לצערי לא אוכל להמליץ על רופאים ספציפיים באתר זה הטיפול שהומלץ הוא אכן מקובל מאוד במצב זה ורשום בסל הבריאות לאחר כישלון של ציקלופוספאמיד או התוית נגד לציקלופוספאמיד מנסיוני האישי וגם מהספרות היעילות של טיפול זה במצב זה גבוה
הי, רוב התרופות מתפנות מהגוף תוך ימים ספורים. אין מידע ברור לגבי ההצטברות ברקמת שומן א במוח (לא עושים עבודות כאלה על בני אדם) לאורך זמן, אני לא מכירה שיטות לפינוי ע"י דיאטת ניקוי רעלים או תוספי תזונה (זה לא אומר שאין, אך זה לא במסגרת הרפואה הונבנציונלית). שתיה תמיד מומלצת, וכך גם אורח חיים בריא עד כמה שאפשר.
אני לא חושב שאני יכול לענות לשאלתך במנותק מהסיפור הרפואי. הסיכוי לפגיעה בזרע קיים, אבל הוא נמוך. בכל מקרה מקובל לשמר זרע טרם הטיפול.
לצערי לא אוכל להמליץ על רופאים ספציפיים באתר זה הטיפול שהומלץ הוא אכן מקובל מאוד במצב זה ורשום בסל הבריאות לאחר כישלון של ציקלופוספאמיד או התוית נגד לציקלופוספאמיד מנסיוני האישי וגם מהספרות היעילות של טיפול זה במצב זה גבוה
הי, רוב התרופות מתפנות מהגוף תוך ימים ספורים. אין מידע ברור לגבי ההצטברות ברקמת שומן א במוח (לא עושים עבודות כאלה על בני אדם) לאורך זמן, אני לא מכירה שיטות לפינוי ע"י דיאטת ניקוי רעלים או תוספי תזונה (זה לא אומר שאין, אך זה לא במסגרת הרפואה הונבנציונלית). שתיה תמיד מומלצת, וכך גם אורח חיים בריא עד כמה שאפשר.
אני לא חושב שאני יכול לענות לשאלתך במנותק מהסיפור הרפואי. הסיכוי לפגיעה בזרע קיים, אבל הוא נמוך. בכל מקרה מקובל לשמר זרע טרם הטיפול.
יש דיווחים במאגרי מידע לגבי העלאת סיכון לחלק מהממאיריות. חשוב לעקוב אחרי תפקוד כלייתי תחת הטיפול.. יתכן שנטילת ציקלופוספאמיד תשפיע על היכולת של אשה להרות או של גבר לעבר אישה.
ראשית הסיבה שבעטיה אתה מקבל ציטוקסאן יכולה להיות אולי סיבה לבצקות. אבל אם הן נוצרו ממש לאחר קבלת העירוי, סביר שנובע מעירוי הנוזלים שקיבלת יחד עם הציטוקסאן, עירוי שהוא עתיר מלח. מהירות ה"החלמה" תלויה בשמירה כל מאזן נוזלים שלילי. שיותר יצא מאשר יכנס. ושמירה על דיאטה דלת מלח. אם אתה נותר עם בצקת תדיין עם הרופא/ה משתנים עד שיפור
(זו לא שאלה שקשורה לפורום לופוס) אני מניח שמי שמקבל ציטוקסן, מקבל עוד תרופות, וגם ציטוקסן לא ניתן באופן חד פעמי. בנוסף, מי שמקבל את הטיפול, סביר שיש לו בדיקות דם לא תקינות. לסיכום, אין לכך תשובה ברורה, תלוי בטיפול התרופתי הנוסף, בדיקות מעבדה, מערכות מעורבות במחלה (כבד?), וכמובן בגודל של כוס היין ("שלוק" כדי להרים כוס לחיים לא צריכה להיות בעיה).
השאלה לא קשורה לפורום. כדאי לפנות לפורום עור. בהצלחה!
הסיכון לנזק כרוני כתוצאה מציסטוסקופיה הוא זניח. ציקלופוספמיד היא כימותרפיה שיותר עלולה לפגוע בשלפוחית.
זהו טיפול מקובל לWM אך אין בדיקה ספציפית שיכולה לחזות תגובה לטיפול זה.
אני לא חושבת שיש קשר בין הדברים. כימוצרפיה לא גורמת לבעיות אנטומיות. ממליצה לפנות לאורו-גינקולוג (רופא נשים שמתמחה בבעיות של רצפת אגן ומערכת השתן) לבדיקה, ולפי הממצאים להתייעץ עם האונקולוג המטפל לגבי ההמשך
D=Docetaxel/Taxotere, C=cytoxan/cyclophosphamide אני חושבת שזה לא המקום לפרט תופעות לוואי, זה תפקידו של הרופא המטפל. על כל תרופה אפשר לכתוב עמוד שרק יתמצת תופעות לוואי אפשריות. תבקשי פגישה חוזרת עם רופא כדי לקבל הסבר מפורט, את הרי אמורה לחתום על טופס הסכמה לפני תחילת הטיפול. מן הראוי שיסבירו לך במדובר, ולו כדי שתדעי למה לצפות בבית אחרי טיפול, איך להתמודד עם איזו תופעה ואיזה מצבים מצריכים פניה למיון. שיעבור בקלות...
