פורום פסיכולוגיה קלינית

מסובך לפעמים לכתוב מהפלא'. . אז בכלל לא דיברתי איתה, בפגישה היום אמרה שהיא תחשוב עליי אבל אני רציתי אותה.. ועכשיו לא אתקשר שוב, אני לא אמורה להתקשר סתם... ועצוב לי, אני רוצה אותה ):

אוהבת שלג אבל גם מפחדת... היום בכיתי אצלה שלא רוצה להיות לבד... שתהיה שבת שלום לבנה וחמימה. אני רוצה להתקשר אליה ולומר לה שאני אוהבת אותה

חנה, שולחת לך קצת חום, מקווה שהוא יכול להגיע. יש כל מיני דרכים להתחמם, אפשר לשבת ליד תנור שהוא מחמם מבחוץ, או להתכסות בשמיכה. ואולי הכי טוב, חום כזה של מבפנים, כמו לשתות כוס תה שבהדרגה מחממת את כל הצינורות בפנים. חשבתי עכשיו על זה, שכך או אחרת, כשקר בחוץ, צריך להשתמש במשהו מבחוץ כדי להתחמם. שבת חמימה ולבנה גם לך

מפוחדת לא מאוזנת תלושה היה יום לא פשוט מורכב קורס השתלמות בעבודתי שאני עושה מלא מוקשים וטריגרים התנתקתי .. אף אחד לא מבין את פשר ההתנהגות של ילדה בת חמש בצחוק האם לקחת את הרטאלין הם רוצים מקום לא יכולה יותר לעצור אותם הם רוצים לספר לכולם איפה אביב הבוגרת הבריאה ששולטת בחייה רוצה את החיים שלי חזרה ....

כהמ כאלה כבר כתבתי? לא נותנםי לי להחלטי לא הצחלתי לשכענ אבל הילדםי יכולים לבקר לא רוהצ שיגיעו לבית משוגעםי בכיתי ביקשית מבעלי אבל הם שכנוע אותו שלא כדאי אל רוהצ להיות פה יותר אינ כועסת שלקוח לי את החושפ להחליט ואין לי איך להוציא את הזםע אני יכוהל לצאת הז לא מסוכן אני רוהצ הביתה

יודעת שאת רוצה הביתה, ברור שתרצי. אך כדי שזה יקרה את צריכה להיות מספיק חזקה בשביל עצמך כדי שתוכלי להיות בשביל אחרים.. מבינה? אדם לא יכול לתת לאחרים מעצמו אם אין לו לתת לעצמו קודם כל!! הם צריכים אמא שיוכלו להשען עליה, האם נראה לך שהם יכולים? מצטערת שזה נשמע קצת תוקפני אבל צריך לחשוב על הילדים וכמובן שעלייך! את חשובה!!!!! אם את רוצה הביתה תצטרכי להתאמץ קצת להראות שאכפת לך מעצמך...הם צריכים אמא חזקה. הלוואי שתוכלי לראות את זה ולהצליח..בהצלחה, איתך, מיכל נ.ב. מכירה את הספר "הלו הלו אבא?" אז אולי המשאלה שלו היא שתביאי לו את "אמא"...כמו שהאב אומר לבנו בסוף הסיפור...אמא במלוא מובן המילה. בהצלחה..סליחה אם נשמע נוקב מידיי.

אני כל כך מתאמצת ויכולה להיות אמא. אני מתאמצת ומשתדלת וממשיהכ עם הנסיונות לא מוותרת כל שעה. לא מתנגדת עושה כל מה שאומרים... והמילה זמן היא ארוכה מדי ותהליך זה משהו שאין לו זמן יעד. אמא יכולה להיות גם חלשה ולהתכרבל במיטה עם הילדים.

שאת מתאמצת ושאת אמא טובה, אך כרגע במצבך זה בלתי אפשרי... ילד צריך אמא מתפקדת כאמא ולא אמא מתה או במיטה, ילד לא צריך לנחם את אימו במיטה כי היא מדוכאת...ואל תבלבלי בין התפקידים של "התכרבלות" כי מכירה את הסרט הזה וזה ממש לא לטובת הילד!!!!!! סליחה, זו דעתי.

מוכן להסביר לה? אי אפשר אמא במיטה זה לא עובד ככה :(

זה אני עמומה המומה אילמת לנוכח התוהו הזה שנקרא חיים. לא אוהבת מילים אני לא יודעת אותן ואולי גם לא אותי ואת הדבר הזה שנקרא חיים. אבל אם צריך קריאת כיוון- אז זה באיזור של פחד, חרדה, עצב, ייאוש-אבל כבר לא מוחלט! התקרבתי?

ישנו אדם שנותן לי מעצותיו ללא כל תשלום, הוא אדם מקצועי ומאד נערך, ואני מאד מוקירה לו את זה, תמיד מוכן לענות ולעזור, מתלבטת אם לשלוח מתנה או המחאה, מה יהיה נערך יותר

היי, אולי מכתב תודה יפה? לדעתי עדיף משהו פשוט וצנוע.. אני חושבת שדווקא מתנה שהיא מאוד יוקרתית ומכובדת תיתן הרגשה כזו של ניצול, מחוייבות או אולי התפרסות (?),ולא חושבת שזה מותאם. בת שבע, קצת התרשמתי ממך מהכתיבה בפורום , שאת (כמו שאמרת) מאוד מעריכה גברים חזקים\אסרטיבים\מוצלחים ..גם שאלת כמה פעמים "מדוע איך גברים כאן בפורום?" כאילו חשובה לך הנוכחות שלהם.. במובן מסוים, אני קצת רוצה להיות כמוך בקטע הזה! את יודעת?

זו לא התרפסות, התרפסות זה לפני לא אחרי יש לי הכרת הטוב, אני שונאת ניצול, הבן אדם לא חייב לי מאומה, הוא עושה זאת מתוך קשר חברי אתי, פעם כבר נתתי משהו די גדול, אך נודע לי שלא כל כך שימושי עבורו. אדם בקליבר שלו, מוכן תמיד לענות לי, להיות שם כשאני צריכה אותו, אני מעריכה זאת אין קץ, גם אם אני פונה אליו בממוצע של פעמיים בשנה! עצם העובדה שאני יודעת שהוא שם בעניינים שהוא מומחה שלהם, בכל הארץ, היא כבר טובה עבורי. אני אוהבת מוכשרים לא רק אצל גברים, יש לי בעיה עם זה, אנשים שאין להם מספיק כשרון ושכל עולים לי על העצבים, ואני צריכה להתגבר על עצמי. אולי זו הבעיה שלי עם מטפלים, מעטים מהם אני רואה שהם ממש מוכשרים, שהם יכולים לתרום מעבר לדקלום של מה שהם למדו או קראו במאמר. ראיתי אצל מטפלים איזה כמה 'מנטרות' שהם חוזרים עליהם, כן שייך לא שייך, אלו המנטרות, מהר מאד אני עולה עליהם, ומבינה בדיוק את הלך מחשבתם. ואני מאד מאד מעריכה ומוקירה למי שמוכן לעזור לי כאשר אני צריכה, זה לא בא אצלי כמובן מאליו, וחשוב לי שהערכה הזו תהיה מובעת. במקום לשלוח כסף, אשלח לו סידור פירות משהו גרנדיוזי, מקוה שזה יענה על מה שהם אוהבים שם

שלא מסוגלת לקרוא אתכן...עמוס לי מדיי....רק שתדעו שאתכן. מיכל

יש תקופות כאלה הכי חשוב שתישמרי על עצמך . איתך

פעם יכולתי יותר פה...עניתי לאחרים, הסבתי את תשומת ליבך לאחרים וכו'...בזמן האחרון קשה לי עם העומס הרגשי שנמצא גם פה וגם בתוכי...במיוחד שלא התראינו שלושה שבועות כמעט, והכל בהודעות כאלה ושיחה אחת הייתה, הסכימה לשוחח....אוףףףףףףףףףף הלוואי שכבר נמצא זמן...כשאני כבר יכולה אז היא לא...כמו חתול ועכבר..ואודי, הצפתי אותה שוב וכאילו לא ממש אכפת לה שהצפתי היא ממשיכה לענות ולשלוח אפילו חייכנים...אפילו שאני כבר ממש מעצבנת ואם מישהו אחר היה ככה שולח אליי אולי לא הייתה לי סבלנות כזו.....היא מיוחדת, מצחיקה שכמותה.

