פורום פסיכולוגיה קלינית

למה הד"ר לא עונה לשאלתי(???) ... אני חייבת תשובה!

דנה שלום שאלתך נענתה.

יש לי הפרעת חרדה, 5 שנים אני לוקחת ציפראמיל, ואין לי התקפים בכלל, וגם לא כפייתיות. אני מתנדבת במשטרה כבר מספר שנים, ולאחרונה הציעו לי להתנדב בבילוש, מה שיעשה אותי מאושרת. לשם כך עליי לעבור תחקיר בטחוני מפורט, בו אם אסתיר מידע זה ייחשב לחוסר אמינות. מאידך, חשיפת המידע הנ"ל יכול להביא לכך שיוציאו אותי מהמשטרה, עקב חשש לאובדנות. מה עליי לעשות?

דורית שלום הרבה אנשים סובלים מחרדה, כולל שוטרים מיומנים. אין לזה שום קשר לאובדנות. ספרי הכל באופן גלוי, אל תסתירי מידע וכמובן אין צורך להגזים גם לצד השני. הסבירי שאין לך התקפים ומדוע את בכל זאת ממשיכה לקחת את התרופה. כמובן שאי אפשר לדעת מראש את הכל אבל באופן עקרוני הבעיה שלך לא אמורה לפסול את מועמדותך לתפקיד. אם בכל זאת את חוששת המשיכי להתנדב בתפקיד הנוכחי ועזבי את ההצעה למרות הקסם שבה עבורך. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה, אורן. לא ידעתי שגם שוטרים סובלים מזה. מה שמפחיד אותי זה כל הבלאגאן שיהיה סביב ההודאה- א.אני מאובחנת כחרדתית עם קווים כפייתיים (במצב קל). האם הם שם במשטרה מסוגלים לעשות את האבחנה בין זה לבין דיכאון ואובדנות (הרי ציפראמיל הוא גם נוגד דיכאון). כי דכאוניים הם לא מוכנים לקחת, להבנתי. הפסיכיאטר מאחוריי (הוא פרטי), ואמר שהוא לא מראה להם את התיק, רק אומר את האבחנה, ושהם "צריכים להגיד תודה" שבן אדם כמוני מוכן להתנדב ולא לעבוד בתשלום. ב. מהרגע שזה נרשם- זה יבלום אותי לקבלת עבודה בעתיד, נכון? גם במקומות אחרים? ג. מה הסיכוי שהם יגלו את זה בלי שאגיד? אני הולכת לפסיכיאטר פרטי, אבל מקבלת את התרופות דרך קופת החולים. תודה רבה רבה על העזרה.

שלום אני בת 24 ותולשת שיער מהראש מאז שאני זוכרת את עצמי. רציתי לשאול מדוע ישנם אנשים שתולשים שיער ומדוע יש כאלה שלא מרגישים את הצורך לתלוש? למה אני תולשת שיער כשאני מרגישה מתח (ולמה התחלתי לתלוש שיער בילדותי כאשר הרגשתי מתח- אמא שלי נפטרה) בעוד שישנם כאלה שירגישו את אותו המתח (ואף יותר) ולא ירגישו צורך לתלוש שיער? האם מדובר במשהו שקשור לכימיה במוח? או שההפרעה הזו מתפתח רק בגלל משהו פסיכולוגי? תודה!

שמש שלום אני מציע לך להיכנס לאתר שעוסק בנושא, יש שם חומר רב והסברים. תמצאי שם גם מקבץ תשובות שאני נתתי בעבר בתחום זה. http://www.trichotilomania.info בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום..אני נשואה מעל 8 שנים לבן אדם הכי טוב שבעולם הוא בעל מקסים ודואג..אבל בשנים האחרונים קיימת בעיה של סיפוק מיני היינו בטיפולים והכל לזמן קצר אני מאוד עייפה מכל העניין ומנסה לא להגדיש לזה כל כך חשיבות ביחסים שלנו אבל לא מצליחה ומרגישה מאוד מאוד מתוסכלת . אני רוצה להתגרש אבל איך לעשות את זה ?? הוא עובד מפרנס דואג לילדים כל החברות שלי מקנאות ומפרגנים לנו ..אבל אני רוצה להתגרש איך להתחיל לפחות את השיחה???

האם את יודעת מה את רוצה? כי איך להתחיל את השיחה לא נראית לי הבעייה המרכזית שבפניה את ניצבת. נשמע שאת לא כל כך יודעת מה לעשות, מה את רוצה, ואיך לפתור את המצב ביניכם. לדעתי, אם את לא באמת באופן מוחלט רוצה להתגרש, העלאת הנושא באופן פזיז יכולה להיות בעלת מחיר, לסוג כזה של איום יש השפעה על היחסים. ואם את לגמרי בטוחה, אז זה לא משנה איך מעלים את הנושא. ואולי שווה להבין - מה הסיבה שאת רוצה לעזוב את הקשר - עייפות מהקשיים? תחושה שאין עתיד? תסכול? שינאה כלפי בעלך? היעדר אהבה? חוסר מרוצות כללי מהחיים? יכולות להיות המון סיבות שגורמות לאדם לרצות להפסיק קשר זוגי. חשוב להבין מה הסיבות לעומק לפני שעושים כזה דבר. האם מעבר לטיפול מיני הייתם גם בטיפול זוגי שלא מתמקד רק בהיבט הזה של הקשר? ואולי את היית רוצה ללכת לייעוץ בעצמך כדי להבין יותר טוב מה את רוצה מקשר זוגי בכלל, מהקשר הזה, ומה הדרכים שעומדות בפניך. אני חושבת שלפני שמפרקים חבילה משמעותית כמו נישואין עם ילדים, צריך לחשוב טוב, לנסות, לברר, להבין. אולי במקום להגיד לו שאת רוצה להתגרש (מה שלא נראה לי שמשקף ב-100% את ההרגשה שלך) יש משהו אחר שהיית יכולה לעשות שיקדם אותך או אתכם? (כמו לפנות לטיפול אישי עבורך, או זוגי אך לא בהתמקדות על הקשר המיני).

ר. שלום לפי מה שאת מתארת העניין עדין לא בשל לשיחה על גירושין. אני מציע לך לפנות באופן אישי לייעוץ פסיכולוגי, לתאר את המצב שנוצר ולנסות להבין יותר טוב מה קרה ומה באמת מתאים לך להמשך. במידה ועדיין תחליטי שאת רוצה בגירושין תוכלי לקבל הכוונה כיצד לפתוח את הנושא לדיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

(שאלה זאת מופנית אך ורק לד"ר) שלום רב לך ד"ר קפלן, אני מראש מצטערת על האורך... יש לי אח שצעיר ממני בשנתיים, בן 19, ששמו רועי. רועי סובל מבעית קשב וריכוז ADD, טופל בריטלין לתקופה קצרה אך הפסיק את נטילתו. בתקופת החטיבה והתיכון, חלה התדרדרות בהתנהגותו של רועי- הוא החל לעשן סיגריות, לאחר שהתחבר עם ילדים מהאיזור, שגררו אותו למעשים מטופשים, הבריז מביה"ס, לא הכין שיעורים ובילה איתם כל היום. הדבר היחיד שהיה חיובי לגביו זה שהוא השתייך לקבוצת כדורסל איזורית והיה שחקן מצטיין, אך זה וחבריו היו הדברים היחידים שעניינו אותו ותו לא. הוריי, המיואשים, העבירו אותו לבי"ס חדש שגם קרוב יותר לבית, למרות התנגדותו של רועי, כדי להכניסו למסגרת נוקשה יותר. תחילה הראה שהוא מסוגל להשתנות לטובה, אך מהר מאוד חזר להרגליו. כרגע אחי היה אמור להיות בכיתה י"ב(אגב הוא נשאר שנה בכיתה א' טיפולית ולכן גדול בגילו), אך בשל ההתנהגות שלו החליט כי ברצונו לנשור מביה"ס השנה. הוריי התקוממו אך לבסוף הסכימו, בתנאי שיעבוד. וכך היה, אבי סידר לו תפקיד במקום עבודתו. ושוב, רועי הראה שהוא מסוגל להיות אחראי, עבד קשה מאוד, הוסיף לעצמו עוד משמרות בעבודה, קיבל ערך לכסף לאחר ששנים ביקש מהוריי דמי כיס והם כמובן דאגו לפנק אותו. בזמן האחרון, רועי השתנה. הוא כבר לא רוצה לקום לעבודה בבוקר, עושה בעיות, נעלם בשעות המאוחרות של הלילה עם חברים... מצאנו מריחואנה בחדר שלו והוריי הזהירו אותו שלא יביא זאת שוב ושלא יעיז להשתמש בזה יותר. כרגיל, אחי התעלם, נתפס ע"י המשטרה מגדל שתילים ואף באותו לילה המשטרה הגיעה לבית וערכה חיפוש בחדרו. הם מצאו כמות קטנה והוא נלקח למעצר של 24 שעות. זה היה לילה טראומתי ביותר עבורי ועבור הוריי. קשה לנו לישון בלילות וזה רק הולך ומחמיר. היה משפט, הוא שוחרר, קיבל מכות בחקירות ובמעצר, אך נראה כי הוא אדיש! לא מזיז לו... הוא גם הגן על "חבריו" וכמעט סיבך את עצמו בחקירה, אף על פי שברור לנו שחבריו יעשו הכל כדי לצאת מזה ואף יטילו את האשמה עליו. הוא לא מבין את זה, כ"כ תמים. הוריי, שוב, הזהירו אותו שלא ייפגש עם ה"חברים" שלו, אך עקבנו אחריו כשאמר שהוא הולך לשחק כדורסל ליד הבית והתברר ששיקר לנו במצח נחושה ונפגש איתם בכל זאת! הוריי מעוניינים לשלוח אותו לפסיכולוג שהעו"ד המליץ עליו, אך עדיין אני חייבת לומר שהילד הזה גורם לנו לעוגמת נפש כל יום. הוא חזר לעבוד, יום לאחר המעצר, הוריי התרשמו מהתנהגותו לטובה אך מהר מאוד חזר להתנהגותו הקודמת וכך זה תמיד. הוריי לוקחים את זה נורא קשה וכואב לי לראות אותם סובלים כך. אבי איש חזק אך אני רואה אותו נשבר לנגד עיניי וזה קשה לי. שאלתי היא, כיצד עלינו לנהוג איתו, כי ניסינו כבר כל דרך אפשרית, אך נדמה כי אין לו גבולות, הוא גם לא חושב עלינו, לא אוהב אותנו- אחרת לא היה גורם לכל זה כל פעם מחדש... הוא חוצפן, אדיש, שקרן ורמאי, מתחשב אך ורק בחבריו ודואג להם בלבד, עושה בושות לאבי בעבודה(נרדם באמצע היום כי כל הלילה בילה אצל חברים). הוריי לא יכולים לקשור אותו ולהכריחו להישאר בבית, גם לא ניתן לו את העונג הזה להישאר בבית. עכשיו הוא גם לא רוצה בכלל להתגייס ולאחר שסגרו את קבוצת הכדורסל שלו בשנה שעברה, הלך למיונים ואתמול נודע לו כי לא התקבל...מעניין למה... בכל אופן הוא נורא מאוכזב. מה לעשות?!?!?!?!?!??!?!?!?!?!?!?!?!?!?! הוריי נתנו לו הכל, שילמו הון תועפות על שיעורים פרטיים בביה"ס, שיעורי כדורסל, ביגוד ונעליים, ימי הולדת, מסיעים אותו לכל מקום(כי לא הסכימו לו להוציא רישיון עד שיהיה אחראי) אך הוא פשוט יורק לכולנו בפרצוף ועושה מה שבא לו! עלי לציין שאחי הבכור ואני גדלנו באותו הבית ושנינו סיימנו ביה"ס עם בגרות מלאה, שנינו סיימנו צבא בהצלחה, שנינו עובדים ולומדים... אז למה הוא יצא כזה דפוק? בבקשה תענה לי... בתודה מראש, דנה.

