פורום יחסי הורים ילדים וזוגיות

היי, בשנה האחרונה מאז שהתחתנתי התרחקתי מאמא שלי. הסיבה העיקרית היא שלא נעים לי איתה. היא תמיד מאשימה אותי, תמיד מישהו משפיע עליי אני תמיד לא בסדר ולעולם היא לא מקשיבה לי. לאחרונה אני גם לא מספרת לה על דברים נוספים שעוברים עליי כי כל מה שהיא אומרת נשמע מאשים כאילו אין לי כח רצון או יכולת התמודדות. היא תמיד מחפשת לתת עצה במקום להקשיב. היא רוצה שאכבד כל מילה שיוצאת מפיה גם אם מדובר בסכינים חדות. אני יודעת שלפעמים צריך להגיד דברים חריפים על מנת שייקלטו. אבל על כל נושא שיחה?!?!?! על כל בעיה שעולה???

שלום רב, בני בן השנתיים ושמונה חודשים טרם נגמל מחיתולים. לפני כשנה וחדשיים התחיל לסבול מעצירות ויציאות קשות ונהג לסגור רגליים בכל פעם שהיתה לו יציאה, כאילו מנסה למנוע את יציאת הקקי החוצה. פנינו לרופא גסרו שקבע שסובל מפיסורה, נתן משחה והמליץ על טיפול יום יומי באבקה בשם נורמלקס בה אנו משתמשים עד היום. מאז, היציאות רכות אך תדירותן גבוהה והילד ממשיך להצליב רגליים. לפני כחודשיים ניסינו לגמול אותו מחיתולים בהדרגה, אך הוא מסרב בכל תוקף לשבת על סיר/ישבנון כאשר יש לו קקי. (פיפי הוא מוכן לעשות בסיר). השאלה היא מה אפשר לעשות על-מנת לעזור לו להשתחרר מהחוויה הלא נעימה שיש לו מעשיית הצרכים ואיך להגיע למצב שהוא משתחרר ויושב ועושה קקי בנינוחות? תודה, איילת.

שלום . אני בחורה בת 27 בזוגיות מזה כשנה עם גבר שגילו כמעט כפול מגילי.. הוא גבר מקסים אינטיליגנט,מוכשר וטוב. אנחנו מאוד אוהבים והקשר שלנו נפלא. אולם ישנן 2 בעיות. האחת היא הקשר שלי עם הורי בעקבות הקשר שלי עם הגבר. הם לא מוכנים לקבל את הקשר הזה מאחר והוא מבוגר ממני בהרבה מאוד שנים והם מאמינים ובטוחים שמגיע לי גבר צעיר, נאה ומוכשר. בהדגש על הצעיר. הבעיה השניה והיותר בעיתית מבחינתי היא שאני רוצה בבוא העת להינשא ולביא ילדים לעולם. וחברי מאוד חושש מהבאת ילד (היה לו עבר קשה כילד וכבוגר) הוא מאוד אוהב ילדים אבל ילד משלו-שלנו מלחיץ אותו וזה נתון לסימן שאלה כל הזמן. אני מידי פעם אומרת לו שלי זה מאוד חשוב. אני אוהבת ילדים. אני רוצה ילדים. להיות אמא. הוא אומר שללא ספק מגיע לי ואני צודקת אבל הוא נלחץ מזה וזה לא פשוט עבורו ואומר לי תני לזמן לעשות את שלו. כשאני חושבת על הרעיון אולי להיפרד ממנו אני נתקפת דכאון אני בוכה ללא הפסק ונתקפת פחד. ואלו אותן תחושות שהוא מרגיש כשהוא חושב על פרידה. אני לא יודעת מה לעשות? האם יש לי סיכוי איתו? או שעלי לוותר? קשה לי לחשוב על פרידה. אשמח לקבל עזרה. תודה, נדיה

מה זה כפול בגילך בן כמה הוא?(דעה לא מקצועית)

שלום לך נדיה, אני חושב שבן הזוג שלך לא יכול לקחת אחריות עלייך ועל ילד שיכול להיוולד מקשר של אהבה. לכן אני חושב שאת תפסידי הרבה בחיים בכך שלא תהי אמא , אם תמשיכי איתו. מכיוון שקשה לך להיפרד ממנו, נראה לי שכדאי שתלכי לטיפול פסיכולוגי כדי לעבור את התהליך הזה לא לבדך ועם תמיכה. מה דעתך? אהוד גלבוע

יכול מאוד להיות שפסיכולוג יסייע לי לעבור את תהליך הפרידה באופן קל יותר עד כמה שניתן. אולם שאלתי היא האם יש לי למה לחכות ?האם יש לי סיכוי עם בן זוגי? תודה על העזרה, נדיה.

שלום, רציתי להתייעץ על יחסיי עם אמי, אני בת 24, סטודנטית, תמיד היחסים עם ההורים היו טעונים מבחינתי לכן עזבתי את הבית מיד כשהשתחררתי מהצבא והיום חיה חיים עצמאיים. חשוב לציין שגיל ההתבגרות היה קשה מבחינתי והיה רצוף במשברים (כלומר, אני מניחה שגם להם לא היה קל איתי) אני לא יודעת לשים את האצבע בדיוק על הדברים שמפריעים לי, כל דבר שהיא אומרת - מעצבן אותי. כל דבר שהיא עושה- מפריע לי. אני לא יכולה לשמוע אותה מדברת, אין לי שום הערכה אליה או לאישיות שלה. מצד אחד אף פעם לא שיתפתי אותם בשום דבר שקשור אליי, מאוד קנאית לפרטיות ולא רוצה שייכנסו לחיי, כמו כן לא נעזרת בהם מבחינה כלכלית / עזרה כלשהיא בחיי, מצד שני אני מתעצבנת כשהם לא שואלים. התסריט המושלם מבחינתי זה לנתק איתם את הקשר לגמרי כדי שיהיה לי שקט אבל אני יודעת שזה יגרור דרמות כי היא בנאדם שמאוד חשוב לו מה אחרים אומרים וזה ייראה לא טוב בעיני המשפחה והחברים שלהם. לכן היחסים הם מאוד צוננים (טלפון מצידם פעם ביומיים-שלושה וארוחת שישי בערך פעם בחודש.) ועדיין, גם המעט הזה- יוצר אצלי משקעים ועצבים לטווח ארוך. אני עכשיו מחפשת כל הזמן סיבות לריב ולשבור את הכלים, כמו ילדה בת 15... די, חשבתי שזה יעבור בשלב כלשהו, או שישתפר כשאעזוב את הבית אבל להפך, אני רק רוצה יותר להתרחק. מה אפשר לעשות?

שילה שלום, ברשותך אתייחס למשפט אחד שכתבת שבו, לדעתי, מצוי הקונפליקט העיקרי שלך: "מצד אחד אף פעם לא שיתפתי אותם בשום דבר שקשור אליי, מאוד קנאית לפרטיות ולא רוצה שייכנסו לחיי, כמו כן לא נעזרת בהם מבחינה כלכלית / עזרה כלשהיא בחיי, מצד שני אני מתעצבנת כשהם לא שואלים." התהליך התקין בגיל ההתבגרות הוא ספרציה (התנתקות) מההורים וגיבוש "אני" עצמאי וניפרד. ומהמעט ששיתפת עושה רושם שאת עשית/עושה את התהליך בגדול... יחד עם זאת, קיים הצורך לדעת שההורים נשארים שם בשבילנו וממשיכים לאהוב אותנו, לדאוג לנו...גם כשאנו רוצים או צריכים להתרחק מהם. לכן, הצורך שלך שהם ימשיכו להתעניין בך. ניתוק גמור אף פעם לא התשובה אלא אם מדובר במצבים מאד קיצוניים שלהורים השפעה שלילית על הילד. ובכל זאת הייתי מציעה לך לשבת עם עצמך ולכתוב על דף את הטוב והחיובי בקשר עם ההורים מצד אחד, ואת הקשיים שאת חווה איתם מצד שני, לאחר מכן קראי לעצמך את מה שכתבת. יתכן ותגלי שהחיובי גדול יותר ממה שחשבת, ואולי שווה לך לשבת עם הוריך על הקשיים ולשתף אותם בהרגשה שלך, יש סיכוי שתופתעי לטובה... ואולי לא, אבל לא מזיק לנסות וליישר הדורים כי בסופו של דבר אלו ההורים שלך ובדרך כלל הילדים הם רוב עולמם של ההורים (גם אם הילדים לא ממש רואים ומפרשים אז זה בצורה כזאת. בהצלחה בכל דרכיך! נועה נדב בר אבן

באופן כללי אפשר לומר שהיחסים עם אבי טובים יותר, אני מרגישה שהוא מעריך ואוהב אותי מאוד, "יותר" מאמא. חשוב להוסיף עוד שני פרטים שאולי ישפכו מעט אור על המצב, הוריי דתיים ואני יצאתי בשאלה עם סיום התיכון (אכזבה ראשונה). כמו כן, אני לסבית וחיה עם בת זוג מזה 3 שנים- הם לא יודעים על הנטייה ולא על בת הזוג (אכזבה שנייה ומשמעותית-עתידית). זה בעצם ה"סוד" הגדול, בגללו אני לא רוצה שייכנסו לחיי ומצידם- לא מבינים ומפעילים לחץ מאוד גדול על "למה אין לך חבר" ומתי את מתחתנת...(אזכיר שאני בת 24- מונחים של זקנה במגזר)- מעצבן אותי יותר. יציאה מהארון אינה באה בחשבון בשלב זה, כפי שלא באה ב10 השנים האחרונות, כאמור, ההשלכות הרגשיות והאכזבה שיהיו קשים מנשוא (גם עבורי בשלב זה). ומלכתחילה, שאלתי היא על יחסים עם האם.

