אבחון הפרעות נפשיות

שאלתי היא כזו: אני מרגישה שיש לי איזושהיא בעייה ..לא יודעת להגדירה.. או אולי הפרעת אישיות מאחר ויש לי כל מיני מחשבות שאינן תואמות מציאות - מבחינתי הן בסדר אך ביחס לחברה ולמקובל הן לא בנורמה. השאלה שלי האם אחת כמוני שאינה מטופלת לא ע"י שיחות ולא ע"י מתן כדורים יכולה "לטפל" בעצמה..?? הכוונה אם יתכן ואדם יהיה המטפל של עצמו לאורך המון שנים ללא טיפול מעשי? או שמן ההכרח שתתפרץ אצלו מתישהוא בעייה בעוצמתיות?? למשל,עברתי תאונה מאוד קשה וטראומטית לפני 10 שנים. ניגשה אליי פסיכולוגית מטעם ביה"ח וסירבתי לשיחות עימה מתוך הכרה שאפתור הכל בעצמי. האם זה בהכרח השאיר משקעים מסויימים והם מוכחדים או שאדם יכול להיות חזק מספיק כדי לעכל הדברים לבדו?? שוב,השאלה מתייחסת לעובדה האם יתכן ובעיות אישיות על גבול הנפשיות עלולות להיפתר או להיכחד ע"י האדם עצמו או שאם באמת הייתה בעייה נפשית היא בהכרח הייתה מצריכה טיפול נפשי או מתן כדורים כלומר מצב שהסובב היה כבר מפנה לטיפול?? לדוג' במצב של בעייה כמו סכיזופרניה אם האדם לא יטופל בכדורים תהיה סכנה לו ולסובבים נכון? השאלה אם יש הבדל בין מחלה כזו שחייבת להיות מטופלת לבין בעיות קלות יותר אך עדיין שמוגדרות כבעיות נפשיות שהאדם פשוט חי איתן??? (וסובל כמובן...) שאלה נוספת-האם הסכיזופרניה עוברת בתורשה?? לאחי פרצה המחלה בגיל 20 לערך והרבה פעמים אני מוצאת דימיון בין התנהגותו להתנהגותי. כמובן שהמחלה בדעיכה ולכן לא רואים מצבים קיצוניים כבהתחלה ולא זה המקרה בו מצאתי דימיון אלא בסממני האישיות שלו שדומים במקצת לשלי .. האם ניתן ע"י בדיקה פסיולוגית כמו סריקת המוח לאתר המחלה או שלא עושים זאת אלא ע"י אבחנת פסיכולוג??? מקווה שהייתי מובנת.