תוצאות חיפוש עבור חוסר-סבלנות

אני שבוע 16 הריון רביעי בדיכאון מאוד קשה חוסר סבלנות למשפחתי מתח גבוה כאבים פיזיים מהלחץ הנפשי לא מתליחה להתאושש כל יומיים בערך נשברת מחדש....

שלום אני נשואה להלום קרב מזה 5 שנים (מכירים 7 שנים), ויש לנו 2 ילדים. מערכת היחסים שלנו התקדמה די במהירות והובילה להרבה שינויים לטובה - נישואים, ילדים, מעבר לקיבוץ בדרום מהעיר בתל אביב וסוג של התחלה חדשה עם עבודות חדשות (שלקח הרבה זמן למצוא). בעלי הלום קרב שרק השנה הודה בכך אך ממאן בכל תוקף לעבור טיפול- אישי או זוגי. קשה לו להתמודד עם הרבה שינויים ולחץ, ובזמן האחרון (עם לידת הילד השני)- אני רואה שהעצבים שלו ואופן ההתמודדות שלו עם הבית והסוגיות שלו- התדרדרו. הוא ממש עצבני, תוקפני מילולית, חסר סבלנות, מתרחק ועוזב את הסיטואציה הרבה פעמים, מעליב ומקלל אותי ועוד. אין אלימות פיזית, אך המילולית די קשה ופוגעת. יש לציין שעם הבנות הוא מושלם, אך כשאנחנו רבים- לא נוקף אצבע ופשוט מסתגר בחדר. אם אני אשים אצבע על נקודה שבה אני חושבת שהכל התחיל להתדרדר מעבר למה שאני מסוגלת להכיל- כשעברנו דירה לקיבוץ וילדתי את בני הבכור כ3 חודשים לאחר מכן. הוא ממש מנסה לדאוג שהכל יהיה בסדר וזה מכניס אותו ללחץ ומכאן לאי יכולת להתמודד ביומיום ברוגע וסבלנות. הגעתי למצב שאני לא יכולה יותר לקבל את הצעקות והקללות בבית והוא גם אמר שמבחינתו שאעזוב. אני חוששת שהאגו שלו והסירוב לקבל עזרה יוביל לפירוק המשפחה. מצד שני- אני כבר לא מצליחה לספוג הכל ולהישאר חיונית ואופטימית. אשמח לעצה..

שלום ד"ר אני סטודנט ומאוד קשה לי לשבת יותר מ-20 דקות ברצף בהרצאות. אני יוצא מהשיעור לפחות פעם אחת כל פעם כדי "לחזור עם אנרגיה" אבל הפעם השנייה שאני חוזר לכיתה לא מתחילה ב-100% אלא רמת האנרגיה ההתחלתית יורדת ואני יותר חסר סבלנות. למה זה קורה ומה אפשר לעשות בנוגע לזה, ללא כדורים? תודה

שלום פרופסור, אבי שיהיה בריא, לאחר אירוע מוחי, בן 67 האירוע עשה אותי קצר רוח, עצבני, חסר סבלנות, לעיתים מקלל. נוטל כדורים מדללי דם וכולסטרול. איזה כדור יכול להיטיב עם מצבו? ולאיזה רופא צריך לפנות. אבא ברוך השם מתפקד. יעזור לנו מאוד!! תודה