שלום. יש לי ילד בן 13 וילד בן 6 אני ובעלי בסיכסוך עם ההורים של בעלי ומזה נים לא בקשר איתם. הילד הגדול שלי מאוד קשור אליהם ומושפע מהם מכול הבחינות. לאחרונה אני מגלה שהילד גם נעדר מהלימודים וכשאני פונה אליו ושואלת הוא עונה שהוא היה חולה והוא נשאר בבית. אני יודעת שהילד הלך לחמותי מזה שנים בסתר.לכן לפני מס' חודשיים הגעתי למסקנה שאני לא רוצה שהילד ילך בסתר ולכן הסברתי לילד שכאשר בא לו ללכת לבקר אני מסכימה רק שיודיע לי. כעת אני בבעיה קשה כי הוא הוא לחמותי בכול זמן אפשרי וגם על חשבון הלימודים. הילד לא משתף פעולה ואני לא מצליחה לנהל איתו שיחה. חמותי גרה ממש קרוב לביתנו ואין לי שליטה על הילד. האם יש דרך להגיע לליבו של בני?

תשמעי, אם הוא מודיע לך שהוא הולך לסבתא שלו - ואת יודעת שזה בזמן הלימודים - תמנעי ממנו. תגידי לו אין לי בעיה שתלך לסבתא אחרי הלימודים. אם לא אז לא תלך לסבתא בכלל. תסבירי לו מה זה קצין ביקור סדיר, ואם הוא לא הולך יזמינו לו קצין ביקור סדיר. ע"פ חוק חינוך חובה . גם את צריכה לגייס את כל כוחות הנפש שלך לפנות לסבתא ולהגיד לה שפנו אליי מבי"ס של הילד שהוא לא מגיע ללימודים ואת יודעת שהוא אצלה שתעשה משהו. בהצלחה מקווה שעזרתי

המצב מסובך אין לי שום תקשורת עחמותי והיא גם לא רוצה לשמוע אותי,היא חושבת שהוא הבן שאיבדה לפני מס' שנים,יש לה אובססיה אליו ואין לי שום שליטה.הילד לא מודיע לי מראש שהוא ילך על חשבון הלימודים ואפילו מכחיש זאת למרות שאני יודעת ללא ספק. לא הבנתי מה זה קצין ביטחון?

נכון מאוד הענין שלי רגיש מאוד.הילד עבר תקופה צאוד קשה שבה היה חצוי בן הסבתא לאמא. לפני כמה חודשיים חמותי נפחה לו את המוח בזה הוא צריך להתלונן אלינו במשטרה בטענה שאנו מכים אותו מה שממש לא היה נכון. אפילו הגענו למשפחה בעקבות זה איך הילד נבהל מאוד.

בני הוא בן 12 . הוא מבקש /דורש שנעניק לו מה שיש לילדים סביבו. כמובן שאם אנו נענים, זה מספק אותו לתקופה קצרה ואחר כך מתחיל נדנוד לגבי חפצים חדשים. התופעה מאוד לא סימפטית כי היא אמורה להכניס אותנו למירוץ חומרי שאין לו סוף וגורמת לו להיות בתיסכול תמידי כי תמיד יהיה בשכונה מישהו עם סלולרי צעצוע ומחר רכב חדש יותר. איך אומרים לו לא בלי לגרום לתסכול ולכעס .

רון שלום, תפקיד הילד שלך הוא לרצות ולשאוף ותפקידך לשים גבולות ולהכין את ילדך לעולם שבחוץ. להכין אותו למצבים בהם הוא לא יוכל לקבל כל מה שרוצה. ובכלל להשאיר אותו עם הרצון עם המוטיבציה לשאוף למשהו. עצוב, קשה ומרפה ידים יהיה עבור ילדך להיתקל בפעם הראשונה, בסירוב עיקש, בעולם שבחוץ. עדיף שתתחיל להרגיל אותו לאפשרות במקום החם והאוהב שבבית. תוך הבנה לאכזבה שלו, לתסכול שלו ואמפטיה אמיתית (כי בא נודה אף אחד לא אוהב שאומרים לו לא... בעיקר הוא אם הוא מאד רוצה...) בדבריך הזכרת סיבה נוספת שבגללה חשוב לומר לא. כוונתי לכך: "זה מספק אותו לתקופה קצרה ואחר כך מתחיל נדנוד לגבי חפצים חדשים..." זה חלק מהבעיה, השפע האדיר והמסנוור אליו חשופים היום הילדים גורם לסף רגישות ועניין מאד נמוך. ומכאן החשיבות לא להציף את הילדים בגירויים. ואם תחשוב על זה אנחנו מציפים אותם במבול גירויים, משחקים, חוגים, פעילויות.... מגיל 0. ובכך יוצרים ילדים משועממים שנמצאים במרוץ בלתי פוסק אחרי ריגושים ולצער כולנו על חלק מהריגושים השליליים אנו שומעים בחדשות. אלכוהול, סמים, גז מזגנים, מכות, סכינים ועוד. מאחלת לך עמידה איתנה בחווית התסכול של ילדך, נועה נדב בר-אבן

תודה עבור התשובה. הבעייה עם הילד שסירוב נענה בתגובות רוגז. ללא קשר ליכולות הכלכליות שלנו לא נראה לי שאני צריך לקנות "שקט תעשייתי" ואווירה סבירה כנגד מתנות שאני מסכים לקנות לו כי אם אקנה הוא "ברוגז" אינו אוכל ומשתדל להציק לנו . נוצרת אווירה של סחטנות שהיא ממש מקוממת ולא נעימה.

התוכן ישמע קצת קשה ולא מרוצה, אני אימא כבר 3 וחצי שנים יש לי שלושה בנות באמת מקסימות יפות וילדות כאלה טובות הגדולה בת 3 וחצי אחת בת שנה וחודשיים ואחת בת חודשים בעלי רוב הזמן מחוץ לבית עובד ולומד בערבים חוזר כשהן כבר ישנות עובר לי שאני מבקשת כמובן וזמן לעשות משהו בשבילי קצת קשה עם ילדים קטנים ומפרנס יחיד מידי פעם יורד לעיר להתאוורר ובעל מקסים לפעמים קצת מעצבן אבל מתרגלים אני אימא צעירה בת 22 אני עדין לא מצאתי משרה לא עובדת בבית רוב היום 90 % מהמזמן מלווה בעיקר עם עצמי או עם התינוקות שלי 2 איתי בבית אני דתייה בנוסף,יש לי חברות יש לי בנוסף כעסים עם אימי הייתי מטפלת מגיל צעיר מאוד באחיי הקטנים מה שיצא אצלי המון כעס כלפיי אימי לפעמים בא לי לשבור את הכלים ולברוח מהכול לפעמים אני אומרת לעצמי למה נכנסתי לזה לפעמים לא בא לי לגדל את הילדים ולטפל ולהכין אוכל לדאוג וכ'ו יש לי לפעמים מחשוב בראש מה היה קורה אילו הייתי עושה הפלה ולא מתחתנת מלחתחילה אך למרות הכל אני עושה הכל אני דואגת לבנות שלי מטפחת אותן המון נותנן להם האהבה לפעמים אני חושבת הלוואי שהייתה לי מציאות אחרת.. אולי היה לי טוב.. מה אני עושה עם המציאות שלי הייתי שמחה לשמוע מילות עידוד שמצבי לא נורא אולי אני סתם מתפנקת??

את לא מתפנקת את צודקת איך שאת מרגישה זה נשמע שקשה לך ואת לבד וזה טבעי שתרגישי תסכול, ואפילו שתחשבי שעדיף שלא היית מבאה ילדים לעולם .גם אני מרגישה ככה הרבה פעמים כי המצב הסתבך לי וקשה. אל תרגישי רע עם הרגשות שלך תביני שיש לך על מה.

אצל ביתי בת השנה וחצי רואים תנועות של חיכוך איבר המין תוך כדי שכיבה על הבטן. היא עושה את זה די הרבה. היום גם הכניסה בובה בין הרגליים ועשתה את זה עליה [בכל הפעמים היא עם חיתול]. האם זו התנהגות נורמלית או שיש לחקור פה קצת פנימה והלתעמק ממה זה יכול לנבוע?

