דיכאון אחרי פרידה: גורמים אפשריים, מצבים דומים ומאמרים

דיכאון: 9 עובדות שחשוב לדעת

האם יש קשר בין האופי שלנו לבין הנטייה לדיכאון? מי סובל יותר מדיכאון – גברים או נשים? האם לדיכאון יש מרכיב גנטי? כמה עובדות שחשוב להכיר, לרגל שבוע המודעות לבריאות הנפש דיכאון היא מחלה שאין להקל בה ראש. היא מתאפיינת במצב רוח ירוד, היעדר שמחת חיים, אנרגיה נמוכה, ערך עצמי נמוך ותחושת אשמה. תסמינים נוספים שלה הם: שינויים בתפקוד הקוגניטיבי, כלומר ירידה בריכוז ובזיכרון, חשיבה איטית ופגיעה ביכולת ללמוד. דיכאון מאופיין גם בהתבודדות ובהסתגרות, עד כדי אי יציאה מהחדר או מהבית במשך חודשים; ובתחושות גופניות, כמו כאבים, חולשה, כבדות, חוסר תיאבון, שינוי בתיאבון עלייה או ירידה במשקל, וירידה (מוכחת מחקרית) בתפקודה של המערכת החיסונית.   אילו סוגי דיכאון קיימים?  דיכאון נחלק לסוגים שונים, בהתאם למשך המחלה, לעוצמת התסמינים ובהתאם לגורם הסיבתי. ישנם גם סיווגים שונים (תיאוריים, סיבתיים, קליניים, רשמיים ובלתי רשמיים), כגון: דיכאון מינורי או דיכאון מג'ורי (קליני)...
ללמוד עוד על דיכאון אחרי פרידה
דיכאון: 9 עובדות שחשוב לדעת-תמונה

האם יש קשר בין האופי שלנו לבין הנטייה לדיכאון? מי סובל יותר...

מאת: ד"ר סטפן כץ
15/10/2019
מחפשים את הרופאים הטובים בישראל לדיכאון אחרי פרידה?
יש לנו את המאגר המושלם עבורכם
קרא עוד

דיכאון אחרי פרידה: תשובות ממומחים וייעוץ אונליין

תשובות לשאלות

אמי שהיא הרבה הרבה יותר מאם עבורי גוססת מסרטן שד גרורתי (לפי הרופאים נותרו שבועות ספורים) ואנחנו סועדים אותה בבית כבר מספר חודשים. בשבועות האחרונים נהיה לי קשה יותר ויותר להכיל את המצב-את הפרידה ממנה, לראות אותה חלשה וסובלת. בן זוגי גם לא מכיל את המצב, כועס כל הזמן וחסר סבלנות ואני מתדרדרת לתהום-לא מוצאת כוחות לאכול, לישון, לצאת מהמיטה. לא מוצאת טעם לכלום ואני לא יודעת מה לעשות.

שלום נועה צר לי על תשובתי המאוחרת. המצב בו נמצאת אימך והמצב בו את נמצאת קשה ביותר וללא ספק מצריך המון כוחות להסתכל על אמא שלך ולדעת שעוד מעט היא לא תהיה איתך ולכן כדי שלא תרגישי אשמה אחר כך כאשר אמך כבר לא תחיה ושלא תכעסי על עצמך שלא עשית משהו פרואקטיבי, חשוב להתחיל להיפרד מאמא. אנחנו יודעים שפרידה מאוד חשובה הן לנוטה למות והן לבני המשפחה והיכולת לעשות זאת מטיבה מאוד עם הנשארים בחיים. פרידה משמעותה להתחיל לדבר עם החולה הנוטה למות לא על תרופות טיפולים וכל מיני שאלות שמטרתן לברוח מהנושא האמיתי. לשאול שאלות נוקבות ואמיתיות כמו: אני נותנת כמה דוגמאות ללא סדר, את תרגישי מה הכי נכון לאותו הרגע: אמא היית רוצה להגיד לי משהו חשוב שרצית ולא אמרת לי אמא מה אני יכולה לעשות בשבילך וקשה לך לבקש ממני מה היית רוצה שאנחנו נעשה בשבילך מי היית רוצה שיבור מי לא היית רוצה שיבוא לשאול ולהיות בשקט ורק להקשיב, כאשר לא רגילים לדבר בשפה כזו זה לוקח זמן וצריך לתת לשתיכן זמן להסתגל אם אתן כן רגילות לדבר על הדברים האמיתיים אפשר להגיד משהו כמו, תמיד דיברנו בכנות, האם גם עכשיו היית רוצה לדבר איתי כך. אנחנו יודעים שהחולה הנוטה למות משתוקק שידברו בכנות כדי שגם לו/ה תהיה הזדמנות להגיד את אשר על הלב. כאשר השיח מתחיל להיות אמיתי חשים הקלה רבה והרווח של שני הצדדים הוא עצום. נועה נראה לי שלפעם ראשונה נתתי הרבה חומר אם תרצי להמשיך להתכתב איתי אהיה כאן בשבילך בענין בעלך, גם לו בוודאי קשה וקשה שבעתיים לראות אותך סובלת והקושי להכיל מבטא הרבה פעמים קושי להתמודד עם הכאב והאובדן. במידה והוא איבד הורים או מישהו קרוב, האובדן העכשווי מחדד את האובדן בעבר ונותן את אותותיו בהתנהגות לא מכילה. בברכה נטע מוזר