דנה שלום כדי שמישהו יקבל עזרה הוא קודם כל צריך להיות מודע לכך שיש לו בעיה ולפתח מוטיבציה לטיפול. לפי מה שאת מתארת אח שלך רחוק משני תנאים בסיסיים אלו. יש מצבים שעדיף לתת למישהו להיכנס עם הראש לקיר. אולי מכאב הראש שהוא יקבל הוא ילמד דבר או שניים על החיים. הדאגה והצער של המשפחה ברורים. זה עצוב וקשה לראות את הילד מתדרדר והורס לעצמו את החיים. אני חושב שהוריך צריכים לקבל הדרכה כיצד לנהוג עימו. יש להציב גבולות ברורים גם במחיר של פגיעה בקשר עם אחיך בטווח הקצר. בטווח הארוך הדבר ישתלם ולפחות אתם תהיו מוגנים יותר. אני מציע שתקראו את ספריו של חיים עמר שנותנים הדרכה להורים להתמודד עם ילדים שלא יודעים גבול מהו ולפנות לייעוץ מקצועי. לפעמים צריך לוותר על המשאלה לעזור ודווקא אז קורים לפתע שינויים. בברכה ד"ר אורן קפלן

דוקטור אני מזועזעת מהתשובה שלך. ידוע שילדים עם בעיות ריכוז נוטים לפתח בעיות שונות כשהם גדלים ואפילו הפרעות אישיות קשות. ידוע גם שילד כזה הופך להיות ה"כבשה השחורה" בבית ולא נותרת לו בררה אלא למלא את התפקיד. הוא לא הולך עם הראש בקיר , הוא מתוסכל וזה מובן לחלוטין. אני מתפלא על האטימות... אולי במקום להפנות אותם לספר שמלמד גבולות (שאתה ממליץ לכולם - חבר שלך?) , תפנה אותם לספרים בנושא הפרעות קשב וריכוז. הם צריכים להבין עם מה הבן מתמודד בראש ובראשונה ואולי להציע לו טיפול בהתאם , שיחות ותרופות (ראטלין..). הסמים והחברים זה רק מוצא בשבילו , זה לא ברור? ילד "כזה" צריך הבנה ותמיכה בראש ובראשונה . בברכה , אמא לילד עם adhd

שלום רב, אני רוצה לפנות לראשונה בחיי לפסיכולוג ( כבת 26) . הבעיה היא שאיני יודעת איך להתחיל לחפש .חיפוש בדפי זהב העלה עשרות אם לא מאות פסיכולוגים באיזור המרכז ולי אין שום רעיון כיצד לבחור (בחירה שרירותית...?). אם מישהו יוכל להמליץ לי על פסיכולוג/ית באיזור המרכז אודה מאוד. ממתינה להכוונה.

דניאלה שלום שלחי אלי מייל ואשמח לתת לך המלצה [email protected] בברכה ד"ר אורן קפלן

איפה אפשר למצוא מאמרים בנושא?? (עדיפות לאנגלית) ומה המונחים הלועזיים המדוייקים לשתי המחלות??

הגר שלום תוכלי לקרוא את המאמר הרצ"ב על הפרעות חרדה ובינהם גם הפרעה דו קוטבית. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm באנגלית פשוט הקלידי בכל מנוע חיפוש (גוגל למשל) Bipolar Disorder בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, בתי בכתה ג'. ילדה פקחית ונבונה. יש לה בעיה, היא לא יודעת ללמוד למבחנים. נתתי לה את הכלים לימדתי אותה איך להתכונן אך כשאני שואלת אותה שואלת מסתבר שהיא לא ממש יודעת הכל. יוצא מזה שאני קוראת את כל החומר לבחינה ומכינה לה מבחן וכך היא בעצם יודעת את התשובות. הציונים שלה עומדים על 90-100 . השאלה מה יקרה ברגע שאפסיק לעזור לה להתכונן? אני לא רוצה לקלקל לה את התעודה (מה גם שנראה לי שהציונים חשובים לי יותר מאשר לה) במבחנים בחשבון (שאין ממש מה להתכונן) היא כמעט תמיד מקבלת 100. אנא עזור לי לעזור לה, השאלה שלי האם הבעיה נובעת מעצלנות??? או שבאמת יש בעיה?

מהתיאור שלך באמת לא ברור איפה הבעייה ומה הבעייה. נשמע לי שאת עצמך לא כל כך יודעת איפה עובר הגבול בינך לבין ביתך (למי הציונים חשובים, של מי המוטיבציה להתכונן למבחן) וגם נשמע שלא ברור לך אם בתך "עצלנית", או שיש לה בעיית למידה כלשהי שמצריכה התמודדות (כמו לימוד שיטות קצת אחרות, וכו') או שהיא באמת זקוקה לעזרה שלך עד שתדע לעשות את מה שאת עוזרת לה בו לבד. אז השאלה היא לא איך בתך תדע להתכונן לבד לבחינות, אלא איך מבהירים את המצב ובעיקר איך לא לוקחים את המצב כמות שהוא כיום (מצב די טוב! בתך יחד עם הכיתה בחומר, מצליחה בבחינות, ונעזרת בך - שלושה דברים שאין בהם שום דבר רע) והופכים אותו למצב בעייתי שבו יש כעסים, מתחים, אכזבות, וכיו"ב. אולי את צריכה למצוא את שביל הזהב בין לעזור לה, לבין לתת לה להתמודד לבד עם המשימות, גם אם זה אומר לא תמיד להיות הכי מצליחה, עם הציונים הכי גבוהים. בסופו של דבר, את רוצה שבתך תהיה עצמאית ומסוגלת, ואני מניחה שאת רוצה שללמוד יהיה משהו שהיא תעשה מתוך רצון, עניין, ולשם סיפוק - אז אולי שווה לא להתרגש מציון 80, לקבל אותו כמו שמקבלים 90? הרי אי אפשר בחיים תמיד להצליח, לא?

רונית שלום לילדה שמוציאה ציונים כאלה בבחינות אין כל בעיה. את צריכה לקבל הדרכה כיצד לשים גבול גם לעצמך במידת הנתינה ובמקביל במידת הלחץ שאת יוצרת. היא בסך הכל בכיתה ג' וזה טבעי שיהיו לה עדיין קשיים בלמידה אפקטיבית. עדיף שתקבל ציונים קצת יותר נמוכים אבל תלמד ללמוד לבד. אם תשבי לידה תמיד זה לא יווצר. אולי תוכלי לקבל עצות מהמורה ומהיועצת של בית הספר שמכירות את הילדה מקרוב גם בכיתה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קשר בין פגיעה עצמית למזוכיזם? למה הכוונה כשאומרים להיות רדוף בפנטזיות? מתי זה דורש טיפול? האם אופי הפנטזיה קובע גם הוא? המון תודה.

אופירה שלום פגיעה עצמית אינה תמיד כוללת הנאה מהכאב, פעמים רבות היא מפסיקה כאב אחר שמטריד עוד יותר, והוא כאב פנים נפשי. זה מעיד על בעיה שיש לטפל בה במסגרת פסיכולוגית. רדוף פנטזיות זה ביטוי כללי מדי כדי להסביר למה הוא קשור. סביר להניח שמדובר בכך שיש דברים רבים שמטרידים ועוברים בדמיון. אני מציע לא לעסוק בכותרות וכיצד הדברים נקראים, אלא לפנות לטיפול ולדבר ולעסוק במהות שמטרידה אותך. גם אם תדעי הגיונית איך הדברים נקראים זה לא יעזור לפתרון ולהתמודדות איתם. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום היה לי התקף חרדה חוזר, אחרי ששנתיים כבר אין לי. לפני ארבע שנים הייתי בטיפול היפנוזה EMDR וברגע שפגשתי החבר שלי(איש סוסים) חדלו לי ההתקפים בעזרתו(הוא לא הסכים שאני אמשיך בטיפול).מאז שנפרדנו הרגשתי ,גם מהדיכרון של הפרדה שהמצב לאט לאט מדרדר היום הגעתי לשיא. לפני חודש ניסתי ליצור קשר אם זה שטיפל בי להתייעץ איתו אם לבוא לאבחון חוזר (קופ"ח כללית רפואה משלימה בתל אביב) אומרים לבוא ישר לאבחון,אני לא יודעת מה לעשות בבקשה עזור לי.אן

אן שלום אם מי שטיפל בך היה יעיל לפני שנים פני אליו גם כעת. אינני יודע מה משמעות האבחון, הרי את הבעיה את מכירה ויודעת. נראה לי שחבל הזמן, פני למטפל מוסמך והתחילי לעשות את השינוי מייד. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום אתה מאמין שאולי עבודה עם סוסים יכולה להשפיע לטובה עם ההתקפי חרדה? כי סיפרתי על כך למדריך שאני מאד קרובה אליו והוא רוצה לעזור לי להתמודד ע"י העבודה שלי איתו עם הסוסים.