עוררת את סקרנותי. למה כוונתך שאחשוב מדוע הדימוי מעולם הילדים? מה המחשבה שחלפה בראשך?

היי, זוכרת שכתבתי לך פעם על כך שאת מאוד מזכירה לי אותי... בטיפול שלי, אני הרבה פעמים מביעה את עצמי מול המטפלת בדימויים ילדותיים, מתנות ילדותיות, ומכתבים וציורים ילדותיים. ואני מאמינה (למרות שלא שוחחתי עם המטפלת על כך) שזה בא ללמד משהו עליי ועל הקשר עם המטפלת, ומה שהיא מייצגת בשבילי... כשאת משתמשת בדימוי של "בועות סבון של ילדים" בהקשר לטיפול ואליה. אולי (ושוב, רק אולי) זה בא ללמד משהוא על עצמך, על מה שהקשר שלכן מייצג בעינייך ומה שאת מרגישה מולה... אני חושבת שזה חומר חשוב לטיפול וגם אצלי, אני מקווה לפתוח את זה בטיפול למרות הקושי.. אבל, שוב, ייתכן שאני לא בכיוון ופשוט מדברת על עצמי ומשליכה זאת עלייך...

בכנות עם עצמי, אני מרגישה שאני רוצה שהיא תקרא אותי, ושתבין אותי ללא מילים. יכול להיות שיש פה משאלה שאם לא נעשתה בעבר לפחות שתעשה עכשיו כשאני נחשפת בעצמי. הנה הגעתי לטיפול שבו למעשה אני לא פותחת שום דבר בחדר אבל פותחת אינסוף חדרים סגורים לעצמי ואני רוצה שהיא תוציא את זה ממני... אבל כל פגישה מסתיימת בכך שאני יוצאת מתוסכלת " מה את לא רואה?" " ואיך זה שאת לא מבינה לבד.." "קשה לי להגיד במילים" "תקחי את החוויה הזו ממני..." חבל שאפילו את זה אני לא יכולה לומר לה...

את חושבת שהיא באמת לא יודעת? שאין לה השערה? אולי את לא מדברת במילים, אבל בהתנהגות\אולי בתנועת גוף.. גולם, את בטוח מדברת איכשהוא! אולי תנסי לדבר על הקושי לדבר, זה פתח לדבר על הדבר עצמו...

עד שתהיי מסוגלת לדבר היא לא תראה בעצמה גם אז לא ראו תשברי את המחסום הזה יודעת שזה ממש קשה .

מגיבה כאן אבל מתייחסת לדברייך בכלל. למקום שהם פוגשים אצלי, כתבתי פה לא מזמן על זה שאני עושה שביתה, אולי אנחנו דומות בזה. אז, קחי אם מתאים לך, מה שמתאים לך. אני יעזר בציטוט בשביל מה שרציתי להגיד לי/לך . "לפעמים, מה שנראה כניעה הוא בכלל לא כניעה. זה קשור למה שקורה בלב שלנו. איך אנחנו רואים בבהירות את החיים ומקבלים אותם, ונאמנים להם, ככל שהם כואבים. כי הכאב של לא להיות נאמנים להם, הוא הרבה יותר גדול" (מתוך "הלוחש לסוסים" של ניקולס אוונס). גילת.

מיליון נקודות קצה ביום אחד. כל רגע ורגע בחירה מחודשת. לא לשבור הכל. לא לברוח. בחירות נכונות ועצובות עד אימה בכל פעם מחדש. סיוט.

כי למרות שאהת אומר יש מצבים שצירכים להיות ברורים מאוד אני לא מביהנ להמ אתה מתכוון כשאהת כותבאבל נראה לי שאת מצפה ממני למשהו שאיני יכול לתת. הדבר הזה נמצא אצלך ולא אצלי... ברורות לי מגבלות המדיה הזו, מה אהת חושב שאני מצהפ ממך ומהו הדבר הזה שנמאצ אצלי?

שא ת ה אומר ציפייה שלא ניתן למלא. אני מנסה לשאול את עצמי ציפייה למה? למי? אני מצפה.לך.כאן עם ההודעות שלי ואתה מגיע ובכך מתקיים הקשר בימים קבועים ובכללים שקבועים מראש. הציפייה הזו אם כך מתמלאת. ציפייה למה? בבית בני הצעיר מבקש תביאי לי משהו, אני שואלת מה והוא עונה תגידי לי מה יש,אומרת מה יש הוא או מר לא לא לא לא וחוזר ואומר תביאי לי משהו בסוף אני אומרת לו משהו זה כמו כלום. אולי ציפייה למשהו זה כמו ציפייה לכלום? כבר אמרו לי שאת.התהום אי אפשר למלא וזה עצוב. בפנטזיה מישהו מצליח להציל אותי מעצמי... עצוב שזה לא יכול להתקיים

סתם בא לי שתדעי כמה את משמעותית פה בפורום. כל כך שמחה שחזרת אלינו. את כל כך נבונה ומדייקת. שלך, נטע.

תודה רבה לך. וואו, כל כך ריגשת אותי. פתאום נעלמו לי מילים שמעבירות כמה זה נוגע, אבל אולי היעדרן מעביר בדיוק את זה... נעמה.

אני רוצה תשומת לב ואין לי כח לכתוב הרבה מילים ולהפעיל הרבה ומניפולציות אני רוצה אהבה אני רוצה לאהוב ולחבק ושוב לאהוב

ככה אפשר להגדיר אותי עם כל התוכניות שעלו על הנייר כדורםי נגד.בחילה והגףו המאוס הז ה שסרב שוב ושוב להכיל 12 נסיונות עד עכשיו כל שהע נעלם לי הקול מבכי והקאות אפילו לצאת אל יכולתי את כשלון תמותי כבר היא אורמת לי הגוף שלך רוהצ למות לנוח. מחר אדרוש שישחררו אותי שבבית אולי תהיה סביהב טובה יותר לנסות אין טעם שאשאר כאן יותר הילדםי שלי צריכים אותי. מחר ישחררו אותי אני אבקש ואבטיח שאמשיך לנסות. הם בטח יסכימו שאצא בשביל הילדםי נכון אודי?

אם משהו לא מצליח אפשר לנסות לשנות, לא? אולי להיות בבית יוציא אותי קצת.מעצמי. לשחק עם הקטנים לנהל.שיחות עם הגדולים אל תוך הלילה לבשל ביחד להיות ביחד ...אני יותר מדי זמן פה

