תוצאות חיפוש עבור אטימות-רגשית

שלום אנסה לקצר כדי למקד את השאלה. אני נשואה חמישה חודשים (בהיריון חודש 3) וביחד עם בעלי כשנה. הכל התחיל בינינו מאד מהר, התארסנו אחרי חודשיים וחצי וכפי שאת רואה הכל הלך די מהר.. נכנסו בי ספקות ובשלושה חודשים האחרונים עוד יותר, שאני לא אוהבת אותו ולא נמשכת אליו. אני לא יודעת אם לקרוא לזה ספקות כי בפועל אני מרגישה ממש חוסר אהבה וחוסר חשק אממה, החוסר אהבה וחשק הזה גורם לי לחרדה ולהמון שאלות ״מה נתגרש״ ״מה אם אפגע בו״ ״מה יהיה עם הילד״ ״מה אהיה גרושה בגיל 25״ ועוד המון שאלות. כמובן שאני בודקת את עצמי אם אני אוהבת או לא כשאני מסתכלת עליו וכשאני מדברת איתו אבל אני מרגישה שאני אוטומטית דרוכה וחוסמת לעצמי את הדרך בלהבין מה מו מי. אני מרגישה אטימות רגשית שאני בפועל אף פעם לא מצליחה באמת להרגיש ואני רק שואלת את עצמי שאלות ברמה שאני קמה בבוקר עוד לא פוקחת את עיניי ישר לשאלות אני לא יודעת מה לעשות. אציין שאני כן סבלתי בעבר ממחשבות טורדניות לגבי hocd וזה עבר לי.. חשבתי בהתחלה שזה קשור לכל העולם הזה של אוסידי אבל השאלות האלה והמחשבות האלה לא מעוררות בי דרמה וחרדות וניגוד פנימי כמו ה- hocd שהיה לי. פה זה מרגיש שאני לא נלחמת עם זה ופשוט מנסה יותר להכחיש את זה.. אומרים לי שזה הורמונים ומחשבות טורדניות, אני לא חושבת ככה כי לפני ההיריון עוד הטלתי המון ספקות אפילו אחרי האירוסין וחודש לפני החתונה. קראתי פה קצת בפורום לא ראיתי משהו דומה לזה.. אני מרגישה שגם כשאני שואלת את עצמי אם אוהבת או לא אין לי תשובה והיא בטח לא נוטה ל- כן. זה מה שמטריד אותי מה אני משקרת על עצמי ועליי? נוראי. אשמח למה את חושבת

שלום אני בת 17, ורציתי להבין מה קורה איתי בזמן האחרון ואולי לקבל קצת עזרה מה ניתן לעשות בנידון, כבר תקופה ארוכה שאני לא מצליחה להרגיש רגשות כמו עצב או שמחה, כאשר אני רואה משהו עצוב, או אמורה לשמוח ממשהו מסוים, בנוסף קשה לי להפגין אהבה וגם לא מצליחה לפתח רגשות אל מישהו או משהו כמו בעבר שמרגישים דברים, אני מרגישה בערך ניתוק רגשי והבעת רגש היחידה שאני מצליחה להרגיש זה כעס או עצבים, מה ניתן לעשות ?

אני לא בטוח אם אצליח להסביר את זה עד הסוף, אבל אנסה. יש לי מין תחושה מוזרה – כאילו הזיכרון שלי לגבי איך החיים אמורים להרגיש משתנה כל הזמן. פתאום יש רגעים כאלה, כמו הבזקים, שבהם אני מרגיש ש”אה, ככה אני זוכר את עצמי, ככה החיים אמורים להיראות ולהרגיש”. יש שקט בראש, התרגשות טבעית, תחושת נוכחות. אבל זה נעלם אחרי כמה שניות או ימים, ואני חוזר להרגיש כאילו הכל מעורפל, כאילו אני חי דרך פילטר אחר, פחות מחובר. אני לא יודע אם זו מלכודת של האוסידי, או שאולי יש כאן גם מרכיב של ניתוק רגשי או משהו אחר. האם מישהו מכיר את התחושות האלה? האם זה יכול להיות חלק מה-OCD (כמו צורך לאשר מה אמיתי או מה “נכון”) או שזה משהו שונה? ואיך אתם מתמודדים עם זה?

