוי שהתרופה תגרום לתופעות לוואי מסוג זה הוא יותר נמוך. בברכה

דור תודה על התשובה , הכדור ניתן לאחי הוא בן 37 והיא ניתנה לו מכיוון שהוא סבל מקנאה חולנית לאישתו, ביום יום הוא אדם פעיל מאוד תחילה הוא קיבל 1 מ"ג ולאט לאט העלו לו את המינון ל 2 מ"ג אשר גרם לו לחוסר תפקוד וכרגע הוא נוטל 1 מ"ג אבל מתלונן על עייפות.

שלום! אני רוצה לדעת האם יש היתרגלות לריספונד.

אמא שלי בת 70 ומתלוננת על צלצולים באוזניים. מה לעשות?

ליואב לפנות לרופא אף אוזן וגרון ובירור גופני מלא. שבת שלום דר' גיורא הידש

הייתי רוצה לקבל הסבר קצר וממצה על ההבדל המהותי שבין "מחלות נפש" לבין "הפרעות אישיות"

לשוקי במחלות נפש הכוונה היא למחלות הקשות שבהן ישנה הפרעה קשה בשיפוט המציאות, מתכוונים לסכיזופרניה, דיכאון חמור, מאניה דפרסיה והפרעה פרנואידית. הפרעות אישיות הם קווי האופי של האדם אולם בהקצנה גדולה עד כדי הפרעה בשיפוט, כך אדם שהוא מאוד נרקיסיסטי, תלותי מאוד, מבודד מאוד מבחינה חברתית, אישיות אנטי סוציאלית וכך הלאה. אבל הבנת המציאות והשיפוט תקינים. שבת שלום דר' גיורא הידש

אני לוקח פאבוקסיל, והדבר פוגם לי בהנאה וביכולת לגמור. הבנתי שיש תכשירים מסוימים שעלולים "לאזן" את תופעת הלוואי הזאת. מהו שמם ומה ידוע לך על יעילותם?

בדומה ל-SSRI אחרים. קיימת השערה שאם נותנים במקביל ל-SSRI תרופה שהיא אנטגוניסטית לסרוטונין במינון נמוך (רבע כדור של בונסרין או רמרון) אז זה יכול לשפר את התפקוד המיני. צריך לקחת בחשבון שמדובר בתרופות שיש להן תופעות לוואי משל עצמן (כמו ישנוניות או עליה במשקל). אפשרות אחרת לקחת רמרון (כדור שלם) במקום הפבוקסיל. רמרון לא פוגע בתפקוד המיני.

ליגאל אין תרופה אשר מונעת את תופעת הלוואי. לעתים תופעת הלוואי מוקלת ונעלמת עם הזמן כאשר הגוף מתרגל לתרופה ולעתים ההפרעה עלולה להתמיד ולהשאר. אם הדבר מפריע מדי מקובל לחשוב על החלפת התרופה הגורמת לבעיה בתפקוד. שבת שלום דר' גיורא הידש

חג שמח! האם סכיזופרניה מטופלת, גוררת במשך הזמן נזק מצטבר, של ירידה קוגנטיבית ששייך למחלה הבסיסית, או שאם המחלה בשליטה, הנזק הקוגנטיבי נעצר? חג אורים שמח! יואל

ליואל המהלך הטבעי של סכיזופרניה היא יצירה של נזק מצטבר, גם רגשי וגם קוגניטיבי. הטיפול החדשים, גם פסיכותרפיה וגם התרופות מהדור החדש, עוצרים או מונעים את הנזק המצטבר. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב, אבי (60) סובל מסכיזופרניה ומחלת עצבים שנים רבות. מדי כ-3 שנים היה נוהג להתאשפז בנס ציונה ולהשתחרר לאחר כחודש "אדם חדש" עד לפעם הבאה. כבר חצי שנה שהוא יצא מאיזון, הוא אינו אלים, אך בלתי נסבל לסביבתו. מחוסר ברירה אשפזנו אותו בבאר יעקב במחלקה פתוחה, אך משום שאינו אלים השתחרר לאשפוז יום. בבוקר הוא במצב של איזון יחסי אך בערב הוא בחוסר איזון חמור. למרות הקשר עם רופאיו והפסיכיאטר המחוזי בעייתו לא נפתרת, ולאחרונה הוא אף החל לבזבז את כספו בשעות אחר הצהריים. מה אני יכולה לעשות? האם פסיכיאטר פרטי יעזור? ואם כן איך אדע את מי להזמין? בתודה מראש, אלכסנדרה.

