פורום שווה לכל נפש
מנהל פורום שווה לכל נפש
מחר אני צריכה לצאת למשהו חשוב, ואני חשה חרדה בגלל המצב הביטחוני. אני חייבת ללכת למקום הזה ואני מרגישה דפיקות לב מואצות ופחד. מה ניתן לעשות במצב כזה?
יעל שלום אני מבינה אותך טבעי להרגיש חרדה, אפשר לעשות הרפיה, לנשום לאט ולהוציא את האויר ממש לאט, לנסות לחשוב על משהו טוב, ולצאת לאן שאת צריכה ואז למרות הקושי תחזקי את עצמך שאת מתמודדת עם החרדה ולא נותנת לה להכתיב לך מה תעשי בהצלחה עירית
שלום רב. אני מרגישה מצב רוח ירוד ואין לי מוטיבציה לשום דבר. כתחליף לטיפול רציתי לשאול איך אני יכולה כעזרה עצמית לחזור למוטיבציה ומצב רוח
לימור שלום חשוב להיות עסוקה, ולעשות גם ספורט, בנוסף מומלץ לעבוד על החשיבה הדיכאונית באמצעות הספר בוחרים להרגיש טוב שנכתב על ידי דויד ברנס מקווה שזה יעזור, במידה ועדיין לא תרגישי טוב , אפשר לבקש תרופה מרופא המשפחה או לפנות לטיפול התנהגותי קוגניטיבי בהצלחה עירית
שלום עירית. בקרוב אני מתחילה עבודה חדשה, ואני טרודה במחשבות לא רק על העבודה על כל מיני דברים. הייתי שמחה עם תוכלי לתת לי טיפ איך לחזור למסלול הרגיל שהיה לי ולהתאפס ולעלות את האנרגיה שלי? אני מודה לך מאוד על המענה סוף שבוע נפלא
רינת שלום זה מעולה שאת מתחילה עבודה חדשה, במעברים שמתחילים משהו חדש כולנו יותר מוטרדים אז אל תתרגשי מזה תביני שזה טבעי, אחרי שקצת תסתגלי יהיה יותר קל בהצלחה עירית
בפורום באתר "בטיפולנט" מישהו ביקש הכוונה לשיטת טיפול או מטפל בגישה שמובילה אותו בצורה קצת קשוחה. הוא כתב: "אני מחפש טיפול שיהיה מאוד "קשוח" איתי ולא ייתן לי לסטות ולברוח. לא רוצה מטפלת/ת שיושבים מולי ומהנהנים בראש וכל כמה דקות אומרים איזה משפט קצר." להבנתי השיטחית כמטופלת שקוראת מידי פעם היכן שאפשר, טיפול קוגנטיבי התנהגותי עונה על הבקשה שלו. ואולי גם אימון אישי. לעומת זאת מי שענתה לו זו פסיכולוגית, והתשובה שלה מזכירה תשובות של פסיכולוגים נוספים כשהם מתבקשים לענות על שאלות שלא נעימות להן: הם מתעלמים מהשאלה. היא סיפרה לו על האמונה האישית שלה (הוא לא שאל ולא ביקש זאת ממנה) וליתר דיוק על חוסר האמונה שלה בטיפול קשוח ושלדעתה "שינוי של ממש" לא ניתן להשגה בדרך כזו אלא רק כניעה או שיתוף פעולה כוזב בין המטפל למטופל. הפסיכולוגית המליצה לו לחפש מטפלים פסיכודינמיים (גם לאחר שציין שעבר כבר שלושה טיפולים והתאכזב מכולם) וזאת מבלי להציע שיטות טיפול נוספות כפי שביקש. אני בשמחה הייתי מוסיפה את האפשרות לטיפול התנהגותי אילו היה אפשר להגיב. נראה שרק למנהלת הפורום יש אפשרות להגיב על שאלות, וכדי להוסיף הודעה צריך למסור מייל. לא ברור לי מדוע הפסיכולוגית לא המליצה על טיפול התנהגותי. אבל בעיקר לא ברור לי האם היא לא מבינה שחוסר נתינת מידע על שיטות טיפול הוא עבירה אתית על חוק זכויות החולה סעיף 13, שמחייב מטפלים לתת מידע על טפולים חלופיים.
שלום, בהחלט רצוי להמליץ על טיפול התנהגותי קוגניטיבי זהו טיפול ממוקד מטרה שכולל הכוונה ושיעורי בית, לא בטוח שההגדרה טיפול קשוח מתאימה, מטפל אמור להיות אמפטי בכל סוגי הטיפול
אני חושבת על כל מיני אנשים שאני מכירה שפשוט אין להם את האפשרות לשלם 300 ש"ח למפגש. מה זה עוזר לאדם שמרוויח מינימום שיש איש מקצוע שמוכן לעזור לו תמורת יום וחצי של עבודה? בניגוד למפגש עם רופא מומחה, איש מקצוע בתחום הנפש בין אם מדובר בפסיכותרפיסט, מאמן או פסיכולוג או מטפל בהבעה ויצירה וכו', מציע מפגש אחד לשבוע בדרך כלל, במשך מספר חודשים. אז לשלם חד פעמי או על 3-4 מפגשים 300 ש"ח למפגש זה דבר אחד. לשלם כל שבוע 300 ש"ח למשך נניח 12 מפגשים כבר יוצא כמה אלפי שקלים. מצד שני אני יכולה להבין את אנשי המקצוע שלמדו ומעוניינים להרוויח 300 ש"ח לשעה. נחזור שוב לאנשי המקצוע - איך הם למדו?? איך פסיכותרפיסטים למדו שלוש שנים, אצל מורה פרטי? פסיכולוגים למדו 9 שנים אצל מורה פרטי? בדרך כלל לא! בכל מיני הרצאות יש מרצה ומולו עשרות לפעמים מאות תלמידים. אז אולי מה שטוב באוניברסיטאות טוב גם בטיפול והדרכה? כדי ללמוד ישב עם הסטודנט או המתעניין נציג של מוסד הלימודים, נתן מידע על עלויות ומסלולים, כמה זמן הם לוקחים מה מקבלים בסיומם מהם החובות והזכויות. כשבאו לקראתכם עם התשלומים ידעתם שאתם משלמים על שנת לימוד ותואר אורך שלוש שנים או שנתיים, לא שילמתם על חתול בשק. וגם לא ישבתם עם מורה פרטי אחד על אחד - אז מדוע המחשבה שהמטופלים שלכם צריכים את זה??! גם עבור מי שלא מעוניין במפגשים פרטניים וגם עבור מי שלא יכולים להרשות לעצמם כלכלית מפגשים לאורך זמן עם מטפל אחד על אחד, למה שלא תכינו אלטרנטיבות כמו מפגשים קבוצתיים, לימוד קבוצתי, הדרכה קבוצתית יכולה להיות למתחילים ולמתקדמים בדומה להדרכות בחדר כושר ובדומה לתארים מתקדמים שמעבירים אותם לקבוצות ולא באופן פרטני לאורך שנים. למה לא להניח כי שיטת הלימוד שהייתה טובה עבורכם תהיה טובה גם עבור המטופלים שלכם?
שלום ,מפגשים קבוצתיים קיימים, אבל זה לא מתאים לכולם וגם יש אנשים שלא מעוניינים בטיפול קבוצתי. טיפול הוא לא כמו לימוד , חשוב הקשר בן מטפל למטופל חשוב שהטיפול יתאים זה כמו לתפור חליפה ייחודית המתאימה למה שהאדם רוצה וצריך. יש היום טיפול מוזל דרך קופח ויש מרפאות לבריאות נפש שמעניקות טיפול בחינם . אני יודעת שזה לא מושלם אבל שיפור באפשרויות לקבל טיפול טוב לעומת העבר.
