השתלת כבד בחולים גרורתיים בסרטן המעי הגס

בשנים האחרונות מתפרסמים בספרות עוד ועוד מחקרים שמעידים על תוצאות שנדמה לי שקשה להגדיר אותן כפחות מ-"פנטסטיות" (למשל, OS של 56% מול 9% אחרי 5 שנים) של השתלות כבד בקרב חולים עם גרורות בכבד. מצד שני, התוצאות עדיין פחות טובות בהשוואה למושתלים בעלי גידול ראשוני בכבד, מה שמביא אותנו למציאות האכזרית: בעצם אין כיום לחולים כאלה סיכוי לקבל כבד מרשימת ההמתנה הישראלית. האם בנסיבות כאלה אתה חושב שמוטלת חובה מקצועית ואתית על הרופא המטפל בכל זאת להציג בפני החולה הגרורתי הישראלי שלו את האופציה להשתלת כבד, בידיעה שלמעשה מבחינה לוגיסטית (לא רפואית!) יהיה קשה מאוד לממש את האופציה הזאת בישראל ורק חולים בעלי אמצעים או קשרים יצליחו לממש אותה בחו"ל? כמו כן, עד כמה בנסיבות כאלה ראוי לקדם בצורה אגרסיבית את הסוגיה של השתלות אונת כבד מבני משפחה, בשים לב לתופעות הלוואי הלא פשוטות של תרומה כזאת ולמיעוט המחקרים בנושא?

שלום רב, ראשית, אני מביע פה את דעתי האישית, ואין במקרה זה תשובה נכונה או לא נכונה או תשובה מוסמכת. לדעתי לא נכון להציג כדרך שגרה את אופצית השתלת כבד לחולים עם סרטן מעי גס גרורתי, ולא בשל השיקול הלוגיסטי, אלא מסיבה רפואית- טיפול כזה עדיין רחוק מאד מלהיות חלק מהקונצנזוס הרפואי בתחום, נחשב עדיין נסיוני ומבוצע במסגרת פרוטוקולים מחקריים, וההשואה בינו לבין הטיפולים המקובלים היום מוגבלת. באם טיפול כזה יהיה בעתיד בקונצנזוס הרפואי, להערכתי אז יהיה נכון להציג את האופציה בפני המטופלים, גם אם לוגיסטית רובם לא יוכלו לקבל אותו.