אני במשך הימים האחרונים ממש מרגיש כאילו כל מה שמדברים אליי אני לא מוכן להרגיש כאלו נהייתי אטום כזה אפשר אפילו לפגוע בי מאוד ואני לא יפגע בגלל שאני אטום יש לציין שאני גם מרגיש אטימות פיזית בחלק העליון של הבטן התופעה התחילה אני חושב לאחר נטילת קלונקס התופעה מורגשת חזק יותר בעיקר כשיש משהו שאני פוחד להרגיש לדוגמא כשמישהו אומר לי איזה מילה פוגענית אני מרגיש הרבה יותר חזק את האטימות הזאת גם הנפשית וגם האטימות הפיזית מאוד מאוד מתחזקת האם יש לך הסבר לתופעה הזאת האם ידוע לך על שם פסיכולוגי או רפואי לתופעה הזאת חשוב לי להדגיש שאני לא מרגיש ניתוק אלא אטימות רגשית האם זה מנגנון הגנה מסוים אם כן איך קוראים לו???

אודי וכולכם שלום וברכה, כן... זמן רב שלא כתבתי, לא הגבתי למרות האירועים הקשים הפרטיים והכלליים שהתרחשו פה.. גם אני עברתי ועוברת תקופה שנחווית לי כחלום רע שעוד מעט ואתעורר ממנו ואומר לאמא צביה :" וואוו.. איזה חלום בלהות עברתי.". ואמא צביה תוציא את מחברת החלומות הירוקה ותכתוב כל פסיק מחלום הבלהות ואז תשאל שאלות ולאט לאט ננסה לפענח אותו ביחד... מיכל יקרה! צר לי שאמא שלך נפטרה.. קראתי גם בזמנו.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה יומיים אחרי שבן זוגי נפטר.. אם אני לא טועה, אמא שלך נפטרה ב ה' (אולי ו' באדר א') ה 14 ואולי ה 15 לפברואר. בן זוגי נפטר ב 12 לפברואר.. את ישבת שבעה, גם אני ישבתי שבעה.. לא יכולתי לכתוב אף לא אות.. לא לעצמי, לא לאחרים. כלום.... קבלי את תנחומי... ואודי יקר ואהוב.. שמעתי מס' פעמים את היצירה שלך שהפנית אותנו ליוטיוב... אתה מוכשר ברמות על.. באמת.. התכנים, המוסיקה, הדינמיקה.. הלחן כל כך תואם למילים.. וסוריקטה אהובה שלא מוותרת על הטירוף שמתחולל בארץ ופועלת באקטיביות למרות ה'אין כח' -כל כך מרשים!! , ושירה יקרה שגם את רק מגיחה ומציצה מפעם לפעם והאות חיים שלך משמעותי לי..למרות שנשמע משונה.. וחתוליט עם כל מה שאת עוברת.. ואפילו את אביב פתאום הגחת באביב.. וינשוף שמציצה פעם ב.. מתגעגעת לשפיות.. מתגעגעת לימי שיגרה ,פשוט ימים רגילים שקמים בבוקר ,שותים 2 כוסות קפה, אוכלים תפוז והולכים לעבודה.. לא תאמינו.. עדיין לא חזרתי לעבודה.. כן.. בגלל הסרטן שהיה לי (מקווה שהוא בגדר עבר וחלף מהעולם) מה עוד? את הטבע אף אחד לא ייקח מאיתנו.. אני רואה עדיין את כליל החורש ,וורודים ולבנים שרוקדים להם, הארץ מלאה בחרציות, שיטה ,סביונים וריח מטורף של פריחת ההדרים.. וגם הציפורים והיונים ממשיכות לשתות ממיכל המים שמוכן עבורם במרפסת כאילו לא קרה דבר.. ואולי באמת אתעורר ואומר לעצמי וואוו לא היה לבן זוגי סרטן לבלב קטלני שקטל אותו ממני בכזו מהירות אכזרית.. וזהו לעכשיו.. שלכם, במבי