מהו טיב הקשר שיש בעינייך בין מטפל למטופל? האם לדעתך תפקיד המטפל למלא את הצרכים של המטופל ולספק לו חברות וזוגיות, או לתת לו הדרכה? אם תפקיד המטפל הוא של הדרכה מדוע לא לאפשר למטופלים לקבל הדרכה קבוצתית? אם למטפלים יש דרך לעזור למטופלים רבים יותר ולהרוויח יותר מדוע שימנעו מלנקוט יוזמה, מדוע להמשיך בדרך הישנה ואסור להטיל ספק ולנסות דרכים חדשות ואולי יעילות יותר, ואולי שעונות על צרכים אחרים של אנשים שעד היום לא נעזרו בטיפול? כפי שאת עצמך אומרת מה שיש כיום אינו מושלם, מה הכי גרוע שיכול להיות אם ינסו משהו חדש? אינני מבינה מדוע צריך להמשיך בדרך טיפולית כל כך עתיקה ולהתייחס אליה כמקודשת ומדוע להמתין שמישהו שם למעלה יעשה שינוי, בין אם משרד הרווחה, הבריאות, הממשלה, איזו סיבה יש להמשיך ולהמתין בפסיביות כשיש כל כך הרבה דברים שמטפלים יכולים לעשות כבר עכשיו , במיוחד מטפלים כמוך שיודעים לטפל בפרוטוקולים שאפשר אותם בקלות יחסית להעביר לקבוצה ולא רק ליחיד? מדוע שמטפלים לא ישאפו לרווחה כלכלית? מדוע להסתפק ב-400 ש"ח לשעה ולא לשאוף ליותר? למה לעזור רק למטופל אחד לשעה כשאפשר לעזור למאות ואלפים? האם אתם מפחדים להרוויח מיליונים? האם מפחיד אתכם שיכנו אתכם 'מדריכים' ולא מטפלים? אם את יודעת שמה שיש לא מושלם מדוע לא לנסות דברים חדשים? את אומרת שיש מפגשים קבוצתיים אבל גם אם הם קיימים הם מעטים, והכוונה שלי היא לא רק שיהיו מפגשים רבים של קבוצות אלא שהמפגשים יהיו לצורך לימוד לאורך זמן, לא רק מפגשים של חודשיים שלושה אלא קבוצות שעוברות תקופות ביחד, למשל חצי שנה, ושנה, ואולי גם מסלולים של שנתיים ושלוש שנים בדומה למסלולי לימוד לתואר באוניברסיטה כך שעם הזמן גם יכול להיווצר קשר בין חברי הקבוצה, מטפלים בדרך כלל לומדים לאורך השנים לא מעט ויש להם המון מה להציע, חלק ממסלולי הלימוד של מטפלים נגישים רק לבוגרי תעודת מטפל בוגרי תואר ראשון או שני. למטפלים יש אפשרות לשתף במידע שלא בהכרח זמין למטופלים שלהם ולאנשים שלא למדו. השאלה האם המטפלים מעוניינים לשתף במה שהם יודעים, האם הם מוכנים להשקיע בהכנת קורסים, ולנהל משא ומתן בגובה העיניים, עם נכונות לקחת על עצמם אחריות ובמקביל להיות חשופים יותר לביקורת ושיפוטיות. וכדאי למטפלים לזכור כי שיפוטיות היא משהו שלא תלוי בהם ויקרה בכל מקרה, כך שיתכן וכדאי להם כן לנקוט יוזמה וכך לפחות ישפטו על טעויות שהם עצמם עשו, ולא בשל טעויות שלימדו אותם מוריהם, תאוריות שעשויות להיות לא מדויקות או לא רלוונטיות למטופלי ההווה.
יש לי בעיה שמתחיל להחשיך בערב אני מתחילה להרגיש חוסר אנרגיה,דכדוך. ואין לי אפילו חשק לצאת להליכה. איך אני יכולה למלא את עצמי כדי להרגיש טוב בשעות אלו?
לימור שלום אפשר לתכנן פעילות שאת אוהבת לשעות הערב, ואפשר לעשות עבודה קוגנטיבית על המחשבות המדכאות, להבין מה מפריעה לך בערב ולזכור שמחר בבוקר יהיה שוב טוב, תנסי לעבוד עם הספר בוחרים להרגיש טוב שנכתב על ידי דויד ברנס בהצלחה עירית
יש לי חופשה בחג בחול המועד ואני הרבה יושבת באינטרנט. יש לי משהו מסוים שאני אוהבת לראות וכשאני רואה את זה לפעמים זה עושה לי טוב ולפעמים שלא בא לי לראות את אותו תחביב אני נבהלת כי זה מה שיש לי רק לשבת באינטרנט בלי חברים והליכה אין לי חשק לעשות. אשמח עם תוכלי לעזור לי איך למלא ריקנות ומה לעשות שאני נבהלת מתי שלא בא לי לראות משהו מסוים תחביב ואז אני מרגישה ריקנות. אני ממש מודה לך על המענה שיהיה לך חג שמח
תודה רבה חג שמח
נירית שלום אולי הבהלה אומרת לך שרצוי למצוא עוד כמה דברים שמעניינים אותך, אין סיבה מוצדקת לבהלה שהרי אם זה לא יהיה מעניין קחי כאתגר למצוא עוד דברים שמעניינים אותך ולא רק התוצאה חשובה אלא הדרך החיפוש המחשבה מה עשוי להיות מעניין בהצלחה חג שמח עירית
חג שמח
בשבוע האחרון אני חשה דכדוך קל. אני מרגישה שאין לי חשק לעשות שום דבר אני ממורמרת אני רוצה לצאת מזה. אני מאוד אודה לך עם תוכלי לתת לי עצה חוץ מטיפול מה לעשות? זה רק בשבוע האחרון
תודה רבה וחג שמח
חגית שלום השאלה היא האם את יודעת למה את מרגישה ככה, אם יש סיבה אז אולי יש משהו שאת צריכה לפתור וגם אם אין סיבה מאחר וזה רק שבוע, תנסי להיות עסוקה במה שאת אוהבת, לעשות ספורט להיות בקשר עם אנשים וזה עשוי לעבור חג שמח עירית
בשבוע האחרון אני סובלת מדיכאון. יש לי לחצים בעבודה, וזה מכניס אותי לסטרס. איך אני יכולה לטפל בעצמי כדי לצאת מהמצב בלי טיפול?
שרית שלום השאלה היא האם הלחץ בעבודה זה מצב זמני או קבוע, אם זה זמני אז תחשבי על זה שעוד מעט ישתנה, אם זה קבוע צריך לחשוב האם זה בלתי נמנע או שאת מעמיסה על עצמך יותר מאשר התפקיד מחייב כדאי לך ללמוד שיטות הרפיה יש באינטרנט הנחיות או מיינדפולנס זה עשוי להרגיע ולעזור חג שמח עירית
יש לי זריקה בחול המועד במרפאה, אני נמצאת במועדון תמיכה נפשית, ובגלל שזה חול המועד יש לנו חופש מהמועדון שאני נמצאת ומביאים לי אח מחליף אני בלחץ שתהיה בעיה עם התרופות והזריקה כי האח הקבוע של המרפאה נותן לי את זה ופעם קודמת עשו לי בעיות עם זה שהאח לא היה.איך אני יכולה להוריד את מפלס הלחץ ולהיות אופטימית?
