לדעתי הטיפול המומלץ ביותר הינו טיפול התנהגותי פסכולוגי
שלום רב, ריספרדל לא מחמיר חרדה וגם לא סביר שיביא להתפתחות חרדות חדשות. יתכן אמנם שהשפעתו אינה מטיבה לך ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל: להעריך את מצבך מחדש ולשקול שינויים בטיפול.
שלום ראלי, אני מציעה בחום לגשת בהקדם לאבחון נוירולוגי/פסיכיאטרי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
לדעתי הטיפול המומלץ ביותר הינו טיפול התנהגותי פסכולוגי
שלום רב, ריספרדל לא מחמיר חרדה וגם לא סביר שיביא להתפתחות חרדות חדשות. יתכן אמנם שהשפעתו אינה מטיבה לך ולכן כדאי להתייעץ עם הרופא המטפל: להעריך את מצבך מחדש ולשקול שינויים בטיפול.
שלום ראלי, אני מציעה בחום לגשת בהקדם לאבחון נוירולוגי/פסיכיאטרי. בברכה, ירדן פרידון ברשף פסיכולוגיה קלינית וייעוץ מבוגרים וילדים 0523873044
לבנת היקרה, מטבע הדברים אדם פונה לעזרה מקצועית פסיכולוגית כאשר הוא באופן אישי נמצא במצוקה. חשובה מאוד המוטיבציה האישית, שכן בלעדיה אדם לא ימשיך בטיפול ולא יעמיק בו. באשר לחרדותיו או תסמיניו השונים של בן זוגך, השאלה אם לטפל בהם או לא, היא שלו בלבד. הדבר המתמיה בכל הסיפור הוא, ש"פתאום" את רואה "תסמינים" ובודקת אותו שוב ושוב, וזאת לאחר 5 שנות זוגיות וחודשיים לאחר הנישואין. האם בחודשיים שלאחר הנישואין השתנה בן זוגך מקצה לקצה ואת רואה וסובלת מהתנהגויות שלו שלא היו קודם? האם הצליח להעמיד פנים במשך 5 שנים תמימות? הרושם הוא שאת נמצאת כרגע בסוג של משבר לאחר נישואין, מטילה ספק בבן זוגך, חלה הפחתת ערך משמעותית שלו בעיניך, ואינך בטוחה בהמשך הקשר. נדמה לי שכרגע את מדווחת על בעיה אישית שלך של חוסר הנאה ואי-שקט בעצם קיום הנישואין כך שנדמה שבשלב הנוכחי קיימת בך סוג של "חרדת נישואין", כך שהייתי ממליצה לך לפנות באופן אישי לטיפול פסיכולוגי, שכן לא ברור המהפך שהתחולל בך ביחס לבן זוגך חודשיים לאחר הנישואין. כל טוב ובהצלחה, אילנה
שלום לי, אכן דילמה. ככלל, מעבר דירה (או כל משבר 'נורמטיבי' אחר) יכול לעבור לגמרי בשלום, אם מעגלי התמיכה של הילד זמינים ורגישים. אני חייבת להודות שהדאגה שלי מתעוררת לאו דווקא ממעבר הדירה, אלא מכך שהזוגיות שלך אינה יציבה דיה ("אי מעבר דירה כאמור יעמיד את הזוגיות שלי בסכנה"), ובכל זאת את מוכנה לצאת להרפתקה חדשה ולטלטל את כולכם פעם נוספת כדי לרצות מישהו אחר. אחרי הכל, ילדים יכולים לגור בחדר אחד לזמן מה, מבלי לסכן את הוריהם בפרידה. בעיני, זאת הדילמה המרכזית והחשובה כרגע, וחשוב להקשיב גם לה. אני שומעת שהילד שלך מאד עמוס כרגע, ולכן חשוב לצמצם גורמי לחץ בחייו. מעבר דירה יכול להיות מערער או מחזק, ורק את יכולה לדעת לעומק את פוטנציאל הנזק, אם קיים כזה. העובדה שאתם מתחילים טיפול במרפאה המצויינת של שניידר מרגיעה מאד. אולי שווה לחכות קצת עם ההחלטה, ולהתייעץ עם המטפל. בהצלחה בכל מקרה ליאת
את יכולה לנסות לגשת לטיפול דרך קופ"ח ואז מספר פגישות לא תשלמי ואחריהן תשלמי אך במחיר מוזל. ליאת.
