דיכאון

שלום, אבי פוטר מעבודתו לפני כשנה, לאחר שעבד באותה חברת כ-25 שנה, אציין כי תמיד אבי לא היה טיפוס חבורתי מדי ודי מכונס בעצמו. כיום אבי סובל מדיכאון, הוא מטופל ב-3 תרופות, ריספונד, רמרון וסרטלין במינון יחסית נמוך. אבי לא מודע לכך שהוא חולה בדיכאון ולא רואה תקווה לשיפור מצבו, אין לו אמון באף אחד אפילו לא במשפחה. השבוע הוא מתחיל טיפול בביה"ח שיבא באישפוז יום, הוא בטוח כי זה לא מה שיעזור לו ומתנגד לטיפול, הוא גם יצר לעצמו הרבה פחדים בו הוא חושב ששם רק מצבו יתדרדר ויגיע למצב שיאשפזו אותו בכפייה (זריקות) וכלה בכך. למרות נסיוננו לדבר איתו ולשכנע אותו הוא בשלו, טוען כי שום טיפול לא יכול לעזור לו וטוען כי לא מבינים אותו, אפילו כשהתחיל היום את הטיפול באישפוז יום, לאחר שאימי הייתה איתו במשך כשעתיים, הוא החליט ללכת מהמקום וחזר לבד הביתה, כל נסיון להסביר לו כי הוא חייב בטיפול שכן אחרת מצבו יתדרדר עוד יותר לא עוזר, גם כשהוא בבית הוא חווה ימים סבירים וימים לא טובים, בהם הוא מרגיש מבולבל, טרוד, טוען כי הוא רוצה להגיד משהו אך לא מצליח להוציא דבר מפיו, הרופא בביה"ח טען שגם אישפוז זה מה שטוב עבורו כרגע, איך אנו אמורים להביא אותו להכרה שהוא צריך טיפול ועזרה, הוא נראה חסר מוטבציה וקשה לו להתמודד עם המציאות, מרגיש שהוא לא מסוגל לדבר, ופשוט חבל לי כי עד לפני שנה תפקד באופן מלא ובהחלט מצבו התדרדר מאוד. תודה רבה.

עידן שלום, דיכאון משפיע לא רק על האדם שלקה בו, אלא על משפחתו כולה. כאשר בן משפחה לוקה בדיכאון מוטל על משפחתו תפקיד כפול, הן לדאוג ולסייע לו בעת המשבר, והן להמשיך לקיים מסגרת משפחתית נאותה. התמודדות זו עלולה להיות מורכבת במיוחד במצבים של דיכאון קשה וממושך. הקושי נובע מחוסר בהירות לגבי מצבו של בן המשפחה, ואי וודאות לגבי עתידו. לעתים קרובות עולות בקרב בני המשפחה תחושות עזות של כעס, אשמה, כאב ובלבול. כמו כן, הצרכים של בני המשפחה האחרים עלולים להידחק הצידה עקב תשומת הלב הרבה לה נזקק הלוקה בדיכאון. כאשר האדם שלקה בדיכאון הוא גם המפרנס, קיימת דאגה אמיתית בכל הנוגע להמשך כלכלת המשפחה. למשפחה תפקיד מרכזי בסיוע בטיפול במי שסובל מדיכאון. העזרה יכולה להינתן בתחומים רבים, ביניהם: תמיכה בעת המשבר, עידוד לפנות לטיפול, פיקוח על קיום ההוראות הרפואיות, תמיכה בעת הופעת מחשבות התאבדות, מקור למידע אודות מחלת הדיכאון, ליווי בתהליך השיקומי ותמיכה בהמשך טיפול מניעתי. בעזרת המשפחה ניתן אף לבנות תוכניות מסייעות הכוללות הרפיה, פעילות פיזית, בניית סדר יום ועוד, בשלבים הראשוניים של הטיפול. תמיכת המשפחה בשלבים אלו חשובה במיוחד לאור העובדה שתרופות נגד דיכאון מתחילות להשפיע רק כ 3-2 שבועות אחרי תחילת נטילתן. בהתמודדות עם מצב דיכאוני על בני המשפחה להבין שדיכאון הוא אינו מצב שנמצא בשליטת החולה, ושהחולה אינו שוכב במיטה שעות רבות בכדי להתפנק, או מפני שהוא "חלש אופי", אלא עקב "שיתוק הרצון" האופייני לדיכאון קשה.לעיתים קרובות בני משפחה טרודים בשאלה "עד כמה ללחוץ על החולה"?, אולם אין תשובה חד-משמעית לשאלה זו. קיים איזון עדין בין דרבון לפעולה לבין לחץ מוגזם על הלוקה בדיכאון. הדרכה נאותה תוכל לסייע למשפחה לתמוך בבן המשפחה מבלי להקשות על מצבו. חזק ואמץ