חני שלום, תנסי לחשוב על זה שהיא המחליף ידע מה לעשות, הוא מטפל בכל מי שבא למרפאה באותו יום ולכן אני משערת שאפשר לסמוך עליו בהצלחה עירית
היי עירית. בשבןע האחרון אני מרגישה חרדות ודכדוך בצהריים. הרופאת משפחה לא רוצה להוסיף לי תרופה היא טוענת שאני יכולה להתמודד גם בלי תרופות.רק בבוקר אני קמה שמחה פועלת והכל אבל בשעות הצהריים מתחיל לי ההרגשה הזאת. אשמח עם תוכלי לתת לי חוץ מהליכה כלי מעשי שאוכל להרגיש יותר טוב? אני מודה לך עירית מאחלת לך שבוע נפלא
רינת שלום זה חשוב בשעות הבוקר את מרגישה טוב, כדאי לך לתכנן פעילות גם לאחר הצהרים בנוסף לא להילחם בהרגשה את יודעת שזה עובר לקבל שלפעמים מרגישים פחות טוב בהצלחה עירית
שלום. אני רוצה לעשות דברים מסוימים וקשה לי בקבלת החלטות ואז אני נכנסת לדכדוך וריקנות מסוימת למשל הליכה. אני כל הזמן מתלבטת עם עצמי לעשות הליכה כל יום או לא. או בכלל גם דברים אחרים. מה עושים עם קבלת החלטות? איך אני יכולה להקל על עצמי?
לירית שלום יש כמה גישות לעניין בטיפול אפשר לברר יותר לעומק מה קורה לך. אבל אפשר גם לנסות גישה מעשית לגבי החלטות יומיומיות מה שאת מתכננת לעשות ולא לותר ואם את לא מפסיקה להתלבט אז אחרי 10 דקות עושים הגרלה כנו שהילדים עושים אין דן דינו ומה שיוצא עושים , זה פיתרון טוב מאחר ולא מדובר בהחלטות מהותיות או גורליות בהצלחה עירית
אני בחור בן 30 וקצת, בוגר לימודי חינוך והוראה בהצטיינות(בעל תואר ראשון בחינוך ותעודת הוראה מקצועית), בעבר ריכזתי תחומים, לימדתי, הדרכתי, הנחתי וכו'. אך משבר אישי שקרה בסמוך לסיום לימודי התואר גרם לי לקפוא לתקופת חיים לא קצרה: דיכאון וחרדה שהתפתחו בי, בעיות רפואיות פיזיות כרוניות נוספות שאני לומד להכיל ולחיות עמן (לא בעיות רציניות ברמה של נכות/ מוגבלות, אך מהוות מטרד) , הפיכתו של קרוב משפחה קרוב לאדם הנדרש לטיפול סיעודי, העדר אפשרות לתמיכה כלכלית - מגיע ממשפחה לא מתפקדת ממעמד סוציו אקונומי נמוך ובכלל נעדר סביבה תומכת ומבינה (בפן החברתי חלק גדול מכך הוא באשמתי, ההתכנסות שלי פנימה הרחיקה חברים רבים - לפני כן הייתי אדם עם חיי חברה עשירים). (מקווה שזה לא ישמע כהתקרבנות ותירוצים, זה לא המסר שניסיתי להעביר - כל חיי נעתי קדימה למרות תנאי פתיחה לא טובים - הם היוו לי מנוף מנטלי). וכך יוצא שלא עבדתי במשך כ3 שנים לאחר סיום לימודי התואר (סיימתי את לימודי התואר בסוף 2017 ורק בקיץ 2020 התחלתי לעבוד בחברת סיעוד באופן רשמי כמטפל בבן משפחה במשרה חלקית - בנוסף זה ממלא לי את משבצת התעסוקה בקורות החיים לעת עתה). שאלתי היא כזו: האם כרגע לפנות לכל אפיק של תעסוקה במשרה מלאה רק כדי להתפרנס ולהוציא את עגלת חיי מהבוץ, להגיע למצב של עצמאות כלכלית, לשכור דירה, לחסוך מעט ולהמשיך להתפתח: עבודות שלא יתרמו לי בהשבחת הקורות החיים שלי ולא יקדמו אותי אל עבר קריירה יציבה (נאמר עבודות שלא דורשות הכשרה מיוחדת, המשך עבודה כמטפל סיעודי, קופאי, מפעל, סופרים, פקח בתחבורה ציבורית, עבודות סטטדנטיאליות, מלונאות) -- עבודה ראשונית שתהווה עבורי ככלי לבניית ביטחון עצמי, חזרה לחברה ואז להמשיך אל עבר החלק הבא. בתכנית זו המחשבה היא לעבוד בעבודות אלה כשנה במשרה מלאה. ובמקביל להתנדב בדבר מה שיעשיר לי את הקורות חיים. או שעדיף שאתעלה על עצמי כבר עכשיו, אתעלה החרדה והספקות שלי ואפנה לאפיק של עבודה הדורש השכלה או הכשרה אקדמית, נגיד לעבוד בתחום הכשרתי, בהוראה ובעבודה עם נוער/ ועבודות אחרות אשר כן יעשירו את הקורות חיים שלי ויהוו עבורי מנוף להתפתחות מקצועית (או עבודות "חברתיות" אחרות? תודה
נרי שלום מהתיאור שלך נראה לי שלמרות כל מה שקורה לך יש לך כוחות להתמודד, נראה לי שכדאי לך לנסות לעבוד במשהו מקצועי בכוון של ההשכלה שלך למרות החרדות, הרעיון הוא לעשות מה שחשוב לך ולא לתת לחרדה להשתלט, זאת תוכנית א' אם תראה שזה קשה מדי כרגע אז לך לתוכנית ב' בנוסף אני ממליצה על טיפול התנהגותי קוגניטיבי שעשוי לעזור לך לתפקד יותר טוב בהצלחה עירית
מודה על התגובה. אני כרגע עדיין במצב של ספקות בקשר ליכולותיי, להתנהלות במצבים חברתיים מורכבים ומחייבים, ביטחון עצמי נמוך ו"חרדה קיומית", כך שנדמה לי כי הבחירה באפיק מקצועי אקדמי יותר רחוק ממני לשעה זו מאשר הבחירה בעבודה בשכר מינימום אך עם פחות לחצים. אך יש בי פחד שמא אתקע בנתיב הלא מקצועי ולא אחווה הגשמה עצמית עקב החרדות שלי. פוחד שאם אקל על עצמי כעת זה יהיה המסמר האחרון בארוני. אני גם מתגורר כעת אצל אמי ובעלה על ספה וזקוק למען השקט הנפשי שלי מדירתם במהרה - כך שהכי נגיש זה עבודות פשוטות (כי הכי קל להתקבל אליהן במהירות). אני באמת אבוד. כי אין לי את המותרות להמשיך לדשדש במקום - אני מגיע ממשפחה ממעמד נמוך ללא יכולת להמשיך לתמוך בי.
אני בת 58 לוקחת טיפול תרופתי פסיכיאטרי. אני מרגישה בזמן האחרון שזכרוני לא מה שהיה פעם. אני יודעת שזה יחמיר עם השנים. מה אפשר לעשןת? תני לי עצה . במיוחד שעכשיו תקופה לא טובה הקורונה שמסרבת להעלם.
