נרתעת ממין או א מינית?

היי. אני בת 34. בלי יותר מדי הקדמות, אני לא יודעת אם אני מאוד מאוד נרתעת ממין או שפשוט אני א-מינית. רוב הזמן אני בכלל לא חושבת על מין, ואני לא נכנסת למערכות יחסים מאז שהייתי צעירה בגלל הידיעה שיהיו שם קטעים מיניים, והמחשבה הזאת נורא מביכה אותי ואני מרגישה שאני מאוד לא מוכנה לזה, התנשקתי רק פעמיים וזה היה פשוט מזעזע... אני לא יודעת אם אהיה מוכנה אי פעם למגע מיני מכל סוג שהוא, ואני לא רצתי כשהייתי צעירה להכנס לזוגיות כי קשה לי לחשוב שיהיה מישהו שיהיה מוכן לחכות בשבילי כל כך הרבה זמן כשהכל היום מתקדם כל כך מהר, ואולי זה בכלל שזה נדיר שאני בת 34 בתולה ובלי ניסיון מיני (וגם לא מרגישה צורך). העניין הוא שאם אני רואה מישהו יפה אני כן אמשך ליופי שלו, אבל אני לא מרגישה שאני רוצה לעשות איתו דברים מיניים... אני מאוד נרתעת מדברים מיניים וזה מתסכל אותי ואני לא יודעת למה! כי כל כך מצופה היום מכולם להיות כל כך מיניים, ואיפה אני אמצא זוגיות שמין זה לא החלק העיקרי בה??? כלומר לצאת עם מישהו לדבר לפתח רגש...או בכלל מישהו שמוכן לחכות וכנראה שהרבה זמן עד שאני ארגיש מוכנה. כי אני לא יודעת ם אחרי חודש אני כבר ארגיש שאנ רוצה אותו ובטוחה בקשר. אני לא מבינה איך יש בנות בנות 17 שהן כל כך מנוסות,וכולן חושבים ורוצים את זה , והדבר שהכי הפחיד אותי מאז שהייתי צעירה זה לגלות שיצלו אותי מינית, מנסה לומר שאני הייתי בעברי מנסה לצאת עם בחורים תמיד היה מגע מהיר כל כך לכיוון כך שבאמת זה נראה שלא הכי מתעניינים במי שאני אלא יותר נמשכים. לגברים שאני הכרתי אין בעיה לשכב איתי ואח"כ לשכוח ואני יותר רגשית צריכה קודם להתאהב להרגיש משהו אבל יש דיסוננס בין מה שאני מרגישה לבין מה שהם מרגישים. אני יודעת שיש בחורים עדינים וכו' עובדה שיש לחברות שלי כאלו בחורים גם כשהיינו קטנות שבכלל לא הי מין הנושא העיקרי והם חיכו להן אבל מאז ומתמיד לי לא היה את זה!!!!הייתי ילדה שמתחילים איתה יותר מאחרות ברחוב וכך גם כנערה והיו הטרדות מלל ויחס קצת סקסיסטי שגרם לי לשמור על עצמי..וכשהתחלתי לצאת עם בחורים אחרי צבא בעיקר היו מהר נוגעים בי כבר בדייט ראשון כשאני עוד באותו מנסים לנשק אותי צרפתית וזה נראה לי יצר רתיעה זה לופ שחוזר על עצמו עם כל גבר עד שהפסקתי לצאת!!! נמאס לי להיות בסיטואציה שאני לא רוצה והתחלתי לחשוב שאולי אני לא מינית. כמו כן תמיד הרגשתי שזה מפריע להם עניין הבתוליות כבר שהייתי בת 18 הרבה בנים בבסיס שאלו אותי ליד כולם אם אני בתולה? בגיל 25 היו שנעלמים שמבינים שאין ניסיון אבל שוב זה לא שאני רוצה!!! אני רוצה להכיר רגשית אבל זה לא מסתדר עם המצב בשטח. יש לציין שאת כל הגברים הכרתי לא מהכרות מוקדמת של צבא או לימודים עבודה. דווקא שם אף אחד לא מתחיל איתי ודווקא שם אני מרגישה עם בנים יותר נוח הם אוהבים אותי על מי שאני אבל היו להם חברות.. קשה לי שאני עדיין לא מאוהבת או יודעת מה אני רוצה מהקשר ועוד לא מצליחה להבין מה הם