תוצאות חיפוש עבור מיקרוסקופ

כל מה שאת מתארת נורמאלי לגמרי ותקין, כולל תדירות האוננות (למה כתבת בלבד?) וצורת הזרע. הזרע עשוי להשתנות מבחינת צבע, ריח, טעם, מרקם ועוד כהנה וכהנה. יכול להיות לבן, אפור, שקוף, אפרפר ואף צהבהב. יכול להיות מיימי ונוזלי מאוד ויכול להיות צמיגי וגושי. וכן הלאה. זה תלוי בתכיפות ההתרוקנות, במה אכל ו/או שתה ועוד כהנה וכהנה. צורת הזרע ומרקמו אינה מעידה על מידת הפוריות. את זה ניתן לבדוק רק תחת מיקרוסקופ.

ההכנה לחג הפסח זהו "חג חומרי הניקוי" ויש להיזהר בעין בעיקר מחומרים עם PH נמוך כגון: מי אש וחומרים לניקוי שומן. מומלץ לנקות עם משקפי מגן. במידה וחודר חומר ניקוי לשטוף היטב את העין במים ולנסות להפוך את העפעף ולשטוף את העין בחלק הפנימי. לפנות מיד לרופא עיניים. בדר"כ הכאב והסימפטומים הרב יותר חמים. לעין יש רפלקס מחום של שפשופים של אפיתל הקרנית, הוא הממצא השכיח . הטיפול הנדרש בדר"כ משחה ותחבושת. נדיר ביותר שתיהיה פגיעה כלשהיא בראיה, רק במקרים קיצוניים ביותר.

שלום רב ממה שכתבת לא ניתן להגיע לאבחנה, אבחנות באורטופדיה נעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית, בדיקה והתרשמות מצילומים נפיחות ברגל יכולה לנבוע מהמון סיבות בין היתר יכול להיות קשר לברך, לבעיות הירך, בנוסף נפיחות יכולה להיות מבעיות ורידים ,למפה וכלי דם, תרופות, אי ספיקת כליות, בעיות הורמונליות שונות, זיהום וכולי יש לבצע בירור האם הנפיחות היא בברך או מחוץ לברף, בנוסף יש לברר מה הגורם לנפיחות – האם בעיות ראומטיות , האם דלקת כל שהי, או אחר כגון קרע של המניסקוס או שחיקת ברך או אחר , כל זאת ניתן לעשות לאחר קבלת היסטוריה רפואית ובדיקה צילומים אני לרוב מעדיף לפענח בעצמי , צילומים יש לשפוט בהתאם להיסטוריה הרפואית והבדיקה הפיסיקלית, לא פעם ישנם פענוחים של צילומים תקינים אשר לבסוף מתבררים כלא תקינים כששופטים אותם כאמור לבדיקה הפיסיקלית וההיסטוריה הרפואית נפיחויות חוזרות בברך ובייחוד נפיחות דו"צ צריכה להחשיד בכיוון מחלה ראומטית , בדרך כלל נלקח נוזל מהברך ונשלח לבדיקה תחת מיקרוסקופ ולבדיקה במעבדה ספירת תאים וכימיה. בנוסף יש צורך לבצע בדיקות דם מכוונות לאבחון בעיה ראומטית. במסגרת הבירור יש אולי צורך בבדיקת רופא עיניים לשלול אובאיטיס יש צורך לבדוק אם הנפיחות היא בתוך מפרק הברך או מחוץ לו, אם הנפיחות היא מחוץ למפרק הברך יכול זה להצביע על הצטברות של דם מתחת לעור- המטומה. אם הנוזל הוא תוך מפרקי יכול זה להעיד על בעיה בתוך סטורטוקרות הברך כגון מניסקוס, רצועה , עצם או סחוס. נוקשות במפרק הברך יכול להיות עקב שחיקה של הברך, הסיבות לכך הן רבות- היוצרות זיזי(עצם בתוך הברך), דלקות בסטרוקטורות של הברך, נוזל תוך מפרקי, עיבוי של מעטפת המפרק –עיבוי סינוביאלי ועוד סיבות רבות חשוב לקבל היסטוריה רפואית יכול זה לכוון לכיוון האבחנה, לדוגמה חבלה לברך שגורמת לכאב חד ונשמע בה צליל קליק בדרך כלל מדובר בקרע ברצועה הצולבת הקדמית, אם כי לא ניתן לשלול המון סיבות אחרות. קרע ברצועה בדרך כלל מלווה בנפיחות תוך מפרקית(נוזל בברך), כאבים וקושי בתפקוד המפרק בברכה ד"ר בנימין בנדר www.drbender.co.il