שלום, אני אנסה להסביר את שאלתי המסובכת אני בת 24 היה לי בעבר אנורקסיה קשה הייתי צמה ימים שלמים עושה ספורט באובססיביות וכל הזמן חושבת על רזון ומשקל בשאיפה לרדת לתת משקל קיצוני ירדתי המון במשקל הייתי בבתי חולים והמון טיפולים נפשיים אחרי כמה שנים הגעתי לאיזון עליתי קצת במשלק והתחלתי יותר להיבן מה זה בעצם הפרעת אכילה להבין את המרכיבים שלה ולמה זה קורה לי לאט לאט יותר ויוֳ התקדמתי וכן הצלחתי קצת לאכול הבעיה שלי שמלווה אותי כבר המון המון שנים זה שאני כל הזמן מרגישה שאני מתגעגעת למצבים האלו של ההרעבה העצמית הממושכת הייתי מקבלת המון תשומת לב(שלילית) וגם הייתי רזה רזה וכיום אני כבר לא ככה כמו פעם וזה חסר לי אפילו שאני סבלתי מאוד מאוד אני כיום אוכלת יש לי ימים שאני פתאום צמה ויש פעמיים שאני מקיאה הכל אבל ביחס לפעם אני ממש נחשבת לבריאה הבעיה שלי זה שאני כל הזמן חושבת על האנורקסיה וגם שיש לי המון טרומאות ממה שחוויתי שם המון זכרונות שכל הזמן צפים לי ומחשבות שאני לא מצליחה להריגע וזהקשה לי ממש אני כל הזמן מוצאת את עצמי רוצה לחזור להיות אנורקסית הכי הכי חולה וגם יש לי פחד להתנתק מזה לגמרי זה עצוב לי מאוד ואני לא יודעת מה לעשות יש לי כל הזמם שיוניים בהרגלי אכילה או שאני צמה לגמרי לגמרי ולא אוכלת או שאני אוכלת כל הזמן או שאנ אוכלת ומקיאה או שאני עושה המון ספורט אני מרגישה שמשהו פנימי שתוכי מפחד להיפרד מזה לגמרי וגם שאני כל הזמן מרגישה ואומרת לעצמי שאני שמנה אז אם אני מרגישה כל כך שמנה למה אני כן אוכלת ? למה מבינה את עצמי ומה יש לי אשמח לעזרה תודה רבה

שלום, 1. איזה תרופות SSRI פחות נוטות לגרום לקהות רגשית - קושי ביכולת להרגיש? 2. האם קהות רגשית - קושי ביכולת להרגיש נפוצה גם בSNRI? תודה רבה

הי לכן/ם מיכל.. לדעתי התחלת בטיפול אצל המטפלת שלך בערך חצי שנה, אולי מעט יותר לאחר שאני התחלתי אצל אמא צביה (אני התחלתי אצלה ביוני 2009).. את כבר סיימת את הטיפול באופן שיגרתי,נכון? את חוזרת אליה רק לתקופות/כשמרגיש לך פתאום צורך וכו'.. איך זה מרגיש לך בגדול לא להיות בטיפול? זה לא מרגיש לך לא להיות מוחזקת? איזו חוויה של השמטות ? אם את מסכימה לשתף בחוויה טיפונת ? וסוריקטה, גם את כבר מזמן לא בקשר אינטנסיבי עם רופא הנפש שלך,נכון? וואו.. איך זה מרגיש ? וגם את רוני,שיתפת על השינויים בסטינג עם המטפל..לא ? החלטתם על סיום/חזרה/שוב ניסיונות (???9 לא כל כך הבנתי בזמנו מה קורה ביניכם.. את עדיין בטיפול? עזבתם? איך זה מרגיש ? האמת היא שאני קצת בחרדה משינוי הסטינג שעומד להתרחש בספטמבר... מתחשק לי להגיד לה שנסיים את האנליזה באוגוסט וזהו.. אני כבר מכירה את אמא צביה..היא תגיד לי :' את מקדימה מכה למכה'..(על משקל להקדים תרופה למכה אך כאן מקדימים את המכה ממקום של כאילו בחירה ושליטה במצב) אודי ? אני מתה מפחד מהשינוי הצפוי.. אני נקראת משוגעת לגמרי? במבי