לאלכסנדרה בדרך כלל בעיות מהסוג הזה קורות כאשר מפסיקים את הטיפול התרופתי ואז יש צורך באיזון ואשפוז. גם השינויים אחרי הצהרים עדיין קשורים לכך שכנראה האיזון התרופתי עדיין לא טוב. יתכן שיש צורך לחזור לשילוב של תרופות אשר הוכיח את עצמו בעבר או לחשוב ביחד עם הפסיכיאטר המטפל באשפוז יום על התאמה טובה יותר של התרופות. עדיין הייתי מנסה ליצור קשר עם הפסייכאטר המטפל ולא למהר לטיפול פרטי. שבת שלום דר' גיורא הידש

שלום רב... 12 יום לאחר התחלת טיפול בציפרלקס 10 ועדיין אין שיפור בסטרס ובחרדה החברתית. תאמרו לי ודאי שזה עוד מוקדם מידי להסיק מסקנות לגבי טיב התרופה בהשפעתה עלי, אבל בעבר (לפני כשנה) ניתן לי רסיטל 20 לטיפול באותן בעיות וגם אחרי חודש וחצי בו ניסינו להכפיל מינון לא חשתי הטבה ועברתי לפקסט שכן עזר. הסיבה שלא רציתי פקסט גם עתה היא שהוא גרם לי לעלייה רצינית במשקל. לכן,הומלץ לי על הציפרלקס (כדור מצויין לדעת מי שהמליץ). שאלתי היא האם יתכן שלמרות שבעבר רסיטל לא עזר לי הציפרלקס כן יכול לעזור? אחרת אני "מבזבז" זמן (בו אני סובל בינתיים) וכסף...

אם רסיטל לא עזר לך אז הסיכוי שציפרלקס יעזור לך נחשב לנמוך. מבחינה פארמקולוגית מדובר באותה תרופה +/- ולכן אין הבדל גדול בין השניים.

למתן תודה לדור ואכן מדובר על אותו חומר פעיל בשתי התרופות, נכון שאין הגיון להתחיל באותה התרופה כאשר פעם אחת היא נכשלה, אבל מדובר ברפואה ולא הייתי שולל את הסיכוי להטבה עם הציפרלקס לחלוטין. כלומר, יתכן שהציפרלקס כן יעזור לך. כל טוב דר' גיורא הידש

בתי בת 26 זו הפעם השלישית בחייה שהי נכנסת לדיכאון ,מטופלת בדפרקסאן מצבה היום קשה ביותר .כמה זמן לוקח לתרופה לעזור? היא לוקחת את המינון כמו בפעם שהעברה שבוע אבל אין שיפור ,מה לעשות ? קשה לה מאוד

התרופה מתחילה להשפיע נגד דיכאון אחרי 3 שבועות במינון של 150 מ"ג ליום. צריך לחכות 3 שבועות לתחילת ההשפעה.

לדנה תודה לדור והמינימום הוא שלושה שבועות, לעתים אף יותר. לצערי אין דרך לקצר את תקופת ההמתנה הזו. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום אמא שלי מפריזה בשתייה מזה שנה וחצי ולאחרונה החמיר. לפני מספר ימים שתתה הרבה ואח"כ הקיאה קיא בצבע שחור.היתה במיון ולא נמצא דימום. כנראה שמדובר בגסטריטיס שהיה לפני כן. זה היום השני שהיא נמענת מאלכוהול כי יש לה כאבים עזים בקיבה. לפי מה שקראתי באינטרנט הימנעות באופן עצמאי יכולה להביא לסימפטומים קשים. האם חייבים לפנות מיד למישהו שידע על המצב או שלעקוב אחרי הסימפטומים של הגמילה. אנחנו מחכים לתור במקום שקשור לטיפול באלכוהול. תודה