לעולמים זה מושג קצת קשה לבדיקה, אבל יש תרופות שמתפנות יותר לאט מאחרות. רובן מופרשות בשתן או צואה תוך 2-5 ימים. אם יש שאריות בגוף, הן מזעריות ולא ולא ברור מה השפעתן. אם תחדדי את השאלה, אוכל לענות בצורה יותר ספציפית
הי טכנית ניתן לחלק, אך בפועל לא כל כך מקובל (עושים את זה בעיקר במחלה גרורתית). מחקר שהשווה את שתי צורות המתן לא הראה יתרון מבחינת שיעורי תגובה או סיכויי הבראה לצורה השבועית. זה אמנם נחשב יותר בטוח מבחינת הלב ומאפשר מתן לאורך תקופה יותר ארוכה (לא שיקול בטיפול טרום-ניתוחי קצר), אבל מאוד!!! מסכן את הורידים של האישה (אלא אם יש עירוי מרכזי). לגבי השילוב - אנחנו יודעים ששתי תרופות ביחד גורמות לנסיגה יותר מהירה ויותר משמעותית של המחלה מאשר כל תרופה לחוד, וזאת המטרה בטיפול הטרום-ניתוחי.
הי, בעקרון אקינזאו נחשב היום לתרופה הכי יעילה שיש. ברור שאינה עוזרת ל-100% מהנשים, לכן לפעמים צריך להוסיף עליה דברים אחרים, אחרי הטיפול. עוד יום-יומיים סטרואידים, פרמין, לוריבן (כדור הרגעה, אבל עוזר לחלק מהנשים לבחילות), מוטיליום, קנביס, דיקור (רצוי אצל אנשים שמכירים את התחום היטב). תתייעצי עם הרופא שלך לפני הטיפול הבא, כדי שיהיה לך זמן להתארגן על חלק מהדברים. מקווה שההמשך יהיה יותר קל
הראומטולוגית שלך לא הפנתה אותך בשל הפרעה ב eGFR לאורולוג. לא סיפרת אם הייתה מעורבות כלייתית של הלופוס, ואילו טיפולים קיבלת. לא סיפרת גם על ממצאי בדיקות הדם: סרולוגיות של לופוס למשל, על ממצאי בדיקות השתן והדמיית הכליות. אני יכולה רק להניח כי הלופוס שלך שקט, שאין עדות להחמרה כלייתית בכל המדדים בעוד שהתפתחה המטורייה (הפרשת דם בשתן). המטורייה עלולה להיות ביטוי לממאירות בדרכי השתן ואם קיבלת ציטוקסאן - ציקלופוספאמיד בעבר עולה גם הסיכון לכך. האורולוג יבדוק אותך ויחליט על המשך בירור.
טיפול ארוך טווח מעלה את הסיכון לחוסר פוריות ולהופעת גידולים סרטניים. הסיבוכים הללו תלויים בכמות המצטברת של התרופה שנלקחה במהלך השנים.
אבחנת המחלה מבוססת על שילוב של קליניקה (תלונות ותסמינים), נוכחות נוגדנים ((ANCA) בדרכ PR3 -ANCA)) וביופסיה עם מראה אופייני. אני מניחה שאצלך הסרולוגיה (בדיקת הנוגדנים) והביופסיה אבחנתיים. באי ספיקת כליות יחס ה FLC עולה, ומטופלים תלויי-דאליזה היחס יכול להגיע עד 3. ממליצה לבצע איסוף שתן 24 שעות לאלקטרופורזה של השתן כולל גם בדיקת אימונופיקסציה (אם לא בוצע) כדי לעזור לשלול plasma cell dyscrasia . הטיפול במחלה ע"ש וגנר או granulomatosis with polyangitis הוא בשני שלבים. שלב ראשון הוא שלב האינדוקציה (Induction) לקבלת הרמיסיה מוחלטת (המוגדרת כהיעדר מחלה פעילה) ונמשך בין 3-6 חודשים. לאחר מכן מגיע שלב הטיפול האחזקתי (Maintenance) - בשלב זה ניתן טיפול שמטרתו מניעה של חזרת המחלה, ואורכו בין שנה ל 3 שנים למטופלים המוגדרים בסיכון מוגבר לחזרת המחלה הטיפול בשלב האינדוקציה כולל סטרואידים עם ציקלופוסמאמיד או rituximab. במחקרים מבוקרים נמצא שריטוקסימב יעיל כמו ציקלופוספמיד במחלה שאך אובחנה ,ואף יעיל יותר אם יש חזרת המחלה (לאחר טיפול בצייקלופוספמיד) . אין הבדל בשיעור הזיהומים החמורים והתמותה בין הטיפולים. רבים יעדיפו מתן של ריטוקסימאב למטופלים בגיל הפוריות מפני