רוצים ממני חוץץ מזה שהם ממש נמרחים עליי בצורה לא נעימה ומאוד ברוטלית משל אחד אמר לי את לא יודעת מה אני רוצה לעשות לך.. מגע בשבילי זה מתוך אהבה למשל חיבוק נשיקה ולא מסתדר לי שאחרי 5 דקות ברכב הם כבר רוצים.. הגוף שלי תמיד מתכווץ. את חושבת שאני ככה כי כל חיי עברתי התנהגויות כאלו מגברים? האם זה מה שיצר את הפחד?? אני חוששת להישאר לבד!!! כי כבר אין לי אומץ לצאת זה פחד משתק מלהיכנס אפילו לרכב.. אף פעם לא היה מישהו עדין..הביטחוןן העצמי שלי ירד לגמריי אם פעם הייתי בררנית כי לא נראו לי רציניים חכמים פתאום אני מבינה שאין לי ניסיון ומשתתקת כששואלים אותי מתי היה הקשר האחרון? כמה זמן? מרגישה דפוקה..כי זה נחשב לא בסדר שעד עכשיו לא היה לי חבר או לא נשואה.. והוכחה לכך זה בתוליות מעבר לזה שאני לא רוצה או רציתי לעבור מיטו או גברים כמו שיש כאלו שעושים על הדרך לפורקן עד שמוצאים מישהו שתופס את ליבם.. מה לעשות??? ואיך להתמודד עם השאלות?? תודה אילנה

תמי היקרה, השאלה הבסיסית היא, האם ברור לך מה את רוצה? כי עברו 20 שנה מאז גיל 20 ויתכן שהדחף להשתנות לא היה כ"כ חזק על מנת לפנות לטיפול פסיכוסקסולוגי. לפני שנדון באופציות שקיימות בפנייך כיום. עולה השאלה, האם את חיה בנפרד ממשפחתך? והאם את מצליחה לקיים אורח חיים תפקודי וכלכלי עצמאי? זוהי בעצם שאלה יסודית לבגרות נפשית ועצמאות רגשית. אם את גרה כיום עדיין במחיצת אחד ההורים או שניהם, ראי זאת כמכשול מהותי בדרך להתמודדות עם בעיותייך. ועכשיו, קיימות בפנייך שתי אופציות: האחת, קיימים פורומים וקהילות של דברים ונשים שהם א מיניים ויתכן שבמסגרת הזאת ,תוכלי למצוא בן זוג להפגת הבדידות ולהנאות רגשיות משותפות ללא מיניות. השנייה, במידה ואת נחושה בדעתך לשנות את מצבך הן בתולים מבחינה טכנית בעזרת הדרכה סקסולוגית בעזרת שימוש של הדרכה סקסולוגית במאמני נרתיק ואם על ידי טיפול פסיכולוגי מעמיק לשינוי החרדה המינית העצומה שיש בך, עלייך להביא בחשבון תקופת טיפול של שנתיים שלוש לפחות. אם את פונה לטיפול פרטי, המתמחה בתחום ההדחקה המינית ו/או עויינות או כלפי גברים או כלפי תרבות הפתיחות המינית בתרבותינו, עלייך להביא בחשבון עלות חודשית ניכרת והשאלה אם יש בך הרצון והיכולת לעמוד בהוצאה כזאת? במידה ואין לך את המסוגלות הכלכלית לכך , הייתי בוחרת אמצעי עוקף שאולי יתן מענה חלקי בדרך זו או אחרת לבעיותייך- ניתן לפנות לעמותות לטיפול נפשי בנשים שעברו תקיפה מינית. אינני רומזת בכך שעברת תקיפה מינית, אך המשותף לך ולאותן נשים הן חרדות למיניות, חרדות מגברים ופיתוח התנגדות לנושא המיני. נדמה לי , וכדאי שתבררי, מה עלות הטיפול במקומות אלו. אין ספק שהוא נמוך מאוד טיפול פרטני בשוק החופשי ויתכן שהוא אולי אפילו חינמי.ראוי ואפילו כדאי לברר. כך או כך הביאי בחשבון שאת סוחבת בעיות כבר שנים, שהן עמוקות מאוד ולפיכך היכולת להשתנות היא טיפין טיפין ומאוד בהדרגה. כך שהתהליך הטיפולי אורך זמן לא מבוטל.שווה לנסות. אגב יתכן שכבר משלב כלשהו בטיפול תפתחי לנכונות לצאת עם גברים תוך התנהגות גופנית מוגבלת , על מנת להבין מהי היכולת החברתית הכללית שלך, האם יש לך חברים וחברות , האם את קלה להתחברות ולידידות או שמא את טיפוס סגור ומבודד? כל אלו הם פרמטרים חשובים לגבי היכולת להשתנות ולגבי תהליך השינוי. כל טוב ובהצלחה אילנה

