תוצאות חיפוש עבור טיפול-בהצפה

הי לכולם .. אודי שמחה שחזרת מקווה שנהנית ..אישית החופש כאן הפעם עשה לי ממש טוב . מהמרחק יכולתי יותר לראות מעבר לכאב. להבין יותר את כל הצדדים של כולן . מבחינתי זה עניין של כבוד הדדי . אנחנו קבוצה וקבוצה מורכבת לא פשוטה כואבת מלאה בבאגים ושיחזורים. כשכל טריגר יכול להפעיל טריגר אצל אחרת . אני חושבת שמכוון ואנחנו שונות הפגיעה שונה החוזקות של כל אחת מאיתנו שונות ...גם הטיפול בנו שונה. כך שמה שנכון למטופל אחד לא בהכרח נכון למטופל השני .יתרה מכך לעיתים אנחנו פשוט עדין לא שם ...זה לא אומר שאם אנחנו מתנגדים למילים של האחד זה מבטל אותם,זה אומר שזה לא נכון לנו באותו הזמן . עכשיו בקשר אלי למקום כאן ולפיצוץ הזה שהשאיר אותי מפורקת. ניסיתי להסביר את עצמי רק שהייתי במקום מעורבב עם שיחזור מה שהביא למצב קרבני (תוקפני או נמחק ) עכשיו במרחק אני אנסה להסביר ...מה שחשתי כאן לאורך כל הזמן הזה ,זה חוסר כבוד לכאב שלי.. גם אני אשמה נתתי לזה יד והייתי שותפה למילים "מקיאה "וכאלה ... אז לא אני לא בגלישה פסיכוטית אני לא כותבת תחת חומרים ממממכרים ואני בטח לא בשגעון . אני כותבת את הכאב הרב שיש בתוכי. הכאב שעולה, בגלל היותו ממודר ממני עולה בצורה מאוד גולמית .יחד עם זאת בגלל היותו באינטרנט יש בו מבחינתי יתרון כי יש כן בלימה ומעצור מהסיכוי שיזהו אותי ..וכך יוצא שזה רק טיפה מהכאב ואני מסוגלת להתחבר אליו ולהביא אותו לטיפול לעבודה משותפת . כשהיה הפיצוץ ההוא שירה שאלת מה הצורך של כל אחד מהפורום זה הצורך שלי .. האמת וזה ישמע לכן אולי מוזר לא אמיתי אבל אני גם לא מצפה לתגובות כבר מזמן שלא ....הצורך הוא פשוט להניח את זה ואז כשאני קוראת את זה אני יכולה להתחבר לזה . אז למה לא לעצמי כי יש צורך בזר השלישי שמחבר בניינו יש לי צורך בעד הזה שיראה ...ובאינטרנט גם כשאין תגובה יש עד ...בנוסף המקום זמין תמיד ואני יכולה לכתוב בשעות שלכל גורם תמיכה אחר אני לא אכתוב ועכשיו לקונפליקט הכואב ....קראתי, ראיתי מה הכתיבה שלי גורמת לאחר ,צר לי על כך באמת ואני גם הכי מבינה בעולם . נראה לי וזה בגדר רעיון אשמח להקשיב להיבטים /רעיונות אחרים . כדי שאני לא אמחוק את עצמי (כן יש לי מקומות אחרים לכתוב בהם אבל זה מוחק אותי מכאן ) וגם לא אכאיב לשני. אני מוכנה לקחת באחריותי לסמן את ההודעות האלו שניכתבות מתוך הצפה ריגשית בטריגר ... גם על השני מוטלת האחריות אם לקרוא הודעה כזו או לא ... אנחנו אנשים מבוגרים ויש לנו גם את האחריות לשמור על עצמיינו . אני יודעת שזה לא אידאלי אבל זה נראה לי אמצע הוגן ושומר ומכבד אותי ואת השני .. סוריקטה את מכולם חשובה לי דעתך ...אבין גם אם לא תגיבי . תודה אודי על המקום הזה שמאפשר כל כך הרבה צמיחה ותהליכים