שציקלופוסמאמיד עלול לפגוע בפוריות). ריטקסימאב לא נחקר בצורה משווה במטופלים עם אי ספיקת כליות משמעותית (קראטינין מעל ל 4), ורוב המומחים היו מעדיפים לתת אז טיפול אינדוקציה המכיל ציקלופוספאמיד. במהלך שלב האינדוקציה נהוג לתת טיפול אנטיביוטי מונע ברספרים, שכן טיפול מדכא חיסון משולב מעלה משמעותית את השכיחות לזיהומים אופורטוניסטיים. יש 3 קבוצת מטופלים שבמהלך שלב האינדוקציה מומלץ לבצע גם טיפול החלפת פלזמה Plasma Exchange בנוסף לטיפול תרופתי . אילו מטופלים עם דמם ריאתי כחלק מהסתמנות המחלה, מטופלים עם נוגדן חיובי ל Anti-Glomerular Basement Membrane, ומטופלים עם מעורבות כליתית קשה (ז.א צורך בדיאליזה או עם ערכי קראטינין מעל 5.7 מ"ג/ד"ל.) . שלב האחזקה במטופלים שהגיעו להפוגה כולל מתן אימורן או ריטוקסימאב כתרופות הנבחרות. לסטרואידים אין יתרון ברור בשלב האחזקתי, וניתן לגמול בהדרגה (לרוב זמן טיפול סביב 8-6 חודשים).
נוגדנים לפקטור 8 אינן נגרמים כתוצאה מקלקסאן או ניתוח, אך התופעה מוכרת לאחר לידה. לגבי הטיפול: מקובל לתת סטרואידים ומבטרה במידה ולא עוזר יש טיפולים נוספים כמו ציקלופוספמיד או ציקלוספורין.בנוסף אם יש דימום משמעותי יכולים לתת פקטורי קרישה כמו פקטור 7 או aPCC. הטיפול צריך להיות אצל המטולוג מומחה בבית חולים.
יפית שלום עלית הסמן, אכן מעוררת חשד לחזרת המחלה. כיוון שמדובר בערך גבוה שנמדד פעמים ברציפות אני ממליץ על ביצוע בדיקת PET-CT בהקדם
סלספט הוא דווקא בין הטיפולים עם הכי מעט תופעות לוואי מכל החלופות שנהוג להציע לידלים שיש להם תסמונת נפרוטית תלויה בסטרואידים- כפי שמשתמע מהתאור שלכם. נכון שדרוש מעקב אחר מספר פרמטרים במהלך הטיפול אבל זאת בהחלט תרופה שניתנת בהצלחה ועם מיעוט תופעות לוואי יחסית- דווקא שלשול או כאבי בטן יותר שכיחים יחסית וגם לא בחלק ניכר מהמטופלים
שלום נעה אם את שואלת על כימותרפיה יש עוד תרופות כימותרפיות בכדורים שאפשר לתת בסרטן שד, אבל הן מדור ישן ופחות בשימוש. למשל ציקלופוספמיד ומטוטרקסט. אין תרופות כימותרפיות פומיות שעומדות בפני אישור או הכנסה לסל כרגע. בברכה
אינני מבין על בסיס מה ומי קבע לך אבחנה זו. ממליץ לך הערכה ע"י אורוגינקולוג.
שלום רב, תסמונת שלפוחית כאובה או רגישה יכולה לכלול תסמינים רבים ויש לה ביטויים שונים אצל אנשים שונים, ולא תמיד האבחנה היא מדוייקת. סה"כ ממה שתארת הבדיקות תקינות ,אבל עדין את סובלת. אכן מדובר בבעיה כרונית , ואולי הטיפול הכימותרפי שקיבלת בעבר הוא המקור,כי זה כן משפיע על השלפוחית, אבל קשה לקבוע זאת באופן וודאי, בטח לא הרבה שנים אח"כ.. בכל מקרה צריך להבין שהטיפול בבעיה בסופו של דבר הוא למעשה למצוא מה מקל עליך ולהגיע למצב בו את שולטת בתסמינים ובכאב ולא להיפך. וכן, לעיתים יש צורך בטיפול ממושך. מה שחשוב הוא לנסות למצוא דרך להמנע מדברים שמחמירים את התלונות, ומה מקל עליהן- משינויי שתיה ואכילה (להמנע ממתוקים/חריפים/קפאין/אלכוהול וכדומה) ודפוס התנהגות(להוריד לחץ)ועד טיפולים תרופתיים או רפואה משלימה.
שלום, יש מצב שנקרא cycloposphamide cystitis שיכול להתבטא מספר שנים לאחר מתן הכמוטרפיהבד"כ מלווה בדם בשתן. לעיתים יש צורך בטיפול במשך שנים רבות ולעיתים יש תקופות יותר טובות ופחות טובות מבחינת התסמינים