שי היפנוזה היא כלי טיפולי יעיל ביותר למגוון בעיות, מצוקות וקשיים וביניהם גם בעיות אינטימיות. אך כמודגש, זהו כלי טיפולי כחלק מטיפול פסיכולוגי מקיף יותר. במקרים מסויימים כשהבעיה מאד ממוקדת וספציפית ( כמו למשלפוביה- פחד ממעליות, טיסות וכד?)היא עשוי להיות הכלי המרכזי ואולי אף הבלעדי. לעומת זאת כשהבעיה יותר מקיפה, מוכללת וקשורה בתחומי אישיות ותפקוד שונים היא מהווה חלק מהתהליך הטיפולי. בכל מקרה מומלץ שתפנה לסיוועו של פסיכולוג קליני שיש לו גם רישיון לטפל בהיפנוזה.
איציק ?היפנוזה? היא כלי טיפולי, המוכחת קלינית ומחקרית כיעילה ביותר לטיפול בחרדות, מתחים ופחדים (פוביות), מכל סוג שהוא. כולל, כמובן, גם פחד ממעליות וטיסות. בד?כ, הטיפול בהיפנוזה הינו קצר יותר, בהשוואה לסוגי הטיפולים האחרים. הוא אף כולל ומכיל בתוכו טכניקות טיפוליות אחרות, כמו הרפייה, דמיון מודרך, הקהיית רגישות (דה- סנסטיזציה) וכד?. לעיתים (רחוקות), אף יש דיווחים על שיפור ניכר, בעקבות מפגש אחד או שניים, בלבד ! בהערכה ריאלית וכפונקציה של ספציפיות הפחד/חרדה, עוצמת הסימפטומים, מישכם ונתוני אישיות נוספים, אפשר לצפות לשיפור אחרי מספר פגישות, שאינו חורג בהרבה ממספר חד-ספרתי.. התהליך הטיפולי עשוי להסתייע רבות אם משלבים עם הטיפול האישי גם השתתפות בסדנא קבוצתית ל?היפנוזה עצמית?, המיועדת לתרגול והקניית השימוש והיישום של הכלי ההיפנוטי, באופן שוטף, בצורה אופטימלית ולמגוון רחב ביותר של בעיות וקשיים.
שלום. מתנצלת אך בפורום הזה אנו עובדים עם מבוגרים. עליך לפנות לפורום של ילדים בברכה
שלום מיכל טיפול התנהגותי קוגניטיבי (CBT) יכול בד"כ לפתור את הבעיה במהירות וביעילות. בברכה, ענבל
ערב טוב, יתכן שיש כאן סתירה. הפסיכיאטר רשם שיש לך חרדה ממקומות פתוחים או הומי אדם (אגוראפוביה) כגון שוק או קניון.הוא גם רשם שאין תסמונת אימה (התקפים של קוצר נשימה ודפיקות לב ופחד שההתקף יחזור). את רשמת משהו שמכוון לקלאוסטרופוביה (למשל פחד ממעליות). לעתים ההפרעות מופיעות יחד, אך כמובן שחשוב להמשיך להגיע לאבחנה מבדלת מדויקת. בהצלחה, ד"ר יאנקו
ירון שלום, אני משערת שיש קשר בין הדברים (נראה לי כי מעצם שאלתך אתה כבר מניח זאת), חרדות ורגשי אשמה "הולכים יחד" בד"כ. אך מהו הקשר לא אוכל לומר לך כי לא ניתן לדעת זאת דרך יייעוץ אינטרנטי. הייתי ממליצה לך לפנות לייעוץ למספר פגישות ולבדוק את הדברים. אז גם תוכל להחליט אם המצב דורש טיפול או לא. בהצלחה, שרון