הגבתי לך למטה וגם בשרשור של נטע אבל זה לא נקלט את טועה ביסוד של העניין כשאנחנו מדברים על מערכת יחסים מיוחדת בחדר טיפולים .זה כי קשר בן מטפל מטופל הוא ייחודי ומיוחד להם ורק להם . עם כל מטופל יהיה למטפל את הקשר המיוחד שלו . משום מה את מנסה לכוון לכוון רומנטי ונכון שיש מקרים בודדים של פגיעה מינית דרך אגב גם של מטפלות במטופלות שחוצים גבולות . רוב המקרים הקשר הוא בריא ומחלים ובעניין הכסף בבוקר הרחבתי לך על כך ואין לי כוחות לחזור אבל כמו שנטע כתבה לך לפי שלושה מטופלים ליום זה חמש עשרה ולא שישים . חוץ מזה שישנם מקרים בהם אותו מטופל נפגש פעמיים בשבוע או שלוש. מטפלים עושים גם הדרכות ושאר דברים כדי להתפרנס. אבל נשאלת השאלה החשובה יותר . מה זה ענייני כמטופלת כמה ולמה ואיך ..מה מעניין אותי חשבון הבנק שלו או איך הוא מתפרנס . אני אישית שמחה שיש לה עוד עיסוקים זה נותן ונטילציה טובה אני שמחה שיש לה עוד מטופלים זה אומר שהיא מקצועית ושאני לא יחידה ומיוחדת . איך חשבון הבנק שלה עושה או לא עושה אותה מטפלת טובה . את באמת מאמינה שאתמול שייצאתי מנותקת מתנדנדת שבקושי ירדתי את המדרגות ..אחרי שלקחתי אותה איתי למבוכי חיי .אחרי שהיא יישבה שם לידי עירסלה תמכה הייתה נוכחת יחד איתי בתוך הטראומה היא עושה סוויצ וסופרת את המצלצלים שהשארתי לה ..וואוו כמה שאת טועה . ברור שהיא לא יושבת כל היום וחושבת עלי או על מטופלים אחרים שלה אבל כן היא חושבת כי זה חלק מתהליך הטיפול וההתפתחות האישית שלה . אני אשתף אותך בדוגמא אחת בזמן המלחמה היא הייתה בחופש לחודש .כשלא יצרתי איתה קשר שבוע וחצי היא סימסה לי מה איתי איך אני מסתדרת ..פלא מופלא היא אנושית וחשבה עלי- סליחה על הציניות למקצוע הטיפול מביאים ארגז כלים אישי ..בתוכו האישיות והמורכבות של המטפל בלי אמפתייה מחשבה על השני רצון לעזור ועוד אי אפשר לטפל . כמו שכתבתי למיקה בעבר הנושא הזה חשוב לי כי ראיתי המון המון טיפולים נגמרים בגלל התחושות שאנו מביאים מהעבר שאף אחד לא באמת מוכן להיות שם עבוריינו . תראי את מיקה (סליחה מיקה שאני משתמש בך כדוגמא ) יכלה לאבד את הטיפול ואת המקום הזה שמישהו רוצה לעזור לה באמת מכל הלב . רק בגלל פחד. שוב בת שבע אפשר להבין את הדקויות האלה רק ואך ורק כשמתמסרים לגמרי לתהליך הטיפול ..בת שבע אני חושבת שאת כבר בשלה לזה . כדאי לך לנסות זה יתן לך כל כך הרבה שאת לא מתארת לעצמך כמה חרויות ומתנות תקבלי בדרך .

או קיי, אפשר לערוך סימפוזיון ובעצם אני לא יודעת מה הנושא כל כך. את עניין הכסף לא אני העליתי, להפך אני מחיתי כאשר העלו אותו. את היכולת של טיפול לעזור, היא ברורה גם לי. כל מה שאני חידדתי ואמרתי שהטיפול הוא אמצעי ולא מטרה, ולהיזהר לא להפוך את היוצרות, ועם כל הכבוד לטיפול ולמטפל מה שנעשה בחדר הטיפולים הוא לא השלכה של החיים 'בחוץ' במובן של מסירות, אהבה, קשר קרוב, ואני חושבת שלא פעם הקסם של הטיפול יכול לערבב את הגבולות ומתוך מה שנקרא כאן בפורום, בלי להזכיר שמות, זה בהחלט נראה שלא פעם הגבולות מטושטשים. דבר נוסף שאמרתי הוא שיש רואים בטיפול כחדר כושר לנפש, היינו לא מספיק לדעת מה צריכים לעשות אלא להתאמן שם ביחד עם המטפל, ואחרים מחפשים כיוון חשיבה, ואת האמון הם יעשו לבד

היי אביב ובת שבע, אביב, זה בסדר גמור שאת משתמשת בי כדוגמה. בת שבע, אי אפשר לטפל בלי שיהיה אכפת מהמטופל. מטופלים, אפילו הקשים והתלותיים שבהם, הם מספיק אינטליגנטים כדי לדעת מתי "עובדים עליהם". אז נכון, יש מניפולציות בטיפול, יש ציניות, יש כעסים... אבל אי אפשר להשפיע על בנאדם לטווח ארוך, ולגרום לו לשינוי, רק במניפולציות והעמדות פנים. חייב רגש אותנטי. נכון, יש מטפלים לא מקצועיים ורודפי בצע, ואצל מטפלים כאלו - בראיה לטווח רחוק, הטיפול הוא לא מוצלח, המטופל לא מרוצה ולא חש שינוי, ואז הטיפול נגמר כי אין ברירה אחרת.

היי בת שבע, לא ירדת לסוף דעתי - אין לי בעיה עם כך שפסיכולוגים רוצים וכמובן צריכים להתפרנס. אבל כן יש לי בעיה עם פסיכולוג שמונע אך ורק מהרצון שלו לעשות כסף. אי אפשר להשוות פסיכולוג לעובד היי טק או לרואה חשבון.... כמו כן, לפסיכולוג ממש אין 60 מטופלים בחודש... איך הגעת לחישוב ההזוי הזה??? אם לפסיכולוג יש 3 מטופלים ביום אז יש לו סה"כ 15 מטופלים. והפסיכולוג שלי מחוייב מאוד כלפי. הוא תמיד אומר שעבודת הפסיכולוג אינה מסתיימת כאשר המטופל עוזב את הקליניקה. הוא חושב עלי, מהרהר במה שהיה בפגישה, וזמין עבורי כל השבוע. כנראה שהוא באמת מיוחד. ואני מקווה שיש עוד כמותו. (אודי - היית מאמין שכך אחשוב ואדבר??? כנראה שמשהו באמת "זז" אצלי). נטע.

אם באי לטיפול פעם בשבוע זה יוצא 15 ולא 60!!! וזה גם המון! מלבד מה שיכולות להיות לו גם 5 מטופלות ליום וזה 25.

קשה לי לקרוא את כל התכתובות ..אבל ראיתי את ההודעה שלכן ואני רוצה לספר שפעם שאלתי אותה כמה מטופלים יש לה..אז היא אמרה שהיא לא יכולה לענות על השאלה הזו אבל היא אמרה שיש לה כמה שהיא יכולה להכיל :) ושלא תיקח מעבר למה שתוכל כי היא שומרת על עצמה..יפה נכון. אני יודעת שהיא מבוקשת...לא ממנה, פעם קצת רחרחתי אחריה היום כבר לא.

רציתי להיות פה קצת

למילים אין משמעות הן לא מבטאות את התחושות המתות. מה הן המילים? מילים אוסף של אותיות אחת ליד השניה שכביכול יש להן פירוש אך בעצם מי קבע מה עומד מאחוריהן אולי מילה אחת בעצם אומרת את השניה? והפירוש של זו הוא הפירוש של ההיא? מי קבע? הם? הן חסרות משמעות ריקות חלולות נבובות אטומות מילים מצטופפות יחד יחד ויוצרות עולם שלם של משפטים חסרי פשר מהות תכלית משפטים משפטים כך הם יורדים מטה מטה אל עבר התחתית מעורפל אפרורי חשיבה נעלמת בלי מילים מבוטאת בשקט בלחש באין שומע נקברות לבד דוממות שקט?

היי מימה אני כל כך מבינה את הסער שיש לך בפנים, את הרצון למושלמות, ואת ההאכזבה. לא בקשת את דעתי, אבל חשבתי לומר לך כמה טיפים מתוך נסיוני. 1. לא כדאי להרגיש שאנשים חייבים לנו, כי הם לא חייבים לנו! ברגע שלא תהיינה לנו דרישות מאנשים מעבר למה שהם באמת חייבים, גם האכזבות שלנו תפחתנה. 2. לקחת אחריות על מעשינו, לא לחפש להאשים את כל העולם ואשתו בדברים שקורים לנו, לחפש איפה אנחנו באותו עניין ובאותה פאשלה. 3. לשנות דברים לאט לאט, אי אפשר לכבוש את רומא ביום, להחליט על דברים קטנים של שינוי,וכאשר הם נכנסים להרגל להמשיך הלאה. 4. לא לחשוב שכולם נגדך. הם מקסימום לא בעדך, ולא מעוניינים לעשות בשבילך דברים, אבל הם לא נגדך. 5. למצות את האני שלך, בלי קשר לסובבים אותך, ההצלחה שלך, הדהירה שלך קדימה, הסיפוק שלך לא צריך להיות תלוי במעשה או מחדל כזה או אחר של הסובבים אותך, שוב קחי אחריות על החיים שלך, ותמצי את עצמך בלי כל קשר לסביבה שלך, נתנו או לא נתנו, איפשרו או לא, בלי לפזול לצדדים, תראי מה את יכולה להפיק הכי הרבה מעצמך ותעשי את זה, ואל תחכי לכתף של מישהו, ואל תחכו שהם יעשו לך את העבודה, אלא תעשי אותה בעצמך. 6. המון הצלחה

אני אשתדל.