מבקש תשובה מוסמכת מאיש מקצוע. תודה, ציון

אני אתן קצת רקע. יש לי חבר כבר 5 שנים. אני בת 27 והוא בן 28. אמא שלו מהרגע הראשון התנגדה לקשר בנינו- בלי שום סיבה רצינית. נפרדנו לפני שנה למשך חצי שנה - בגללהץ אבל האהבה חזקה יותר מאיתנו וחזרנו. כל פעם שהוא רוצה להיות איתי(נניח לישון אצלי) היא מאיימת שהיא תפגע לו בדברים שהוא הכי אוהב והכי יקרים לו. השיא הגיע לפני כמה דק'- היא גרשה ממנו לחזור הביתה כשהוא סירב היא שברה לו את המחשב שהוא קנה מכספו שלו בהרבה כסף. מה עושים ? איך ממשיכים? איתה אי אפשר לדבר...

זה נשמע לי חולני,הוא חייב לעזוב את הבית ותעברו לגור יחד,אם הוא לא מוכן תעזבי אותו את רק תסבלי ממנו. {דעה לא מקצועית}

קודם כל אל תקשיבי לעצה הלא מספקת של הדוקטור..זה לא תשובה!! אם את אומרת שאמא שלך היתה תוקפנית לחבר שלך בלי סיבה זה מראה על איזושהי קינאה ..או פשוט הדאגה שלה כלפייך שדואגת כי את הבת שלה..אך מביעה אותם בצורה של איום... את צריכה לעשות ישיבה רצינית עם אמך ולשאול מה מפריע לה..ופשוט ..ולהבהיר לה שהיא בתור אמא שלך היא צריכה לקבל החבר שלך בין אם היא תרצה או לא כי בתור אמא היא צריכה לתמוך בך.ושאת בחורה גדולה ואת לא צריכה שהמשפחה תתערב בינך לבין החבר שלך גם אם יגידו שהחבר שלך זה טעות.. תגידי שאת יודעת לעשות את ההחלטות בעצמך..גם אם תטעי את מעדיפה לעשות את הטעות שלך וללמוד..ולא בגלל שהמשפחה שלך מעורבת .. ואם היא בכל זאת מביעה את גישתה בתוקפנות ..אז האופציה האחורנה שאם לא תהיה פיתרון בין החבר שלך ובין משפחתך עדיף כבר לגור עם החבר שלך או שתגורו לבד..וזה מומלץ!! כי לא משנה מי החבר שלך האבסורד שאמך תתנהג לכל גבר שתביאי אותו לבית..

כל הזמן יש ויכוחים ביני לבין אמא שלי. הבעייה היא שזה רק איתי כל הזמן (יש לי עוד 2 אחים קטנים ממני 23 ו 19). היא מצפה שכל מה שהיא אומרת כך יהיה גם אם הדעות שלי מנוגדות לשלה עדיין אני צריכה להקשיב לה, וכשאני לא מקשיבה לי היא מתחילה להתפרץ בצעקות. דוגמא למשל אחד מהאחים שלי נוסע לחו"ל אז אמא שלי אומרת לא תשארי איתנו ועם אח שלך לעשות קידוש? אח שלי הרבה יוצא - אז כל פעם שהוא או אח שלי השני יוצאים אני אמורה לבוא לעשות קידוש? עוד מעט אני אישה נשואה - תנו לי לחיות את החיים שלי ולא ללכת להורים שלי לעשות קידוש כל פעם שאחד מהאחים שלי יוצא - ןזה מה שאמרתי לה. היא אומרת כן את צריכה לבוא לקידוש כל פעם שאחד מהם לא פה. תגיד לי זה נורמלי? דבר שני זאת השבת האחרונה שלי שאני בבית של ההורים שלי. אמא שלי ביקשה ממני להשאר בית שישי שבת כי זאת שבת האחרונה. אבל הקטע הוא שאין לי בדיוק מה לעשות בבית, נורא משעמם לי וגם תמיד יתחיל ויכוח חדש עם אמא שלי. אני מעדיפה להיות עם בן הזוג שלי כי איתו כיף לי ואם אני לא יתראה איתו שישי שבת אז גם ראשון שני אני לא אראה אותו כי יש לי דברים לעשות שקשורים לחתונה שלי, וגם אין ממש לאין לצאת כי אנחנו לא אנשי מסיבות ומועדונים... דבר נוסף אמא שלי התקשרה לתקליטן מאחורי הגב לי ואמר לו שהיא רוצה שיש ארץ ישראל. סליחה מה זה פה ריקודי עם של אנשים בני 50-60 או חתונה של שני אנשים צעירים? התקליטן אמר לי את זה ואמרתי לו בשום פנים ואופן לא! וכשאמרתי לה למה את עושה דברים מאחורי הגב שלי ולא מתייעצת איתי קודם אז היא אמרתה לי קצת כבוד שיהיה הלך לאמא שלך שמבקשת שהיא רוצה שירי א"י. אמרתי לה שזה לא קשור לכבוד כי אלה שירים שלא מתאימים לחתונה! וכל הויכוח הזה לא היה נוצא אילו היית מתייעצת איתי קודם. היא התכוונה לעזור לי בקניית פינת אוכל כי אני לא במצב כספי כ"כ טוב וגם במספרה ועכשיון היא כועסת שאני הולכת ולא מוכנה לעזור לי בשום דבר. היא אומרת לי תתפגרי תקבצי נדבות ואני לא אעזור לך. אני ממש מרגישה כאילו הי שונאת אותי.

סליחה שאני נותנת את דעתי - אני לא מקצועית אבל נראה לי שאת באמת לא מכבדת אותה ואני מבינה אותך כי נראה לי שגם היא לא מכבדת אותך. אני חושבת שאת צריכה להפסיק להתנגח איתה וקצת לתת לה נחת אחרי הכל היא לא שונאת אותך היא רק רוצה להרגיש שאת מעריכה אותה ומכבדת כראוי לאימא,יכול להיות שהיא ידעה שלא תסכימי לשירי א"י אז לא ידעה להתמודד ועשתה פעולה לא ראויה כמו מאחורי הגב,אבל בינינו מה זה כמה שירים בחתונה שלך למישהי שירקה דם כדי לגדל אותך? תחשבי על זה.

אמא שלי יודעת שאני מתנגדת לשירי א"י כי זה חתונה ולא ריקודי עם ואפשר גם לכבד אותי למרות שלא נראה לי שהיא יודעת מה זה כשאני אומרת לה אני לא רוצה דבר מסויים - זה אף פעם לא נגמר בהסכמה הדדית בין שנינו אם יש דבר מה שאני לא רוצה. זה תמיד לתקוף אותי ולא להסכים לדעה שלי! אני כן מכבדת אותה אבל היא צריכה להבין שזה היה ממש חשוב לי ללכת לשם ולעשות מעין סגירת מעגל. היא בחיים לא מבינה אותי ותמיד תוקפת פשוט נורא עצוב לי שעוד יומיים אני עוזבת את הבית כי אני מתחתנת ושאני הולכת בצורה שכזאת כעוסה.

ראשית, מאחלת לך מזל טוב והמון הצלחה בדרכך החדשה כאישה נשואה ובהמשך אמא... ולשאלתך, עושה רושם שהיחסים שלך עם אמא שלך מורכבים. היא דורשת ממך כבכורה וכילדה למלא חללים של אחיך, (אולי כי היא מרגישה שממך היא יכולה לדרוש את זה רק שהדרך שלה לא מוצלחת במיוחד...) היא עושה דברים מאחורי גבך למרות שהיא יודעת שאת מתנגדת (ובכך את צודקת, אין הרבה התייחסות מכבדת בללכת מאחוריך גבך אבל משום מה זאת כנראה צורת ההתנהלות של אמך כשהיא רוצה משהו שהיא לא חושבת שתשיג בדרך רגילה. וכאן בואי נודה לשנות משמעותית לא תצליחי בזמן קצר, בטח לא לפני החתונה). ויחד עם זאת, סביר להניח שהיא בתקופה סוערת רגשית בגלל חתונתך.הילדה הקטנה עפה מהקן... זאת תופעה שכיחה בקרב אמהות שנכנסות למערבולת רגשית ונלחמות בעולם בכלל ובזוג הצעיר בפרט בתקופה שלפני החתונה. ומה בכל זאת אני מציעה לך? כבדי את המרחב של עצמך במקומות החשובים לך (למשך סוג המוסיקה בחתונה) ויחד עם זאת חפשי את מקומות שבהם את יכולה להתחשב גם בה (אולי באותה חתונה תקציבי 3 - 4 שירים? האם זה משהו שאת יכולה לחיות איתו?) בכל אופן חשוב לומר את הלא בלי הפגנתיות אלא מתוך הבנה לרצון שלה... ולהבין שישנם מבוגרים שאי אפשר לשנות את דרך התנהלותם... ישנם מבוגרים שלא יודעים לבטא את ריגשותיהם בדרך של שיתוף אלא מתנהגים בצורה בוטה או לוחמנית... השאלה איך את רוצה לנהל את החייך? את רוצה ליצור משהו אחר? זאת ההזדמנות שלך. בהצלחה בהצלחה

שלום אהוד!אני לא רואה את ילד באופן שלילי ו המילה גונב היא רק מילה מהכותרת ש נעתקת באופן אוטומטי במחשב שלי.כמובן שהנושא עדיין כהוב ויש לי חששות אך לא לגבי אופי הילד . אבאבשל הילד מתנגד ללכת לפסיכולוג ובכלל לדבר עלהנושא-כאן אני בעצם מתמודדת לבד.