שלום ירון, לפי תיאוריך, ריבוי הפוביות שציינת מצביע על קווים כפייתיים, אם כי צריך לראיין אותך פנים אל פנים כדי לבדוק אם אתה סובל מהפרעה כפייתית מלאה. כך או כך, יש בהחלט טיפול יעיל בהפרעות אלו והוא שילוב של טיפול תרופתי המעכב ספיגה חוזרת של סרוטונין במוח (SSRI) וטיפול התנהגותי-קוניטיבי (CBT), שנועד לשנות דפוסי חשיבה. התוצאה היא שתהייה הרבה פחות חרד מהמחשבות המטרידות והן גם תופענה בתדירות נמוכה יותר. בסופו של טיפול מוצלח כזה לא תהפוך אמנם נטול דאגות לחלוטין ולא תהייה טיפוס ספונטאני וזורם שמסוגל לשים פס על כל מיני דברים, אך בעזרת טיפול פסיכולוגי "חכם" ניתן יהיה לנצל גם את הקווים האובססיביים באישיות שלך לטובתך. בהצלחה, ד"ר גידי רובינשטיין http://www.shrink-friendly.co.il
לירון שלום להערכתי יש קשר בין הפרעת החרדה ורגשי האשמה, יש טריגרים שגורמים לך לפחד שמא תעשה משהו לא תקין, למרות שבהגיון ברור לך שלא תעשה זאת עצם המחשבה שאין רע בה מאחר ומותר לנו לחשוב כל דבר , אנחנו נשפטים על מעשים ולא על מחשבות, ולכן אפילו קירבה לחיתול של האחיין שלך גורם לך למצוקה ופחד ורגשי אשמה ולמרות שברור שלא תעשה שום דבר שיזיק לו. הדרך לטפל בכך היא בטיפול התנהגותי קוגנטיבי, צריך ללמוד לא לברוח מהגרויים שמפחידים אותך, ולראות שהם לא קשורים למעשים, כאשר אתה בורח אתה מעצים את הבעייה. עירית
שלום טיפול התנהגותי עשוי להיות מאד יעיל להתמודדות עם פחד ממוקד כפחד ממעלית. מדובר במספר מצומצם וקבוע מראש של פגישות עם "משימות" לביצוע בבית. שיטה זו נחשבת יעילה מאד לטיפול בפחדים ספציפיים ובהחלט שווה הדמנות.
שלום, זה אינו משהו רציונלי ואינו נשלט. יש גם מבוגרים שסובלים מפחד מעליות. נסו לתת לה תחושת ביטחון שאסור לה לעלות לבד ותמיד היא תהיה אתכם ואתם מסוגלים להתמודד עם כל בעיה שתהיה.
מירית שלום, כפי שאולי ראית ד"ר גידי פרש מניהול האתר. לשאלתך לגבי טיפול התנהגותי- זהו סוג טיפול שהינו בד"כ קצר מועד ולא ממושך כמו טיפול דינמי למשל, והוא מיועד להתמודות עם סימפטומים ספציפיים המטרידים את האדם כמו- פוביות שונות(פחד ממעליות, פחד טיסה חרדות חברתיות ועוד),הפרעות כפייתיות, דיכאון ועוד.מטרת הטיפול היא העברת הסימפטום והוא מסתיים בכך.לגבי המלצה על מטפלים, לדעתי אם תבדקי בפורום בתגובות קודמות של ד"ר גידי הוא המליץ על אגודת מטפלים בתחום זה. בהצלחה!