אני רוצה לדבר איתה, אני לא מצליחה. זה מתסכל, זה מתיש ,זה מעייף, מכיר את הבועות סבון של הילדים? מישהו נושף קצת אויר נוצרת בועה ,הבועה עצמה מופתעת מהיותה בועה מחזיקה קצת מעמד ואז הבועה מתפוצצת. התעיפה להיות בועה...

תחשבי בבקשה למה את משתמשת בדימוי מעולם הילדים...

היא עצובה היא בודדה היאלא נראית האם קיימת? האם יש איש המסוגל לסבול את הישות הנעדרת? מדוע כך קרה מדוע לשם היא נפלה האם בגלל היותה יצור שלא נברא? האם אותן תחושות אינן אלא המצאה של ישות שאיש אינו רואה אותה? האם דבר לא קיים? האם ליבה לא פועם? האם מילותיה לא מגיעות ליעדן באוזניהן של אותן

והיה בסדר. אמרתי לה שנמאס לי לשנוא. היא איחלה לי בהצלחה. הייתה שיחה אנושית. אני אנסה לזכור את זה. אני ממש מתאמצת לעבור הלאה. ממש מנסה להעיף את מה ששלילי ולהכניס חיובי מעכשיו. לא צריך תוספות מיותרות של שליליות לחיים. להכניס מה שחיובי. אני מנסה.

כל הכבוד. מימה אני גאה בך .יודעת כמה זה קשה לך .מקווה יחד איתך שמספר הפסיעות יהיה גדול ממספר הנפילות .

בעולם הדימויים הפנימי שלי מדמם. שורות של דם זולגות על העור. זולגות מפתחים החוצה. טיפות נוחתות על הרצפה. ואף אחד לא רואה. אף אחד לא רואה שלמשל עכשיו ישבתי באוטובוס והשקפתי מהחלון ובנתיים זולג דם מהפצעים שפצעו אותי פצעי העבר. ואם מישהו יגש לשאול אותי איך מגיעים ממקום למקום או מה השעה אז הוא יראה בחורה מחייכת אינטיליגנטית ומנומסת שעונה לו. הוא לא יראה את כל הדם הזה. למרות שכבר הצטברה לי מעין שלולית מתחת לרגליים. זה מן דם בלתי נראה וזה מן פצע שלא מגליד משום מה וכמו שלא רואים את הדם גם לא רואים כמה מאמצים אנח משקיעה בניסיון 'לצאת מזה'. אנשים לא שמים לב לכלום. כי לא רואים כלום. לא רואים כלום. עולם פנימי זה דבר שאין אליו גישה. רק לי יש. לכן עליי להתאמץ יותר לעזור לי. אולי אני אנגב את הדם בעצמי.

מימה כאן יושבת איתך בשקט .שומעת את הכאב מרגישה את הבפנים הצובט .כשתרצי לשתף יותר אני כאן להקשיב .

היי מימה, רק לומר שהיה לי עצוב לקרוא ושנדמה לי שהיום גם אם לא ראיתי את נהרות הדם האלו, הצלחתי לראות טיפת דם גדולה ועגולה שיוצאת ממך. ועצוב לי עלייה ועל הרבות האחרות שלא רואים. נעמה.

אני רוצה להיות בהווה. איך?

שחוצה גבולות מקומות רעים

תזהרי רוני רק את יכולה לשמור על עצמך .היום זה באחריות שלך ואת יכולה .שימי לך גבולות ברורים .

קוראת את הודעותיכן בימים האחרונים ומתקשה למצוא את המילים.. כואב לי על מה שעברתן ומקווה בשבילכן את הטוב ביותר. לא מתיימרת כלל להבין מה עבר ועובר עליכן, רק אספר משו קטן, כל המטפלים שהייתי אצלם, גם אם לפגישה אחת שאלו אותי האם חוויתי איזו פגיעה או משהו. בכל אופן לי לא ידוע שום דבר, גם לא זוכרת כלום כמעט מהילדות שלי... חיבוק גדול ממני

גם אם זה רק כינוי, אני ממש אוהבת את השם שלך. למישהיא שמאוד מאוד אהבתי וחסרה לי קראו כך, ובכל פעם שאת כותבת בפורום...השם שלך, הוא חודר לי ללב.

לא נקלט . תודה יקרה וחיבוק חזרה

זה השם האמיתי שלי

היי אודי, הייתה שיחה עם המטפלת, ואני חוזרת לטיפול יש יום חדש, ושעה חדשה, ואני מקווה שגם גישה חדשה (שלי) היא אמרה שזה בסדר להתלבט לגבי הטיפול ולגביה, כל עוד אביא את זה לטיפול...ושקשה לה עם השתיקות שלי והפיצול.. ושאפשר לומר הכל, ומקסימום היא תשים לי גבול ושזה לגיטימי אודי, אתה יודע מה עוד היא אמרה? היא אמרה שהיא לא מוותרת עליי, סה"כ עושה לי "טיזינג" לפעמים.. היא מצחיקה אותי.. היא ממש חמודה!

חייכת אותי.

תזכרי את זה לפעם הבאה שתשכחי שהיא איתך

מממש שמחתי לקרוא את הודעתך. מרגיש לי רצון/צורך לומר לך מברוק !!! את מתחילה עכשיו את הטיפול שלך !! בהצלחה !! כייף לשמוע .. במבי.

היי מיקה, מצטרפת לבנות - גם לי עלה חיוך על הפנים ותחושת מ-ע-כ-ש-י-ו (בטון המשחקי הזה, שלוש, ארבע ו...). נעמה.

שתפיקי את מלא התועלת

ידעתי שכתבתי כאן ביום שני שזה לא סתם נכתב שהקטנה משכה לשם ..מושכת לאחד המקומות שאני בורחת מהם . רק שם היא מדברת מדברת בלי קול בלי מילים .חווה מחדש את הכאב . אתמול היא משכה לשם השנייה משכה החוצה לברוח לא רוצה להאמין לזוועות לאמת . לא הרגשתי שניכנסתי המטפלת אמרה שהייתי שם המטפלת אמרה משהו אני יודעת שהיא לא התכוונה לרעתי הקולות המינפולטיבים מנסים להפוך את מה שאמרה לרע .. למה הם תופסים כל כך הרבה מקום כולם פתאום רוצה את החלק הבריא חזק חזרה . אחרי ההכלה כזאת מדהימה אתמול מרגישה נטושה קצת . איך גורמים לה לדבר להמשיג את עצמה בקול רם וברור בלי לחוות שוב את הטראומה .

https://www.youtube.com/watch?v=1G4isv_Fylg

עם כל הכוח, העוגן הוא נמצא והוא גם חזק חזק בתוכך אבל כאן כולם יסמכו לתמוך בך

אני מתאמצת. קוםד הכנתי רשיהמ של דברים שכשאני אומרת אותם הם לא מעוררםי בחיהל או דחייה. תפוז אשכולית אדומה תפוח ירוק חמוציות גינגר מסוכר שוקולד תפוז גזר הצעתי להעברי קבוצת אפייה והסכימו מחר תהיה הפעם הראשונה צחקתי לעצמי כשחשבתי על שמות המתכונים עוגת שוקולד מטריפה עוגת גזר משגעת עוגיות משוגעות...

היי עמליה, לא הייתי בטוחה איך להבין אותך ובאיזה טון את מדברת, אבל החלטתי לבסוף על פרשנות של צחוק-מתוק-עצוב, והצטרפתי אליו בליבי. מצאת לך מאכלים רעננים, כמו הטל. מזדהה מקרוב עם הבחירה הזו, להתחיל דווקא בהם, ומקווה שיעניקו כוחות ורעננות גם לך. נעמה.

