פיסורה נמשכת

שלום רב, רציתי להתייעץ בעניין פיסורה. לפני כעשרה חודשים התחילו לי כאבים ביציאות ואחרי, שהתעצמו ככל שהזמן עבר. עד שהבנתי ואזרתי אומץ ללכת לרופא (ממבוכה) אחרי כחודשיים אובחנה אצלי פיסורה. קיבלתי את המשחה המקובלת (שכחתי את שמה, משהו במינון 0.2%) נאמר לי להשתמש בה שלושה חודשים 3 פעמים ביום וכך אני עושה מאז. העניין הוא שאני עובד עד מאוחר ורחוק מהבית ולא תמיד יוצא לי יותר מפעמיים ביום לשים משחה וגם יוצא שאני מתאפק לפחות פעם בשבוע ואז היציאה קשה וגדולה ופוצעת אותי כל פעם מחדש. המשחה עוזרת כי זה מרפא מחדש וכבר לא כואב כמו בחודשיים הראשונים כשהייתי ללא טיפול אבל זה עדיין מעצבן ואני כבר מת לסיים עם זה. ניסיתי לשלב מרכך צואה (פגלקס) וזה עזר אבל ההתמדה שלי בעייתית. שאלותיי הם: 1. האם יצרתי עוד יותר נזק בזה שהרגלתי כבר את הגוף לתרופה והיעילות שלה פוחתת עם הזמן? 2. האם יש משהו חזר יותר? (שמעתי שיש את אותה משחה ב 0.4%) 3. תוך כמה זמן אמורים להירפא מזה בד"כ? 4. מה אתה מציע לי לעשות מכאן ואילך? תודה רבה מראש על העזרה.

שלום רב, ראשית התנצלותי על העיכוב במתן התשובה עקב שהיה בחו"ל. פיסורה היא בעיקרה בעיה של איכות החיים וההחלטה מה לעשות כדי לטפל בה, דהיינו להקפיד על טיפול שמרני מיטבי, או לעבור טיפול פולשני כלשהו כגון ניתוח לפיסורה או אף אחד מהם תלויה רק בך, במידת סבלך ובמה שאתה רוצה לעשות בכדי לשפר את איכות חייך. אין התמכרות או התרגלות למשחת ניפדיפין, וניתן להשתמש בה שוב ושוב לפי הצורך. כמו כן, ניתן במידת הצורך לעבור למשחה מקבילה הנראת רקטוג'זיק. אין הוכחה שניפדיפין במינון כפול משפר את יעילותה, והרבה יותר חשוב להקפיד על טיפול מסודר מאשר הכפלת המינון. לרוב אם בטיפול מסודר הסימפטומים חולפים לחלוטין ניתן לנסות להפסיק את השימוש לאחר כ 6 שבועות. קצת מידע כללי על פיסורה: פיסורה אנאלית היא מחלה נפוצה של פי-הטבעת הגורמת לסבל רב ללוקים בה. במחלה זו נוצר סדק בעור המצפה את מוצא פי הטבעת. בדרך כלל הפיסורה (החתך) ממוקמת בדופן האחורית של פי-הטבעת, ולעתים בדופן הקדמית. המחלה מתאפיינת בכאבים עזים בעת היציאות ובדימום קל. הגורם העיקרי להופעת הפיסורה הוא בד"כ עצירות קשה ומעבר של צואה קשה הגורמת לשריטה ברירית ובעור. הפציעה מעמיקה עד לשריר פי-הטבעת, והכאב גורם להתכווצות קשה ומכאיבה של השריר הטבעתי שסביב פי-הטבעת. כך נוצר מעגל של כאב המוביל להתכווצות השריר ועצירות הגורמת למעבר של צואה קשה דרך השריר המכווץ הגורם לפציעה של הרירית. הטיפול בפיסורה מבוסס על שבירת המעגל שתואר לעיל. הדבר נעשה בשני אמצעים עיקריים: ריכוך היציאות כך שלא יפצעו שוב ושוב את האיזור, והרפיית השריר הטבעתי באמצעים תרופתיים או כירורגים. תזונה מתאימה העוזרת לריכוך הצואה – תזונה עשירה בסיבים ותוספי סיבים תזונתיים טבעיים (מומלץ תוסף סיבים מסחרי כגון סיבים על בסיס פסיליום, הניתנים ללא מרשם רופא, לשימוש יומיומי), ומרככי צואה אחרים כמו פרפין או פגלקס, הם הבסיס החשוב ביותר בטיפול בפיסורה. מומלץ לא להתאפק אלא להתפנות כשצריך. המטרה השניה היא להביא להרפיית השריר הטבעתי המכווץ. ישנן משחות המכילות תרופה המרפה את השריר, ובכך מפחיתה את הכאב ומזרזת את הריפוי. ניפדיפין ורקטוג'זיק הן דוגמאות לתרופות כאלו. ניתן להזריק לתוך השריר המכווץ תרופה של חומר משתק שרירים הנקרא בוטוקס, הגורמת להרפיית השריר, הפחתת ההתכווצות ומרגיעה את הכאב באיזור. לזריקה זו שעור הצלחה של כ 70-80% (פחות מאשר ניתוח), והסיכון בה נמוך. לעיתים רחוקות הזרקת החומר יכולה לגרום לירידה קלה ביכולת השליטה, אולם בשימוש בבוטוקס ירידה זו תמיד הפיכה עם הירידה בפעילות החומר. לצערנו היא אינה ניתנת במסגרת מערכת הבריאות הציבורית בשל עלותה. הניתוח מומלץ כאשר אין תגובה לטיפול השמרני ואין שיפור במצב. חשוב לציין כי הניתוח נועד לשיפור איכות החיים והפחתת הסבל, וההחלטה עליו צריכה להתקבל על ידי המטופל והכירורג המטפל ביחד. אם אתה סובל מספיק- ניתן לשקול ניתוח. הניתוח מתבצע בהרדמה כללית או איזורית, ולעיתים בהרדמה מקומית לחולים המעדיפים זאת, וכרוך לרוב באשפוז של יום אחד. בניתוח מבצעים חיתוך חלקי של שריר הסוגר הפנימי (השריר המכווץ), בכך גורמים לשבירת מעגל הכאב וההתכווצות המפריעים לריפוי. בד"כ הכאב נעלם מספר ימים לאחר הניתוח וההחלמה המלאה היא כעבור מספר שבועות. קיימת חשיבות רבה להמשך הטיפול השמרני, בעיקר דאגה לריכוך הצואה ושמירה על ניקיון האיזור בכל תקופת ההחלמה ובהמשכה. ליותר מ-90% מהחולים שנותחו הבעיה נפתרת לתמיד. על-מנת להפחית את הסיכוי לחזרת בעיה דומה, מומלץ לסגל תזונה עשירה בסיבים או להשתמש בתוסף סיבים טבעוני לטווח ארוך.