בן 5 עם קושי בגן

בני בן ה 5 אומר שלא אוהב ללכת לגן, טוען שמשעמם לו שם. בקבוצה הם 15 ילדים עם גננת ושתי סייעות. היות ואובחן עם טונוס שרירים נמוך יש לו ריפוי בעיסוק פעם בשבוע. הוא לא אוהב לצייר ולצבוע ומאוד לא אוהב כשמבקשים ממנו בגן לעשות זאת. שנת הלימודים כמעט ומסתיימת והבוקר הוא בכה ולא רצה להשאר. אני דואגת לו היות ואינני מבינה מה קורה, הוא מעדיף להשאר בבית (אינני עובדת). אני חושבת שיש לו קושי בליזום משחק עם ילדים אחרים. כל הצד הבינאישי /חברתי קשה לו. איך אפשר לעזור לו?  

שלום, קשה לי לחשוב על גן ילדים כעל מקום משעמם. לעיתים קרובות ילדים המתלוננים על שיעמום, חווים דווקא תסכול, חוסר אונים או בדידות. לפעמים, הקושי בגן משקף קושי אחר שמקורו בבית דווקא (כמו למשל אחרי לידת אח, כשהילד הגדול מרגיש שקם לו מתחרה על אהבתם ותשומת לבם של ההורים). אם את מרגישה שהקושי אינו קשור בבית, ומשייכת אותו למיומנויות חברתיות, עזרי לו ביוזמה של מפגשים אחה"צ, אחד על אחד, במהלכם תוכלי להתחקות מקרוב אחר התנהגותו ולבחון מה קורה באינטראקציה שלו עם בני גילו. לגבי הקושי הגרפו-מוטורי בגן, אני מציעה להניח לו, ולא להפעיל לחץ. בקשי מהגננות לפטור אותו מפעילות שמבחינתו אינה מתגמלת ונעימה. את העבודה על הקושי השאירו למרפאה בעיסוק, אלא אם היא עצמה מבקשת לא לוותר לו. לפעמים הגבול בין עידוד ללחץ הוא דק מאד, ואם יש חשש שהעידוד יחווה כלחץ או כפייה, מוטב להניח. יכול להיות שהפסקת הלחץ בגן תשנה את תחושתו הכללית, תשפיע בעקיפין גם על הציפיות שלכם ממנו, ותיצור רגיעה אצל כולכם. את מוזמנת לעדכן... בברכה ליאת