פורום פסיכולוגיה קלינית

אכן, אודי. כל התקופה האחרונה אנחנו רק מדברים על פרידה. אבל זה מתחיל ממני. התחיל. אני כל הזמן משדרת לו שהוא לא נכון לי, לא מספיק לי, לא מכיל, לא מאפשר לי עוגן/פגישה נוספת בשבוע בתקופה הזאת/טלפון בין הפגישות, שהוא לא מקדם אותי בחיים, שהמצב הנפשי שלי רק מתדרדר, שאי אפשר לסמוך עליו ועוד ועוד.. תמיד הוא היה אומר לי שרוצה לעשות עבודה נפשית איתי, שהוא מאמין בנו. שנזהה את הפחדים שלי מקשר, ונתמודד איתם. אבל בחודשים האחרונים השיח שלו שונה.. זה בא עכשיו מצידו - שאולי באמת אעזוב. שאם תמיד חוזרת לזה - אולי באמת נכון שאעזוב ואחפש מישהו אחר, טוב יותר...ועכשיו הוא כל הזמן מעלה את זה, שאולי אעזוב. ולמה לא מישהו אחר.. זאת תחושה נוראית. מה עושים אודי??..:( רחל.

שהוא פשוט מעביר אלייך את הכדור והאחריות להחליט האם את ממשיכה ומתחייבת או מפסיקה .. ורחל כנראה שהוא לא פותח את ההפשרות להתקשרות בטלפון כדי שלא תציפי אבל שימי לב כן יש לך קשר איתו בן הפגישות בהודעות ..אבל את מציפה. לכן בשבילך עדיף את הגבול . רחל שאלה ? את מחוברת איתו לוואטספ כי אם כן תתנתקי כמה שיותר מהר זה אחד הדברים ההרסנים ביותר של קשר .לקח לי זמן להבין את זה. (מנצלש"ת למיכ כאן אותו הדבר מיכ זה עשה לי בילבול של כמעט חצי שנה באמת ).

מסכימה. הוא העביר לי את הכדור, והחלטתי שנשארת. ודיברנו על זה המון.. אבל אין מה לעשות. אני מודה בזה. זה שם. תמיד. מתחת לפני השטח. תמיד הרצון הזה לקום ולעזוב, כי מורכב וקשה מידיי שם, וגם אם אני לא אומרת- אני משדרת. ואם קורה משהו לא פשוט בינינו - אז בכלל... כל הדברים שהיו לא בסדר צפים ועולים... ולא, אני לא כותבת לו בוואצאפ, למרות שלפעמים בודקת אם הוא נמצא שם או לא... ולפעמים שרואה שהוא מחובר, אני שמה את הראש ליד הטלפון, עוצמת עיניים ומרגישה אותו קצת קרוב....(פאתטית, הא?:) אבל את צודקת. במאה אחוז. שאני מרגישה שבודקת יותר מידיי בוואצאפ, אני מוחקת אותו מאנשי קשר ואז לא יכולה לראות אותו.... ואני באמת לא יודעת מה יהיה אם כן היינו מדברים בטלפון פעם בשבוע בנוסף לפגישה השבועית..מה זה היה גורם לי.... מה שבטוח שכרגע שהוא אומר לי "תשלחי לי הודעות מתי שתרצי וזה בסדר, ואני קורא, אבל לא מגיב", זה נראה לי יותר לא בריא מאשר שיחה או פגישה נוספת פעם...כי אז לא יודעת אם הוא קורא תמיד וזה מתסכל יותר לפעמים...ואני רוצה את הגבול. אבל גבול מכיל. ומצד שני - ברור לי שאם הוא היה אומר לי לא לשלוח לו הודעות, בחיים לא הייתי שולחת... בפגישה האחרונה הוא לא הפסיק לדבר על זה שאולי אעזוב ואחפש מישהו טוב יותר, וכשיצאתי מהפגישה דיי בסערה אמרתי לו "אוקיי, הבנתי אותך, אתה לא צריך לחזור על זה שוב ושוב, זה משפיל מידיי, אני אחפש מישהו אחר..." ומאז אני לא כותבת לו כלום... רחל.

הי... גם אי קצת :( ענית למיקה תשובה לגבי הודעתה שכותרתה כאוס :"מאותו הזמן שדבר והיפוכו צמודים זה לזה באותה תגובה" וזה הזכיר לי שהרבה פעמים כשאני מגיעה לאמא צביה מפורקת, אני בקושי מתיישבת על הספה, לא מספיקה לחלוץ נעליים ויוצא ממני צחוק שהולך וגובר.. לפעמים ממש כבר כואבת לי הבטן מהצחוק, ואז זה הופך לבכי מאוד חזק, שחוזר לצחוק, בכי, צחוק, בכי ללא שליטה.. אני כל כך שונאת את התגובה הבלתי נשלטת הזו... למה אתה מתכוון אודי במשפט שלך :"מאותו הזמן שדבר והיפוכו צמודים זה לזה באותה תגובה" אתה יכול להסביר קצת יותר ? לתת לי דוגמה למה הכוונה ? ויש לך מושג לגבי התגובה הבלתי נשלטת של צחוק /בכי? ואודי, גם לגבי תשובתך למיכל.. לא מצליחה להבין את ההבדל בין נזקקות לתלות ??? אני חושבת ששאלתי אותך מס' פעמים ,איכשהו ,אולי בגלל שלא נתת דוגמה ? לא מצליחה להבין... :( וחוצמזה :(((( קרה משהו :(( אבל אני לא יכולה לשתף פה.. זה יהיה כמו לגלות בריש גלי מי זו אמא צביה .. :(( אבל שתדע ש ... :((((

רציתי להגיד לך שאת פשוט מקסימה.. את מתייחסת ככ יפה כאן לכולן ומנסה לעזור. תודה ממני

תודה על המילים הטובות. אוהבת להיות כאן איתכן לתמוך ולהתמך ...