גיא שלום, 1. השאלה היא מהי הסיבה שאתה לא נוגע בירקות מסויימים. יכול להיות שהסיבה דומה לזו שבגללה אתה לא נוגע בכיור. אגב, גם לא כל מי שלא נוגע בכיור זה בגלל OCD. לפעמים זו סתם רגישות קיצונית לנקיון. המנעות בלבד לא בהכרח מעידה על OCD. לגבי טיפול קוגנטיבי- אם תסביר לי קצת יותר את הסיבות להמנעות שלך, אוכל להסביר לך איך הטיפול יעזור (כיוון שהיפול מכוון לטפל בסיבה לבעיה, ואני לא משוכנע שאני מבין את הסיבה לקושי שלך). 2. ראשית- גם חרדה זו תופעה נורמלית. החרדה נעשית בעייתית כאשר היא פוגעת במסלול החיים. פחד קשור לאיום חיצוני ברור. למשל- מי שגר בשדרות מפחד להפגע מקסאם. דוגמה אחרת- ילד שלקח את האוטו מההורים ועבר תאונה, ועכשיו מפחד שכשההורים ידעו על זה הם לא יתנו לו יותר את האוטו. חרדה היא לא רציונלית, קשורה בד"כ למשהו פנימי, ולפעמים זה מושלך על דבר חיצוני. החרדה היא גם יותר מפושטת. למשל- חרדה מכניסה למעליות. זה כביכול משהו חיצוני, אבל בהבנה הפסיכולוגית זה לא רציונלי ובד"כ אפשר למצוא קונפליקט פנימי שגורם לאדם חרדה ממעליות. דוגמה אחרת- חרדת בחינות. סטודנט אינטיליגנטי, שכשהוא יושב עם חברים ומתכונן לבחינה הוא עונה ללא כל קושי על השאלות. אבל בזמן אמת מתעוררת בו החרדה (=פחד לא רציונלי) זה מציף אותו והוא נעשה משותק ולא מצליח להתמודד עם השאלות, אותן ידע מצויין רק יום קודם לכן. ברור שהחרדה שלו לא הגיונית וחסרת ביסוס, אבל היא מגיעה לעוצמה כזו שהיא לא מאפשרת לו להצליח בלימודים. כאמור, חרדה בעוצמה קטנה היא נורמלית, ואז זה לא גורם להפרעה אלא מעלה את הריכוז ואת יכולת ההתמודדות (כולנו קצת חרדים בבחינות, ואז הריכוז שלנו עולה, הדופק קצת עולה ויותר דם מוזרם למוח- כל זה נובע מחרדה נורמלית וזה עוזר לנו להתמודד). מקווה שכעת ההבדל יותר ברור.
שלום לך, חרדה ממעליות יכולה לנבוע ממספר גורמים רב וניתן להסביר את התופעה ממספר כיוונים ותיאוריות. אחד ההסברים הבולטים הוא ההסבר הקוגנטיבי התנהגותי המשער התניה של פחד למעלית או למקום דומה (חדר סגור). פחד זה הוכלל ובשל החשש לנסות להתמודד שוב עם המקום הזה הפחד נשאר. מקווה שעזרתי, דרור
הי רובי, לפי האופן שבו אתה מתאר אני מבינה שאתה מרגיש פחד שאתה יכול למקד לסיטואציה של כניסה למעלית. האם ניסית לקחת rescue לפני שאתה נכנס למעלית ? הייתי בודקת בשלב ראשון עבודה עם rescue ובשלב שני מוסיפה מספר תמציות לבקבוק. ההמלצות שלי הן (לשלב השני, אם rescue לא יספק) : Mimulus, Aspen, white chestnut, walnut. להוסיף 4 טיפות מכל תמצית לבקבוק ה- rescue - תיידע אותי איך זה עבד. אם אתה מתקשה לייצר בקבוק טיפולי אתה יכול להיות איתי או עם רון בקשר ונעזור לך בעניין. בברכה והמון הצלחה, ליאת