מיה שלום כדאי להתייעץ עם רופא, יש תרופות שעוזרות לשיפור הזיכרון, כדאי לעשות ספורט ולאמן את המוח למשל בתשבצים ולפעמים מתח או חרדה גם פוגעים במידה מסויימת בזיכרון בהצלחה עירית
מכיוון שאין לי מה לעשות עם עצמי אני נכנסת לדיכאון. אני לא בטיפוליםי כאלה או אחרים ובינתיים עם תוכלי לעזור לי אשמח מאוד ממש תודה
אורית שלום, במשפט הראשון את אומרת שכנראה את צריכה להיות עסוקה במשהו שחשוב לך או מעניין, אני לא יודעת האם את עובדת , ברור שחשוב להיות עסוקים ובקשר עם אנשים ולעשות ספורט אפשר גם להיעזר בספר בוחרים להרגיש טוב מקווה שזה יעזור אם זה לא מספיק אז כדאי לנסות טיפול בהצלחה עיעית
שלום. איבדתי את המוטיבציה לחזור לתחביבים שאהבתי לעשות פעם וקשה לי לחזור לזה זה משאיר אותי בריקנות ודיכדוך אשמח לטיפ מה לעשות? אני מודה לך
דלית היי, אני מציעה שתתחילי בהחלטה לעשות משהו מהתחביבים, שמתחילים אז יש סיכוי טוב להמשיך בהצלחה עירית
שלום רב. בבוקר אני בקבוצת תמיכה רגשית אני שמחה צוחקת עם החברים יש לי צוות נהדר,אבל שמגיע אחר הצהריים אני לבד בבית ומתחילה להרגיש ריקנות לא יודעת מה לעשות עם עצמי אשמח לעצה מה לעשות תודה רבה
סתיו שלום כדאי לנסות לא להיבהל מתחושת הריקנות, זה בה והולך ואם פוחדים מזה זה מחריף אם אפשר לקבל את זה כרגש שבה והולך אז זאת הפרופרציה. בנוסף את יכולה לתכנן דברים גם לאחר הצהרים, וגם לעשות ספורט כמו הליכה או ריצה מה שמתאים לך בהצלחה עירית
אני סובלת מדיכאון אבל אני לא בטיפול ולא מעוניינת כרגע בטיפול זה מידי פעם,תחושה שאין חשק לצאת מהבית או לעשות משהו כיצד אני יכולה לצאת מהבועה הזאת ולהרגיש טוב? זה דיכאןן ללא סיבה אני גם בגיל המעבר
יעל שלום חשוב מאד להיות עסוקה כדאי לתכנן סדר יום מראש ולעמוד בו להכניס גם ספורט לסדר יום אפילו משהו כמו הליכה מאחר ואת בגיל המעבר כדאי לבדוק את הנושא הורמונלי אפשר לעבוד על חשיבה באמצעות הספר בוחרים להרגיש טוב שנכתב על ידי דויד ברנס בהצלחה עירית
היי, יש לי פחד נוראי ממחטים ודקירות, כל פעם כשאני מתחסנת אני מתמלאת בתחושת חרדה ולחץ ולא מפסיקה לבכות בחוזקה גם אם אני יודעת שהכאב הוא לא חזק במיוחד. מעולם לא עשיתי בדיקת דם בגלל הפחד ממחטים וזה פוגע לי בבריאות. מה אני יכולה לעשות כדי להתגבר על הפחד ולהפסיק להיכנס לפאניקה כל פעם?
גלי שלום, אני מבינה שזה מאד לא נעים וגם משפיע עליך בכוון שעלול להזיק לבריאות אם את לא עושה בדיקות דם. הטיפול הוא דרך חשיפות לחרדה אפשר להתחיל מחשיפות בדמיון ואחר כך במציאות באופן הדרגתי זה טיפול התנהגותי קוגניטיבי בהצלחה עירית
אם אני לפעמים "מקפיד" לחזור ולעשות דברים ומילים כל סיטואציה שקוראת לי - לענות את אותם מילים בויכוחים / שיחות עם שירות לקוחות זה הפרעה נפשית ? מה עושים במקרה הזה
יגאל שלום לא מגדירים הפרעה נפשית בלי הערכה מקיפה אז ברור שאני לא יודעת מספיק על מה שקורה לך. אתה יכול לנסות לשנות קצת זה קשה אבל עשוי לעזור בהצלחה עירית
מחפשת טיפול שהכי מתאים לדיכאון ללא תרופות? תודה רבה
יעל שלום לדעתי הטיפול ההתנהגותית קוגנטיבית הוא המתאים ביותר בהצלחה עירית
אני הולך להכיר בחורה אבל יש בעייה שאני לא בדיוק מדבר הרבה ודי פסיבי בהנ"ל וזה כנראה הולך להפריע קצת למערכת היחסים ושגם קשה לי לבטא רגשות עם בחורות יש איזה פתרון ?
התכוונתי יותר לזה שאני כבר יוצא איתה + לא דייט
S איך מפסיקים לחשוב על סקס/ בחורות שזה קצת בעייתי בגלל שזה הפך למשהו קונסיסטנטי אצלי ואני מרגיש סוג של דחף לעשות את זה הרבה ?
שלום אין אפשרות להפסיק לחשוב מה שאפשר זה להבין שמחשבות הן רק מחשבות ואם זה לא מתאים לערכים שלנו אנחנו לא צריכים לפעול על פיהם בהצלחה עירית
אני לא יודעת למי לפנות אולי תוכלי לעזור לי? בימי הקורונה אני לא עובדת וחוץ מנקיונות וקניות אני משועממת אפילו זה מכניס אותי לדיכאון קל מה ניתן לעשות?
תודה
אורית שלום תקופה קשה, כדאי לנסות להיות עסוקה, יש טלויזיה ואפשר לעשות ספורט ולצאת החוצה להליכה, לדבר עם חברות או עם בני משפחה אם את מתכוונת לייעוץ מקצועי יש דרך קופת חולים, או ער"ן בהצלחה עירית
אני נמצאת בתמיכה רגשית ונתנו לי טיפים מה לעשות אחרי הצהריים שלא יהיה לי דכדוך ובכל זאת שמגיע אחרי הצהריים אני מתחילה להרגיש מועקה אשמח לעזרה מה לעשות בנוסף לטיפים שנתנו לי. תודה רבה
תודה רבה
לנה שלום אני לא יודעת איזה טיפים נתנו לך אז אולי זה יהיה חזרה על מה שאת כבר יודעת. חשוב שתיהיה לך תוכנית, את יכולה לעשות ספורט אפילו משהו כמו הליכה, לדבר עם חברה לבשל לצפות בטלויזיה ובנוסף חשוב לעבוד על נושא החשיבה מומלץ לעשות את זה בעזרת הספר בוחרים להרגיש טוב שנכתב על ידי דויד ברנס. בהצלחה עירית
שלום דר !! נוטל לדעתי המון תרופות וכדורים פסיכיאטרים בניהם לפונקס ועוד כעת אני רוצה לפחות לנסות ךהפחית מינונים למשל של הסרקוואל אותו נוטל כ 100 מ"ג ... אני שואל האם זה אפשרי ?? בוודאיי שאשאל את הרופא המטפל בי אך רציתי לקרוא חות דעתך ועצה בעניין תודה רבה ושבוע טוב תגובה
אייל שלום, אני לא רופאה ולכן לא יכולה לתת ייעוץ בנושא תרופות. חשוב מאד לא לעשות שינוי תרופתי ללא ייעוץ עם הרופא בהצלחה עירית
שלום עירית. מאז שהתחיל הקורונה, אני לא נפגשת עם חברים שלי הם גרים מחוץ לעיר שלי ואני לבד בבית.הייתי שמחה עם תוכלי לייעץ לי מה לעשות כדי שארגיש טוב בתקופה הזאת ללא טיפול כזה או אחר. אני מודה לך עירית שבת שלום
רינת שלום הרבה אנשים מרגישים בדידות בעקבות הקורונה אפשר לדבר עם חברים בטלפון ולצאת לעשות ספורט בקרוב יהיה יותר טוב בהצלחה עירית
איזה פתרון יש אם אני אוכל דברים מתוקים בין הארוחות /אוכל גם מתי שצריך +חושב הרבה על אוכל ?
רון שלום זאת שאלה מורכבת ונפוצה ואין תשובה פשוטה לכך, לעיתים קרובות יש אכילה רגשית, בנוסף הרצון לאכול יכול להיות ברמה של דחף וקשה לכן להתנגד לדחף, אבל אם מצליחים לדחות את האכילה הדחף פוחת אפשר גם לא להחזיק ממתקים בבית, עשוי לעוזר לעשות יומן אכילה לרשום כל דבר שאוכלים והאם זה מתוך רעב או מסיבה אחרת. בהצלחה עירית
שלום. לפני חודשיים נפרדתי מבן זוגי,ומאז אני בדכדוך מחפשת ולא מוצאת. ניסיתי אתרי הכרויות גם לא עוזר. זה מכניס אותי בדרך כלל אחרי הצהריים ובערב לדכדוך עם הלבד אשמח לעצה לטיפ בלי הכוונה לטיפול איך אני יכולה להשלים עם זה ולהקל על עצמי.