שלום , אשמח לדעת מחקרית ומניסיון השטח, מה השפעת לקיחת הורמון גדילה לילד מגיל 5 , כרגע בן 7(נורדיטרופין) סביב המצב רוח, והוויטליות . אני יודעת שבתרופות ממשפחת הרטלין ההשפעה ברורה וניכרת לעיין שמכירה את הילד (יש סוג של ניתוק רגשי ומיקוד קוגנטיבי. בני לא לוקח רטלין). האם תופעה זו ידועה גם בלקיחת הורמון? בתודה מראש, אמא

שלום דוקטור אני מאובחן מגיל ממש צעיר 5 או 6 בהפרעות התנהגות cd ובנוסף בadhd קיבלתי רטלין וריספרדל עד גיל 16 שהחלטתי על דעת עצמי להפסיק למרות שהיום אני מבין שזה רק עזר לי ... בגיל 21 התחיל לי ריקנות רק ריקנות אבל מאוד חזקה בלי דיכאון ואני חקרתי מה יכול לגרום לריקנות קשה כמו שלי ואחרי שקראתי המון הגעתי למסקנה שאני סובל מזכיופרניה עם תסמינים שליליים בלי הזיות או קולות בקיצור בלי תסמינים פסיכוטים ופניתי לפסיכיאטרית ואמרתי לה שאני חושב שיש לי סכיזופרניה והיא חשבה כמוני ומאז אני מאובחן בסיכיזופרניה שעיקרה זה ריקנות ... שזה חוסר מוטיבציה קהות רגשית אני לא מרגיש כלום ממש כלום ... אני מקבל 800 סרקואל xr ואיטומין 80 לאחר שאני ביקשתי אותו בגלל בעיות שינה שנובעות מבעיה פיזית ולא מהסכיזופרניה ... אני לקחתי רטלין בלי מרשם מספר ימים עם הכדורים שאני מקבל קבוע וזה מאוד עזר לי להיות רגוע יותר ומיקד אותי בפעילות היום יומית וגם עזר לי מאוד בריכוז כמו שהייתי צעיר והמוטיבציה חזרה ולא היו שום תסמינים פסיכוטים כי הרי אני לא הייתי מאושפז ולא סבלתי אף פעם מתסמינים חיוביים ואני מקבל קצבת נכות מלאה לצמיתות ... האם בכלל כדאי לי לנסות בכלל לקבל אישור עם מרשם לרטלין מנוירולוג כי הרי כל החיים סבלתי מבעיות קשב וריכוז והיפרקטיביות ובעיות שליטה בדחפים אשר נבעו מה cd והשילוב של הריספרדל שהוא כמעט אותו דבר כמו הסרוקואל שאני מקבל היום עזר למתן את הפרעות האלה... אני באמת בטוח במאה אחוז שרטלין שלמרות שהוא חוסם את הדופמין בראש וכך גורם להעלת ריכוז והתפקוד היום יומי ... הפסיכיאטר שלי הקודם אמר לי שאין תרופה לריקנות ולכל מה שבא איתה לעומת דיכאון שבדרך כלל נוצר מחוסר איזון של סרטונין במוח ועם טיפול תרופתי נכון בדרך כלל מגיעים להחלמה ... הרטלין החזיר לי את המוטיבציה לחיים את היכולת לשבת ולקרוא וללמוד ולתפקד בעבודה ... הבעיה שאני לא יודע בכלל אם יש סיכוי שיאשרו לי רטלין בנוסף לכדורים שאני ... אני מאוד אשמח לחוות דעת על כל מה שסיפרתי פה תודה רבה