ישנן כל מיני תרופות טיבעיות לטיפול בחרדות למשל GABA של סולגר או יצא עכשיו נירוונה-פורטה של ד"ר פישר ויש משהו מחברת "טיבעוני" הטענה שלהם שמחקרים מדעיים בדוקים הוכיחו שהם מאוד יעילים בטיפול בחרדות ויש להם אפקט דומה לזה של תרופות פסיכיאטריות וללא תופעות הלוואי והסכנות הכרוחות בתרופות הפסיכיאטריות (אני יודע שאומרים הרבה שאין סכנות וכ"ו אך לגבי עדיין התרופות הללו קיצוניות מידי) רציתי לדעת למה לא ממליצים לקחת קודם כל מן הטיבעיים האם מה שנאמר לגבי יעילותם הוא שקר? הרי גם להם יש מחקרים ובדיקות אז למה דווקא לא להאמין להם וכן להאמין ליצרני התרופות לכל אחד מן הצדדים ישכמובן אינטרסים כלכליים וכל אחד מן הצדדים מביא הוכחות מחקרים ותוצאות בדוקות אז למה להאמין לאחד ולא לשני? אודה לכם אם תוכלו לפרט ולהסביר ולתת רקע למה בעצם פסיכיאטרים ישר פונים לתרופות ולא קודם מנסים תכשירים יותר טיבעיים שהטענה לגביהם היא שיש להם אפקט דומה? האם התכשירים הטיבעיים מסוכנים ? האם יש להם תופעות לוואי? נראה לי שגם אם כן זה בטוח יותר טוב ממה שיש בתרופות הרגילות אנא פרטו והסבירו אשמח גם לקבל חוות דעת והיתרשמות והרגשה מאנשים שניסו את התכשירים הטיבעיים ואיך זה השפיע עלייהם אם יש בעיה של הפרעות אכילה האם אפשר להתמודד לבד ללא צורך בכדורים יש טיפול אחר שיכול לעזור ראיתי שדובר על טיפול קוגניטיבי -- אפשר לפרט מה זה? אני לא מוכן לקחת כדורים בשום אופן זה ניראה לי קיצוני מידי (אולי אני סתם היסטרי לגבי זה אבל זה משהו שאני ממש לא מוכן לעשות) אני רוצה לקבל יעוץ לגבי אלטרנטיבה אחרת פרט לכדורים -- אני בטוח שיש ולא יתכן שחייבים את הכדורים אני כן מוכן לנסות את בתרופות הטיבעיות -- האם למישהו יש ניסיון איתן - משהו מומלץ? בבקשה עיזרו לי -- ובבקשה אל תנסו לשכנע לגבי הכדורים עיזרו לי לגבי האפשרויות האחרות אני מסרב להאמין שאי אפשר להיתגבר על זה ללא כדורים כדור הוא לא תרופת קסם אולי הוא יכול להקל או להאיץ את התהליך אך אני מאמין שבכל מיקרה זה יצתרך לבוא מבפנים כך שההתמודדות בכל מיקרה קיימת וצריך טיפה יותר כוח אולי ללא הכדורים -- מהן האפשרויות אודה על תשובות והסברים מפורטים

שלום לך. לא אוכל לעזור לך יותר מידי לגבי התרופות, אך חשוב היה לי לומר זאת: אני סובלת מחרדה מסויימת, וגם אני כמוך לא מוכנה בשום אופן לפנות לכדורים. ההתמודדות שלי נעשתה באמצעות טיפול קוגנטיבי קצר שנתן לי כלים מסויימים, בחלקם אני משתמשת עד היום וכן הרבה מאוד עבודה עצמית. נכון שכל חרדה היא שונה ונובעת ממקומות שונים, אך בהחלט הייתי רוצה להמליץ לך על ניסיון לפנות לטיפול קוגנטיבי וכן על ספורט - הרבה מאוד ספורט. אל תצחק, זה עוזר להמון אספקטים בחיים ובייחוד לתופעות של חרדה. בהצלחה יודעת שההתמודדות אינה קלה ענבל.

שלום לך!!! הייתי מאוד רוצה להמליץ לך על טיפות רסקיו הן נלקחות 1-2 ביום בכל פעם 4 טיפות מתחת ללשון וזה מאוד עוזר הן טיפות טבעיות שעשויות מפרחים ואפילו נותנים אותן לילדים או לנערים לפני בחינות מומלץ מאוד ניתן לרכוש בכל בית מרקחת 50 שח וזה מספיק להמון זמן וגם לא ממכר מומלץ אז כל טוב ובהצלחה.

א. שלום בפורום זה הייעוץ בתחומי פסיכולוגיה בלבד. בתחום תרופות כולל תרופות טבעיות תוכל להתייעץ בפורומים הרפואיים שבאתר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר האם אפשר לחזק את הבטחון העצמי והשקט הנפשי על ידי הפנוזה?

יוסי שלום בהחלט כן. תוכל לקרוא עוד על היפנוזה בקישור http://www.psychologia.co.il/hypnosis1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שולם רב! רציתי לשאול מומחה כלשהו כמה שאלות בודדות בעניין, שאני מחפש להן תשובה כבר המון זמן. ההתמכרות עלייה אני מדבר מובילה לבעיות נפשיות (ובעיות עם הסביבה/משפחה וכו). אז הנה: 1) איך מוגדר מכור לאינטרנט? מהם הסימנים הראשונים שמבדילים מכור מסתם אדם שנהנה מהאינטרנט? 2) האם ההתמכרות מוגדרת כהתמכרות לכל דבר? או שהיא נחשבת קלה יחסית ולא משמעותית כמו התמכרות לאלכוהול סמים וכו'? 3) עד איזו דרגה מגיעה ההתמכרות? אם אפשר לקבל דוגמא למקרה קיצוני של ההתמכרות? 4) אם מכור מגיע ומבקש עזרה, איך תעזור לו? מהן השיטות להגמל מהאינטרנט?

ר.ד. שלום התמכרות במקרה של אינטרנט באה לביטוי בכך שתפקודים אחרים של החיים נפגעים כתוצאה מהימוש באינטרנט. זה יכול להיות פגיעה ביעילות העבודה, בקשר הזוגי והמשפחתי וכדומה. במקרים קיצוניים החיים מתרוקנים מתוכן ונשאר רק שיטוט חסר מנוח מול המחשב. ההחלטה לגבי מידת ההתמכרות היא כמובן אישית בסופו של דבר. אפשר לעשות ניסיון פשוט. לנתק את המחשב מהחשמל למשך שבוע ולראות מה החויה של אותו השבוע. האם היא שונה ובמה היא שונה מהשבוע מול המחשב. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, ד"ר קפלן! אני כבר הרבה זמן יודעת שאני זקוקה לטיפול דחוף, אבל זה תמיד נדחה בגלל שלא יודעת למי לפנות. אני מפחדת להגיע למטפל הלא נכון ולצאת ממנו עם נזק יותר גדול בלי כלים להתמודד. עכשיו סוף-סוף עשיתי צעד ראשון וקיבלתי רשימת המטפלים באיזור השרון. מה אני עושה הלאה? אין לי המלצות מאנשים אחרים. הבנתי שאני צריכה פסיכולוג קליני. לפי איזה קריטריונים לבחור? איזה שאלות לשאול? לגבי מין המטפל גם יש לי בעיה. יותר קל לי להפתח לגבר, אבל אני מפחדת ממשיכה מינית. מודה לך על התייחסות מראש.

מרי שלום אם אין לך כל אפשרות לקבל המלצה לא נותר הרבה ברירה. בחרי מישהו שגר קרוב אליך וקבעי פגישה. נסי להיות פתוחה אבל קשובה האם זה האדם שמתאים לך. רמזים לכך אולי תקבלי אפילו בשיחת הטלפון. לגבי גבר או אישה בטיפול, קשה לתת לך המלצה, תצטרכי לסמוך על האינטואציה שלך. אני מצרף קישור למאמר קצר עם עובדות על הפניה לטיפול. http://www.psychologia.co.il/facts1b.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור, שאלתי היכן אפשר לעשות היפנוזה והאם רופא המשפחה שולח ?

פזית שלום רופא המשפחה לא מפנה להיפנוזה. יתכן שבחלק מקופות החולים יש אנשי מקצוע שמתמחים בהיפנוזה. תוכל להגיע למטפל מהפנט באמצעות רשימת החברים של האגודה הישראלית להיפנוזה בקישור www.hypno.org.il בברכה ד"ר אורן קפלן

ערב טוב, כתבת אתמול או שלשום על משהו שקשור להתפתחות פסיכוזה. האם תוכל להסביר מה הסימנים המקדימים, או להפנות אותי לקרוא משהו בנושא - הנושא מסקרן מאוד.

דבי שלום בד"כ הפרט עצמו אינו מצליח להבחין בזה. הסביבה היא זו שרואה. הסימפטומים קשורים בד"כ לבלבול רב, התנהגות וחשיבה משונים, אובדן בוחן מציאות, הלוצינציות ודלוזיות (מחשבות שוא ומראות שוא). אם תקלידי במנוע חיפוש את המונח פסיכוזה תקבלי קישורים רלוונטיים רבים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, לצערי כלב המשפחה שלנו נדרס אתמול למוות ע"י מכונית שאפילו כלל ולא עצרה. כולנו כואבים היות והכלב היה כמו בן משפחה. הוא ברח החוצה כשמישהו נכנס ורץ לכביש. הבעיה היא שבניי הקטנים בני 8 ו12 רצו אחריו והיו עדים לזוועה כולה. בני בן ה12 אף הרים אותו מהכביש לאחר הפגיעה. אני מאוד מודאגת. הם בוכים המון ,הם שקטים מאוד ונראה לי שהם בהלם, עדיין לא מעכלים.אני מדברת איתם ומסבירה אך חוששת מאוד שהטראומה הזאת תגבה מחיר יקר מבריאותם הנפשית התקינה. איך אני צריכה להתנהג כדי לעזור להם? למה עלי לשים לב בהתנהגותם? ומה לעשות? תודה רבה.