אחרי חמש שנים הכל מתערער במקום להסתדר? אצל אביב נשמע אחרי חמש שנים ממש טוב, מתקדם. אצלי הקשר פתאום מתערער לו... אני זוכרת שפעם הבאתי לה סכום גדול של כסף לחודשיים טיפול אמרתי שאני עוזבת והכסף בשבילה...... רציתי להפרד הרגשתי שנעלבה ממני, שכאילו ככה אני מתייחסת אליה אחרי התקופה שלנו יחד???..ושאני לא צריכה לשלם על פגישות שלא יתקיימו.....כך אמרה.ושצריך לדבר כמו תמיד.....לדבר לדבר.עייפתי. אוף. גם עכשיו פתאום יש בי צורך לתת לה כסף ולעזוב, אולי לומר לה הנה הכסף על שיחות טלפון של חמש שנים, שבלבלתי לך ת'שכל גם כשלא היה דחוף.....או את רוצה שאמשיך, קחי כסף לתקופה שאת חושבת שצריך להמשיך ותמשיכי לבד......את לא צריכה אותי במילא......הטיפול בשבילי כך תמיד אמרת אז לא רוצה בשבילי יותר~..... לא יודעת מה קורה לי, בגלל שאין קביעות? בגלל חמש שנים? בגלל יום הולדתי? אין לי מושג........אולי הכל יחד, אני שונאת אותה ואוהבת אותה בו זמנית....יכול להיות דבר כזה? היא לא מושלמת, גם אני לא...אולי ההבנה מכעיסה שאין מושלם בעולם? לא קבעתי פגישה. לא יודעת מתי אקבע.....לא יודעת כלום.....הקשר כבר כאילו רוצה להמחק לו.....אוףףףףףףףף אבל לא באמת רוצה להמחק......אודי??????? מרגישה טובעת שהסתבכתי בקשר אין סופי שכבר לא בטוח מה טוב בשבילי.הפסקתי לחשוב מה יעשה לי טוב.....לעזוב או להמשיך.....לא בטוחה. מה זה אומר באמת תלות טובה? אין דבר כזה באמת...לתינוק התלות טובה כי הוא צריך להתקיים, מבוגר יכול להתקיים בלא תלות באחר רגשית הכוונה, לא בלהעזר אחד בשני כמו שאתה מתכוון אלא כשזה נהיה הרבה מעבר לזה......אוףףףףףף הכל מסובך לי.....סליחה שחפרתי כל כך הרבה.

אין לי המון זמן ומהפלא תגובות לא עולות ...קראתי בקצרה אז אם לא מדייקת סליחה . יקרה מתוקה אף פעם אל תעשי השוואות ..אני לא את מהלך הטיפול לא דומה וגם הדשא של השכן לא תמיד ירוק . עברנו הרבה הרבה מהמורות בדרך וגם עכשיו כלום עוד לא בטוח ולא סופי . החצי שנה האחרונה אופיינה בהרבה מהמורות . אני פשוט משתמשת בשכל בהגיון משווא את עצמי למקומות שצריך לכאב. כשקשה לך שימי את עצמך במקומה את מול ילד בגן מול הורה האם את באמת באמת היית רוצה כסף על שיחות טלפון.. מיכ ההבדל היחידי שאני שוב מדגישה אני מעולם מעולם בחמש שנים האלה לא ויתרתי על פגישה כל שבוע כמו שעון וכשרוצה לברוח מגבירה פגישות כן מיכ באה משלמת ושותקת אבל באה לא מוותרת לעצמי נלחמת כי יודעת שהיא שם עבורי והטיפול הזה זה החיים שלי . מאמינה בך רק פחות פחד ותעברי את זה ...

נכון לא צריך להשוות......ותודה שאת קשובה כל כך לכלם פה.

שלום רב, רציתי לדעת איך זה להתאשפז? מכריחים אותך לעשות דברים? ואם כן אז אילו דברים? אם אני אהיה מעוניין להישאר במיטה כל היום ייתנו לי?(חוץ מארוחות) או שיש פעילויות? הארוחות מוגשות או יש חדר אוכל? האם אני קובע אילו כדורים לקחת ( במידה והם מתאימים לבעיה והומלץ לי עליהם בעבר)? מעבר לזה אשמח לשמוע יתרונות וחסרונות של להתאשפז. בתודה מראש, הראל

לפעמים יש בי את הרצון להתאשפז.. אבל ב"ה שאין לזה סיבה כרגע.

התכוונתי שגם אותי זה מעסיק...

אודי, אתה יודע שפעם היא שאלה אותי : "איפה את רוצה שאני אשב בחדר?" ואמרתי לה "תישארי איפה שאת!!!" ואפילו עשיתי תנועה עם הידיים שלא תתקרב ואז היא חייכה ואמרה שהיא מזהה כאוס אצלי... לא מבינה מה יש לה לחייך???? אני חייכתי שסיפרתי לה שהוא עשה את זה עליי אפילו צחקתי... ולא יכולתי להפסיק לצחוק! לקח זמן עד שנרגעתי.. ממתי כאוס וצחוק הולכים ביחד?