שלום רב. השתתפתי השבוע במפגש של ריברסינג rebirthing. התהליך מתבצע ע"י שעה שלמה של שאיפות עמוקות ונשיפות מהירות, באופן תמידי וללא הפסקה. לא אכנס לתאור היתרונות עליהם מצהירים מעבירי הסדנא, ולדבריהם אין בכך שום סיכון שהוא. בעת התהליך חשתי כמו רבים אחרים שינויי חום/קור בגוף, חלק מהאנשים חשו סחרחורת כמו גם כאבים בגפיים ובלסת. כמי שצלל בעבר זכרתי שלעודף חמצן יש גם חסרונות ואולי אף סיכונים. לדעתי יש פשוט הצפה של הגוף בחמצן והרעבה של הגוף ב-CO2 והדבר מוביל לחוויות שונות. השאלה שלי היא האם יש סיכון בפעולה כזו ? תודה

חלמתי שמגיע אלי לעבודה מישהו שאני צריכה לתת לו שירות (לא מישהו שאני מכירה מהעבודה) והוא נוזף בי שלא עשיתי את העבודה כהלכה (הנזיפה לא קשורה לתחום עיסוק שלי היום). בשיחה אני יושבת כנועה ולא מתמרדת. בשלב כלשהוא הוא משאיר את הפאלפון והולך ואני מצליחה לראות דרך הפייסבוק שיש איזה אסון במסעדה שהוא ישב בה (לא זוכרת אם הצפה או אלימות). אחרי כמה דקות הוא מגיע עם עוד 3 חברים אלי ויושב בסלון. פתאום אני אוזרת אומץ להגיד לו שזה לא לעניין שהוא הופך את הסלון שלי לחדר מסיבות ומסלקת את כולם בצעקות שלא אופיניות לי.

היי רציתי לדעת מהי הדרך הכי טובה להתמודד עם עומס והצפה של רגשות שכבר לא יודעים מה לעשות ואין מוצא רק בורחים לאינטרנט ואז זה רק מחמיר.... אשמח לתשובה תודה רבה

הי, מרגישה לא מסונכרנת. ניסיתי לפתוח הודעות מלא פעמים ונמלכתי בדעתי. כתבתי ומחקתי ושוב ושוב ועינייך הרואות רשמתי תגובות בראש מעורפל ותו לא. ורציתי לומר שגם אני פה. ואני לא כזאת חזקה או חסונה או עמידה. וגם אני מאד פוחדת וזועמת ובודדה (יפה לי שהצלחתי לאתר רגשות אחרי כמה ימי ניסיון). בורחות לי צרחות. ולא עברתי את התופת הנוכחית על בשרי ובחוויה ישירה. בזמנים שכאלה אומרים לנסות לחפש את הטוב ולנסות להטות משקל גם לכיוון הזה, לתפקד כמה שניתן בדומה לימים רגילים, כלומר למצוא את הפעולות המוכרות והבטוחות. ואני יודעת, הרי כך אנהג עם זאטוטים בימי החולי שלהם, למשל, כאשר כן ישנם שיבושים. כך מצאנו לנו דרך בזמן סגרי הקורונה. ועדיין, אלו בקטנה יחסית. מזמינה את כולם להצטרף ולרשום מה כן מצליחים. עד לפני כשנה ברגיל שלי הייתה, בין השאר, פעילות מתמדת. הכאבים בגוף, עוד לפני הקטסטרופה די שמו לכך גבול. מוצאת את עצמי עם הגבלה. כך שעכשיו הכלים שהיו לי נחסמו באופן כלשהו. מבאס. כן ניסיתי לצאת קצת לראות אור שמש אמתי, מבלי להתרחק מהבית. ניסיתי לראות פרפרים, ללטף חתולים. איכשהו מרגישה חסרת תועלת. אם קודם הייתי רצה לסייע ולתרום וכך, אולי, לנסות להרגיש משמעותית, עכשיו הכאבים בגוף יוצרים עכבה. וכנראה שהאיש שסייע לי נפשית טרם בחר רילוקיישן והוא ישוב. בכל מקום מסוכן לנו עכשיו. אפילו לא יודעת אם אוכל לחזור לעבוד. אבל מנסה לבדוק האם ניתן להביא את הגוף למצב שארגיש יותר תקווה להמשך. וכל כך לא רציתי להגיע לנקודה של 'אמרנו לכם'. שאז תהיה כבר שתיקה רועמת. והכל מתגמד. כרגע סוף שבוע, ובראשון - אם נהיה כאן - שבוע טוב. סוריקטה