יפעת שלום זו חוויה מאוד טראומתית וטבעי שכולכם תהיו בהלם כעת ובוודאי בימים הקרובים. לצערנו המוות הוא חלק מהחיים, הוא כואב מאוד אך אי אפשר לברוח ממנו. כרגע צריך פשוט להיות שם עבורם ועבור כולכם ולהתאבל ביחד על מה שקרה ואבד. אין סיבה לחשוש מפגיעה בבריאותם הנפשית, זו התמודדות שחייבת להגיע, במוקדם או במאוחר לכולנו. במידה ותוך שבוע שבועיים תראי תופעות שמדאיגות אותך תוכלי לפנות להתייעצות לפסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום לד"ר אורן קפלן, לפני כחודשיים התחלתי לסבול מהתקפי חרדה ממוקדים. אין לי מושג מה שימש טריגר להתפרצות. קרו הרבה דברים לאחרונה ואני שמה את ידי על אחד מהם. הצרה הגדולה היא שאני לא מצליחה לנהוג בצורה רגועה. (לפי כן הייתי נהגת שודים) ואם יש עלי מטלה מסויימת כמו להוציא ילד מהגן או מבית הספר ואני יודעת שמחכים לי אז זה הופך למבצע מבחינתי. אני יכולה לצאת ולהתניע את האוטו אם אין עלי לחץ מסויים. אך יש כל תופעות החרדה באות לידי ביטוי עד כדי היסטריה. אתמול הייתי אמורה לאסוף את בני מבית הספר, ידעתי שאם אצא בשעה היעודה הלך עלי. החלטתי לצאת חצי שעה לפני כדי לא להיכנס לחרדה אך עצם המחשבה עליו כבר הכניסה אותי לחרדה. בעבר לא היו לא תופעות דומות כלל וכלל, הייתי מסוגלת למשל בימי שישי לנקות את כל הבית, לבשל, לרוץ להוציא כל פעם ילד אחר בתורו ולא ניכנסתי למצבי חרדה. יש לציין שבעבר סבלתי מחרדות במינונים נמוכים ונשלטים, בעיקר היה קורה בגלל שאני סובלת מפעימות מוקדמות של הלב וכשזה היה קורה הייתי נכנסת לחרדה קלה וזה היה עובר. עד לפני חודשיים הייתי מבצעת הליכות יומיומיות של קילומטרים. היום אני לא מסוגלת ללכת מאה מטר מבלי להיכנס ללחץ וחרדה. (בבית בן זוגי לא תומך בי נהפוך הוא, הוא מאיים שיעזוב אותי והאמת לא אכפת לי שיעזוב) יש לציין שכאשר אתמול הייתי בהתקף חרדה לפני שיצאתי לאסוף את בני והתקשרתי אליו רק כדי שידבר איתי וירגיע אותי הוא נשמע מאיים וניתק לי את הטלפון בפרצוף). האם טיפול בחרדות ממוקדות מצריך לקיחת תרופות? למרות שאני יודעת שרק גורמים מסויימים מכניסים אותי לחרדה? מה יכול להיות מקורה של חרדה כזאת? מנין? (הגורמים האחורנים שהציקו לי הם מכירת הרכב הפרטי שלי מה שהופך אותי להיות תלויה בבן זוגי ובחסדיו, ניסינו למכור דירה זמן רב, אני ממש סולדת מדירתי ועד שהעסקה כמעט יצאה לפועל היא בוטלה בדקה ה-90 ולאחר מכן חשתי דכאון נוראי בן מס' שבועות ואז התחיל התהליך של התפרצות החרדה, מות אבי לפני שנתיים, קשיים רבים במערכת הזוגית, קשיים רבים עם הילדים, חוסר עזרה מהסביבה הקרובה, עבודה בה אני נמצאת כבר שנתיים שגורמת לי למועקה רבה, היא איננה מתאימה לי כלל, העבודה סיזיפית וקשה ולא מתגמלת, סביבת עבודה משעממת מאחר ואני לבד רוב שעות היום). סליחה על שהארכתי בדבריי אבל רציתי קצה חוט לפתרון הבעיה. טיפול פסיכולגי/פסיכיאטרי לא בא בחשבון כרגע מאחר והעלות הכספית גבוהה מאוד, דרך הקופה לא עוזרים לי במיוחד, נקבע לי תור רק לעוד 3 חודשים ואני ממש חסרת אונים. המון תודה איה

איה שלום הדבר המיידי שתוכלי לעשות זה להתחיל בטיפול תרופתי נוגד חרדה. את יכולה לקבל מרשם מפסיכיאטר של הקופה, התור במקרה כזה אמור להיות מהיר יותר או אפילו אפשר ללכת דרך מרפאת חוץ של בית חולים או בריאות הנפש. השאלה המרכזית היא מה מקור החרדה ולא נשמע לי שמדובר רק בתופעת לוואי ביולוגית. יש עוד אפשרויות חוץ מקופת החולים באופן ישיר, אפשר לברר במרפאות ציבוריות נוספות, חלקן ממומנות ע"י קופת החולים וחלקן נותנות טיפול יותר מסובסד. נשמע שאת באמת נכנסת ללופ והזמן של שלושה חודשים להמתנה נראה לי ארוך מידי מבחינת ההישארות בתוך הלופ הזה שבסך הכל גם מחמיר את הדברים. אני לא יודע אם את זקוקה לטיפול ממוקד ומהיר או דווקא למשהו שיתן לך גם מרחב לשבת ולחשוב מה קורה עם החיים שלך באופן רחב יותר. העניין הוא להגיע קודם כל לאיש מקצוע כדי לעשות אבחון מסודר ומשם להחליט מה הכי מתאים הלאה. בברכה ד"ר אורן קפלן

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

איה יקרה למעשה תשובתך בשאלתך כלומר יש והיו לך בעיות רבות לאחרונה ולכן אולי את מרגישה כל כך חשופה לפחדים שמא לא תעמדי בזמנים או שמה שאת עושה הוא לא בסדר אבל זה לא נכון את כן תספיקי אם תצאי בזמן הנכון ולא בזמן הארוך כמו חצי שעה לפני הזמן וממש לדבר לעצמך ולהרגיע אותך עם נשימות ארוכות להרגעה כי בסופו של דבר זה פוגע בך ואת סובלת וחבל כל טוב לך

גם אני נורא פחדתי לקחת את ילדי התינוק מהמשפחתון, מפחד של התקף חרדה. למזלי, בן זוגי תמך. זה שהוא לא תומך בך זה כי הוא לא מאמין שאשתו החזקה הפכה לכזו (אבל אל תדאגי, גם לקים בסינג'ר יש את זה, וגם בעלה השחקן ההוא לא מבין אותה). אני לקחתי את עצמי ישר לפסיכיאטר, והוא נתן לי תרופות הרגעה, שמאד מאד עזרו. אחר כך התחלתי טיפול שיחות רגיל אצל פסיכולוג ופחות או יותר פתרתי את זה.

בני בן הארבע מגלה לאחרונה עניין רב בנושא המיניות, הוא משחק עם הילדות בגן ברופא וחולה ומבקש שגם אני אשחק איתו, השבוע, בעודי יושבת על השטיח והמכנסיים קצת ירדו הוא ניסה לגעת לי בטוסיק אמרתי לא שאני לא מעוניינת לשחק במשחק הזה ואז ראיתי שאיבר מינו הזדקר התעלמתי מהעניינן משום שלא ידעתי כיצד להגיב בנושא מה עלי להגיד לו? האם זה נורמאלי?

שירה שלום זהו משחק טבעי לחלוטין לגיל הזה, תואם בהחלט לגיל ההתפתחותי ולמודעות שמתפתחת בין בנים לבנות. שמת גבול במקום שנראה לך מתאים ואני חושב שזה היה מתאים ונכון. צריך לזכור שהמיניות בגיל הזה שונה לחלוטין מהמיניות הבוגרת והזיקפה שראית לא קשורה למשחק שלכם. אני חושב שנכון להגיד לילד שזה באמת מעניין לגלות את ההבדלים בין בנים ובנות אבל במקביל להסביר לו שצריך גם לכבד את הגוף של האחר ושזה לא בהכרח נעים לצד השני שנוגעים בו במיוחד באזורים האינטימיים. נסי כמובן להתאים את השפה וההסבר למה שהילד יכול לקלוט לפי היכרותך איתו. אפשר להיעזר בבובות לצורך משחק והסבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי השם שכיניתי את עצמי (השורש זבל נמצא בשם), אתה יכול להבין עד כמה אני מיואשת מעצמי . איך יכול להיות שפעם אחר פעם, אני נקלעת לאותן הסיטואציות בהן איני מסוגלת לשמור על עצמי וגופי, ויוצאת בשן ועין - גוף ונפש. אני כרגע כואבת ודואבת תרתי משמע.

א. שלום מהודעתך ברור שאת כואבת ודואבת. עם זאת, מה בדיוק קרה לא ברור מהדברים. יתכן שזה לא ממש משנה אלא חשוב שאת זקוקה לתמיכה ולכן במצב כזה מומלץ לפנות לפסיכולוג ולבדוק מה קורה וכיצד אפשר להמנע ממלכודות שכאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, רציתי לדעת האם הרצון של מישהו שתהיה לו הפרעה נפשית והמאמץ שלו ליצור אחת כזאת לעצמו (ברצינות) היא גם סוג של הפרעה או רק חיפוש תשומת לב מאחרים? האם עליו לבדוק את זה?

שרון שלום הפרעה היא שם כללי מאוד ושיפוטי למשהו שאני לא יודע להגדיר או להבין אותו בדיוק. ברור שאם אדם מחפש לייצר לעצמו סיפמטומים מסוג כלשהו יש בכך מסר וחשוב להבין את המסר הזה. בהחלט יתכן שזה נסיון למשוך תשומת לב אך יש גם אפשרויות אחרות כמו צורך או רצון לחוות דבר מה שקשור להיסטוריה האישית ועוד. במידה ואותו אדם מודע לתהליך שקורה לך ומוכן/רוצה לבדוק את הענין אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נשמע שאתה מאוד מיוסר ולא מסוגל להרפות מרגשות האשמה. במהלך החיים אנו עובריםלעיתים תקופות קשות ואנחנו לא צריכים להסתיר מהאנשים הקרובים אלינו את מה שעובר עלינו, זה עצם טיבו של קשר קרוב. אתה חושב שכל הילדים בעולם צריכים להסתיר מהוריהם את מה שמתרחש בחייהם. הורים בד"כ מגוננים על ילדיהם, וזה חלק מההורות. בעתיד כשתהיה אב לילדים היית רוצה שילדך יסתיר ממך מה עובר עליו? במקרה וילדך יסתיר ממך את שעבר עליו אתה תרגיש אשמה על כך שלא עזרת לו כשהוא היה זקוק לך....... מה שאני מנסה לומר שאין סוף לאשמה עצמית והיא לא תורמת לכלום. אתה חושב שדאגנות גורמת לכל האנשים לחלות בסרטן? אם זה היה כך אז רק 3 -4 אנשים היו נשארים בחיים... הדבר הכי חשוב! ונכון הוא להגיע להשלמה והבנה. אין הגיון בהאשמות שלך את עצמך, אבל אתה מתעקש לקחת אשמה לא שלך. כדאי להתנקות מהרגשות האלה, ובמקום זאת למקד את האנרגיה לטיפול באימך ועידודה, הרבה אנרגיות חיוביות ותקווה. ההתלקאה שלך את עצמך רק תעציב אותה..הורים רוצים בטובת ילדם (בד"כ) וזו עובדה. אני אתן לך המלצה עניינית יש ספר מצוין של ריי סטראנד (אני חושבת) שנקרא "כל מה שרופאים אינם אומרים לך על תזונה יכול להרוג אותך"..יש שם המלצות מצוינות לטיפול בסרטן. אני מקווה שאימך תבריא ותזכו שניכם לאושר מיוחל. בידידות, מישל

בנוגע להשלמה שהזכרתי, אתה לא תקבל תשובה חד משמעית בנוגע לשאלתך. דאגה כשלעצמה לא יכולה לגרום לסרטן. ישנם סיבות רבות/מכלול של גורמים..יש פוטנציאל גנטי, אורח חיים, תזונה, עישוון....העיסוק בנושא רק יתסכל וחסר טעם. מוטה להשלים אם המציאות כפי שהיא ולהתמודד איתה בצורה הטובה ביותר, כי את העבר לא ניתן לשנות וצריך להכיר בכך.