אבא בן 63.5 חטף שבץ מוחי אסכמי בצד ימין במוחבתחילת חודש פברואר 24. ומה שנפגע לו זה דוקא צד ימין של הגוף סובל מחולשת יד ימין ואינו מסוגל לפתוח את אצבעות כף יד ימין והיד סגורה כמו אגרוף. אם מנסים לפתוח לו את האצבעות הוא צורח מכאבים. הוא טוען שמרגיש את במוח שלו כמו צמר גפן ולא יכול לשלוף תשובות מהירות, כפי שנהג לשלוף במהירות ובחדותלפני האירוע. היה מאושפז בבי ח מיד לאחר האירוע 5 שבועות( ללא פיזיוטרפיה כלל.) ולאחר מכן 3.5 חודשים בבית חולים שיקומי( פיזיוטרפיה,ריפוי בעיסוק וקלינאות תקשורת). האם זה מוכר שפלג גוף ימין נפגע מאירוע צד ימין במוח? אין לאבא תחושה חום ,קור או מגע ביד ימין וברגל. נוגע בו חזק ביד ימין והוא לא חש... בהונות רגל ימין מקופלות פנימה ויש לו פוט דרופ , כפי שאמרה לי הפיזיוטרפיסטית. מחשבתו איטית הדיבור שלו חלש. המליצו לו מכשיר AFO לרגל ימין. צריך עזרה בכל. בלבוש ,רחצה,השגחה צמודה מצד ימין עם הליכון וקשירת שמיניה. הגוף זורק אותו לימין והוא לא יציב. מצב רוחו די ירוד ומבן אדם רגוע לפני האירוע הפך לבעל פתיל קצר האם אופייני? מה ממליצים? יש לציין שהוא לאחר 3.5 חודשי שיקום בבית חולים שקומי...הרופא בשיקום אמר לנו שגם אחיו קיבל אירוע ימני במוח ודוקא צד הימני בגופו נפגע. האם זה מוכר ברפואה? אבי כועס כשאומרים לו שצד שמאל היה אמור להיפגע... מה הוא אשם ? זה המצב ! מה תגובתך?

שלום ד"ר טיפול 5 שלנו אחרי כריתת חצוצרות הפעם הוחזר בלסטו יום 6 100 תאים. ההחזרה נעשתה ביום חמישי אחר הצהריים איך נספר היום ה1 להחזרה יום חמישי או שישי? מתי הכי מוקדם יהיה טוב לבדוק אם הצליח? לצערי אין לי הרבה תקווה

שלום, ילדתי לפני כמעט חודשים וניסיתי בשבוע הראשון להניק ללא הצלחה בשל חוסר סבלנות של התינוק שגרמה לי לבחור בתמ"ל ואתמול התינוק סבל מכאבים בפה ונתתי לו את הפטמה והוא החל לינוק. יש מצב שהוא הצליח לינוק חלב?! זה בסדר לתת לו לינוק?

היי, בהמשך לפנייתמ הקודמת הרופא רשם לילדה norethisterone acetate tab הרופא לא הסביר את עצמו טוב והיה חסר סבלנות ובעקרון לא הבנתי ממנו כלום לגבי אופן השימוש אם אנחנו יוצאים לנופש ב 30/6 וחוזרים ב 7/7 והמחזור האחרון של הילדה התחיל ב26/5 מתי לקחת את התרופה שרשם לה ? תודה מראש

היי, אני עובדת בסביבה תובענית ומלחיצה , מרגישה לאחרונה שעצבנית,לא יכולה להכיל לקוחות ועצבנות ומתח תמידי ,האם מצב כזה יכול להיות סימן לבעיה או מחלה מוחית כמו גידול? זה לא מלווה בתסמינים אחרים .. בתודה

שלום דר' אני כנראה שנים רבות סובל מבעיות חרדה ודיכאון שבא והולך.אשתי אומרת שזה ממלחמת יוה"כ למרות שאני מנסה להדחיק את זה.בשנת 92 כשנחתו טילים על כולנו וגם אחרי זה במלחמת לבנון שנחתו על הקריות הייתי מסוגר לא רציתי שידברו אתי רציתי רק שקט ולהקשיב.לפני כ 4 שנים חליתי בסרטן המעי, עברתי טיפולי כימו בסיום הטיפולים [8 טיפולים]גילו סרטן לימפומה ושוב כימו. לאחר מכן התגברו לי החרדות, הרגשתי חוסר אויר, היו מיקרים שבכיתי ללא שליטה ואשתי קבעה לי אצל פסיכיאטר וקיבלתי סוגים שונים של כדורים שלא התאימו לי , לבסוף הכדורים מסוג "פלוטין",וואבן, קסאנקס.הם שעוזרים. יחד עם זאת אני מאד חסר סבלנות ועצבני קשה לי בתקשורת עם אנשים מה דעתך: הטיפול מספיק או צריך משהו נוסף לעשות. תודה מושיק