שלום, אחרי תקופה של כחודשיים באשפוז פסיכיאטרי שכלל שימוש בזריקות וכדורים שונים - 4 שבועות של אריפליי ו-3 שבועות של סרוקוול - הפסקתי את השימוש לגמרי. כיום אני כבר יותר מחודש נקי מכדורים ועדיין סובל מתחושת אי-שקט, קהות רגשית, קושי לחשוב בצורה בהירה, חולשה ועייפות בגוף - בקיצור אני עדיין מרגיש תחת השפעת החומרים המסממים האלה. האם מישהו חווה חוויה דומה ויכול לעזור לי להבין כמה זמן זה הולך להימשך והאם בכלל זה הולך להיפסק מתישהו ואם בכלל או שזה יכול להמשיך ככה לעד? תודה

שלום מה אפשרי לעשות למנוע קהות רגשית ואינהדוניה?

היי .... אני בת 26 ומזה שנה אני לוקחת ציפרלקס 15 mg בעקבות התקפי חרדה והתנהגות כפייתית (מחטטת בפנים ומקלפת פצעים) הציפרלקס עזר לי מאוד עם שני התופעות אך במקביל האכילה הכפייתית שלי גדלה משמעותית ועליתי במשקל... מה תמליץ לי לעשות? חשוב לציין שאני מתמודדת עם ניתוק רגשי (דיסוציאציה) שדווקא התמתנה מעט אך עדיין אני מתקשה לחוש רגשות אך פחות מתנתקת מסיטואציות. תודה מראש

שלום רב. אני חולה בסכיזופרניה פרנואידית. נטלתי 25 מ"ג זיפרקסה, 30 מ"ג סרוקסט, 750 מ"ג דפלפט כרונו (לאפילפסיה) ו-50 מ"ג סרוקוול xr והשילוב גרם לי לדכדוך, כשירדתי ל-20 מ"ג סרוקסט- הדכדוך נעלם. הרוקחת אמרה לי שלעיתים הרבה תרופות שמעלות סרוטונין יכולות לגרום לסינדרום סרוטונין שעלול להוביל לדיכאון מג'ורי- האם זה נכון וזה למעשה מה שקרה לי? (דרך אגב, הרופאה שלי במגמה להחליף לי את הזיפרקסה בסרוקוול xr, היא עושה זאת בהדרגה ואני לא אמורה להשאר עם 2 תרופות אנטי פסיכוטיות, זהו ההסבר לריבוי התרופות הנוכחי). בתודה מראש על העזרה, שירה.

לאחר שיטוט קצר על התרופה באינטרנט מצאתי שכתוב שהאיטומין עוזר גם לתסמינים השליליים של סכיזופרניה. רציתי לדעת באיזה תסמינים שלילים מדובר ומה המינון שהכדור עוזר לתסמינים אלו? וגם מתי התרופה יצאה אל השוק ? כי בחלק בהאתרים כתוב שהיא מהדור החדש ובחלק כתוב שהיא מהדור היישן.

הי אודי, לא חשתי געגוע או כל רגש אחר, לא בכיתי, לא התרגשתי,.רק הייתי בפגישה אחרי עשרה ימים כדי להבין איך אפשר לכבות את הכל בעשרה ימים. כיבוי מערכת. רק נכנסתי יותר פנימה אל העצב שממילא קיים. אולי לא כדאי לאתחל את המערכת ומוטב כך... קהות רגשית במקום נזקקות נוראית ונואשת. מה ביניהן ודאי תשאל... אני לא יודעת להיות שם בין לבין. אני כל כך עייפה. שירה