או שהיא נשארת למשך כל החיים.

גלית שלום אפשר בהחלט. זו לא מחלה כרונית. רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות מתאימות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדולין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו....) מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפליים- אף בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית שלנו? זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!

עדיף שתיכנס לפורום פסיכולוגיה קלינית ותשאל שם.

אני אכן בפורום המדובר...

מ. שלום הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בין היתר בבעיה סביב זהות. בסופו של דבר צריך לבחון מה מטריד אותך באופן אישי. ההגדרה של הפרעת האישיות היא כותרת בלבד ואין לה כל משמעות בפני עצמה. לכן אין כך ליקוי כפול. לדעתי כדאי להתמקד במה מטריד ופוגע לך באיכות החיים ולטפל בזה מאשר להתמקד בכותרות ושמות ולתופעה שלא בהכרח משפרים במשהו את הדברים. חוץ מלדכדך וליאש אותך אני לא רואה פונקציה אחרת לאבחנות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך....המתחכמת והמתחמקת... כל טוב, המתוסכלת

שלום ד"ר קפלן, רציתי לשאול אם תרופות הרגעה מסוימות עשויות לעזור בהפחתת הסמקה כי ידוע לי שבמצבי לחץ ומתח היא גוברת. למשל כשהאדם מפחד שאנשים ישימו לב שהוא נוטה להסמיק אז הוא מסמיק יותר ונעשה נבוך מאוד. ידוע לי שיש להסמקה בסיס פיזיולוגי אז מה הוא המנגנון הפזיולוגי הזה ואילו הורמונים או נוירוטרנסמיטרים משפעים עליו.? האם זה אדרינלין, דופמין, או סרטונין? והאם יש תרופות שיכולות לעכב פעולת החומרים הנוירוביוכימיים האחראים על תופעה זו? כי אם היא ממשיכה להביך את האדם הוא מפתח חרדה כלשהי ואז המנעות ממצבים שעשוי להסמיק בהם. אני חושב שזאת היא בעייהה פיזיולוגית שגורמת לבעיות נפשיות אך גם ההפך נכון שהסמקה יכולה להיות בטוי למבוכה נפשית אמת אני מתוסכל מאוד ולא מבין את קשר הפלא הזה בין גוף לנפש כאילו הן מערכת אחת!!!! מקווה שתדריכו אותי איך להתמודד עם הבעייה הזאת ומה הצעד הראשון שאני צריך לעשות כדי שהבעייה לא תפגע באיכות החיים שלי ובהתקדמות שלי בכל התחומים. תודה מראש

ינאי שלום רוב הודעתך היא בנושאי תרופות ופיזיולוגיה ואני חושב שתוכל לקבל מידע כזה בפורום לפסיכיאטריה ונוירולוגיה. ההסמקה היא תופעה פיזיולוגית אבל היא נובעת מגורמים פסיכולוגיים כמו לחץ וחרדה. אפשר לטפל מעט גם בהיבט הפיזיולוגי של החרדה ע"י היפנוזה וכן ע"י תרופות מסויימות, אבל עיקר הטיפול הוא בגורמים למתח ולחרדה ולא בהסמקה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנתיים עברתי דיסק בגב תחתון (חוליה 5 אם אינני טועה,אז היתי "מומחה" יותר) . שכבתי כחודש עם רגל ימין "נרדמת ומתעוררת" לסרוגין וכאבים איומים ,שלא לדבר על הקשיים בהליכה. כשזה עבר ע"י זריקות מרופא (בבית) +כדורים ,מרחצאות חמים וכו',שבתי לעבוד . מאז הכל בסדר. יחד עם זאת אני ספורטאי העוסק בג'ודו וקארטה והייתי מאד מעונין לדעת -כללית- כיצד עלי לנהוג כדי שדיסק זה לא יצוץ פעם ,מה לאכול ,כיצד מומלץ להתעמל כדי "לחזק" את המקום סביב הדיסק הספציפי שבלט (ובכלל סביב עמוד השידרה) וכו' . בכבוד רב מאד ותודה .אלון.

הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעייה עם פרידות.... אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?

יעלי שלום לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם גם לפסיכולוגים , קשה להיפרד ממטופלים מסוימים שלהם?

כיצד ניתן להתמודד עם הסמקה בחברה במיוחד כשאני צריכה לדבר וכולם מקשיבים? זה נורא ולא נותן לי חשק להיפגש עם אנשים תודה על תשובתך..

הי פזית. גם אני נוהגת להסמיק בחברת אנשים שאני לא רגילה לדבר בפניהם ושאני יודעת שמקשיבים לדבריי בעומק ועניין. שני הדברים היחידים שעוזרים לי (וגם לא תמיד) זה א. לעשות חזרות על השיחה או נאום אלפי פעמים עד שארגיש שאני מדקלמת את זה בעל פה כמו תוכי ב. בזמן השיחה לחשוב על דברים אחרים. זה טריק שאימצתי בגיל קטן מאוד כדי להמנע מצחוקים של מבוכה בטקס יום השואה או הזכרון - כשהרגשתי שאני עומדת לצחוק הייתי חושבת על דברים נורא עצובים אישיים - וזה עבד. אותו דבר כאן - אני חושבת על דברים אחרים ושגרתיים. מעבר לכך, כדאי אולי שתבדקי עם רופא אם לא מדובר בבעיה פיזיולוגית או לחילופין בעיה פסיכולוגית שדורשת יותר טיפול כמו חרדה חברתית - אם זו הבעיה אני בטוחה שד"ר קפלן ייתן לך תשובה יותר מקצועית. בכל אופן זה מהניסיון שלי בהצלחה ענבל.

תודה לך ענבל על העיצה לא ניסיתי עדיין אבל נשמע לי טוב ומרגיע תודה

פזית שלום הסמקה היא תגובה של מבוכה, לחץ, חרדה וכדומה. יש אמנם אנשים שלהם נטייה מוגברת להסמקה, אבל כל האנשים עשויים להסמיק במצבים שכאלה. לכן ההתמודדות אינה עם עצם ההסמקה (למרות שאפשר בכלים של היפנוזה לעסוק גם בזה בצורה ישירה יחסית) אלא עם מקור ההסמקה. צריך לנתח מהם המצבים שגורמים לך לאותו לחץ וכיצד אפשר להפחית את הלחץ. זה יפחית באופן אוטומטי גם את ההסמקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

שאלתי מאוד חשובה לי אנא תשובתך. כיצד יש להודיע לאמא מבוגרת שבנה מאוד חולה וצריך לעבור טיפולים כימותרפים וזאת לאחר שהיא איבדה ילדה לפני כמה שנים? האם בעזרת פסיכולוג אנא תאיר דרכי תודה...

פזית שלום זה מאוד קשה להודיע לאמא דבר שכזה. זה די תלוי במצבה של האם מבחינה פיזית ונפשית. במקרים מסוימים צריך אפילו לשקר (מה שמכונה "שקר לבן") ולא לומר את מלוא האמת. אפשר להתייעץ עם פסיכולוג אבל בסופו של דבר זה לא יפחית מעוצמת הכאב להודעה ולדאגה שזה יעורר. בד"כ במחלקה בה עוברים כימותרפיה יש פסיכולוג או עובד סוציאלי שאיתו אפשר להתייעץ באופן אישי ואף לערב אותו בתהליך ההתמודדות עם המשפחה. בברכה והחלמה מהירה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי הדר, אני מעוניינת לדעת האם ישנו מחקר, או כל טקסט שמנסה להגדיר (לפרט) מהם השלבים להתפתחות שיגעון. אם ישנה תשובה כלשהי אשמח לקבל לאי מייל שלי, ואם אפשר ששם הנושא יהיה "התפתחות השיגעון" (וזאת רק בגלל פחד מוירוסים דרך האי מייל) תודה

הדר שלום שיגעון היא מילה פופולרית אבל אין לה בסיס מדעי כלשהו. הפרעות ומחלות נפשיות מוגדרות ומקוטלגות בכל מיני דרכים וצורות. כל אחת שונה זו מזו ואי אפשר לקבוע שיש שלבים מסודרים וברורים להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. למשל, התפתחות של דיכאון, חרדה, פסיכוזה, הפרעת אישיות, כל אחת מהמילים הללו מייצגת בעיה פסיכולוגית מסוימת, נוצרת בצורה שונה והטיפול בה שונה. במידה ויש לך שאלה ספציפית ודבר מה שמטריד אותך נסי להסביר במה מדובר ויתכן שאפשר יהיה לתת לך מענה יותר ממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, רציתי לדעת האם תוכל להמליץ על פסיכולוג/מטפל/אנליטיקאי המתמחה בטיפול בנגמל מסמים קשים. מדובר בגבר בשנות השלושים, משכיל מאד, אינטליגנטי מאד עם די הרבה מודעות עצמית, ולמרות זאת... כעת הוא בגמילה פיזית ואנו מחפשים עבורו את הליווי הטיפולי הנכון - אינו מעוניין כעת בקבוצת תמיכה של NA. מהו לדעתך סוג הטיפול הרצוי, והאם תוכל להמליץ על שמות או של מומחה בתחום, או של מישהי/ו שלדעתך מנוסה דיו לשם כך. מהיכרות קרובה עם האדם בו מדובר, יש עדיפות לאישה, ובכל מקרה מישהו עם ניסיון טיפולי עשיר. אודה מאד על תשובה מהירה. תודה מראש, גילי

גילי שלום למיטב ידיעתי המכון של ד"ר דוד גרין מתמחה בנושא התמכרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