דורין שלום, אני לא יודעת האם זה היה קשר רציני, אם כן אז זה טבעי שאת חווה אובדן וזה נורמלי ומותר להרגיש רע חוץ מלתת מקום לזה את יכולה להיות עסוקה ולעשות ספורט וסביר להניח שבהדרגה תרגישי יותר טוב בהצלחה עירית
אני לא עובדת בתקופת הקורונה, לא נפגשת עם אנשים ומרגישה פחות טוב עם עצמי לבד. הייתי שמחה לדעת מה ניתן לעשות כדי להרגיש טוב בתקופה הזאת גם בלי עבודה וחברים
נילי שלום, קשה להיות לבד בסגר ולכן חשוב לעשות משהו שאת אוהבת גם בבית לבד וגם להיות בקשר עם אנשים בטלפון ולצאת ולעשות ספורט אפילו משהו כמו הליכה זה משפר מצב רוח בהצלחה עירית
שלום עירית. לפני שבוע החליפו לי כדור פסיכיאטרי והרופא אמר שלוקח זמן עד שהכדור ישפיע.אני מרגישה מאז חוסר תפקוד ומצב רוח. הרופא לא רוצה לתת לי כדור אחר. איך אני יכולה ללא כדורים לשפר את מצב הרוח והתפקוד ביום יום.? תודה רבה
הילה שלום, אכן לוקח לתרופה זמן להשפיע אז צריך סבלנות ושיהיה יותר טוב, בנתיים תשתדלי לעשות סדר יום להיות עסוקה, כל ערב לחשוב על משהו שהיה טוב במשך היום אפילו משהו מאד קטן, תשתדלי לעשות ספורט אפילו הליכה ברגל זה טוב. בהצלחה עירית
שלום וברכה אני רוצה לתאר דברים שעברו עליי לפני מספר שנים ואיני יודע כיצד זה נקרא במונחים קליניים? מה שקרה שהייתי בזמנו על מינון של ציפרלקס 20 מ"ג במשך חודש, ואז הייתי אצל הפסיכיאטר שטיפל בי והוא דיבר עם הפסיכולוג שטיפל בי אותו זמן ורשם בפרוטוקול לאחר מכן: Psychologist feels he is cyclothymic; has grandiose fantasies w/o insight, lacks boundaries לאחר מכן הרופא החליף לי את הציפרלקס 20 מ"ג בפאקסט 60 מ"ג בעקבות כך שהוא חשב שיש לי "חשיבה אובססיבית".. לאחר חודש וחצי דיברתי איתו טלפונית ואמרתי לו שהמצב לא השתנה והוא החליף לי את התרופה מפאקסט לונלפקסין 150 מ"ג ועשיתי את ההחלפה בהדרגה, הורדתי את הפאקסט והעלתי את הונלה, ממש בסמוך לכך להחלפת התרופה התחילו לי סימנים מוזרים שאיני יודע מה הם.. השינה שלי לא הייתה "עמוקה" באותו זמן וישנתי מעט שעות שינה והייתי בלחץ בחיים ובעבודה ובעייפות מתמדת.. עבדתי בזמנו 7 ימים בשבוע.. באותו זמן עבדתי בבית קפה והיה שם את הילד של בעלת הבית שנורא אהבתי אותו והיה מתוק אבל משום מה התחלתי לפחד נורא שאני הולך להרוג אותו, כי באותו זמן ראיתי סרט שוב ושוב ממש באופן אובססיבי על מישהו שהיה לו פיצול אישיות והוא הרג את גרושתו והמאהב שלה ופחדתי שיש לי גם את אותה הבעיה ופחדתי מאוד ש"האישיות הרעה או יצר הרע" ישתלטו עליי ו"אאבד שליטה". אני זוכר שהלכתי ואמרתי למשפחה שלי כל הזמן ש"צריך למנוע את הרצח של הילד הקטן", נתקעתי על המשפט הזה והם לא הבינו מה קרה לי ועל מה אני מדבר ולקחו אותי לאותו פסיכיאטר שנתן לי את הפאקסט והונלפקסין, באותה פגישה עם הפסיכיאטר אני גם כן זוכר שאמרתי לו על ה"רצח" שאני חושש שיתבצע, והוא שאל אותי איך זה יתבצע ואמרתי "עם סכין" והוא הסתכל עליי ושאל אותי אם אני רוצה להתאשפז, אני לא הבנתי מה קורה איתי והתחלתי לפחד, שמתי את הידיים על הפנים שלי ושפשפתי אותן ואמרתי לעצמי "אני מרגיש שאני משתגע" וחשבתי שעוד שנייה נכנסים רופאים עם חלוקים לבנים ולוקחים אותי לאשפוז ממש כמו בסרטים.. עוד אני זוכר בפגישה שאמרתי לפסיכיאטר ש"הפסיכיאטרים הם המשוגעים הכי גדולים, פשוט הם לא מאובחנים" בפרוטוקול של הפגישה הרופא רשם: says he fears killing children at work, or himself, attempts humour but there are no signs of mania. No evidence of cognitive impairment. הרופא הפסיק לי את הפאקסט ונתן לי הלידול ולאחר מכן נתפס לי הצוואר והלשון והפסקתי אותו.. עוד אני זוכר שבאותו זמן קניתי טלית והתחלתי ללבוש אותה ורציתי לחזור בתשובה. אני זוכר ששלחתי לאימא שלי הודעות בטלפון שאני "רואה בראש" את התאריך שבו היא תיגמל מסמים (היא הייתה מכורה לסמים), ושזו "הארה" ושלא תספר על כך לאף אחד כי זאת "נבואה", ואם היא תספר את ה"סוד" הזה הנבואה לא תתגשם. אני זוכר גם שחשבתי שאני נענש על חטאים שהמשפחה שלי עשתה ומקבל עונשים מהשמיים "על מעשה אבותיי" אני זוכר גם שחילקתי את האנשים מסביבי ל"טובים ורעים", ל"אופוזיציה וקואליציה" עוד אני זוכר באותה תקופה שהייתי מנהל שיחה ופתאום פורץ בבכי ללא דמעות לשנייה ואז חוזר לנהל שיחה כרגיל, כאילו עברו עליי מלא מלא דברים בראש שלא דיברתי עליהם ולא הבנתי מה קורה איתי, פשוט הראש שלי היה מפוצץ במחשבות ומשום מה ה-SSRI שלקחתי במקום להרגיע אותי, עשה יותר גרוע.. היה לי גם דוד (אח של אימא שלי) שהקשר אתו היה לא טוב ולא אהבתי אותו בכלל ואני זוכר שאמרתי לאימא שלי שהוא מת. והיא אמרה לי שהוא חי והוא נמצא בבית ולא הבינה על מה אני מדבר בכלל, ואני אמרתי שוב ושוב שזה לא נכון ושהוא מת ושלא תגיד שהוא חי. חשבתי שאם אאמין בזה ואגיד את זה שוב ושוב זה ממש יקרה. עוד אני זוכר שהכרתי איזו מישהי באותו זמן והיינו בקשר ולאחר זמן מה זה לא התאים לה ופשוט הצפתי אותה בהודעות בגלל שאני רוצה שהיא תחזור אליי ושנמשיך להיות בקשר וכתבתי לה שאני "רואה בראש" אותנו יושבים בסלון ואת הילדים שלנו משחקים ביחד.. והכרנו סך הכול חודש ומשהו, והיא חשבה שאני מוזר שאמרתי את זה.. האם זה היה התקף חרדה? או מצב פסיכוטי? או מאניה? או פרנויה? כיצד זה נקרא במושגים הקליניים?