מגיל מאוד מאוד צעיר, אני זוכר שנמשכתי לבנות בצורה מאוד חזקה, מבחינה מינית ורומנטית. כיום אני בן 20 וממש לא מזמן, שמתי לב שאני נמשך מינית לבנים (אך לא רומנטית) ובמקביל, המשיכה המינית לבנות ירדה באופן משמעותי.(הרומנטית לא) חשוב לציין שאין לי שום בעיה עם המשיכה לבנים, אך אני מרגיש ריק וחוסר, עכשיו כשהמשיכה המינית לבנות ירדה, אחרי הכל, זה חלק גדול מהזהות שלי, חוויתי עם זה חוויות ואני מתגעגע להרגשה הזאת. (יש לציין כי היא עדיין קיימת, אך ברמה מאוד נמוכה) רציתי לדעת האם זה אפשרי להחזיר את המשיכה המינית שלי כלפי נשים שהייתה לי פעם. לדוגמא דרך טיפול מקצועי..

שלום, החלום הראשון התחיל בחדר בבית שלי, במקום רצפה היה פשוט מים, ומסביב למים קופסאות צמודות לקירות ואני עמדתי עליהן, קפצתי מקופסה לקופסה בניסיון להגיע לצד השני, אבל הפלתי דברים והרגשתי שאני עומד ליפול אז הפסקתי, הסתכלתי על המים לראות אם יהיה מסוכן ליפול משם, בהתחלה לא ראיתי כלום, עד שראיתי תנין, ענק, ומשם החלום התחיל להיות מאוד מוחשי, חלקים מהתקרה שהיו עשויים מעץ החלו ליפול, גם על התנין, ואז כריש בא ונשך אותו, ואחרי זה פשוט הייתי במים, והתחלתי לחשוב שאין טעם להאבק, שאין לי מה לעשות, התנין והכריש במים איתי ואין לי איך להיחלץ אז כדאי פשוט לוותר, ניסיתי להאבק במחשבה הזאת, עד כדי כך שהערתי את עצמי.

שלום עירית. אמנם כתבתי בפורום כבר אבל בלי שום קשר על מה שכתבתי אשמח לקבל טיפ איך אפשר לצאת מהצפה רגשית. אני מרגישה שאני יותר מידי מתעסקת במחשבות שליליות ואני רוצה לחזור לשמחת חיים שהייתה לי איך עושים את זה? אני ממש אודה לך עם תוכלי לענות לי וסליחה על ריבוי השאלות סוף שבוע נפלא

הי אודי וכולם, לפחות מזג האוויר הקיצוני מאחורינו ואולי אפשר יהיה קצת ללגום מהחוץ בשעות היום והאור. הפרחים בגינתנו, אלו שנשרו מיידית עם התחלת השרב, חזרו לפרוח. הרס מסויים בגינה (והקבלה למחשבה נפשית) אבל בהינתן תחזוקה - היה שיקום.בשלם - עדיין גינה חיה. כך גם אומר לגבי חתולי החצר שלנו, שסבלו, אך תוחזקו באופן המיטבי בהינתן התנאים. עברנו את זה. אביב יקירתי - ראיתי את הטעויות. זה בסדר. בלחץ ובחרדה וזמני הצפה זה קורה. לא חייבים להתעמק או לחפור עכשיו או בכלל. זה בסדר. העליתי רעיונות מעולמי שבעיקר אפיין את העבר שלי. הם לא חייבים להתאים לכיווני המחשבה שלך, כעת, או אי פעם. 'אבל אני נשאר אני' משפט פשוט לכאורה משיר ילדים, ויכול להיות מורכב כל כך. כתבתי כאן לכמה אנשים על נושא הנפרדות שהוא אישיו נכבד בעולמי, וכנראה אצל רובנו ככולנו כאן ומחוץ. שירה יקרה, באופן מסויים מניחה את דעתי הדפיקה בשעות דמדומי הבוקר על דלתך. מישהו ראה. מישהו שמע את המצוקה והגיב. היו לא פעם הודעות כאן בפורום, של נפשות שונות, ששאלתי את עצמי מדוע אנחנו נשארים רק במרחב המקלדת ולא יורדים למציאות, לפעולה. חטוליתוש - באמת תודה על השיתוף. את סובלת סבל מר ולא הוגן והייתי מבקשת להניח יד על כתף ולתמוך. ינשופון - מידי פעם את ככה מספרת בין המילים על החוזקות והיכולת שלך - ואני נפעמת. מיכל - תחושת הבלבול וחוסר הארגון מעצבנים, אני כל כך מבינה. ועוד חבריה שאני חושבת עליהם, נזכרת בהם, שהיו כאן פעם, או עכשיו - דרישת שלום. מחר שבוע חדש. שנצבור כוחות, שלכם, סוריקטה

