הטיפ שלי למצב: "אופטימיות ומבט חיובי לעתיד" – ראיון עם ד"ר ילנה יוחייב

כשברחבי הארץ נשמעו האזעקות בימי המתקפה האיראנית, הן לא רק הזעיקו את האוכלוסיה למקלטים, הן גם זעזעו את התחושה הבסיסית של ביטחון שרבים מהישראלים חשבו שהיא איתנה. בניגוד לאיומים בטחוניים קודמים, הפעם האוכלוסיה התמודדה עם סוג חדש של טראומה: איום שאי אפשר להגיב עליו, שאי אפשר להימלט ממנו ושאי אפשר לחזות מתי הוא יחזור.

ד"ר ילנה יוחייב, פסיכיאטרית ומנהלת מרפאה לבריאות הנפש בבית החולים ברזילי באשקלון, עדה מקרוב להשפעות הנפשיות של המתקפה האיראנית על האוכלוסיה הישראלית. בראיון עימה היא מסבירה מדוע האיום הרחוק שונה מהאיום הקרוב, איך המוח מתמודד עם חוסר ודאות ומה קורה כשמנגנוני ההגנה הפסיכולוגיים מופעלים לטווח הארוך.

"המון אנשים שחשבו על עצמם כבעלי חוסן נפשי ויציבות רגשית חוו התערערות משמעותית בתחושת הביטחון האישי והקולקטיבי שלהם", מסבירה ד"ר יוחייב. "הפעם האוכלוסיה מתמודדת עם איום שאינו מאפשר מענה התנהגותי ברור וזה יוצר מצב של חוסר אונים שמעמיק את התחושה הטראומטית".

איך השפיעה עלינו מתקפת הטילים מאיראן באופן שונה מחוויות טראומה קודמות? 

"התופעה המיוחדת בחוויה זו טמונה בעצם בחוסר הפתרון והחוסר היכולת להגיב באופן אפקטיבי מול הטריגר הטראומטי. בניגוד לאירועים טראומטיים קודמים שבהם ניתן היה לפחות לזהות נהלי התנהגות או אסטרטגיות הגנה ספציפיות, במקרה זה האוכלוסיה התמודדה עם איום שאינו מאפשר מענה התנהגותי ברור או הנחיות מעשיות להגנה עצמית.

הפסיכיאטרית ד"ר ילנה יוחייב, מנהלת מרפאה לבריאות הנפש בביה"ח ברזילי באשקלון. צילום: פרטי

"חשוב לציין כי חלק ניכר מהאוכלוסיה שנפגעה מהמצב הנוכחי עדיין לא פנתה לטיפול פסיכיאטרי או פסיכותרפויטי במישרין, אך אנו צופים עלייה משמעותית בפניות בטווח הקרוב. התופעה ניתנת לזיהוי בקלות יחסית במגוון הקשרים חברתיים ומקצועיים - בסביבת העבודה, בחוגים חברתיים, בשכונות ואפילו בקרב בני משפחה המלווים את יקיריהם לטיפולים רפואיים אך אינם מטופלים בעצמם. כל אלה מפגינים סימפטומטיקה חרדתית ברורה, התערערות בתחושת הביטחון וחוסר יציבות רגשית המתבטאת בתסכול מתמשך הנושא השלכות חברתיות ובינאישיות".

איך המוח מעבד איום שבא מרחוק, כמו הטילים מאיראן לעומת איום קרוב וישיר?

"קיים הבדל עמוק ומשמעותי בין עיבוד קוגניטיבי-רגשי של איומים הנחווים כקרובים וישירים לעומת איומים המגיעים ממרחק גיאוגרפי משמעותי. איומים ישירים, במיוחד כאשר הם נובעים ממקור אנושי מוחשי, מפעילים מערכות תגובה מוכרות יותר במוח, המאפשרות לפחות אשליה מסוימת של שליטה או יכולת להגיב.