שלום, הבן שלי בן 3 וחמישה חודשים, מאז שנגמל בגיל שנתיים ושבע הוא עושה קקי בתחתונים כול יום. כשאני שואלת אותו הוא אומר לי שכואב לו (אבל לא נראה לי הגיוני כי בתחתון עושה בלי בעיה) הוא בהתחלה נראה מפחד לשבת על האסלה ובכלל לא מסכים. עשה פעמיים בשירותים והיו צהלות ופרסים סביב זה. ניסינו הכול פרסים, התעלמות,שינקה בעצמו וכלום לא עוזר. עושה כול יום בכול מקום שהוא נמצא וכשיש לו. היום הוא כבר התחיל לשבת על האסלה כמה זמן אך אח"כ קם ואומר שאין לו ואח"כ עושה בתחתון. היום אני מנסה גישה שאו שהוא עושה בשירותים או שהוא עם חיתול שהוא יבחר. כמובן שבחר בחיתול. אני כבר לא יודעת מה לעשות. רוצה בעצה? סליחה על האורך של ההודעה.

יש לי ילדה בת שנתיים ושלושה חדשים ואבא שלה עזב את הבית לפני שבוע על רקע של ריבים וויכוחים, בינתיים הוא הגיע כל יום הביתה לראות אותה אבל זה גרר המון מת ואני לא מעוניינת שיגיע לפה יותר. הבוקר היא שאלה איפה אבא? אמרתי בעבודה. אני לא יודעת מה להגיד לה. יש לציין שהילדה חכמה מכפי גילה אבל היא בכל זאת תינוקת. אשמח להדרכה דחופה כי היום היא לא תראה אותו ואני חרדה.

מהידע שלך זה מה שמקובל לעשות? הרי היא ממש קטנה אני פוחדת שהיא לא תבין את זה נכון ותיפגע, האם זה יפגע בה בכל מקרה? לפעמים בא לי לחזור אליו רק בשבילה. אני ממש חרדה. אתמול היא ממש בכתה ונראתה במצוקה,אפילו סיפרה איזה סיפור דימיוני שבו הילד בוכה כי הוא רוצה את אבא שלו.

שלום, בזמן האחרון ההורים שלי רבים המון. הם רבים לפני כל המשפחה, ובלילה הם צועקים ואני שומעת אותם. אחרי כל ריב של ההורים שלי, כל אחד מהם בא אלי בנפרד ומדבר איתי, ומנסה לשכנע אותי שהוא צודק והצד השני טועה. הם אף פעם לא משלימים אלא מתעלמים זה מזה. ברוב הפעמים אין לי ברירה ואני מדברת עם אבא ואמא שלי בנפרד ומנסה לשכנע אותם להשלים. המצב הזה לא נעים לי מכיוון שאני לא מרגישה בנוח להיות "השליחה" של ההורים שלי ולא המגשרת שלהם. המצב הזה קורה בערך אחת לשבוע וכבר אין לי כוח להתעסק עם זה. פעם ניסיתי להתעלם ולצאת מהבית ולא להבחין בריב אבל הכעס של שניהם רק גבר והם לא דיבר זה עם זה במשך שלושה ימים ולא השלימו עד שלא דיברתי עם כל אחד מהם בנפרד ושיכנעתי אותם להשלים... בבקשה תעזרו לי! אני לא יודעת מה לעשות

שלום, אני בת 15. זה התחיל משנה שעברה אחרי מריבה מאוד גדולה שלהם. בזמן האחרון יש תקופות שהם לא רבים בכלל ויש תקופות שכל השבוע הם רבים. הם רבים על כל מיני נושאים בחיי היום היום ורובם מאוד שטותים.

אני שואלת כאן שאלה שמטרידה לא מעט אימהות וכמובן גם אותי. יש לי 2 ילדים בן 3 ובן 5 . עם שניהם אני צריכה "להלחם" בשביל שהם יאכלו. אני ממש צריכה לפתות אותם כמו "אם תאכל הכל תקבל הפתעה" וכהנה וכהנה. אני משתדלת מאוד להכין דברים שהם אוהבים אבל לפעמים גם זה לא עוזר ואני ממש צריכה להלחם איתם. אם אני לא מנסה להאכיל אותם מבחינתם הם לא יאכלו או יאכלו ממש מעט והראיה לכך שהמשקל שלהם הוא מתחת לממוצע וכבר פניתי לדיטאנית ושום דבר לא עזר. מה לעשות?

שלום, אני סטודנט שעושה עבודה על היחסים בין ילדים והוריהם . רציתי לשאול אם יש מאמרים שמדברים על הנושא הזה ספטסיפית. מאמרים שמדברים על יחסים בין ילדים והורים עד גיל 5 . תשלחו לי אם אפשר שמות של מאמרים ואני אוציא אותם.. עד 4 מאמרים זה בסדר . מחכה תשובה . תודה רבה

של בני בן 4 עבר הרבה שינויים בחייו האבא עזב הרבה פעמיים ונכנס לכלא ובאותו זמן נולד לו אח חדש היום בן 5 חודשיים ועד עכשיו הוא היה ילד טוב רגוע אך לאחרונה הוא הפך לילד ממש לא רגוע משתולל לא מקשיב גם בגן זורק חול צועק אפילו בשינה שלו הוא לא רגוע הוא זז המון ואני כבר לא יודעת מה לעשות אני מוצאת את עצמי בזמן האחרון צועקת עליו המון ומתוסכלת ואני בטוחה שהוא מרגיש את זה אבל כבר אין לי ברירה התסכול הזה נובע מחוסר שליטה עליו אני יציין שהוא ילד מאוד חכים ורגיש הוא הנסיך שלי וכל כך קשה לי לראות אותו ככה. אשמח אם תוכל לתת לי כמה עצות שיעזרו ..תודה

שלום רב. קודם כל מדובר בילד שאני מאוד אוהבים לפנק והוא זוכה לתשומת לב רבה. המצב כבר די מתסכל אני אתאר סיטואציה שהילד אוהב לעשות: הוא לוקח צעצוע ומתחיל לדפוק אותו בשולחן ואז אני אומר לו די מאמי כשאני רואה שזה לא עוזר אני מתחיל להרים את הקול ועושה תנועה עם יד שאסור! ושגם זה לא עוזר אני נותן לו פליק ביד והוא אוטומטית "מחזיר לי". ברגע זה אני לוקח אותו לחדר (מה שהוא מאוד לא אוהב) וסגר אחריו את הדלת. בהתחלה הוא פשוט היה עושה זאת אוטומטית (הולך וסוגר אחריו את הדלת בכעס) ועכשיו אני זאת בצורה תקיפה וזה גורר ממנו צרחות. אמרתי שהנה אולי הוא ילמד אבל נאדה. הוא ממשיך "לתקוף" אותי ואת אישתי במכות,הפיכת צלחות וכדומה הפליקים כבר לא עוזרים וגם לא הנעילה בחדר (שרק גורמת לו לצרוח וקצת מרגיעה אותו מלחזור על המעשה). עכשיו שנולד לנו עוד תינוק המצב רק מחמיר..הוא פשוט עושה "דווקא" לעיתים יותר תקופות. כיצד להעניש את הילד או לחילופין ללמד אותו בדרך "עדינה" יותר שכך לא נוהגים? ב. הילד ניחן בכושר "עצמאות" חריג. כל דבר שדורש יד של הורה (מקלחת,אכילת מעדן וכדומה) הוא אומר "לבד לבד" ודורש לעשות את כל הפעולות לבד ללא עזרה מאיתנו. היא מתנגד בתוקף שנאכיל אותו ואפילו את החביתה הוא דורש להכין לבד(לאן הגענו). מה ניתן לעשות לגבי זה?

מהתיאור שלך נשמע כאילו הבנת שאנחנו מכים אותו עם אגרופים ובעיטות אבל זה ממש לא ככה. אני נותן לו פליק ממש עדין על היד או על הלחי אבל ממש לא משהו רציני. סה"כ אנחנו מאוד אוהבים אותו וחרדים לשלומו(ובגלל זה אני כותב כאן) אבל האם המשפט עת להטיף,עת לנזוף ועת לעשות-לצלוף(כמובן לא ממש לצלוף חס וחלילה) לא נכון לגבי סיטואציות מסוימות? לפעמים זאת לא הדרך להוריד את הבטחון של הילד וליצור אצלו רתיעה מסוימת מלחזור על המעשה? האם הילד לא חושב שהנה קיבלתי פליק לא נעים ולמה שאחזור על אותה פעולה בעתיד ואקבל עוד פליק? איך בכל זאת ניתן ליצור רתיעה אצל ילד שיחדול מהתנהגות מסוימת כמו הפיכת צלחות או הכאת ונשיכה שלו כלפינו? אנחנו די מתוסכלים מהמצב.

