היי קרן היקרה

היי קרן היקרה מה שלומך? איזה כיף ששבת הגיעה אני מעריכה את תשובתך המלאה, המפורטת והכנה. כתבתי באיזה פורום לגבי הזרע של בעלי, לגבי הריכוז שלו, והרופא ענה לי שיש סיכוי טוב להרות בהזרעה מזרע כזה, אז אני עדיין לא רצה להפריות אני חושבת שאחת הסיבות שאני לא נכנסת להריון (אני כמעט בטוחה בכך) היא בגלל שאני טיפוס מאוד מאוד לחוץ, אני לוקחת דברים מאוד קשה, ברמה שפיסית זה עושה לי לא טוב (לחץ דם נמוך, דפיקות לב מואצות) החיים שלי תמיד במירוץ וחוויות שאנשים אחרים לוקחים באיזי, אני חווה אותן כמלחיצות מאוד וההריון הראשון קרה אחרי שנה וחצי של נסיונות בחו"ל, כשהיינו בנופש ! רק שם כנראה הצלחתי להירגע ולתת לגופי לנוח מהמירוץ ועכשיו אפילו את זה יהיה קשה לתמרן שבדיוק ייצא בתקופת הביוץ  אבל זהו, אני בטוחה שטבעי זה כבר לא יקרה ואני בטוחה שזו הסיבה ! בטוחה! לא מצליחה לשנות את ההתנהגות שלי סליחה, תיקון, דווקא את ההתנהגות אני כן מצליחה לתקן (חיצונית) אבל מבפנים זה לא משתנה ולכן הלחץ נשאר, גם אם מבחוץ אני מתנהגת "כרגיל" עזבי, בטח לא תביני על מה אני מדברת יש לי שאלה לגבי מה שרשמת: אם מגיעים ל 10 ביציות בשאיבה, כמה מחזירים ? איך זה עובד? אפשר לבחור נגיד להחזיר יותר מעובר אחד? (אולי המנוח המתאים אינו עובר, אני לא יודעת) אבל אפשר לבחור נגיד אם רוצים תאומים? דרך אגב, אפרופו בעניין הזה, מעניין אותי לדעת, האם ניתן לדעת כשרואים שיש למישהי תאומים, ניתן לדעת אם זה מטיפולים או טבעי? בכל מה שקשור לזהים / לא זהים? באמת? גם את הסתרת את הטיפולים? למה בעצם? אבל כמה זמן עבדת שם? הרבה? דרך אגב, אני יודעת שטיפולי פוריות מעניקים הגנה בחוק מפני פיטורים לא משנה כמה זמן את שם (מבחינת ותק) אבל עדיין בעיניי זה נראה רע שאחרי חודש/חודשיים שאת עובדת, את מתחילה טיפולים, זה פשוט נראה רע, איך שלא תסתכלי על זה את לא חושבת? כי דווקא נועה למשל כתבה לי שהיא לא ממליצה להסתיר, גם במקרה עבודה חדשה איך הגיבו שסיפרת? אז את כתבת לי שמקסימום נעדרים שבוע מהעבודה במקרה של שאיבה + החזרה ומה המינימום? יומיים שלושה אחרי השאיבה? (בהנחה שהרופאים לא ממליצים בהכרח לנוח גם אחרי החזרה) איך מרגישים אחרי שאיבה? כתבתי שלא יהיו לנו יותר ילדים בגלל מצבנו הכלכלי, לצערי אנחנו בקושי גומרים את החודש עם ילד אחד ובטח לא נסתדר עם שניים אם היו לנו כסף הייתי רוצה הרבה ילדים, לפחות שלושה ולא היה אכפת לי לעבור גיהינום בשביל זה כמה קשה זה טיפולים, וציפייה ואכזבות וציפיות מה אני אעשה אם לא אצליח בהזרעות? אני מפחדת רצח ! בטח יהיו בירורים גם, עוד צילום רחם (סיוט), בדיקות נוספות וכו' וואו, להזריק 9 חודשים? וואו. טוב, לפחות זה מסיבה טובה אז אני יכולה לאחל שהלוואי ותהיה לך סיבה להזריק?  