אבחון הפרעות אכילה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

בררנות באוכל: נורה אדומה?

כל הורה יודע שהילד נרתע מבננה או אבוקדו - רתיעה החולפת עם הזמן. עם זאת, לעתים הבררנות הופכת להפרעת אכילה סלקטיבית, שיש לטפל בה בהקדם לא אוהב ירקות? נגעל מגבינה? חש תחושת גועל מבננה או אבוקדו? אלה משפטים שכיחים למדי, שמשמיעים ילדים קטנים. רוב ההורים מתמודדים עם בררנות באוכל אצל הילדים, שמצדם היו שמחים להסתפק בכל ארוחה בכריך עם שוקולד, שניצל וצ'יפס... ילדים רבים אינם מוכנים לטעום מגוון של סוגי אוכל, אולם הבררנות באוכל חולפת בדרך כלל עד גיל בית הספר - ככל שהם נחשפים, פעם אחר פעם, למגוון גדול יותר של סוגי מזון. מעטים הם הילדים שהופכים לנערים ואחר כך למבוגרים, שעדיין מקובעים בהרגלי אכילה בררנית, שאפיינו אותם בשנים הראשונות לחייהם. מניסיוני - הן כמטפלת והן כאם - נוכחתי לדעת כי ילדים מושפעים מאד מהמבוגרים, גם בנושא התזונה; וככל שנחשוף אותם למזונות מגוונים יותר, על ידי מתן דוגמא אישית לתזונה מגוונת, כך הבררנות באוכל...
ללמוד עוד על אבחון הפרעות אכילה
בררנות באוכל: נורה אדומה?-תמונה

כל הורה יודע שהילד נרתע מבננה או אבוקדו - רתיעה החולפת עם...

מאת: אריאלה בר דוד
22/05/2017
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לאבחון הפרעות אכילה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

אבחון הפרעות אכילה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

שלום, ברצוני לשאול כיצד ניתן לזהות סימפטומים המצביעים על התפתחות הפרעות אכילה בקרב ילדים לפני גיל ההתבגרות (למשל גילאים 8-10)? כיצד ניתן לדעת אם הילדים מדלגים על ארוחות באופן מקרי או מתוך כוונה לרדת במשקל? ממה יכול לנבוע סירוב פתאומי לאכול בשר שאינו מלווה במניעים אידיאולוגיים (והעדפה למזונות שאינם בריאים)? מה מומלץ לנו כהורים לעשות - כיצד לשמור על עירנות מבלי ליצור אווירה מתוחה ולא בריאה? האם שווה לדבר על הנושא או שעצם השיחה עשויה לגרום נזק? תודה.

הפרעות אכילה בגילאי 8-10 קימות אבל לא מאד שכיחות. אם שמתם לב לירידה קבועה בכמויות האוכל,אכילה שלא בחברת המשפחה, עיסוק מוגבר בספורט ובמשקל הגוף כדאי לפנות לרופא הילדים שיערוך מספר בדיקות . כדאי לדעתי לשאול את הילד /ה מה הסיבה לשינוי בהרגלים ולהציע עזרה .

אהלן יש לי ידידה שסבלה לפני כשנה מתת תזונה ובעזרת ליווי רפואי חזרה למשקל תקין. מאז לא ראיתי אותה עד השבוע. עכשיו יש לה פצעים על הפנים, שיניים וציפורניים צהובות-חיוורות, באופן כללי נראת רזה מדי. האם התסמינים האלה הם של תת-תזונה או של הפרעת אכילה מסוג כלשהו? איך לדעתכם אני יכול לעזור לה אם אכן מדובר במשהו כזה? אני אפרט קצת על טיב היחסים בינינו, אולי זה יעזור להתאים לי תכנית פעולה. לפני כשנה יצאנו בערך כחודש, היא עזבה אותי, טסה לטייל ומאז גרה ולומדת רחוק מהבית. השבוע היתה פעם ראשונה שנפגשנו מאז הפרידה. בינתיים הכי טוב שעשיתי זה לשלוח לה מחשבות חיוביות בטלפתיה. האם אתם חושבים שיש לי מקום להתערב פה בכלל? למיטב ידיעתי יש לה הורים תומכים ומעורבים ולפי הידוע לי היא כבר היתה באיזשהו ליווי רפואי בעקבות בעייה של תת-משקל, לכן הבעיה ככה"נ מוכרת. אז - האם לדעתכם מדובר בהפרעת אכילה, ומה לדעתכם יש ביכולתי לעשות? תודה רבה רבה, ממני וממנה! אשמח גם לקבל תשובות למייל: zivbren@gmail.com

זיו צהרים טובים, ראשית, כל הכבוד על הערנות ועל ההתעניינות. אבחון של הפרעות אכילה אמור להתבצע ע"י אנשי מקצוע ולאחר בדיקה (רופא משפ'/דיאטנית/פסיכולוגית/פסיכיאטר...). הסימפטומים שאתה מתאר עשויים להצביע על תת תזונה. אני מציעה לנסות לברר מולה את הסיבה להרזיה - האם מדובר במשהו שנעשה כתוצאה מדיאטה או בגלל סיבה רפואית... תנסה ליצור אמון, לגרום לה לבטוח בך ולשתף אותך בדברים. יכול מאוד להיות שתוכל לסייע לה... בין אם מדובר בתת משקל שנגרם כתוצאה מהפרעת אכילה ובין אם מדובר בתת משקל כתוצאה מבעיה אחרת - חשוב לטפל. מצב כזה עשוי לגרום נזקים לגוף. הגורם הזמין ביותר עימו ניתן להתייעץ הינו רופא המשפחה. הוא כבר יוכל להפנות לגורמים מקצועיים אחרים... אבל בראש ובראשונה צריך לגרום לה להבין שיש לה בעיה שעשויה לפגוע בה ולשכנע אותה לקבל עזרה. תמיכה ואהבה יוכלו לסייע. אתה מוזמן להמשיך לשתף/לשאול/להתייעץ...

זיו כל הכבוד לך על האכפתיות. יש כאלה שהיו מעדיפים פשוט לעשות אחורה פנה והיו אומרים למה לנו להכניס ראש בריא למיטה חולה. אז אני שמחה שיש כאלה שאכפת להם ואתה לא מהסוג השני של הלא אכפתיים. המצב כפי שאתה מתאר מצביע בהחלט כי יש בעיה של הפרעות אכילה רק צריך לדאוג שהמצב לא ימשיך להדרדר ויקבל טיפול טוב.עצם העובדה שההורים מעורבים זה חשוב מאוד מאוד כי יש הורים שמעדיפים להתעלם,זה לא מובן מאליו שההורים תומכים ולכן כל הכבוד להורי חברתך שהם מעורבים וכך אני חושבת שזה צריך להיות כי זה ילדים שלנו בשר מבשרנו ולכן איך אפשר להתעלם. לגביך אתה צריך לפלס דרך לנפשה ולנסות להביא אותה למצב שתהיה קשוב לה ושהיא תבטח בך ועל ידי כך לגרום לה לנסות ולקבל עזרה ולהבטיח שאתה תהיה איתה ולצידה כי סביבה תומכת חשובה מאוד. לא להטיף לה מוסר ולהגיד לה תאכלי, צריך לאכול, תראי מה את עושה לעצמך וכו' כי זה יצור אצלה אנטי מיידי והיא תעשה בדיוק ההיפך. תהיה בשבילה זה חשוב מאוד התמיכה. את הטיפול המקצועי לו דואגים בוודאי ההורים שמעורבים בסיפור. וכמובן צריך למצוא מטפל בשיחות טוב שהיא תתקשר איתו ותתחבר אליו ושתחום התמחותו הפרעות אכילה.