ערב טוב! ילדי הוא בן 10, יש לו אח גדול בן 13 ואחות קטנה בת 3. הוא אוהב לבלות אצל חברו מהכיתה ותמיד מציין שביתו עשיר, יש לו הרבה דברים יקרי ערך והורים קונים לו הכל. לפני זמן מה הילד הביא הביתה בושם ואמר לאחיו שמצא אותו ברחוב והציע לו להשתמש ביחד. כעבור זמן מה הוא הביא הביתה אייפון וסיפר לכל המשפחה שהוא מצא אותו ברחוב.את האייפון הוא הביא לאחיו הגדול ובתמורה לקח ממנו פלאפון ואייפוד. אתמול הוא הגיע מחברו עם עכבר מחשב ואמר שהחבר הביא לו אותו במתנה.כעבור כמה דקות הגיעו החבר עם אמו והסתבר כי בני לקח את העכבר בלי רשות. יחד עם זאת התגלה כי נעלם מביתם האייפון של החבר והבושם. בן שלי לא הודה באשמתו אלא רק כעבור זמן מה ושיחות רבות. לשאלה למה הוא עשה זאת-שותק. לשאלה מה חסר לו-אומר כי לא חסר לו שום דבר. אני מודאגת ומבולבלת כי לא ציפיתילמקרה כזה במשפחתי. אנא עזרו לי! איך להגיב? מה לעשות?

אהוד שלום! האב גם שוחח עם הילד,הוא ניסה להסביר לו כי המעשה שהוא עשה לא טוב, ויש השלחות. הוא גם התקשר למשפחה של הילד וביקש סליחה מאמו. באופן כללי גם האבא כמוני היה מאוד מופתע לגלות את מה שקרה.

שלום לך אהוד! קודם כל תודה על התגובה-זה הרגיע אותי במידה מסויימת. בתקופה זאת אנחנו שוחחנו עם הילד על הנעשה. הוא ממשיך להיות חבר של אותו הילד בכיתה אך כמובן לא הולך אליו הביתה-אנחנו אסרנו לא וגם אמו של הילד אינה מסכימה. מצבו הכלכלי של משפחתו יותר טוב משלנו ובני , אני מניחה, היה בטוח שהילד יקבל בתמורה על אייפון ה"נעלם" חדש,כגון שאר החפצים. הוא גם מאוד חשק בפריטים אלה אך ידע שמבחינה כלכלית ומשיקולים אחרים לא נוכל לקנות לו. גם נראה לי שכשהוא הביא את החפצים אלה הביתה ולא הסתיר אותם, הציג לפנינו כמשהו שמצא או נתנו לו במתנה-איפשהו האמין לזה בעצמו-מה דעתך על כך?

הי, הבת הגדולה שלי בת 6. ילדה בריאה, גבוהה, רזה וחכמה. היא לא אוהבת לאכול. רב הארוחות הן קצרות... רוצה לקום מהר מהשולחן ואנחנו , ההורים די "נלחמים " איתה על כל ביס וביס שתסיים מהצלחת. אבל, כשהיא הולכת לחברות אחה"צ.. די בסמוך לזמן הגעתה.. היא מבקשת משהוא לאכול. אני יודעת את זה מהאמהות של החברות שמספרות לי בהנאה ובאהבה כמה כיף זה שהילדה שלי אוהבת לאכול/ושהיא אכלה את זה ואת זה... אותי זה מרגיז ובעיני זה לא מנומס. אני מסבירה לה שזה לא יפה ולא מנומס ושאם מציעים לה שתקח אבל, שלא תבקש ובטח לא "על השנייה" שהיא מגיעה ...(הבאתי אותה מהבית.. ובבית היא לא רוצה כלום). לפני כל מפגש עם חברה אני מזהירה אותה/מזכירה לה מה לא לעשות .. היא מהנהנת בראשה.. ובסוף עושה את אותו הדבר. מה לדעתך הסיבה לכך?

הי, ממש לא. היא אוכלת אוכל שבהחלט קיים ונמצא בבית. לא מדובר בתפריטי גורמה (-:.. (כריך/קורנפלקס עם חלב/חטיף דגנים/ביצה/סלט...)

אני אמא לנער כבן 18. אנו כולנו מעריכים מאד את מנהל בית ספרו, ומחפשים כל העת להוקיר לו תודה מכל מיני סיבות שהגיע לו. אמש, סימסתי לו שאני מאחלת הצלחה לכל תלמידיו בכל הבגרויות (ברור שכולל גם בני בתוכו).המנהל מעריך זאת כי אמר לבני שאף אמא מכל הבי"ס לא סימסה לאחל לו הצלחה ורק אני הבנתי שצריכים לעשות זאתת, והביע כעין הערכה. בני לעומת זאת לא רואה בעין יפה למרות שכוונתי טובה מאחר ואף אמא לא נהגה כך. שאלותי: איך אני מצטיירת בעיני המנהל והאם בני צודק שלא הייתי אמורה לסמס, למרות שיצאתי דופן משאר ההורים, לדעתי, אולי ההורים צריכים ללמוד ממני? כל אחד אוהב מילה טובה ואני חונכתי מהבית לפרגן לאנשים וכו'. בני טוען שזה כעין חיזור כלפי המנהל. מצפוני שקט ועשיתי עם כל הלב. מה דעתך איך המנהל יכול להבין מהתנהגותי זו והאם בני צודק??? . תודה על העזרה.

הילדה בת 11.3 מסרבת ללכת לביה"ס בטוענה שיש לה כאבי ראש וכאבי בטן,עשיתי לה את כל הבדיקות הדרושות ולא נמצא דבר. אני גרושה ויש לי תאומות ואקס שלי לוקח אותם פעם בשבוע וכל שבת שניה.

רוצה לדעת מה דעתך לגבי נסיעה לחול שלי. בעלי יהיה בארץ והילד ימדיך בגן שלו. תודה

מדובר בנסיעה לשבועיים . הילד בן 2 וארבעה חודשים. היעד הוא רחוק (סין) לכן הנסיעה היא ארוכה. הוא יישאר עם אביו (אחהצ) ואחיו. יילך לגן כהרגלו. תודה לאה

בני בן שנתיים ושלושה חודשים. המטפלת אמרה לי שבני נושך הרבה יותר מאחרים בגן. מדובר בילד נבון מאור ותקשורתי. מעט רקע: הוא החל את הגן בגיל שנה וחצי אחרי טיפול מסור של מטפלת. מספר חודשים לאחר מכן התחלפה המטפלת שהוא מאוד אהב. המטפלת הנוכחית שאין לה נסיון בגיל הזה טוענת שהוא אמנם ננשך אך לרוב הוא נושך יותר מאחרים.אין שינוי בבית. בתחילת הגן מאוד אהב לחבק ולנשק את הילדים כי נישקנו אותו ללא הרף והוא מוקף באהבה. כשראינו שהילדים לא כל כך אוהבים את העניין הסברנו לו והוא בהדרגה הפשיק. כיום הוא מנשק ומחבק ב80 אחוז פחות. המטפלת מבקשת שנעזור לה ואני רוצה לשתף פעולה , אבל לא בטוחה באיזה מידה אני יכולה לעשות זאת. היתה תקופה שהוא נשך, הסברנו לו והוא הפסיקכמעט לחלוטין וכעת חזר ובגדול. מה לעשות?

שלום אני בפלונטר לא יודעת איך לנהוג ומה לעשות בקשר להתנהגות של הבן שלי. כפי שציינתי הוא בן שלוש אינטלגטי מבין המון דברים יש לו זיכרון מעולה חם אוהב ומצחיק אבל בערך בשנה האחרונה הוא משתנה הנהיה עצבני אגרסיבי לא ממושמע מתרגז כמעט מכל דבר. זה מתחיל מהבוקר כשהוא מתעורר ומתחיל להשמיע קולות של עצבנות וממשיך ככה כל היום (דוגמא כשמלבישים אותו והיד לא נכנסת לשרוול מתחיל לצרוח ולבכות) כשמחפשים את המוצץ שלו ביחד ומשהו אחר מוצא הוא זורק אותו בעצבים ומתחיל לבכות (כי הוא זה שרצה למצוא אותו)כמו כן הוא כל הזמן מנסה לדחוף ולהפיל את אחיו בן השנה כשהוא הולך. הוא עדיין לא הולך לגן ילך בספטמבר הקרוב אנחנו משפחה שחוזרים בתשובה ולכן קשה לי המצב כי אין לי מושג למי לפנות. אגב אמא שלי שומרת עליהם וגם היא מתחילה להיתקשר אליי בוכה כי גם היא לא מצליחה להשתלט עליו. אגב האדם היחיד שהוא מקשיב לו זה אבא שלו. (עוד דבר לאבא שלו היה עבר של התנהגות אלימה מילולית הוא עובד על זה ולאחרונה משתלט על זה די טוב אבל עדיין יש לו את היציאות שלו). בבקשה תעזרו לי כי אני מטבעי אדם רגוע ולאחרונה כבר אני התחלתי לצאת מ"כלים" (לא חלילה באלימות פשוט התחלתי להרים את הקול שלי וזה לא מוצא חן בעיני ב כ ל ל!)