כל הכבוד על החוזק , הנחישות, האופטימיות אני מאחלת בשבילך שהפעם יילך לך מהר וחזק, בלי שום הפרעות ומכשולים בלתי רצויים ! תודה על המענה הארוך, שוב אם ייצא לך תכתבי, אם לא – זה גם בסדר  שבת שלום בינתיים נ.ב שאלה נוספת לפני הסוף – גיל 40 זה כבר נחשב קשה להיכנס להריון טבעי? מאיזה גיל זה כבר קשה יותר? שלך, דנדן

היי דנדן, לשאלתך הספציפית האחרונה ("גיל 40 זה כבר נחשב קשה להיכנס להריון טבעי? מאיזה גיל זה כבר קשה יותר?"), אקדים ואומר שכמובן זה מאוד אישי ויש מקרים לכאן ולכאן, אבל אסכם לך בקצרה את מה שאני הבנתי שהרפואה טוענת, עם קצת תובנות משלי: הרופאים כיום טוענים שמגיל 35 חלה ירידה בפוריות האשה, שהופכת חדה יותר בגיל 37, וחדה בהרבה בגיל 40.כל זה בממוצע, כמובן. נתון מעניין מאוד שקראתי טוען שאחרי גיל 35 שליש מהנשים יזדקקו לעזרה רפואית כדי להיכנס להיריון, ובגיל 40 המספר הזה קופץ לחצי מהנשים. בלשון יומיומית הייתי מסכמת את זה כך: על כל עדי אשכנזי ומיכל ינאי שנכנסות (כנראה) בקלות רבה להיריונות, מיד אחד אחרי השני, בגיל שמגרד את ה-40, תהיה אשה אחת שתתקשה בכך ותזדקק לעזרה - רק בגלל גילה. אז מצד אחד חצי שמצליחות בקלות זה המון, ומצד שני חצי שצריכות עזרה זה גם המון.... ואף אחת לא יכולה לדעת מראש באיזה צד של הססטיסטיקה היא תיפול (כן, יש בדיקות של רזרבה שחלתית וכו',אבל מכל מה שקראתי במשך השנים הן הרבה מאוד פעמים מפספסות את התמונה האמיתית). הנתונים האלה, אגב, מתייחסים לדעתי לנשים שמעולם לא ילדו. אשה שכבר ילדה, ובעיקר אם ילדה פעמים רבות, משפרת במקצת את סיכויי הפוריות שלה,מסיבות שלא ממש ברורות לרופאים. יש איזו תיאוריה שקראתי שנחקרה בקהילות של נשים חרדיות ובדואיות שנקראת "use it or lose it", כלומר שנשים שכל הזמן נכנסות להיריון ויולדות משמרות איכשהו את הפריון שלהן עד גיל מבוגר יותר. המחקר התבסס על כך שבקהילות האלה יש אחוז ניכר של נשים שממשיכות להיכנס להיריון וללדת אחרי גיל 40, ואפילו עד סביב גיל 45. מה לעשות עם כל המידע הזה? כאן השאלה הגדולה. קודם כל, להיות מודעות לו. שנית, מי שמתכננת היריון ויכולה להקדים אפילו בשנה-שנתיים את התוכנית שלה, סביב הגילאים האלה - כדאי מאוד. ושלישית, למהר לקבל ייעוץ רפואי ועזרה רפואית ולא "לבזבז" יותר מדי זמן בגילאים האלה. זו דעתי לפחות. אבל לך יש עוד כל כך הרבה שנים עד אז..........