"לעומת זאת, האיום הרחוק יוצר תחושה של חוסר ודאות מוחלטת הפוגעת ביכולת לבנות אסטרטגיות התמודדות קוגניטיביות יעילות. השאלה המטרידה 'איפה האיום ימצא אותך' יוצרת מצב של ערנות מתמשכת שאינה מכוונת לגורם מוחשי וניתן לזיהוי. זה מוביל לתחושה של איבוד גבולות פסיכולוגיים ומרחביים, כאשר האדם אינו מסוגל להגדיר אזורים בטוחים או מסוכנים בסביבתו.

"חוסר הידיעה כיצד להגן על עצמו גורם להפעלת מנגנונים פסיכולוגיים שונים. אנשים עם משאבים פנימיים מפותחים יותר מנסים להשתמש במנגנוני הגנה כמו רציונליזציה והכחשה בריאה, אך לא כל האוכלוסיה מסוגלת לכך. תופעה זו מודגשת במיוחד בקרב תושבי המרכז, שבשל הצפיפות הגבוהה יותר ושל חוסר החשיפה היומיומית לאיומים בטחוניים, לא פיתחו מנגנוני הסתגלות לסיטואציות דומות ולכן חווים קושי גדול יותר בהתמודדות עם המציאות הבטחונית המשתנה".

האם אנחנו עדים לתופעה של קהות רגשית, שכבר כל כך פחדנו, שאנחנו כבר לא פוחדים באותה עוצמה?

"אכן, אנו עדים לתופעה של קהיית רגש מסוימת, אך חשוב להבין שמדובר במנגנון הגנה פסיכולוגי מורכב ולא בחוסר רגישות אמיתי. הקהיית הרגש מתפקדת כמעין מנגנון הגנה אדפטיבי של הנפש, הכולל רכיבים של הכחשה פסיכולוגית בריאה. עקרון הפעולה הוא שככל שהאדם מצליח פחות לחשוב, להתעמק ולהתמודד עם המציאות המאיימת, כך הוא חשוף פחות לחרדה והדחק הנפשי.

"התופעה נובעת מהמגבלות הפיזיולוגיות והפסיכולוגיות של המערכת הנפשית האנושית, שאינה מתוכננת לתפקד במצב של מתח ודריכות מתמשכים. הרזרבה הפנימית של הכוחות הנפשיים מתמצה בקצב מהיר, מה שמוביל להפעלה אוטומטית של מנגנוני הגנה. חלק מהאוכלוסיה מפגין אדישות מסוימת, שהיא למעשה ביטוי של מנגנון הגנה מסוג - Denial הכחשה פסיכולוגית.

תושבי רמת גן במקלט ציבורי. צילום: ולאדי קונוב/ שאטרסטוק

"המנגנון הזה מופעל במיוחד כאשר האדם מגיע למסקנה שאין בידו כלים או משאבים אפקטיביים למנוע את הסכנה או להשפיע עליה. במצב כזה, אסטרטגיית עדיף 'לא לחשוב על זה' הופכת לפתרון פסיכולוגי זמני. לטווח קצר. זוהי אסטרטגיה שיש לה ערך אדפטיבי מסוים, כיוון שהיא מאפשרת המשך תפקוד בסיסי ומונעת קריסה נפשית מיידית. עם זאת, חשוב לזכור שמדובר בפתרון זמני שעשוי לדרוש התערבות מקצועית בטווח הארוך".

הכחשה כזו לא תתפרץ בהמשך?

"המצב הטיפולי והפסיכולוגי העתידי תלוי במידה רבה בהתפתחות המציאות הבטחונית לאורך זמן. אין באפשרותנו לחזות בוודאות את האופן שבו המציאות תתנהל בהמשך, והרבה תלוי בהמשכיות או בהפסקה של אירועים דומים. במידה שהמתקפה מאיראן היתה אירוע חד פעמי וההסלמה הבטחונית לא תימשך, קיים סיכוי שהאוכלוסיה הכללית לא תחווה השלכות נפשיות משמעותיות לטווח הארוך. מנגנוני ההכחשה וההדחקה הפסיכולוגיים עשויים להיות יעילים מספיק למניעת פגיעה נפשית מתמשכת, ובכך למנוע את הצורך בהתערבות טיפולית נרחבת בקרב האוכלוסיה הכללית".