שלום חברות וחברים, סוער כאן בימים האחרונים. יש הזמנות לשיח ויש התחלה של דיבור. אני מזמין להעלות, לבדוק, לדבר - תוך שמירה הדדית זו על זו. אצרף תהיה למחשבה: כפי שהודעתי - בשבוע הבא אהיה בתחילת השבוע ואז נצא לחופשה של שבוע (לא אהיה מחובר לאינטרנט). האם יש לעיתוי הזה משמעות? כך או אחרת, אני שמח מאוד לראות אתכן, סוריקטה, במבי, אביב, מיכל, שירה, סנופקין, חטולית, ינשוף, טלאור - מי שהיו כאן, מי ששבו, מי שהצטרפו, ומי שייתכן ולא הזכרתי בשמן - ואת הרצון לגשש, להגיד, לשמוע. גם את הכאב. נוחו היטב ואספו כוחות. נשוב וניפגש בראשון, ובשני ניפרד לשבוע. שמרו על עצמכם, אודי

לד"ר שדות שלום רב! שלחתי לך את תוצאות הביופסיה וה mri המפורט אך כנראה שלא עבר. יש כתובת email שניתן לשלוח? לפי הבנתי יש כמה סוגי אדנומה, ועל פי הבדיקות האדומה שיש לי נראית כמו אדנומה מסוג fnh. 1.האם כשהאדנומה כבר בגודל 9ס"מ רצוי לנתח? (לעיתים אני מרגישה משהו שם אך לא ממש כאב) 2.האם סטלרה בזריקות יכולה לגרום לאדנומה? 3.האם הצפה של ביוב בבית יכולה לגרום לאדומה? (אמנם בבייסמנט אך לעיתים ירדתי למטה עד שניקו הכל). תודה וכל טוב!

ערב טוב , שמי שירי בת 36.5. אשמח אם תוכל לפענח את ה-mri . סוחבת אוסטוכנדרומה מגיל 18 לפני כחודשיים חלה החמרה נפיחות רצינית ,דלקת ובצקת שחלפה לאחר כחודש . כרגע עם כאבים בכתף בעת פעילות פיסית ודקירות בחזה . תודה רבה . סקפולה בחלק עליון-פנימי הודגם תהליך על הגבעול בגודל 1X4.7X3.4 ס"מ. אשר גודל פנימה לכיוון פסגת הריאה. התהליך בעל מרקם הטרוגני עם אזורים בעלי סיגנל נמוך בכל הרצפים. מסביב לתהליך הודגמו שינויים בצקתיים בשרירי דופן בית החזה, בולט אחרי הזרקת גדוליניום. אין עדות לחדירה לחלל בית החזה. לא הודגם הרס הצלעות. הדגמה תקינה של צרור נוירו-ווסקולרי. קרוב לוודאי מדובר על osteochondroma sessile. להערכה נוספת נא לבצע בדיקת CT מכוונת לאזור. המשך בירור במרפאה אורטופדיה אונקולוגית.