לום, עברנו לאנגליה לפני שלושה שבועות. חודשיים לפני המעבר בעלי טס ולכאן וסידר את הכל. אני הייתי עם הילדים בבית ועברנו תקופה לא פשוטה. גם כשהגענו לכאן המשיך להיות לא פשוט כי התברר שאין מסגרות כמו שיש בישראל לילדים. אנחנו מכניסים את הילדה החל ממחר לגן שלוש שעות , שלושה ימים בשבוע. הילדה שלי, ילדה נבונה, טובה וממושמעת בדכ, בת שנתיים ואחד עשר חודשים. ביומיים האחרונים החלה לפספס פיפי. בהתחלה זה היה בטעות כשנרדמה איתי בלילה במיטה (היא לא גמולה בלילה), אחר כך, ביום המחרת, היא הייתה צריכה פיפי, עלתה לשירותים ולפני שהתיישבה על האסלה עשתה על הרצפה. גם בצהרים (ישנה בלי חיתול) שוב פספסה (צלי במיטה). היום בבוקר , היינו במתנס, היא הייתה צריכה לשירותים, הלכנו מהר ובעודי שמה נייר על האסלה היא עשתה פיפי (הספקתי להרים אותה מהר). כשהגענו הביתה היא אכלה, ראתה טלוויזיה וישבה על ידי ואכלה בייגלה בזמן ששוחחתי בסקייפ עם חברה והיא אומרת לי :"אימא, עוד פעם בורח". ותוך כדי היא עשתה פיפי. שאלתי אותה אם זה היה בכוונה והיא אמרה כן. שאלתי אותה אם היא רוצה שאשים לה חיתול ואנהג בה כתינוקת היא אמרה שכן. עלינו למעלה, שמתי לה חיתול ופיג'מה ואמרתי לה שאני מאוד מאוכזבת וכועסת שהיא עושה בדווקא. יש לציין שבפעמים הקודמות אמרתי לה שלא נורא, וזה קורה, וזה קורה לכולם. עברה בראשי המחשבה שאולי היא לא שולטת בזה ואולי יש לה דלקת בדרכי השתן אבל לא כואב לה כשהיא עושה פיפי וזה לא תמיד ככה. מה עושים? איך להגיב? איך לעצור את זה? יש לציין בנוסף שהיא מחקה את אחיה התינוק. היא מקבלת המון תשומת לב ואהבה ממני. אני לא מבינה מה קורה. אני יודעת שעברנו מדינה ולא קל לה , אני יודעת שקשה לה להיות איתי בבית ושאני כועסת וצועקת עליה הרבה ואני משתדלת לעצור את זה אבל גם היום, כשהיה לנו יום טוב, היא עדיין עושה בכוונה. הצילו