איך משפיעה המלחמה על קבוצות פגיעות? למשל, אנשים עם מחלות נפש קיימות?

"המצב הבטחוני הנוכחי משפיע באופן דרמטי ומשמעותי על אנשים עם פרדיספוזיציה נפשית, במיוחד כאשר מדובר באנשים עם הפרעות חרדה רקע או פוסט טראומה קיימת. זה כולל הן מקרים של הפרעת דחק פוסט טראומטית מלאה והן מקרים של סימפטומטיקה חלקית מסוג זה. חשוב לציין שהטראומה אינה חייבת להיות קשורה למצב הבטחוני הנוכחי - גם אנשים המתאוששים מטראומות אישיות, משפחתיות או רפואיות חווים עכשיו התערערות משמעותית במקום הנפשי הפגיע שלהם.

"התופעה המאפיינת היא תחילת שחזור של אירועים טראומטיים קודמים, יחד עם איבוד תחושת הביטחון הכללי. אנשים שלא חוו חרדות מסוג זה בעבר מתחילים לפתח דאגות שלא היו מוכרות להם, כגון דאגה מוגברת לבריאות ולשלום ילדיהם ונכדיהם. הדבר מתבטא בהתקשרות כפייתית וחוזרת לבני משפחה, בבדיקות מתמשכות של מצבם ובהתנהגות דבקנית כלפי קרובים.

"מדובר בתהליך רגרסיבי של נסיגה כללית ברמת הביטחון הבסיסי, או כפי שאנו מכנים זאת בטרמינולוגיה המקצועית - פגיעה ב-Basic Trust. הביטחון הבסיסי המייצג את האמונה העמוקה שהעולם הוא מקום בטוח יחסית, שקיימים מנגנונים או גורמים המגנים עלינו - בין אם מדובר באמונה דתית, באמון במוסדות המדינה כמו הצבא, באמונה ביכולות האישיות, או באמונה כללית שהחיים יסתדרו. סוג זה של אמונה מהווה מעין הכחשה בריאה המסייעת לנו לתפקד בחיים היומיומיים.

"כאשר מתרחש טריגר טראומטי חזק כמו זה שאנו חווים, האמונה הבסיסית הזאת מתערערת ומתרסקת, והבועה הפסיכולוגית המגנה עלינו נפגעת. בתהליך זה עולים לפני השטח סימפטומים שהיו עד כה בדיכוי או בהפוגה. תופעה זו בולטת במיוחד בקרב אנשים עם רקע של הפרעות חרדה, אישיות חרדתית, או חרדה דיפוזית, שמתאפיינת בדאגנות כרונית לנושאים שונים. בקרב אוכלוסיה זו אנו עדים לביטויים סימפטומטיים ברורים ומשמעותיים של התערערות נפשית".

איך מערכות בריאות הנפש מתמודדות עם הביקוש לטיפול בשנתיים האחרונות?

"המערכת הציבורית לבריאות הנפש חווה עומס משמעותי שמתבטא בהארכה ניכרת של זמני ההמתנה לטיפול. כמי שעובדת במרפאה לבריאות הנפש אני עדה לעלייה משמעותית בזמני ההמתנה לקביעת תורים בהשוואה לתקופה שלפני מלחמת חרבות ברזל ובוודאי בהשוואה לתקופה שלפני ההסלמה הבטחונית הכללית.

"עם זאת, אנו רואים שמשאבים חיצוניים מסייעים באופן משמעותי למתן מענה. בפרט, פעילותה של עמותת חוסן המספקת תמיכה חיונית ומאפשרת מתן טיפול ראשוני זמין יותר. השירות כולל מתן שיחות טיפול ראשוניות, שיכולות להוות בסיס להמשך טיפול, בין אם מדובר בהתערבות פסיכיאטרית מתקדמת או בטיפול פסיכותרפויטי רגיל.