הי, עולות במוחי מחשבות על ציפיות, היות שהתחלנו כאן לדבר עליהן. כך אני מרגישה. אתחיל בזה שקיבלתי איזה גאדג'ט. בהתחלה לא ידעתי על מה מדובר, אך ככל שניסיתי ללמוד להשתמש בו, כך גם גיליתי מה ציפיותיי. ומסתבר, שבפועל נכונו אכזבות. התגלו מגבלות. כמו שקורה, למשל, אל פרסומות, כשמגלים שהמציאות לעתים אפילו רחוקה מאד מהגרנדיוזיות שלהן. חשבתי על ציפיות מהטיפול - בזמנו, בעתות קשות מאד ובהיותי באנליזה, הרגשתי זקוקה לעוד ועוד ועוד ועוד ועוד. ופעם אחת, כלומר, שבוע אחד, היה שבוע מלא פגישות, ואף פעמיים באותו יום. ואז - אז למדתי שעד כמה שארצה צפוץ צפוף, הגעתי למכסה, מסה קריטית, וזה כבר היה יותר מידי. אבל טוב שהיה ניסיון במציאות. ציפיה להמשך טיפול נפשי לכל החיים - יש בינתיים. וגם ישנה הבטחה כל עוד אנחנו כאן. ומכאן לפורום - אנחנו, ובפרט אני - מצפים. ולפחות אני חושבת שכאשר כן קורה משהו שהיינו מקווים לו, לעתים זה אפילו מציף. לא תמיד אנחנו יכולים לדעת מראש. מה ציפיותנו? כן, הייתי רוצה שלא יהיה סכר (מה שהסתבר שדבר ממש ממש גרוע), זרימה ושטף. מאידך, הייתי רוצה מנוחה. ארוכה. ויותר. לפרוש ולפנות מקום להשתחרר. בקטע טוב. מניחה שיש מי שמעוניין בתגובתו של אודי בלבד. אבל לכו תדעו מה מתאים בדיוק לאותו רגע. אי אפשר לקלוע, ובטח שלא לכולם ביחד. תרצו לשתף ציפיות, וכן, גם בקשר למקום הזה? שלכם, סוריקטה

שלום, סובל מבעיה מציקה ומגבילה מאוד: בעין ימין: הצפה של דמעות. כשאני מרים את העפעף העליון- צריבה אחרי כמה שניות. כשאני מוריד את העפעף התחתון ומגלה כך את תחתית עין ימין- הפחתה בהצפה ואין צריבה. עין שמאל: בעפעף מבחוץ יש בליטות בגודל ראש סיכה. מבפנים יש תחושה של בליטה/ות כמו גרגר שצמוד לעפעף וזז איתו, מציק מאוד ומשפשף את עין שמאל. בפנטן לתקופה ארוכה לא עזר, וכן סיסטיין ו-ויסקוטירס. (לא עזר גם בעין ימין.) רופא ביצע שטיפת דרכי הדמע במרפאה ואומר שאין חסימה. הבעיה מופיעה תמיד, ומעט יותר לאחר שכיבה, ולא יוצא לכלוך מהעין. כשאני מרים והופך את עפעף שמאל אני לא רואה בליטה מבפנים. נוספו הרבה כלי דם בלובן שבעיניים. א. מה לעשות? ב. שמעתי שאפשר לעשות בדיקה תחת חומר רדיואקטיבי לגילוי חסימות מיקרוסקופיות. האם זה יכול לעזור לי, כגון לעין שמאל? בתודה מראש V

שלום ..כבר חודש אני סובלת מסוגשל טראומה וחרדה קשה מאוד . זה התחיל מהסיפור של הרצח של תאיר ראדה .. כשחקרתי אותו . היה את הסדרה צל של אמת . וכאשר ראיתי את זה קיבלתי חרדה קשה מאוד . והרגשתי שכל מה שהרוצחת אמרה שם גם אני כזאת חס וחלילה .תקופה שלמה היה לי קשה להסתכל על אנשים והרגשתי נורא כיאילו אני שונאת את כולם .(יש לציין שעוד לפני שראיתי את זה הייתי בדיכאון ובעצבים) זה היה בא והולך בא והולך ..לאחר מכן איכשהו הצלחתי להתגבר על זה .. מה שקורה לי עכשיו זה בעצם שאומרים לי משו אני לוקחת את זה ממש רציני .. וחושבת שאני יכולה להיות חולת נפש חס וחלילה ...לדוגמא .. אתמול קראתי בחדשות במקרה על לסביות שהתחתנו .. ולאחר מכן הרגשתי רע מאוד כיאילו אני גם יכולה להיוצ ככה חס וחלילה . והיום קמתי עם הרגשה שאני גבר וזה גורם לי להרגיש נורא .אני לא מבינה מה עובר עליי . למה זה קורה לי ?!ההרגשה הזאת תעבור??? זה גורם לי להרגיש נורא . אני מרגישה אבודה תעזרו לי בבקשה ( בגלל הדיכאון שלי אימא שלי קנתה לי תרופה מצמחים נגד דיכאון ..) בת 17