לנטלי חשוב להגיע לרופא המשפחה כדי שיטפל באופן סימטומטי בתופעות של הגמילה. כעת הבעיות של הגמילה הן גופניות. כך שחשוב לטפל גם בגסטריטיס וגם אפשר להוסיף תרופות הרגעה לגוף ולנפש עד אשר הצורך באלכוהול יפחת. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב. לפני 12 ימים התחלתי ליטול ציפרלקס ועדין אין הטבה.אני סובל מחרדה חברתית ומלחץ ומתח במקום עבודה חדש.בלילות אני בקושי מסוגל לישון ומתעורר המון פעמים במהלך הלילה,הדבר פשוט נורא ומקשה עלי כמובן לתפקד בעבודה והמתח נורא.אני לוקח אלפרליד 0.5 מ"ג לפני השינה וזה לא ממש עוזר לי לישון כמו שצריך כאמור.האם כדאי להעלות את המינון של האלפרליד בשביל להקל את בעיות השינה?אם אני לוקח אלפרליד כל לילה לפני השינה חוץ מיומיים בסופי שבוע עדין זו נחשבת נטילה קבועה עם סכנת התמכרות או שהיומיים בסופ"ש מונעים סכנת התמכרות?(חשוב לי מאוד לדעת כי שמעתי שאלפרליד מאד ממכר).יש לציין שבבוקר אני לוקח כדור ואבן לפני העבודה כדי לא להיות בסטרס במהלך יום העבודה עצמו.אולי בכלל כדאי כבר מעכשיו להכפיל את מינון הציפרלקס אחרי 12 יום בהם לקחתי 10 מ"ג?אני ממש חייב עיצה במיוחד לבעיות שיש לי לישון בלילה,בעיית ההירדמות וההתעוררויות המאוד רבות,כל זה רק מהמתח...

שלום רב ענינו לך כבר מס' פעמים באותו נושא. כפי שכתבתי לך מקודם- המלצתי להמנע מאלפרליד (קסנקס) לחלוטין שכן ההתמכרות אליו מאד מהירה והגמילה מאד קשה. אתה יכול להמשיך עם ואבן עד 30 מ"ג ליום עד שהציפרלקס ישפיע. לוקח לציפרלקס 6 שבועות להשפיע, במהלכם תתאזר בסבלנות. בשלב זה אין מקום לשנות את מינון הציפרלקס. בברכה

תודה רבה על העזרה שלך תמיד בפורום הזה! שלחתי לך מייל...

רקע קצר: לפני כ-3 שנים הייתי מטופלת ב-25 מ"ל לוסטראל ביום בעקבות התקפי חרדה שהיו לי (ללא סיבה,אני כנראה טיפוס חרדתי) וזה עזר לי מאוד. הפסקתי את הכדורים ומאז הכל היה טוב. אני בת 29.5 וילדתי את בתי הבכורה לפני שבועיים.ההריון עבר ללא בעיות וחרדות. יש לי בת מקסימה ואני אוהבת אותה מאוד. אז למה פתאום יש לי התקפי בכי, ולמה אני מרגישה לחץ גדול ולפעמים חרדה ופאניקה? אני רוצה להיות אמא רגועה אבל מרגישה שקשה לי. יש לי עזרה מהבעל וההורים אבל בפנים קשה לי להתמודד ואני עדיין לא מרגישה אמא. קשה לי עם השינוי הענק בחיים שלי. לא רציתי שהחרדות יתגברו ואולי בלי שאני אשים לב פתאום אני אולי יהיה בדיכאון אז פניתי לפסיכיאטר והוא נתן לי שוב את הלוסטרל. מאז עברו כמה ימים ואני מתלבטת אם לקחת את הכדורים או לא. זה כלכך מעצבן לחזור שוב לכדורים ואני מרגישה רע עם הרעיון הזה. למה אני לא אמא כמו רוב הנשים שמתקתקות את זה? יש לי כל מיני רגשות אשם בימים האחרונים, וההזדקקות שוב לכדור רק מגבירה את זה. לקחת או לא? מה לעשות? מישהי יכולה לשתף מניסיון? דוקטור הידש- הצילו

כל אחת שאני מכירה חוותה את הפחדים האלו והבכי הזה של תחילת האמהות, השינוי הגדול, האחריות, המחסור בשינה , ההורמונים המשתוללים, זה ידוע שאחרי לידה נשים במיני דכאון בגלל השינוי העצום, גם לי זה קרה וזה פשוט עבר שהתחלתי להתרגל לרעיון. תראי שזה עוד יעבור... בהצלחה!