אני טבעונית נשאיר את.הפרה המשוגעת לקרניבורים... חוצמזה.שבמצבי אני עשוייה גם לכנות את עצמי בדיוק כך

אין לה מקום כזה זרקו אותה

אני קוראת אותך ועצוב לי שאת מרגישה ככה.. אין לי איך לעזור.. אבל רוצה לשלוח לך חיבוק!

שמתבונן מבחוץ ומנתח מבחוץ במקום להתחבר אל הרגש ולהחיות אותו מבפנים. בסהכ רציתי דברים טובים. זה מה שרציתי כאשר פניתי לטיפול פסיכולוגי. שמישהו ישתתף איתי בטוב ויהיה טוב ואצבור טוב. שיהיה טוב. ומה קרה? התנשאויות השפלות תסכולים שחזורי תופת 'נכות נפשית' זעקות לעזרה, זעם מטנף את הנשמה. ובסהכ רציתי טוב. איך זה ייתכן? למה ישבה מולי מישהי שהתעקשה לתסכל תוך כדי שהיא מחייכת ואמרה לי נאנחת ' דרך הכאב רחלי. לעבור דרך הכאב'. לא הבנתי מה עשיתי לה. למה היא אומרת לי דבר כזה? לפחות הייתה מסבירה לי. איך אפשר להנות במלאות מהחיים עכשיו אחרי שהיא אנסה על ההכרה שאין זמן אין זמן אין זמן ועכשיו אני בת 33 מרגישה בת 83 שכבר אין זמן, אין תקווה, אין זמן... למה היא אמרה את זה ולחצה את זה ש 'אין זמן'? למה היא עשתה את זה ככה והכריחה על הזכרון שלי חוויה כזאת של משבר . מתקווה לשבר. משבר. אני רוצה להשתחרר ולהנות. החלטתי שאפקיר את עצמי. כמו בהתאבדות אבל לא במוות. בחיים. אפקיר את עצמי לחיים. אני לא מסוגלת להכיל את החוויות של עצמי. אז אפקיר את עצמי בלי להכיל. בלי לחשוב. עם החושים החרדתיים השבורים שלי. ככה. קודם אלך לאיבוד. אחכ אנסה לחשוב מה חוויתי שם. העיקר שכבר אחווה משהו אחר ועוצמתי ואחר עד שימחקו לי כל הזכרונות מהעבר ורק ההווה ישאר

אודי, למה אני לא מחפשת להכיר אף אחד? למה אני לא יוצרת קשרים? ואם כבר כן אז מהמעט שיש לי יותר נוח לי עם אנשים שהם בעצמם מתמודדים על רקע של קשיים נפשיים חרדתיים וכיוב נורא קשה לי עם אנשים שבשביל הכל מובן מאליו, החיים האלה עם ההתעסקויות המובנות מאליהם - החברים/משפחה/עבודה/בני זוג/ילדים.. הבילויים, השיתופים, החלפה במידע.. הכל מובן מאליו. זה כ"כ קשה לי עם אנשים כאלה שהם שייכים- שייכים לעולם, שייכים לחגים, שייכים לנורמליות הזאת של לרצות את כל הדברים שבד"כ אמורים לרצות כמו לנסות להכיר אנשים לזוגיות. אני רוצה אבל אין לי מושג איך. מי אני ומה אני בכלל? בת 33 ועוד לא בניתי מעצמי כלום. סתם כלום כזה. אני סתם כלום אודי. איך אפשר להכיר ככה?

אני שומעת אנשים צוחקים, מדברים עם חברים וצוחקים. מן צחוק מובן מאליו. מדברים על הילדים או על בני הזוג או על הקניות.. וצוחקים. משתפים חוויות. קוראים זה לזה בשמות חיבה וכינויי 'מותק' 'מאמי'.. ומקשקשים ומדברים וצוחקים. וזה כ"כ מובן מאליו בשבילם הקלילות הזאת. אין בתוכם יותר מדי כבדות, יותר מדי רצינות, יותר מדי זכרונות לא טובים שמושכים אחורה לחוות שוב ושוב כעס ולרצות להתלונן ולמחות אני שומעת אנשים עם כאלה חיים פנימיים, בעלי צחוק מובן מאליו, וחוויות קלילות כמובן מאליו ואני מקנאה בכאלה אנשים. בד"כ הם גם מתחברים בקלות למגע ומכירים בקלות אנשים חדשים גם אני רוצה להיות ככה קלילה להתחבר בקלות ליצור קשרים ואני יכולה בכאילו. אני יכולה לעשות את התנועות והצעדים ולהסתיר את עצמי ולשחק את המשחק בכאילו, נראה לי שכן, אני זה אף פעם לא יהיה מובן מאליו, אני תמיד אדע שבפנים כבד לי. לא קליל. כבד לי, וכל מה שאני רוצה זה מישהו שקודם כל יחבק את הכאב ולא יברח לי וממני, ישאר שם אחרי שיראה אותי ככה, עם כל הכובד והכאב, ורק אחכ הקלילות , ואולי אז היא גם תהיה אמיתית כי הפצע יתרפא.

היי, הנה הוא שוב כאן... מה אתן מספרות? אילו דברים טובים היו השבוע? אילו הצלחות? מה היה לי? - התמודדתי עם דבר בירוקרטיה כלשהו (כלומר התחלתי את ההתמודדות, כידוע זה לעולם לא יסתיים בפעולה אחת). גם ההתמודדות עצמה הייתה טובה, כי זה לא מובן מאליו עבורי, וגם בשיחת הטלפון הנציגה הייתה מגעילה להפליא אבל הצלחתי לא להתרגש ואמרתי לה בחצי חיוך אסרטיבי - "אני לא יודעת ולכן אני שואלת, אפשר גם לנהל שיחה נעימה". היא לא ממש חזרה בה, אבל הטון הממורמר והעצבני התחלף בהתחלה במלמול נבוך ואחר כך בניסיון להיות חביבה יותר. - יש בבית בעיות אינסטלציה ושמחתי לגלות שבעלת הבית מתייחסת ברצינות ובמהרה. אחרי חוויה צורבת בדירה קודמת, כיף להרגיש שיש פרטנר. :) - מצאתי לחברה מתנת יום הולדת שמאוד הולמת אותה ושמחתי על המציאה. בואו תצטרפו, זה כיף ונעים כשזה יחד... נעמה.

בירוקרטיה זה באמת לא כיף, אני לפעמים באה בגישה שאני צריכה לכעוס ולהתגונן וכך מתחילה את השיחה, ומגלה שלרוב אנשים נחמדים (: מדברים שוב על שלג, אמנם כבר די מיציתי, אבל שלג יורד זה משו מרגיע ושלו ועושה לי טוב בלב. בוא נראה אם באמת יירד בסוף. עשיתי "הסכם" עם נהג מונית שיקח ויחזיר אותי מהטיפול (רק לפגשיה אחת, כי הוא לא עובד בבקרים), אז כיף שמישו מחכה לי בחוץ (: ושאני יכולה בנחת לצאת עם פיג'מה מהבית, גם אם היא בצבע כתום זוהר(: לא כעסתי עליה בפעם האחרונה על המקום החדש שלה וזו גם התקדמות... אמנם חזרתי לבכות אבל זה טוב כי זה מה שהייתי צריכה. התחלתי להיות יותר נחמדה לבנות שגרות איתי וזה עושה לי ולה טוב על הלב. מיד מורגש. מוצאת את עצמי לפעמים מתקטננת או מגעילה והחלטתי לשנות גישה.

היי, בירוקרטיה, מוקדי שירות, בעיות אינסטלציה, ונסיעות במונית - הרבה נותני שירות בעץ היפה הזה. היום הבן שלי בן שלוש. ניקח אותו לספר. אני מתרגשת קצת ... יש לו שיער ארוך וחלק (כמו של בנות), ופתאום לקצר..שינוי...