יתכן ועדיין נשאר זיהום בתעלות, ויתכן גם שיש סדק בשן. אם טיפול השורש מתבצע עם מיקרוסקופ קל יותר לאבחן. במידה ולא, אז לסיים את טיפול השורש ועדיין לא להתקדם לכתר אלא לקיים מעקב

שלום רב לאמא, וריקוצלה היא בעיה שכיחה - כ- 15% מהנערים. האבחון העיקרי הוא בבדיקה גופנית על ידי הרופא. חשוב להבין האם הוריקוצלה גורם להפרעה ביצור הזרע - לכן הומלץ על בדיקת זרע. לעיתים ישלח הרופא לבדיקת סונר (אולטראסאונד) דופלר של האשכים - על מנת לראות טוב יותר את הוריקוצלה ואת האשכים. לא תמיד נדרש טיפול בוריקוצל. טיפול מומלץ בעיקר במקרים בהם קיימת פגיעה בתפקוד האשך. ניתן לבצע את הטיפול על ידי ניתוח או צינתור. רוב הטיפולים המבוצעים הם על ידי ניתוח. בגברים צעירים ובריאים נראה כי הסיכון בהרדמה הוא קטן יחסית ולכן, רבים אינם נרתעים מניתוח. ישנן שיטות ניתוח שונות - קשירה גבוהה של הורידים המורחבים, קשירה מפשעתית וניתוח מיקרו-כירורגי בסיוע מיקרוסקופ ניתוחי. כדאי לקרוא וללמוד על השיטות, על היתרונות והחסרונות, ולבחור את השיטה המתאימה לכם. טיפולים רבים בוריקוצלה מבוצעים ברפואה הפרטית - בעיקר בגלל התור הארוך ברפואה הציבורית - שכן לא מדובר בניתוח דחוף או מציל חיים. ברפואה הפרטית ניתן לבחור כל שיטת ניתוח לפי רצונכם, בעוד שברפואה הציבורית מבוצע סוג הניתוח המועדף על ידי המנתח - שהוא אינו לבחירתכם. תוכלי לקרוא עוד על וריקוצלה ועל הטיפול בו בקישור הבא: http://www.doctal.co.il/?page_id=13888 בהצלחה בטיפול, ד"ר רענן טל