אני חושבת שהבעיה שלי נוצרה עקב נסיבות בבית שהייתי קטנה כך שלא קרץ לי זוגיות וגם אב מאוד מנוכר אלי עם הפרעות שהיה מציק לי מהשגרם לי לראות ממש את בני המין השני כאילו הם שונים מנשים אין לי אחים ואחיות. ברור שבגיל ההתבגרות גם יוצאים החוצה ומכירים ונראה לי שפה הבעיה הייתי מאוד מושכת תשומת לב ברחוב כולל גילאי ה-20 שהייתי יותר מוכנה לזוגיות אבל כל הההערות הסקסיטיות הנגיעות ושוב לא אתחיל להיכנס לפרטי פרטים על כל מי שאמר מה גרמו לי להיזהרכנ"ל בדייטים פתאום בחורים היו מהירים ולא רומנטיים הכל נראה לי מאוד ברוטלי גרם לי לחרדות. דבר נוסף, אני נגעלת מהמון דדברים ראשית גם לי יש בראש תמונה של אהבהורומנטיקה שמין הסתם מלווה נניח בנשיקות ומין. אבל בפועל כשמישהו שאת לא מכירה ורק נכנסת לו לאוטו מנסה לנשק אותך אותי זה מגעיל. שכן נשיקה היא עם הבל הפה רוק וכו'.. מנסה לומר כשמגע הוא אמיתי ואינטימי אז לא נגעלים ויש חיבור ויותר נינוחה אבל אין לי את זה ולא היה הכל מהר וזה דוחה אותי כנ"ל מין. לצורך ההמחשה יש אנשים שעושים סטוץעם מישהו שהכירו אני בחיים לא אהיה מסוגלת למה שארצה שמישהו יגע או יחדור לתוכי שאין לי טיפת רגש אליו? ולגבי המשיכה אני לא חושבת שרוב האנשים נראים כל כך טוב לא מבינה איך יש כאלו ששוכבות עם הרבה או מחליפות פרטנרטים מהר מבחינה רגשית. מנסה לומר אני מאוד רגישה ואיכפתית לא אוהבת שמשחקים איתי משחקים לא זורמת או שוכבת עד שאמצא מישהו.. הכל אצלי קשה.. וכבר מסתבר נתקע בדייטים הראשונים111 זה מבאס אותי שאני לא תליחה למצוא מישהו שמוצא חן בעיני תקשורתית ויזואלית אבל נעזוב את זה לרגע בעיקר מפריע לי המגע המהיר הזה ששוב אינני רוצה בו לא בשלב הזה של הדייט הראשון הוא לא אמיתי וזה לא בנדמה לי, יש לי איטואיציות מאוד טובות שבעצם לאור מצבי הדחקתי אותן אך גילית שצדקתי. לאור כל זאת נוצרה לי התניה שאם מישהו מתקרב אליי בשביל ליצור קשר עין להתחיל איתי נהיה לי רע כי ישר ני חושבת על המגע שלו והרי אותו גבר לא מושך אותי אז נוצרת בחילה. אני פשוט פוחדת לצאת עם גברים כדי לא להיות בסיטואציה הזו שחוזרת על עצמה.. מדוע אין בחרים עדינים?? מה כל כך לחוץ לדחוף למישהי את השפתיים עם כל הריר בחמש דקות הראשונות? ללטף אותה בגב וליצור אינטימיות מדומה שרק עכשיו נפגשתם דייט ראשון!!! איך ני יכולה להימשך? מה יהיה בדייט שלישי? מיטה??? את מבינה אילנה ככה אני כל החיים אין מישהו שמראה התעניינות בי. ואם את שואלת אותי מה אני רוצה? אז אני לא מרגישה באותו רגע שאני רוצה.. בגלל זה חשבתי שאני א מינית.. באיזה שהוא מקום השלמתי שאשאר לבד ללא ילדים ומישהו אוהב..