שלום רב! אני בת 23, בריאה בד"כ שלאחרונה התגלתה אצלי הסיבה להתעלפויות ותחושות עלפון שליוו אותי זמן רב. נאמר לי כי יש לי נטיה להיפוגליקמיה (לאחר 2 המסות סוכר, של 3 ושל 5 שעות) לאחר שנשללו סיבות אפשריות אחרות להתעלפויות. רמות הסוכר שלי בצום היו נמוכות מאד, ואילו רמות האינסולין גבוהות. אכן הרגשתי כי כל תחושה כזו היתה מקושרת בצורה זו או אחרת למזון. (לדוגמה, תחושת בחילה עצבנות ורעידות תוך תחושת הצפה של רעב) (ואני לא אנורקטית או משהו דומה!) נאמר לי כי אינני חולת סוכרת. א. כיצד מתייחסים למחלה/נטייה/תופעה זו? ב. ניתנה לי דיאטה ללא פחמימות פשוטות (ללא סוכר כלל, בהגבלה של לחם וכו'). האם לדעתך זוהי דיאטה ניסיונית או שמא נגזר עלי להמנע מסוכר למרות שאיני חולת סכרת?! ג. האם ישנה סכנה כלשהיא מההיפו? בברכה ותודה מראש, גלית.

חלום חוזר על ים וצונאמי שלום לכולם, אשמח לעזרה בפירוש החלומות:) לפני כשבוע חלמתי שאני, בן זוגי והמשפחה שלי נמצאים בשייט ויושבים בקומה העליונה סביב שולחן אוכל ארוך. בשלב מסוים התחילו גלים חזקים וגבוהים מאוד שכיסו אותנו לסירוגין ויצרו הצפה בספינה. לאחר כמה זמן הוחלט שכולנו נרד לקומות התחתונות יותר והמקורות כדי לא להמשיך להרטב. בן הזוג שלי החליט ללכת לסטודיו ציור שהיה בספינה וצייר ציור מהמם ביופיו (בחיים האמיתיים לא יודע לצייר עיגול), היו טיפות מים שלכלכו את הציור והוא היה צריך להתחיל מההתחלה. אתמול חלמתי שאני, בן הזוג שלי והמשפחה שלי שוב בספינה והפעם היא טבעה והיינו צריכים לשחות בתוך הים כדי להגיע לחוף מבטחים. המים היו ממש עמוקים וכמעט ולא הצלחתי לנשום. אחרי שהגענו ליבשה גילינו שיש גופה של מישהי לא ידועה מהמשפחה שלנו מהצד של אבא שטבעה בדרך. אחרי זה המים בים/אוקיינוס זזו אחורה במהירות והגיע גל צונאמי. הספקנו להעלות לקומה 3 בבניין שהיה קרוב לחוף וזה לא הספיק-הגל שטף אותנו. אחרי זה הייתה סוג של חזרה בזמן בחלום ובמקום לעלות לקומה 3 עלינו לקומה ה10 וניצלנו מהצונאמי. אשמח להסבר בנוגע לחלומות, מרגישה שהם חזרו על עצמם.

אני מוצאת את עצמי לא מפסיקה לתלוש שיערות מהשורש של הרא ששלי !! כבר יש לי קרחות כל שיערה שנתלשת מהשורש מספקת אותי ברמות ושמתי לב שאני נוגעת בשיער בכל פעם שאני מוטרדת או חושבת הבעיה שאני מוטרדת וחושב 24/7 וכבר שלי קרחות ואמא שלי שואלת אותי מה זה אני גם לא מבינה למה אני עושה את זה הבעיה שאני לא שולטת בזה ואני נורא מפחדת וחוששת מזה שאולי נהייתי חולה בנפש אפשר עזרה מימך?

שלום, אני רגישה לשומשום - לא אלרגית, בדיקות האלרגיה תקינות אבל אלרגיולוג אישר שזו רגישות לפי העדות שלי. אחרי כל אכילה של שומשום במידה מסוימת, מתחילות לי כעבור 6 שעות בערך סחרחורות עם חולשה ובעירה ברגליים. קרה לי הרבה פעמים ובוודאות משומשום. התחלתי לפני כחודש וחצי חשיפה הדרגתית על דעת עצמי. התחלתי משני גרגרי שומשום, עליתי בשבוע בשניים כל יום, אח"כ באררבעה בשבוע לאחר מכן, אח"כ בחמישה שבועיים ועכשיו אני עולה ב- 10 גרגירים ביום. היום אכלתי 130. במהלך התקופה בשלוש נקודות זמן קרה שהיתה לי סחרחורת כמה שעות אחרי האכילה, אז למחרת חזרתי אחורה בכמה גרגרים וכך התקדמתי יפה. עד מתי להמשיך את החשיפה ובכמה גרגרים להעלות בקרוב לדעתך? תודה!!