הסרטון ההוא שרצית שאראה איך אני מוצאת אותו .. זה נותן לי רק כלי נשק ..ובכלל מה שלומך?

לשאלתך: מתפרקת...

ולא להתפרק... אני כאן את יכולה להשען לנוח לאסוף כוחות ..חיבוק לכולך אם נכון לך

טוב קראתי את מה שכתבת לשמיילי וגם הגבתי לך בשרשור הראשוני למטה . את שאלת את שמיילי איך זה שהיא נשארה ..אני אספר לך על עצמי איך זה שנשארתי. גם מיקה כתבה את זה באחת הפעמים , תמיד היה שם קול קטן שאמר לי שהיא שם בשבילי. זה קול ההגיון הקול הנכון, מסביבו יש המון המון קולות פגועים. קולות שסבלו ילדות מרושעת ילדות שניכפתה עליינו ילדות בלי ילדות. ילדות שאמרה לא לסמוך לא לבטוח לא להאמין. כי לאמא ואבא אי אפשר להאמין, אז בטח למטפל, שהוא אנושי. עושה טעויות והוא איש מוזר כזה ומצחיק שמוכן להיות שם בישבילי ואפילו מחזר אחרי שאגיע לפגישות, שלא אעלם. נילחם עלי? הוא בטח רוצה משהו יש לו כוונות ניסתרות? בטוח לא מדבר עלי ואלי ? בטח רוצה את הכסף שלי אחרת למה? ועוד ועוד ..אם הזמן החלק הזה שמבין שאכן המטפל הזה רוצה בטובתי רוצה גם הוא את הטוב הזה ..כי יש בנו צורך ונזקקות מאוד גדולה ליד הזו שעוטפת שמחבקת בלי מגע במילים נכונות ועוטפות וככל שהנזקקות עולה ההתנגדות שלנו עולה מהפחד מהתסכול ואז אנחנו בוחנים כל פינה כל דבר כל טעות מנסים להוכיח שהוא כמו כולם הרי הוא אנושי אז בטח עוד רגע הוא יקפוץ מהכסא ויפגע בי בטוח זה בשביל הכסף לכן קבע לי עוד פגישה ..האם הוא ילחם כשאני ילך ? האם הוא יבקש סליחה כשטעה ? יודה בטעותו ? מבחנים מבחנים ובריחות ..לאט לאט רחל הדברים מתייצבים ...איך שאלת שאלת מליון הדולר . מתמידים להגיע ויהיה מה גם אם מגיעים ופגישה שלמה שותקים כשהרצון לברוח גדל קובעים עוד פגישה היו ימים שביטלתי ימי עבודה ולא אין לי אפשרות כלכלית כזו אבל לא ויתרתי ..והכי הכי חשוב זוכרים תמיד תמיד ואם לא מספיק כותבים פתקים שכל מה שאת מרגישה יש לו מקום אבל זה מהעבר והוא שם בשבילך באמת מכל הלב. רחל אני יכולה להגיד רק מעצמי חמש שנים בטיפול ואני חושבת שרק עכשיו כל חלקיי באמת באמת מכל הלב בוטחים בה שגם משהו מרגיש נגדי ומפחיד אני לא רק יודעת אני מרגישה שהיא שם עבורי רק עכשיו לגמרי לגמרי בטוח לי . רק עכשיו החלק הזה ששומר כשאני שם כשאני שוכבת כשאני יושבת רק עכשיו החלק הזה נח קצת לא מעיזה להגיד שהוא לא שם כי הוא יהיה שם תמיד אבל עכשיו משהו השתנה בי משהו בי רך יותר פחות כועס פחות מפחד מוכן לתת לה לטפל בי להיות איתי...זה אפשרי מאמינה בך מאמינה בצוות שאתם ניראה לי שאחרי שנתיים וחצי של ירידות ועליות יש צוות שעובד. את צריכה לרצות להלחם על הטיפול הזה להאמין שהוא באמת באמת עוזר לך כל השאר יגיע ..חיבוק עוטף

תודה על החיבוק העוטף, הייתי זקוקה לו. תודה ששיתפת, זה מדהים התהליך שעברת ואת עוברת..גאה בך!! הרבה ממה שכתבת - חווה בעצמי... ימים יגידו - אם אמשיך את הטיפול עם המטפל שלי שנמצאת אצלו היום, או אתחיל תהליך טיפולי עם מישהו אחר... מה שבטוח, שכך או כך, אני חייבת חייבת להיות חזקה, מול כל הסערה הזאת.. אחרת אני אתרסק. לגמרי. רחל.

שניה אחת אני שונאת. כועסת נגעלת . רוצה לרצוח לחנוק מישהו. נזכרת, זועמת, נסערת. נלכדת. רוצה לצרוח שדי! נמאס לי שיפסיק. הזמן עובר ועובר ועובר ומתבזבז לי וכלום בעצם לא משתנה. עוד אוכל עוד הקאה כבר מפסיקים לעקוב. קורה כדרך אגב. ואז בעצם לרגע שוכחת מהכל. מבודחת. צוחקת. נזכרת באיזה רגע משעשע שהיה בלי קשר לכלום. מחייכת לעצמי. מתאמנת, מרגישה יותר אנרגיה וטוב. נקודתי. הכל נראה יותר נחמד. לזמן קצר. אבל אין לי מטרות של ממש ותוכניות של ממש וכוחות להרים את עצמי ממש. לחיות חיים עם פואנטה. אין לי כח לפואנטות. עצוב לי. אז מתרוצצים מהסחה להסחה. חיים שהעוגן שלהם הוא 'שמירה על כושר ומשקל'. הדת של החילונים. אשכרה. הייתי רוצחת את הזונה הקלינית הבכירה שבמקום לאהוב אותי בחמלה ורגישות אנסה עליי תסכולים והתייחסה באטימות. יש לה מזל שאני לא באמת מפלצת. אם הייתי באמת הייתי רוצחת אותה. תוקעת לה סכין בגרון. והבלונד המאוס שלה היה מתלכלך באדום של דם. דם דמדם.