וואוו נעמה מתוקה.. לא מוותרת , אהה? כל רביעי מחכה לנו העץ השמח.. ממש כייף.. גם מרגיע אתי הקביעות בו הוא מגיע .. :)) טוב.. אז העץ היום ממש שמח.. רואים אותו ? יש לו סיבות טובות לשמוח.. :) מכונת הכביסה של העץ קיצרה כבר זמן רב, ואתמול נעל את כפכפי העץ ההולנדיות שלו, מתח ענף לצד אחד, מתח ענף לצד שני, פיהק פיהוק רחב ו.. הזמין טכנאי שתיקן את מכונת הכביסה.. לבש פיג'מה נקיה.. כן, את זו שחנה לבשה בטיפול בשבוע שעבר.. העץ שמח וטוב לב צועד בנחת ,לא ממהר.. מתחיל לפזם שיר נחמד, על גמדים, שלגיה ונשיקה של נסיך מאוהב.. מתבונן סביבו, מרים עיניו לשמיים, ורואה עננים אפורים, שחורים, לבנים.. צורות שונות הם יוצרים.. הנה אריה, נמר, דובון לבן, ולידו שוכבת בשלווה תינוקת קטנה.. מריח את האדמה שספגה את טיפות הגשם של יום האתמול, וואוו... הגיעו רעיונות לראשו...עוד מעט יוכל להתיישב, להתרווח ואולי אף יצליח לסיים את המטלה שרובצת על ענפיו, על כתפיו.. זו המטלה שהדירה שינה מעיניו.. מאחלת לכם/ן יום רך, נעים ומלטף.. שלכם-במבי. :)

אני כל כך אוהבת את העץ השמח שלך הוא מחייך כמו שקדייה פורחת ריחו נעים . מרגישה בטוחה יותר כאן .מרגישה שיותר נוח לבוא להניח ראש ולבקש עגינה ..נעים

אני ממש רוצה להתאמץ להיות איתכן בעץ השמח... היום היתה פגישה עם בחור שאני עובדת איתו יש לו אוסידי ממש קשה וגם סכיזופרניה והצלחתי לדבר אליו הרגשתי שסוף סוף מצליחה להגיע אליו ולאמר לו שכל כך מבינה אותו ושהוא לא לבד במה שעובר.......ושרוצה להיות שם בשבילו.......ואחרי זה הוא שתק והרגשתי שזה מתחיל לחלחל........ וגם השבוע ראיתי את הילדים מחוץ למרכז קשר וזה גם טוב..... במבי העץ עם הכפכפים? זה מרגיש כל כך נעים אפשר לתת לך יד? ולעץ ועוד יד? ולעשות מעגל? מיקה? גיל שלוש ולגזור את השיער? וואוו נעמה גם אני מתקשה עם בירוקרטיה ומשתדלת ללכת לאט....יש לי כרטיס נכה שמקצר את התור משתמשת רק כשממש חייבת.,,., עוד משהו טוב? סוגרת שלוש חודשים לעבודה החדשה...זה משמח? הילה

(איזה שם חיבה את אוהבת? הילהלה? הילונת?) איזה באסה, כתבתי לפני שההודעה שלך עלתה ויצא שלא התייחסתי אלייך, מה שבטח במצב הרוח הנוכחי שלך לא מתאים. אני שמחה על המאמץ שלך, להיות בעץ ולהיות בחיים לעצמך ולאחרים (המפגש עם הילדים זה נהדר, הילה! שמחה לשמוע על זה גם חדשות טובות). תודה על הענף והעלים שהוספת. נעמה.

חנה, תהני קצת מהשלג גם בשמי? בתור חובבת חורף מושבעת, זה נראה לי נפלא. מיקה, מזל טוב לילדון. מקווה שהחוויה הייתה חביבה עבור שניכם. :) במבי, אם המטלה שלך דורשת יצירתיות (ואיזו מטלה לא?), אני מרגישה שזה יום טוב לגשת אליה. ממש שמחתי להרגיש את העץ שמותח את הענפים, מפהק ויוצא לפעולה. ואביב, אני ממש שמחה שמצאת בו עוגן, באמת. העץ הזה ממש יפה... נעמה.

- הצלחתי לדבר בטיפול. קרוב יותר לאיך שהייתי רוצה. הדבר ההוא שנראה נורא נורא פשוט, אבל הוא בעצם נורא נורא מסובך. הקיר זכוכית ההוא, נפל לרגע. - החורף מאיר פנים. (לדעתי החורף והגשם הרבה יותר מאירים מאשר השמש :)) כל כך כיף ללכת בחוץ ולנשום, לנשום, לנשום. - התחלה של משהו חדש בעבודה שלכן גילת

שלום, רציתי לדעת האם טיפול קוגנטיבי התנהגותי הוא באמת קצר מועד כפי שאומרים? ולא ארוך ומייגע כמו טיפולים אחרים. והאם במקרה של ocd או הפרעת אכילה הוא גם מומלץ?

מטרת הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי היא להביא את המטופל למטרותיו בדרך הקצרה ביותר. בנוסף, הרעיון הוא שכמה שיותר מהר המטופל יהיה "המטפל של עצמו" ואנו לא רוצים שהמטופל יפתח תלות בטיפול. לכן, ההתכוונות בטיפול CBT היא אכן שהטיפול יהיה קצר. יחד עם זאת, זה לא תמיד אפשרי וישנן בעיות שדורשות זמן רב יותר. למשל, הפרעות אישיות יצריכו טיפול של לפחות שנה. אורך הטיפול תלוי באופי הבעיה, אך בהחלט, ישנן בעיות רבות שניתן לסייע בהם בטפול קצר יחסית. גם ל OCD וגם להפרעות אכילה ישנם טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים יעילים שהראו יעילות במחקרים.

אודי אף פעם לא התחברתי לאיך שמתארים אנשים בעלי הפרעת אישיות גבולית למרות שפעם אבחנו אותי ככה ותמיד היה נראה לי שאני הרבה יותר נמנעת מגבולית אבל נתקלתי לא מזמן בוידאו שמישהי אומרת שם שיש 2 גרסאות להפרעה הזו. הבורדרליין הקלאסי שמתארים בספרים שהוא דרמטי ורגשי וסוער כלפי חוץ , מה שממש לא מתחברת אליו.. והסוג השני הוא הבורדרליין השקט. שאת כל הסערות שלו למעשה חווה פנימית ולא ניכר כלפי חוץ. וגם הסימפטומים והכל בסוד מוסתר. כלפי חוץ נראה שקט ובשליטה. ועם זה אני מאוד מתחברת. נגיד הבורדרליין הראשון ינהל מערכות יחסים סוערות אבל אני מתמודדת עם פחדי הנטישה שלי ע"י המנעות מקרבה אז האם יש באמת קטגוריות של הפרעה גבולית מסוג שקט יותר? לא זוכרת שנתקלתי באבחנה רשמית כזאת

באים לטיפול, כאילו מתעסקים בעניין שמטרידים את המטופל, אבל שנוצר הקשר ההעברתי עם דמות המטפל הוא נעשה מרכזי וחשוב יותר מכל נושא קודם ולמעשה שם הדברים משתחזרים, איזה טראומה מוקדמת או יחס מוקדם , לא ברור מה... ומה הפתרון של זה? מה הפתרון של ההעברה הזאת? לאן חותרים שם? האם המטרה היא לעבור דרך הרגשי כדי שאח"כ אפשר יהיה להתבונן עליו מבחוץ ולנתח? האם זה לא מנכר את האדם מעצמו? או שאולי הרגשי זה משהו שמשתחזר תמיד כל עוד לא מודעים אליו ולכן צריך להפוך את האדם מודע לנטיות השחזוריות של עצמו כך שבעתיד כאשר יפגוש אנשים יתפוס ויתייחס אליהם ממקום נקי ואובייקטיבי יותר- בלי להשליך עליהם את עצמו? אני בכיוון?