חלמתי שאני ובעלי יוצאים מהרכב לכיוון קניון ובחנייה היה שליליות מהגשם והכל היה רטוב בעלי רץ ואני פחדתי לרוץ להחליק.. פתאום ראיתי נחש קטן זוחל לא מתקרב אליי רק מרים את הראש כל הזמן אני מנסה להתקדם ולברוח ולא מצליחה מנסה לצעוק לבעלי אבל אין לי קול ולא מצליחה להתקדם. מה החלום אומר ?

שלום לצערי נקלעתי להריון לא רצוי, מחזור אחרון היה ב 4.6 האקט המיני היה ב 20/6 כלומר לפני המחזור אני מתחיל שבוע 5, עשיתי בדיקות ביתיות יצאו לי 2 פסים חזקים, היום הלכתי לעשות הפלה בבדיקת השתן יצא פס חלש ובבדיקת האולטסאונד לא מצאו שק הריון, ביקשו ממני לחזור ביום שישי. השאלה שלי האם זה נורמלי שאין עדין שק הריון? ורוב הסכוים שהוא עדין לא התפתח או שרוב הסיכוים שיש בעיה עם ההריון ולא אצטרך לעבור את ההפלה?

הי, חשבתי לי שחלק ממקור כאבי הגוף הוא, בין השאר, גם עומס היתר של הבכי הכלוא, המתומצת בעורקי הנפש. כידוע, תגובתי למתרחש סביב עכשיו עוצמתית מאד. כמו, כמו סתימת ביוב, והצפה, עד לבוא סופ"ש סוריקטה

הי אודי וכולן תקופה לא פשוטה בפנים ובחוץ הכל מתערער גלי המחאה עוצמתיים כל כך יש אלימות בכל מקום כמעט בכל שיח מפחיד נראה שבשנים האחרונות משהו התערער בעולם מאוד, מגפות, מלחמות, פגעי טבע ועוד... הזמן קיבל מימד אחר. כדר עשור אני מתמודד עם התפרצות קשה של משבר נפשי. החיים המשיכו ובשבילי כאילו נעצרו, אבל לכאורה לא. הייתי מאושפזת ולמשך כחצי שנה פרשתי מהחיים, חזרתי לעבוד חלקית, הוספצי לימודי תואר שני שסיימתי בהצלחה עם עבודת מחקר, הילדים גדלו מאוד, שניים כבר פרחו מהקן ועוד אחד עוד מעט, צעיר ילדי גבוה ממני והיה רק בן שלוש בתחילת המשבר. אני רוצה להשיב לי את הזמן האבוד או לחזור לשם ולהבין מה קרה. הכל כל כך מבולבל. הכל מרגיש לי כל כך לא אמיתי. חכה עוד רגע אני אומרת לזמן אבל זה חסר סיכוי. אני כל כך עצובה ומבולבלת. העצב הזה מכרסם ומכרסם ואינו מרפה. הייתי רוצה קצת להיות קצת לנשום קצת להרגיש הקלה. להבין שאלה החיים. מרגישה מאוד בודדה בתוך העצב והתחושות האלה. שירה

ספרתי למטפלת שנמאס לי מלהתעסק עם הטראומות... נמאס לי כל כך... אמרתי לה שאני מנסה בכוח להתמקד בכאן ועכשיו..זה קשה ודורש המון אנרגיות... כל פעם שיש טריגר אני מכריחה את עצמי להתמקד בכאן ועכשיו ולא להשחף לסיוטים... .. כאשר אני מגיעה לטיפול אני מתקשה להחזיק את עצמי כי אני נלחמת לא להכנס לטראומות... וכל הפגישה מלחמה גדולה של מאמץ לשאר נוכחות... לא בטוחה שאני מחליטה נכון... המטפלת אומרת צריך איזון אבל איך??? היא לא אומרת ואני מרגישה אבודה ולבד