שלום תודה רבה על התשובה המהירה אנחנו אכן נותנים לו יד חופשית בכל הדברים שהוא מנסה לעשות לבד (בגבול הנורמה) הבעיה היא שגם מדברים הכי קטנים הוא יכול להתעצבן לדוגמה כשהוא משחק עם מכונית קטנה והמכונית נתקלת במשהו. לגבי אבא שלו הוא מבקש ממנו שיתנהג טוב כשהוא לא נמצא ושיהיה ילד טוב (לא ממש עוזר) רק הנוכחות שלו משפיעה עליו ושלא תחשוב חלילה שקיימת אלימות פיזית כלפיו ממש לא. ולגבי אחיו גם כאשר הוא לידי הבכור מציק לו . ראוי לציין שלאחרונה התחלתי לעמוד על שלי ולא לוותר עד שהוא מבצע את אשר ביקשתי שיעשה כי בעבר הייתי וותרנית. כולי תקווה שהכל יסתדר לטובה ( אגד הילד מקבל המון חיזוקים ומילים טובות , חום ואהבה ממני ומבעלי) המון תודה לך על התייחסות לפנייה  

אז ככה, ילד גדול בן 10, ילד בסדר, התנהגות נורמלית לגילו, מקשיב ודי נוח. היחסים על מי מנוחות, יש ימים סוערים ויש ימים נוחים, בכל מקרה, הבעיה היא עם הצעיר. אוטוטו בן 5, מגיל 0 הילד לא התחבר אלי, מעדיף את אבא, עד היום הוא דואג לומר לי בכל הזדמנות בעצם כל יום שהוא לא אוהב אותי. אוהב רק את אבא. דיברנו עם פסיכולוג, יועצים, מה לא...ביקשו להתעלם, לומר לו שאפילו שהוא לא אוהב אותי להסביר לו שזה בסדר, ושאני תמיד אמשיך לאהוב אותו לא משנה מה!! אני מטורפת עליו, מסניפה אותו, צוחקת, מדגדגת, יוצאים לזמן איכות, קוראת לו סיפור, יושבים לאכול יחד, מטיילים, אפילו בדיקה אצל רופא שיניים אני מבלה כזמן איכות, מחמיאה לו שהוא מדהים, שהוא חכם, מקסים, נבון וכל הכבוד שהיה אמיץ אצל הרופא, לא מפנקת יתר על המידה, וגם אם אני קונה משהו בשקל אז כיף לו, אבל הוא תמיד תמיד דואג לומר לי בפנים שהוא לא אוהב אותי לא משנה מה! אני לא יוצאת מגדרי כדי לרכוש את אהבתו אלי, לא עושה את זה!!! אבל כואב לי במפנים, מטריד אותי שהילד גודל בידיעה שהוא לא אוהב אותי. עוד מעט בן 5, כבר מבין יותר, יודע יותר, מתי זה אמור לעבור? הסבלנות שלי פוקעת...הוא מדהים, כובש, מצחיק ואני כל כך מאוהבת בו, מה אני עושה לא בסדר??

שאני לא מתאמצת להיות אמא שלו יותר מהרגיל. אני אמא שלו ועושה מה שאמא אמורה לעשות, אם זה להשקיע, לשחק, להקשיב, לחבק, לגעור כשצריך ועושה אותם דברים שעשיתי עם הבן הגדול...

איך מתמודים אם בנאדם עקשן וקשה שכול דבר חושב שצודק וצריך להגיד לו אמן .? וזה מקטע של אגו ?? ואף תמימות יתר ולא לומד מטעיות והוא מלא טעיות בלי תהליך של חשיבה מוקדמת וזה מוביל לפיצוצים?

נורא מפונק רגיל שכול דבר שרוצה מקבל גדל עם כפית של זהב בבפה והכול כאן ועכשו אחרת צועק לחוץ יותר מידי ולוחץ עלי גם מפחד מה יגידו ומה יחשבו נוטה לתת מעצמו כדי שיהיה טוב לאחרים חוץ לעצמו ולאישתו לא אוהב שחופרים לו לוקח את הדברים בדרך הקשה והכי מעצבן שלא לומד מטעיות ולכן קשה לא לקבל אחריות על מעשיו שנעשים באמפלסביות ללא חשיבה קודמת וזה גורר הרבה מריבות וויכוחים תמים נורא מאמין בכול מה שיגידו לו לפעמים לא מכבד אם חופרים לו אני טיפוס הגיוני מאוד והוא הההפך ההפך עובד לרוב עם הרגש ללא חשיבה מוקדמת

היי אני אמא לתאומות בנות שבעה חודשים,הם גודלות יפה ,הן בריאות ברוך השם,רק שאחת מהן מאי,או שהיא מאד מאד מפונקת או משהו קורה לה,היא לא רוצה בשום אופן כשהיא ערה להיות כמה דקות לבדה אם זה לשחק או לראות טלויזיה ,לא לטייל בעגלה ולא במכונית בסל קל היא כועסת וצורחת עד שאני מרימה אותה ויש לה משקל והיא כבדה לי ואני מוצאת את עצמי כל היום עסוקה בה ובצרחות שלה ואחותה לא מקבלת ממני מספיק תשומת לב.גם ככה הטיפול בתאומים הוא מאד מאד קשה ובסוף יום אני חשה עם עצמי שאני אמא לא טובה כי לפעמים מרוב עייפות ותסכול אני מדברת בקול כשהיא צורחת ואומרת לה שקט כבר ברוגז ולאחר אני בוכה ויש לי מצפון ,מדוע היא מתנהגת ככה היא היתה שקטה ורגועה ומאד עצמאית ומה אני יכולה לעשות?

שלום רב, אני אמא לילד בן שנה וחצי, לאחרונה הרגשתי שינוי בהתנהגות של הילד. יש לציין בני במעון מ-9 חודשים. הוא ילד מאוד חייכן וילד טוב. החינוך היחיד שלו מגיע רק מבעלי וממני וכמובן מהגן, אנחנו מעניקים לו המון אהבה ומפנקים אותו טוב בנתיים הוא בן יחיד שלנו.זה אומר שאין לנו ילדים נוספים ואין ילדים במשפחה בגילאים שלו בכלל. מה שאני מרגישה בתקופה אחרונה שהוא מרביץ עם הידיים שאנחנו מעירים לו על משהו ומתעצבן ופעמים רבות אם אנחנו עושים משהו שהוא לא אוהב אז הוא זורק את עצמו אחורנית, גם בהחלפת טיטול לוקח לי 5 דק' לשים לו טיטול ועד שאני מלבישה אותו אין לו סבלנות כלל כל הזמן אני צריכה להעסיק אותו כדי שיהיה רגוע, גם מקלחת לוקח לי כמה דק' עד שהוא מסכים להיכנס לתוך גיגית של מים ובוכה בכי היסטרי ולאחר שאני מושיבה אותו בכוח הוא נרגע ולא בוכה.ניסיתי בכל דרך לנסות לחנך אותו ולהסביר שאסור להרביץ אך הוא עדיין קטן ולא יודעת עד כמה הוא מודע בכלל למה שהוא עושה אך אני מדברת איתו כל הזמן ומסבירה. מה לעשות באיזה דרך לחנך אותו הכי טוב כדי שלא ילמד דברים כאלה מגיל כזה, אשמח לשמוע את תגובתך. תודה מראש.

קודם כל תודה על תגובתך. חשוב לי לומר שאני מאוד מרוצה מהמטפלות - מאוד. זה לפחות מה התחושה הפנימית שלי אומרת, אני לוקחת את הבן שלי כל יום למעון שלא נמצא קרוב לבית מהסיבה שחשוב לי שיהיה בידיים טובות ושאני יהיה רגועה. התייעצתי גם עם המטפלת לגבי העניין היא טוענת כי זאת תקופה כזאת אצל רוב הילדים ושאני צריכה המון סבלנות אך לומר לך את האמת לא אכפת לי מהילדים האחרים אכפת לי מהבן שלי. חשוב לציין שאני עובדת בכוונה בעבודה עם שעות נוחות כדי לחנך את הילד שלי בדרך הנכונה: כל יום אני ב-3 בבית ואני לוקחת אותו מהמעון וכל זה כדי לתת חינוך טוב לבני. השאלה שלי היא לפי הניסיון שלך בתחום של המון שנים, מה אני כאמא יכולה לעשות כדי לשנות את ההתנהגות של הבן שלי באותו רגע שהוא עושה משהו חריג?

