לד"ר שמגר שלום!

אני בת 34 וסובלת מסוג של דחק פוסט טראומטי / חרדה פתולוגית בעקבות סערת נפש+חרדה עוצמתית ואינטנסיבית על גבול הפסיכוזה שעברתי לפני כשנתיים וחצי, הדבר היה מלווה בתחושת איום וסכנה על חיי עם מחשבות שליליות מעבר לפרופורצייה (נמשך כחמישה חודשים). למזלי, מצב הסערה חלף אך עדיין אני סובלת ברמה מסויימת מפוסט טראומה / חרדה בשל התקופה המבהילה בעוצמתה שעברתי, אני משום מה לא לגמרי מצליחה להשתחרר מאותה תקופה על אף ש"הסכנה המדומה" חלפה. הגוף לעיתים מכווץ, ידיי לעיתים רועדות ומחשבותיי מפוזרות בחוסר ריכוז ושקט, חוסר שמחה וויטליות. בנוסף, אני מרגישה בצמצום ובהמנעות מסויימת מפני מצבים. עברו שנתיים וחצי מאז ובכל פעם אני רואה שיפור מסויים. כיום אני מטופלת בסימבלטה 60 מ"ג + מירו 30 מ"ג. רציתי לשאול אותך שני דברים: 1. במידה ואני חווה סוג של חרדה פתולוגית או פוסט טראומה...האם ניתן לגבור על זה לחלוטין עם הזמן? במאת האחוזים? 2. מהו הטיפול הטוב ביותר במצבים אלו? שמעתי על כל מיני שיטות בינהן: nlp,התנהגותי קוגניטבי, טיפול פסיכותרפי...מה מנסיונך יכול להועיל ביותר? הייתי מאוד רוצה לשכוח מהטלטלה העצומה שעברתי מבלי לחשוב שאני משלמת מחיר יקר על כך בחיי! (בייחוד שאני חשה אשמה כבדה בגרימת אותו משבר). תודה רבה!

נוי שלום, לא פרטת על איזו טראומה מדובר. משבר בפני עצמו אינו טראומה. טראומה היא ארוע כמו פיגוע, תאונת דרכים קשה, אונס וכו'. כלומר- ארוע חיצוני ולא פנימי. לתסמונת פוסט-טראומטית הטיפול המומלץ הוא או PE או EMDR. אבל גם טיפולים קוגנטיבים-התנהגותיים אחרים יכולים להועיל, אם כי פחות. טיפול טוב יוכל לחזור לך לעמוד על הרגליים. ישארו תמיד צלקות, אבל הפגיעה בתחושה היומיומית תהיה מינימלית.