שלום עינת, מה שלומך? אני אתחיל בגילוי נאות ואומר שאיני מבצע ניתוחים בשיטת MOHS, ובהחלט יש לשיטה הזאת יתרונות במצבים מאוד מסויימים ועבור גידולים מסויימים. באופן כללי, אני חושב שאבחנה של DFSP צריכה קודם כל להיות מנוהלת ע"י כירורג אונקולוג מנוסה עם סרקומות, ואז גם אם נלקחת החלטה לבצע ניתוח MOHS, זה נעשה לאחר הערכה מקיפה ומעמיקה, ומותאמת לסיטואציה הנתונה. אחרי הגילוי הנאות הזה, אגיד שדווקא בסיטואציה של DFSP (סרקומה עורית שיודעת להתנהג באופן אגרסיבי מאוד מקומית, ולערב גם רקמות עמוקות) – יש חסרונות רבים לביצוע MOHS לדעתי. אנסה לעמוד על כמה מהם כאן: קודם כל, DFSP זה גידול שנוטה לחדור לעומק הרקמה, ולערב רקמות עמוקות יותר מהשכבה השטחית של העור, לעיתים מערב גם שרירים ואפילו עצם (כשהוא חודר עמוק יותר). טכניקת MOHS נועדה ופותחה כדי להתמודד עם שוליים היקפיים של גידולים עוריים, ועם עומק יחסית דק של רקמה מתחת לפני העור. כשניתוח מחייב כריתה עמוקה יותר, הטכניקה הזאת הופכת לפחות מתאימה, וסביר שלמבצע הטכניקה יש פחות נסיון בכריתות עמוקות יותר עם מעורבות של רקמות רכות. שנית, ב- MOHS יש תלות גדולה מאוד ביכולת של מבצע הבדיקה להסתכל על הרקמה שנכרתת תחת מיקרוסקופ, ולזהות תאי גידול כדי לדעת מה מצב השוליים של הכריתה, והאם צריך לכרות עוד רקמה. הבעיה האמיתית היא שכדי לזהות תאי גידול מסוג DFSP, דרושות בדיקות פתולוגיות יותר מעמיקות (מה שאנחנו מכנים בכותרת-על "אימונוהיסטוכימיה"), ומדובר בבדיקות שאין שום דרך לבצע בזמן אמת תוך כדי הפעולה. בנוסף, צורת הצמיחה של הגידול היא מאוד לא טיפוסית, ותאי גידול קטנטנים יכולים להסנין את רקמת השומן ולהקשות מאוד על מבצע הבדיקה לזהות תאי גידול. ומאותם נימוקים – DFSP הוא גידול נדיר, עשרות בודדות של מקרים בשנה בישראל, והכלל היסודי ביותר בניתוחי MOHS הוא שהניתוח מתבסס על הנסיון של המבצע ויכולתו לזהות את תאי הגידול ב"זמן אמת", הנסיון הזה מוגבל יותר כשמדובר בגידול נדיר. נימוק לא פחות חשוב מאלו שנאמרו למעלה, הוא תת-סוג של DFSP שנקרא Fibrosarcomatous DFSP, וזו לא רק סמנטיקה – מדובר בתת-סוג אגרסיבי הרבה יותר שמחייב התייחסות אחרת. ישנם נתונים קריטיים עבור הצוות המטפל כדי לקבל החלטות טיפוליות, שניתן לקבל אותם רק מכריתה מלאה ושלימה של הגידול (מה שנקרא "מקשה אחת"), וניתוח MOHS פשוט לא מאפשר את זה (הגידול נכרת הרבה פעמים בחתיכות, עם קושי להעריך את הארכיטקטורה השלמה של הגידול). בתהליך הזה יכולים "ללכת לאיבוד" ממצאים שימנעו למשל ממטופל לקבל לאחר הניתוח קרינה, בסיטואציה בה יש בכך צורך של ממש. וכדי להקשות עוד על הפרוצדורה בקונטקסט של DFSP, בגלל היקף הכריתה המתחייב לרוב בגידולים מהסוג הזה, ותבנית הצמיחה והחדירה של הגידול לרקמות ההיקפיות – היתרונות כביכול של MOHS ברמה הקוסמטית כמעט ואינם קיימים, ובאופן אישי ראיתי כמה מקרים שבהם התוצאה הסופית הייתה לכל הפחות לא אופטימלית. ולבסוף, הטיפול בסרקומות למיניהן (ומדובר בעולם ומלואו של מחלות שונות עם ביולוגיה שונה) מחייב טיפול במסגרת צוות סרקומה ייעודי ומנוסה, הדבר משנה לחלוטין את הפרוגנוזה וסיכויי ההחלמה, והדבר מגובה במחקרים רבים שנערכו בנושא. אני חושש שניתוח MOHS בסיטואציה של סרקומה במקרים רבים נעשה מחוץ לצוותי עבודה מומחים לסרקומה, ויכולות להיות לכך בעיות. לסיכום אגיד שאיני שולל לחלוטין את הטכניקה בהקשר של DFSP, היא בוודאי טובה ומצויינת לגידולים מסויימים כמו SCC או BCC (הרבה פחות מומלצת למלנומה, יש לציין), אבל במקרים מאוד מסויימים ולאחר הערכה יסודית. כמובן שמוזמנים בחום להגיע אלי למרפאה לפגישה והערכה יסודית, ונוכל לדון על הדברים ברמה הפרקטית ובאופן שמותאם אישית לסיטואציה של אימך. שתהיה הרבה בריאות! ד"ר מני ברכה.