ארי שלום, אני מקווה שאתה בסדר בימים אלה. אני לא יכולה לעשות אבחנות על סמך מה שכותבים כאן זה ממש לא מקצועי אתה יכול לשאול את מי שטיפל בך. בהצלחה עירית
שלום. אני מקבלת זריקה פעם בשבועיים והרופא אמר לי שיום לפני הזריקה ההשפעה של הזריקה מתפוררת לי בגוף ובגלל זה יום לפני הזריקה אני בדיכאון. איך אני יכולה לשפר ולתחזק את המצב רוח שלי שבכל זאת יהיה טוב? אשמח לטיפ מה לעשות תודה רבה
ליאת שלום יכול להיות שאם תחשבי שעדיין יש קצת השפעה של הזריקה אז פחות תרגישי בדיכאון חוץ מזה את יכולה לתכנן פעילות שאת אוהבת ליום הזה וגם זה עשוי לעזור בהצלחה עירית
קורה לי שקשה לי אין לי חשק לעשות כלום. אני רוצה לישון כל פעם שזה קורה. האם יש לך עצה מה לעשות? תודה
עופרה שלום השאלה כמה זה קורה, אם זה לעיתים רחוקות אז אפשר לקבל את זה. אם זה קורה הרבה כדאי לתכנן פעילות ולעמוד בה ובנוסף לעבוד על המחשבות השליליות באמצעות הספר בוחרים להרגיש טוב שנכתב על ידי דויד ברנס בהצלחה עירית
בת 24 עובדת ולומדת עברה לגור עם בן הזוג לפני כמה חודשים, שולחת הודעה פעם בשבוע ומגיעה אחת לכמה חודשים הביתה למספר דקות. היא לא מבקשת מאיתנו שום דבר לא כסף לא מזון עצמאית לגמרי. אנחנו מבקשים שתתקשר ותגיע יותר והיא מתקשרת לצאת ידי חובה. גם בשיחה וגם כשאנחנו נפגשים היא לא משתפת אותי ואת אביה בשום דבר. מה לעשות?
שלום, אני לא יודעת מה הסיבה לכך, אולי היא רוצה להרגיש עצמאית ואולי אתם מנסים לקבל עוד אינפורמציה ולבקש קשר יותר אינטנסיבי, אני מאד מבינה אותכם אבל זאת לא דרך מועילה. עדיף להיות ממש נחמדים כאשר היא באה ומתקשרת, לא להתלונן אולי אם יהיה לה נעים ובלי לחץ היא תרצה יותר קשר. בהצלחה עירית
אנחנו נחמדים ככל יכולתנו, מציעים לה אוכל כשהיא מגיעה כסף בגדים היא לא רוצה שום דבר לא לשבת לאכול איתנו וגם לא לשוחח איתנו, גם כשהיא אומרת שלום ואחרי כמה דקות עוזבת את הבית, אם אני מנסה לפתוח בשיחה לשאול שאלות אומרת "אמא אני ממהרת" ועוזבת מייד. אף אחד מאיתנו לא מתלונן. שנים היא ככה עוד כשהייתה בתיכון. ניסינו בהתחלה עונשים גערות אחר כך החמאנו לה על בני הזוג שלה על האיפור שלה על הבגדים שלה מה לא כשהיא הייתה משתפת שיוצאת נתנו כסף ולפעמים לא נתנו ולא משנה מה עשינו לא היה שיפור היא לא שיתפה אנחנו מיואשים. כשהייתה גרה איתנו הייתה אומרת מתי יוצאת ולאן ומתי חוזרת היה קצת דיאלוג והיום בכלל לא. איך את מציעה לפעול במצב כזה? מה יכול לגרום לה לרגיש נעים שעוד לא עשינו?
בזמן האחרון יש אצלי משהו של לקנות דברים ואח"כ לזרוק אותם כמו פוסטר מסוים שבגלל קפריזה רגעית החלטתי שאני לא רוצה אנשים בבית שלי ובגלל שזה של זמר אז ככה עשיתי ועוד כל מיני דברים מה אני צריך לעשות +למה זה קורה
שי שלום, נראה לי שאתה קונה דברים בגלל דחף אימפולסיבי כנראה אתה חושב שזה יעשה לך הרגשה טובה ואחר כך אתה מתאכזב כי אתה לא באמת צריך את הדברים האלה. כדאי לך לעצור לפני הקניה ולחשוב האם אתה באמת רוצה או צריך את זה בהצלחה עירית
שבת שלום עירית. רציתי עצה לגבי אחרי הצהריים ובערב. בבוקר שאני קמה יש לי מצב רוח טוב הכל בסדר אבל שמתחיל אחר הצהריים ובערב פתאום אני מתחילה להיכנס למועקה אין לי מושג למה.לא בא לי לעשות הליכה בערב למרות שבזמן האחרון הייתי עושה אבל עכשיו בגלל המועקה אין לי חשק לזה. אשמח לקבל טיפ בנוסף להליכה איך אני יכולה להתמודד עם המועקה ללא סיבה בשעות אלו? אני ממש מודה לך עירית שיהיה לך שבת נפלאה
רינת שלום, את יכולה לתכנן פעילויות אחרות אם הליכה לא מתאימה, וגם לא להיבהל מהרגשה לא טובה ולזכור שבבוקר את מרגישה יותר טוב, כאשר אנחנו מקבלים את הרגשות הלא נעימים ולא נבהלים מהם , הם באים וגם חולפים שבת שלום עירית
אני מישהו שרוצה מערכת יחסים עם בחורה אבל מצד 2 לא טיפוס של התחייבויות וכל הבלגן הזה ומושך אותי יותר הדבר של סקס ומה שמסביב מה יהיה הפתרון
נתי שלום התשובה השולית היא תמצא בחורות שרוצות מה שאתה רוצה. כדאי גם לחשוב למה אתה לא רוצה להתחייב, אני לא יודעת מה גילך השאלה האם זה כרגע או קבוע בהצלחה עירית
תוכלי לספר קצת איך הולך הטיפול הזה? האם כל מטפל נותן למטופל הסכם וחותמים עליו שניהם כמו באימון אישי? היית מקבלת לטיפול אדם שחושב על אובדנות? במידה וכן האם זה היה כרוך בערוב מטפלים או אנשי מקצוע נוספים?
