שלום לכולם אנילא יודע מה אני בעצם אבל כואב לי בחזה

דיון מתוך פורום  טראומה והלם-קרב

13/02/2010 | 15:56 | מאת: אלון גל שמחי

אני מטופל אצל עובדת סוציאלית שיחות וכאלה וגם מקבל מירשם נגד דיכאון ואובר כעס שירתתי בגבעתי לוחם ולאחר מכן זהו אני כבר חצי מהזמן לא רגוע וחצי אחר מפחד וזה ממש בתחושות גוף הרבה פעמים אמרו לי שיש מצב שאני פאוסט טראומטי אבל אני עושה צעד ואז נסוג יש לי ילד מקסים מתנה בן שלוש ואישה מלאך אבל אני כל הזמן חושב שטוב יהיה להם בלעדיי ולישון אני ישן בסלון על שני מזרונים וארוחות ערב עם ההורים שלי 90 אחוז מהזמן אני שולח אותה עם הילד ולמרות שאיני יכול להיות לבד זמן ממושך אז היא יודעת שאני מרים טלפון היא באה פעם הוצאתי אותה מהעבודה באמצע היום פשוט לא יכולתי לנשום ונורא פחדתי לעבוד אני לפעמים עובד עם חבר שהיה איתי בצבא וכל שבוע אני רב איתו או נפגע ממנו אבל אין הרבה כמהו שמבינים אני בן אחד ויש לי שתי אחיות זהו בנתיים תודה לכם

לקריאה נוספת והעמקה
13/02/2010 | 17:40 | מאת: עו"ד גיא בית און

לדעתי אתה צריך לשקול להגיש תביעה למשרד הביטחון בגין פוסט טראומה במידה ויתברר שאתה באמת סובל מהתופעה הזאת. הגשת התביעה במידה ותוגש כזו על ידך , במידה ויהיה מקום לכך יכולה לפתור לך הרבה מאוד בעיות. יום טוב ובריאות טובה.

שלום גיא, לא במקרה נמנעתי מלמהר ולהציע לאלון להגיש תביעה בגין פוסט-טראומה. לצערי, תהליך הגשת התביעה עשוי להימשך שנים רבות, וזה תהליך טראומטי בפני עצמו, משום שהוא כולל לא מעט ייסורים והשפלה. אני עצמי החלטתי לאחרונה לוותר על תגמולים המגיעים לי ולהימנע בסבל הכרוך בבקשה ובשרירות לבם של פקידי אגף השיקום, הנובעת ישירות מן המדיניות של ראש אגף השיקום. בברכה, ד"ר דרור גרין

שלום אלון, אתה מתאר מצב האופייני להלומי-קרב רבים. לא כתבת מדוע פנית לפורום, ואם אתה רוצה בעזרה נוספת. האם הטיפול אצל העובדת הסוציאלית מסייע לך? חשוב מאוד לטפל במצב הזה מהר ככל האפשר, כדי למנוע החרפה בעתיד. אתה מתאר מצב שבו חיי המשפחה שלך נפגעים מאוד. אני מאמין שחיי משפחה תקינים ותמיכה של בת-הזוג ובני-המשפחה הקרובים הם תנאי לשיקום היכולות הרגשיות. ניתן לחיות עם הטראומה, אך יש לשתף בזה את המשפחה ולא להיכנע לקשיים. אם תרצה עזרה נוספת, אתה יכול לכתוב אלי ישירות: [email protected] בברכה, ד"ר דרור גרין

07/04/2010 | 01:15 | מאת: אלון

מפחד שאולי יגיעו למסקנה שאני לא פאוסטראומטי ואז אני אבין שסתם נדפק לי הראש והחיים כבר לא יהיו אותו דבר וגם יש מן תחושת "ביטחון" לחיות באי ידיעה אבל מצד שני אני מדרדר גם מבחינה חברתית וגם התנהגותית וריגשית הירידות הם רבות יותר הדאונים הריגשיים חונקים ואיתם כמובן ההשלכות תודה לאל שיש לי משפחה שסובלת ואוהבת אותי הלואי והיה אחרת

מנהל פורום טראומה והלם-קרב