נויה שלום צריך לבדוק במה מדובר, כמה זמן זה נמשך, האם אפשר להבין את התופעה. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. זהו ההסבר הנפוץ ביותר לבעיה. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחור בשנות ה-30 לחייו. אינטיליגנט ומוכשר בכמה תחומים(כך אומרים). אני סובל מדיכאון (כך ניראה לי) ולוקח כדורים . עד היום אין לי עבודה קבועה , ומשכורת מועטה (בין 1000- ל2000 שקל) לא פניתי עד כה לשום רשות רווחה כי אני כל הזמן אומר לעצמי שאוטוטו אני יוצא מיזה.. אני בשיחות עם פסיכולוג - אבל קשה לי מאוד להתמקד בבעיות שלי , ולטווח ארוך אני לא ממש רואה שהוא עוזר לי. ובקיצור כל המצב הזה גם לא עושה לי טוב, זה מין מעגלים כאלה שאני לא תמיד יודע איפה ההתחלה. יש לי כרגע מצבי רוח משתנים שמטלטלים אותי מאופטימיות לפאסימיות. מה שעוד יותר מקשה על העניין. מה קורה איתי ? איפה אני מתחיל ? איפה ה"דלת" ממנה אני יכול לצאת ולהגשים את עצמי ולעשות משהו יותר משמעותי בחיי ואולי להיות קצת יותר יציב ואופטימי? תודה יצחק

יצחק שלום נשמע לי שאתה עושה מה שצריך. נמצא בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מנסה לעבוד קצת ולשמור על עצמך. זה ברור שזו תקופה קשה ולא פשוט למצוא את הכוחות לשינוי. קצה החוט נמצא בדיוק במקומות האלה. נסה להפיק את המקסימום מהטיפול. בדוק שהתרופות אכן יעילות מתאימות ופועלות, אם לא בקש להחליף לתרופה יותר יעילה. נסה לבדוק עם הפסיכולוג מה קורה, שתף אותו בהרגשותיך ורק כך אפשר יהיה להתקדם. במצבים כאלה נדרשת סבלנות רבה, אלו לא תהליכי קצרים לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השקרים הם בכל מיני תחומים - החל מהאם הרביץ לאחיו בן השלוש וחצי (שאז אחיו טוען שכן...); לגבי עשיית פיפי לפני השינה; נסיון "לפלח" ממתק לבית הספר בלי רשות; אני חושבת שגם לקח שטר 20 ש"ח שהיה על השידה בלי רשות.... וכו'. כפי שציינתי הוא ילד מאד ממושמע וגם, כפי שקורה הרבה אצל בכורים - פרפקטציוניסט.... אז אולי זה נובע גם דוקא בשל כך. השאלה העיקרית - איך להגיב וכיצד למנוע? דיברתי איתו ולהגיון שלו, בדר"כ הוא אחד שחושב וכמסבירים בהגיון הוא מפנים ומיישם. אבל בעניינים האלה זה לא ממש עוזר.

אם הייתי מרביצה לאח שלי בן השלוש וחצי, כשאני בת שש, גם אני הייתי משקרת שלא הרבצתי...., ובחורף, אם הייתי כבר במיטה, והיו שואלים אותי אם עשיתי פיפי, הייתי אומרת שכן... וכל זה כדי לומר שהוא נראה לי מה זה נורמלי. לא שאני מצדיקה את ההתנהגות. נראה לי, שלו זה היה בני, הייתי מנסה להיות יותר "בסביבה" שלו במשך היום, כדי להקדים תרופה למכה. נראה לי שהוא צריך אתכם קצת יותר לידו, בהדרכה, במעקב, ואולי גם בתשומת לב ואהבה. כך למשל אפשר לומר לו ששמתם לב שנורא מתחשק לו בביה"ס משהו מתוק, ולתת לו לבחור בין שני ממתקים (מאלה הבריאים) בבוקר, לפני שהוא יוצא, ואז הוא לא יצטרך "לגנוב" אותו. מקווה שעזרתי

שושי שלום, תשובתך יהירה.... אינך מכירה את משפחתנו ואינך יכולה להגיד ש"צריך יותר להיות שם" ו"לתת אהבה"... אנחנו משפחה אוהבת וחמה ביותר, אנחנו נמצאים "שם" הרבה מאד ואין כל חסכים בתחום. אני לא סתם סתומה שמתרגשת משקרים לבנים.... אני מדברת על כך שכשאני מנסה לברר עניינים ברצינות בני משקר במצח נחושה - החל מעניינים ברורים מאליהם כמו מכות לאח וכלה בלקיחת כסף ללא רישות. האמיני לי שכאמא לשלושה, ובינהם בני בן ה-6, אני כבר יודעת מה "נורמלי"ורגיל ומה מטריד.... תודה!

ש. שלום אני חושב שהפתרון נעוץ בהסבר להתנהגות הזו. בשלב ראשון הייתי מציע לך לא לטפל בסימפטום של השקרים אלא לעקוב ולתעד אותו. בכל פעם שקורה אירוע כזה נסי לכתוב את השתלשלות הדברים, והוסיפי לעצמך הערות מה קרה ב 24 השעות שקדמו לכך. האם היה ויכוח כלשהו עם הילד או בבית בכלל, האם ידוע לך על משהו שקרה בבית הספר וכו'. שקר מסוג זה נובע מגורם רגשי שמטריד את הילד והפתרון יכול להגיע דרך מענה ספציפי ואישי מאוד למה שמטריד אותו. אני מעריך שתוך שבועיים מהיום יהיה לך מספיק חומר גלם כדי לנתח את המצב בכוחות עצמך או בעזרת פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בתה-10 ובני בן ה-8 גידלו חתול בבית וקשורים אליו מאוד . החתול נדרס למוות ואני תוהה כיצד לבשר להם את הבשורה שמבחינתם היא מאוד מרה . החתול כבר נדרס בעבר אבל ניצל הודות לטיפול וטרינר . החרדה היתה קיימת בעבר לאור הניסיון הקודם ואני חוששת שעכשיו התגובות יהיו קשות יותר .אני יודעת מניסיון קודם שקשה להם עם אובדן ( לפני חצי שנה חוו אובדן של חבר קרוב ) . בינתיים אני ובעלי משהים את הבשורה , הילדים יודעים שהוא אצל הוטרינר העושה ניסיון להצילו . (הם ראו את החתול על הכביש ....) . מבקשת עצה כיצד לבשר את הבשורה בצורה נכונה .

שחשוב להגיד את האמת בצורה הכי פשוטה וברורה, ולעשות זאת כאשר יש זמן להיות עם הילדים, לדבר איתם על זה, להתאבל ביחד. חשוב לאפשר להם להביע את העצב שלהם, אולי אפשר לקבור את החתול? או להכין לחתול מעין "ספר זכרון" עם ציורים/תמונות? חשוב - לא לנסות להביא חתול אחר, או מתנות שאמורות "לנחם", פשוט לתת להם להתאבל. עצב הוא חלק מהחיים, מוות הוא חלק מהחיים, אם את תשדרי להם שאפשר להתמודד עם זה, ושאין ממה לפחד (את משדרת משהו אחר על ידי הסתרה ומשיכת זמן) הם יקבלו את המסר שאפשר להתמודד עם העצב, עם אובדן, עם פרידה. העיקר לדעתי הוא הנוכחות התומכת שלכם, ואמירת האמת בצורה הכי פשוטה שאפשר.

תודה על הייעוץ . זה באמת עבד והילדים הגיבו בבגרות הרבה יותר ממה שחשבתי .

שלום אני מסכים עם לילה. צריך לספר את מה שקרה ואי אפשר לעשות אחרת, עם כל הכאב. אפשר להתחיל דבר על כך שהחתול נדרס בעבר וניצל אבל שהפעם זה לא הצליח והוא מת בסופו של דבר. מות חיית מחמד הוא דבר קשה אבל מצד שני הוא כמעט כורח כיוון שקורה תמיד כדבר מה ידוע מראש. הילדים הם בגיל מספיק מבוגר כדי להבין ולהתמודד עם האירוע העצוב וכמובן שישנו תהליך אבל. בעוד תקופה אפשר יהיה גם להביא חתול חדש ולהתחיל מחזור חיים חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי חלתה בסרטן לפני שנה . הקטע הוא שיש לי רגשות אשם על כך כי אני גרמתי את זה כי לפני שנתיים גרמתי לה סבל רב כי היא ידעה שאני סובל מאוד מאוד בצבא חשבה שהתעללונ בי רגשית וכו והיא לקחה את זה קשה מאוד (היא בכתה המון וכו'-אני יודע את בוודאות) אמי קשורה אלי מאוד מאוד מאוד ואני גרמתי לה את הסרטן. איך מתמודדים עם רגשות האשם?

יניב שלום הסרטן לא נגרם משום דבר שקשור אליך. כתבתי לך זאת גם בעבר כששאלת את השאלה בפעם הקודמת. ברגשות האשמה אפשר לטפל או ע"י הכרה עצמית במציאות שהיא כאמור שאת הסרטן לא אתה גרמת, או בפניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן שאתה סובל ממחשבות טורדניות ואז צריך לבדוק אם לא כדאי שתיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. תוכל להתייעץ על זה עם פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר בטיפול זה הקטע....הפסיכולוג עוזר לי באותו רגע אך לעיתים יש לי נפילות כאלה ואני נכנס שוב לרגשות אשם...פסיכיאטר עולה המון כסף... וחוץ מזה : אולי אני כן גרמתי את זה? איך אתה יודע שאני לא גרמתי? איך?

אהלן יניב... עצוב לשמוע שאמא שלך חולה ועוד יותרנורא שאתה תולה את אשמה בך. זה מובן מאליו שאמא שלך חשה בסבל שלך וסבלה גם כשעברת תקופה קשה, אני מניחה שאתה אחד האנשים החשובים לה , ולהורים יש נטייה טבעית להזדהות עם הסבל של הילדים. בדיוק כמו שאתה סובל כעת מכך שאמא שלך חולה. אבל ברור שהאשמות שאתה המקור למחלה אינן הגיוניות ופוגעות בך וגם באמא שלך - הכי חשוב שתהיה שם איתה ותהיה חזק ותומך. אני מניחה שאתה שם בשבילה, אבל האשמות האלה לא יובילו לשום מקום, רק יאמללו את שניכם, אתה חייב לקלוט את זה ולוותר על זה... מאחלת רפואה שלמה לשניכם...