שלום, האם ארועים מהעבר יכולים להשפיע מאוד גם לאחר הרבה שנים? אני בת 25, ולפני כ9 שנים אבא שלי בגד באמא שלי וכמובן שידעתי, הכל התפוצץ וזו היתה תקופה נוראית, כשכלפי חוץ בבית הספר תפקדתי כרגיל, ציונים גבוהים וכו'.. אבל כלפי פנים הרגשתי סוג של התעללות נפשית, זלזול בי ובאמא שהוא אפילו לא התאמץ מספיק להסתיר, העובדה שהוא עירב את אחותי הקטנה בדרך כלשהי ועוד ועוד. מאז עברו 9 שנים ההורים נשארו יחד (למרות שתמיד קיוויתי שיתגרשו למען אמא). אבא שלי בן אדם קשה אבל תמיד ניסה לדאוג בתור אבא (כספית בעיקר).. במשך הרבה שנים היה לי מטען כלפיו.. בשנתיים האחרונות עברתי לגור לבד ולכן היחסים איתו השתפרו (כנראה בגלל המרחק) אבל בזמן האחרון כל הזמן עולות לי מחשבות על התקופה ההיא, אני מתמלאת בכעס, ממש זעם כשאני חושבת עליו, וזאת למרות השיפור ביחסים והעובדה שהוא באמת מנסה.. ביחד עם כל זה אני מרגישה שינויי התנהגותי באופן כללי בזמן האחרון- לפעמים אני מרגישה סוג של ניתוק רגשי שלא אכפת לי מכלום למשל במהלך ויכוח עם חבר שלי (גרים יחד), ומצד שני לפעמים אני מרגישה זעם רב, עצב, התפרצויות שבעבר לא היו.. אני בן אדם מאוד שקט ומופנם ופתאום יש בי כל כך הרבה כעס שאני לא יודעת מאיפה פתאום הוא הגיע ואיך מתמודדים. אני לא יודעת אם יש קשר בין מה שחויתי בעבר למה שאני חווה היום אבל אני מרגישה ממש אבודה. האם ייתכן שיש קשר לארוע הזה מהעבר שמשום מה רק עכשיו נותן אותותיו? מה אפשר לעשות? תודה רבה.

שלום, האם ארועים מהעבר יכולים להשפיע מאוד גם לאחר הרבה שנים? אני בת 25, ולפני כ9 שנים אבא שלי בגד באמא שלי וכמובן שידעתי, הכל התפוצץ וזו היתה תקופה נוראית, כשכלפי חוץ בבית הספר תפקדתי כרגיל, ציונים גבוהים וכו'.. אבל כלפי פנים הרגשתי סוג של התעללות נפשית, זלזול בי ובאמא שהוא אפילו לא התאמץ מספיק להסתיר, העובדה שהוא עירב את אחותי הקטנה בדרך כלשהי ועוד ועוד. מאז עברו 9 שנים ההורים נשארו יחד (למרות שתמיד קיוויתי שיתגרשו למען אמא). אבא שלי בן אדם קשה אבל תמיד ניסה לדאוג בתור אבא (כספית בעיקר).. במשך הרבה שנים היה לי מטען כלפיו.. בשנתיים האחרונות עברתי לגור לבד ולכן היחסים איתו השתפרו (כנראה בגלל המרחק) אבל בזמן האחרון כל הזמן עולות לי מחשבות על התקופה ההיא, אני מתמלאת בכעס, ממש זעם כשאני חושבת עליו, וזאת למרות השיפור ביחסים והעובדה שהוא באמת מנסה.. ביחד עם כל זה אני מרגישה סוג של ניתוק רגשי לפעמים ומצד שני לפעמים אני מרגישה זעם רב, עצב.. אני לא יודעת אם יש קשר בין הדברים אבל אני מרגישה ממש אבודה. האם ייתכן שיש קשר לארוע הזה מהעבר שמשום מה רק עכשיו נותן אותותיו? תודה רבה.

אודי, אני. מרגישה קהות רגשית. גם כאן. נראה לי שאני לא מצליחה לגעת. רק להיות קונקרטית

היי רציתי לדעת.מה האבחנה שלי לפי הסימפטומים הבאים:חוסר רצון חוסר הנאה בלי מחשבות בעיות זכרון ,ריכוז ,שינה קושי לצחוק לבכות וחוסר יכולת להתחבר לאנשים.אני מגדירה את זה כניתוק רגשי רציתי לדעת למה זה שייך תודה.

