תוצאות חיפוש עבור אקופרסורה

שלום עדנה אני שמחה שמצאת תרופה שעוזרת לך להרגיש יות טוב בכמה מישורים. יחד עם זאת, רופא יכול לתת תרופה ולהמליץ על טיפול רק אם הוא מבוסס על עובדות . ישנו רק מחקר אחד קטן שהראה שריטלין יכול לשפר תסמינים בתסמונת העייפות הכרונית, וריטלחן כלל לא נבדק בקרב חולי פיברומיאלגיה. אין ספק שחולים בודדים שלקחו ריטלין מדווחים על שיפור, אך יש צורך במחקר רציני על מנת לקבוע את יעילותו. בברכה

נטורופתיה בהחלט יכול להיות אחד הכיוונים לטיפול ויתכן ויתאימו גם טכניקות אחרות כמו אקופרסורה(נק' לחיצה), דיקור יני, טיפול בנר הופי, פרחי באך וכו'. מגמת הטיפול צריכה להיות חיזוק המערכת החיסונית תוך שיניוי תזונתי במידת הצורך תוכל לקרוא ולהתרשם אודות הטיפולים באתר ובמידת הצורך ליצור קשר. http://www.orenmi.co.il/ http://www.orenmi.co.il/innerpage.php?p=26

יוזמה יפה לחג ! בהצלחה רבה - גרשון קום

מיכל שלום, התוצאות של ה C.T באמת נשמעות רציניות, אבל חשוב שלא תתייאשי בגללם. עליך לזכור מספר דברים: הסקרליזציה של החוליות הינו משהו אשר היה קיים כל חייך ופריצת הדיסק ב L4/5, יכולה להתאושש. איני יכול לתת לך המלצות ספציפיות לבעיה שהעלית, מבלי שאבדוק אותך. על כן, במקרה הרגיש כל כך, כמו שלך, אני מציע שתפני למישהו שמבין במבנה הגוף, על מנת שיציע לך תרגילים שיתאימו לך וכן שיטפל בך. לשם כך, את יכולה לפנות לכירופראקט או לאוסטיאופת מוסמך. בברכה, דני שר www.osteopathy.co.il

רונית שלום, לבלוע אבופרופן פעמיים ביום, זה באמת לא פתרון לבעיה שסובלת ממנה אמך. אמך צריכה טיפול שמתייחס למקור הבעיה, שהוא בעיה מבנית. כלומר, טיפול אוסטיאופתי, כירופרקטי או פיזיותרפיסטי וכמובן תרגילים, יכולים להשפיע ולשפר את ההתנהלות היומיומית של אמך. אין צורך להדגיש, שחשוב לבדוק את הרקע ההכשרתי והלימודי, במקצוע כמו אוסטיאופתיה, בו אין חקיקה בארץ. בברכה, דני.

מוטי שלום, כאבי גב תחתון הם תופעה ידועה ושגרתית לאחר ניקיון הבית, הדורש תנועות כיפוף וסיבוב הגורמים לגירוי החוליות ושרירי הגב. למרות הפשטות של הבעיה, לעיתים, הכאב לא חולף בטיפול תרופתי שגרתי בדיוק כפי שתיארת. אוסטיאופתיה אכן יכולה לעזור לך במקרה הזה והיא גם מוכחת מדעית כיעילה בטיפול בכאבי גב תחתון. אני יכול להמליץ רק לגבי חברי האגודה הישראלית לאוסטיאופתיה הנדרשים לעמוד בסטנדרטים גבוהים על מנת להתקבל לאגודה, אבל אני מדגיש כי ישנם גם אוסטיאופתים שאינם חברי אגודה שהם בעלי הכשרה ברמה גבוהה. לנוחיותך אני מציע לך להיכנס לאתר האגודה הישראלית לאוסטיאופתיה ולבחור אוסטיאופת הקרוב לאזור מגוריך - http://www.osteopathy.co.il בברכה, דני

שלום עדנה אחת ההשערות לגבי אופן ההשפעה של הדיקור הסיני על מערכת העצבים והיכולת להוריד את רמת הכאב הינה בחסימת פעילות עצבית המודיעה למוח על הכאב. יתכן שניתן יהיה לעזור לך באמצעות דיקור אולם דרוש מידע נוסף. פני אלי לקבלת מידע נוסף בנושא אפשרויות הטיפול. בהצלחה מוטי

צריך לראות את המקום.

במקרה של עמוד שדרה מתני CT מראה באופן הרבה יותר מדויק וברור את הבעיות מעבר לכך בבדיקת CT בודדת אין סכנה ממשית ד"ר נחשון רנד מומחה לכירורגיה אורתופדית ולניתוחי עמוד השדרה www.isc.co.il קביעת תורים - 054-7878864

שלום מירב, אינני חושב שטיפול פסיכיאטרי הוא הדרך הטובה ביותר להתמודדות עם תופעות פוסט-טראומטיות, גם אם הטיפול התרופתי מקל על החרדה. כדאי להתייעץ עם אנשי מקצוע ולטפל בזה מהר ככל האפשר, כדי למנוע החמרה. את יכולה להציע לאחיך לפנות לנט"ל, כדי להתייעץ לגבי הטיפול המתאים, ובמקביל להגיש תביעה למשרד הביטחון. לאחר הגשת התביעה ניתן לבקש גם טיפול. מספר הטלפון של נט"ל: 1-800-363-363 בהצלחה, דרור גרין

שלום יפה אוסטאוארתריטיס היא בעיה נפוצה בקרב אוכלוסיה שחוותה 40 חורפים ומעלה. במידה והצילומים מעידים על שינויים במבנה הפרקים, טיפול השיאצו יכול לסייע בהפחתת הכאב והאטת קצב ההידרדרות ועל ידי כך לשפר את איכות החיים, אך אין בכוחו של השיאצו להשיב את המצב הפרקים לקדמותו. במידה והצילומים מעידים על כך שעדיין אין שינויים משמעותיים מה טוב. לגבי הכאבים בירך הימני התשובה שלי זהה. בכל מקרה, מניסיוני עם מקרים של אוסטאוארתריטיס לא מעת אנשים חיים עם הבעיה ללא כאבים ולכן יכול להיות שהכאבים בכלל מגיעים מרקע אחר שאותו צריך לבחון לעומק בטיפול אישי ולא בפורום שאלות. כפי שכבר הזכרתי בתשובות קודמות, במקרים של בעיות אורטופדיות אני תמיד ממליץ על טיפול טווינא לפני שיאצו ביחוד בבעיות פרקים. רפואה שלמה אלי

שלום שלי ! לגבי שטיפה / צביעה - יש דעות חלוקות. באופן אישי נמנעתי משניהם. מסאג' - לא מומלץ משתי סיבות עיקריות : לפעמים משתמשים בשמנים אתריים שאינם טובים לתקופת ההריון, וכן עלולים ללחוץ על נקודות אקופרסורה שמפעילות את הרחם ועלולות לגרום צירים. אם בעל המקצוע מודע להריון והמסאג' מותאם למצב - לא אמורה להיות בעיה. הריון קל ובריא !

