פחד מרופאים: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

סיבות אפשריות ומצבים דומים לפחד מרופאים

פוביות וחרדות - תמונת המחשה
פוביות וחרדות אירוע טראומטי עלול להיחרת בנפשנו ולגרום ל"חיווט" שלילי. במסגרת טיפול בשיטת TFT, במצב רג...
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לפחד מרופאים?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

פחד מרופאים: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, אני בן 29 ומגיל 20 לא ביקרתי אצל רופא בעקבות פוביה שהתפתחה אצלי בעקבות אירועי עבר. בילדות עברתי המון בדיקות רפואיות וחלקן היו חוויות כואבות (גסטרו - צינור עם מצלמה לקיבה, בדיקות דם בזרוע ובאצבע, בדיקת לחץ דם, מישוש איברים שאני רגיש בהם וכו'). לרוב מדובר בבדיקות שנחשבות ל"פשוטות" או "שגרתיות", אבל ככל הנראה שיש לי רגישות יתר והן היו ממש כואבות עד לרמה שאני רוצה להימנע מהן. בדיקת דם אחרונה שלי הייתה בגיל 20 והתעלפתי ממנה ככל שמשכו יותר דם חשתי ברע והגוף נחלש. הסיטואציה הזו גורמת לי לחרדות, כי ישנם דברים שהייתי רוצה לבדוק אותם (שומות בעור, בליטה בעורף), אבל הפחד שלי ממזרקים והכאב של ההחדרה שלהם מונעים ממני לבצע בדיקות. ובנוסף להליכי הבדיקות המחשבה שאחת הבדיקות תצא שליליות ויצריכו טיפולים מתקדמים בכלל מכניסים אותי להתקף פניקה. מה אני יכול לעשות?

שלום רב לך ממליץ לך לפנות לטיפול פסכלוגי התנהגותי

שלום, אודה לעזרה. בת 29. כל שנה סובלת משיעול נבחני במשך כמה חודשים. שיעול מאוד חזק.. אנשים ששומעים נותנים עצות של זה לא צחוק... מגיל 5 עד גיל 14 כל חורף היה לי או ברונכיטיס או דלקת ריאות שאובחנה כי פניתי לרופא. בגיל 15 פיתחתי חרדה מרופאים קיצונית- היה לי שיעול והרגשה חולנית אך לא פניתי לרופא שנים. לפני שנה החלטתי לפנות שוב לרופא ודווקא בביקור אצלו לא היה שיעול.. הוא אמר "אני לא שומע אותך בכלל משתעלת" וגם צילום הריאות יצא תקין.. אבל באמת אני לא משקרת... לפני חודשיים הלכתי שוב ובדיוק כמו שנה קודמת.. הבדיקה מראה שאין לי כלום.. השיעול עובר מעצמו אחרי כמה חודשים גם בלי טיפול אבל זה ממש מטריד.. ואני מדגישה שהוא נמצא כל שנה. השנה אני עדיין משתעלת וכבר יוני. לקחתי רקוד כמה פעמים שעוזר לשבוע והשיעול חוזר.. אז אני כל פעם לוקחת.. אודה לעצות טיפול. וסיבה מה יש לי.

שלום, מציע לבקש תגר מטכולין.

בת 19.6 בריאה בדרך כלל בשבוע וחצי האחרונים שמתי לב מעין גולה מעל השכמה השמאלית. יש מידי פעם כאב מוזר באיזור שכמה שמאל בלבס הגולה לא כואבת במגע ולא ניתנת להזזה מאוד חוששת כי סבא שלי נפטר מסרטן העצמות . מה זה יכול להיות ?