אירוניה זה שהיה לי חלום 'להיות פסיכולוגית' והוא מת במהלך הטיפול הפסיכולוגי. ועכשיו שאנשים שואלים אותי "מה את רוצה?". "איפה את רואה את עצמך עוד 10 שנים?" אין לי כ"כ תשובה מה זה אומר?

יש לך תשובה לזה אודי? והאם אידאליזציה במערכות יחסים היא תמיד תופעה לא בוגרת?

קצר ולעניין. תודה.

אודי עד כמה זה חשוב בהורות ובכלל שיהיה תיאום בין מילים למעשים? למשל שהורה אומר לילד שהוא (ההורה)יעשה משהו אבל בפועל נוהג אחרת. האם מותר לומר לילד מה שהוא רוצה לשמוע רק כדי להרגיע את רוחו בטווח הקצר אבל לא לעמוד במילה? יש מצבים שזה לגיטימי? אולי כעבור זמן הילד בכלל ישכח מזה ולא יעלה את הנושא שוב? עד כמה חשוב שתמיד כל מילה שמתייחסת למעשה תגובה על ידי מעשה תואם? ואולי אפשר 'לפשל'/לשכוח, ואז אם כועסים עלינו להתנצל ולחפר או להסביר שמשהו השתנה ואנחנו חוזרים בנו מהאמירה הקודמת ? האם התשתית לאמון זה לא זה? ההתאמה שבין מילה של אדם להתנהגות שלו? איך מתגמשים עם זה?

זה בגלל שהייתי נזקקת כל כך אליו? והוא נבהל?.. אין לו כוח כבר אליי?.. הוא העלה שוב את הנושא של פרידה, ושאולי אלך לטיפול אחר, טוב יותר לי.. קשה לי לשמוע את זה. דווקא עכשיו שקשה לי, הוא רוצה להרפות. האם זה לא בסדר לבקש ממטפל יותר מפעם בשבוע? או שיהיה עוגן ונוכל לדבר בטלפון בין פגישה לפגישה? למה הוא כל כך שולל את זה? זה גורם לי להרגיש שאני לא בסדר שזקוקה לו.. שזקוקה ליותר.. וביקשתי, בצורה עקיפה, ישירה..כל דרך. אבל הוא פשוט לא רוצה. או לא יכול. והתשובה שלו הייתה לי היום: "אני מצטער, אבל אין ביכולתי". אז מה אמורים לעשות?? שמטופל עובר תקופה קשה שקצת מתארכת, ומפגש משבוע לשבוע לא מספיק?? שעולים תכנים מורכבים, ושיש סערה נפשית בלב ובגוף? רחל.

היי רחל, אני לא באמת מכירה אותך, את המטפל ואת הנסיבות שהביאו אותך לטיפול ולכן קחי את דבריי בערבון מוגבל ובזהירות המתבקשת. לדעתי, זה לגיטימי לבקש פגישה נוספת, במיוחד בתקופות של סערה וטלטלה. תשובתו ממש מוזרה.... אם לדעתו פגישה נוספת אינה נחוצה או אף עלולה להזיק, הייתי מצפה שהוא יסביר ותדברו על הדברים. בטיפול שלי המטפל לא מנחית עלי הנחתות... אנחנו מנהלים מעין מו"מ על הדברים. כמובן שאני לא תמיד נענית בחיוב וזה מכעיס, אבל לפחות אני מבינה היטב את ההגיון מאחורי הדברים והקול שלי (הכועס והבועט) נשמע ויש לו מקום. וכן, המון פעמים בחיים אנחנו מסתפקים במשהו שהוא חלקי... שלם יש רק בגן עדן. נטע.

היי רחל, אני חושבת שהמטפל שלך מאוד מעריך אותך וסומך עלייך.. וממה שאת כותבת כאן ועד כמה שאפשר להתרשם מכך - יש לך מטפל מעולה ומבריק, חכם ואנושי. רחל, יש לך עבודה, יש לך חיים! אם המטפל לא ישים לך גבול את פשוט תישאבי לטיפול הזה ואז התלות תהיה הרסנית. אני חושבת שהוא רוצה להימנע מכך, לא רק לטובתו או כי אין לו כח אלייך, אלא גם לטובתך. מה עושים שקשה? אפשר לכתוב כאן, לדבר עם חברה, לשמוע מוזיקה, לצייר..ואולי אפשר גם לפנות אליו כשהקושי ממש מעיק. תיזהרי מהתלות ההרסנית. השאיפה היא להתמודד לבד עם פלאשבקים וזיכרונות והצפות. תסמכי על עצמך!

אתה כאן? רוצה להיות קצת לידך... בלי משו מיוחד. בסדר?

עזבתי טיפול פסיכולוגי של כמה שנים ואני מרגישה שזה סוג של משבר בשבילי. חיפשתי תמיכה אמפתיה והכלה לתקופת המעבר הזו והגעתי לפה. אז.. נראה לי שמה שאני מנסה לומר זה... אפשר גם?

