דיכאון חרדה או שניהם ? לפרופ' גרינהאוס

שלום . אני בן 17 וחצי. מאז שאני זוכר את עצמי הייתה לי חרדה חברתית\ביישנות , אך לדעתי זה התגבר בגיל ההתבגרות אף פעם לא התייחסתי אל זה כאל חרדה אלא כאל ביישנות שהיא טבעית וזה לא הפריע לי באופן משמעותי . עד היום יש חלק מזה אבל אני מרגיש יותר מודע לעצמי ויותר שולט בתחושות האלו . לאחר שקיבלתי ציון 80 בפיזיקה בכיתה ט' הירגשתי כאילו חרב עולמי מפני שכל הדימוי העצמי שלי והביטחון שלי התבסס על השגיי . בתקופה שלפני כן , לא ישנתי טוב די הרבה זמן , כך שהרגשתי תופעות של חוסר ריכוז ,עייפות , כאבי ראש ובילבול . באותו היום שקיבלתי 80 הירגשתי שמשהו השתנה אצלי בראש ושאני לא יכול להתרכז ולזיכור דברים (ירידה בזיכרון) ,שאני מנותק מהסביבה ונלחצתי מזה מאוד . אני בטוח שנכנסתי לדיכאון כתוצאה מכך .(הרגשתי כמו "חי מת" ממש .. הייתי עצוב כל הזמן(כאילו שנחתה עלי תחושה כבדה של עצב ) התבודדתי , הרגשתי חוסר עניין בסביבה ,קהות חושים, התגברו כאבי הראש , לא יכולתי להנות מדברים שנהנתי מהם ...(כמו לימודים –זה נשמע מצחיק אבל אהבתי ללמוד , להצליח ) הרגשתי כאילו כשהמורה דיברה בכיתה והכל נכנס דרך אוזן אחת ויצא מהשנייה , שום דבר לא מופנם , לא נקלט ,אצלי (דבר שלא אופייני לי – תמיד הייתי מפנים הכל דרך השיעור ללא צורך לחזור על החומר בבית – במיוחד במקצועות ריאליים). היו רגעים שבכיתי ורציתי למות, הרגשתי חוסר תקווה ,חוסר אונים וייאוש. לאחר תקופה של שלושה חודשים בערך התחלתי לישון (לפני כן לא יכולתי להירדם כלל ). כיום אני ישן טוב (אם כי קורה לפעמים שאני קם שעה מוקדם מהרגיל ). עדיין נשארה תחושת הניתוק , חוסר הריכוז(חשיבה איטית מאוד ומפוזרת שלא אופיינית לי , וכן ירידה בזיכרון ) ) , כאבי הראש(אם כי במידה מועטה יותר) הירידה באנרגיה . הסבר- תחושת ניתוק מהסביבה – אני מתכוון כשאנשים מדברים אני לא מפנים את מה שהם אומרים(ובאופן כללי אני לא יכול\קשה לי מאוד להפנים דברים (“נכנס מאוזן אחת ויוצא מהשניה”) אני מרגיש כאילו אני בתוך איזו בועה משלי מנותק מכל מה שקורה סביבי , בלימודים הכל מתבסס אצלי בראש בעיקר על זיכרון(שגם בו יש ירידה מסוימת) והרבה פחות על הבנה ) . המחשבה שלי מפוזרת(גם במבחנים זה מתבטא בהרבה מאוד מחיקות כדי להוציא ציון גבוה –(לא אופייני לי-) ואני לא ממוקד , מעין שיתוק של המחשבה )שהוא תמידי ). התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני כארבעה שבועות , הפסיכולוג חושב שאני סובל מחרדה שאליה מתלווה דיכאון . ממה אני סובל ? האם ייתכן כי יש לי מן הפרעת דחק פוסט טראומטית שכתוצאה ממנה נוצר דיכאון ? מה הטיפול המומלץ למצב כמו שלי (שנתיים וחצי לא קיבלתי טיפול כי הוריי לא התייחסו אליי) , והאם ניתן לצאת מזה ? תודה רבה מראש

ההבדלים בין דיכאון וחרדה לא כל כך משמעותיים. הרבה מאוד פעמים חרדה מתלווה לדיכאון וגם להפך. חשוב שתמשיך בטיפול. לפעמים צריך להגיע לטיפול תרופתי. תתייעץ עם המטפל.

פסיכיאטר רשם לי את התרופה ציפרלקס במינון 10 מ"ג ליום . כבר ארבעה ימים אני לוקח את התרופה , ויש לי תופעות לוואי כמו : אי יכולת להגיע לשפיכה כלל , ואי יכולת להירדם (תופעה מאוד מפריעה) מה אפשר לעשות ? האם במקרה שלי רמוטיב יכול לעשות את העבודה ? האם אפשר להפסיק את נטילת הכדורים בשלב זה ? (להפסיק בבת אחת ) תודה מראש

kkhkj