שלום, כתבתי הודעה ליניב בראש העמוד. מישל

שלום דר' קפלן האמת היא שאני מאוד נבוכה, אבל יש לי שאלה חשובה שמטרידה אותי. אני בת 25 בתולה וחבר שלי בן 26 בתול גם כן ואנחנו פשוט לא מצליחים לקיים יחסי מין, אני חייבת להודות שבעת הנסיונות אני חוששת, אבל קשה לי לומר מה הביא את מה החוסר הצלחה לחרדה או להפך(ביצה/תרנגולת). זה פוגם בקשר שלנו ואין לי מושג מה לעשות?

אנונימית שלום מה שקורה לכם הוא טבעי לחלוטין וככל שתתייחסו אל זה כך הבעיה תפתר מהר יותר. קחו את הזמן שלכם כמה שצריך. חשוב ששניכם תהיו רגועים כיוון שהמתח עלול להקשות עליכם. אפשר להגביר רגיעה ע"י תרגילי הרפיה משותפים, מוסיקה נינוחה, משחק מקדים ובאמת להבין שאין כאן שום בעיה, זה פשוט יקרה. חשוב שתשתמשו באמצעי מניעה כדי שגם נושא זה לא יעורר מתחים וכדאי לרכוש בבית מרקחת משחה או ג'ל לסיכה שתקל על החדירה בפעמים הראשונות, למשל KY. במידה ותראו שזה לא מסתדר בכל זאת אפשר לפנות כמובן לייעוץ אצל סקסולוג, אבל רוב הסיכויים שמדובר בבעיה שנובעת מהתרגשות ומתח שתחלוף במהירות ללא כל צורך בהתערבות מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, שלום לך שמי דנה ואני סטודנטית, אני תלמידה מבריקה , עוזרת לכולם, אבל חוץ מעצמי וזו בשל בעיה שמחמירה לי בימים האחרונים- הבחינות של סיום הסימסטר, ואשמח לקבל יעוץ והכוונה רצוי באופן פרטי, אני מאוד חוששת ודואגת אני מנסה בימים אלו ללכת ע"פ לוח הזמנים שהצבתי לי אבל זה לא הולך מיכיוון שאני לחוצה, עצבנית,וסובלת משינה גרועה וע שאני נירדמת אני צריכה כבר לקום, בלילה בלכתי לישון אני סובלת מדפיקות לב מאוד חזקות דבר שמפריע לי לישון, אני אוכלת בכוח ומרגישה חסרת אונים, אני מישתדלת להרגיע את עצמי אבל זה לא הולך, לדוגמא לקחתי לי יום חופש היום על מנת ללמוד ולא הצלחתי לקרא אפילו פיסקה, כשזה תיסכל אותי יותר ויותר הייתי יום שלם בבית ובמקום ללמוד לא עשיתי כלום הייתי סהרורית חסרת מנוחה!! ד"ר קפלן האם זה גם חוסר ריכוז וגם חרדות מה אני עושה ,איך אני יכולה להקל על עצמי במשך תקופת הבחינות איך אפשר לילמוד כשאני לא מרוכזת ונמצאת בחרדה, בבקשה תגיד לי מה לעשות אני עומדת לאבד את השפיות - האם אתה מכיר מרשם טיבעי לריכוז, יש כל מיני ויטמינים כמואי-קיו עשר שמשפרים ריכוז וזיכרון ועוד,,,אגב רסקיו לא עזר לי בקיצור בתוך תוכי אני יודעת שאני שולטת בחומר אך זה לא מרגיע אותי, אני מחפשת כרגע "עזרה ראשונה", ואלי אשקול מיבחן "טובה" אך לגבי הריטלין לא נראה לי HELP ME אני מישתגעת

דנה שלום נשמע שאת מאוד לחוצה והתופעה שקוראת לך היא כנראה חרדת בחינות. לגבי התכשירים שהזכרת תוכלי להתייעץ עם רופא המשפחה ואולי גם לקבל משהו יותר חזק להרגעה. זה טוב למספר ימים אך לא כשיטה לטווח הארוך. השאלה כיצד את מוצאת דרך טובה יותר להירגע. סוג הלחץ הזה אינו מאפיין בד"כ רק תקופות מבחנים אלא מצבי לחץ נוספים בחיים ולכן שווה להתמודד עם זה מהשורש. אפשר ללמוד שיטות שונות להרפיה, היפנוזה עצמית, מדיטציה וכדומה. אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואת לא מצליחה לבד. ריטלין אינו יעיל אלא למי שסובל מהפרעות קשב. אני בספק רב אם זה המצב אצלך. את סובלת ממתח שגורם לקושי בקשב, אבל זהו קושי שנובע מהמתח ולא בהכרח מבעיה ביולוגית. העניין הוא ללמד את עצמך מיומנויות חדשות להרגעה עצמית שבוודאי גם ישפרו את איכות החיים שלך לא רק בתקופת בחינות. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן זו בידיוק הבעייה שלי אבל אני ממש לא מסוגלת לקרא שום דבר , במה רופא במשפחה יוכל לעזור לי הרי תרופות הרגעה רק פסיכיאטר רושם , אייזה תרופות אתה מכיר? אני רוצה ליפנות לטיפול בהקדם, בבקשה תסביר לי איך עושים היפנוזה עצמית? האם קודם צריך ללכת למטפל שיעשה לי היפנוזה אמיתית ורק אחר כך ילמד אותי לעשות לעצמי היפנוזה עצמית? אני מחפשת מטפל מוכשר, איך אדע שזה לא שרטן שעושה היפנוזה? ושאלה אחרונה - לחבר הכי טוב שלי - אבא שלו רופא שגם למד היפנוזה והוא מוסמך, האני בת בית אצלם והפך, אני מתביישת מאביו ואין לי בעיה לישאול אותו אם הוא מסכים, אבל האם על פי כללי האתיקה, זה אפשרי? אשמח שוב לתגובתך אך ראשית, חשוב לי לקבל שם של תרופה, אני יודעת שאתה לא רופא, אבל בכל זאת הייתי רוצה לדעת שם מסויים של תרופה שרופא המשפחה מורשה לתת ולא פסיכיאטר!!!

האם הפרעת אישיות גבולית מתבטאת בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית על כל רבדיה? נא הסבר מקיף על יחסי הגומלין בינהם. תודה מראש. המתוסכלת האלמותית.

מתוסכלת שלום אני לא כל כך מבין את השאלה. אם היית יכולה לכתוב בצורה יותר ישירה מה מטריד ועל מה את מחפשת תשובה היה לי יותר קל להגיב. זה יותר דומה למשפט שלקוח מסיפור יותר רחב והקונטקסט הלך לאיבוד. אישית אני מסתייג מאבחנות של הפרעות אישיות מכל סוג בשל אי הדיוק הרב שיש בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדולין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו....) מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפליים- אף בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית שלנו? זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!

שלום, אני סובלת מדיכאון קליני עקב כך שהלכתי לראות את דודי בביה"ח ומצבו היה רע וגם נראה רע, באותו היום קמתי משנתי ורגליי התחילו לרעוד ונשימתי לא הייתה טובה, וגם לאחר כמה ימים התחלתי להקיא כל מה שאני אוכלת ואושפזתי בבי"ח והגיעו למסקנה שאני נמצאת בדיכאון קליני. מה שמציק לי זה שהתחלתי את השנה השלישית שלי במכללה עם דיכאון קליני ובנוסף לכל לא טוב לי במכללה מבחינה חברתית וזה משפיע על הדיכאון ויש חוסר ייאוש בכלל. למרות שעכשיו אני אוכלת טוב ולפעמים יש לי מצב רוח בסדר ולפני הדיכאון הייתי בחורה שמחה. אני ממש מיואשת למרות שאני מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכאטרית אני מרגישה שאני רוצה יותר אולי קבוצה של אנשים שנפגשת לעזור אחד לשני או אני לא יודעת ...... יש לך פיתרון או הצעה אשמח לשמוע.......

שני שלום מה שאת מתארת באמת מאפיין דיכאון. אחת הבעיות במצבי דיכאון זה שלא רואים את האור בקצה המנהרה ואז קשה להבין ולראות כיצד הטיפולים יעזרו. טוב שפנית לעזרה מקצועית ויש סיכוי טוב שהדברים ישתפרו. אני מתאר לעצמי שהצעות וייעוץ הכי נכונים יתנו לך שני אנשי המקצוע שמכירים אותך באופן אישי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ועל חרדה (כיוון שלפי תיאורך את הביקור בבית חולים התגובה נשמעת יותר חרדתית מאשר דיכאונית ויתכן שהדיכאון הגיע אח"כ או התלבש על זה עם רקע קודם). http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, מהי סכיזופרניה וכיצד מאבחנים אותה?

שירלי שלום סכיזופרניה היא מחלה כרונית שגורמת לפגיעה בבוחן המציאות ובתפקודים קוגניטיביים ורגשיים שונים. יש לה גלים כך שבזמן התפרצות צריך בד"כ להתאשפז או/ו לקבל טיפול אינטנסיבי אך במצבי רגיעה אפשר לתפקד, כל אחד לפי מאפייניו האישיים. המחלה דורשת גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי קבוע, על פי רוב לכל החיים. באינטרנט ובספרים יש חומר רב על המחלה ואני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולהקליד את המילה כדי לקבל חומר רב לגבי סכיזופרניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם המחלה היא תורשתית?

האם המחלה היא תורשתית?

הוא ילד חכם , עדין ומקסים. בדר"כ ממושמע, הוא הבכור (+ אח ואחות), מה לעשות? איך להגיב?