שלוש פעמים, כתבתי לך מהפלא לא נקלט אז כמובן שאת מוזמנת.

נשמח לשמוע ממך.

שטלטל אותי כל כך ומאז אני לא מפסיקה לבכות כשהייתי במיון עם מטופל שלי ששבר את היד היה שם אבא עם ילד שגיבסו אותו האב הרים את הילד שבכה ונתן לאבא סטירות בפרצוף שוב ושוב הוא אמר לאבא:אני שונא אותך!!! האב המשיך לאחוז בילד בחוזקה ואהבה ודיבר אליו........

כשאני הופכת לכמה-זה כדי להוריד אחריות נכון?

אודי שלום, רציתי לשאול אותך האם מתאים להביא ילדים שגילם מתחת לעשר לשלושים בבית הקברות. עד עכשיו נמנעתי מלקחת אותם אבל חשבתי שהמצבה נראית פחות מאיימת מתלולית אדמה ואולי זה נכון לקחת אותם לטקס. מה דעתך? תודה אורי

אשמח לקבל המלצות. אם אתם מכירים פסיכולוג שעובד דרך מכבי זה גם טוב. אבל לא רק. היא בת 23, אני מניחה שיש עוד פרטים שאני צריכה לציין,( אולי עדיף במסר אישי) נראה לי שחשוב לציין שהיא לא הייתה בטיפול. תודה.

המייל שלי :[email protected] תודה

לא מבינה מה קורה לי ..הייתי בפגישה חלק חושבים שלא .. רואה אנשים והם נעלמים לי . נשאבת לא נשאבת כמו במימד שלישי ..יש הרבה צרעות בתיבה ...זאת התיבה שלה היא מושכת לקצה התהום ולי אוזלים הכוחות להחזיק..

את היד את הקונטרה ..חייכתי לי ..תודה כנראה אני באמת צריכה לשבת לשיחה קבוצתית ...

יצא שבמילא לא יכולתי להגיע :( היא בקשה שאבוא לפגישה ונדבר על הדברים ושאחשוב מאיזה מקום זה בא...הבוגר, השקול שחושב שכרגע אני יכולה להתמודד לבד או המקום שפוחד ומרגיש נטוש.....כמובן שגם היא וגם אני יודעות מאיפה זה בא. לצערי לא יכולתי להגיע היום, בסוף...אז הסברתי למה לא , סיבה אחרת..והיא הבינה כמו תמיד ואמרה שכשאוכל נקבע. מבאס החלקיות, התקופה הזאת שבאמת אי אפשר לקבוע זמן מסויים...(לא רוצה לפרט בפורם שכלם קוראים מדוע), ואודי, אני אולי עושה קולות של בורחת אבל בסוף אני חוזרת כמו כלבלב אבוד :( שהולך וחוזר........אני האיש שהולך יש שיר כזה לא? עצוב לי. מיקה ואביב, קראתי אתכן, אביב את ממש צודקת, הייתי משכנעת אותך :) ומיקה תודה שאת מבינה...

שלום, התחלתי טיפול לפני כשנה (עקב חרדה חברתית ופחד מיצירת קשרים אינטימיים), טיפול אשר בו אני לא מצליחה להביא את עצמי ולשתף למרות (ואולי בגלל) שאוהבת את הפסיכולוגית מאוד. ההרגשה העיקרית היא של חוסר יכולת לדבר ופחד שאמאס עליה. בפגישה האחרונה היא העלתה את הרעיון לסיים את הטיפול, אמרה שאני לא משתפת פעולה ושלא יודעת איך לעזור לי - ובעצם את כל הדברים שפחדתי לשמוע ממנה. הבנתי ממנה שהיא לא הולכת "להילחם עליי" ושאם אני רוצה להמשיך אני חייבת להתחיל לדבר ולשתף. הבעיה היא שאני לא יודעת איך לשתף ומפחדת..בשביל זה הגעתי מלכתחילה לטיפול! מה אפשר לעשות? תודה

היי. מה שלומכן? ושלומכם? בסוף השבוע הייתי עם חברות. התארחתי אצל חברה. נכנסתי להתקלח ולא היו מים חמים. ביקשתי ממנה עזרה היא אמרה שיש מים ובסוף לא היה. נפגעתי מאוד מהתגובה שלה-יאללה אני לא צריכה לטפל פה באנשים. דווקא בזמן המפגש לקחתי חלק בישלתי אוכל והבאתי איתי עזרתי בארגון וגם לא העמסתי עליה... רציתי לחתוך אבל התגברתי והמשכנו לים...... בסך הכל הרוב בסדר אני בתוך שגרה טובה..... הילה

הערות כאלו יכולות להרוס לי הכל ברגע ולא חשוב כמה טוב היה לפני כן.. מצטערת בשבילך על מה שהיא אמרה, אבל יופי שהצלחת להשיאר איתן שם בכל זאת. לי אמרו השבוע "יצורה"... בקושי הצלחתי לעצור את עצמי מלבכות ולברוח.

הגבתי לך אתמול מהפלא כרגיל לא ניקלט .. רק להגיד לך שאני גאה בך שלא חתכת שלא הלכת ..מציעה לעלות בטיפול מה שם כל כך פגע בך. חיבוק לבוק חדש וטוב

להחליט לא למות זה אומר שצריך לחיות... נראה לי גדול עלי.

אולי אבל שאת כן רוצה ושיש לך בשביל מה .. מה יתמוך בך בדרך ? מאוד רוצה לנסות להקל.

אודי, האם לא העלת את תשובתי במכוון? או שסתם דמינתי שעניתי?