ריכוז קראטינין בדגימת שתן בפני עצמו הוא חסר משמעות. RBC -תלוי בערכי היחוס של המעבדה. אם יש ספק שתן לבדיקת מיקרוסקופ

אם בדיקת רהופא לא העלתה ממצאים אז סביר להניח שאין , בכל מקר הייתי מציע בדיקת רופא אא"ג שיש לו מכשיר מיקרוסקופ שיוכל לראות טוב יותר

שלום התשובה לשאלותיך מעט מורכבת, ניסיתי לענות עליהן ולהלן תשובתי: כולסטאטומה הינה מצב בו עור צומח בתוך האוזן התיכונה והמבנים שסביבה (בינהם עצם המסטואיד), מקום בו לא אמור לצמוח עור. כולסטאטומה מתפתחת עקב מצבים בהם המנגנון של איוורור האוזן התיכונה לא תקין ועור התוף שוקע פנימה והעור של עור התוף צומח פנימה. באופן נדיר מתפתחת כולסטאטומה עקב מצב מולד. ללא טיפול גורמת המחלה להרס מבני האוזן וזיהום. עלולה להרוס את המעטפת של האוזן, כלומר עלולה לחדור לחלל התוך גולגולתי ולגרום לזיהומים מסוג דלקת קרום המוח, או לחדור לצוואר. כלולה לפגוע במבנים כמו עצב הפנים או לפגוע בשבלול של האוזן ולגרום לליקוי שמיעה. את עצמות השמע, כמעט תמיד כולסטאטומה הורסת במידה כזו או אחרת ולכן נוצר ליקוי שמיעה שמקורו בפגיעה בעצמות השמע מבלי שניפגע השבלול של האוזן. הטיפול הוא ניתוחי ואין טיפול שאינו ניתוחי. המחלה הינה מחלה עקשנית ונוטה מאוד להתפשט. כמו-כן נטיית המחלה לחזור גבוהה מאוד. הסיבה להמצאות מחודשת של כולסטאטומה לאחר שנראה כי הוסרה לחלוטין בניתוח הינה מכיוון שנשאר באוזן מקטע מיקרוסקופי של כולסטאטומה שלא ניתן היה לראות אותו בעת הניתוח, או מכיון שעור התוף שוקע מחדש עקב הבעיה של החולה עצמו שעליה לא ניתן לשלוט והוא מפתח מחדש את התופעה של שקיעת עור תוף. כולסטאטומה חוזרת בשיעור של 30% בממוצע בכלל האוכלוסייה הסובלת כולסטאטומה. לכן בחלק גדול של המקרים משמעותו של הטיפול הניתוחי הינו יותר מאשר ניתוח אחד. המעקב אחרי הניתוח הינו קודם כל במרפאה בעזרת מיקרוסקופ. בבדיקה זו ניתן לראות אם עור התוף שקע ואם מתפתחת מחדש כולסטאטומה, ולנתח כאשר צריך בטרם התפתח זיהום או סיבוכים מיותרים. מעקב בעזרת מיקרוסקופ אינו מגלה באם נישאר מקטע נסתר של מחלה בתוך האוזן, מעבר לעור התוף אשר שוקם בניתוח. את זאת ניתן לזהות בעזרת בדיקת MRI מיוחדת לכולסטאטומה – בתנאי שהאוזן לא מזוהמת (כאשר האוזן מזוהמת בדיקת ה MRI אינה מדוייקת ולא ניתן להיסתמך עליה). בעבר, בטרם פותח ה MRI הנ"ל, אכן היה מקובל לבצע שני ניתוחים כדי לגלות מיקטעי כולסטאטומה שצמחו לאחר הניתוח שבוצע ושאותם לא ניתן לראות בבדיקה במירפאה. כיום אין צורך לבצע אוטומטית ניתוח חוזר אלא יש לבצע MRI כשנה לאחר הניתוח ולהמשיך לעקוב בעזרת MRI ובדיקה במירפאה. לא ניתן לומר אחרי כמה שנים אין יותר צורך במעקב. בכל מיקרה מדובר בהרבה מאד שנים. לגבי מדדים להצלחת הניתוח, הללו קשורים למטרות הניתוח. מטרות הניתוח הינן קודם כל להגיע לאוזן בטוחה מבחינה רפואית כללית (מניעת סיבוכים מסכני חיים, מניעת זיהומים חוזרים באוזן, מניעת פגיעות במבנים חיוניים וכו') – במטרה זו חייבים להצליח תמיד, כלומר גם אם חזרה מחלה יש לסלקה ורצוי מאד – בטרם התפתח זיהום פעיל. שיעור ההצלחה מבחינה זו בכירורגיה קפדנית הינו מאד גבוהה בתנאי שמתקיים המעקב הקפדני במירפאה כמתואר קודם לכן ובתנאי שישנו מעקב בעזרת בדיקות MRI לפי המלצת הצוות המנתח. מטרה נוספת הינה להגיע לאוזן נוחה – כלומר אוזן שניתן למנוע בה אפילו זיהומים קלים. מטרה זו קשה הרבה יותר להשגה, ולו רק משום שאוזן בה עור התוף נוטה לשקוע (גם מבלי שמתפתחת כולסטאטומה) נוטה לזיהומים. אולם אם המטופל מקפיד על הוראות הצוות המנתח גם מטרה זו ניתנת להשגה. ומטרה שלישית הינה השגת שמיעה טובה ככל האפשר, אם בעזרת תיקון כירורגי של עצמות השמע או בעזרת מכשירי שמיעה, רגילים או מושתלים. מטרה זו ניתנת להשגה אולם כמובן שנידרשת הענות של המטופל שכן הצלחת שיקום שמיעה ניתוחי על ידי שיקום של עצמות השמע תלויה בגורמים רבים מאד בין השאר במצב עצמות השמע ומידת ההרס שלהם על ידי המחלה ונטיה של עור התוף של המטופל לשקוע. גורמים אלו אינם ניתנים לשליטה. הרבה מאד מטופלים מסרבים להשתמש במכשירי שמיעה והאוזן נותרת ללא שיקום שמיעה. בברכה פרופ לונץ