שלום רב, אני בת 32 ואת הפרעת הקשב וריכוז שלי גיליתי לפני כחצי שנה. (אבחון יסודי ומקיף במכון אניגמה) מכיוון שעבודתי במהלך 10 השנים האחרונות הייתה רצופה מאמצים כבירים עם מעט מאוד תוצאות מספקות, הייתה זו עבורי תגלית מדהימה. הבנתי שאני חכמה, שאני יכולה להצליח ושיש לי בעיה עם שם. שיש אותה לעוד רבים, טובים ומוכשרים. זה נסך בי תיקווה, הרגשתי מאושרת. אני יכולה לעמוד על רגליי, לזרוק את הפחד ולהתחיל להתמודד עם כל דבר שאני רוצה, ולא לעזוב באמצע או להימנע מלעשות משהו רק כי ניסיוני הוכיח לי שאפסיק באמצע, שאכשל. זה הסביר את הפרעות האכילה שהיו לי (בולימיה 13 שנה!!), את הכישלון במערכות יחסים (חוסר סבלנות לבן זוגי שמאוד אהב אותי), את הפוביה החברתית שחשבתי שאני סובלת ממנה (נמנעתי מהמון פעילויות חברתיות משום שחוויתי התקפי חרדה במהלכן), את הפרפקציוניזם הידוע לשמצה. כל אלו לא היו אלא סימפטומים לבעיית הקשב וריכוז שלי. התחלתי לצרוך ריטלין LA 40 וכל הסימפטומים נעלמו כאחד. הבולימיה נעצרה, בטחוני העצמי והאמונה בי, ביכולתי, בחוכמתי הגיעה לראשונה בחיי!! הדברים שנהגתי להתעסק איתם נראו לי פתאום כל כך שוליים. פתאום שמתי לב למיליון דפים קטנים שנעוצים אצלי בבית ובעבודה על לוחות שעם?? לא הבנתי מי זו הבחורה הזו ששמה אותם. העפתי הכל, זרקתי לפח. אני לא צריכה לרשום כל פיפס ולתלות מול עיני מחשש שאפספס, שאשכח לקיימו. נבהלתי. הרגשתי כמו מישהו שהעירו אותו מחלום רע. חלום חיים של 32 שנים. לקח לי זמן להתגבר על התדהמה ולשוב למסלול חיים שגרתי ויציב. איבדתי המון, חבר שעזב, מקומות עבודה שפיטרו ולא יכולתי/רציתי לחלוק את התגלית הזו, עם הרבה אנשים, משום שלא הייתי מעוניינת לחשוף את ההפרעה ואת העובדה שאני צורכת ריטלין. שיתפתי רק את אימי ועוד 2 חברים מאוד קרובים לי שעליהם אני סומכת. מאחר והשיפור בעבודה, ובכלל בחיי, חולל פלאים ויום עבודתי ארוך מאוד- עברתי לקונצרטה 54. אני מוכרחה לציין שהיו תופעות לוואי לא נעימות, בזמן השימוש ב LA40 וגם לאחר שעברתי לקונצרטה, כגון חרדות מידי פעם (סתמיות, ללא סיבה), עצבנות בזמן הירידה של השפעת הכדור, אפטיה, אדישות לחברים טובים בעבודה כתוצאה מריכוז ועניין מוגבר בעבודתי, מיקוד ורצינות יתר תוך כדי אובדן הספונטאניות והיכולת לצחוק ולהשתטות עם חבריי בעבודה. הפכתי לאדם שונה לחלוטין, אך לפחות יכולתי להיות גאה ולהרגיש תורמת, חשובה ומשמעותית לחברה בה אני עובדת. קצרתי שבחים, מחמאות ונהניתי מהיחס וההערכה שזכיתי להם. שמתי בצד את הפן החברתי שבעבודה. הבנתי שאלה שני דברים שבאים, בהכרח, נוכח ההפרעה וצריכת הריטלין, אחד על חשבון השני. הצלחה עסקית בעבודה מול הפופולאריות