אתמול הוא שוב נישק ונישק ונישק אותה ולמרות שהיא הרגישה שהיא נחנקת היא לא יכלה לומר לו לא. והבוקר היא פתאום היתה רעבה נורא, והיא כבר לא רעבה המון זמן. אז היא היתה חייבת לחתוך. עכשיו. באמצע העבודה. רק היא תחליט על הגוף שלה.

עפרה זה עצוב כל כך יודעת ומבינה אבל מגיע לך ולה יותר. מגיע לך טוב

היי אודי, מתחיל להיות קשה ושוב מצבור של מחשבות שלא עוזבות אותי ואני חושבת על הטיפול ומרגישה רק גועל וגם געגוע למטפלת מתגעגעת אליה אבל כל כך נגעלת מהקרבה הזו אני נגעלת ממנה מהקול שלה, מהבעות הפנים שלה, מהלק השחור, מלהיות איתה בחדר החנוק הזה אם היא תיגע בי אי פעם - אני אבהל ואקפא ואגעל ואני ארגיש אהובה ומיוחדת כל כך...

הגבתי לך אתמול ..חבל להתאמץ מהפלא כלום לא נקלט . יקרה את מדהימה ומופלאה געגוע למטפלת ,ואני ארגיש אהובה ומיוחדת כל כך...מצטערת שלא נותנת מקום לקולות שנגדה שניתפסים ללק ולקול את נותנת להם מספיק מקום. בכלל שהם גם מאוד רוצים את קרבתה אולי משתוקקים לחיבוק אימהי כזה שלא קיבלו ודוחפים מהפחד מהבהלה שרצונם יתממש ...לי זה מזכיר מקומות אחרים שרצינו קירבה הורית וקיבלנו אחרת. מיקה את נהדרת הכתיבה שלך מרגשת כל קשת הרגשות כל כך אנושי ..יופי של דרך ותהליך שמחה את גדלה וצומחת וזה נפלא ..היי ומיקה אל תיבהלי יהיו עוד רגעים שתירצי לברוח שתיבעטי שתילחמי שתיבחני שתיבדקי זה תהליך ארוך ומופלא ..

אני חייבת לערער על אקסיומה. את כל הזמן כותבת על גבולות בטיפול, ואני חושבת שאת קצת מתבלבלת. כשמטפל מאפשר קשר בין הפגישות, לא מדובר על פריצת גבולות.... כל עוד הדברים מדוברים ומעובדים בפגישה, וכל עוד זה חלק "מהחוזה הטיפולי", לא מדובר על פריצת גבולות. יש היום הכרה בכך שיש מטופלים שזקוקים "להרגיש" את המטפל גם מעבר לפגישה / פגישות, וזה הכרחי עבורם ועבור הצלחת הטיפול (אחרת הם "יברחו" מהטיפול). אנחנו תמיד מנסים לעשות את ההבחנה בין "רוצה" לבין "צריכה". אם אני "רק" רוצה, אז אני מתאפקת אבל אם אני באמת צריכה, הוא משתדל מאוד לנסות ולספק את הצורך ואם זה לא אפשרי, אנחנו לפחות מדברים על הצורך. חלק ממה שמרפא (לפחות אותי) - הוא המוכנות שלו לראות אותי ולהתכוונן אלי. הטיפול מותאם אלי ולא אני אל הטיפול. וכן, אם אני זקוקה לתוספת זמן פגישה או לשיחת טלפון בין הפגישות אז הוא מאפשר זאת באהבה רבה. הוא לא נענה לגחמות שלי, אבל הוא כן נענה לצרכים שלי או לפחות מנסה. הוא לא מושלם, והוא מוגבל ולכן לפעמים מתעוררים תסכולים וכשלים (כמו בכל קשר) אבל הוא תמיד משתדל ורואה אותי. אודי, מה אתה חושב? האם קשר בין פגישות כחלק מן החוזה הטיפולי, הוא פריצת גבולות? נטע.

לא יכולה לקרוא הכל אבל מניחה שהבנתי אותך מעולם לא אמרתי על קשר בן הפגישות גם לי הוא ישנו כשהוא תחום ומסודר הוא טוב ומועיל . כשכתבתי את זה זה היה באותם מקרים שמטפל בחר לשים גבול כי הוא נפרץ ואז זה לא בריא ולא עוזר . והוא נחווה כדחייה והוא לא הוא בריא ותוחם . ובכלל אין כאן אקסיומה הכל תלוי בצורך באותה תקופה . מה שהיה נכון לטיפול שלי לפני חמש שנים לא נכון היום

אני חושבת שאת צודקת..מניחה שיש מקרים שמצריכים קשר. אצלי אין וברור שהייתי רוצה עוד, אבל לא ): אצלי היא לא מאפשרת קשר בין הפגישות על בסיס קבוע. במקרי קיצון ברור שאפשר...

כזכור לי אתן נפגשות פעמיים או שלוש בשבוע לא ?? ככה שבעצם לא נשאר הרבה בן הפגישות . מאמינה שאם היא לא מסכימה זה ממקום טוב עבורך ..חיבוק ענק

תודה (: נפגשות פעמיים בשבוע, אבל מבחינתי זה מה שאני מכירה, די מהתחלה עברתי לזה (עוד מהמטפלת הראשונה)... ברור שזה לא מעט אבל אני תמיד ארצה כמה שיותר, ואת צודקת, יודעת שזה לטובתי.. ואני מנסה לפעמים כי אני רק רוצה לבדוק את הגבולות ואני גם אומרת לה את זה ואני יודעת שהיא שומרת עליי. (פתאום מרגישה כמו ילדה קטנה..)