מקווה שבסדר שכותבת, ומבקשת ממך אודי שגם אתה תתייחס להודעתה של מימה ולא תשאיר רק את תגובתי. לא רוצה להרגיש אשמה על כך שהגבתי ולמעשה מימה מחפשת את תגובתך שלך... מימה.. אם אני מבינה נכון, הטיפול מסייע דרך מס' ערוצים. * דרך ההתבוננות על ..תוך סיוע של המטפל ע"י שיקוף, הצעות להתבוננות נוספת/אחרת. * האמפטיה ,התמיכה, ההחזקה וההכלה של המטפלת מסייעים ככוח חיזוק "מבחוץ". כאילו כמו תמיכה לעמוד השדרה, שגם בעקבות זה רמת התפקוד יכולה להשתפר. * להעברה /העברת נגד , לכשלים האמפטיים ,לשחזורים שקורים שוב ושוב ושוב בטיפול, משמעות טיפולית ממדרגה ראשונה לדעתי, וזו גם תשובה לך בת שבע לגבי התמיהה על המתרחש בטיפול.. "הגעתי עם בעיה מסוימת והתלות והקשר עם המטפלת הפכה לבעיה נוספת ומרכזית" אני מאמינה, שכפי שוויניקוט ,קוהוט, בולבי, אמא צביה, אודי ועוד טוענים שהקשיים המרכזיים איתם אנו מתמודדים בהווה, מקורם בכשלים שחווינו מהדמויות המשמעותיות עבורנו בינקות,(אולי בטרום ינקות) בילדות המוקדמת. אי לכך, בכדי שנוכל להיות ולתפקד כאנשים שלמים בהווה, עלינו לתקן את שהתרחש בעברנו.. וזה בדיוק !!! מה שקורה בטיפול !!!! אנחנו מעבירים אל המטפל/ת את שהתרחש בעברנו הרחוק.ודרך העברות/העברות נגד, וכשלים אמפטיים משתחזרים שוב הכשלים הראשונים שחוינו בעבר הרחוק. אך בשונה מהכשלים שהתרחשו בעבר ולא יכולנו לחוות אותם אז, היות ולא היה מספיק בטוח עבורנו בגלל הדמויות הפוגעניות (בד"כ אבא ואמא)ולכן "הקפאנו" הדחקנו וכו' את הרגשות של אז.. ואתן יכולות לראות זאת היום כבוגרות. סתכלו על תנוקות מוזנחים..לא תראו אותם בוכים...בתחילה הם בכו, אמא ואבא לא ניגשו אליהם ולאט לאט התינוקות למדו שאין להם אף אדם בעולם והפסיקו לבכות. הפכו לאדישים... בטיפול, במקום בטוח עם אנשים נפלאים !!!!!! הרגשות שאז לא יצאו (קפאו) יוצאים על האנשים הנפלאים הללו שקוראים להם פסיכולוגים, ובשונה ומדמויות הראשונות (ההורים) כאן, מתרחש תיקון !!! דרך זה שמתאפשר לנו להרגיש !! לכעוס, לשנוא,לכאוב,לאהוב וכו' וע"י שאנחנו מתקנים את העבר,יכולים להמשיך בהווה... במבי.

אני לא פגשתי אנשים נפלאים. פגשתי מטפלת שמאוד פגעה בי. וגם לא ממש הבנתי איך אפשר לפגוע ככה. זה הרגיש לא אנושי. היא טענה שהשלכתי עליה דברים ושהיא כן ניסתה לעזור. בפועל היא גרמה לי לנזקים בזהות ותחושות השפלה קשות. עד היום אני מנסה להתאושש. נמאס לי לבזבז זמן על זה. מנסה להכניס לחיי חוויות אחרות. לרענן.

אודי אני פה במשמרת לילה בעבודה..... בוכה הדמעות זולגות בלי מעצור הכל רגיש וחשוף וכואב אני לא רוצה לפגוע בך לא רוצה להיות תובענית שכחת אותי אודי

הכותרת-קשה מתאריך- 16.2.15

למה אהת נחרץ כל כך אני מרגיהש שקשה לך להיות אמפטי אלי אהת.כועס עלי? אני מקהש בחוויות שלי? אהת מעדדיף שלא אבוא? בשבילי אהת הקשר החוצה והמקום הזה נותן לי עוד ערוץ תקשותר שחשוב לי

אבל עמליה, אני לא חושבת שאודי לא אמפטי אם מותר לי לנחש, אולי אודי מרגיש שאת האמפטיה הזו את מחפשת כדי לקבל חיזוקים להתנהגות שלך, אולי זה מה שאת מנסה להשיג עם 'הפגנת' האוכל, ואולי לכן לא צריכים אותה כדי לא לתת לך דלק להמשיך בדרך שהורסת את עצמך. את מכירה את עצמך הטוב ביותר, רק את תוכלי לעזור לעצמך. תאמיני לי שאת יכולה לקבל המון אמפטיה, הבנה, הערכה, גם בלי לצום - יש לך כל כך הרבה חיובי, את לא זקוקה לזה. ואם רצית 'להעניש' מישהו אפילו בדרך לא מודעת, כבר עשית את זה, עכשיו את יכולה כבר לעלות על דרך המלך לפעמים אלו משחקי אגו עם עצמנו, את כאילו לא יכולה להפסיק מהלך שהתחלת בו, שימי רגל על הברייקס, תעצרי את המהלך רדי מרכבת השדים הזו הרי מי שמפסיד בסוף זו רק את, לא מגיע לך ואולי את מנסה להעניש את עצמך? לא מגיע לך עמליה!

הלוואי ודבריםמהיו מתנהלים כמו שאת.כותבת אותם הלוואי שהייתי מצליחה כי אני מנסה כל שעה הלוואי שרק הייתי עושה מניפולציות כדי לקבל תשומת לב ועוד הרבה הלוואי אבל מה הטעם

לפעמים עושים דברים ולא מודעים למה עושים אותם. אם אין לך בעיה פיזיאולוגית, אז זו בעיה נפשית, ועל פי הכתיבה שלך, את ממש בסדר והמסקנה....

אודי, הקראתי לאמא צביה את ההודעה שכתבתי לך אתמול , ואמא צביה שאלה אותי :"ומה אודי ענה לך ?" כל כך שמחתי שהיא שאלה אותי שאלה זו.. הרגיש לי.. ? לא יודעת.. הרגיש לי טוב בלב.. כמובן שהקראתי לה את תגובתך שכל כך התאימה לי !! גם אמרתי לאמא צביה שעשה לי טוב שלא התחלת לשאול לגבי אחי וכו' אלא כתבת לגבי הפצצה והאנרגיה שלה שצריכה להיות מכוונת כרגע למיקוד המטרה של השלמת המטלה שעלי לסיים.. תודה אודי יקר !!! ולכן עמליה, אביב ונעמה יקרות !!! חכמת הראש והלב שלכן, הרגישות, והתמיכה שלכן... והסיפור שלך נעמה... אתן באמת כל כך מיוחדות !!! תודה ענקית לכן !!! שלכם/ן -במבי.

היי במבי, הטוב בלב שלך עשה טוב בלב שלי... נעמה.

:)

לילה טוב ואתה יודע? קשה לי קצת עכשיו, פשוט החיים.. אבל לפחות טוב לי איתה ואצלה. בסוף גם אוהב את המקום החדש.

איך אפשר להביא את עצמך בטיפול? קשה לי לדבר וגם שהיא מבינה את הקושי הזה ומדברת במקומי אני כועסת עליה ומשתיקה אותה. אני אפילו לא יכולה לשמוע אותה אומרת את הדברים. זה השלב שאני לא יכולה להיות חלק מהטיפול. הי תתקדמי לבד... אני אגיע אחכ. זה לא עובד ככה ברור לשתינו.

עכשיו הבנתי אני כותבת ומביאה ולא מרשה לה לקרוא בקול . לא יכולה לשמוע ... אהבתי תתקדמי לבד ...תודה לך וכן זה לא עובד ככה צריך לוותר על הפחד ולהיות .

שכתבתי..אל תשאיר אותי לבד עד שלישי...מצטערת אם יהיה מאוחר מדיי......בכלל אולי עדיף שאשתוק.

מבינה אותך כל כך . את לא לבד באמת איתך . חבל שאת לא ניכנסת כבר לפורום השני מקווה שזה יעלה לפני שלישי . ואל תעשי השוואות באמת גם אני הייתי שם כאילו שאפשר אחרת ..חיבוק אם נכון לך .