שלום בתי בת 15 ואני לאחרונה התרקחנו ואני מצד אחד נותנת לה חופש רגשי מצד שני משתדלת לדעת איפה היא נמצאת כדי לא לאבד אותה ולתת לה יותר מדי חופש. הבעיה היא לאחרונה ראיתי בתיק שלה גלולות פליים שהן למניעת הריון כשהיא הוציאה משהו משם אני לא דברתי איתה אבל כן בדקתי ואמרו לי שהן מתאימות לנערות ויש בהן מינון נמוך אבל מה שמפריע לי זה שהיא לא שיתפה אותי בתהליך הזה של פעם ראשונה ללכת לרופא נשים שזהו שלב מאוד גדול ועוד יותר שלב גדול של קיום יחסי מין אני מופתעת ולא יודעת כיצד להגיב

שלום רב, ביתי בת השלוש וחצי, ילדה חכמה ונבונה מאוד, יחסית לגילה מאוד בוגרת ועצמאית. הבעיה איתה היא שבכל פעם שאנחנו נמצאים בארוע כלשהו היא מתחילה לצרוח ולבכות ומבקשת שיכבו את המוזיקה, אני לא מצליחה להרגיע אותה. מה עליי לעשות ? איך ניתן להרגיע אותה ? אני מאוד מודאגת, ובכל פעם שיש הזמנה לאירוע השאלה הראשונה שלי זה האם תהיה מוזיקה חזקה לעזרתכם אודה, קרן

שלום, אני ובעלי החלטנו לפני כמה חודשים לקחת פסק זמן של 5 ימים ממטלות הבית והילדים ולטוס לחול. יש לנו 3 ילדים בגילאים 9.5 ,8 ושנה ו8 .הבעיה היא שבעלי לפתע החליט שהקטן קטן מידי כדי להישאר ללא אבא ואמא ל5 ימים למרות שבני הקטן קשור לסבא ואוהב להיות איתו כמו כן ההורים שלי יבואו אליי לבית כך שסביבתו לא תשתנה. ועדיין בעלי חושש מאוד מכל מיני דברים:"מה אם יקרה לו משהו מה אם יהיה חולה וכדומה... אני ממש ציפיתי קצת לצאת להתאוורר וכרגע מאוד מאוכזבת.מה גם שגורם לי להרגיש רע כגון איפה הראש שלנו הורים טובים לא משאירים את התינוק שלהם בגיל הזה בלי אבא ואמא וכד'. כרגע נראה לי שארים ידיים ואבטל את הטיול. מה דעתך? תודה !חן

ראשית תודה על תשובתך.האם חשבת שעלינו לבטל הטיול בגלל הגיל של הקטן(שנה ושמונה חודשים)או בגלל חששותינו? לתשובתך אודה!

מה אומרים לילד בן 4 במשמורת האם, שגר עם אימא בבאר שבע. ובכל שבת שניה נוסע ללילה אחד לאבא שלו בתל אביב. יש לו שם חדר. אבל במציאות היוםיומית הוא לחלוטין גר בבאר שבע. האב טוען שזה נכון לומר שהוא גר גם בבאר שבע וגם בתל אביב? אני טוענת שצריך לומר את האמת. שהילד לא גר ב2 ערים שונות. ו-2 לילות בחודש לא הופכות אותו לגור גם בתל אביב. לי נראה שזה נכון לומר שהוא גר עם אימא בבאר שבע, אבל יש לו 2 בתים, בית של אבא בתל אביב ובית שגר בו עם אימא בבאר שבע. ויש לו 2 חדרים בבית של אבא בתל אביב ובבית שלו שהוא גר בו בבאר שבע. הילד מאוד פיקח ונבון. איך לדעתך צריך לנסח זאת לילד, בדרך האמיתית, המציאותית והנכונה ביותר ועם כמה שפחות בלבול. ובכל זאת לתת לו להינות מהמצב שהבית של אבא הוא גם הבית שלו. תודה.

תודה רבה על תשובתך המהירה. אכן זה בדיוק מה שהסברתי לו. אך האב אומר לו כל הזמן שהוא גר בתל אביב. ולכן שאלתי היא באיזו גירסה לנקוט לגבי מגוריי הילד. וכמובן שלרתום את האב לכך שנעביר מסר זהה לילד. ברגע שאני אומרת שיש לו שני בתים אבל הוא גר בבאר שבע. והאב אומר לו שהוא גר בתל אביב. יש תחושה שזה מבלבל את הילד. ובמילא כשהוא יגדל יותר הוא יבין ויידע היכן הוא באמת גר. השאלה היא מה אומרים לגבי מגורים. מה הניסוח הנכון לגבי שני בתים אבל מגורים עיקריים בבאר שבע. אני מעוניינת שלפחות תהיה לי ולאב גירסא תואמת מול שאלות הילד. תודה רבה. 

אני גם מכיר בחור בגילי 16 שהוא אוהב להתחקות לתינוק לשים חיתול וכו' הוא בקש ממני לשאול האם יש אפשרות גמילה מזה לבד?? עם הזמן או משהו כזה? (הוא בקש תשובה מפורטת)...

שלום , הבת שלי בת ה-2 עם רקע של בעיית אכילה לאחרונה מסירה בגדים וטיטולים מסרבת להתלבש גם לאחר מקלחת מקשה מאוד את התארגנות מבקשת להתלבש לבד. שוב מתחיל מעגל של מאבק כח, אשמח לקבל עזרתך..

אהוד שלום, עושה רושם שהיא מאוד רוצה להיותר עצמאית השאלה איך להתייחס לעניין הבגדים בהלך סוף השבוע שמנו לב שחלק מההתנהגות הזו של הסרת הבגדים מופיעה בזמן הארוחות שוב זמן רגיש שאחנו לא רוצים להכנס במקום הזה לעימות, לא נראה לי סביר שהיא תסתובב בלי בגדים בכלל אנא עצתך

ביבן החכחכ נבחא. י חגנןבירםדמןב גחגנו

בני בן 6.5 נולדה לו אחות לפני שנה (הוא "סנדוויץ').... הוא אינטליגנטי מאד בוגר לגילו,ובעל ביטחון רב,אך חסר משמעת ווכחן, לא מוכן לקבל שום מרות מהוריו. מתווכח לגבי כל בקשה ממנו וחייב "לומר את המילה האחרונה".. גם עונשים לא עוזרים או כל דרך אחרת, זה גורם להתנגשויות תכופות ומריבות בינו לאבא בעיקר ולטווח ארוך פוגע ביחסים. לאחרונה הילד גונב מהאבא ומהאחות ומשקר בקשר לכך.אשמח לכיוון כלשהו ולהמלצה ליועץ באזור אשדוד.

הי, אני עובדת על סדרה דוקומנטרית ומחפשת ללמוד קצת יותר על הורות מהצד של הגבר. איך גבר חווה את החוויה העצומה הזו . האם זה בכלל שונה מהחוויה הנשית, ואיך העובדה שההורה הוא גבר משפיעה על ההורות ועל גידול הילד. אשמח לשמוע על חוויות מעניינות, עוצמתיות, מרגשות וגם אפילו מצחיקות ומוזרות שגברים חווים בהורות. הייתי שמחה גם לדבר עם גברים שהחליטו להיות אבא מתוך בחירה מודעת והחלטה או מתוך יצר אבהי (נהוג לדבר הרבה על "יצר אימהי"). אני במייל [email protected] אין כל מחוייבות כאן לחשיפה, בינתיים אני מעלה שאלות בגדר סיעור מוחין ותחקיר, כך שאשמח לכל רעיון שיש לכם בנושא וכל סיפור מעניין, או אבא שיוכל לשתף אותי בתחושותיו. בינתיים שיהיה לנו שבוע מקסים! תודה ויום טוב! נועה

שלום יש לי בת מנשואים ראשונים הגרוש לא משלם מזונות מעל 3 שנים וגם לא מגיע לביקור. היום אני גרה עם בן זוג כבר כ 4 שנים ויש לנו ילד משותף אני רוצה לשנות שם משפחה לבת שלי על שם בן הזוג האם זה אפשרי? במידה וכן לאן צריך לפנות עם הבקשה תודה

שלום . אני גרושה כ 3 שנים. בני הבכור התחיל להרטיב בלילה כפעמיים במשך לילה אחד. אחרי דיבוב עימו הוא טען כי הוא פוחד שאגרש אותו מחיי. אני מניחה שלאחר הגירושים הוא מפחד כי אחרי שנפרדנו אני ואביו , הוא הבא בתור. הבהרתי לו כי הוא לעולם ישאר איתי ואני לא מתכוונת לעזוב אותו או לגרש אותו. אביו חי בחול ומתקשר אליו כל יום ורואה אותו במחשב. אינני יודעת מה לעשות ... הרטבות הלילה נמשכות ואני חשה בחוסר הביטחון שלו בנושא. אשמח לעצה.

יש לי ילדה בת 8 ועד היום מוצצת אצבע,ברוב שעות היום. רק כאשר היא משחקת היא ללא אצבע. הסברים חוזרים ונישנים על-כך שתצטרך טיפול שיניים ובעיית התולעים לא תיפתר(סובלת מתולעים מגיל 3 בערך),לא עוזרים. יותר מכך-היא כל הזמן מחפשת תשומת לב ממני ומבעלי בדרך השלילית.היא מאוד היסטרית ,המכה הכי קטנה-והיא צורחת עד השמים.אני כבר לא מתייחסת לאף בכי שלה (עד כדי כך שביום שבאמת יקרה לה משהו-אני לא אלך אליה).יש לה אח בן שנתיים והפחד שלי שהוא ילמד ממנה את כל ההיסטריה ותעביר לו את כל הפחדים שלה(ויש לה הרבה לצערי).אני אשמח לקבל עצה איך להתחיל ועם מה להתמודד קודם. תודה מראש.