שלום קארין מצרף מאמר מבוא לרפואה סינית: מאת צוות הקליניקה של תמורות. חומר רב ונוסף קיים באתר שלהם. http://www.tmurot.org.il/article.asp?id=146 מבוא לרפואה הסינית במאמר זה אנו פותחים ב´מסע´ אל תוך עולמה הקסום של הרפואה הסינית והמזרחית. אך קודם שנבאר את משמעות המושג נסקור בקצרה את התפתחות הרפואה המזרחית. קצת היסטוריה עד לפני כעשרים שנה טכניקות הטיפול בשיטת הרפואה הסינית היו נחלת ´רופאי אליל´ זקנים אשר קיבלו היתר מיוחד להגר מסין לקראת סוף ימיהם. ´קוריוז´ זה ניתן היה לגלות רק במקומות כמו צ´יינה-טאון או מספר אזורים בודדים באירופה, אך הידע לא חרג מגדר היותו קוריוז ובוודאי שלא התקבל ברצינות על-ידי הקהילה הרפואית המערבית. קבלתה מחדש של הרפואה הסינית שנים לאחר פרוץ המהפכה התרבותית היוותה ציון דרך, אך פריצת הדרך המשמעותית אל המערב נעשתה עם ביקורו ההיסטורי של ניקסון בסין. בזמן שהותו לקה אחד מאנשי פמלייתו בהתקף חריף של אפנדציט. הנ´ל נותח וקיים כל משך הניתוח קשר מילולי ישיר עם רופאיו תוך מעקב אחר מהלך האירוע בערנות מפתיעה. הניתוח שתועד במצלמת הווידאו של אחד הצלמים הוכיח כי טכניקת האקופונקטורה - דיקור במחטים - פוטנטית ושווה התייחסות רצינית. כך, במקביל, החלה יפן להפיץ אל המערב שתי אסכולות נוספות בתחום הרפואה המזרחית: המקרוביוטיקה - תורת תזונה על-פי גישות היסוד בפילוסופיה הסינית והשיאצו - טכניקת מגע, לחיצות (שי = אצבע אצו= לחץ), מניפולציות ותרגילי נשימה. מה מנע מרפואה יעילה ומעשית לתפוס את מקומה הראוי בעולם המערבי? אין אנו יכולים להאשים את סגירותה של סין באופן בלעדי. כל התפיסה הסינית נובעת מצורת חשיבה שונה, אשר לא תמיד עומדת בחפיפה עם הנחות היסוד המערביות. יתר על כן, המידע על רפואה זו הוצפן בשירה. תארו לעצמכם תלמיד רפואה, תלמיד שנה רביעית באוניברסיטת תל-אביב, לומד על-פה את תפקודיו הפיסיולוגיים של הלבלב ופיו אומר שירה וחרוזים. לכל העוסקים בספרות מדעית הרעיון יעורר חיוך אך בסין העתיקה הרפואה והמדע בכללו נתפסו כאמנות אותה יש לתאר בצורה הפיוטית ביותר. כך קרה גם לספר הרפואה הפנימית של הקיסר הצהוב, יצירה ספרותית-רפואית המתפרסמת על כרכים רבים. כדי לחדד היבט זה נביא קטע מתוך פרק המתאר את הרפואה הסינית לגווניה ומקורותיה השונים: ´הכל נפגש במרכז. מרכז סין מישורי ולח. התושבים סובלים משיתוקים שונים, צמרמורות וחום. במחלות אילו חייבים לטפל על-ידי עיסוי, תרגול גופני ותרגילי נשימה´. הנה אנו רואים, כי בנוסף לשימוש בטכניקות המקובלות כמו דיקור במחטים, תרמותרפיה (טיפול ע´י חימום), תזונה וצמחי מרפא, הרי שטכניקת הריפוי המרכזית הינה טכניקת המגע והתנועה - השיאצו. המודל של הרפואה הסינית במהלך דיוננו במסגרת סקירה זו ניתקל לא פעם במושגים השונים קצת מתפיסת הרציו שלנו. לכן אקדים ואזכיר מושג חשוב המלווה את המדע המודרני של ימינו: מודל. בכל מחקר מדעי מניח תחילה החוקר כמה הנחות יסוד הנובעות מכוח דמיונו ומניסיון העבר שלו. הנחות אלו יש לאמת או להפריך. אם המבחנים מחזקים את ההנחות, אפשר להתבסס עליהם ולארגנם לתיאוריה, הווה אומר מודל. כדוגמה נציב את מודל המבנה של האטום. עד לפני מספר שנים לא הייתה בנמצא תמונה של אטום. עם זאת, גם הורינו גדלו והתחנכו על ההנחה, שהחומר מורכב מחלקיקים בשם אטומים. כל הניסיון האמפירי שהצטבר אושש הנחה זו. כך גם בשיאצו. אין אנו יודעים אם התיאוריה קדמה לשימוש הפרקטי של הרפואה או להפך (כדוגמת בעיית האפרוח והביצה). ההשתלשלות ההיסטורית מצביעה, כפי הנראה, כי בעקבות הניסיון העשיר שהיה לסינים בתחומים אלו (וברוך השם - היה להם הרבה על מי לנסות...) נבנה מודל מוצלח ביותר להסביר את התוצאות המוצלחות שהתקבלו. ואם ברפואה אנו מתדיינים - הרי שהמודל מסביר בהצלחה אותה ´קופסה שחורה´ ששמה ´האדם´: אנו יודעים מה אנו מכניסים לתוכה, אנו יודעים מה אנו מוציאים ממנה וכל מה שנותר לנו זה לנחש באמצעות אותו מודל מה אירע בפנים. התפיסה המזרחית הכללית מניחה כי העולם מושתת על חוקים פיסיקלים, חלקם ידועים וחלקם פחות. גופנו (המיקרוקוסמוס) עובד לפי אותם חוקי יקום (המקרוקוסמוס). אם לא ננהג בהתאם לחוקיות זו הרי שגופנו ייצא מתוך אותה הרמוניה קוסמית ויחלה. על כן עלינו לשמור על אותו איזון פנימי כחיצוני. דוגמא: נניח שאת/ה הקורא/ת ואני נסענו יחד באוטובוס. לפנינו ישב אדם מצונן שהתעטש ללא הרף. אני הצטננתי ואילו את/ה יצאת ללא פגע מהנסיעה. בפנייה לרופא מערבי אני מקבל טיפות לכאב האוזניים שלי, טיפות אף לנזלת, פרוגרון לגרון ואולי אף אנטיביוטיקה לדלקת שפקדה אותי, אקמול לחום ומנוחה שלמה. מחמת הספק אני מחליט לפנות למרפא בשיטה הסינית. כך הוא בוודאי יגיב: ´רגע, רגע, הרי שניכם נסעתם חשופים לאותם חיידקים. לא ייתכן שאותם יצורים זעירים יתעלמו מחברך ויעדיפו דווקא אותך. קרוב לוודאי שהמערכת שלך לא הייתה מאוזנת באותו זמן, ולכן נחשפת למחלה. הבה נאזן את גופך על-ידי צמחים, תזונה, שיאצו ותרגילי נשימה וכך יוכל גופך להתמודד לבדו עם המחלה, להיפטר ממנה ואף לצאת מחוזק יותר מקודם.