אנסה לענות על שאר שאלותייך: 1. לגבי החזרת עוברים - קודם כל, גם אם שואבים 10 ביציות זה לא אומר שיש לך 10 עוברים. ההצלחה הרגילה, התקנית לגמרי, היא 70-80 אחוז הפריות מבין הביציות הבשלות, אם אני זוכרת נכון, וגם לא כל הביציות ששואבים הן בשלות. אז מתוך 10 ביציות להגיע ל-6-7 הפריות, לדוגמה, נחשב טוב מאוד. שנית, ההחלטה על מספר העוברים המוחזרים משותפת לרופא ולמטופלת, אבל חשוב להבין שהמטרה היא תמיד להגיע להיריון של עובר אחד, כשכל היריון רב-עוברי נחשב לסוג של "כישלון" של הטיפול, ודאי אם זה יותר מתאומים. לא כל הנשים חושבות ככה, כמובן, אבל זאת דעת הממסד הרפואי כי היריונות מרובי עוברים הם מסובכים יותר עם יותר סיכוי לסיבוכים. יש איזה נייר עמדה של משרד הבריאות שקובע כמה עוברים מותר להחזיר לפי גיל המטופלת, איכות העוברים והעבר שלה. כלומר, אם היו לה חס וחלילה הרבה הפריות כושלות יחזירו גם 3-4 עוברים בכל פעם, בניגוד להפריה ראשונה שבה הרבה פעמים יתעקשו להחזיר לא יותר מ-1. 2. למה אני הסתרתי את הטיפולים? בדיוק בגלל מה שכתבתי לך בתשובה קודמת: הצורך שלי בפרטיות. בדיוק כמו שלא הייתי הולכת ומצהירה בעבודה או בכל מקום אחר שאני מנסה להיכנס להיריון טבעי, לא הרגשתי רצון/צורך לשתף בעניין הטיפולים. להפך, היה לי מאוד קשה לשתף (מה עוד שהיינו בשלבי תכנון החתונה ועוד לא נשואים, ואיכשהו זה הפריע לי יותר לשתף). דווקא עכשיו, אגב, בסבב השני אני מוצאת שהרבה יותר קל לי לשתף. עדיין אני לא יוצאת בהצהרות "מחר יש לי שאיבה", "תחזיקו לי אצבעות" וכו' (אפילו לא כאן בפורום, אגב), אבל באופן כללי הרבה אנשים מסביבי יודעים הפעם שאני בטיפולים וסבבה לי עם זה. איך קיבלו את זה? מצוין. סיפרתי רק לבוס הישיר שלי ולמנהלת משאבי האנוש (לצורך ההגנה מפיטורים) ושניהם היו מאוד חמים ותומכים. הבוס שלי מאוד בעד ילדים אז זה עזר :-) 3. כן, אני חושבת שמינימום ההיעדרות זה יום השאיבה והיום שלמחרת, ועוד כמה שעות סביב ההחזרה (שהיא ביום 2-5 אחרי השאיבה, בדרך כלל יום 3). איך מרגישים אחרי השאיבה? שאלת את שאלת מיליון הדולר. אצל כל אחת זה אחרת, ואולי גם בכל שאיבה זה קצת אחרת. לי ממש אין כאבים, טפו טפו, ורק סוג של חולשה, כנראה מההרדמה. כבר פעמיים טעיתי לחשוב למחרת השאיבה שאני בסדר גמור ולצאת להסתובב ,ומהר לחזור הביתה לנוח. עכשיו אני מקפידה לנוח בבית ביום השאיבה וביום שאחר כך, ואחרי זה ממש אין לי בעיות. 4. אני חושבת שההחלטה שלך להמשיך בהזרעות היא נכונה מאוד בשבילכם, לעוד כמה חודשים לפחות. זה גם יקל עלייך בעניין העבודה וגם נותן לך סיכוי סביר להימנע מהפריות. וגם עוד כמה חודשים בין הילדים זה רק לטובה לדעתי.... רק ניסיתי להסביר לך שאם תגיעו להפריות, השד באמת לא כל כך נורא. אבל כמובן שאני מחזיקה לך את כל האצבעות שלא תגיעו לשם!!! זהו, כתבתי מספיק.... יום טוב, שבוע טוב ופורים שמח :-)