פעילות גופנית ואיסכמיה שקטה

שלום רב, במקרים של איסכמיה שקטה יש לנהוג במשנה זהירות. הסיבה היא כמובן שאיכמיה שקטה היא א-סימפטומטית. כלומר, כאשר הלב סובל מאיסכמיה (חוסר אספקת חמצן ללב) לא תרגיש בכך בהשוואה לאנשים אשר סובלים מאנגינה פקטוריס (= תעוקת חזה הנובעת מאסיכמיה). דופק מקסימלי בפעילות גופנית צריך להיקבע לפחות 10 פעימות מתחת לדופק בו נראתה האיסכמיה בבדיקת המאמץ (או המיפוי). במידה ותתאמן על דפקים גבוהים מכך, הלב יסבול מחוסר אספקת חמצן ובכך אתה מעמיד את הלב בסיכון לפגיעה בשריר הלב! בשלב זה אני מציעה אימונים רגועים יותר (וקצרים יותר) ולבצע בדיקות תקופתיות על מנת לראות שאין החמרה. באופן כללי, הפעילות הגופנית (במידה ונעשית במידה הנכונה) יכולה לעזור בהעלאת סף האיסכמיה (כלומר, האיסכמיה תופיע בדופק גבוה יותר) ובהורדת גורמי סיכון נוספים (אם יש) אשר השילוב בין כל אלה יכול להוביל לאוטם שריר הלב. במידה והמצב יישאר יציב או ישתפר בשנה-שנתיים הקרובות, תוכל להגביר מאמצים בהדרגה ולחזור לאימונים של 10 ק"מ (10 פעימות מתחת לסף האיסכמיה). אם אינך ספורטאי תחרותי, אינני רואה סיבה להביא את עצמך למאמצים גבוהים מידי ובכך לסכן את הלב ולכן כדאי להקשיב להמלצות הרופאים ולהמשיך להיבדק באופן תקופתי. בברכת כושר, בריאות וחג שמח, יעל פרניק