´ איזון המערכת – יין ויאנג כדי לאזן את הגוף עלינו לאזן את ה-YIN וה-YANG בגופנו. אלו הם עמודי התווך של עולם השיאצו. מכיוון שמושגים אלו הנם כלי הרכב העיקרי שלנו להמשך המסע, נבאר את משמעותם המילולית והפילוסופית: YANG = המדרון המואר של ההר, כשהשמש מאירה לעברו. YIN = הצד המוצל של ההר, מוסתר מעיני השמש. בהתאם להנחת היסוד, לפיה לכל דבר ביקום יש כוח שקול אך הופכי לו בערכו, שיחד הם משלימים זה את זה, החלו הסינים ואחרים בעקבותיהם לייחס מושגים שונים ולסווגם כ-YIN או כ-YANG. על-פי מודל זה ´חם´ הינו יאנג, לעומת ´קר´ שהינו יין. כך גם ´מואר´ לעומת ´חשוך´, ´גבוה´ (קרוב לשמש) לעומת ´נמוך´, ´בולט´ לעומת ´שקוע´ וכדומה. אם נפלוש לעולם הרפואה נוכל גם כאן למצוא הקבלות: נאפיין יאנג כמצבים אקוטיים (=חריף)/חיצוניים, לעומת מצבים כרוניים/פנימיים (יין). כן נאפיין את המערכת הסימפתטית כיאנגית לעומת המערכת הפרה-סימפטית, כיינית. בהנחה שבשחר הימים הלכנו כפופים כדוגמת הקופים, נוכל להסיק גם שגב יחסית לבטן הינו יאנג (שכן זה היה הצד המופנה ביותר לשמש). בהתאם לעיקרון זה ניתן להבין כי העורף הוא האזור היאנגי ביותר בגופנו. הוא גם הגבוה ביותר וגם אחורי (רק צריך להיזכר מה נשרף ראשון בשמש...). מכאן ברור למה צוואר תפוס נחשב לתופעה יאנגית ביותר: חם, מתוח, קשה, אקוטי (בדרך כלל) וכואב. בטיפולים אנו ננסה להזיז יאנג לעבר אזורים יותר יינים בגופנו כמו גב תחתון (המתאפיין בכאבים כרוניים, פנימיים שחום רק מיטיב אתם). בעצם, זה קצת יותר מסובך מרפא לא מיומן עלול לעתים לטעות ולהסיק כי הטיפול מתמצה רק בפיזור היאנג שלמעלה ולכאורה הדבר פשוט ביותר (הטכניקה תפורט להלן). אך מרפא מיומן יודע, כי לא תמיד מצב של עודף יאנג באזור מסוים מצביע על מצב טעון כללי (ראה תמונה 1 ´האיזון בין יין ליאנג´). לעתים קרובות קורה, שאותו אדם המתלונן על תסמינים זהים אינו סובל מעודף יאנג באזור אלא מחסר יין דווקא. כך קורה שהיאנג מתבטא יותר. פיזור היאנג בנסיבות אלו יותיר את האדם המטופל בחסר מוחלט (גם של יין וגם של יאנג) ויסכן את האיזון בגופו (המערכת החיסונית). תמונה 1: האיזון בין יין ליאנג רופא לא מיומן העוסק באקופונקטורה יכול לפזר מתוך חוסר אחריות (או משום שאינו מתחשב במודל המוצע) את ה´עודף´ מבלי להטעין את ה´חסר´. בשיאצו, הסכנה פחותה בהרבה. קודם כל לומר המטפל להבחין בין מצבי עודף אמיתי למדומה. בעודף אמיתי יפזר המטפל ללא קושי את המתח שהצטבר במקום. במצב של עודף מדומה, הטיפול יהיה יותר ממושך ובנוסף להקלה על התסמינים המיידיים ישית המטפל את ליבו להטענת החסרים בגוף המטופל ולחיזוקו. עודף, חסר ומה שביניהם נתאר מצב גוף מאוזן של יין ויאנג כעיגול מושלם. מצב עודף, לפי דימוי זה, יתואר כעיגול, בעל בליטה נוספת. תמונה 2: מצב של עודף . אך כידוע, כמו בחיים, עודף במקום אחד נובע בדרך כלל מחסר במקום אחר… תמונה 3: מצב עודף על רקע חסר . בעוד שבאמצעות האקופונקטורה על המטפל לגלות מיומנות מדויקת בבחירת הנקודות עליהן יבצע מניפולציה לחיזוק או פיזור, הרי שבשיאצו אנו מתייחסים אל הגוף כיחידה אחת שלמה. לכן, כמו בחוק הכלים השלובים, טיפול נכון ימלא את החסרים ויעביר למקומות מחסור עודפים - כלומר יאזן את הגוף. חשוב לציין, שבנוסף לאספקט הטכני, יש בשיאצו היבט אנושי חשוב. לאנשים רבים במערב חסר מגע אנוש. מי מאתנו נוגע בחופשיות בבני משפחתו (מעבר לנשיקת פרידה לאמא), שלא לדבר על חברים. השיאצו מעניק לנו לגיטימציה למגע הנובע מתוך אותו צורך קיומי עמוק של האדם להיות בקשר עם סביבתו. כך למשל ניתן לקבל תמונה כמעט פסטוראלית על משפחה בה הבעל חוזר עייף מהעבודה ומקבל הרפיה קלה מול הטלוויזיה, או האם חזרה עצבנית מאסיפת הורים והבן היוצלח מרגיע אותה בעזרת