החברתית במקום עבודתי. כיום, לאחר חצי שנה של צריכת הכדור על בסיס יומי (4 חודשים LA 40 וחודשיים צריכה של קונצרטה 54) אני חשה ברגרסיה נוראית. ראשית כל- היכולת לשמור על ריכוז, תחת השפעת הכדור (איני מנסה בכלל לעבוד בלי זה..) פחתה משמעותית ואני שוב נלחמת עם עצמי להישאר מרוכזת בעבודה מבלי לגלוש לאתרי קניות, פייסבוק ומיילים פרטיים. בימים האחרונים אני מתקשה במיוחד לעבוד, מבצעת המון רכישות באינטרנט, מבזבזת את זמני בעבודה ומתקשה להתמקד בדברים חשובים. שנית- היכולות הקוגניטיביות שלי התדרדרו מאוד. אני שוכחת אירועים שהתרחשו, דברים שאמרתי נאמרים על ידי שוב ושוב עד שמעירים לי בחוסר סבלנות שאמרתי כבר.. המנהל האישי שלי נמנע מלדבר איתי, לצחוק איתי משום שהתגובות שלי במספר פעמים השאירו אותו בהלם. דיבור לא לעניין, תנועתיות בגוף והיפריות לא טבעית ולא תואמת את המצב. ניסוח לקוי ביותר של משפטים (לדוגמא רציתי לומר שאני מאוד שזופה משום שהייתי בים מספר פעמים השנה ומה שיצא לי זה "כן, אני כבר בים השנה!!" באינטונציה של שכנוע והתלהבות. לא הבנתי מה לא היה ברור עד ששמעתי את התגובה ונעצרתי לרגע לחשוב ולהיזכר מה אמרתי..). חברים בעבודה ומכרים מהשכונה מדברים אלי בצורה משונה, משום שהתגובות שלי לא תואמות את המצב. אני מדברת על אנשים ואפילו חברים שאני פוגשת בסוף יום עבודה- כלומר שההשפעה של הקונצרטה עוד בעיתה. פתאום מגיבים אלי בצורה שמבהירה לי שאמרתי משהו לא בסדר, לא קשור. לא מובן. הייתי טיפוס מאוד חברותי, בחורה שמתייעצים איתה המון, מוקפת אנשים, חייכנית, צוחקת. בחודשים האחרונים, בהדרגה, אנשים מתרחקים ממני, מעבר להתרחקות מהצד שלי. בכל הפעמים האחרונות, שחברים בעבודה עוד נגשו אלי לקבל ייעוץ, לשמוע את דעתי בעניינים פרטיים אישיים שלהם, אני מרגישה שלא מייעצת את העצה הנכונה, משום שאיני מצליחה להבין את הסיפור שמספרים לי. אינני מבחינה בדקויות ואני שוב ושוב, בלי יוצא מן הכלל, מקבלת היערות ותגובות מאנשים שאומרים לי שלא הבנתי את הנאמר לי. מתקנים אותי המון!! הכדור, באופן חד משמעי, יצר רגרסיה בהבנה הכללית שלי, שלא לדבר על רובוטיות, התכנסות אל תוך עצמי ומצד שני- מתנהגת כאילו לקחתי סם ממריץ (אני היפר, זזה המון, מתלהבת משטויות, מגיבה בצורה לא מתאימה, מן ערנות מלאכותית שנכרת באופן ברור בהתנהגותי ולחלוטין לא תואמת את הנסיבות). אני מוצאת עצמי בסיטואציות מאוד לא נעימות, מביכות, מבישות מול אנשים ומרגישה אובדת עצות. חייבת לציין שאת המכתב הזה בדקתי מספר פעמים ונאלצתי לתקן ניסוחים על מנת שיצא נכון תחבירית. מה עלי לעשות בבקשה? להפסיק את לקיחת הכדור ולחזור לבולימיה, לכישלונות בעבודה, בזוגיות, לדיכאון?