ש........אפילו שזה לא בכח זה פוגע? השאלות של נטע.....ובכלל רוב הבנות שפה...כאילו........ חושבת שלי זה לא נוגע.....כי רציתי הסכמתי באתי........בגיל שבע ...........אב....שכזה :( טוב כזה דווקא......לא רע בכלל.......אז יש פרופיל??? אוףףףףףףףףף נפתחתי....פה.........חסוי פה נכון?? בטוח???? .........

הידיד הבאמת נורא חמוד (והקצת חופר..) שכשדיברנו אתמול וסיפרתי לו כמה נקודות קטנות על החיים שלי, והוא כאב אותן כמו ששכחתי שזה יכול לכאוב, ואמר שהוא הכי רוצה לחבק אותי אבל הוא לא, כי הוא יודע שזה לא יעשה לי טוב. עד עכשיו הבטן שלי מתהפכת בבהלה רק מהרעיון. לגו משוייף. וחלול. וכואב. נ. ב. אודי....

היי בת שבע, הטיפול שלי רחוק מלהיות נעים... המטפל שלי לא אומר לי כמה אני נפלאה, חכמה ומצחיקה... הוא מעמת אותי עם דברים לא נעימים בלשון המעטה. אני ממש לא חושבת שהוא חבר שלי וגם לא הייתי רוצה בו כחבר או כבן זוג.... הייתי רוצה אותו רק בתור הפסיכולוג שלי. אני חושבת שהקשר הזה מאוד משמעותי. הרבה יותר מקשרים אחרים. יש "קסם" שמתרחש בחדר הטיפולים. אני יודעת שכל פעם שאנחנו נפגשים נוצר בינינו משהו מיוחד, שהוא רק שלנו. וברור שאשלם על כך... מגיע לו להתפרנס ולפרנס את משפחתו כדי שיוכל להיות פנוי וזמין וכל כולו איתי ושלי. ברור לי שהוא לא עושה את מה שהוא עושה כדי להתעשר. אני יודעת שאני זקוקה לחדר הטיפולים המוגן והמבודד כדי "לפתוח" את הפצעים. יש דברים שרק הוא ורק חדר הטיפולים יכולים להכיל. ואני גם חושבת שאני מאתגרת אותו, וגורמת לו להיות מטפל טוב יותר, רגיש יותר ובכך עושה גם לו שירות. נטע.

אומר לך שוב אני לא רואה כל מגרעה בכך אם המטפל שלך היה רוצה להתעשר מלהיות מטפל, זו זכותו הבסיסית כמו שהיא זכות של כל אחד אחר שעובד לפרנסתו, הוא לא חייב להשאר עני ואביון וקבצן רק בגלל שהוא מטפל. ואם הוא מטפל טוב חזקה שגם יתעשר, ומגיע לו ותפרגני לו. אין לי ספק שאת מאתגרת אותו, את בהחלט יכולה לאתגר. כל מה שאני טוען שאת ה'קסם' הזה שנשאר בחדר הטיפולים לא יטעו בהגדרתו, זה הכל ואם לך הגבולות ברורים לחלוטין, אז מצוין.

לא הצלחית כלום חצי קרקר שנתקע בגרןו והרבה בכי. אני בכלל לא אנורקיטת זו רק הפרהע משנית שהתפתהח כי כבר אל היה מקום. כל שהע כמעט חוזר הריטואל כי אני ממשיהכ לנסות. בתשבע כתבה יל הודהע ועניתי הל אבל לא העלית, לא יודתע למה

התכתבנו כמעט שעה... שהוא מנסה להסביר, להתגונן... ניסיתי גם אני להסביר... כשהוא לא כל כך מבין. בסוף אמרתי לו בוא נעצור רגע. טעית שפגשת אותו שוב. כשהבטחת לי שלא תיפגש איתו, לא משנה אם זה חד פעמי. כי מילה זאת מילה. ובייחוד שהמלחמה שלי בעולם כרגע זה לתת אמון, להתקרב, להרשות לעצמי... (גם פה, מתקרבת ולא מתקרבת...מפחדת מקרבה...מפחדת לחוש שקרבה יכולה להיות טובה...לא מאמינה שיכולה להיות קרבה שהיא טובה...מפחדת להרגיש שטוב... מבוהלת אפילו שטוב....) אמרתי לו - אני בסך הכל רוצה שתבין שטעית בשיקול דעת שלך, שלא יכול להבטיח משהו אחד ולעשות משהו אחר...ובסך הכל רוצה שתעצור לרגע ותשאל אותי איך אני מרגישה שזה קרה, ומה אפשר לעשות כדי להקל מעליי, מה אפשר לעשות כדי שזה לא יציף אותי.. ובסוף כתב שמתנצל. ואוהב. אבל ההרגשה שלי קשה..... אני אוהבצ אותו. אבל למילה שלו יש מילה??... איך אפשר להתקרב ושיגיד מילים ושארגיש שהם אמת, אחרי זה??... וזה לא פעם ראשונה....זה כבר קרה כמה פעמים בהקשרים אחרים אפילו. וכל פעם קמתי וחזרתי והמשכתי בטיפול, אבל האמנתי פחות.... רחל.

אוף, אני לא יודעת מה להגיד חוץ מאוף. ושכאב לי לקרוא ואני בטוחה שכאב פי עשרות מונים לחוות. ושאיתך, אם ואיך שמתאים. לצערי אני לא מוצאת דברי טעם לומר, אז רק מצטרפת. נעמה.

תודה על המילים שלך. תודה שמצטרפת. תודה שאיתי. בכל דרך זה טוב ונכון כרגע. רחל.

אודי, מהו הפרופיל לדמותו של אב אשר מתעלל מינית בילדיו? יש בכלל קווים לדמותו? האם מדובר במחלה? רוע טהור? הפרעת אישיות? האם ניתן להכליל? האם יש פרופיל משותף לבנות שנפגעו? האם מלכתחילה מדובר בילדות חלשות יותר? ילדות שקלות לתמרון ולמניפולציה? האם מדובר בילדות יפות יותר? ילדות שמשדרות פתיחות וסקרנות מינית? האם באמת באמת הפוגע הוא האשם? האם זה "פשוט" מזל רע? גורל אכזר? איפה ההגיון? מחפשת חוקיות. נטע.

נטע. נטע שלי. את נוגעת בעצבים כל כך רגישים בנימים של העין. גם בי אבא פגע. והרבה כל כך הרבה שנים של פגיעה. אבא שלי חולה.בפרוש כן. הוא לא שלט בדחפים שלו.הוא פגע בי. החוקיות כאן שהכל מבולבל מעורפל בלתי אפשרי. מתעתע. החוקיות שרוב הנפגעות מרגישות אשמות. ופוגעות בגופן פעם אחר פעם. שהנפש לא עומדת בפגיעה ונפצעת שוב ושוב. אני יספר לך משהו אישי. זוכרת את ההפגנה של ורד לב???? אני הייתי שם והקליפה הדקה של היום יום נפרצה. זוכרת את מבטיי מול עוד כמה נשים מסביבי שהביטו בי ולחשו גם אני. זוכרת את עומק הזוועה והכאב. אם לא חברה שלי שהיתה שם לחבק במשך דקות ארוכות. נטע.אנחנו אחיות לסבל ולגורל משותף. אנחנו חפות מאשמה. שולחת לך חיבוק.סורי הילה

מה שבטוח שכולנו משלמות מחיר כבד על טרוף של האחר . איתך ומסכימה עם הילה בכל מילה . יכולה להגיד על אבא שלי שהוא היה מלח הארץ בתפקידים רמים שכל השמנה של ישראל קרקרו סביבו ובלילות הוא היה חולה בנפשו העצוב שהיו איתו עוד אנשים חולים . המשותף לכולם שהם לא ראו את השני בכלל . את בסדר אל תחפשי דפוס של ילדה לא בסדר .

היי, באילו דרכים המטפל משקף את התנהגות המטופל? אני ממש אשמח להסבר... ואני גם שואלת ברצינות.