הלחיצות הנכונות. כמה הרמוניה דבר זה יכול להביא למשפחה ולחברה... מה זה צ´י? נצעד צעד נוסף לקראת סיום מסענו בפרק זה. מושג יסוד שלישי בעולם הרפואה המזרחית הינו QI (קרי צ´י). ה- QI הינו הכוח הגורם לדברים להשתנות. זהו הכוח שעוזר לגדילה ולהתפתחות, דמיון וחשיבה, זרימת הדם והומאוסטזיס, מניעת מחלות ולוחמה בהן במידה שפלשו לגוף. במערב נכנה כוח זה - אנרגיה. מנין אנו מקבלים ´אספקת´ QI תקינה לגוף? מהמזון, מהאוויר וכמובן מן ההורים. במפגש בין הזרע לביצית (היאנג ליין) מועבר QI ראשוני זה אל הילד. ה-QI הזה, כמותו סופית ואין הוא ניתן לאגירה, אלא רק לניצול. כעת ברור לנו למה קיימים אנשים שאוכלים ´ג´אנק´ כל היום, אינם מתעמלים, שותים אלכוהול ומעשנים, מתהוללים לילות שלמים ובכל זאת חיים עד מאה ועשרים, בעוד אחרים מתעמלים יום יום, אוכלים עשב, נזהרים מכל משמר מכל דבר שאינו בריא ונפטרים בגיל שלושים מסרטן. היכן הצדק? ברור שזו אינה שאלה של צדק אלא של גנים, או כדברי הסינים - ה-QI המולד. אם לאדם יש כמות נכבדה מ- QIזה, הרי שהוא בר מזל ויוכל לנהוג גם שלא בהתאם לחוקי הטבע (איזון בין היין ליאנג). לעומתו, לאחר יש כמות מועטה מאותה מתנת חיים זו וכל חייו הוא חולני. אדם זה ייאלץ להקפיד לקבל מספיק QI ממזון בריא ודרך האוויר (תרגילי נשימה ושיאצו, למשל) כדי לא לכלות את מאגריו. האמת, כרגיל, נמצאת אי שם באמצע: לרוב האנשים יש כמות זו או אחרת של QI מולד (לצערנו אין ´צ´ימטר´ למדידה, אך כמובן יש כלים עקיפים אחרים). אם ננהג בו במתינות, ללא בזבוז ראוותני ובו בזמן נשמור (לא בקיצוניות) על תזונה נכונה, תרגילי התעמלות ונשימה, הרי שחיינו יהיו בדרך כלל מאוזנים וגם בסטיות קלות (מחלות) נוכל לחזור לאיזון במהרה מחוזקים כשהיינו. היכן נמצא כל ה QI הזה? למעשה, בכל דבר! אנרגיה כידוע ניתן למצוא בכל דבר, דומם, צומח וחי. כמובן, שאיכות ה-QI משתנה וגדלה בחי לעומת הדומם. על-פי הפילוסופיה המזרחית, האדם הינו בועת QI בקוטר של כ- 10 מטר, אשר הולכת ונעשית דחוסה כלפי פנים, עד הפיכתה לחומר (הנחה שאומתה על-ידי אינשטיין לאחר 3500 שנים). גם בגוף אנו מבחינים בהתבטאויות שונות של ריכוזי QI באזורים השונים. על-פי מודל זה זורם ה-QI בעיקר בתעלות אנרגיה הנקראות מרדיאנים. מרידיאנים כל אחד מאתנו שטס מעבר לקו המשווה חצה מרידיאן (קו אורך) זה. למרות זאת איש לא ראה אותו. חישבו לרגע, האם הטייס היה מביא אותנו בשלום ללא התחשבות במרידיאנים? קרוב לוודאי שלא! כך גם במודל המיוחס ברפואה המזרחית. ללא התחשבות במידע זה לא נוכל לאתר את מקור חוסר האיזון בגוף החולה ולהבריא אותו. עם זאת, לחטא ייחשב אם לא נבהיר שבתפיסה המזרחית המרידיאנים הינם דבר נתפס ומוחשי לא פחות ממערכת העצבים, שרירים, כלי דם ואחרים. יכולים אנו להמשיל את המרידיאנים כמערכת השקיה או כיבוי אש המורכבת מצינורות גומי המזרימים את המים – ה-QI. אם המים יזרמו בצורה תקינה, הצינור יהיה גמיש למגע. כך גם העור שלנו. כשה-QI זורם בכמות מספקת, העור יהיה בעל טונוס אחיד וטוב ויקרין חיוניות. לא כן במצב חסר. אז, בדומה לצינור גומי שרוקן ממימיו, העור ייראה מקומט ונפול, חסר חיות ובצקתי. במקרה ההפוך, בעודף QI, יגלה העור מתח חזק (שרירים תפוסים למשל), יהיה כואב למגע וחם (כמו בדלקת למשל). בכל מקרה לגופו נחזק או נפזר עודפים מהמקומות המתאימים בעזרת מניפולציות ידניות על אזורי ה-QI המרוכזים יותר. (אלו הן הנקודות הנפוצות לשימוש בדיקור, אקופרסורה או טכניקות אחרות.) ה QI, מסיבות שונות שאין המקום לפרטן כאן, יכול גם להיחסם. בדומה לאותו צינור שקופל, כך גם במרידיאן יכולה להיווצר חסימה (סטגנציה). במקרה זה נגלה עודף לפני מקום החסימה וחסר לאחריה. מקום הסטגנציה יהיה כואב ומאופיין בבעיה מקומית. במקרה זה נעבוד בעזרת השיאצו בכיוון המרידיאן כדי לפתוח את החסימה, לא לפני שווידאנו למה היא נוצרה. ´תקלה´ נוספת שעלולה להיווצר במערכת היא שינוי כיוון זרימת ה-QI. כך לדוגמא, אם ה-QI של הקיבה נוהג לזרום כלפי מטה, הרי שאם ´יתחרט´ ויעלה, תהיינה הקאות. גם כאן עלינו לבחון מה גרם לחסימה המאלצת את ה-QI ´להתמרד´ ולווסת את זרימתו. לסיכום: אנו רואים כי הרפואה הסינית, שיטה חדשה/עתיקה, יכולה להביא איזון לחיי האדם המערבי. אחריותו של המטפל היא לעבוד בתיאום עם רופא מערבי (M.D) מחד ולספק לרפואה המערבית כלים להתמודדות במצבים בהם אין היא מטפלת כראוי מאידך.