שלום, יש זמינות לחומר קריאה על הטיפול ההתנהגותית קוגנטיבית באינטרנט ובאפן ספציפי יותר באתר איט"ה כך שאפשר להבין את עקרונות הטיפול זה לא כמו אימון ובדרך כלל לא מחתימים מטופלים על הסכם אלא במצבים מסויימים כמו לעיתים כשיש סכנת אובדנות כמובן במטרה למנוע אובדנות חג שמח עירית
שלום, את צודקת שיש חומר יש גם הרבה סוגים של טיפולים הטיפול הזה יחסית לא מוכר ואתם לא עושים לו בכלל הסבר זה קצת חבל כדי שאנשים יגיעו אל שיטת הטיפול הם צריכים להכיר קצת את עקרונות הטיפול כולם יודעים פחות או יותר שיש טיפולים פסיכולוגיים וטיפולים על ידי עובדים סוציאליים והם מוכרים בשמותיהם ונחשבים יעילים גם אם לא יודעים בדיוק מה התהליך ואיך מתבצע ואפילו לא תוך כמה זמן. טיפול קוגנטיבי קודם כל נשמע מתחום המדעי ופחות טיפולי אני לא יודעת אם ידוע לך אך ההתייחסות כלפיו של חלק מהמטפלים היא כטיפול נחות. כ"טכנאים" שלא יורדים לשורש הבעיה וכו'. נכון שאפשר היה לצפות לפרסום השיטה והסבר על ידי משרד הבריאות, אבל זה לא קורה, או שזה קורה אבל לא מספיק יעיל.. עובדה - אני לא מכירה את התחום ואני מאד מתעניינת אבל מודה לא קוראת כל דבר אם משהו מעניין אותי אני מוכנה לנסות ובדרך כלל הרצון לנסות מגיע לאחר ידיעה מינימלית שבתחום הזה אני מרגישה שאין לי אף על פי שראיתי סרטונים בתחום. אמנם יש זמינות על הטיפול ההתנהגותי קוגנטיבי אך אם אתם המטפלים בשיטה לא תסבירו לא מעט אנשים לא יטרחו לחפש מידע ולקרוא בו ולא ידעו מה הם מפסידים המצב כיום שיש זמינות עצומה של מידע הטיפול ההתנהגותי לרוב נכתב בקיצור באנגלית כמו עוד המון שיטות טיפול שלא אומרים לאדם הממוצע שום דבר כמו למשל ACT EMDR PE DBT ואף טיפולים בעברית שלא אומרים שום דבר לאדם הממוצע לדעתי: טיפול בבבליותרפיה, טיפול בהבעה, פסיכודרמה, לא הרבה אנשים שמעו על פלואוקוסטין הרבה שמעו על הפרוזק מטפלים צריכים לחשוב גם על השיווק לנסות למצוא לתחום דרך להיות קליט יותר אולי אפשר להסתפק בלקרוא לו טיפול התנהגותי? ולגלות סבלנות כלפי המתעניינים ולהשקיע בהסברים. כמובן את לא חייבת להסכים איתי הסובלנות שאת מפגינה כלפי מחממת את הלב ולפי הניסיון שלך וההתרשמות מהמעט שיצא לי אני מאמינה שאת מטפלת נהדרת באופן אישי אני חושבת שאתם מפסידים כשאתם מתעלמים מההסברה אולי אם לא הייתי בטיפול הייתי משקיעה יותר בלחפש מידע אבל אני מודה שקצת התעייפתי אני אולי מצפה מהמטפלים להשקיע גם טיפונת ביחס אלי ואני לא רואה בינתיים אף אחד שמשקיע ברמת ההשקעה שלי אני מאמינה שעם הזמן רבים מכם יבינו את חשיבות הפרסום בעצמם. חג שמח ותודה על הסובלנות ועל ההתייחסות.
איזה אלטרנטיבה יש אם אני רוצה להפסיק לכעוס על כל פיפס +לנטור טינה על דברים ישנים שבא ביחד עם כעסים חזקים ?
רון שלום תנסה לנטר את הטריגרים לכעס שלך, ולחשוב מה מכעיס אותך מה הפרשנות שאתה נותן לדברים, יכול להיות שאפשר לתת פירוש שונה שפחות יכעיס אותך, אפשר גם לעשות כמה נשימות עמוקות כדי להירגע בהצלחה עירית
מטופלת שפונה לעזרה בטיפול בביישנות מרופאים שואלת איך שיחה עם פסיכולוג תעזור לה מעשית להתגבר על הביישנות. היא מקבלת הצעה של מטפל לטיפול בחשיפה הדרגתית לסיטואציה של הבדיקה תוך הפחתת מתח נפשי. לאחר הצעתו קוראת אחרת שואלת : גם לי יש את אותה בעיה 05/11/2015 | 06:48 | מאת: יוהנה ביישנות.בבדיקות. האם בטיפול הפסיכולוגי אצטרך להתפשט בקליניקה של הפסיכולוג כחלק מהטיפול? יש לפונה בעיה של חרדה מבדיקות רפואיות שכוללות חשיפה גופנית (בדיקת שד ובדיקה גנקולוגית), והיא מנסה להבין למה כוונתו בחשיפה הדרגתית. https://www.doctors.co.il/forum-4200/message-3085/ https://www.doctors.co.il/forum-4200/message-3056/#message-3071
שלום, כאשר מטופלים לא מבינים חשוב לשאול את המטפל וחלק מהטיפול הוא הסבר פסיכוחינוכי ברור שלא מתפשטים בטיפול יש חשיפה בדמיון ועוד טכניקות שעוזרות להתמודד בהמשך במציאות עירית
את בטוחה שדברים שברורים לך ברורים לכל אדם בכל גיל ? את בטוחה שכל הגברים שעוסקים בטיפול הזה, אם נערה בת 18 הייתה שואלת אותם מיוזמתה "להתפשט?" כולם היו עונים לה לא? כשנערה פונה לרופא משפחה ומתלוננת על כאבים באוזן, יודע הרופא למה היא מתכוונת כשהיא אומרת אוזן. גם הנערה יודעת שהרופא מבין את כוונתה, ויודע היכן נמצאת אוזנה. אם הרופא יבקש ממנה להתפשט ולפשק את רגליה היא תאשים אותו בהטרדה מינית. יש פסיכותרפיה גופנית שכוללת מגע כחלק מהטיפול. ויש פסיכותרפיה שלא כוללת מגע בכלל. אני כמטופלת יכולה לומר לך ולכל הקוראים שמטפלים שונים נוהגים בדרכים שונות לא רק מטפלים בשיטות לימוד שונות כמו עו"ס ופס' קל' אלא גם מטפלים באותם מסלולי לימוד למשל בטיפול פסיכותרפי של שני עוס"ים יכולה להיות שונות גדולה ולא רק זה אלא שחלק מהמטפלים משנים את התנהגותם במהלך הטיפול. למשל בנוגע לתדירות המפגשים, האפשרות ליצור קשר בין המפגשים וכו'. הדברים מאד לא ברורים. ומצער שאת אינך מבינה עד כמה המרווח הנתון לפרשנות יכול לפגוע במטופלים. כשאדם מגיע לרופא ומקבל תרופה כמו אנטיביוטיקה הוא מקבל גם הסבר איך ליטול אותה: אך הוא גם יכול להתייעץ עם הרוקח בבית המרקח, ולקרוא על התרופה בעלון לצרכן או באינטרנט. אין כיום מקבילה כזאת למטופלים בפסיכותרפיה. יש הרבה אתרים בהם יש מידע על טיפולים באופן כללי אבל אין "מרשם", אולי הדבר הכי דומה שקיים הם פרוטוקולים של טיפולי CBT. את כמטפלת ומדריכה בשיטה בוודאי מכירה. אני לא מטפלת בשיטה הזו ולא למדתי את התחום אז בוודאי שלא פשוט עבורי אפילו לחשוב על שאלות.
אני בחור עם סדר יום נורמלי שאוכל את הארוחות כרגיל אבל יש בעייה קטנה וזה רעב בין הארוחות ודחף של לאכול אפילו שאני לא צריך מה הפתרון להנ"ל ?
ניב שלום, זאת בעיה נפוצה , אכילה רגשית, תנסה לרשום כל מה שאתה אוכל וגם מתוך מה אתה אוכל האם אתה באמת רעב או מרגיש דחף לאכול, תנסה להתאפק ולדחות את האכילה לפעמים הדחף חולף בהצלחה עירית
אם אני עם בעייה של אובססיות אז להתחיל לעבוד יכול להיות רלבנטי בשביל לשפר ת'סיכויים להפחית את זה אם אני כרגע לא עובד ?
שלום, אם אתה יכול לעבוד אז בודאי שכדאי, לא רק בשביל לשפר את האובססיה , זה חשוב לתפקד אם אפשר אפשר גם לטפל האובססיה תקרא את הספר די לאובססיה שנכתב על ידי עדנה פועה או שאפשר ללכת לטיפול התנהגותי קוגניטיבי בהצלחה עירית
אני רוצה לדעת אם זה נורמטיבי לכעוס/לחשוב על דברים מרגיזים שקורים אצלי כרגע ולפני הרבה זמן וזה תופס הרבה זמן מהיום שלי ?
למשל, בעבר הומוסקסואליות הוגדרה כהפרעה נפשית וכיום כבר לא.