התחלתי הודעה חדשה, כדי שלא תעלם שם בין כל העצים..:) את יודעת, שמחתי על השיתוף שלך לגבי תחושת נזקקות בטיפול.. ונראה לי שאודי התכוון אולי לזה...? שזאת הזדקקות בריאה.. שמצד אחד רוצה את זה, רוצה את הקרבה הזאת, רוצה להזדקק, וכן, זה מפחיד.. אבל אתה גם נהנה מזה.. זה לא משהו חסר אונים שכזה.. זאת הזדקקות אבל עם כוח מסוים שלך.. זה מרגיש לי שהטיפול שלך טוב ונכון לך.. ושיש לך מטפלת מיוחדת...ושאת מצליחה להתחבר אליה, לאהוב אותה... אצלי זה מורכב, תמיד 'שיחקתי' אותה שלא זקוקה למטפל שלי בכלל, ובאמת הרגשתי ככה, הוא היה 'רודף' אחריי כדי לקבוע מפגשים, הייתי מבטלת, מתחמקת.. וגם עכשיו שמאוד זקוקה לו, עדיין ביטלתי פגישה. כאילו משהו בי לא מוכן להיחשפות הזאת מולו. משהו בי לא מוכן להתמודד עם הטיפול הזה בכלל. כל פעם יהיה סיפור אחר שיגרום לי לרצות לעזוב.. לפעמים זה באמת אני שזקוקה מאוד, כמו עכשיו, ואז מרגישה שהוא לא מכיל ולא מחזיק אותי ואז רוצה לעזוב... ולפעמים זה הוא שעושה טעויות, וגם אם מודה בהם -אני עדיין פגועה.. ולפעמים שזה באמת טוב - אני נבהלת מאוד ורוצה לברוח עוד יותר... ואני חושבת שרוב הטיפול שלי מאופיין בתחושות האלה - פחד להיות בקשר,להיחשף ולחשוף.. פחד להיות קרובה, להאמין, לסמוך, להתמסר. פחד שהוא לא יהיה קרוב...לא יכיל, לא יאהב... פחד שהוא כן יכיל ויאהב ויתקרב יותר מידיי... שלך, רחל.

היי :) כמה פעמים אמרתי לה שאני עוזבת... שאני לא מאמינה ולא סומכת.. זה עדיין כך. אבל בכל זאת אני אוהבת להרגיש את .. עכשיו אני מתלבטת אם אני אוהבת להרגיש את ההזדקקות או את החיבה אליה.. בכל מקרה, את בסוף לא עוזבת. את נבהלת, רוצה לברוח ונשארת.. אולי זה מראה שזה אמיתי.. שהטיפול באיזשהו מקום כן טוב לך? שאת רוצה להצליח? להתגבר על הפחד? זה כשלעצמו דבר טוב, לא? אם היה רע, היית עוזבת סופית..

זה רוב השיח שלנו בחודשים האחרונים... וימים יגידו מה יהיה... אם ניפרד, מקווה שיהיה לי את הכוח להתמודד עם זה, ועם הגעגועים, ועם התחושה שכבר לא יהיה שם מישהו כשהכול מתפרק.. פתאום לא יהיה כלום.. אחרי כמעט שנתיים וחצי של טיפול.. זה יהיה ריק כזה.. קשה מידיי.. כשהיית אומרת למטפלת שלך שאת עוזבת, איך זה שבסוף היית נשארת?.. למה קשה לנו כל כך להאמין ולסמוך??.. למה כל כך קשה לי??:( רחל.

לך יד . את יכולה לכתוב את הכאב הקושי התסכול ושאר רגשות ככה שנוכל להיות איתך מבלי שזה יפגע בנו. אשמח לקרוא אותך ולנסות להקל.

אודי זאת תופעה מוכרת? מה זה אומר?

לא? אז למה פסיכולוגים לא מתערבים בהיבטים האלה? ולמה אין הגדרות של מופרעות נפשית לאנשים חמדנים במיוחד שמסוגלים לדרוך על כולם והכל בחתירה הבלתי נלאית שלהם לצבירת כמה שיותר הון כלכלי? משהו בעולם הזה עקום. צריך לראות את הדברים בצורה הרבה יותר משולבת.

הכל גורם לסטרס. אף פעם לא תחסר לכם עבודה.

מה ההבדל בין תלות בריאה לתלות הרסנית? האם לפעמים מתחילים בתלות הרסנית עד שהיא הופכת לבריאה? נטע.

שבת שלום ..שבת קסומה שבת של מנוחה ואודי בטח כבר לא יעלה את זה היום ...אז שבוע טוב ומבורך ככה או ככה ...עבורכן, שומעת אותכן גם בשתיקתכן אתן בליבי https://www.youtube.com/watch?v=K8g3iu7Hu4Q

שבוע טוב גם זה יפה: https://www.youtube.com/watch?v=oBLk8rPi8o0

מבקשת להיות על ידך.. רוצה לחזור לאיזה רוגע.. רוצה לחזור ולהרגיש טוב.. אודי..