"במסגרת בית החולים ברזילי, שם אני עובדת במרפאה לבריאות הנפש, הוקם מרכז מיוחד לטיפול בפוסט טראומה - מרכז עוז - שנוצר לפני פחות משנה במטרה לספק מענה ספציפי לאנשים שנפגעו מאירועי השבעה באוקטובר והשלכותיהם המתמשכות. מרכז זה מתמחה בטיפול בטראומה הנובעת מהאירועים הבטחוניים הספציפיים ומיועד לתת מענה מותאם לצרכים הייחודיים של אוכלוסיה זו. המרכז מהווה חלק מהמאמץ הרחב יותר של מערכת הבריאות להתמודד עם הגידול הדרמטי בביקוש לשירותי בריאות הנפש בתקופה הנוכחית". 

בהינתן המציאות הבטחונית הנוכחית, שבה קיים איום מתמשך ובלתי צפוי, כיצד מצליח האדם לשמר תחושת משמעות ותקווה בחיים היומיומיים?

"השאלה הזו מעלה דילמות פילוסופיות ופסיכולוגיות מרכזיות הנוגעות לליבה של החוויה האנושית במצבי איום קיומי. כל אדם מפתח מערכת אישית וייחודית של חיפוש אחרי מקורות לאופטימיות ולתקווה, המתבססת על משאבים פנימיים וחיצוניים מגוונים. תחילה, חשוב להבין שהיכולת להמשיך לתפקד ולחיות בתוך מציאות של איום מתמשך מעידה על כוחות הנפש האדירים של החוסן האנושי. החיים ממשיכים להתנהל, ואנשים מוצאים דרכים להשתלב בשגרה, לטפח מערכות יחסים ולעסוק בפעילויות משמעותיות עבורם. תופעה זו מתרחשת בזכות הפעלה של מנגנונים פסיכולוגיים מורכבים של הסתגלות והתמודדות".

"אחד המקורות המרכזיים לתקווה נעוץ באמונה ברמה הקולקטיבית-מדינית, כלומר התקווה שיימצאו פתרונות ברמה הממשלתית והמדינית שיובילו למניעת הישנות של אירועים כמו המתקפה מאיראן. אמונה זו מאפשרת לאנשים לחיות עם תחושה שהמצב הנוכחי הוא זמני ושקיימת מערכת גדולה יותר הפועלת להגנתם. בנוסף, כל אדם מפעיל מגוון מנגנונים אישיים להרגעה עצמית וחיזוק התקווה. אלה כוללים מנגנוני הגנה פסיכולוגיים כמו רציונליזציה, חיפוש משמעות בפעילות היומיומית, חיזוק הקשרים החברתיים והמשפחתיים, פנייה למקורות תמיכה רוחניים או דתיים ושמירה על שגרות חיים המקנות תחושת יציבות ורצף.

"התמיכה הקהילתית והחברתית מהווה גם כן מקור חיוני לתקווה ולמשמעות. הרגשה שאנו חלק מקולקטיב גדול יותר, המתמודד יחד עם האתגרים, יוצרת תחושת שותפות ואחדות שמספקת כוח נפשי משמעותי. הקהילה מספקת לא רק תמיכה רגשית אלא גם מסגרת למשמעות ולפעילות חיובית.

"לבסוף, המשאבים הפנימיים של כל אדם - הכוללים את מערכת הערכים שלו, את זכרונות ההתמודדות העבר, את האמונה ביכולות האישיות ואת הקשר לדברים שחשובים לו - כל אלה מתגייסים למטרה של שמירה על תחושת המשמעות והתקווה גם בתנאים מאתגרים ביותר".

לסיום, יש לך טיפ לעם ישראל?

"אופטימיות ומבט חיובי לעתיד".

* המידע במאמר זה הינו כללי בלבד ואינו מהווה תחליף לייעוץ רפואי מקצועי

(איור וצילומים: שאטרסטוק)