שרית שלום התופעות הגופניות שאת מרגישה נפוצות מאוד לאנשים שסובלים מחרדה, והטיפול בחרדה מטפל גם בהעלמות התופעות הללו. אני מצרף תקציר על הטיפולים המקובלים בחרדה, אני מציע לך לפנות לטיפול בצורה מוסדרת וממוקדת בבעיה. בברכה ד"ר אורן קפלן חרדה הינה תגובת חרום טבעית של הגוף כדי להתגונן מפני סכנה. במצבים מסויימים החרדה הופכת לתופעה מעיקה וקיצונית שפוגעת באיכות החיים. כדי לטפל בחרדה צריך להבין את ההקשרים בה היא מופיעה, ללמוד להתמודד עם תגובות החרדה, ולבסוף, גם "להתיידד" עם החרדה, כלומר, לקבל שבמצבים מסויימים החרדה מופיעה כחלק טבעי של מהלך החיים. כל אלו יכולים להיעשות בטיפול פסיכולוגי. ישנן גישות שונות להבנה ולטיפול בחרדה. ניתן להכליל באופן כללי שתי גישות פסיכולוגיות ואחת תרופתית. כיוון חשיבה אחד הוא שהתקפי חרדה הם סימפטום ממוקד המאותת על בעיה פסיכולוגית עמוקה יותר, כך שאין טעם להסיר רק את הסימפטום מאחר והבעיה האמיתית תישאר ורק תחליף צורה. על פי צורת חשיבה זו יש צורך בטיפול פסיכולוגי דינמי ארוך טווח כדי להגיע לשורש הבעיה ורק אז התקפי החרדה יעלמו. כלומר, החרדה נובעת מגורמים רגשיים לא מודעים שיש לעבדם בטיפול. גישה פסיכולוגית אחרת טוענת שניתן להתגבר על התקפי החרדה בטיפול קוגניטיבי-התנהגותי ממוקד וקצר מועד ולשפר על ידי כך את איכות החיים. במידה וישנה בעיה פסיכולוגית רחבה יותר ברקע רצוי לטפל בה, אבל ניתן במקביל או באופן בלתי תלוי לטפל בחרדה. גישה זו טוענת שבלא קשר לגורמים המקוריים שגרמו להתקף, ניתן ללמד את הגוף והנפש שיטות להרגעה והגברת שליטה עצמית שיביאו לפחות חשש מההתקף וירידה בהסתברות להתרחשות ההתקף. גישה זו נעזרת בטכניקות טיפוליות של הרפיה, דמיון מודרך, היפנוזה, ועוד, זאת כאמצעים להעצמת השפעתו של הטיפול הקוגניטיבי. כמובן שהשיטות הפסיכולוגיות האמורות אינן מנוגדות וניתן לשלב ביניהן. הקריטריון העיקרי לבחירה בגישה טיפולית הוא היקף התופעות ומידת מיקודן וכן כמה זמן הן פעילות ומשפיעות על אורך ואיכות החיים. הגישה הרפואית-תרופתית אינה מניחה בהכרח הנחות לגבי סיבות התופעה אלא יוצאת מנקודת הנחה שמסיבה כזאת או אחרת נוצר חוסר איזון כלשהו שניתן לתקנו באמצעות תרופות. במצבי חרדה חריפים רצוי להיעזר בתרופות בשילוב עם הטיפול הפסיכולוגי. יש להדגיש שהטיפול התרופתי אינו משנה את מקור הבעיה ולכן הפסקת התרופות תחזיר פעמים רבות את החרדה. הטיפול הפסיכולוגי נועד לעשות שינויים בנטיות ובהרגלים האישיים כדי למנוע את תופעות החרדה הפוגעות באיכות החיים לטווח הארוך. באופן אישי אני דוגל בשילוב שיטות הטיפול השונות. למשל, פעמים רבות נוקטים בטיפול קוגניטיבי התנהגותי אך גם שם חשובה ההבנה העמוקה והדינמית של הנפש. באותו אופן, שילוב של טיפול בפסיכותרפיה עם טיפול תרופתי במקרה של התקפי חרדה חריפים יכול לעיתים להיות יעיל יותר מכל אחת מהשיטות בנפרד. מומלץ להתייעץ עם פסיכולוג כדי להחליט על דרך הפעולה הנכונה ביותר. ד"ר אורן קפלן, פסיכולוג קליני
שלום רב לך, הבעיה אותה מציג הינה תופעה נפוצה באוכלוסיה. הטיפול בבעיה הוא בדרך כלל תרופתי וברוב הפעמים כדאי לשלבו בטיפול פסיכותרפויטי. ממחקרים ומהפרקטיקה עולה כי גישת הטיפול שנמצאה יעילה בטיפול בחרדות היא הגישה הקוגנטיבית-התנהגותית. יש פתרון לבעיותיך, וחבל שאתה מתמודד עימן כל כך הרבה שנים ללא ניסיון להקל. פנה לפסיכיאטר לצורך איבחון והתאמת טיפול תרופתי, והתייעץ עימו לגבי הוספת טיפול פסיכותרפויטי. בהצלחה, טלי פרידמן