אני רוצה לחזור הביתה אחרי שטיילתי . מחליטה לחזור ברכבת והכניסה קצת קטנה ואני לא מכירה את התחנה הזו. מרגישה מעט פחד ובכל זאת נכנסת אליה . יש הרבה מדרגות, לפניי איש מבוגר מועד ומדרדר ואני באה לצעוק לאחותי שלמטה שתתפוס אותו, אבל הוא כבר מצליח להקים את עצמו בקלילות ואומר שפשוט יש מדרגה אחת מחליקה. אני מודה לו שהוא הודיע, אומרת שיש לי נטייה ליפול ואני אדע להיזהר. אני יורדת עוברת אותה ואז בגלל חוסר סבלנות רצה אותן מהר יותר ובאיזה שהוא שלב קופצת למים שיש שם בתחנה. המים מגיעים עד המותן וזה ממש מוזר לי איך עושים תחנה כזאת שצריך בגד ים ואחר כך להחליף.. ואז מגלה ששכחתי את הרב קו בבית ואין לי איך להכנס לרכבת . בבאסה שסתם בזבזתי זמן. רקע- בת 40 פלוס.בתקופת מעברים ויש לי עיניין עם חוויות שליטה

יש לי גוש על העפעף השמאלי כבר כמה חודשים. זה לא הפריע לי וקיוויתי שיעבור לבד. בימים שאני הרבה מול המחשב אז אני מרגישה שהראייה מטושטשת אבל רק היום קלטתי שאני ממש לא רואה טוב בעין עם השעורה. אבל ממש. היא גם כואבת לי. הייתי אצל רופא עיניים והוא רשם לי טיפול אנטיביוטי לשעורה אבל הוא לא התייחס לבעיית הראיה (באופן כללי היה חסר סבלנות ולא נחמד אז לא הצלחתי לתקשר איתו) אני ממש מודאגת כי הפגיעה בראייה היא משמעותית ולא מצאתי שום מקום ברשת שאומר שזה דבר שכיח במצב של שעורה. אשמח לעזרתך.

שלום וברכה, בני בן 4 אובחן עם לחץ תוך גולגולתי מוגבר (45) ומטופל כבר חודש באורמוקס. רציתי לשאול האם לאחר חודש של אורמוקס, נורמלי שעדיין כאבי הראש שלו מנהלים לנו את סדר היום ומשביתים אותו ואותנו? הילד קם בבוקר עם כאבי ראש משביתים ומתעורר בלילות, מקיא פה ושם. זה עדיין בגדר תופעות נורמליות או שהיה אמור לחלוף כבר? תודה רבה!

ד"ר איילת הלוי שלום רב, אבי בן ה64 עבר אירוע מוחי איסכמי צד ימין של המוח בגרעיני הבסיס בחודש פברואר השנה ולאחר שיקום של 3.5 חודשים של אישפוז בביח שיקומי. מה שנפגע לאבי זה דוקא צד ימין של הגוף יד ורגל ( לא הצד הנגדי לפי התיאוריה הרפואית). חוסר תחושה מוחלט ביד ורגל ימין חוסר יציבות בעמידה ובישיבה ונטיית הגוף לימין. פוט דרופ ברגל ימין וClawing בבהונות רגל ימין.רעד ביד וברגל ימין. איטיות בחשיבה בדיבור ובהתנהלות הכללית לעומת מהירות חשיבה ותגובה מלפני האירוע המוחי. הוא נעשהבעל "פתיל קצר" וקשה לו לשלוף תשובות כמו בעבר.כל הזמן מזכירים לו שהצד ה"לא נכון" נפגע לו בגוף. צד ימין במקום צד שמאל. והוא מאוד מתוסכל מההערות. נאמר לי שזה קיים אך נדיר. אילו הערות שמתקבלות גם מרופאים וזה מאוד מעצבן אותו . במה הוא אשם הוא סובל מכל התופעות הקשות שלאחר אירוע מוחי וגם הערות , שאין בהן תועלת לחולה שמתמודד מכל ההשלכות של האירוע. דבר המכניס אותו לדיכאון. אוסיף ואציין, שאבי בעל דוקטורט בכימיה ובפיסיקה. וההערות פוגעות בו. איך מתמודדים עם זה ? ד"ר יקרה מאוד חשובה לנו דעתך. האם זה קיים ? מוכר לך מנסיונך כנוירולוגית ?אני מנסה להתמקד בשיקום של אבא ולא בתיאוריה. אך חשובה לי דעתך ולו רק בגלל הצורך להרגיע את אבי היקר שהכל בסדר איתו. מה דעתך ? תודה רבה לתשובתך בברכה, יואב.

שלום רב, אני בת 35 וסןבלת ממגוון תופעות שמאפיינות פרי-מנופאוזה. לאימי הפסיקה הוסת בגיל 40. האם יתכן והתופעות שאני חשה מנבאות מנופאוזה בעוד מספר שנים בודדות? מה כדאי לעשות? התופעות שאני חשה הן הפרעות בשינה, ירידה בחשק המיני, יובש בנרתיק, כאבי ראש לעיתים תכופות, כאבי מפרקים, ושינויים במצבי רוח הן בכיוון עצבנות ורגזנות יתר והן בכיוון דכדוך. חוסר סבלנות.