אהוד שלום, מודה לך על תשובתך.קודם כל,אני אנסה את השיטה שהצעת כי אנחנו וכל המשפחה באמת מתעסקים בזה המון ולוחצים על הילדה בעניין. **לגבי הבן-הוא לא מוצץ אצבע.הכוונה שלי הייתה שהוא ילמד ממנה לבקש תשומת לב דרך ההתנהגות הרעה -צרחות,היסטריה,קללות ולפעמים גם מכות.אודה לך אם תיתן את דעתך בעניין, שבת שלום אידית

בתי בת השנתיים ו-9 חודשים אינטילגנטית באופן חריג, בעלת יכולת הבעה מעולה ומתקשרת בצורה מצוניית עם מבוגרים שמכירה, מביעה חוסר רצון לתקשר עם בני גילה. במפגשים עם בת הדודה שצעירה ממנה בשנה, לא מסוגלת לחלוק, מגיבה בדחייה לכל ניסיון לקשר או משחק. בעוד כשלושה חדשים תיוולד לנו בת נוספת ולאור התקשרות הבעיתית שלה עם ילדים וחוסר היכולת לחלוק אני צופה בעיתיות רבה. הילדה מודעת לכך שבקרוב תהיה לה אחות ומרבה לדבר על כך. האם מישהו יכול להמליץ על חומר קריאה בעניין או על מנחה משפחתי עם ממומחיות בתחום?

זה מאוד אישי... אתה יכול להביא לי את האימיל כדי שאני אשלח לך את השאלה שלי... אני לא יודעת מה לעשות.. אני ממש בדיכאון ואני חייבת את עזרתך...

היי אנחנו סטודנטיות שנה שלישית למדעי ההתנהגות, וזקוקות למילוי מספר רב של שאלונים לצורך הכנת הסמינריון. אם אתם הורים לילדים בני 6-9.. זה יעזור מאוד :) את השאלונים המלאים ניתן להחזיר למייל [email protected]

http://www.facebook.com/l.php?u=http%3A%2F%2Fwww.siz.co.il%2Fdown.php%3Fi%3Dnwrywtoeyhzk.docx&h=07fbd

אחותי בת ה-25 חזרה מהודו אחרי 4 שנות טיול, לא מצליחה להחליט מה ללמוד מבלה במסיבות טראנס .. עובדת כמלצרית לא רוצה ללמוד מעבירה את הזמן, התנתקה מחברות קרובות ומסתובבת עם כל מיני טיפוסים מהודו ובעיקר לא מתקדמת לשום כיוון, היא אבודה אין לה תמיכה מא אחד ואם אומרים לה ביקורת על חייה היא ישר מתנתקת, ההורים שלנו לא במצב זוגי טוב כבר שנים ואין לה תא משפחתי חזק ותומך, איך אפשר לעזור לה? אני מרגישה שהיא מתדרדרת אני יודעת למה אבל אין לי שום ערוץ תקשורת איתה ברגע שאגיד משהו היא תתנתק,מה לעשות? ממי אפשר לקבל עזרה?

מחפשת זוגות נשואים שמצויים במשבר זוגי, ומעוניינים לעבור טיפול אצל מומחה בתחום הזוגיות לפרוייקט דקומונטרי חדש שיעלה בערוץ 10 . לזוגות שייבחרו לעבור את התהליך, צפויה חוויה חד פעמית, והזדמנות לשינוי אמיתי ועמוק בחייהם (ובנוסף - טיפול זוגי ארוך טווח, לתקופה שלאחר הצילום). לפרטים נוספים, שאלות, רעיונות או המלצות על זוג מתאים – נא לפנות

לצערי הרב, לאחר 15 שנות נישואין , החלטנו אישתי ואני שלא ניתן להמשיך כך ולהפרד אנחנו ממש בתחילת התהליך ועדיין לא עשינו כלום ולא הודענו לילדים. החלטנו ללכת לכיוון של משמורת משותפת, ומכיוון שיש לנו 4 ילדים , כאשר אנו חושבים על שכירות של 2 בתים, גדולים ומזונות, אנחנו מבינים שזה לא יהיה אפשרי מבחינה כלכלית רציתי לשאול והייתי שמח לשמוע את דעת המומחים על הרעיון שהילדים ישארו באותו הבית וההורים הם אלו שיתחלפו, לפי הימים, אני מודע לזה שזה יכול לגרום למתחים ובעיות בנינו , אבל אפשר לפתור חלק מהבעיות ע"י סיכום על כללים הייתי שמח לשמוע מה ההשפעה שתהיה על הילדים ומה ההמלצה המקצועית בנושא זה

יש לי מספר שאלות: 1. בני בן השנה וחצי זורק חפצים שונים על הריצפה ודרך החלון-צעצועים,שלטים,פלאפונים, בשמים...לרוב אני מתעלמת מאחר ותגובה שלי רק מעודדת אותו. 2.הוא זורק אוכל על הריצפה ואם הוא יושב בשולחן הוא מעיף דברים מהשולחן ומפריע לחבריו לאכול. אני מסבירה לו שלא זורקים אוכל ובמקרים מסוימים מאכילה אותו. 3.בני מכה ילדים אחרים ולעיתים מבוגרים כולל משפחה- מושך בשיר, נותן סטירות, תופס חזק באוזניים,צובט בפנים,מושך מוצץ מהפה,חוטף צעצועים. לפעמים הוא מרביץ וכאילו כלום-הוא פשוט ממשיך ללכת או לשחק כאילו לא הרביץ. נראה כי הילדים חוששים ממנו. אני והגננת שלו כועסות עליו ומסבירות שאסור להרביץ ושזה לא נעים ואפילו פעם אחת לקחתי אותו הביתה כי הרביץ. אני לא יודעת אם אני נוהגת נכון ומה עוד אפשר לעשות? הבעיה הגדולה היא בגן כשהוא מרביץ לילדים ומתנהג כאילו לא עשה כלום... אני רוצה להוסיף שהוא מבין הכל אבל אוצר המילים שלו דל. תודה

יש לי בן בגיל 7 ו-4 חודשים ובת בגיל 3 ו-8 חודשים ותינוק בן שנה. הבן והבת הגדולים היו יחד באותו חדר וכשהבן הקטן נולד העברתי את הבן הגדול לחצי חדר לבד, ולבת ולתינוק החדש סידרתי את החדר שהיה עבור שניהם. הבן הגדול נרדם בשניות והבת חופרת וחופרת והרבה פעמים מפריעה לקטן שגם הוא לוקח לו זמן להירדם ולפעמים יוצא שהיא בסלון עד שאני מרדימה אותו ורק אז מכניסה אותה לחדר. השאלה - האם עשיתי נכון שחיברתי בין הקטנים שההפרש ביניהם קטן מההפרש בין הגדולים וגם כי חשבתי שהגדול התחיל כיתה א ורצוי שיהיה בחדר לבד. העניין הוא שממילא הגדול לא מכין שיעורים בשולחן הכתיבה שלו אלא בפינת אוכל והוא נרדם מהר והרבה פעמים הוא מבקש שהיא תבוא לישון איתו לא יודעת למה כאילו הוא זקוק לה יותר מאשר היא זקוקה לו. וכשאני אומרת לו שאולי יחזרו להיות יחד ולקטן יהיה חדר נפרד הוא לא רוצה. רק אם אני משכנעת אותו שאקנה מיטת קומותיים מגניבה. הבעיה שלי היא כשהקטן יהיה בגיל של מיטת ילדים. הכי נכון זה לתת לו את המיטה של הגדול ולגדול לתת מיטה וחצי אבל אין לגדול מקום בחצי חדר למיטה וחצי ואני לא רואה אותנו עוברים דירה בזמן הקרוב. האם להעביא את הקטנה לחצי חדר ולעשות לגדול ולתינוק מיטת קומותיים לכשיהיה בן שנתיים? האם להשאיר את המצב כפי שעכשיו? האם להחזיר את הגדול עם הבת ואת הקטן לשים לבד? אני לא יודעת מה כדאי ומה נכון?

שלום רב, ביתי הבכורה בת 8 וחצי. לפני כשנה התחילו להופיע אצלה טיקים באזור האף והפה. היא עושה אותם בלי מודע ולא שולטת עליהם. בתחילה זה היה לעיתים רחוקות אך כעת זה ממש מפריע לה היות והתדירות עלתה והתחילו להעיר לה ולשאול אותה בנושא. היא אומרת לנו שאין לה שליטה על זה ואני בטוחה שתגובות הסביבה מפריעות לה. לאחר התייעצות עם פסיכולוגית ילדים (3 מפגשים איתנו ההורים + 2 מפגשים עם הילדה), בהם היא התרשמה כי הילדה חכמה, נעימה, יצירתית, חברותית וכו' אך לא מצאה סיבה לכך - היא יעצה לנו לא להעיר לה על הטיקים ולתת להם לחלוף מעצמם. בינתיים התדירות רק עולה ועולה ולא ניתן למנוע את תגובות הסביבה אשר משפיעות על הילדה, זה מפריע וכואב גם לנו ההורים ולא הייתי רוצה שיהיו לה משקעים או שיפגע הבטחון שלה. איך ניתן לעזור לה? האם שיטת ההתעלמות היא אכן הדבר לסוגייה זו? תודה וחג שמח, הורים מודאגים