היי, אני בת 25, לפני כמה חודשים אני וחבר שלי נפרדנו. כבר היינו אמורים להתחתן, הוא הציע נישואים, סגרנו אולם ובסוף נפרדנו. אני יודעת שהוא לא מתאים לי, אני באמת יודעת שהאופי שלנו לא מתאים. היינו רבים מלא, כל אחד חייב להגיד את המילה האחרונה ולא הסכמנו על הרבה דברים. אבל אני כל הזמן בוכה ומתגעגעת לתחושה שהייתי איתו. אני מאוד רוצה כבר להתחתן ולהביא ילדים. כולן סביבי נשואות ואני מרגישה שהחיים שלי לא מתקדמים. אני לא אוהבת את איך שהחיים שלי עכשיו. אני מרגישה בשלה להקים משפחה. אני מרגישה שהגעגועים אליו הם בגלל שכבר הרגשתי שאני מתחילה לבנות את החיים שלי, היו יכולים להיות לי חיים מעולים איתו. הייתה לו דירה ומבחינה כלכלית הוא מסודר. כבר הרגשתי שאני בונה את עצמי. כבר חשבנו על עתיד משותף. עכשיו אני מרגישה שחזרתי אחורה. צריכה מחדש לצאת לדייטים, אף אחד לא מוצא חן בעיניי, אני פוסלת גברים בגלל המראה החיצוני שלהם, העדה שלהם, מצבם הכלכלי... מתקשה למצוא מישהו שימצא חן בעיניי מכל הבחינות. חשוב לי גבר שנראה טוב... ומתקשה להמשך לגבר שנראה שצת מלא אפיו אם הוא בחור מקסים. ניסיתי לתת צאנסים אבל לא הרגשתי שאני מצליחה לרצות להיפגש עם גברים אחרים, בעקבות זה הם הרגישו שאני לא מעוניינת (מה שנכון). אני לא מוצאת מישהו שאני רוצה. אני בדכאון מזה. כל כמה ימים בוכה. ביום העצמאות פגשתי את האקס שלי במסיבה והוא בא להגיד לי שלום וחיבק אותי, זה עשה לי רע. לא הפסקתי לחשוב עליו עד היום. אני יודעת שאין סיכוי שנחזור, למרות שמבחינתי אני כן הייתי רוצה (אפילו שאני יודעת שיש דברים בהתנהלות שלו ושל משפחתו שממש לא מתאימים לי) אבל אני יודעת שהוא לא רוצה אותי יותר. הוא פגוע מאיך שהתנהגתי אליו, חושב שאני לא מכבדת אותו ושיהיו לנו חיים רעים יחד ושנתגרש. ואני חושבת שגם הורים שלו קצת הכניסו לו לראש שאני לא מתאימה לו. אני חושבת שהוא צודק, שזה גם לטובתי. אבל מתקשה להמשיך הלאה, אני רוצה כבר למצוא מישהו אחר ולהתחתן אבל מתקשה להתפשר על גבר. מצד אחד מצאתי מישהו נחמד וחשבתי לעצמי אולי להתפשר על המראה החיצוני שלו כדי שלא אשאר בסוף רווקה זקנה. מצד שני אני רוצה לאהוב את הגבר שלי, להיות שלמה איתו, אני בחורה שמסוגלת להתאהב בגבר, ואני לא אוצה להתפשר ולחיות עם מישהו שאני לא אוהבת אותו. אני לא יודעת מה לעשות, מרגישה כרגע שאף גבר לא מעניין, לא מוצאת מישהו שעונה על הדרישות שלי, אני מתחילה להלחץ כשאני רואה סביבי אמהות וילדים. אני לא יודעת כבר מה עובר עליי, אשמח לעזרה.