ללי תודה ליערה ואכן רוב הנשים מרגישות דיכאון וחרדה אחרי הלידה ובמיוחד אחרי לידה ראשונה. המספר המדויק הוא 80%. כך שלמרות "העבר" שלך יתכן שאת מרגישה ועוברת את מה שרוב הנשים עוברות בלי קשר למה שקרה לפני כארבע שנים. אז נכון, את חוששת מפני החרדות כי את יודעת על מה מדובר, אבל יתכן מאוד שאין אלו חרדות או משהו מהעבר אלא "סתם" כמו כל אישה. בטח שרגשות האשם לא מועילות ולא מוסיפות לך לתפקוד, הלוואי והיית יכולה לוותר עליהן. בקשר ללוסטרל, מהבחינה הגופנית הוא בטח לא יזיק, ויתכן שהפסיכיאטר רצה ללכת על בטוח ולהתחיל טיפול. השאלה הראשונה היא האם את מניקה? אם את מניקה אז הייתי מחכה עם הלוסטרל כיוון שהוא עובר בחלב, אם אינך מניקה את צריכה להחליט, האם לחכות ולראות האם אלו תנודות רגשיות כמו אצל כל אשה, או האם את רוצה ללכת על בטוח, כלומר ליטול לוסטרל. מזל טוב דר' גיורא הידש

שלום..רציתי לדעת מזו ההפרעה מהסוג הזה..זה נמצא בקרב מבוגרים? צעירים? מדוע זה קורה? אשמח אם תענה לי תודה רבה

לצלילי הפרעת אישיות גבולית היא בהגדרה מסוף גיל ההתבגרות ואצל מבוגרים. מדובר בהפרעת אישיות שהגדרתה די משתנה ורחבה. תוכלי למצוא אינפורמציה רבה באתר של "בנפשנו" ויש המון חומר ברשת. לא ארחיב בדיבור כי על הפרעת אישיות גבולית נכתבו אלפי ספרים ואיני חושב שאפשר לתמצת את הדברים בתשובה קצרה. כל טוב דר' גיורא הידש

שלום רב! רציתי להתעניין לגבי המכשיר מסטר מיינד לבני בן ה15.5. בני סובל מ-n.v.l.d ומבעיית חרדתיות הגורמים לבעיית קשב וריכוז. כרגע בני ללא מסגרת (למרות רמתו האנטלקטואלית הגבוהה). הוא אובחן אצל פסיכיאטר שהפנה אותו לטיפול קבוצתי. בני שמע על המכשיר ומעוניין להשתמש בו במקום מסגרת קבוצתית (אליה הוא מסרב להגיע). האם שמעת על המכשיר? האם הוא יעיל? כמובן שהיועצת המליצה בחום אך הייתי רוצה חוות דעת מגורם מקצועי שאינו תלוי. תודה

היה לי מכשיר מסטר מיינד כשהוא הגיע לראשונה לארץ לפני כעשר שנים ואני זוכרת שמאד אהבתי אותו ושהוא מאד מאד הרגיע אותי. הייתי יכולה לשבת שעות עם המשקפיים והאוזניות לפעמים עם חיבור למוזיקה של מדיטציה ולפעמים היה לי יותר נעים פשוט לשמוע את הצפצופים שאמורים לעזור למוח לעבור לתפקוד של רגיעה על גלי אלפא. בזמנו לא היה יבוא רציף של המכשיר והיה לי אחרי כשנתיים נתק בחוט של המשקפיים וכמובן שלא היה לי כסף לקנות מכשיר נוסף שבינתיים הגיעו דגמים חדשים ויקרים הרבה יותר ולאחר כל מיני תיקונים וקניית משקפיים וכד' בסופו של דבר בשימוש המוגבר שהיה למכשיר אצלי הוא הפסיק לתפקד או שאיבדתי את המשקפיים כבר לא זוכרת. אני יכולה להעיד שהיה לי נפלא אבל אני לא זוכרת אם מעבר לזמן שבו הייתי מחוברת (וקצת מכורה לצפצופים ולהבהובים של המכשיר) ולשעה או שעתיים אח"כ אם היתה השפעה מתמשכת. כמובן שזה כמו כדור הרגעה אם כל הזמן עושים מדיטציה נעשים יותר רגועים מאשר בלי, אבל הדבר שאני כן יכולה להגיד ושהיווה השפעה חיובית בחיי לאורך הרבה שנים ואפשר לי לתפקד למרות הכאוס הבסיסי שלי בלי תרופות למעשה רוב הזמן הוא שהמכשיר היווה אימון מאד מאד חשוב בלימוד מדיטציה, באופן טבעי המשכתי את מה שקיבלתי ע"י המכשיר להליכה ללמוד למדוט וליצור את הרגיעה באופן פנימי. אני ממליצה על רכישה של מסטר מיינד אבל זו נקודת התחלה לא תרופת פלא, אולי אח"כ הבן שלך ירצה קורס מדיטציה וימצא קבוצת תמיכה מכיוון אחר שיעזור לו לא פחות.