מני שלום זה טבעי לכעוס לעיתים כשיש סיבה אבל אם אתה עסוק בזה הרבה זה אומר שאתה חוזר וחושב על זה הרבה וזה לא יעיל כדאי לשחרר ולעשות דברים אחרים שחשובים לך או לעשות ספורט אפילו לראות משהו בטלויזיה לדבר עם משבוע בהצלחה עירית
שלום עירית. אני מחפשת בנוסף לספר בוחרים להרגיש טוב ללמוד לעצמי בבית באופן עצמאי על רגשות שונים שאני חווה מידי פעם כמו דיכאון חרדה וכו' אני מחפשת בספרים או באינטרנט כל מיני נושאים של לימודים עצמיים שאוכל לעזור לעזור לעצמי לבד בנוסף לספר עם את יודעת במקרה אני ממש אודה לך מאחלת לך סוף שבוע נפלא
רינת היי, את יכולה לקרא את באושר ואושר, זה פסיכולוגיה חיובית נכתב על ידי דר' טל בן שחר בהצלחה עירית
פירסמתי בקשה לעזרה באתר "פסיכולוגיה עברית" בתגובות למאמר של ד"ר ניצה ירום "המקצוע בניוונו: מטפלים מאשימים את מטופליהם בגרימת חסך רגשי ובאובדן ביטחונם העצמי" בכינוי "אנונימית". באתר יש לא מעט פסיכולוגים קליניים מנוסים וחכמים שחלק מהם מוערכים על ידי מטפלים בארץ ובעולם כמו ד"ר ירום. קיוויתי שימצא אחד מביניהם שיוכל לעזור. אני עדיין ממתינה https://www.hebpsy.net/blog_Post.asp?id=2323
שלום אני עונה על שאלות של מי שפנה ושואל אני מטפלת התנהגותית קוגנטיבית ומתוך המקום הזה אני עונה וגם מטפלת מדריכה ומלמדת לאחרונה יש כאן התכתבויות הקשורות לטענות למטפלים, לשאלות בקשר לאופי המקצוע וגם תייחסויות לטיפול פסיכואנליטי, הדברים בודאי חשובים אבל חורגים מהשירות שניתן כאן מקווה שתימצאו מענה לנושאים אלה. עירית
איך מפסיקים לחשוב על אוכל/להתעסק בזה כל היום ?
ראובן שלום, זה לא יעיל לגרש מחשבות , זה לא מצליח נראה לי שכדאי לך לתרגל מיינדפולנס יש הנחיות האינטרנט, זה עוזר להיות בהווה יש לנו יותר שליטה על התנהגות אז אפשר לאכול מתוכנן בלי קשר למחשבות, אני יודעת שגם זה קשה בהצלחה עירית
כל יום שמחשיך מוקדם אני מוצפת במחשבות שליליות שוכבת במיטה ואין לי חשק לעשות כלום. אשמח לעצה בלי ללכת לטיפול איך אני יכולה להיות יותר חיונית ושמחה בשעות הערב המוקדמות?
יעל שלום חשוב שתהיה לך תוכנית תתכנני לוז מראש ותנסי לעמוד בו וגם לעשות ספורט אפשר הליכה מהירה זה ממש חשוב. לעבודה על חשיבה אפשר להיעזר בספר בוחרים להרגיש טוב, נכתב על ידי דויד ברנס בהצלחה עירית
אני עם בעייה של מתי שאני בבית אז הבטחון העצמי מאוד גבוה וכל מה שאני מתכוון לענות לאנשים יוצא בלי בעיות אבל בחוץ זה פאזה אחרת הפוך ממה שאמרתי למה זה ככה ?
סתיו שלום, כנראה שבבית אתה מרגיש בטוח ובחוץ אתה לא מרגיש בטוח, בדרך כלל אנחנו מרגישים יותר בטוח בבית אבל אם הפער מאד גדול צריך להבין מה קורה לך בחוץ כדאי ללכת לטיפול פסיכולוגי כדי לחזק את הביטחון גם בחוץ בהצלחה עירית
מישהי כתבה באחד מהפורומים העוסקים בטיפול נפשי את השאלה הבאה: "ומה הקטע של הקשר הא-סימטרי הזה? ההזדקקות הגדולה שלי לעומת המטפלת שזוהי עבודתה וגם אם אניח שהיא מדי פעם חושבת או דואגת לי זה בטח לא בפרופרציות שאני מרגישה כלפיה" והיא לא קיבלה מענה על השאלה שלה אלא בהשוואה בין הטיפול לקשרים אחרים שאין בהם סימטריה, למשל קשר הורה ילד. מה שנכון כמובן, ידוע שבקשר הורה ילד אין סימטריה. הורה מגדל את הילד בבית שלו, ואחראי לו משפטית עד גיל 18. ההורה משלם על כל ההוצאות של הילד בילדותו. וזה לא קשר סימטרי במובן שהילד לא מחזיר להורה את התשלום על השנים הללו. לפעמים הורה מתבגר והילד הופך להיות זה שמטפל בו, יש מקרים שבהם הילד מקלח את ההורים מסיע אותם לבתי חולים מאכיל אותם. האם מטפלים מצפים מהמטופלים לקלח אותם לאחר 40-60 שנה? גם השוואה בין קשר טיפולי לקשר זוגי איננה מתאימה - ונעשית בהרבה מקרים על ידי מטפלים שונים - בקשר זוגי מקיימים יחסי מין. יש מטפלים שמקיימים יחסי מין כחלק מטיפול כסרוגייט, אך רוב המטפלים שמציעים טיפול נפשי אינם מקיימים יחסי מין כחלק מהטיפול, ולכן, ההשוואה לא נכונה. מטופלים רבים מנסים להבין מה המטרה של המפגשים. לדאבון הלב במקרים רבים מטפלים לא מגדירים עבור המטופלים שלהם מטרות לטיפול ויש מטופלים שהדבר מפריע להם. הם לא מחוייבים לכך אך כל זה מתרחש בזמן שלמטפלים מאוד ברור מה הם יקבלו.. המטפלים יודעים להגדיר מספר דקות ספציפי לכל טיפול לדוגמא שעה, או שעה וחצי, הם יודעים שהצ'ק או התשלום יגיעו כמו שעון כל שבוע או כל חודש. נשאלת השאלה על ידי מטופלים רבים גם אם לא באופן רהוט - על מה התשלום? הורה יפגש עם ילדיו בלי שישלמו לו. בזוגיות יש מקרים בהם אחד מבני הזוג מובטל חודשים ועדיין בן הזוג אוהב אותו (ומקיים איתו יחסי מין) ודואג לו ואפילו משלם עליו. מטפלים רבים יודעים להגדיר מה לא: הם יודעים לומר שבטיפול הם מקפידים על אנונימיות, או ניטרליות, לכן לא יענו על שאלות כמו מאיזו עיר הם או אם יש להם ילדים. בסדר. הם יודעים לומר שבטיפולים הם לא מציעים מגע מיני ולפעמים מגע בכלל. אוקיי. מה כן יש? יש מפגשים אחת לשבוע או פעמיים לשבוע ולפעמים גם שלושה וארבעה מפגשים - המחיר על כל מפגש מוסכם ידוע. אבל על מה המחיר? מה המטרה? אני אשמח לשמוע איך את רואה את הטיפול הנפשי
שלום, זאת שאלה מורכבת ורחבה, בדרך כלל אנשים פונים לטיפול בשל מצוקה, לפעמים המצוקה מאובחנת כגון דכאון או חרדה לפעמים יותר מעורפלת בכל מקרה הקשר בן מטפל למטופל הוא חשוב ביותר מאחר וזה מרכיב ביכולת לסייע אבל יש שיטות טיפול וטכניקות טיפול המתאימות לסוג המצוקה וגם למאפיינים של המטופל לדעתי חשוב לעשות המשגה שמסדרת את ההבנה שלנו על מה מדובר ולשתף את המטופל ומזה נגזר הטיפול עירית