שלום מירי, היית אצל רופאת משפחה עקב תחושה של פקק באוזן ימין. קבלת טיפות לטיפול בשעווה צרומול ותחושת האי נוחות אכן עברה. אחרי שבועיים שוב אותה תחושה וכאילו תקוע שם משהו. הלכת לרופא אף אוזן גרון שמצא המון שעווה בשני האוזניים וטיפל עם שטיפה עם מזרק עם מים. באוזן השנייה ניסה פעמיים ולא הצליח. הוא נתן לך טיפות איר קאר לאוזן השנייה ולקרומיצין. לדבריך את מרגישה חצי חירשת. לגבי דאגתך, שטיפת אזנים עם מזרק נעשית ע"י מספר רופאיםם ויש המנקים האוזן תחת ראיה ישירה עם עניבה או סקשן. ממליץ כי אם הבעיה ממשיכה, תפני שוב לרופא ואם יש הרעה - אפילו לחדר מיון בהמלצת רופא לניקוי האזן תחת מיקרוסקופ. גיוס קל

שלום גל, ד"ר לוריא הנו קולגה שלי ובהחלט מומלץ.

הכותרת שמסרת היא חסרת משמעות ומצביעה על כך שביקרת אצך רופא ללא כל התיחסות לממצאים. אך באופן עקרוני כשקיימת כפי שכתבת אי סדירות בצוואר הרחם או ממצא לא תקין בבדיקת PAP שיגרתית, מומלץ לבצע קולפוסקופיה שזו בדיקה להסתכלות טובה יותר על צוואר הרחם וביצוע ביופסיה לפי הצורך. במרבית המקרים אין מדובר בתהליך משמעותי ומסוכן ולבדיקה אין כל סיבוכים.

שלום. קודם כל צריך לעשות בדיקת מיקרוסקופיה של השתן ולראות אם באמת מדובר בכדוריות דם אדומות. הבדיקה לדם בשתן היא מאוד רגישה ולפעמים היא מזהה תוצרי פירוק של חלבונים שהיו בתאי דם כתאי הדם עצמם. MRU פחות מדוייק מ-CT ךהערכת גידולים בשופכנים ובכליות, מפני שקשה מאוד לשכב ללא תזוזה במהלך הבדיקה (שהיא משמעותית ארוכה יותר מ-CT). התזוזות גורמות לטשטוש התמונות שמקבלות ולכן גם לקושי בפענוח שלהן.