למיכל כל שיטה של הרפיה היא טובה בעיני, כך גם דימיון מודרך, ביופיידבק וגם כנראה מסטר מינד שאף פעם לא השתמשתי בו, אבל הגיוני שהוא טוב. יחד עם זאת כפי שאני מבין המסטרמיינד הוא לא במקום טיפול קבוצתי אצל בנך. אפשר לעשות את שניהם. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 25 ובשנה האחרונה עברתי משבר נפשי חריף כתוצאה משימוש בסמים. הייתי מטופלת למשך כחצי שנה בתרופות פסיכיאטריות(ריספרדל) שהורידו את החשק המיני והיכולת לאורגזמה אבדה. מכיוון שמצבי השתפר(נקבע שאי היציבות הייתה רק בגלל השימוש שהופסק כליל), ובעצת הפסיכיאטר הטיפול הופסק בהדרגה לפני שלושה חודשים. כיום הכל בסדר בכל שאר התחומים, אולם החשק המיני לא חזר להיות כשהיה, ואני לא מסוגלת להגיע לאורגזמה כלל, למרות שרמת הפרולקטין נורמלית. עלי לציין שלפני הטיפול התרופתי החשק המיני היה מאוד גדול וחוויתי אורגזמות בלא קושי גם לבד וגם עם בן זוג. כיום גם לבד ובשימוש בויברטור או בכל אמצעי אחר לא הצלחתי להגיע לאורגזמה. למי עלי לפנות על מנת לטפל בבעייה? מה יכול להיות מקור הבעייה?

שלום רב מומלץ לפנות למרפאה סקסולוגית- יש כזאת בכל בית חולים גדול- שם רופא סקסולוג יאבחן את הבעיה וימליץ על טיפול מתאים. השאלה שלך נמצאת מחוץ למומחיות של פסיכיאטר. בברכה

לדנה הרספרידל בשכיחות נמוכה עלול לגרום להפרעות מיניות אשר חולפות עם הפסקת הטיפול ברספרידל. כך שניתן כמובן לחכות עוד קצת בתקווה שהדברים יסתדרו. לצערי אין תרופה הדומה לויאגרה ומיועדת לנשים.... (שוב קיפוח), לכן או שהבעיה היא רגשית, או שהיא תפתר עם הזמן. כל טוב דר' גיורא הידש

אני בת 28, אצל אמא שלי לא מזמן אובחן דיכאון קליני, היינו פעמיים אצל פסיכיאטר והיא מתחילה ללכת לפסיכולוג. היא לוקחת כדורים פסיכיאטריים כבר חודש , אך הם אינם עוזרים לה. היא מידי פעם מדברת על בית הבראה או מרגוע אליו היא רוצה ללכת (היא לא רוצה להתאשפז בבית חולים פסיכיאטרי). רציתי לדעת אם יש מקום כזה ואם כן , מהו? היא לא מתפקדת, הפסיקה את העבודה, בקושי אוכלת (היא שוקלת 45 קילו) ושנתה אינה טובה. אני ממש צריכה עזרה. תודה , שני.

שלום רב לא ציינת איזה תרופה היא מקבלת. לא ניתן לאבחן בשיטה כזאת אך כאשר הדיכאון מלווה בחוסר שינה ובחוסר תיאבון ניתן לנסות רמרון. תתיעצו עם הרופא לגבי החלפת התרופה לרמרון. אם לדעתך היא צריכה טיפול אינטנסיבי ניתן לפנות לאישפוז יום בבית חולים כללי עפ"י המלצה והפניה של הפסיכיאטר המטפל. בברכה

לשני תודה לדור, אני חושב שאין מקום פרטי של טיפול נפשי למצבים פעילים. אשפוז יום עשוי להיות פתרון, וגם לחכות עוד שבועיים שלושה כי יתכן שהתרופה נוגדת דיכאון תתחיל להשפיע כעת. כל טוב דר' גיורא הידש