יש ילד בן 5.5 עולה השנה לכיתה א' ויש לו התפרצויות זעם וזה ממש מערר אותי עם עשיתי צד לא נכון ונאלצתי לעלות אותו שהוא לא מוכן רגישית ,רק כי הגננת אמרה שהוא מוכן לכיתה א' הוא ילד יחיד אין עוד אחים ואחיות הי יש לי שאלה אחת התפרצויות זעם חוסר סבלנות ובכי תמרורים של הילד למה? ועוד דבר הוא נכנס לשירותים סוגר את הדלת ועושה פיפי ברצפה אמרתי לו שזה לא יפה ולא נעים אבל אין עם מי לדבר למה ככה?

אני בשנות ה 40 לחיי ובשנים אני עובר קצת דברים ביזאריים אני נוקם/כועס על אנשים שמקללים/מתעלמים וכו' ומחזיר לאחרים כמו שקרה לי וזה כל יום !!!!! וזה מאוד מטריד אותי בראש וחוץ מזה אני הפכתי להיות פרסונה כעוס בכל דבר קטן שזה לא אף פעם ?

אחרי ניתוח ראש להוצאת גידול גליומה, לוקחת לוטרים 750 פעמיים ביום, ודקסמטזון מינון יורד בהדרגה) מרגישה ישנונית מאד וחסרת סבלנות. יש משהו לעזור עם תופעות הלוואי?

רמה נמוכה של B12 זה שייך לעצבנות/חוסר סבלנות ?

שלום אני בת 43. מטופלת מזה כמה שנים אצל רופא שיניים. אדם חסר סבלנות אבל הטיפול אצלו לא מאוד כואב. הוא שכן מהבניין אז לא נעים לי לעזוב אותו. הרבה שניסו עזבו. לפני חודשיים היה לי כאב בשן 47 והרופא שלי היה בכמה ימים חופש. לא רציתי להתעכב הלכתי לרופא אחר שעשה לי שם סתימה גדולה. הכאב חלף. הגעתי לפני שבועיים לרופא השינים שלי בגלל רגישות בכלל בשן עליונה אבל הוא ראה את הסתימה שהרופא האחר עשה ואמר " מי עשה לך סתימת אמלגם. זה כבר לא חוקי". סיפרתי לו שהלכתי למישהו אחר בגלל שכאב והוא אמר "לא יכולת לחכות כמה ימים?!" והיה ניכר שהוא התאכזב וכועס. ואז לקח את המוט מתכת ובמשך כחצי דקה במקום לבדוק את השן הכואבת למעלה הוא שיחק עם קצה המוט הדוקר בתוך שן 47 ( הסתימה של הרופא האחר ) ומשום מה הכניס קצת את המוט והוציא ולחץ עליה קצת. שאלתי למה הוא אמר שבודק אותה. מאז יש לי כבר שבועיים כאבים בסתימה ב 46, שהיתה במשך חודשיים פיקס בלי שום כאבים. רוב הזמן לא כאב חזק אלא קצת כאב אבל מדי פעם יש פיק יותר חזק. האם יכול להיות שרופא שיניים בכמה נגיעות עם המוט מתכת שפיצי , הרס את הסתימה וגרם לכאבים? תודה רבה!

אשמח להסבר (הרופא שלי היה חסר סבלנות ולא הסביר ממש), אני בת 51 נוטלת אקטיבל כ3 חודשים הופיע לי דימום של שבוע וחצי הרופא החליט לעשות לי ביופסיה ברחם, הבדיקה היתה מאוד מאוד כואבת אשמח להבין מדוע הייתי צריכה לעשות ביופסיה האם אולטסאונד לא מספיק?

הי שלום אתמול הייתי בסעודת מצווה .מלצרית אחת העבירה על הראש שלי צלחת .כן על הראש .מרגיז לא נעים .האם זה שייך לאוסידי ? בנוסף אני לא סובלת שיושבים רגל על רגל לידי ? אני קמה .האם שני דברים אלה .מוגזמים או זה שייך לאוסידי ? תודה