זה בטח לא סרטן עצמות . מה כן? פני בכל זאת לרופא

שוב שלום, כתבתי לפני חצי שנה בערך על הפחד הגדול שלי מרופאים... ובגלל זה אני לא הולכת גם כשצריך... לצערי אני במצב שאני חייבת ללכת לבדיקות ויש לי הרבה מצפון מ"ההזנחה" של עצמי... פשוט לפני שנתיים בערך התעלפתי, התאשפזתי וגילו אצלי גידול שפיר במח שדורש מעקבים... אני לא מקפידה על המעקב... השבוע התעלפתי שוב...והלכתי לרופא המשפחה והוא רוצה בדיקות דם ושתן, אקו לב ומעקב לחץ דם (מכשיר שמרכיבים למשך יומיים).. הלחץ דם שלי עלה ל 150/100 ודופק 121 אני לא יודעת איך להסביר את התחושה שלי... יש לי מן מחסום לעשות בדיקות... זה כבר מעבר לפחד... לא אוהבת שבודקים אותי... אפילו לחץ דם שמדדו לי נפשית היה לי קשה... קשה לי להרגיש חולה ושמטפלים בי... בדיקת שתן אני מתביישת להביא... למרות שאני יודעת שזו בדיקה מאוד נפוצה אני ממש מתביישת... אני גם לא יכולה לשים את המודד לחץ דם... שכל הסביבה תסתכל עליי כעל מישהי חולה... אקו לב אני גם מתביישת לעשות (צריך להוריד בגדים עליונים). בא לי לשכוח שאני "חולנית" ולחזור לחיות חיים רגילים... בדיקות דם אני צריכה לעשות כל שלושה חודשים בגלל הגידול הזה.. ואני לא מקפידה... אני צעירה בת 27 וקשה לי המצב... אני גם יודעת שאם לי ולמישהי בגילי הלחץ דם היה עולה אז לי היו מביאים לעשות בדיקות יותר מקיפות ממנה בגלל הגידול הזה שיושב במקום בעייתי.. התעייפתי ואין לי כח.... אבל אין לי לאן לברוח בגלל שרופא המשפחה מתקשר מידי פעם לגעור בי שהוא מחכה שאני אעשה MRI שזה עוד יותר מביך אותי... רוצה שיעזבו אותי בשקט... אני מספיק בוגרת כדי להחליט מה טוב לי... בריאות הנפש גם חשובה ואני מרגישה שאני נהרסת... אני כבר לא יודעת מה לעשות... אחרי שפרקתי רציתי לשאול.. הרי אני לא קטינה... רופא המשפחה עצבני עליי רצח בגלל שהוא חושב שאני לא פועלת בהגיון ... האם הוא יכול לאשפז בכפייה אם אני לא קטינה? אני קוראת הרבה והתחלתי לפחד מזה שפתאום הסבלנות של הרופא תגמר כי מרגיש לי אחרי שביקרתי אצלו השבוע שהוא ממש קרוב לזה...

לאנונימית, לא הצלחתי לאתר שאלתך הקודמת. אני לא יודע מה התשובה לשאלתך, בעניין אשפוז כפוי. כמובן שעלייך להימנע מלהגיע לשלב הזה, בעיקר בגלל הדאגה לבריאותך שלך !. ברור ומובן שרופא המשפחה, למרות התסכול והכעס שאת מייחסת לו, רוצה בטובתך. כך שעלייך להישמע להמלצותיו והנחיותיו. אם תתמידי בקשיים שאת מתארת, הייתי מציע שתגיעי אליו בדחיפות (!) יחד עם מישהו מבני משפחתך, כדי לדון במצב ולמצוא פתרונות מתאימים. בכל מקרה, הריני ממליץ שתנצלי זכותך לקבלת ייעוץ/טיפול פסיכולוגי, במסגקת הקופה אליה את שייכת, או באופן פרטי. .

הבעיה שאין פתרונות אחרים חוץ מזה שאני אעשה את כל הבדיקות האלה.. מה זה יעזור שמישהו מהמשפחה יבוא איתי? אני מכירה את עצמי וזה יעשה לי יותר גרוע... אני רוצה שכמה שפחות אנשים ידעו על זה... המשפחה שלי יודעת שיש לי גידול אבל הם לא יודעים שאני לא עושה בדיקות שאני צריכה. הם לא היו מקבלים את זה טוב.. ואני לא כועסת על רופא המשפחה ואני כן יודעת שהוא סך הכל עושה את התפקיד שלו ויכול להיות שזה מדאגה.. אבל שוב אני חוזרת לזה שזה משהו שאני מעדיפה להתמודד איתו בעצמי וזה שהוא מנג'ס לי לא מועיל, להיפך. לדוגמה השבוע ממש התלבטתי אם ללכת אליו אבל בסוף הלכתי כי באמת לא היתה ברירה... ובגלל שהוא מתקשר כל פעם אני עוד יותר נרתעת מלבקר אצלו. קשה לי שבוחנים אותי, בודקים אותי, מוכיחים אותי, אני מובכת במצבים האלה... התרגלתי לזה שאף אחד לא מבין את מה שאני מנסה לאמר פה... לפי מה שאני קוראת אי אפשר לאשפז בכפיה מישהו שהוא בריא נפשית... רק רציתי לוודא... כמובן שאני בתקווה כן בסוף להתגבר על הקושי וכן לעשות מה שצריך...

ההודעה הקודמת שלי היא מ 1.9.17 אם זה משנה.. פשוט חיפשת..

אפשר לחשוב. מספיק לעשות עניין מכל שטות. אין מישהו שלא טיפלו בו פעם ואפשר לחשוב מה כבר ביקשו ממך (יש בדיקות נוראיות יותר). אני קורא את ההודעה ומה שעולה לי לראש זה שאת מפונקת. סליחה על הישירות אבל זה צועק. תתבגרי.....

איזה זלזול בחרדה של אנשים... גיבור על המקלדת לפעמים עדיף לא להגיב כי זה ממילא לא עוזר!!!