שלומית שלום לרב אישה בשבוע זה ללא פתיחה עם עירוי נוזלים שעוזר אין חשש - הצירים הם לא ממש צירים והלידה לא תתרחש עדיין. המון בהצלחה ומזל טוב בעתיד

שלום יהודית מאמר של איילת מן המדרון המואר והצד המוצל של ההר: על היין והיאנג על פי הפילוסופיה הסינית לכל דבר ביקום יש כוח שקול אך הופכי לו בערכו שיחד הם משלימים זה את זה. לקראת הצ'אט השבועי: היין, היאנג והקשר שלהם לבריאותנו. הבנת המושגים יין (Yin) ויאנג (Yang) חשובה להבנת התאוריה העומדת בבסיס הרפואה הסינית. משמעותם המילולית של מושגים אלו הינה: יאנג: המדרון המואר של ההר כשהשמש מאירה לעברו. יין: הצד המוצל של ההר, המוסתר מעיני השמש. בהתאם להנחת היסוד לפיה לכל דבר ביקום יש כוח שקול אך הופכי לו בערכו שיחד הם משלימים זה את זה, החלו הסינים ואחרים בעקבותיהם לייחס מושגים שונים ולסווגם אם כיין ואם כיאנג. על-פי מודל זה 'חם' לעומת 'קר' הינו יאנג לעומת יין. כך גם 'מואר' לעומת 'חשוך', 'גבוה' (קרוב לשמש) לעומת 'נמוך', 'בולט' לעומת 'שקוע' וכדומה. ניתן להבין מכאן כי היין והיאנג משלימים זה את זה לכלל מעגל זורם אחד שאת מתארו ניתן לראות בתמונה המצורפת. המושג החשוב ביותר לסינים הוא ההרמוניה ושימורה. סמל היין והיאנג מבטא הרמוניה ויציבות. הסמל של ההרמוניה הסינית הוא מים עומדים שבו לא מופרת ההרמוניה, כדי שיהיה שקט בעולם. בהרמוניה לא צריך חידושים והמצאות , לא צריך להתרגש כי המוות הוא חלק אינטגראלי מהחיים. ההרמוניה משתנה ולכן לא צריך לשמור עליה, ההרמוניה של היום שונה מן ההרמוניה של הלילה. המערכת, לפי הסינים, משתנה כל הזמן והיא בעיקר עסוקה בלהיות הווה הרמוני. אם נבדוק את עולם הרפואה הסינית נוכל גם כאן למצוא את זוג הניגודים המקבילים: נאפיין יאנג כמצבים אקוטיים, חריפים, חיצוניים, לעומת מצבים כרוניים/פנימיים (יין). בדומה נאפיין את המערכת הסימפטתית כיאנגית (המערכת הסימפטתית היא האחראית על תגובות מיידיות להצלת החיים והחומר העיקרי המווך בה הוא האדרנלין) לעומת המערכת הפארה-סימפטתית היינית. בהנחה שבשחר הימים הלכנו כפופים כדוגמת הקופים, נוכל להסיק מכאן שגב יחסית לבטן הינו יאנג (שכן זה היה הצד המופנה ביותר לשמש). בהתאם לעיקרון זה ניתן להבין כי העורף הוא האזור היאנגי ביותר בגופנו. הוא גם הגבוה ביותר וגם אחורי (רק צריך להיזכר מה נשרף ראשון בשמש...). מכאן ברור למה צוואר תפוס נחשב לתופעה יאנגית ביותר: חם, מתוח, קשה, אקוטי (בדרך כלל) וכואב. בטיפולים ברפואה סינית מנסה המטפל, למשל, להזיז אנרגיה של יאנג לעבר אזורים יותר יינים בגופנו כמו גב תחתון (המתאפיין בכאבים כרוניים, פנימיים, שחום רק מיטיב עמם). את זאת הוא יכול לעשות במגוון של דרכים, החל מתזונה מתאימה (וראו מאמר נפרד בנושא התזונה על פי הרפואה הסינית במגזין זה), עבור במגע, וכלה בדיקור במחטים (אקופונקטורה). כמו שהזכרנו קודם, היין והיאנג משלימים זה את זה. לכן לעיתים תלונות על צוואר תפוס, למשל, יכולות לנבוע לאו דווקא מעודף יאנג באזור אלא מחוסר יין, מה שנותן לסימפטומים "יאנגים" לצאת לאור מחוסר אנרגיית יין מספקת לפעול כנגדם. כך, על מטפל מיומן לאבחן את סיבת הופעת הסימפטומים באופן מדויק ורק אז להחליט על דרך הטיפול. הבנת המושגים יין (Yin) ויאנג (Yang) חשובה להבנת התאוריה העומדת בבסיס הרפואה הסינית. משמעותם המילולית של מושגים אלו הינה: יאנג: המדרון המואר של ההר כשהשמש מאירה לעברו. יין: הצד המוצל של ההר, המוסתר מעיני השמש. בהתאם להנחת היסוד לפיה לכל דבר ביקום יש כוח שקול אך הופכי לו בערכו שיחד הם משלימים זה את זה, החלו הסינים ואחרים בעקבותיהם לייחס מושגים שונים ולסווגם אם כיין ואם כיאנג. על-פי מודל זה 'חם' לעומת 'קר' הינו יאנג לעומת יין. כך גם 'מואר' לעומת 'חשוך', 'גבוה' (קרוב לשמש) לעומת 'נמוך', 'בולט' לעומת 'שקוע' וכדומה. ניתן להבין מכאן כי היין והיאנג משלימים זה את זה לכלל מעגל זורם אחד שאת מתארו ניתן לראות בתמונה המצורפת. המושג החשוב ביותר לסינים הוא ההרמוניה ושימורה. סמל היין והיאנג מבטא הרמוניה ויציבות. הסמל של ההרמוניה הסינית הוא מים עומדים שבו לא מופרת ההרמוניה, כדי שיהיה שקט בעולם. בהרמוניה לא צריך חידושים והמצאות , לא צריך להתרגש כי המוות הוא חלק אינטגראלי מהחיים. ההרמוניה משתנה ולכן לא צריך לשמור עליה, ההרמוניה של היום שונה מן ההרמוניה של הלילה. המערכת, לפי הסינים, משתנה כל הזמן והיא בעיקר עסוקה בלהיות הווה הרמוני. אם נבדוק את עולם הרפואה הסינית נוכל גם כאן למצוא את זוג הניגודים המקבילים: נאפיין יאנג כמצבים אקוטיים, חריפים, חיצוניים, לעומת מצבים כרוניים/פנימיים (יין). בדומה נאפיין את המערכת הסימפטתית כיאנגית (המערכת הסימפטתית היא האחראית על תגובות מיידיות להצלת החיים והחומר העיקרי המווך בה הוא האדרנלין) לעומת המערכת הפארה-סימפטתית היינית. בהנחה שבשחר הימים הלכנו כפופים כדוגמת הקופים, נוכל להסיק מכאן שגב יחסית לבטן הינו יאנג (שכן זה היה הצד המופנה ביותר לשמש). בהתאם לעיקרון זה ניתן להבין כי העורף הוא האזור היאנגי ביותר בגופנו. הוא גם הגבוה ביותר וגם אחורי (רק צריך להיזכר מה נשרף ראשון בשמש...). מכאן ברור למה צוואר תפוס נחשב לתופעה יאנגית ביותר: חם, מתוח, קשה, אקוטי (בדרך כלל) וכואב. בטיפולים ברפואה סינית מנסה המטפל, למשל, להזיז אנרגיה של יאנג לעבר אזורים יותר יינים בגופנו כמו גב תחתון (המתאפיין בכאבים כרוניים, פנימיים, שחום רק מיטיב עמם). את זאת הוא יכול לעשות במגוון של דרכים, החל מתזונה מתאימה (וראו מאמר נפרד בנושא התזונה על פי הרפואה הסינית במגזין זה), עבור במגע, וכלה בדיקור במחטים (אקופונקטורה). כמו שהזכרנו קודם, היין והיאנג משלימים זה את זה. לכן לעיתים תלונות על צוואר תפוס, למשל, יכולות לנבוע לאו דווקא מעודף יאנג באזור אלא מחוסר יין, מה שנותן לסימפטומים "יאנגים" לצאת לאור מחוסר אנרגיית יין מספקת לפעול כנגדם. כך, על מטפל מיומן לאבחן את סיבת הופעת הסימפטומים באופן מדויק ורק אז להחליט על דרך הטיפול. הכוח הגורם לדברים להשתנות מושג יסוד חשוב נוסף בעולם הרפואה המזרחית הינו הצ'י, Qi. על פי הפילוסופיה הסינית הצ'י הינו הכוח הגורם לדברים להשתנות. זהו הכוח שעוזר לגדילה ולהתפתחות, דמיון וחשיבה, זרימת הדם והומאוסטזיס (שיווי משקל), מניעת מחלות ולוחמה בהן במידה שפלשו לגוף. במערב מכונה כוח זה - אנרגיה. מנין אנו מקבלים "אספקת" צ'י תקינה לגוף ? על פי הסינים אנו מקבלים צ'י מהמזון שאנו אוכלים, מהאוויר שאנו שואפים אל קרבנו וגם מהורינו: במפגש בין הזרע לביצית (המפגש בין היאנג ליין) מועבר צ'י ראשוני זה אל הילד העתיד להיוולד. הצ'י שהועבר אל העובר ברגע היווצרותו כמותו סופית ואין הוא ניתן לאגירה אלא רק לניצול. כמותו הקבועה של הצ'י המועברת לנו ברגע היווצרותנו יכולה להסביר כיצד ישנם אנשים שאוכלים "ג'אנק פוד" כל היום, אינם מתעמלים, שותים אלכוהול ומעשנים, מתהוללים לילות שלמים ובכל זאת חיים עד מאה ועשרים בעוד אחרים, המתעמלים יום יום, ניזונים בצורה בריאה, נזהרים מכל משמר מכל דבר שאינו בריא ונפטרים בגיל שלושים ממחלה קשה. היכן הצדק ? ברור שזו אינה שאלה של צדק אלא של גנים, או כדברי הסינים הצ'י המולד. אם לאדם יש כמות נכבדה מצ'י זה הרי שהוא בר מזל ויוכל לנהוג גם שלא בהתאם לחוקי הטבע (המחייבים איזון בין היין ליאנג). לעומתו, לאחר יש כמות מועטה מאותה מתנת חיים זו ולכן הוא טיפוס חולני. אדם כזה ייאלץ להקפיד לקבל מספיק צ'י ממזון בריא ודרך האוויר שהוא שואף(למשל על ידי תרגילי נשימה ושיאצו ) כדי לא לכלות את מאגריו. רובנו ממוקמים אי שם באמצע: לרוב האנשים יש כמות כזו או אחרת של צ'י מולד. אם ננהג בו במתינות ללא בזבוז ראוותני ובו בזמן נשמור (לא בקיצוניות) על תזונה נכונה, תרגילי התעמלות ונשימה, הרי שחיינו יהיו בדרך כלל מאוזנים וגם אם יהיו סטיות קלות (מחלות) הרי שלאחריהן נוכל לחזור לאיזון במהרה מחוזקים כשהיינו. מושג יסוד חשוב נוסף בעולם הרפואה המזרחית הינו הצ'י, Qi. על פי הפילוסופיה הסינית הצ'י הינו הכוח הגורם לדברים להשתנות. זהו הכוח שעוזר לגדילה ולהתפתחות, דמיון וחשיבה, זרימת הדם והומאוסטזיס (שיווי משקל), מניעת מחלות ולוחמה בהן במידה שפלשו לגוף. במערב מכונה כוח זה - אנרגיה. מנין אנו מקבלים "אספקת" צ'י תקינה לגוף ? על פי הסינים אנו מקבלים צ'י מהמזון שאנו אוכלים, מהאוויר שאנו שואפים אל קרבנו וגם מהורינו: במפגש בין הזרע לביצית (המפגש בין היאנג ליין) מועבר צ'י ראשוני זה אל הילד העתיד להיוולד. הצ'י שהועבר אל העובר ברגע היווצרותו כמותו סופית ואין הוא ניתן לאגירה אלא רק לניצול. כמותו הקבועה של הצ'י המועברת לנו ברגע היווצרותנו יכולה להסביר כיצד ישנם אנשים שאוכלים "ג'אנק פוד" כל היום, אינם מתעמלים, שותים אלכוהול ומעשנים, מתהוללים לילות שלמים ובכל זאת חיים עד מאה ועשרים בעוד אחרים, המתעמלים יום יום, ניזונים בצורה בריאה, נזהרים מכל משמר מכל דבר שאינו בריא ונפטרים בגיל שלושים ממחלה קשה. היכן הצדק ? ברור שזו אינה שאלה של צדק אלא של גנים, או כדברי הסינים הצ'י המולד. אם לאדם יש כמות נכבדה מצ'י זה הרי שהוא בר מזל ויוכל לנהוג גם שלא בהתאם לחוקי הטבע (המחייבים איזון בין היין ליאנג). לעומתו, לאחר יש כמות מועטה מאותה מתנת חיים זו ולכן הוא טיפוס חולני. אדם כזה ייאלץ להקפיד לקבל מספיק צ'י ממזון בריא ודרך האוויר שהוא שואף(למשל על ידי תרגילי נשימה ושיאצו ) כדי לא לכלות את מאגריו. רובנו ממוקמים אי שם באמצע: לרוב האנשים יש כמות כזו או אחרת של צ'י מולד. אם ננהג בו במתינות ללא בזבוז ראוותני ובו בזמן נשמור (לא בקיצוניות) על תזונה נכונה, תרגילי התעמלות ונשימה, הרי שחיינו יהיו בדרך כלל מאוזנים וגם אם יהיו סטיות קלות (מחלות) הרי שלאחריהן נוכל לחזור לאיזון במהרה מחוזקים כשהיינו. המרידיאנים: מסלולי האנרגיה של הגוף על פי הרפואה הסינית, הצ'י נמצא למעשה בכל דבר. הרי אנרגיה כידוע ניתן למצוא בכל דבר, אם דומם ואם צומח וחי. איכות הצ'י משתנה וכמותו רבה יותר בחי לעומת הדומם. על-פי הפילוסופיה המזרחית האדם הינו בועת צ'י בקוטר של כעשרה מטרים אשר הולכת ונעשית דחוסה כלפי פנים עד הפיכתה לחומר. בגוף אנו מבחינים בהתבטאויות שונות של ריכוזי הצ'י באזורים השונים. על-פי מודל זה זורם הצ'י בגוף בעיקר בתעלות אנרגיה הנקראות מרידיאנים. כל אחד מאתנו שטס מעבר לקו המשווה חצה מרידיאן (קו רוחב), למרות זאת איש לא ראה אותו. האם הטייס היה מביא אותנו בשלום ללא התחשבות במרידיאנים ? קרוב לוודאי שלא. כך גם במודל של הרפואה המזרחית. ללא התחשבות במידע זה לא נוכל לאתר את מקור חוסר האיזון בגוף החולה ולהבריא אותו. עם זאת, יש לציין שבתפיסה המזרחית המרידיאנים הינם דבר נתפס ומוחשי לא פחות ממערכת העצבים, השרירים, כלי הדם וכל מערכת "נראית" אחרת. ניתן להמשיל את המרידיאנים למערכת השקיה שבה זורמים המיים בצינורות גומי. אם המים יזרמו בצורה תקינה הצינור יהיה גמיש למגע. כך גם העור שלנו. כשהצ'י זורם בכמות מספקת העור יראה ויורגש כעור בריא, ויקרין חיוניות. לא כן במצב חסר. אז, בדומה לצינור גומי שרוקן ממימיו העור ייראה מקומט ונפול, חסר חיות ובצקתי. במקרה ההפוך, בעודף צ'י, יגלה העור מתח חזק, יהיה כואב למגע וחם (כמו בדלקת למשל). המטפל ברפואה סינית יחזק את הצ'י או יפזר עודפים מהמקומות המתאימים, תלוי במקרה, בעזרת מניפולציות ידניות או בדיקור באזורי הצ'י המרוכזים יותר. אזורי הצ'י המרוכזים יותר, הממוקמים לאורך המרידיאנים, משמשים כנקודות נפוצות לשימוש בדיקור, אקופרסורה (לחיצות במגע) או טכניקות אחרות. הצ'י, מסיבות רבות ושונות, יכול גם להיחסם. בדומה לאותו צינור שקופל כך גם במרידיאן יכולה להיווצר חסימה, או במושגים של הרפואה הסינית: סטגנציה. במקרה זה יגלה המטפל עודף של אנרגיה לפני החסימה וחסר לאחריה. מקום החסימה יהיה כואב ומאופיין בבעיה מקומית. "תקלה" נוספת שעלולה להיווצר במערכת היא שינוי כיוון זרימת הצ'י. כך לדוגמא, אם הצ'י של הקיבה נוהג לזרום כלפי מטה, הרי שאם "יתחרט" ויעלה תהיינה הקאות. גם כאן בוחן המטפל הסיני מה גרם לחסימה המאלצת את הצ'י "להתמרד" ובכלים שברשותו יעבוד על מנת לווסת את הזרימה. יש לזכור כי לכל איבר יש צ'י משלו ולעיתים יש צורך לחזקו או להחלישו, על פי הסימפטומים. לאברים המוזכרים ברפואה הסינית (כמו כבד, טחול, ראות ,כליות ,כיס המרה ועוד) יש מרידיאנים העוברים דרכם וחסימות של צ'י באותם מרידיאנים מובילות למחלות הקשורות אליהם. כך ניתן למצוא ברפואה הסינית תיאורים כמו: סטאגנציה (חסימה) של יאנג בכבד, חוסר יין בכליות וכדומה. עוד מושגים שמשתמשים בהם ברפואה הסינית הם "חום" ו"אש" כשעודף שלהם מתבטא בתופעות עולות בחצי הגוף העליון, סומק קבוע בפנים, "פיוז" קצר, תאבון מופרז, וכדומה. לעומתם,המושג: "חסר דם" מתבטא בחיוורון ובחולשה, קור, רגישות יתר, העלבות בקלות, קושי בשינה, נימול בגפיים, ציפורנים שבירות, שיער נושר בקלות, דליל ודק. אצל נשים חסר דם בא בדרך כלל לידי ביטוי גם במחזור קצר, חלש ומשובש. על פי הרפואה הסינית, הצ'י נמצא למעשה בכל דבר. הרי אנרגיה כידוע ניתן למצוא בכל דבר, אם דומם ואם צומח וחי. איכות הצ'י משתנה וכמותו רבה יותר בחי לעומת הדומם. על-פי הפילוסופיה המזרחית האדם הינו בועת צ'י בקוטר של כעשרה מטרים אשר הולכת ונעשית דחוסה כלפי פנים עד הפיכתה לחומר. בגוף אנו מבחינים בהתבטאויות שונות של ריכוזי הצ'י באזורים השונים. על-פי מודל זה זורם הצ'י בגוף בעיקר בתעלות אנרגיה הנקראות מרידיאנים. כל אחד מאתנו שטס מעבר לקו המשווה חצה מרידיאן (קו רוחב), למרות זאת איש לא ראה אותו. האם הטייס היה מביא אותנו בשלום ללא התחשבות במרידיאנים ? קרוב לוודאי שלא. כך גם במודל של הרפואה המזרחית. ללא התחשבות במידע זה לא נוכל לאתר את מקור חוסר האיזון בגוף החולה ולהבריא אותו. עם זאת, יש לציין שבתפיסה המזרחית המרידיאנים הינם דבר נתפס ומוחשי לא פחות ממערכת העצבים, השרירים, כלי הדם וכל מערכת "נראית" אחרת. ניתן להמשיל את המרידיאנים למערכת השקיה שבה זורמים המיים בצינורות גומי. אם המים יזרמו בצורה תקינה הצינור יהיה גמיש למגע. כך גם העור שלנו. כשהצ'י זורם בכמות מספקת העור יראה ויורגש כעור בריא, ויקרין חיוניות. לא כן במצב חסר. אז, בדומה לצינור גומי שרוקן ממימיו העור ייראה מקומט ונפול, חסר חיות ובצקתי. במקרה ההפוך, בעודף צ'י, יגלה העור מתח חזק, יהיה כואב למגע וחם (כמו בדלקת למשל). המטפל ברפואה סינית יחזק את הצ'י או יפזר עודפים מהמקומות המתאימים, תלוי במקרה, בעזרת מניפולציות ידניות או בדיקור באזורי הצ'י המרוכזים יותר. אזורי הצ'י המרוכזים יותר, הממוקמים לאורך המרידיאנים, משמשים כנקודות נפוצות לשימוש בדיקור, אקופרסורה (לחיצות במגע) או טכניקות אחרות. הצ'י, מסיבות רבות ושונות, יכול גם להיחסם. בדומה לאותו צינור שקופל כך גם במרידיאן יכולה להיווצר חסימה, או במושגים של הרפואה הסינית: סטגנציה. במקרה זה יגלה המטפל עודף של אנרגיה לפני החסימה וחסר לאחריה. מקום החסימה יהיה כואב ומאופיין בבעיה מקומית. "תקלה" נוספת שעלולה להיווצר במערכת היא שינוי כיוון זרימת הצ'י. כך לדוגמא, אם הצ'י של הקיבה נוהג לזרום כלפי מטה, הרי שאם "יתחרט" ויעלה תהיינה הקאות. גם כאן בוחן המטפל הסיני מה גרם לחסימה המאלצת את הצ'י "להתמרד" ובכלים שברשותו יעבוד על מנת לווסת את הזרימה. יש לזכור כי לכל איבר יש צ'י משלו ולעיתים יש צורך לחזקו או להחלישו, על פי הסימפטומים. לאברים המוזכרים ברפואה הסינית (כמו כבד, טחול, ראות ,כליות ,כיס המרה ועוד) יש מרידיאנים העוברים דרכם וחסימות של צ'י באותם מרידיאנים מובילות למחלות הקשורות אליהם. כך ניתן למצוא ברפואה הסינית תיאורים כמו: סטאגנציה (חסימה) של יאנג בכבד, חוסר יין בכליות וכדומה. עוד מושגים שמשתמשים בהם ברפואה הסינית הם "חום" ו"אש" כשעודף שלהם מתבטא בתופעות עולות בחצי הגוף העליון, סומק קבוע בפנים, "פיוז" קצר, תאבון מופרז, וכדומה. לעומתם,המושג: "חסר דם" מתבטא בחיוורון ובחולשה, קור, רגישות יתר, העלבות בקלות, קושי בשינה, נימול בגפיים, ציפורנים שבירות, שיער נושר בקלות, דליל ודק. אצל נשים חסר דם בא בדרך כלל לידי ביטוי גם במחזור קצר, חלש ומשובש.