שלום בגיל 6 זו תופעה נפוצה והשאלה על איזה סוג שקרים את מדברת ומה זה גורם בתקשורת הבין אישית בבית. אם תפרטי קצת יותר באיזה הקשר מופיעים השקרים אוכל אולי לומר על כך משהו. באופן שתיארת חסרים פרטים כדי לומר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל מקרה יש לי קטע כזה שאני מסכתל על אנשים וישר וחושב בנוסף מרושם ראשוני חיצוני ופנימי על דבר מאוד מביך ומוזר..אני נגעל מהמחשבה שהם מחרבנים...אני פשוט מדמיין אותם על האסלה וחושב איזה גועל נפש שאנו מדברים כעת ועוד מעט הם הולכים לחרבן...אני גם חושב על סלברטיס כאלו הם אשכרה יושבים גם ועושים את זה ...הבעייה לא מסתיימת כאן : יש לי משיכה מינית לנושא גם שאני מאונן ...(אני נמשך לגברים ) והכוונה היא למשיכה בהשפלה שמישהו יחרבן עלי כאקט של השפלה ....בכל מקרה שני הדברים לא משפיעים על תפקודי: אני אדם חברותי וכו' ...אבל זה מציק

רועי שלום יש שלושה דברים שצריך לבחון בעקבות התיאור שלך. האחד הוא קיומן של מחשבות טורדניות, כי זה מה שאתה מתאר. הדבר לא צריך להיות קשור בהכרח (רק) למין ואם זה קיים גם בהקשרים אחרים כדאי לטפל בזה כסוג של הפרעת חרדה שפוגעת באיכות חייך. ההיבט השני הוא ההבחנה בין פנטזיה למציאות. השאלה כמה הפנטזיה נשארת ברמה זו או כמה היא עוברת למימדים של מציאות והתנסות. פנטזיה, מוזרה או מעוותת ככל שתהיה היא בכל זאת רק פנטזיה וזה לא אומר שרוצים גם למממש אותה בכל תנאי. בחן עם עצמך מה קורה לך והיכן אתה נמצא לגבי זה. ההיבט האחרון הוא ההיבט הקונקרטי בהקשר לזהות המינית ולהתנסויות המיניות שלך. לפי "הספר" סוג כזה של פנטזיות והתנסויות מיניות הן פרברסיה. גם כאן שאלות נורמטיביות מתנגשות בסופו של דבר עם שאלות מאוד פרקטיות לגבי הביטוי של הפרברסיה עם אורח החיים והקשר והתקשורת עם אנשים אחרים. מאחר והפנטזיה הזו מפריעה ומציקה לך זו כנראה בכל זאת בעיה שצריך לטפל בה והשאלה מהיכן להתחיל. יתכן ששאלת המחשבה הטורדנית והזהות המינית היא נקודת התחלה טובה ויותר קלה לכניסה לטיפול כאשר בהמשך אחרי יצירת הקשר והאמון הראשוניים ניתן יהיה גם להגיע למחשבות שתיארת כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז מה עושים בתכלס?

ד"ר קפלן שלום, שאלתי אותך בקשר לחניכים שלי היום. בקשר לתשובתך-אין לי הדרכה או ליווי מקצועי אני מנסה ללמוד הרבה על הנושא אבל לעיתים יש לי שאלות כמו מה ששאלתי אותך היום. מאיפה אני יכולה לקבל עזרה מקצועית בקשר אליהם? לידיד שלי שמדריך גם הוא היה השבוע ניסיון התאבדות של חניך שניצל ברגע האחרון וזה "ניער" את כולנו אני מאוד מפחדת שיקרה שוב דבר כזה. כרגע אין לנו על מה להסתמך פרט על הניסיון שלנו. תוכל להמליץ לי על מישהו שאוכל להתייעץ איתו בקשר אליהם? בתודה, אורית.

אורית שלום אינני יודע באיזו מסגרת מדובר כך שקשה לי לתת לך תשובה רלוונטית. בעיני לעבוד עם אוכלוסיה מסוג זה ללא ליווי מקצועי זהו סיכון בלי סביר ובמקרים מסויימים עלול להחשב רשלנות מקצועית. אני בטוח שיש לך רצון וכוונה טובים, העיקרון הראשון שמטפל צריך להבין הוא שללא תנאים בסיסיים שמגדירים את החוזה הטיפולי והגבולות פשוט אי אפשר לעבוד. את יכולה להתייעץ עם קו המתנדבים של ער"ן אבל גם הם יפנו אותך בסופו של דבר לאנשי מקצוע. אני מציע שתעשו בדיקה רצינית אלו משאבים מהקהילה ניתן לגייס כדי לקבל תמיכה מקצועית בסוג כזה של פעילות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת אם אני מפנה את השאלה לפורום הנכון, אבל אנסה. רציתי להתייעץ בנוגע לבחור שאיתו אני עובדת במסגרת שיקומית. מדובר בבחור צעיר הסובל מסכיזופרניה ומטופל בלפונקס (Leponex). לאחרונה הוא החליט, בעידוד סביבתו הקרובה, לעבור טיפולי לייזר להסרת שיער מהגוף ולהסרת קעקועים (יש לו הרבה קעקועים, שחלקם מכסים שטחים נרחבים מגופו). בנוסף, בעידוד סביבתו, הוא שוקל הפסקת עישון באמצעות טיפול ביו-אנרגטי. (ניסיונות קודמים שלו, בדרכים אחרות, להפסיק לעשן עלו בתוהו). יש לציין, שלעיתים קרובות התנהגותו אימפולסיבית ביותר והוא יכול, למשל, יום אחד להחליט שהוא עושה עוד קעקוע ולמחרת להחליט כי הוא חייב להסיר את כל הקעקועים מגופו עוד באותו היום! יתר על כן, ישנה אצלו התעסקות אובססיבית עם דימוי הגוף והשקעה רבה בטיפוחו (שלרוב באה לידי ביטוי באופן חיובי, למשל ע"י ביקורים תכופים ותדירים במכון הכושר - מתאמן 7 ימים בשבוע). עד היום הקעקועים והעישון היוו חלק מאוד נכבד מה"אני" שלו. שאלתי, לאור כל האמור לעיל, האם ביצוע כל השינויים הדראסטיים הללו בבת אחת לא עלולים לפגוע בו ולעורר התפרצות של המחלה? האם ביצועם בד בבד לא עלול להוות סטרס גדול מדי על הגוף (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)?? חשוב לציין, כי הוא נמצא כרגע בשלב מאוד עדין מבחינת גיבוש העצמי שלו וסובל מחוסר ביטחון עצמי ואני חוששת שכל השינויים הללו עלולים לערער אותו מבחינה נפשית. כמובן שאני לא אוכל לקבוע עבורו מה הוא יעשה או לא יעשה, אך אם אתה חושב כי יש בסיס לחששותי, אוכל אולי לשכנע אותו לסגת מעט מה"מהפך" הכללי ואולי לנסות ולטפל בדברים בהדרגה. אודה מאוד לתשובתך

א. שלום בחור שסובל מסכיזופרניה מצוי ללא ספק בסיכון ורצוי לא לעשות שום דבר דרסטי ללא בדיקה כיצד זה משפיע. הסרה של כל הקעקועים בבת אחת אינה רצויה ובהחלט כדאי לעודד אותו לעשות את זה בתהליך איטי והדרגתי במשך חודשים ארוכים אם לא יותר. התוצאה עלולה להיות החזרת קעקועים נוספים או שבר כיוון שיש להם משמעות כלשהי בדימויו העצמי, כפי שאת סבורה. רצוי לדבר על כך עם משפחתו או הגורמים שמטפלים בו כדי להסב את תשומת לבם לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שמה שיכול באמת לפגוע בעצמי שלו זה למצוא את עצמו חשוף באתר אינטרנט עם פרטים מזהים למדי.

תודה לד"ר קפלן על התשובה. מיה - אני בהחלט יכולה להבין את הערתך, אך יש לציין כי השאלה נכתבה כאן בידיעתו ובהסכמתו.

ד"ר קפלן שלום, אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו' לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג. כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים? יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות? האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים? בתודה, אורית.

אורית שלום עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' אורן קפלן שלום רב אני נוטלת כדור פלוטין פעמיים ביום ואני יודעת שאסור להפסיק אפילו כמה ימים. אני לא יודעת אבל יש לי בעייה שאני לא מקפידה לקחת ואז כל הדיכאון חוזר ובכי בלתי נפסק ונשלט וממש גיהנום. פיטרו אותי מהעבודה לאחרונה ואין לי חשק לחפש עבודה ישנה עד שעות מאוחרות של הבוקר ובגלל זה גם לא לוקחת את הכדור הראשון של הבוקר וגם זה גורם לי לכל הבלגאן. אני אובדת עצות לא יודעת מה לעשות אנא עזור לי....

אסנת שלום אינני יכול לייעץ לך בנושא תרופות מאחר והייעוץ כאן בנושאי פסיכולוגיה בלבד. אני מציע שתפני לפסיכיאטר המטפל בך ותבדקי איתו מה ניתן לעשות והאם יש צורך בהחלפת התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הבטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אמהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?

שמרית שלום את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. קראתי בעיון את מאמרך בנושא דכאון ויש לי מספר שאלות: 1. לפי התיאור, אני חוששת שאני לוקה בדיסתימיה אם כי לא אובחנתי ככזו (אני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי כבר 5 שנים). מאז פטירתה של אמי, אני סובלת מחרדות ודכדוך שבאים והולכים (לא כל הזמן אלא בתקופות), לעיתים רחוקות התפרצויות כעס, ורוב הזמן שינה מוגברת, אכילה מוגברת (השמנתי המון מאז) וחוסר מעש. האם אני צודקת באבחנה העצמית? 2. מהו הטיפול בדיסתימיה? 3. האם אפשר להחלים מדיסתימיה לחלוטין? תודה מראש, רויטל

מהי תסמונת האסברג? ואיפנה ניתן לקרוא מידע עליה?

שרון שלום האם כוונתך לתסמונת אסברגר? במידה וכן מדובר בתסמונת ממשפחה של אוטיזם ובעיות התפתחותיות נוספות. תוכלי להיכנס לפורום רלוונטי בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumG.asp?forum=612&firstMsg=650 בברכה ד"ר אורן קפלן

רויטל שלום המאמר נועד לתת קצה חוט אבל הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי. לפי דבריך את מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שבוודאי מכירים אותך היטב. אני מציע שתגשי אליהם עם התובנה החדשה שלך והתייעצי האם היא אכן רלוונטית למה שקורה לך, והאם יש צורך בשינוי במערך הטיפול הנוכחי שלך. אופן הטיפול הוא אישי וצריך להתאים אותו אליך. עקרונית יש אפשרות להחלים ולשפר את המצב בטיפול מתאים לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 22 ויש בשרות הכרתי חברה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה כשהיא לא היתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה באחד הלילות כשהיא לא חזרה התקשרתי אליה, ואמרתי לה שאני מתאבדת טענתי את הנשקוהיא באה מאז כל היחסים שלנו נהרסו והיא לא רוצה לראות אותי. אני לא יכולה בלעדיה ולפעמים יש לי מעין התקפים נוראים של בכי היסטרי שאחריהם אני מרגישה מרוקנת ומותשת. מה אני יכולה לעשות ולמי אני צריכה לפנות?

רוית שלום איך שלא תסתכלי על זה את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויתכן שתצטרכי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מה שקרה עם חברתך מדגיש את היאוש והצורך שלך בעזרה ואני מציע לא להתמהמה ולמצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעייה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי. אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים ולהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מנסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?

ורד שלום אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן