פורום פסיכולוגיה קלינית

בני בן הארבע מגלה לאחרונה עניין רב בנושא המיניות, הוא משחק עם הילדות בגן ברופא וחולה ומבקש שגם אני אשחק איתו, השבוע, בעודי יושבת על השטיח והמכנסיים קצת ירדו הוא ניסה לגעת לי בטוסיק אמרתי לא שאני לא מעוניינת לשחק במשחק הזה ואז ראיתי שאיבר מינו הזדקר התעלמתי מהעניינן משום שלא ידעתי כיצד להגיב בנושא מה עלי להגיד לו? האם זה נורמאלי?

שירה שלום זהו משחק טבעי לחלוטין לגיל הזה, תואם בהחלט לגיל ההתפתחותי ולמודעות שמתפתחת בין בנים לבנות. שמת גבול במקום שנראה לך מתאים ואני חושב שזה היה מתאים ונכון. צריך לזכור שהמיניות בגיל הזה שונה לחלוטין מהמיניות הבוגרת והזיקפה שראית לא קשורה למשחק שלכם. אני חושב שנכון להגיד לילד שזה באמת מעניין לגלות את ההבדלים בין בנים ובנות אבל במקביל להסביר לו שצריך גם לכבד את הגוף של האחר ושזה לא בהכרח נעים לצד השני שנוגעים בו במיוחד באזורים האינטימיים. נסי כמובן להתאים את השפה וההסבר למה שהילד יכול לקלוט לפי היכרותך איתו. אפשר להיעזר בבובות לצורך משחק והסבר. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפי השם שכיניתי את עצמי (השורש זבל נמצא בשם), אתה יכול להבין עד כמה אני מיואשת מעצמי . איך יכול להיות שפעם אחר פעם, אני נקלעת לאותן הסיטואציות בהן איני מסוגלת לשמור על עצמי וגופי, ויוצאת בשן ועין - גוף ונפש. אני כרגע כואבת ודואבת תרתי משמע.

א. שלום מהודעתך ברור שאת כואבת ודואבת. עם זאת, מה בדיוק קרה לא ברור מהדברים. יתכן שזה לא ממש משנה אלא חשוב שאת זקוקה לתמיכה ולכן במצב כזה מומלץ לפנות לפסיכולוג ולבדוק מה קורה וכיצד אפשר להמנע ממלכודות שכאלה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אורן שלום, רציתי לדעת האם הרצון של מישהו שתהיה לו הפרעה נפשית והמאמץ שלו ליצור אחת כזאת לעצמו (ברצינות) היא גם סוג של הפרעה או רק חיפוש תשומת לב מאחרים? האם עליו לבדוק את זה?

שרון שלום הפרעה היא שם כללי מאוד ושיפוטי למשהו שאני לא יודע להגדיר או להבין אותו בדיוק. ברור שאם אדם מחפש לייצר לעצמו סיפמטומים מסוג כלשהו יש בכך מסר וחשוב להבין את המסר הזה. בהחלט יתכן שזה נסיון למשוך תשומת לב אך יש גם אפשרויות אחרות כמו צורך או רצון לחוות דבר מה שקשור להיסטוריה האישית ועוד. במידה ואותו אדם מודע לתהליך שקורה לך ומוכן/רוצה לבדוק את הענין אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, נשמע שאתה מאוד מיוסר ולא מסוגל להרפות מרגשות האשמה. במהלך החיים אנו עובריםלעיתים תקופות קשות ואנחנו לא צריכים להסתיר מהאנשים הקרובים אלינו את מה שעובר עלינו, זה עצם טיבו של קשר קרוב. אתה חושב שכל הילדים בעולם צריכים להסתיר מהוריהם את מה שמתרחש בחייהם. הורים בד"כ מגוננים על ילדיהם, וזה חלק מההורות. בעתיד כשתהיה אב לילדים היית רוצה שילדך יסתיר ממך מה עובר עליו? במקרה וילדך יסתיר ממך את שעבר עליו אתה תרגיש אשמה על כך שלא עזרת לו כשהוא היה זקוק לך....... מה שאני מנסה לומר שאין סוף לאשמה עצמית והיא לא תורמת לכלום. אתה חושב שדאגנות גורמת לכל האנשים לחלות בסרטן? אם זה היה כך אז רק 3 -4 אנשים היו נשארים בחיים... הדבר הכי חשוב! ונכון הוא להגיע להשלמה והבנה. אין הגיון בהאשמות שלך את עצמך, אבל אתה מתעקש לקחת אשמה לא שלך. כדאי להתנקות מהרגשות האלה, ובמקום זאת למקד את האנרגיה לטיפול באימך ועידודה, הרבה אנרגיות חיוביות ותקווה. ההתלקאה שלך את עצמך רק תעציב אותה..הורים רוצים בטובת ילדם (בד"כ) וזו עובדה. אני אתן לך המלצה עניינית יש ספר מצוין של ריי סטראנד (אני חושבת) שנקרא "כל מה שרופאים אינם אומרים לך על תזונה יכול להרוג אותך"..יש שם המלצות מצוינות לטיפול בסרטן. אני מקווה שאימך תבריא ותזכו שניכם לאושר מיוחל. בידידות, מישל

בנוגע להשלמה שהזכרתי, אתה לא תקבל תשובה חד משמעית בנוגע לשאלתך. דאגה כשלעצמה לא יכולה לגרום לסרטן. ישנם סיבות רבות/מכלול של גורמים..יש פוטנציאל גנטי, אורח חיים, תזונה, עישוון....העיסוק בנושא רק יתסכל וחסר טעם. מוטה להשלים אם המציאות כפי שהיא ולהתמודד איתה בצורה הטובה ביותר, כי את העבר לא ניתן לשנות וצריך להכיר בכך.

או שהיא נשארת למשך כל החיים.

גלית שלום אפשר בהחלט. זו לא מחלה כרונית. רצוי לשלב טיפול פסיכולוגי עם תרופות מתאימות. אני מצרף קישור למאמר על חרדה: http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדולין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו....) מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפליים- אף בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית שלנו? זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!

עדיף שתיכנס לפורום פסיכולוגיה קלינית ותשאל שם.

אני אכן בפורום המדובר...

מ. שלום הפרעת אישיות גבולית מאופיינת בין היתר בבעיה סביב זהות. בסופו של דבר צריך לבחון מה מטריד אותך באופן אישי. ההגדרה של הפרעת האישיות היא כותרת בלבד ואין לה כל משמעות בפני עצמה. לכן אין כך ליקוי כפול. לדעתי כדאי להתמקד במה מטריד ופוגע לך באיכות החיים ולטפל בזה מאשר להתמקד בכותרות ושמות ולתופעה שלא בהכרח משפרים במשהו את הדברים. חוץ מלדכדך וליאש אותך אני לא רואה פונקציה אחרת לאבחנות הללו. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה על תגובתך....המתחכמת והמתחמקת... כל טוב, המתוסכלת

שלום ד"ר קפלן, רציתי לשאול אם תרופות הרגעה מסוימות עשויות לעזור בהפחתת הסמקה כי ידוע לי שבמצבי לחץ ומתח היא גוברת. למשל כשהאדם מפחד שאנשים ישימו לב שהוא נוטה להסמיק אז הוא מסמיק יותר ונעשה נבוך מאוד. ידוע לי שיש להסמקה בסיס פיזיולוגי אז מה הוא המנגנון הפזיולוגי הזה ואילו הורמונים או נוירוטרנסמיטרים משפעים עליו.? האם זה אדרינלין, דופמין, או סרטונין? והאם יש תרופות שיכולות לעכב פעולת החומרים הנוירוביוכימיים האחראים על תופעה זו? כי אם היא ממשיכה להביך את האדם הוא מפתח חרדה כלשהי ואז המנעות ממצבים שעשוי להסמיק בהם. אני חושב שזאת היא בעייהה פיזיולוגית שגורמת לבעיות נפשיות אך גם ההפך נכון שהסמקה יכולה להיות בטוי למבוכה נפשית אמת אני מתוסכל מאוד ולא מבין את קשר הפלא הזה בין גוף לנפש כאילו הן מערכת אחת!!!! מקווה שתדריכו אותי איך להתמודד עם הבעייה הזאת ומה הצעד הראשון שאני צריך לעשות כדי שהבעייה לא תפגע באיכות החיים שלי ובהתקדמות שלי בכל התחומים. תודה מראש

ינאי שלום רוב הודעתך היא בנושאי תרופות ופיזיולוגיה ואני חושב שתוכל לקבל מידע כזה בפורום לפסיכיאטריה ונוירולוגיה. ההסמקה היא תופעה פיזיולוגית אבל היא נובעת מגורמים פסיכולוגיים כמו לחץ וחרדה. אפשר לטפל מעט גם בהיבט הפיזיולוגי של החרדה ע"י היפנוזה וכן ע"י תרופות מסויימות, אבל עיקר הטיפול הוא בגורמים למתח ולחרדה ולא בהסמקה עצמה. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כשנתיים עברתי דיסק בגב תחתון (חוליה 5 אם אינני טועה,אז היתי "מומחה" יותר) . שכבתי כחודש עם רגל ימין "נרדמת ומתעוררת" לסרוגין וכאבים איומים ,שלא לדבר על הקשיים בהליכה. כשזה עבר ע"י זריקות מרופא (בבית) +כדורים ,מרחצאות חמים וכו',שבתי לעבוד . מאז הכל בסדר. יחד עם זאת אני ספורטאי העוסק בג'ודו וקארטה והייתי מאד מעונין לדעת -כללית- כיצד עלי לנהוג כדי שדיסק זה לא יצוץ פעם ,מה לאכול ,כיצד מומלץ להתעמל כדי "לחזק" את המקום סביב הדיסק הספציפי שבלט (ובכלל סביב עמוד השידרה) וכו' . בכבוד רב מאד ותודה .אלון.

הפסיכולוג שלי הפך להיות כל כך משמעותי בשבילי, שהתחלתי לפחד שלא אוכל להיפרד ממנו ומהרעיון שהוא מטפל בי. נכון, יש לי בעייה עם פרידות.... אבל גם בלי קשר לכך, אני הרי מספרת לו את הדברים שאני לא מספרת לאף אחד, לא לחברות ולא לבעלי. הוא יודע עלי הכל, ומכיר אותי יותר מכולם, וכמובן שגם עוזר לי בכל ההתמודדויות הקשות של החיים. אז איך אוכל אי פעם לסיים קשר כזה?

יעלי שלום לכאורה מבחינה פרקטית, מאחר ואין פרידה רלוונטית הנראית לעין, אין גם סיבה ממשית לעסוק בפרידה. מאחר ואת בכל זאת עוסקת בה (וזה טבעי לחלוטין) צריך לראות בזה חומר גלם נקי לשימוש בטיפול לטובת הדברים שמטרידים אותך ובגללם את נמצאת בטיפול. את כותבת בעצמך שנושא הפרידות מעסיק אותך וזה לא מפתיע שהדבר משתחזר גם בתוך הקשר הטיפולי. יתכן שאם תלמדי לחיות יותר את ההווה ופחות לחיות את העתיד, משהו באיכות החיים שלך מאוד ישתפר. למשל, אפשר לחשוב על כמה זה טוב שיש לך מסגרת נפלאה כזו שממנה לא היית רוצה להיפרד לעולם. כאשר הצורך להיפרד יגיע, אפשר יהיה להתמודד איתו אז. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם גם לפסיכולוגים , קשה להיפרד ממטופלים מסוימים שלהם?

כיצד ניתן להתמודד עם הסמקה בחברה במיוחד כשאני צריכה לדבר וכולם מקשיבים? זה נורא ולא נותן לי חשק להיפגש עם אנשים תודה על תשובתך..

הי פזית. גם אני נוהגת להסמיק בחברת אנשים שאני לא רגילה לדבר בפניהם ושאני יודעת שמקשיבים לדבריי בעומק ועניין. שני הדברים היחידים שעוזרים לי (וגם לא תמיד) זה א. לעשות חזרות על השיחה או נאום אלפי פעמים עד שארגיש שאני מדקלמת את זה בעל פה כמו תוכי ב. בזמן השיחה לחשוב על דברים אחרים. זה טריק שאימצתי בגיל קטן מאוד כדי להמנע מצחוקים של מבוכה בטקס יום השואה או הזכרון - כשהרגשתי שאני עומדת לצחוק הייתי חושבת על דברים נורא עצובים אישיים - וזה עבד. אותו דבר כאן - אני חושבת על דברים אחרים ושגרתיים. מעבר לכך, כדאי אולי שתבדקי עם רופא אם לא מדובר בבעיה פיזיולוגית או לחילופין בעיה פסיכולוגית שדורשת יותר טיפול כמו חרדה חברתית - אם זו הבעיה אני בטוחה שד"ר קפלן ייתן לך תשובה יותר מקצועית. בכל אופן זה מהניסיון שלי בהצלחה ענבל.

תודה לך ענבל על העיצה לא ניסיתי עדיין אבל נשמע לי טוב ומרגיע תודה

תודה לך ענבל על העיצה לא ניסיתי עדיין אבל נשמע לי טוב ומרגיע תודה

תודה לך ענבל על העיצה לא ניסיתי עדיין אבל נשמע לי טוב ומרגיע תודה

פזית שלום הסמקה היא תגובה של מבוכה, לחץ, חרדה וכדומה. יש אמנם אנשים שלהם נטייה מוגברת להסמקה, אבל כל האנשים עשויים להסמיק במצבים שכאלה. לכן ההתמודדות אינה עם עצם ההסמקה (למרות שאפשר בכלים של היפנוזה לעסוק גם בזה בצורה ישירה יחסית) אלא עם מקור ההסמקה. צריך לנתח מהם המצבים שגורמים לך לאותו לחץ וכיצד אפשר להפחית את הלחץ. זה יפחית באופן אוטומטי גם את ההסמקה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

אני מסמיקה כמעט מכל דבר, אני לא מסוגלת לדבר עם מישהו ליד אנשים , לא יכולה שיחמיאו לי וזה פוגע בביטחון העצמי שלי , כולם שמים לב לזה ומתחילים לצחוק אבקש את עזרתכם

שאלתי מאוד חשובה לי אנא תשובתך. כיצד יש להודיע לאמא מבוגרת שבנה מאוד חולה וצריך לעבור טיפולים כימותרפים וזאת לאחר שהיא איבדה ילדה לפני כמה שנים? האם בעזרת פסיכולוג אנא תאיר דרכי תודה...

פזית שלום זה מאוד קשה להודיע לאמא דבר שכזה. זה די תלוי במצבה של האם מבחינה פיזית ונפשית. במקרים מסוימים צריך אפילו לשקר (מה שמכונה "שקר לבן") ולא לומר את מלוא האמת. אפשר להתייעץ עם פסיכולוג אבל בסופו של דבר זה לא יפחית מעוצמת הכאב להודעה ולדאגה שזה יעורר. בד"כ במחלקה בה עוברים כימותרפיה יש פסיכולוג או עובד סוציאלי שאיתו אפשר להתייעץ באופן אישי ואף לערב אותו בתהליך ההתמודדות עם המשפחה. בברכה והחלמה מהירה ד"ר אורן קפלן

שלום, שמי הדר, אני מעוניינת לדעת האם ישנו מחקר, או כל טקסט שמנסה להגדיר (לפרט) מהם השלבים להתפתחות שיגעון. אם ישנה תשובה כלשהי אשמח לקבל לאי מייל שלי, ואם אפשר ששם הנושא יהיה "התפתחות השיגעון" (וזאת רק בגלל פחד מוירוסים דרך האי מייל) תודה

הדר שלום שיגעון היא מילה פופולרית אבל אין לה בסיס מדעי כלשהו. הפרעות ומחלות נפשיות מוגדרות ומקוטלגות בכל מיני דרכים וצורות. כל אחת שונה זו מזו ואי אפשר לקבוע שיש שלבים מסודרים וברורים להתפתחות של בעיות פסיכולוגיות ופיזיולוגיות. למשל, התפתחות של דיכאון, חרדה, פסיכוזה, הפרעת אישיות, כל אחת מהמילים הללו מייצגת בעיה פסיכולוגית מסוימת, נוצרת בצורה שונה והטיפול בה שונה. במידה ויש לך שאלה ספציפית ודבר מה שמטריד אותך נסי להסביר במה מדובר ויתכן שאפשר יהיה לתת לך מענה יותר ממוקד. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, רציתי לדעת האם תוכל להמליץ על פסיכולוג/מטפל/אנליטיקאי המתמחה בטיפול בנגמל מסמים קשים. מדובר בגבר בשנות השלושים, משכיל מאד, אינטליגנטי מאד עם די הרבה מודעות עצמית, ולמרות זאת... כעת הוא בגמילה פיזית ואנו מחפשים עבורו את הליווי הטיפולי הנכון - אינו מעוניין כעת בקבוצת תמיכה של NA. מהו לדעתך סוג הטיפול הרצוי, והאם תוכל להמליץ על שמות או של מומחה בתחום, או של מישהי/ו שלדעתך מנוסה דיו לשם כך. מהיכרות קרובה עם האדם בו מדובר, יש עדיפות לאישה, ובכל מקרה מישהו עם ניסיון טיפולי עשיר. אודה מאד על תשובה מהירה. תודה מראש, גילי

גילי שלום למיטב ידיעתי המכון של ד"ר דוד גרין מתמחה בנושא התמכרויות. בברכה ד"ר אורן קפלן

נויה שלום צריך לבדוק במה מדובר, כמה זמן זה נמשך, האם אפשר להבין את התופעה. אני מצרף קישור למאמר על דיכאון. זהו ההסבר הנפוץ ביותר לבעיה. http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בחור בשנות ה-30 לחייו. אינטיליגנט ומוכשר בכמה תחומים(כך אומרים). אני סובל מדיכאון (כך ניראה לי) ולוקח כדורים . עד היום אין לי עבודה קבועה , ומשכורת מועטה (בין 1000- ל2000 שקל) לא פניתי עד כה לשום רשות רווחה כי אני כל הזמן אומר לעצמי שאוטוטו אני יוצא מיזה.. אני בשיחות עם פסיכולוג - אבל קשה לי מאוד להתמקד בבעיות שלי , ולטווח ארוך אני לא ממש רואה שהוא עוזר לי. ובקיצור כל המצב הזה גם לא עושה לי טוב, זה מין מעגלים כאלה שאני לא תמיד יודע איפה ההתחלה. יש לי כרגע מצבי רוח משתנים שמטלטלים אותי מאופטימיות לפאסימיות. מה שעוד יותר מקשה על העניין. מה קורה איתי ? איפה אני מתחיל ? איפה ה"דלת" ממנה אני יכול לצאת ולהגשים את עצמי ולעשות משהו יותר משמעותי בחיי ואולי להיות קצת יותר יציב ואופטימי? תודה יצחק

יצחק שלום נשמע לי שאתה עושה מה שצריך. נמצא בטיפול פסיכולוגי ותרופתי, מנסה לעבוד קצת ולשמור על עצמך. זה ברור שזו תקופה קשה ולא פשוט למצוא את הכוחות לשינוי. קצה החוט נמצא בדיוק במקומות האלה. נסה להפיק את המקסימום מהטיפול. בדוק שהתרופות אכן יעילות מתאימות ופועלות, אם לא בקש להחליף לתרופה יותר יעילה. נסה לבדוק עם הפסיכולוג מה קורה, שתף אותו בהרגשותיך ורק כך אפשר יהיה להתקדם. במצבים כאלה נדרשת סבלנות רבה, אלו לא תהליכי קצרים לשינוי. בברכה ד"ר אורן קפלן

השקרים הם בכל מיני תחומים - החל מהאם הרביץ לאחיו בן השלוש וחצי (שאז אחיו טוען שכן...); לגבי עשיית פיפי לפני השינה; נסיון "לפלח" ממתק לבית הספר בלי רשות; אני חושבת שגם לקח שטר 20 ש"ח שהיה על השידה בלי רשות.... וכו'. כפי שציינתי הוא ילד מאד ממושמע וגם, כפי שקורה הרבה אצל בכורים - פרפקטציוניסט.... אז אולי זה נובע גם דוקא בשל כך. השאלה העיקרית - איך להגיב וכיצד למנוע? דיברתי איתו ולהגיון שלו, בדר"כ הוא אחד שחושב וכמסבירים בהגיון הוא מפנים ומיישם. אבל בעניינים האלה זה לא ממש עוזר.

אם הייתי מרביצה לאח שלי בן השלוש וחצי, כשאני בת שש, גם אני הייתי משקרת שלא הרבצתי...., ובחורף, אם הייתי כבר במיטה, והיו שואלים אותי אם עשיתי פיפי, הייתי אומרת שכן... וכל זה כדי לומר שהוא נראה לי מה זה נורמלי. לא שאני מצדיקה את ההתנהגות. נראה לי, שלו זה היה בני, הייתי מנסה להיות יותר "בסביבה" שלו במשך היום, כדי להקדים תרופה למכה. נראה לי שהוא צריך אתכם קצת יותר לידו, בהדרכה, במעקב, ואולי גם בתשומת לב ואהבה. כך למשל אפשר לומר לו ששמתם לב שנורא מתחשק לו בביה"ס משהו מתוק, ולתת לו לבחור בין שני ממתקים (מאלה הבריאים) בבוקר, לפני שהוא יוצא, ואז הוא לא יצטרך "לגנוב" אותו. מקווה שעזרתי

שושי שלום, תשובתך יהירה.... אינך מכירה את משפחתנו ואינך יכולה להגיד ש"צריך יותר להיות שם" ו"לתת אהבה"... אנחנו משפחה אוהבת וחמה ביותר, אנחנו נמצאים "שם" הרבה מאד ואין כל חסכים בתחום. אני לא סתם סתומה שמתרגשת משקרים לבנים.... אני מדברת על כך שכשאני מנסה לברר עניינים ברצינות בני משקר במצח נחושה - החל מעניינים ברורים מאליהם כמו מכות לאח וכלה בלקיחת כסף ללא רישות. האמיני לי שכאמא לשלושה, ובינהם בני בן ה-6, אני כבר יודעת מה "נורמלי"ורגיל ומה מטריד.... תודה!

ש. שלום אני חושב שהפתרון נעוץ בהסבר להתנהגות הזו. בשלב ראשון הייתי מציע לך לא לטפל בסימפטום של השקרים אלא לעקוב ולתעד אותו. בכל פעם שקורה אירוע כזה נסי לכתוב את השתלשלות הדברים, והוסיפי לעצמך הערות מה קרה ב 24 השעות שקדמו לכך. האם היה ויכוח כלשהו עם הילד או בבית בכלל, האם ידוע לך על משהו שקרה בבית הספר וכו'. שקר מסוג זה נובע מגורם רגשי שמטריד את הילד והפתרון יכול להגיע דרך מענה ספציפי ואישי מאוד למה שמטריד אותו. אני מעריך שתוך שבועיים מהיום יהיה לך מספיק חומר גלם כדי לנתח את המצב בכוחות עצמך או בעזרת פסיכולוג ילדים. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי בתה-10 ובני בן ה-8 גידלו חתול בבית וקשורים אליו מאוד . החתול נדרס למוות ואני תוהה כיצד לבשר להם את הבשורה שמבחינתם היא מאוד מרה . החתול כבר נדרס בעבר אבל ניצל הודות לטיפול וטרינר . החרדה היתה קיימת בעבר לאור הניסיון הקודם ואני חוששת שעכשיו התגובות יהיו קשות יותר .אני יודעת מניסיון קודם שקשה להם עם אובדן ( לפני חצי שנה חוו אובדן של חבר קרוב ) . בינתיים אני ובעלי משהים את הבשורה , הילדים יודעים שהוא אצל הוטרינר העושה ניסיון להצילו . (הם ראו את החתול על הכביש ....) . מבקשת עצה כיצד לבשר את הבשורה בצורה נכונה .

שחשוב להגיד את האמת בצורה הכי פשוטה וברורה, ולעשות זאת כאשר יש זמן להיות עם הילדים, לדבר איתם על זה, להתאבל ביחד. חשוב לאפשר להם להביע את העצב שלהם, אולי אפשר לקבור את החתול? או להכין לחתול מעין "ספר זכרון" עם ציורים/תמונות? חשוב - לא לנסות להביא חתול אחר, או מתנות שאמורות "לנחם", פשוט לתת להם להתאבל. עצב הוא חלק מהחיים, מוות הוא חלק מהחיים, אם את תשדרי להם שאפשר להתמודד עם זה, ושאין ממה לפחד (את משדרת משהו אחר על ידי הסתרה ומשיכת זמן) הם יקבלו את המסר שאפשר להתמודד עם העצב, עם אובדן, עם פרידה. העיקר לדעתי הוא הנוכחות התומכת שלכם, ואמירת האמת בצורה הכי פשוטה שאפשר.

תודה על הייעוץ . זה באמת עבד והילדים הגיבו בבגרות הרבה יותר ממה שחשבתי .

שלום אני מסכים עם לילה. צריך לספר את מה שקרה ואי אפשר לעשות אחרת, עם כל הכאב. אפשר להתחיל דבר על כך שהחתול נדרס בעבר וניצל אבל שהפעם זה לא הצליח והוא מת בסופו של דבר. מות חיית מחמד הוא דבר קשה אבל מצד שני הוא כמעט כורח כיוון שקורה תמיד כדבר מה ידוע מראש. הילדים הם בגיל מספיק מבוגר כדי להבין ולהתמודד עם האירוע העצוב וכמובן שישנו תהליך אבל. בעוד תקופה אפשר יהיה גם להביא חתול חדש ולהתחיל מחזור חיים חדש. בברכה ד"ר אורן קפלן

אמי חלתה בסרטן לפני שנה . הקטע הוא שיש לי רגשות אשם על כך כי אני גרמתי את זה כי לפני שנתיים גרמתי לה סבל רב כי היא ידעה שאני סובל מאוד מאוד בצבא חשבה שהתעללונ בי רגשית וכו והיא לקחה את זה קשה מאוד (היא בכתה המון וכו'-אני יודע את בוודאות) אמי קשורה אלי מאוד מאוד מאוד ואני גרמתי לה את הסרטן. איך מתמודדים עם רגשות האשם?

יניב שלום הסרטן לא נגרם משום דבר שקשור אליך. כתבתי לך זאת גם בעבר כששאלת את השאלה בפעם הקודמת. ברגשות האשמה אפשר לטפל או ע"י הכרה עצמית במציאות שהיא כאמור שאת הסרטן לא אתה גרמת, או בפניה לטיפול פסיכולוגי. יתכן שאתה סובל ממחשבות טורדניות ואז צריך לבדוק אם לא כדאי שתיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. תוכל להתייעץ על זה עם פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני כבר בטיפול זה הקטע....הפסיכולוג עוזר לי באותו רגע אך לעיתים יש לי נפילות כאלה ואני נכנס שוב לרגשות אשם...פסיכיאטר עולה המון כסף... וחוץ מזה : אולי אני כן גרמתי את זה? איך אתה יודע שאני לא גרמתי? איך?

אהלן יניב... עצוב לשמוע שאמא שלך חולה ועוד יותרנורא שאתה תולה את אשמה בך. זה מובן מאליו שאמא שלך חשה בסבל שלך וסבלה גם כשעברת תקופה קשה, אני מניחה שאתה אחד האנשים החשובים לה , ולהורים יש נטייה טבעית להזדהות עם הסבל של הילדים. בדיוק כמו שאתה סובל כעת מכך שאמא שלך חולה. אבל ברור שהאשמות שאתה המקור למחלה אינן הגיוניות ופוגעות בך וגם באמא שלך - הכי חשוב שתהיה שם איתה ותהיה חזק ותומך. אני מניחה שאתה שם בשבילה, אבל האשמות האלה לא יובילו לשום מקום, רק יאמללו את שניכם, אתה חייב לקלוט את זה ולוותר על זה... מאחלת רפואה שלמה לשניכם...

שלום, כתבתי הודעה ליניב בראש העמוד. מישל

שלום דר' קפלן האמת היא שאני מאוד נבוכה, אבל יש לי שאלה חשובה שמטרידה אותי. אני בת 25 בתולה וחבר שלי בן 26 בתול גם כן ואנחנו פשוט לא מצליחים לקיים יחסי מין, אני חייבת להודות שבעת הנסיונות אני חוששת, אבל קשה לי לומר מה הביא את מה החוסר הצלחה לחרדה או להפך(ביצה/תרנגולת). זה פוגם בקשר שלנו ואין לי מושג מה לעשות?

אנונימית שלום מה שקורה לכם הוא טבעי לחלוטין וככל שתתייחסו אל זה כך הבעיה תפתר מהר יותר. קחו את הזמן שלכם כמה שצריך. חשוב ששניכם תהיו רגועים כיוון שהמתח עלול להקשות עליכם. אפשר להגביר רגיעה ע"י תרגילי הרפיה משותפים, מוסיקה נינוחה, משחק מקדים ובאמת להבין שאין כאן שום בעיה, זה פשוט יקרה. חשוב שתשתמשו באמצעי מניעה כדי שגם נושא זה לא יעורר מתחים וכדאי לרכוש בבית מרקחת משחה או ג'ל לסיכה שתקל על החדירה בפעמים הראשונות, למשל KY. במידה ותראו שזה לא מסתדר בכל זאת אפשר לפנות כמובן לייעוץ אצל סקסולוג, אבל רוב הסיכויים שמדובר בבעיה שנובעת מהתרגשות ומתח שתחלוף במהירות ללא כל צורך בהתערבות מקצועית. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, שלום לך שמי דנה ואני סטודנטית, אני תלמידה מבריקה , עוזרת לכולם, אבל חוץ מעצמי וזו בשל בעיה שמחמירה לי בימים האחרונים- הבחינות של סיום הסימסטר, ואשמח לקבל יעוץ והכוונה רצוי באופן פרטי, אני מאוד חוששת ודואגת אני מנסה בימים אלו ללכת ע"פ לוח הזמנים שהצבתי לי אבל זה לא הולך מיכיוון שאני לחוצה, עצבנית,וסובלת משינה גרועה וע שאני נירדמת אני צריכה כבר לקום, בלילה בלכתי לישון אני סובלת מדפיקות לב מאוד חזקות דבר שמפריע לי לישון, אני אוכלת בכוח ומרגישה חסרת אונים, אני מישתדלת להרגיע את עצמי אבל זה לא הולך, לדוגמא לקחתי לי יום חופש היום על מנת ללמוד ולא הצלחתי לקרא אפילו פיסקה, כשזה תיסכל אותי יותר ויותר הייתי יום שלם בבית ובמקום ללמוד לא עשיתי כלום הייתי סהרורית חסרת מנוחה!! ד"ר קפלן האם זה גם חוסר ריכוז וגם חרדות מה אני עושה ,איך אני יכולה להקל על עצמי במשך תקופת הבחינות איך אפשר לילמוד כשאני לא מרוכזת ונמצאת בחרדה, בבקשה תגיד לי מה לעשות אני עומדת לאבד את השפיות - האם אתה מכיר מרשם טיבעי לריכוז, יש כל מיני ויטמינים כמואי-קיו עשר שמשפרים ריכוז וזיכרון ועוד,,,אגב רסקיו לא עזר לי בקיצור בתוך תוכי אני יודעת שאני שולטת בחומר אך זה לא מרגיע אותי, אני מחפשת כרגע "עזרה ראשונה", ואלי אשקול מיבחן "טובה" אך לגבי הריטלין לא נראה לי HELP ME אני מישתגעת

דנה שלום נשמע שאת מאוד לחוצה והתופעה שקוראת לך היא כנראה חרדת בחינות. לגבי התכשירים שהזכרת תוכלי להתייעץ עם רופא המשפחה ואולי גם לקבל משהו יותר חזק להרגעה. זה טוב למספר ימים אך לא כשיטה לטווח הארוך. השאלה כיצד את מוצאת דרך טובה יותר להירגע. סוג הלחץ הזה אינו מאפיין בד"כ רק תקופות מבחנים אלא מצבי לחץ נוספים בחיים ולכן שווה להתמודד עם זה מהשורש. אפשר ללמוד שיטות שונות להרפיה, היפנוזה עצמית, מדיטציה וכדומה. אפשר לפנות לטיפול פסיכולוגי במידה ואת לא מצליחה לבד. ריטלין אינו יעיל אלא למי שסובל מהפרעות קשב. אני בספק רב אם זה המצב אצלך. את סובלת ממתח שגורם לקושי בקשב, אבל זהו קושי שנובע מהמתח ולא בהכרח מבעיה ביולוגית. העניין הוא ללמד את עצמך מיומנויות חדשות להרגעה עצמית שבוודאי גם ישפרו את איכות החיים שלך לא רק בתקופת בחינות. בברכה ד"ר אורן קפלן

כן זו בידיוק הבעייה שלי אבל אני ממש לא מסוגלת לקרא שום דבר , במה רופא במשפחה יוכל לעזור לי הרי תרופות הרגעה רק פסיכיאטר רושם , אייזה תרופות אתה מכיר? אני רוצה ליפנות לטיפול בהקדם, בבקשה תסביר לי איך עושים היפנוזה עצמית? האם קודם צריך ללכת למטפל שיעשה לי היפנוזה אמיתית ורק אחר כך ילמד אותי לעשות לעצמי היפנוזה עצמית? אני מחפשת מטפל מוכשר, איך אדע שזה לא שרטן שעושה היפנוזה? ושאלה אחרונה - לחבר הכי טוב שלי - אבא שלו רופא שגם למד היפנוזה והוא מוסמך, האני בת בית אצלם והפך, אני מתביישת מאביו ואין לי בעיה לישאול אותו אם הוא מסכים, אבל האם על פי כללי האתיקה, זה אפשרי? אשמח שוב לתגובתך אך ראשית, חשוב לי לקבל שם של תרופה, אני יודעת שאתה לא רופא, אבל בכל זאת הייתי רוצה לדעת שם מסויים של תרופה שרופא המשפחה מורשה לתת ולא פסיכיאטר!!!

האם הפרעת אישיות גבולית מתבטאת בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית על כל רבדיה? נא הסבר מקיף על יחסי הגומלין בינהם. תודה מראש. המתוסכלת האלמותית.

מתוסכלת שלום אני לא כל כך מבין את השאלה. אם היית יכולה לכתוב בצורה יותר ישירה מה מטריד ועל מה את מחפשת תשובה היה לי יותר קל להגיב. זה יותר דומה למשפט שלקוח מסיפור יותר רחב והקונטקסט הלך לאיבוד. אישית אני מסתייג מאבחנות של הפרעות אישיות מכל סוג בשל אי הדיוק הרב שיש בהן. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם יש קורלציה לוגית וברורה בין הפרעת אישיות גבולית(בורדולין) לבין הפרעה בזהות האישית? (זהות מינית, מקצועית, אישיותית, הפרעה בתפיסת ה"אני העליון", "האגו",הפרעות נרקסיסטיות-שיגעון גדלות, דימוי עצמי נמוך וכו....) מדוע אנו הלוקים בהפרעת אישיות גבולית, לקינו בכפליים- אף בהפרעה ססטמתית בזהות העצמית שלנו? זה הרי לא חלק אינטגראלי מההפרעה. כי אם נספח להפרעת האישיות.?!

שלום, אני סובלת מדיכאון קליני עקב כך שהלכתי לראות את דודי בביה"ח ומצבו היה רע וגם נראה רע, באותו היום קמתי משנתי ורגליי התחילו לרעוד ונשימתי לא הייתה טובה, וגם לאחר כמה ימים התחלתי להקיא כל מה שאני אוכלת ואושפזתי בבי"ח והגיעו למסקנה שאני נמצאת בדיכאון קליני. מה שמציק לי זה שהתחלתי את השנה השלישית שלי במכללה עם דיכאון קליני ובנוסף לכל לא טוב לי במכללה מבחינה חברתית וזה משפיע על הדיכאון ויש חוסר ייאוש בכלל. למרות שעכשיו אני אוכלת טוב ולפעמים יש לי מצב רוח בסדר ולפני הדיכאון הייתי בחורה שמחה. אני ממש מיואשת למרות שאני מטופלת אצל פסיכולוגית ופסיכאטרית אני מרגישה שאני רוצה יותר אולי קבוצה של אנשים שנפגשת לעזור אחד לשני או אני לא יודעת ...... יש לך פיתרון או הצעה אשמח לשמוע.......

שני שלום מה שאת מתארת באמת מאפיין דיכאון. אחת הבעיות במצבי דיכאון זה שלא רואים את האור בקצה המנהרה ואז קשה להבין ולראות כיצד הטיפולים יעזרו. טוב שפנית לעזרה מקצועית ויש סיכוי טוב שהדברים ישתפרו. אני מתאר לעצמי שהצעות וייעוץ הכי נכונים יתנו לך שני אנשי המקצוע שמכירים אותך באופן אישי. בכל מקרה, אני מצרף קישור למאמר על דיכאון ועל חרדה (כיוון שלפי תיאורך את הביקור בבית חולים התגובה נשמעת יותר חרדתית מאשר דיכאונית ויתכן שהדיכאון הגיע אח"כ או התלבש על זה עם רקע קודם). http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, מהי סכיזופרניה וכיצד מאבחנים אותה?

שירלי שלום סכיזופרניה היא מחלה כרונית שגורמת לפגיעה בבוחן המציאות ובתפקודים קוגניטיביים ורגשיים שונים. יש לה גלים כך שבזמן התפרצות צריך בד"כ להתאשפז או/ו לקבל טיפול אינטנסיבי אך במצבי רגיעה אפשר לתפקד, כל אחד לפי מאפייניו האישיים. המחלה דורשת גם טיפול פסיכיאטרי תרופתי קבוע, על פי רוב לכל החיים. באינטרנט ובספרים יש חומר רב על המחלה ואני מציע לך להיכנס למנוע חיפוש ולהקליד את המילה כדי לקבל חומר רב לגבי סכיזופרניה. בברכה ד"ר אורן קפלן

האם המחלה היא תורשתית?

האם המחלה היא תורשתית?

הוא ילד חכם , עדין ומקסים. בדר"כ ממושמע, הוא הבכור (+ אח ואחות), מה לעשות? איך להגיב?

שלום בגיל 6 זו תופעה נפוצה והשאלה על איזה סוג שקרים את מדברת ומה זה גורם בתקשורת הבין אישית בבית. אם תפרטי קצת יותר באיזה הקשר מופיעים השקרים אוכל אולי לומר על כך משהו. באופן שתיארת חסרים פרטים כדי לומר יותר. בברכה ד"ר אורן קפלן

בכל מקרה יש לי קטע כזה שאני מסכתל על אנשים וישר וחושב בנוסף מרושם ראשוני חיצוני ופנימי על דבר מאוד מביך ומוזר..אני נגעל מהמחשבה שהם מחרבנים...אני פשוט מדמיין אותם על האסלה וחושב איזה גועל נפש שאנו מדברים כעת ועוד מעט הם הולכים לחרבן...אני גם חושב על סלברטיס כאלו הם אשכרה יושבים גם ועושים את זה ...הבעייה לא מסתיימת כאן : יש לי משיכה מינית לנושא גם שאני מאונן ...(אני נמשך לגברים ) והכוונה היא למשיכה בהשפלה שמישהו יחרבן עלי כאקט של השפלה ....בכל מקרה שני הדברים לא משפיעים על תפקודי: אני אדם חברותי וכו' ...אבל זה מציק

אתה כל כך חולה בנפשך

אתה כל כך חולה בנפשך

רועי שלום יש שלושה דברים שצריך לבחון בעקבות התיאור שלך. האחד הוא קיומן של מחשבות טורדניות, כי זה מה שאתה מתאר. הדבר לא צריך להיות קשור בהכרח (רק) למין ואם זה קיים גם בהקשרים אחרים כדאי לטפל בזה כסוג של הפרעת חרדה שפוגעת באיכות חייך. ההיבט השני הוא ההבחנה בין פנטזיה למציאות. השאלה כמה הפנטזיה נשארת ברמה זו או כמה היא עוברת למימדים של מציאות והתנסות. פנטזיה, מוזרה או מעוותת ככל שתהיה היא בכל זאת רק פנטזיה וזה לא אומר שרוצים גם למממש אותה בכל תנאי. בחן עם עצמך מה קורה לך והיכן אתה נמצא לגבי זה. ההיבט האחרון הוא ההיבט הקונקרטי בהקשר לזהות המינית ולהתנסויות המיניות שלך. לפי "הספר" סוג כזה של פנטזיות והתנסויות מיניות הן פרברסיה. גם כאן שאלות נורמטיביות מתנגשות בסופו של דבר עם שאלות מאוד פרקטיות לגבי הביטוי של הפרברסיה עם אורח החיים והקשר והתקשורת עם אנשים אחרים. מאחר והפנטזיה הזו מפריעה ומציקה לך זו כנראה בכל זאת בעיה שצריך לטפל בה והשאלה מהיכן להתחיל. יתכן ששאלת המחשבה הטורדנית והזהות המינית היא נקודת התחלה טובה ויותר קלה לכניסה לטיפול כאשר בהמשך אחרי יצירת הקשר והאמון הראשוניים ניתן יהיה גם להגיע למחשבות שתיארת כאן. בברכה ד"ר אורן קפלן

אז מה עושים בתכלס?

ד"ר קפלן שלום, שאלתי אותך בקשר לחניכים שלי היום. בקשר לתשובתך-אין לי הדרכה או ליווי מקצועי אני מנסה ללמוד הרבה על הנושא אבל לעיתים יש לי שאלות כמו מה ששאלתי אותך היום. מאיפה אני יכולה לקבל עזרה מקצועית בקשר אליהם? לידיד שלי שמדריך גם הוא היה השבוע ניסיון התאבדות של חניך שניצל ברגע האחרון וזה "ניער" את כולנו אני מאוד מפחדת שיקרה שוב דבר כזה. כרגע אין לנו על מה להסתמך פרט על הניסיון שלנו. תוכל להמליץ לי על מישהו שאוכל להתייעץ איתו בקשר אליהם? בתודה, אורית.

אורית שלום אינני יודע באיזו מסגרת מדובר כך שקשה לי לתת לך תשובה רלוונטית. בעיני לעבוד עם אוכלוסיה מסוג זה ללא ליווי מקצועי זהו סיכון בלי סביר ובמקרים מסויימים עלול להחשב רשלנות מקצועית. אני בטוח שיש לך רצון וכוונה טובים, העיקרון הראשון שמטפל צריך להבין הוא שללא תנאים בסיסיים שמגדירים את החוזה הטיפולי והגבולות פשוט אי אפשר לעבוד. את יכולה להתייעץ עם קו המתנדבים של ער"ן אבל גם הם יפנו אותך בסופו של דבר לאנשי מקצוע. אני מציע שתעשו בדיקה רצינית אלו משאבים מהקהילה ניתן לגייס כדי לקבל תמיכה מקצועית בסוג כזה של פעילות. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני לא יודעת אם אני מפנה את השאלה לפורום הנכון, אבל אנסה. רציתי להתייעץ בנוגע לבחור שאיתו אני עובדת במסגרת שיקומית. מדובר בבחור צעיר הסובל מסכיזופרניה ומטופל בלפונקס (Leponex). לאחרונה הוא החליט, בעידוד סביבתו הקרובה, לעבור טיפולי לייזר להסרת שיער מהגוף ולהסרת קעקועים (יש לו הרבה קעקועים, שחלקם מכסים שטחים נרחבים מגופו). בנוסף, בעידוד סביבתו, הוא שוקל הפסקת עישון באמצעות טיפול ביו-אנרגטי. (ניסיונות קודמים שלו, בדרכים אחרות, להפסיק לעשן עלו בתוהו). יש לציין, שלעיתים קרובות התנהגותו אימפולסיבית ביותר והוא יכול, למשל, יום אחד להחליט שהוא עושה עוד קעקוע ולמחרת להחליט כי הוא חייב להסיר את כל הקעקועים מגופו עוד באותו היום! יתר על כן, ישנה אצלו התעסקות אובססיבית עם דימוי הגוף והשקעה רבה בטיפוחו (שלרוב באה לידי ביטוי באופן חיובי, למשל ע"י ביקורים תכופים ותדירים במכון הכושר - מתאמן 7 ימים בשבוע). עד היום הקעקועים והעישון היוו חלק מאוד נכבד מה"אני" שלו. שאלתי, לאור כל האמור לעיל, האם ביצוע כל השינויים הדראסטיים הללו בבת אחת לא עלולים לפגוע בו ולעורר התפרצות של המחלה? האם ביצועם בד בבד לא עלול להוות סטרס גדול מדי על הגוף (הן מבחינה פיזית והן מבחינה נפשית)?? חשוב לציין, כי הוא נמצא כרגע בשלב מאוד עדין מבחינת גיבוש העצמי שלו וסובל מחוסר ביטחון עצמי ואני חוששת שכל השינויים הללו עלולים לערער אותו מבחינה נפשית. כמובן שאני לא אוכל לקבוע עבורו מה הוא יעשה או לא יעשה, אך אם אתה חושב כי יש בסיס לחששותי, אוכל אולי לשכנע אותו לסגת מעט מה"מהפך" הכללי ואולי לנסות ולטפל בדברים בהדרגה. אודה מאוד לתשובתך

א. שלום בחור שסובל מסכיזופרניה מצוי ללא ספק בסיכון ורצוי לא לעשות שום דבר דרסטי ללא בדיקה כיצד זה משפיע. הסרה של כל הקעקועים בבת אחת אינה רצויה ובהחלט כדאי לעודד אותו לעשות את זה בתהליך איטי והדרגתי במשך חודשים ארוכים אם לא יותר. התוצאה עלולה להיות החזרת קעקועים נוספים או שבר כיוון שיש להם משמעות כלשהי בדימויו העצמי, כפי שאת סבורה. רצוי לדבר על כך עם משפחתו או הגורמים שמטפלים בו כדי להסב את תשומת לבם לעניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני חושבת שמה שיכול באמת לפגוע בעצמי שלו זה למצוא את עצמו חשוף באתר אינטרנט עם פרטים מזהים למדי.

תודה לד"ר קפלן על התשובה. מיה - אני בהחלט יכולה להבין את הערתך, אך יש לציין כי השאלה נכתבה כאן בידיעתו ובהסכמתו.

ד"ר קפלן שלום, אני מדריכה של בני נוער שלחלקם יש הפרעות נפשיות קשות- הפרעות אכילה, דיכאון וכו' לא כל החניכים בעלי הבעיות מטופלים אצל פסיכולוג. כיצד אני יכולה לדעת מתי צריך לקחת חניך לפסיכיאטר בחדר מיון? האם יש אפשרות לזהות התקף פסיכוטי מראש? כיצד מזהים התקף פסיכוטי? האם זה נכון שכאשר אדם נמצא בהתקף אסור לצעוק עליו או לתת לו פקודות כדי שלא יחוש מאוים? יש לי חניכים שמאימים בהתאבדות- מה אני צריכה לעשות? האם כדאי לפנות לפסיכולוג באופן שוטף בקשר לבעיות של החניכים? בתודה, אורית.

אורית שלום עבודה במקום כזה דורשת הדרכה צמודה של איש מקצוע. השאלות שאת שואלת חשובות מאוד ולפעמים יכולות לקבוע דברים של חיים ומוות. אנשי מקצוע לומדים אותם במשך שנים כדי לאבחן ולטפל בהם בצורה נכונה וגם הם טועים לא פעם. בכל מקרה של שאלה או חשש צריך להפעיל את הגורם המקצועי שאחראי על המקום. במידה והמסגרת הזו מופעלת ללא גורם מקצועי כזה יש בזה בעיה רצינית מאוד והאחריות שאת לוקחת על עצמך היא לא סבירה. אין כל סיבה שתמצאי את עצמך במצבים בהם את צריכה לקחת החלטות כאלה על עצמך ללא הכשרה מתאימה וליווי צמוד. עבודתך חשובה מאוד אבל את גם צריכה למצוא את האיזונים הנכונים, גם עבור חניכיך, אבל בראש ובראשונה למענך. אם את לא תהיי רגועה ובטוחה לא תוכלי להיות שם עבורם. בברכה ד"ר אורן קפלן

לדר' אורן קפלן שלום רב אני נוטלת כדור פלוטין פעמיים ביום ואני יודעת שאסור להפסיק אפילו כמה ימים. אני לא יודעת אבל יש לי בעייה שאני לא מקפידה לקחת ואז כל הדיכאון חוזר ובכי בלתי נפסק ונשלט וממש גיהנום. פיטרו אותי מהעבודה לאחרונה ואין לי חשק לחפש עבודה ישנה עד שעות מאוחרות של הבוקר ובגלל זה גם לא לוקחת את הכדור הראשון של הבוקר וגם זה גורם לי לכל הבלגאן. אני אובדת עצות לא יודעת מה לעשות אנא עזור לי....

אסנת שלום אינני יכול לייעץ לך בנושא תרופות מאחר והייעוץ כאן בנושאי פסיכולוגיה בלבד. אני מציע שתפני לפסיכיאטר המטפל בך ותבדקי איתו מה ניתן לעשות והאם יש צורך בהחלפת התרופה. בברכה ד"ר אורן קפלן

אני בת 29 ומאז שהייתי בת 18 ויצאתי עם החבר הראשון אני מחפשת תשומת לב בדרכים מעוותות, מה שמוריד לי את הבטחון העצמי והמחשבות על עצמי הן שליליות ביותר עקב כך. אני לא מצליחה לשלוט בזה אבל בכל מערכת יחסים חדשה שאני בונה (בעיקר עם חברות או נשים מבוגרות, פחות עם גברים שאני יוצאת איתם) אני מחפשת שירחמו עלי ומספרת סיפורי זוועה מפורטים על אונס שעברתי כביכול בגיל 18 בחו"ל (כדי לא להאשים מישהו ספציפי). הסיפור שבניתי לעצמי כה מפורט ואמיתי עד שלפעמים הוא משפיע עלי ממש למרות שלא קרה לי דבר. אני לא יודעת למה בחרתי בסיפור הזה דווקא ולמה אני כל כך מתקשה להפסיק אבל אני מרגישה צורך בהגנה אמהית שאין לי. איך להפסיק עם זה? האם אני חולת נפש? מה לא בסדר איתי?

שמרית שלום את הבסיס את כנראה יודעת, את זקוקה לאותה תשומת לב ורחמים שמקרה האונס שלא היה מביא. השאלה מה בכל זאת נמצא מתחת כי אנשים לא ממציאים סתם סיפור כזה. ברור לי שלא עברת את האונס עליו את מדברת אבל יתכן שחווית העבר שלך לימדה אותך שלא תקבלי את מידת האמפתיה והרצינות הרצויה אם סתם תחלקי עם חברותיך רגשות וכאב. את כנראה לא בוטחת ולכן חייבת לבוא עם סיפור שמולו באמת אי אפשר לעמוד אדיש. זהו נושא רציני והייתי מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי, לא בגלל הסיפור הבדוי, אלא דווקא בגלל הכאב שכן יש לך מבפנים על הרגישות שאינך מוצאת או חוששת לא למצוא בחוץ. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום. קראתי בעיון את מאמרך בנושא דכאון ויש לי מספר שאלות: 1. לפי התיאור, אני חוששת שאני לוקה בדיסתימיה אם כי לא אובחנתי ככזו (אני בטיפול פסיכיאטרי ופסיכולוגי כבר 5 שנים). מאז פטירתה של אמי, אני סובלת מחרדות ודכדוך שבאים והולכים (לא כל הזמן אלא בתקופות), לעיתים רחוקות התפרצויות כעס, ורוב הזמן שינה מוגברת, אכילה מוגברת (השמנתי המון מאז) וחוסר מעש. האם אני צודקת באבחנה העצמית? 2. מהו הטיפול בדיסתימיה? 3. האם אפשר להחלים מדיסתימיה לחלוטין? תודה מראש, רויטל

מהי תסמונת האסברג? ואיפנה ניתן לקרוא מידע עליה?

שרון שלום האם כוונתך לתסמונת אסברגר? במידה וכן מדובר בתסמונת ממשפחה של אוטיזם ובעיות התפתחותיות נוספות. תוכלי להיכנס לפורום רלוונטי בתפוז http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/forumG.asp?forum=612&firstMsg=650 בברכה ד"ר אורן קפלן

רויטל שלום המאמר נועד לתת קצה חוט אבל הוא אינו תחליף לאבחון מקצועי. לפי דבריך את מטופלת ע"י פסיכולוג ופסיכיאטר שבוודאי מכירים אותך היטב. אני מציע שתגשי אליהם עם התובנה החדשה שלך והתייעצי האם היא אכן רלוונטית למה שקורה לך, והאם יש צורך בשינוי במערך הטיפול הנוכחי שלך. אופן הטיפול הוא אישי וצריך להתאים אותו אליך. עקרונית יש אפשרות להחלים ולשפר את המצב בטיפול מתאים לאורך זמן. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום, אני בת 22 ויש בשרות הכרתי חברה שנקשרתי אליה מאוד. פיתחתי בה תלות חזקה כשהיא לא היתה בחדר הייתי נכנסת לפאניקה באחד הלילות כשהיא לא חזרה התקשרתי אליה, ואמרתי לה שאני מתאבדת טענתי את הנשקוהיא באה מאז כל היחסים שלנו נהרסו והיא לא רוצה לראות אותי. אני לא יכולה בלעדיה ולפעמים יש לי מעין התקפים נוראים של בכי היסטרי שאחריהם אני מרגישה מרוקנת ומותשת. מה אני יכולה לעשות ולמי אני צריכה לפנות?

רוית שלום איך שלא תסתכלי על זה את צריכה לפנות לטיפול פסיכולוגי ויתכן שתצטרכי להיעזר גם בתרופות נוגדות חרדה. מה שקרה עם חברתך מדגיש את היאוש והצורך שלך בעזרה ואני מציע לא להתמהמה ולמצוא את המסגרת הטיפולית המתאימה לך. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. התחלתי טיפול אצל פסיכולוג, אני יודעת שאני צריכה לטפל בעצמי וגם אתה המלצת לי דרך הפורום בגלל דיכאונות. הבעייה היא שמאוד קשה לי עם הטיפול למרות שהוא בקושי התחיל, אני לא יודעת אם זה בשבילי. אני לא יודעת מה לעשות, מצד אחד אני רוצה להפסיק ומצד שני אני רוצה לחיות חיים מלאים ולהנות כשהדרך היחידה היא לפתור את הבעיות. מנסיונך- אנשים רבים מרגישים ככה? ישנם שעוזבים? מה לדעתך כדאי לי לעשות?

ורד שלום אני מציע לך לא להתייאש. ההתחלה קשה לא פעם ובמיוחד במצבי דיכאון. דברי על כך עם הפסיכולוג ונסו ליצור את הקשר הטיפולי במקביל לבדיקת הנושא התרופתי אצל פסיכיאטר. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום רב, החלמתי מהפרעת אכילה לפני כ4 שנים, ומעולם לא טופלתי בטיפול פסיכולוגי. אני מרגישה בריאה, שמחה, בטוחה בעצמי ופיזית אני קצת בעודף משקל. יש לי תיאבון גדול ולעיתים אני אוכלת הרבה, בעקר שטויות, ובלילה. כמו כן, כשאני לבד יותר קשה לי לשלוט ביצרים שלי. האם חובה לפנות עכשיו לטיפול פסיכולגי? אולי אפשר ללכת סתם לדיאטנית? כמו כן האם קיים טיפול פסיכולוגי כלשהוא למיעוטי אמצעים?... אין לי הרבה כסף להוציא על זה, וכל העסק יקר מאד. עם כל החשיבות שבנושא זו הוצאה שאני לא יכולה לעמוד בה.

שלום לא ברור לי מהדברים שלך מדוע את זקוקה כעת לטיפול פסיכולוגי. נרפאית מהפרעת האכילה ולפי דבריך את מאושרת. במידה וכלום לא מטריד אין כל סיבה לפנות לטיפול. במידה ואת חוששת שאי השליטה ביצרים, כמו שאת מכנה זאת, הם סימן לצרות שעלולות להגיע בהמשך, זה סיפור אחר ואכן אפשר לשקול טיפול. אני בהחלט ממליץ לפנות לדיאטנית לאור ההיסטוריה של הפרעת האכילה והנטייה הנוכחית לעודף משקל. התחילי בזה ובדקי האם בהמשך את מרגישה צורך להיכנס להיבט הפסיכולוגי של העניין. בברכה ד"ר אורן קפלן

אחד הדברים שהכי מעצבנים אותי בעולם הוא אנשים שאוכלים ו/או שותים בקול. זה מרגיז אותי עד לרמה שאני לא יכולה להשאר במקום אחד איתם. היה אחד כזה בעבודה שהייתי קמה ויוצאת מהחדר כל פעם שהוא אכל או גמע (לאיטו... איזה עצבים) קפה. הבעיה מחריפה כאשר אני בבית ואבא שלי ואחותי אוכלים בצורה כזו. זה לא מחונך, זה מגעיל, ואין לי מילים לתאר. (מצד אמי קיבלתי חינוך אירופאי ואולי לכן הדבר צורם לי כל כך). עוד דבר שמרגיז זה כרסום.. בייגלה, ביסלי או כל דבר אחר. עם מישהו מכרסם לי באוזן אני אעיף אותו קילומטר ממני מעצבים. השאלה היא איך מתמודדים עם זה. אני סובלת מאד בעיקר מארוחות משפחתיות או מלהיות עם אחיי בחדר כשאחד מהם מחזיק שקית ביסלי (אני מסוגחת להעיף אותה דרך החלון ויגיד תודה בעל השקית שהוא לא עף איתה). מה עושים????

יעל שלום בקשר לחטיפים אני חושבת שאת טיפה מגזימה מכיוון שבטח אחייך קטנים ממך וכמובן שהם יאכלו עם כרסום. ואני לא חושבת שאפשר לעצור את הכרסום בחטיפים כי אי אפשר לאכול אותם בלי כרסום. ועם זה מעצבן אותך את יכולה להגיד לאבא שלך ולאחותך יאכלו בצורה יותר מנומסת.

הגזמה או לא זו עובדה. אבא שלי ואחותי לא מוכנים לקבל את זה. הם אומרים: ככה אנחנו אוכלים וזהו. לא מוריד כהוא זה מהסבל שלי... ואחרי שנים של עצבים החלטתי לשאול מה לעשות עם עצמי... אולי הפיתרון יהיה לזרוק את עצמי מהחלון?

יעל שלום אפשר לחלק את הפתרונות לשני כיוונים עיקריים. הפתרון השלישי של לשנות את האנשים האחרים הוא אבוד ובלתי אפשרי מראש כך שאינני מכניס אותו לרשימה. האפשרות הראשונה זה ללמוד לחיות עם זה. נסי להתרחק ממצבים שמעצבנים אותך וקבלי בדרך כלשהי שיש לך את התכונה הזו ושכנראה היא מועצמת יחסית למה שקיים בממוצע. אפשר אולי להבין את זה, אבל בשורה התחתונה צריך לקבל ולחיות עם זה בשלום, בין אם ע"י עבודה עצמית ובין אם דרך שיטה פסיכולוגית. האפשרות השניה שלא רק רעשים כאלה מטרידים אותך אלא שאת סובלת מבעיה רחבה יותר שקשורה למחשבות טורדניות ודברים מטרידים בכלל. אם הבעיה קשורה רק לקולות האוכל זה לא כל כך נורא ואפשר אולי להעביר את העניין גם בלי טיפול. אבל אם זה משפיע על מקומות נוספים בחיים שלך שווה לעשות עם זה משהו. יתכן שכבר כל כך התרגלת לזה שדברים מטרידים אותך שאת לא שמה לב לכולם. אם תעשי יומן ותרשמי הכל יתכן שתופתעי לגלות שהעניין לא מתחיל ולא מסתיים בקולות האכילה שמסביב. פה הפתרון הוא טיפול באופן יותר וודאי מהמקרה הקודם. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום דוקטור אורן קפלן. אני נערה בת 16. רציתי לשאול אותך עם מפתחים קשרים חברתיים אני מרגישה בודדה בבית ספר ויש לי רק 2 חברות טובות. אני רוצה מאוד להגדיל את התחום החברתי אבל איני יודעת איך. אני לא יודעת בדיוק על מה לדבר ואיך לגשת... אני נמצאת בתנועת נוער וגם בחוגים בבקשה תעזור לי תודה רבה

לילך שלום כנראה שהבעיה אינה החיכוך החברתי כי בעיקרון את נמצאת בבית ספר, בתנועה ובחוגים ובכל המקומות הללו את פוגשת אנשים. יתכן שהבדידות הזו מגיעה מבפנים ולכן אינך מצליחה למממש את הקשרים שהיו יכולים להיווצר מסביב. יש לעיתים סדנאות בנושא של יחסי אנוש אבל אני לא בטוח שתמצאי מסגרת כזו של בני נוער בגילך. את יכולה ולנסות להתכתב על זה בפורום וצאטים באינטרנט. זה אימון לא רע ואולי יהיה לך יותר קל בשל האנונימיות. במידה ואת מרגישה שזה קושי שנובע ממשהו שחסום בתוכך יתכן שתוכלי להיעזר במפגש עם פסיכולוג. אפשר לנסות להתחיל ממפגש עם פסיכולוג בית הספר שלך אליו אפשר להגיע דרך השירות הפסיכולוגי החינוכי של העיריה. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום! קודם כל רציתי לדעת אם יש הבדל בין פסיכולוג לפסיכולוג קליני או שכל פסיכולוג הוא פסיכולוג קליני? שנית, רציתי לברר על חציית קווים אדומים, ואפרט: חברתי החליטה ללכת לטיפול פסיכולוגי ונפגשה עם פסיכולוג דרך המלצת חברה, הוא הציע לה להיפגש איפוא שנוח לה, בבית שלה, בבית קפה, כי לא היתה לה אפשרות להגיע אליו. במהלך השיחה היא בכתה והוא ניגב את דמעותיה ואף נגע בידה כג'סטה של תמיכה.מצד אחד היא הרגישה מאוד נוח אתו, הוא תמך בה ועודד אותה, אך מצד שני היא נשארה מבולבלת. לאחר שנשמעו הדברים האלה באוזניי אמרתי לה חד משמעית שתנסה פסיכולוג\ית אחרים, כי מגע כזה בין מטפל למטופל נראה לי לא לעניין. בשביל זה יש חברים, ופסיכולוג יכול לתמוך בדרכים אחרות, בשביל זה הוא למד כל כך הרבה. אשמח לשמוע את דעתך. ותודה !

אם החברה שלך זקוקה לטיפול, אני חוששת שיש סיכוי "טוב" שהיא לא תקבל אותו אצל אותו אדם. (לא בא לי אפילו לקרוא לו "איש מקצוע"). לא כל המטפלים הגברים הם כאלה, פשוט צריך לפנות למישהו שידוע כמקצועי, אמין, בעל נסיון. אולי דרך טובה להגיע למישהו כזה היא לפנות לפסיכולוג שהינו כבר מורשה בעצמו להדריך פסיכולוגים מתמחים. כך לפחות אפשר להיות בטוחים שהוא עבר בעצמו הרבה שעות של הדרכה, ולימוד.

זה לא נשמע טוב. הצעה לפגישה בבית של מטופלת?! כמובן שיש צורך לפנות לפסיכולוג אחר

זה לא נשמע טוב. הצעה לפגישה בבית של מטופלת?! כמובן שיש צורך לפנות לפסיכולוג אחר

ולהגיש תלונה למועצת הפסיכולוגים. צריך להגן על נשים מפניו

שוש שלום אני מצטרף להסתייגות שהביעו הכותבות הקודמות. לגבולות הטיפול יש חשיבות ובתיאור שלך נחצו לא מעט מגבולות הטיפול וכל כך מהר. פסיכולוג הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה, זה כולל אנשים שסיימו תואר שאיננו טיפולי כמו למשל פסיכולוגיה מחקרית או פיזיולוגית. פסיכולוג קליני הוא מי שסיים תואר שני בפסיכולוגיה קלינית, עבר התמחות בת 4 שנים במוסד מוסמך, עבר את בחינות משרד הבריאות וקיבל תואר מומחה. ניתן לבדוק את ההסכמה של הפסיכולוג וסוג המומחיות שלו בספר הפסיכולוגים של משרד הבריאות בכתובת http://www.health.gov.il/oskimbbriut/plogic/pname.asp בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן רציתי לשאול אם יש קשר כלשהו בין חרדה ובין לדמוי עצמי נמוך? והאם הסמקה יכולה לנבוע כתוצאה מדמוי עצמי נמוך?ואיך משפרים את הדמוי העצמי שלנו? האם איש מקצוע עשוי לעזור בעניין זה? תודה מראש

דרור שלום יכול להיות קשר בין חרדה, דימוי עצמי והסמקה. טיפול פסיכולוגי בהחלט יכול לעזור בנושא. ראשית צריך לפתח מודעות והבנה לגבי מקור הבעיה ולמעשה זהו כבר חצי מהפתרון. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. אני מבקשת את דעתך לגבי התחבטות שלי בנוגע לטיפול שאני עוברת.ומראש מתנצלת שזה קצת ארוך...מזה כחדשיים אני בטיפול פסיכולוגי+תרופתי בעקבות חרדה,לאחר שלא הצלחתי להתמיד בשני טיפולים קודמים שהתחלתי,(בין היתר כי לא הרגשתי שאני מקבלת משהו מהטיפול ומהמטפלים). הפעם, כאשר ראיתי שהמצב מידרדר ואיתו איכות חיי...החלטתי לחזור לטיפול, ולהתמיד בו עד שיחול שינוי. לשמחתי, הגעתי למטפלת שאני מאמינה בה, ובניגוד לפעמים קודמות, אני משתפת אותה בהכל!אבל לאחרונה, אני מרגישה שאיבדתי כיוון, אני לא יודעת מה אנחנו עושות ואני מרגישה שאני נסגרת שוב.מובן שאעלה זאת בפניה, אך הייתי רוצה שתסביר לי למה זה קורה, כשאני יודעת שאני רוצה להמשיך ולהביא לשינוי? הרי הפעם אני מאוד מרוצה מהמטפלת. וחוץ מזה, איך להעלות את זה בפניה, איך יכול להיות שאני רוצה וזקוקה לה ולטיפול, ובו בזמן משהו בי מתנגד או לא מאמין בתהליך. אנא הסבר לי את התופעה. האם יש בכך הגיון, או שאולי אני צריכה להפסיק? אנא עזור לי. תודה.

דידי שלום חודשים בטיפול זו לא תקופה ארוכה. זו תקופה מספיק ארוכה לספר כל מה שצריך על עברך ואולי כעת הגעת למקום שבו העבר ידוע, כבר סיפרת על עצמך מספיק והגיע הזמן להתמודד עם ההווה ומה שקורה "כאן ועכשיו". יתכן שכאן מתחילה בעיה ולכן את מאבדת כיוון. אני מעריך שיש עוד אפשרויות רבות וכדאי פשוט להעלות את כל זאת באופן ישיר בטיפול. לפי תיאורך אין כל סיבה לעזוב את הטיפול, צריך להתמודד ולהמשיך הלאה כדי לפתור את הבעיה שבגללה פנית מלכתחילה לטיפול. בברכה ד"ר אורן קפלן

ד"ר קפלן שלום, אני משוחררת טריה מהצבא בת 20 לפני שהתגייסתי השמנתי מאוד (לפחות 10 ק"ג) ושקלתי לפחות 63 ק"ג כיום אני שוקלת 46.5 ק"ג אך אני עדיין מרגישה שמנה. הגובה שלי הוא 1.73 מ'. אני לוקחת תרופות משלשלות כדי לשלוט במשקל. אינני נמנעת לגמרי מאכילה אך אני אוכלת פחות מרוב האנשים, ונראה לי שאני מוטרדת בנושא קלוריות ומשקל יתר מרוב האנשים,יש מאכלים שאינני מרשה לעצמי לאכול כדי לא להשמין. יש לי מחזור אבל אני מרגישה שהוא הולך ונעלם. האם אני אנורקסית? מה אני צריכה לעשות? האם יש דרך לטפל בזה לבד או באנונימיות? אינני יכולה להרשות לעצמי לפנות להורים בנושא הזה (היחסים שלנו לא טובים) ואין לי חברים. תודה.

מורן שלום לפי תיאורך את סובלת מהפרעת אכילה וחשוב שתטפלי בבעיה. צריך להדגיש שלמרות שהפרעת אכילה לכאורה עוסקת באוכל, השמנה וגוף, למעשה היא רק כיסוי חיצוני לבעיה האמיתית שנמצאת בפנים. דימויך העצמי, הקשרים הבינאישיים שלך, הדיכאון הסמוי או הגלוי שאת חשה, כל אלו הם הסימפטום האמיתי שצריך להתמודד איתו. ההתמקדות באוכל לוקחת את תשומת הלב מהבעיה האמיתית ומטשטשת אותה. באופן כזה חייך עלולים להתרוקן לאט לאט מתוכן כאשר נושא האוכל ומראה הגוף הם הנושאים היחידים שישארו על סדר היום, כל זאת כדי לברוח ממה שבאמת מטריד. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. במקביל כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי תרופות נוגדות חרדה ודיכאון שעשויות לעזור לך להאיץ את התהליך הטיפולי. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום ד"ר קפלן. שאלתי נוגעת לקושי שלי במפגש עם אנשים אחרים. אני מרבה להיות עם עצמי בין ארבע קירות ביתי כדי להרגיש קיימת ובטוחה. ברגע שאני יוצאת למקומות ציבוריים, אני חווה את עצמי ואת האנשים סביבי ואת העולם כולו כעולם של גמדים המתקיים בתוך חלל סגור, רחם של אישה המנותק מהעולם האמיתי. [ עולם בתוך עולם ]. אני חווה את עצמי אז כסוג של ענק שצופה בגמדים, אני צופה באחרים וחוששת שאם אפתח בשיחה איתם אז שהם ינוסו על נפשם או יגידו לי שאין לי זכות להכנס לעולם שלהם. ההשערה שלי היא שאני מזדהה עם ההשלכות שהשליכה עליי אימא שלי, שאני מפחידה, שאני הפחד שלה ושאין לי קיום משל עצמי אשמח לתגובתך שירה

והאם תוכלי לתת עוד פרטי רקע כמו למשל האם את עובדת לומדת ומה עם חברים וחברות?

אני בת 33 ואני עובדת במשרה חלקית. מבחינה חברתית אני די בודדה, אני בקשר עם אנשים מעטים, עם בני משפחתי אני כמעט לא בקשר. חיצונית אני משתתפת לעיתים באירועים חברתיים ולבילויים אבל פנימה התחושות הן כפי שתיארתי תודה על התיחסותך שירה

שירה שלום מה שאת מתארת יכול לנבוע מכמה גורמים ובהחלט יתכן שזה שילוב של דברים. יתכן שמדובר בסוג של חרדה חברתית ו/או הפרעת חרדה אחרת. סביר להניח שיש כאן נטייה אישיותית שנוצרה עם השנים כתוצאה מההיסטוריה האישית שלך והחוויה שלך של קשר ומפגש עם אנשים. את מציינת את הקשר עם אימך ואין ספק שסוג כזה של חוויה משפיעה בצורה משמעותית על החיים. אני מציע לך לפנות לטיפול פסיכולוגי. קחי בחשבון שזהו תהליך ארוך שדורש מוטיבציה והתמסרות. תהליך כזה נמשך שנים רבות ולכן גם השינוי לא צפוי להיות מהיר. כדאי להתייעץ עם פסיכיאטר לגבי הצורך בתרופות נוגדות חרדה. זה עשוי להאיץ את תהליך הטיפול הפסיכולוגי במצבים מסויימים. בברכה ד"ר אורן קפלן

תודה לך, עזרת לי.

אני נשואה 3 ש נים , בעלי ואני ביחד 6 שנים , במשך תקופה ארוכה היחסים ביננו גרועים אין ביננו בכלל יחסי מין , כמו כן אני מרגישה כמו חפץ בבית יש ימים שהוא מגיע מהעבודה ואפילו לא מדבר איתי , אם אני פונה אליו באיזה שהיא שאלה אז הוא צועק ,, הוא מעליב , ושאלתי כמה פעמים אם יש אשה אחרת בתמונה כמובן שיש הכחשה בנושא תמידית, אני נמצאת היום במצב הכי גרוע שאפשר כל היום אני בוכה אפילו אני מתעוררת מתוך שינה בבכי . אני מודאגת מהמצב שלי מאוד , אנא תעזרו לי.

אהלן לי... האם העצבות שאת מתארת נובעת רק מהיחס של בעלך אליך? או שיש דברים נוספים ברקע?, נסי לברר מתי התחילה ההידרדרות במצב הרוח שלך ומה היה שם. לא חייב שבעלך יבגוד בך כדי שהיחסים בינכם יהיו גרועים. האם ניסית לברר עם בעלך למה הוא מתנהג כלפיך בצורה כזו?, האם שאלת אותו בדרך ישירה , בלי לחפש סיבות נסתרות? אולי בעלך מרגיש שאת חושדת בו שהוא בוגד בך, ואם אינו בוגד בך - ברור שתהיה ירידה בהדרדרות היחסים כשיש חוסר אמון. נסי להעלות את בעיית היחסים בינכם בלי להעלות מראש טענות נגדו, אלא לבוא ממקום נקי של הקשבה, שאולי יש משהו אחר שמציק לו, אולי הוא לא מודע למה שאת מרגישה וממה זה נובע. נשמע שאת באמת במצב נפשי לא קל, וכרגע בעלך לא מהווה משענת, אז אולי כדאי לנסות טיפול פסיכולוגי, ואולי בהמשך גם יצטרף בעלך לטיפול זוגי. בכל מקרה - מקווה שבקרוב הענייינים יסתדרו ושתרגישי טוב...

האם תוכלי לתת יותר פרטים על עולמך, מעבר לקשר הזוגי? זה יעזור להבהיר את התמונה ולעזור לך.

אני מאד מבוהלת וצריכה הרגעה. אשמח אם תוכל לעזור לי, ד"ר קפלן ואשמח גם לשמוע דעות של אחרים. הסיפור הוא כזה. אני בת 29 ונוטלת סרוקסט מזה 4 וחצי שנים בעקבות משבר חמור שעברתי עם מחלה ופטירתה של אמי. כשהיא חלתה סבלתי ממשבר של דכאון, חרדות איומות, חוסר תיאבון. בשנתיים האחרונות התחלתי בתהליך הפחתה הדרגתי של הסרוקסט. עד היום עברתי משני כדורים ליום לחצי כדור והרגשתי מצוין. אני במקביל גם בטיפול פסיכולוגי. בחודשים האחרונים הרגשתי ממש טוב והחלטנו לנסות לעבור לשלב הבא ולהוריד מחצי כדור לרבע כדור. פה נשברתי. כבר שבוע מאד ההורדה ואני שבר כלי. אמנם לא סובלת מחרדות אבל סובלת מאד מהתקפי זעם עצומים, בכי בלתי נשלט ותחושה של אובדן שליטה. אני מוציאה המון מזה על בעלי (אם כי הוא מבין ותומך וברגעים הרגועים יותר אנחנו מדברים על זה והוא בטוח שזה יעבור בקרוב). מידי פעם אני מרגישה טוב יותר ובטוחה שאני בדרך הנכונה אבל אז שוב משהו קטן מצית אותי ואני נשברת לחלוטין. אני מבוהלת מאד כיוון שבדרך כלל אני הילדה הטובה, המאופקת ואת כל מה שסבלתי עד היום סבלתי בשקט (חרדות, דכאון). אני לא יודעת מאיפה הזעם הזה מגיע ואני מבוהלת מאובדן השליטה. היום בבוקר היתה לי התקפה איומה בגלל שבעלי לא אמר לי משהו שציפיתי שיגיד (משהו חסר משמעות) והתפרקתי לחלוטין. בכיתי וצרחתי והשתוללתי במשך שעות. עד עכשיו לא נרגעתי לחלוטין. אפילו כדורי הרגעה פתאום לא עוזרים לי. אני מבוהלת מאד בעיקר מהאלמנט של אובדן שליטה. אני חוששת להשתגע, להתפרק ליד אנשים, לפגוע בבעלי בצורה שלא אוכל להתנצל עליה מאוחר יותר. אני כל כך מבוהלת שלא מצליחה להירגע. עלי לציין שכבר ניסיתי בעבר להוריד למינון זה של סרוקסט וגם אז זו היתה נקודת משבר מבהילה ומהר מאד החזרתי לחצי כדור וחזרתי לעצמי. אני יודעת שאני יכולה לעשות זאת גם עכשיו אבל מנסה להיות חזקה ולהגיע למטרה שלי והיא להיות בלי כדורים, בעיקר כדי שאוכל כבר להיכנס להריון. האם זה קורה לי בגלל ההורדה? האם אני באמת מאבדת שליטה? האם אני משתגעת? מאיפה כל הזעם הזה בא ולמה אני יוצאת מפרופורציות? האם זה הגיוני שבהפחתה במינונים כאלה קטנים קורים לי דברים בעוצמות כאלה חזקות? והשאלה שהכי מציקה לי - האם זה יעבור בקרוב או שאין מנוס ואאלץ להעלות חזרה את המינון? אני ממש סובלת ומוכנה לסבול עוד קצת אם אדע שעוד כמה ימים זה יעבור וזה רק תופעת לוואי של ההורדה במינון. אבל אני לא יודעת אם זה יעבור וככל שהזמן עובר אני סובלת יותר ומבוהלת יותר. מחכה לתגובה בקוצר רוח. תודה מראש

פרח שלום ראשית את הפחתת התרופה צריך לעשות תחת ייעוץ של פסיכיאטר איתו גם תוכלי לשוחח על התופעות שאת מתארת. התרופה תורמת לא רק בתכונותיה הכימיות אלא גם בידיעה שיש לך משהו ששומר עליך. הפחתת המינון גורמת לכן לא רק לירידה בהשפעת התרופה באופן ישיר אלא גם להרגשה שאת פחות מוגנת ושמורה. אני מציע לך להיעזר בשני המטפלים שלך, הן הפסיכולוגית והן הפסיכיאטר כדי לברר מה קורה וכדי לעשות תכנון שאכן מתאים לך. יש תרופות שאפשר לקחת בהריון, למרות שכמובן עדיף בלי. אם השפעת הורדת התרופה כל כך חריפה כדאי לבדוק את האפשרויות הקיימות. בברכה ד"ר אורן קפלן

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

מעוניין אני לדעת מדוע אנשים לוקחים את התרופות הנ"ל תשובתך המהירה חשובה לי, תודה.

שלום... אינני יודע אם אני מציג את שאלתי בפורום המתאים ביותר, אך עדיין אשמח לקבל מענה מקצועי... אני מתלבט האם להגדיר זאת כבעיה, או יותר נכון כחרדה, ולכן אשאיר זאת לשיפוט המומחים שביניכם. אני בן 18 ונמצא ממש טרם גיוס. בשנים האחרונות שמתי לב לתופעה, אשר בולטת מאוד בכל תחומי עיסוקי, כאשר תהיתי רבות לגבי פשר העניין. הייתי מגדיר את בעייתי כ "נסיגה בשעת שיא"... אולי חלקכם לא יבין בדיוק את כוונתי, אך אנסה להסביר... למעשה, בכל תחום בחיים, הדורש טיפה תחרותיות ומאמץ, אני מגיע למצב, שכאשר אני מגיע לקראת הסוף (ולפעמים זה גם קורה בהתחלה, אך בעיקר בסוף) אני חרד מאוד, והביטחון העצמי שלי יורד כליל לתחתית, באופן שגורם לי להיות מושבת ממלאכתי ומאמציי. אתן לכם דוגמא מעשית: לא מזמן היה לי גיבוש של צה"ל...בקיצור, רובכם יודעים שבאים לשם חבר'ה ממש איכותיים ורציניים, כאשר רמת הכושר הנדרשת גבוהה...בקיצור ההכנות לגיבוש היו מפרכות, ולסיכום הגעתי לרמת כושר טובה ולביצועים מעולים. עכשיו העניין הוא שאיך שהגעתי לשם, רמת הביטחון העצמי ירדה, הרגשתי את עצמי כבעל הסיכויים הכי קלושים לעבור וכו'-דבר שגרם לביצועיי המעשיים להיות דומים. בקיצור הכוונה היא, שפיתחתי לי מן הרגל, שכל דבר שקשור בתחרות מעורר בי ממש לקראת השיא חרדה מסויימת, שגורמת לי לדפיקות לב מהירות ולהרגשת חולשה, שהמוצא היחיד הוא פרישה. אנא נתח את בעייתי, תודה! :-)

שלום לפי מה שאתה מתאר מדובר בסוג של חרדת ביצוע בדומה לחרדה בחינות או חרדת קהל. כאשר אתה מגיע לקראת התמודדות משמעותית תוקפת אותך חולשה שגורמת לקושי להמשיך ולהגיע להישגים. תופעה זו אכן משפיעה באופן משני גם על הדימוי העצמי ובהחלט היה כדאי לבדוק את העניין ולטפל בו שכן הוא עלול ללוות אותך בהתמודדויות נוספות גם בעתיד. בברכה ד"ר אורן קפלן

1. מה הקשר בין דיכאון והפרעת חרדה מסוג GAD ? האם יתכן שלאחר הטבה ראשונית בחרדה, (בהשפעת קלונקס +בשילוב SSRI ,) יופיע דיכאון... 2. האם החרדה עצמה גורמת לדיכאון או שזה "שניים במחיר של אחד"...? 3. האם זו הפרעה כרונית לכל החיים? 4. האם זו נטייה אישיותית, או משהו שקורה בעקבות חוויות החיים המסוימות (אבדן)? 5. האם אפיזודה דיכאונית בעבר בגיל ההתבגרות,היא סימן מקדים או קשורה בדרך כלשהי להופעת הפרעה זו בשנות ה20 ? 6. האם יוצאים מזה? תודה.

שלום דיכאון והפרעות חרדה יכולים להופיע ביחד, יכולים להשפיע זה על זה, אך לא בהכרח. זו לא הפרעה כרונית לחיים ואפשר לטפל בה, סיבותיה מגוונות ותלויות בהיסטוריה האישית שלך, אין לכך סיבות קבועות. לגבי התרופות תצטרך להתייעץ עם פסיכיאטר אך לגבי חרדה ודיכאון אני מצרף קישור למאמרים מקיפים בנושא http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm http://www.psychologia.co.il/dep4not.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום. רציתי לדעת מה זה אבל כרוני ? מה הסימנים לכך שאדם לא מתגבר על האבדן, והאם זה סותר את העובדה שהוא טוען, כי קרוב למות יקירו הוא עבר את שלבי האבל "לפי הספר"? בהתייחסויות קודמות שלך, אמרת שמות אם/הורה הוא ארוע קשה שמלווה כל החיים. איך יודעים אם זה בצורה נורמלית או לא? האם רק על סמך הצהרת האדם האבל? האם 4 שנים לאחר האבדן, אדם אמור לשים זאת מאחוריו? (מדובר באבדן אם כשהאדם היה בתחילת שנות העשרים לחייו).

שלום אבל כרוני או אבל פתולוגי הם מצב מתמשך של אבל שבו תפקודי החיים האחרים לא חוזרים לתקנם גם זמן רב לאחר פטירת האדם האהוב. אבל הוא תהליך בשלבים וממושך, יש בו ללא ספק מרכיב אישי ואי אפשר להכליל באופן מלא כמה זמן הוא אמור להימשך. את זיכרון האדם היקר אי אפשר לשים מאחור וכמובן שמות אדם צעיר הוא פחות טבעי ולכן יותר קשה לעיכול ממות אדם קשיש. השאלה המרכזית היא מה התפקוד בחיים של האדם האבל. עד כמה הוא פתוח לחיות או עד כמה הוא מרכז את כל חייו סביב המוות והאבל. זו האבחנה העיקרית שאפשר לעשות סביב נושא זה. בכל מקרה, גם אם לא מדובר באבל כרוני אלא בסבל שגורם לפגיעה חמור באיכות החיים, כדאי לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לבדוק כיצד להמשיך הלאה בחיים. שיטות כגון EMDR נועדו להתמודד עם חוויות טראומתיות כולל עיבוד אבל. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני חושב שאני רגיש מאוד וזה גורם לי סוג של חרדה והמנעות מהרבה דברים. בנוסף לכך אני מסמיק תמיד כשאני במרכז צומת לב של אנשים וזה מבלבל אותי מאוד. וגם מרגיש דמעות בעיניים. האם זה בגלל רגישות יתר? תודה מראש

איתן שלום רגישות יתר במובן שאתה כותב עליו הוא חוויה אישית. לכן אם כך אתה מרגיש אז זה מה שקורה ובכך צריך לטפל. התיאור שלך קשור כנראה לנושא החרדה שמציפה אותך במיוחד במצבים מלחיצים או חברתיים. אני מצרף קישור על מאמר שעוסק בהפרעות חרדה שונות, קרא ובדוק האם משהו מהתיאור שם מתאים למה שאתה מרגיש. http://www.psychologia.co.il/anxiety30.htm בברכה ד"ר אורן קפלן

שמי מעיין בן 23 . יש מישהיא שאני מכיר שהתאהבתי בה ואנחנו עובדים ביחד. אין לה חבר אבל יש לי תחושה שהיא לא ממש רוצה אותי. אני משתדל לפתוח לה דלתות להחמיא לה לגרום לה להבין שאני רוצה אותה אבל היא לא ממש רוצה. מצד שני, היא לפעמים שואלת שאלות כמו למה אני לא מתקשר ? מתעניינת בקשרים שלי עם אחרות ... והחיבור שלי איתה ממש מממש ממש טוב! וממש כיף לנו ביחד (אני בטוח שגם לה כיף איתי ) . אני לא יודע מה לעשות ?????????? כשאני מנסה לקדם את זה צעד אחד קדימה היא תמיד עוצרת את זה בדרך כזו או אחרת כמה שהיא כמהה לקשר (אין לה חבר). אני לא רוצה כל כך לוותר עליה ולצערי אין לי מספיק ביטחון עצמי ואסרטיביות להמשיך לנסות כשהיא לא מאפשרת לזה לקרות ... יש למישהוא עצה ? מה עושים ? האם לוותר? האם להמשיך לנסות ? בנתיים אני מרגיש כמו אהבה נכזבת מאוד סובל!!! נו, כולנו מכירים את זה... כל תשובה מבורכת , מעיין

מעיין היקר, לדעתי עד שלא תשאל ישירות תמשיך לסבול.

מעיין שלום ניסית את כל השיטות העקיפות, אולי הגיע הזמן לפעול באופן יותר ישיר. לנסות לצאת איתה, לומר לה באופן יותר ברור שאתה מעוניין בקשר איתה וכו'. יתכן שאתה רוצה להימנע מהפגיעה שכרוכה בסירוב אבל מצד שני אתה לא מבין מדוע הדברים לא זורמים הלאה. תצטרך להחליט האם אתה לוקח את הסיכון לפנות באופן יותר ישיר עם הסיכויים הכרוכים בו. בברכה ד"ר אורן קפלן

בתי, כיום בת 18, נפגעה קלות לפני שנה וחצי בתאונת דרכים, ומאז, בכל פעם שאנחנו נמצאים על הכביש בסיטואציה "מסוכנת" לפרשנותה (ובעזרת הכבישים והנהגים הנהדרים שעליהם יש הרבה אירועים כאלה), היא נתקפת חרדה, רועדת, פורצת בבכי ומעלה מחדש את כל הזיכרונות , מתבטאת בגסות נגד הנהגים שסובבים אותה. יש לי שתי שאלות בנושא: 1. האם יתכן ששיחות עם איש מקצוע יביאו להקלה במצבה? אנו מתגוררים באשדוד האם תוכל להמליץ על מישהו? 2. האם נכון לעודד אותה בשלב זה ללמוד נהיגה, או שעדיף להמשיך ולחכות. בתודה מראש

עדן שלום על שתי השאלות תשובתי חיובית. כדאי לפנות לאיש מקצוע כדי לטפל באופן יותר ישיר בטראומה. אני מציע לנסות את שיטת EMDR ואולי תוכלו לקבל המלצה למטפל באזורכם מאגודת EMDR בישראל www.emdr.org.il גם על השאלה השני תשובתי חיובית, כדאי בהחלט להתחיל לימודי נהיגה, זה עשוי להוות גורם טיפולי התנהגותי שיעזור גם כן, מעבר להיבט הפרקטי של רכישת הרשיון. בברכה ד"ר אורן קפלן

לפני כ10 ימים חלמתי שני חלומות יום אחרי יום היו עוד הרבה אבל שני אלו לא מפסיקות לרדוף אותי כבר 10 ימים. החלום הראשון: חלמתי שביקשתי מהמרצה בסיום הלימודים שאני רוצה לקחת איתה טרמפ הבייתה לכיוון צפון למרות שאני לא גרה שם, כבר בחנייה פגשנו את בעלה שהיה מאוד מנומנם ואפטי, היא ביקשה ממני לחכות לה בחניון מסויים וכך עשיתי, כשיצאה ממרכז קניות הבגדים, שאלתי אותה היי למה שיערך רטוב? והיא ענתה שהיה לה חם ולכן רחצה בחנות , ניגשנו יחדיו לחנייה בעלה חיכה לה, כשרציתי להיכנס לריכבה במושב האחורי, כי תיארתי לעצמי שבעלה ירצה לשבת מקדימה, והיא אמרה:" מה פיתאום - את יושבת מקדימה והוא מאחורה".....מה את לא רואה אייזה ישנוני הוא , אי אפשר להעביר איתו מילה איתך לפחות אפשר לצחוק ולהשתעשע כל הדרך, בעלה ישב במושב האחורי חצי רדום, בהמשך הנסיעה הייתה ארוכה , פתאום אני רואה את אבי שאני רגילה לראות ולשמוע אותו בלי הרף עומד בתחנת האוטובוס, ביקשתי ממנה אם היא יכולה לעצור לו היא אמרה בטח, ואז היא עוצרת ואני שואלת "אבא מה קרה לך למה אתה כזה אדיש ונינוח מה לך ולתחנת אוטבוס" בוא עלה יחד איתנו , הדבר שרודף אותי בחלום זה שכל החלום אני צוחקת ומאושרת וכך גם המרצה שמאוד נהנתה בחברתי בעוד שאבי ובעלה אדישים , אפטיים , מדוכאים וישנוניים דבר שלא מתאים ואפייני לאבי!!!, וכך גם בעלה, אולי ביגלל שמדברת עליו המון. בכל אופן החלום הזה רודף אותי מאז ואני לא מפסיקה לשחזר אותו במוחי, למה? תראה אני מאוד מעריכה את המרצה היא מדהימה, מצד שני אני בהתלבטות קשה בנוגע להמשך לימודיי אם ביכלל, ומצד אחר אני לא "משתגעת על אבא שלי" - אנחנו כל הזמן בכאסחים! הוא אדם מאוד חרד ולחוץ ברמות על, כל דבר שואל שמונים אלף פעם, שאני מישתגעת ומאבדת את סבלנותי , ניסיתי הכל אבל לא הולך? למה החלום הזה לא מפסיק לרדוף אותי, אני חייבת לציין שקיבלתי פרספקטיבה שונה מאז בנוגע ללימודיי, אבל כל השאר מציק לי, למה לחלום על המרצה? החלום השני נורא בייש אותי והגעיל אותי, אני אפילו מתביישת לספר אבל כל פעם שאני ניזכרת בו בלי הרף אני חוטפת בחילה החלום היה קצר , אבל שוב אני זוכרת את פרטיו: אני יושבת באסלת השירותיים כשצואה ניגרת בכמויות הן מהפה והן מהרקטום פשוט בצורה איומה ומגעילה. סליחה על התיאור, אבל גם זה רודף אותי בלי סוף HELP- ME אני יודעת שאתה לא יכול לנתח אותי דרך המחשב אבל מדוע אני חולמת כל כך הרבה חלומות ? ועוד זוכרת אותם. דבר אחרון אני חייבת לציין שאני קצת דיכאונית ועצובה לאחרונה, ובנוסף בוכה המון המון אני ממש דואגת תודה וליילה טוב

דנה שלום החלומות שלך נשמעים מעניינים ועמוקים ובוודאי מספרים דבר מה חשוב עבורך. העובדה שהם רודפים אותך מספרת על כך שיש בהם משהו משמעותי שאת רוצה לפענח, אבל אולי קשה לך להתמודד איתו. יש בחלומות דברים רבים ואת מבינה בעצמך שאין אפשרות של ממש לנתח אותם מבלי להכיר אותך לעומק. חלומות הם דבר מאוד אישי ולעיתים נדירות יש פירוש אוניברסלי לחלום. את מוטרדת ממשהו, את נמצאת בצומת דרכים מקצועי, יש לך קשיים עם אביך אולי עם השייכות המשפחתית באופן כללי, את דיכאונית ועצובה לאחרונה. לאור כל הדברים המצטברים הללו האם אין מקום לפנות לטיפול פסיכולוגי ולנסות לגעת בכל הדברים הללו באופן ישיר? נראה לי שחלק ממה שחלומות עושים במצב כזה הם להתריע שיש קושי ושאפשר ורצוי לקבל עזרה מקצועית. אין סיבה לחכות שהמצב יהיה גרוע יותר, אני מציע לך לפנות כעת ובתוך המפגש גם להביא את החלומות. בברכה ד"ר אורן קפלן

שלום אני בן 19 וסובל מרגישות יתר דבר שמאוד מציק מה אפשר לעשות?

איתן שלום למה כוונתך ברגישות יתר? האם תוכל לפרט יותר? בברכה ד"ר אורן קפלן