גל שלום אקופרסורה - לחץ על נקודות הדיקור, בהתאם לאבחנה שנעשית לפי עקרונות הרפואה הסינית. שיאצו - טיפול ידני באמצעות לחץ אצבעות, מרפקים, ברכיים וגם שימוש בטכניקות של רוטציה ומניפולציה, כמו גם כוסות רוח ומוקסה בהתאם לאבחנה שעיקרה במגע, לצורך איזון בין עודף וחוסר. (מאוד מאוד פשטני , כמובן) אבל אני מקווה שהרעיון ברור. ירון

שלום אני אתייחס לשאלה שלך מנקודת ראות של טיפול בעזרת צמחי מרפאה. ע"פ הרפואה הסינית הטיפול בפוריות נעשה אך ורק בעזרת צמחי מרפאה ולא בעזרת דיקור הרפואה סינית הפנימית מתייחסת לטיפולים בגינקולוגיה בכלל ובפוריות בפרט בעזרת מרקחות (פורמולות) של צמחים סינים. יש כמה אלמנטים שהמרפא הסיני או הרבליסט (מטפל בעזרת צמחים) צריך לבדוק. 1. המחזור (כוונה ל- cycle) של 28 יום והפרעות בו. 2. הביוץ. שלב בו הטמפ' של הגוף עולה וכך הגם הסיכויים להכנס להריון. כאשר המצב מוגדר כ - במפ (בלי ממצא פתולוגי), אז הסיכויים יותר טובים. אני כגינקולוג ברפואה הסינית תמיד מבקש מהאישה לבדוק את חום גופה בזמן הביוץ וזאת כדי לקבל תמונה מדויקת יותר של משך הביוץ, האם יש שינויים בטמפ'. ואזה סוג של סימפטומים מלווים את זמן הביוץ. כול אלה ובעזרת אבחנה של דופק, לשון בטן ניתן לקבוע את סוג\אופי הביוץ ועל ידי כך להתאים את המרקחת (הפורמולה), מצמחים סינים מתאימים וברוב המקרים גם תזונה. (במקרא של תזונה הכוונה לתזונה סינית). אני מקווה שנתתי לך כיוונים בנקודות מחשבה. המלצתי לפנות לאחד מהמרפאים ברפואה סינית, (כאלו שהתמחו בגינקולוגיה ולא מטפלי "קולבוייניק"). בכבוד רב אומר מוהדב דרור