סביר להניח שהכל תקין

ראשית לצלם את שן 26 כדי לראות שאין בעיה עם טיפול השורש. לבצע צילום נשך לראות שאין בעיה בשיניים עליונות אחרות. להתיעץ עם רופא המשפחה או עם א.א.ג לגבי תרופות להורדת גודש בסינוס כגון nussidex

1. זה לא גורע מאיכות הטיפול 2. לוקח מספר ימים עד שהרגישות בלעיסה חולפת. נסה לקחת שלוש פעמים ביום כדור advil. liq. gel

כאב בניקוש ולעיסה מרמז על משהו לא תקין בשן. או שמשהו בטיפול השורש לא תקין או סדק בשן. כל עוד אי הנוחות קיימת אין כל הגיון להמשיך ולהשקיע כספים בשן הזאת.אני מבין שמתוכנן גשר על השן הזאת ועל שן הבינה , שגם זה לא פתרון מקובל. ממליץ כרגע לא לעשות כלום אלא לעקוב אחרי השן

לפעמים אנחנו עושים כמיטב יכולתנו כרופאים, ועדיין לא פתרנו את הבעיה. אני משער שאם זה היה הפה שלי, אחרי כל הטיפולים והכסף שהוצאתי ועדיין סובל, הייתי עוקר את השן. חפש בגוגל ד"ר ואדים רייסר, כירורג פה ולסת ולך להתיעץ איתו

פרנכימה דקה מבטאת פגיעה כרונית כלייתית. אם יש אי ספיקת כליות זה יכול לגרום או לתרום ליתר לחץ דם.

היי, נוגדנים אינם בהכרח מבשרים אבחנה של לופוס, אלא אחד מהקריטריונים לאבחנה, שמבוססת על מקבף פרמטרים, ביניהם ממצאים בבדיקה גופנית ומספר בדיקות מעבדה. ANA חיובי (נחשב מעל 1:80) בערכים לא גבוהים יכול להיות בכ15% מאוכולוסיה בריאה, נתון שמחזק את שכתבתי בפסקה הקודמת (בדבר הצורך במספר קריטריונים לאבחנה). בהצלחה

יש כמה בדיקות שנהוג לעשות: 1 ללכת למומחה לטיפולי שורש שינסה לראות עם מיקרוסקופ טיפולי לראות אם יש סדק. 2. לבצע הדמיית cbct בנסיון לראות אם יש סדק

ראשית הסבירות שלבחור בן 33 יש גידול היא מאד קטנה, שנית בדיקת הדיפ סטיק (מה שהוא עשה) היא מאד רגישה ולא תמיד אמינה. גם נוכחות זרע בשתן עלולה לגרום לסטיק חיובי. לכן נהוג לחזור כל הבדיקה. וגם לשלוח שתן לבדיקת מיקרוסקופ להוכיח שמדובר בכדוריות אדומות. שלישית גם אם היתה המטוריה מיקירוסקופית, יש לעיתים מופע חולף הנקרא transient אחרי פעילות גופנית למשל שאין לה השלכות או משמעות . בקיצור להירגע.

לארז שלום רב, נא פנה למרפאה הקרובה למקום מגוריך לצורך התקנת סתימה זמנית. במקביל, נסה להקדים את תורך להמשך טיפול. בברכה, ד״ר אביטל מתן

שון שלום, מיקום הרגישות שאתה מתאר מתאים ל-TENNIS ELBOW, מצב בן ישנם קרעים מיקרוסקופים באחז בשרירים המיישרים בעצם הזרוע. מצב שני ה-US אינו תומך בכך ולכן יש להיבדק שוב לעניין זה. צריך לזכור שבדיקת ה-US אינה מדוייקת ב-100% וישנם מקרים שהיא "מפספסת". לגבי EMG - אינני מבין מדוע האורטופד שבדק אותך חשב שיש צורך להשלים את הבדיקה, אך לא הייתי חושש מלבצע אותה. לא מדובר בבדיקה מסוכנת, רק מעט לא נעימה, אבל נותנת מידע לגבי פגיעה עצבית שעלולה להיות. כעת יש בעיה באבחנה שלך ולכן קשה להמליץ על טיפול, אך אם אכן מדובר ב-TENNIS ELBOW, הרי שמדובר במצב עקשני שיקח מספר חודשים עד שיחלוף. בינתיים ניתן להיעסר בפיזיותרפיה וסדים או זריקת סטרואידים מקןמית. בברכה, ד"ר יהודה