דנה היקרה, בואי נעמיד דברים בצורה בהירה: א. לפי תוכנית החיים הפנימית שלך (כלומר לפי משאלות ליבך) היית רוצה בגילך, 25, להיות נשואה ולהביא ילדים לעולם. בעובדה זו אין פסול משום בחינה. ב. הפסול הוא שאת משליכה את מאווי ליבך על הסביבה ורואה סביבך שכל בנות גילך או חברותיך כבר נשואות עם ילדים, מצב שהוא בהחלט לא אופייני לתרבות הישראלית החילונית המודרנית. אינני יודעת היכן את מתגוררת, מהי התרבות המשפחתית והעדתית בה את חיה, ובהתאם מדוע את רואה את בנות גילך כולן כנשואות ואמהות - עובדה שאינה נכונה לחלוטין מבחינה סטטיסטית. ג. את מתארת כיצד נפרדת מבן זוגך לאור סיבות מוצדקות לחלוטין, של ריבים מתמידים, מאבקי כוח, הצורך להיות צודק, אי התאמה משפחתית וכו'. לאור נתונים אלו נראה סביר שחיי נישואין רק היו מחריפים את הבעיות ובהחלט יתכן שהייתם מוצאים עצמכם בזמן די קצר גרושים, עם או בלי ילד משותף. כך שהפרידה בעצם מנעה הסתבכות וצרות וטוב שכך. ד. הרושם הוא שהגעגוע שלך הוא לאו דווקא לאישיות של חברך לשעבר, אלא הגעגוע הוא למשאלה האישית של עצמך להיות כבר נשואה ואמא. למדי להפריד בין הגעגוע להגשמת האידיאל האישי, לבין הגעגוע לאותו אדם שלא התאים לך לחיים משותפים. ה. בשלב הנוכחי לא גמרת לעבד את הפרידה. הרושם הוא שאת מאוד ממהרת לנישואין. אולי בחוסר פרופורציה למשך הזמן שאת נפגשת עם בחור וכמו כן יש משהו בהתייחסות העדתית שלך שמפריע לך. כמובן שאינני יודעת מהו מוצאך ואילו בני עדות מפריעים לך. בתחום המוצא הייתי בהחלט ממליצה לרכך את הקריטריונים ולהיפתח לבני העדות השונות בארץ תוך התרחקות מסטריאוטיפים עדתיים. אני חושבת שבשלב הנוכחי את צריכה לקחת לעצמך קצת פסק זמן. אולי להיות קצת עם עצמך ועם חברות, אולי לא לרוץ מדייט לדייט, ואולי לפנות לייעוץ פסיכולוגי. את לחוצה מדי, לוחצת גז חזק מדי, חסרת סבלנות וממהרת לפסול בני זוג. עליך להירגע, להבין את עצמך יותר, לקבל תובנות אודות עצמך כדי להיות מכילה יותר, סובלנית יותר ומקבלת יותר את מי ששונה ממך. קחי את הזמן להתאוששות וצמיחה אישית ותחזרי למעגל ההיכרויות רק אחרי שתרגישי שאת רגועה מספיק וחזרת לחיים בצורה נעימה, נינוחה ומשודרגת יותר מבחינת עצמך. כל טוב ובהצלחה, אילנה

שלום שמי אלי בן 23 היתה לי חברה 3 שנים ניפרדנו פעמיים לתקופה ארוכה וחזרנו כול פרידה יותר קשה לי מהשניה אני בדיכאון לא אוכל כלום לא יכול לצאת להנות תמיד אני חושה עליה וגם כשאני יוצא עם בנות אחרות אני חושב עליה כול דבר אני מקשר אליה ומאוד קשה לי אני נורא אוהב אותה ולא יכול להיות בלעדיה מה אני עושה..?

תיזכר במה שלמדת בבית הספר אודות אינשטיין, שהכריז ..."הכל יחסי".. הכאב שלך אמיתי, מה שמסמן שהנך נורמלי לחלוטין. יחד עם זאת תראה עד כמה מצבך משופר, לעומת מה שהיה קורה לך דור או שניים קודם לכן: היית תקוע במחוייבות להתחתן, מה שהיה תוקע אותך למציאות זוגית שאינה מתאימה לך ולה. אינך כיום מי שהיית בגיל שבו היכרתם, ולא פלא שזוגיות שהתאימה לפני גילאי העשרים אינה מתאימה כעת. קח את הפרידה כחלק מהתבגרות תקינה. משהו כמו אובדן שיניים בגילאי חמש ושש. תחייב את עצמך לצאת לפעילויות חברתיות. כל טוב, ד"ר יוסי אברהם

שלום, שמי מישל ורציתי לקשל דעת מומחה. חברתי כבר שנתיים סובלת מסוג של דיכאון לאחר פרידה מבן זוג. היא במצב של אובססיה, ולאחרונה לאחר יצירת קשר מחודש, היא אף שקלה התאבדות. אני וחברותיי לא יודעות מה לעשות עימה. היא כמובן טוענת שהיא בסדר, ושזו היתה גחמה ריגעית, אבל זהו תסריט שחוזר על עצמו כבר מספר פעמים. היא אינה שקולה, ומתנהגת בצורה אובססיבית כלפיו. הוא אפילו איים שיצור קשר עם המשטרה אם לא תניח לו ולא תפסיק ליצור עימו קשר. רציתי לדעת מה ניתן לעשות? מה התנאים לאישפוז בכפייה. היא אינה רציונאלית, ואינה מוכנה להקשיב לנו, לחברות שמנסות לתמוך. יש לציין שלפני כ-10 חודשים היא היתה מטופלת אצל פסיכולוג וסיימה את הטיפול לאחר כחודשיים שלושה. אשמח לתשובה בברכה מישל

שלום רב, לא ברור לי האם רק כלפי הבחור הזה יש דפוס התנהגות כזה, או שקיים דפוס התנהגות קיצוני כלפי אנשים אחרים (תנודות חזקות בין קרבה גדולה ובין "פיצוצים" בין-אישיים). חיזרי אלי עם תשובה ואוכל להתייחס באופן יותר שלם.

לא, דפוס ההתנהגות היא בעיקר כאשר היא בקשר עם אותו 'אקס'. כלפי אנשים אחרים זה לא קורה. ההעניין שהיא טופלה בשנה שעברה אצל פסיכולוג והמלצתי לה בחום ליצור עימו קשר שוב פעם, אך היא חיה באשליה שהיא בסדר, ושהיא יכולה להתגבר על העניין לבד. למען האמת יצרתי קשר עם הפסיכולוג שלה, ועידכנתי אותו במצבה, וביקשתי ממנו שם היא לא יוצרת עימו קשר, שיתקשר אליה. יש לציין כי השבוע המצב אצלה השתפר פלאים, אבל זה איזשהו סוג של סצינריו שחוזר על עצמו כל פעם. להיות בסדר, ואז ליפול עמוק לדיכאון. הפחד שלי הוא שהיא שוב פעם 'תיפול' ודפוסי ההתנהגות של האובססיה והטירוף הזה יחזור. מה עושים? הבעייה שלא ניתן לשכנע אותה ולהכניס לה קצת הגיון. היא משוכנעת שהיא בסדר, אך בנאדם שמאיים בהתאבדות זה נראה לי לא בסדר, ולפי עניות דעתי, היא עושה זאת רק כדי לקבל ממנו את תשומת הלב. כיוון שבפעמים האחרונות שזה קרה, היא יידעה אותו שהיא רוצה להתאבד, וכמובן שלא הזיז לו, אז היא לא עשתה שום דבר. היא צריכה את היחס ממנו, לכן עושה זאת. אשמח לתשובה. בברכה מישל