תודה על המענה המפורט, אני חושבת שהפסקה האחרונה של מה שכתבת היא הנכונה!!! ואולי זה מה שגרם לי לחרדה או רתיעה ואולי לאובדן חשק מיני גם כשאין בחור? אני לא כל כך מבינה בזה.. אתחיל מהסוף, אף פעם לא הייתה לי התקרבות הדרגתית קרבה נפששית רגשית ומגע הולם בהתאם!!! משמע הסקתי שככה זה יוצאים עם מישהו דייט ראשון וישר מלטף אותי במהלך הדייט מצמיד אותי מנסה לנשק אותי אחרי 20 דקות כולם ככה. אני לא תמימה ועושה תמיד מה שטוב לי ואם אני לא מעוניינת עומדת על שלי. כמו כן כשהיו מתחילים איתי ברחוב גם היייתי מרגישה מעין עוינות אצל חלק מהבחורים שהייתי מסרבת להם או מהגישה שלהם. דג' קטנה. בעבר התחלתי לעבוד בבניין רב קומות של משרדים אך נטוש סביבה לא נעימה המשרד היה רק חדר אחד בו עבדה הבחורה המנהל שהינו רופא לא בנמצא ומעולם לא ראיתי אותו אף לא עשה לי ראיון עבודה אגב לשאלתך אני אדם חברותי וצריך אנשים :) זו גם הסיבה שעזבתי אחרי שבועיים שאלתי אותה איך את ככה לבד? זה לא הכי נעים הרי? ומה את עושה כשאת חולה? כשהלכתי לשירותים שנמצאים בחדר המדרגות כמו בכל בנייני רב קומות הרגשתי במישהו לא ראיתי אותו אבל פחדתי להיכנס לשירותים וכך עליתי חצי קומה נוספת, הנה שוב תגידי בוודאי שאני מפחדת מגברים אבל אני למודת סיטואציות. כשסיימתי את העבודה והלכתי הביתה במסדרון הריק בקומה נכנסתי למעלית כמובן לבד ואיך שנסגרה הדלת היא נפתחה כי מישהו הכניס את רגלו ממש עצר אותה בגופו לא שמתי לב בכלל שהלך אחרי ושהוא בקומה הוא בעצם התחיל איתי לא נכנס למעלית וירד איתי אלא תוך כדי ששם את הרגל שואל שאלות זה לא הכי נעים. פעם גם היה בחור שנדבק אליי במעלית ואמר איזה גוף יפה יש לך.. ויש עוד כל מיני סיטואציות למשל בחור שבא ממולי ברחוב ואז התחיל ללכת לכיוון שלי זה היה בחושך ופתאום תופס לי את היד כמובן שהוצאתי אותה ממנו .. אעצור פה אבל אולי אני לא מסבירה את עצמי אך יש מין אגרסיביות ולא עדינות.. גם כשאני יוצאת עם בחורים אין כימיה הרבה מהם לא נראים לי מסיבות שונות בעיקר אינטליגנציה ,שאיפות , ואני אומרת מילא אבל תמיד יש את המגע המהיר שאגב הרבה מתלוננות ומתלוננים על כך בכל מיני כתבות יחסים או אם שמעת על " המרכז אומנות הפיתוי" בו מלמדים בחורים איך להתחיל עם בחורה ככה זה איתי וכבר רוצים להגיש נגדם תלונה שמלמדים בעצם איך להטריד ולא לחזר.. נראה לי שכל זה שנחשפתי למצבים לא נעימים יצרו אצלי רתיעה!!! תפיסה שככה כולם עד כדי מצב שאין לי אומץ לצאת כדי לא להיכנס לסיטואציה שכזו. גם האמתי שאני הלא בסדר ושככה זה בטבע וזה משדר לי סוג של אונס כי לשתף פעולה אני לא מסוגלת לא רוצה לא נעים לי והאינטואיציה אומרת שזה לא נכון.. אני דיי עצובה שלא הצלחתי למצוא משהו אחר עדין כי הייתי אחת שלא חסר לה מחזרים. אבל נוצרה חרדה!! וזה מה שחבל ואני לא שולטת בזה כל מי שמתחיל איתי אני נרתעת בגוף מרגישה בחילה שוב בתנאי שזה מישהו שניגש לא למשל כשאני יוצאת כי אולי אז אני מודעת.. מעבר לכך כשיש לי מישהו כלומר דייטים ראשונים אז אני מוגלת שוב להרגיש חרדה כשהם מתחילים לגעת.. ונלחצת גם ממין כי זה נראה לי ישיר מידיי. את חושבת שטיפול קצר מועד יכול לטפל בלהשתחרר מהרתיעה של הגוף? תודה שוב

אני לא חושבת שאני צריכה מרחיבים אני לא פוחדת מאקט של קרבה אם זה בן זוג שלי שמכיר אותי וחבר שלי גם נשיקה וחיבוק יהיו.. הבעיה שאני או שזה הם לא מצליחים ליצור קרבה אמיתית גופנית. זה ישר מגע שאיננו נעים לי ואני בורחת. וכשזה נובע מהלב זה אחרת.. סתם שואלת למה שמישהו במהלך דייט כל הזמן יחפש רק לגעת בי? למה רוצים כולם בלי יוצא מן הכלל לנשק אותי ולא על הלחי או בשפתיים בקטנה ולא בסוף הדייט לפני שנפרדים? מה אני כזאת חמודה?? ומילא אם הייתה תקשורת טובה.. לפעמים אני יודעת במהלך הדייט שלא ארצה לראות אותם יותר אז איך הם לא קולטים?