מערבולות של שיהנ וחלומות ויקיצות קצרות כך עבר כמעט כל סוף השבוע בלי מבקרים מנותקת לא ידוע עד מתי ולמרות הכל מחפשת מילים שיוכלו לגעת אודי תשלח לי מילים בבקשה

שלום, מזה שנים אני נתקל ב"אטימות רגשית" מצד אימי שמתבטאת בעיקר מחוסר עניין בנכדים שלה ,שנים נלחמתי כדי שתאהב אותם,והקשרים יבואו באופן טבעי ,וזה נגרר למריבות רבות וניתוקי קשרים. ועד היום ללא הצלחה,האם יש הסבר לכך בפסיכולוגיה וכיצד ניתן להתמודד עם זה . דוגמאות: עוד בתחילה כשהתחתנתי היא הצהירה שאינה מוכנה לארח אותנו בחגים ובשבתות ולארוחות צהריים ,מה שנשאר (לפי הסכם ביננו לאחר ניתוקי קשרים רבים ) שתקבל אותנו עם הילדים 3-4 פעמים בשנה לארוחת ערב (פיצה באופן קבוע),כשנולדו ילדיי היא אמרה שהיא "לא צריכה שנכדים ידפקו לה בדלת" ,לא התרגשה כשנולדו לי ילדים , כשבני היה בטיפול נמרץ בבית חולים ,לא באה לבקר אפילו פעם אחת, ולאחרונה מה ששבר אותי שלא רצתה להגיע לשבת בר מצווה של הנכד שערכנו בבית הארחה (לאירועי בר מצווה קודמים באולם שמחות היא כן הגיעה). לעומת זאת היא כן מתעניינת לפעמים במצב בריאותי של קרובי משפחה אחרים שהקשר בינם לבינה דיי זניח או דואגת למצב הבריאותי שלה. תודה

שלום וחג שמח בת 28 חיה מזה כשנתיים נם בן זוג ואיתו כשלוש שנים כבר. לפני מס חודשים אני ובן זוגי חווינו משבר קשה בזוגיות שהוביל לפרידה, אך חזרנו להיות יחד, בפסק הזמן או בהפסקה שהייתה ביננו אם אפשר לקרוא לזה כך בן זוגי היה עם מישהי אחרת חד פעמי עקב כל מה שקרה, אומנם הוא התנצל ודיברנו על זה ואיכשהו העברתי ובערך סלחתי לו על זה, אבל בטווח הארוך זה לא ממש יוצא לי מהראש ואני לא חושבת שבאמת קיבלתי את זה, מה שכן קרה לי ולכן אני פונה בפורום זה, שלפני בערך כשבוע היה לנו וויכוח מסויים והרגשתי שפה אני מרימה ידיים ואין לי כבר כח ויכולת להמשיך, מאז אותו רגע אני מרגישה ניתוק רגשי,פיזי כאילו אני חווה חוויה חוץ גופית, אני פיזית קיימת אבל מנטלית אני ככ לא מחוברת לחיים, כאילו אולי גרמתי לעצמי להתנתק מנטלית מחיי בכדי לא להיפגע או לחוות טראומות,הייתי שמחה לתשובה תודה!!

אודי נגמרו לי המילים וקצת הלכתי לאיבוד ואיני מוצאת את עצמי ודרכי בתוך השיגרה העמוסה. קהות רגשית. ניתוק רגשי. פגישות עקרות ושטוחות, כמעט כמו החלפת מתכונים או תלונות על עניינים שבשיגרה, תסכולים עם בן הזוג ועוד. חסר מגע אמיתי, היא יושבת מולי מקשיבה ומהנהנת סוגרת משפט באמירה שטוחה שאף איני מצליחה לזכור. מדברת על חשיבות הגבולות ה setting הטיפולי, על חוסר האפשרות לתקשורת בין הפגישות, אפילו לאתקשורת כתובה, כי טיפול זה רק בחדר. אני מנסה להסביר על כל המילים שעולות בין פגישות וכמה הולך לאיבוד כשמותרים עליהן. אולי צריך להפסיק. איך אפשר לחיות בצד ליד בלי ולמרות. לותר כל הזמן על מה שאני באמת צריכה ולהכנע להסברים מערכתיים כאלה ואחרים. עייפתי. מאוד.