עצבנות ותוקפנות

שלום רב, אני בת 42, אמא ל3, חולת פיברומיאלגיה ותשישות כרונית למעלה מ10 שנים. למרות המחלה אני מתפקדת היטב ( אם כי במאמץ רב), אני פעילה חברתית, עושה המון דברים עם הילדים, מקפידה על פעיילות גופנית, מתחזקת את הבית ומנהלת אורך חיים אקטיבי. לאורך שנים חלה התדרדרות משמעותית במחלה, ולכן ב5 שנים אחרונות אני נעזרת בתרופות לשיכוך כאבים. בשנה אחרונה אני נוטלת תרופה בשם טרגין במינון של 30 עד 40 מג ביום. בחודשים האחרונים אני חווה התקפים של עצבנות קשה ואף תוקפנות, חוסר סבלנות, סף תסכול נמוך ביותר והתפרצויות רבות של כעס. לעתים קרובות אני מגיבה בחוסר פרופורציה ביחס לאירוע, אני לצערי מרבה לצעוק על הילדים וגם יחסים עם בן הזוג נמצאים בירידה. אני חווה מתח רב, וחשה שאין לי שליטה על ההתקפים. מעבר לכך לעתים אני חשה עצבות ונפילות במצב הרוח. לעולם לא חוויתי מצב כזה ואף פעם לא נהגתי בכזו תוקפנות וקוצר רוח. אני מרגישה סוג של בעירה פנימית, תחושה כמעט פיזית של עצבנות גואה, ולא מצליחה למגר את התופעה. אני נמצאת בטיפול פסיכולוגי קבועה ומשוחחת על כך עם הפסיכולוג, אני מודעת מאוד לתופעה אך שוב אינני מצליחה לשים לה קץ. שאילתי היא האם קיים סיכוי שמדובר בתופעת לוואי של טרגין? אומנם תופעות אלה לא הופיעו מייד עם תחילת השימוש אלא רק לאחר כ4 חודשים של שימוש קבוע. האם דבר מצריך הערכה פסיכיאטרית והאם ניתן להיעזר בתרופה כלשהי על מנת להתגבר על התופעה? מצב נוכחי הפך להיות פשוט בלתי אפשרי, וכולם סובלים ממנו. תודה מראש, מיכל.

שלום מיכל, לשאלותייך: האם קיים סיכוי שמדובר בתופעת לוואי של טרגין? בהחלט כן. טרגין, (החומר הפעיל על המוח- oxycodone) היא תרופה ממשפחת האופיואידים (נגזרות האופיום). תרופות ממשפחת האופיואידים יכולות לגרום רבים משינויי ההתנהגות שאת מתארת. תופעות הלוואי השונות, ביחד עם חוסר התועלת של תרופות אלה בפיברומיאלגיה הן הסיבה לשך שמומלץ מאד להימנע מהן בפיברומיאלגיה, למעט אולי החומר tramadol (התרופות Tramadex או Tramal), שייתכן ואינו מזיק לחולי פיברומאילגיה כמו שאר התרופות במשפחה זו. האם הדבר מצריך הערכה פסיכיאטרית והאם ניתן להיעזר בתרופה כלשהי על מנת להתגבר על התופעה? יש תרופות אחרות שיכולות להועיל לפיברומיאלגיה, שאינן ממשפחת האופיואידים. רובן הן תרופות פסיכיאטריות. גם אם ניסית כבר את כל האפשרויות התרופותיות האחרות, תרופה כמו טרגין לא צפויה להועיל. חשוב לנסות להפחית אותה ככל האפשר או לפחות להימנע מעלייה נוספת במינון. כדאי לכן שתתייעצי עם פסיכיאטר בעל ניסיון בתחום.