אודי, כתבת לנטע: "כדי שטיפול יניע תהליכים ויוכל ליצור שינוי - המטופל צריך להיות מסוגל להיות ביחסי הזדקקות ותלות".. שתי שאלות.. למה? לא מבינה... ועוד שאלה - אני לא יודעת עד כמה המטפל שלי מאפשר לי להיות ביחסי הזדקקות ותלות, האם זה מה שמונע ממני מלסמוך עליו, להתקרב, וליצור שינוי...? למרות שאני בתקופה האחרונה מאוד בחוויה של הזדקקות, וזקוקה לו יותר, ולמרות שביקשתי ממנו שנדבר בטלפון, ניפגש יותר - זה לא ממש קורה בפועל מצידו... ואולי גם אני מצפה ליותר מידיי?... וגם מתביישת שמרגישה ככה...שזקוקה ותלויה בו כל כך..ושהוא לא ממש שם..:( רחל.

הייתי שואלת אותך מה זה תלות בריאה והאם לפי מה שכתבתי למטה לרחל כתגובה להודעתה, נראה לך שהתלות שלי בה בריאה... אבל לא תענה לי...

המטפל שלך מאפשר לך האם את מאפשרת לעצמך להזדקק.... להזדקק זה לדעת שאת הכי בתחתית ולא יכולה לבד עצם ההבנה שאת לא יכולה לבד ושאת רוצה שהשני יעזור לך את נזקקת . המטפל שלך מאפשר לך תלות גם יש לך אותה אבל "למרות שביקשתי ממנו שנדבר בטלפון, ניפגש יותר - זה לא ממש קורה בפועל מצידו... ואולי גם אני מצפה ליותר מידיי?..." זה לשבור גבולות זה לבדוק מרחב זה גורם לאובססיביות. על תבלבלי בן תלות לאובססיביות . הוא שומר עלייך ..ואנחנו כאן כשאת צריכה תמיכה ותיבני לך עוד רשת בטחון שתגן עלייך ...

לפני הטיפול השלמתי דברים בדימיון ויכולתי לחיות הרבה בפנטזיה נראה לי אבל אחרי התחלתי יותר לראות את המציאות מתוך נפרדות . ומשהו ששמתי לב על אבא שלי זה שמלא פעמים הוא לא מתייחס ולא מגיב לדברים שאני אומרת. זה ממש מוזר. גורם לי להרגיש כאילו אני מחוקה , לא שם. כאילו דיברתי לקיר. אין לו נטיה טבעית לעודד ולפרגן. לפעמים הוא מדבר את המחשבות שלו בקול רם במקום לנהל דיאלוג. זה מוזר שמישהו לא מתייחס ככה. ואמא שלי יש לה קטע שהיא כל הזמן נותנת עצות לא משנה אם ביקשו או לא. זה גם מעצבן. מרגיש מנג'ס וחודרני.

נראה לי כתבתי כבר היום. לא זוכרת מה. יום מחורבן.

נדמה לי שלא השמטתי את שמה באמצע המכתב, אנא בדוק היטב שאין שמות.. טוב?

____(כתבתי את שמה), כתבתי מכתב ארוך יצא ממני רגש עצום.......מחקתי אותו. נכון שהרגש עובד הרציונל קצת לא..אבל זה לא בגלל הדחיה, לא בגלל הגבולות, זה בגללי, אני לא מתאימה לך, לטיפול. מרגישה שהגענו למבוי סתום שאין דרך יציאה ממנו.שאין הבנה. רוצה לומר להתראות לימים שהיינו יחד, שאיני יודעת מה הוא אומר ה"יחד" הזה... להתראות לתלות, להתראות ____, לא אגיע בראשון, אל תחכי לי יותר. אולי זה יהיה זמני ואצטרך להשאיר דלת פתוחה, פרידה זמנית ולא סופית תשאיר פתח מסוים ואולי כך תתאפשר הפרידה? לא יודעת... אולי תאמרי שבסדר... אולי לא ותרצי שנדבר בראשון אך כרגע לא מסוגלת. אלייך, אליי, אל "היחד" כי אין כזה. עייפתי. מיכל אוףףףף נמאס לי שהיא מחזירה אותי לחברים שאין לי.....ואומרת שיכולתי לדבר עם "חברה" היא הפסיקה להבין אותי.....לא זה לא בגלל הגבול!!!!כנראה שזה לא מה שחשבתי שיש בנינו יחסים טובים ולא כמו שכלם הבינו פה. נמאס לי מהטיפול....ושזה נמשך שנים.

תיקראי את מה שכתבת כאילו אני כתבתי ותגיבי לי .. האם היית מאפשרת לי לוותר ? האם היית רואה בן השורות את הרצון ליחד את הרצון והכמיעה להשאר שהיא תלחם עלי . היא נלחמת עלייך היא מחכה לך היא מאפשרת לך לטעות ולתהות ולהיות עד שתוכלי ..

אודי, אני לא מוותרת לעצמי... בלי הנחות. מנסה להסתכל לפחד בעיניים. בראש מנטרה שחוזרת על עצמה: "הוא לא ישבור אותי, הוא לא ישבור אותי". אני יודעת שאבא היה רוצה לשבור אותי... היה שולח לי מעטפות עם כסף. כסף מלוכלך. כמו לזונה.... קשה לו עם כך שהתנתקתי, עם כך שאני חזקה. הוא אוהב אותי קטנה. חלשה. משוגעת. מסוממת. מדממת. איך אודי? איך אבא יכול לרצות להרוס את הבת שלו???? זה נוגד את ההגיון... זה נוגד את הטבע... איך? נטע.

רציתי שאתה. עלובה כל כך.

בנתיים טוב, מקווה שימשיך ושגם אם יהיו מצבים שלא אמצא את עצמי או שלא ארצה בהם אסתכל על הצד הטוב. ומחר אני אתקשר אליה... איזה כיף לי. שבת שלום וקודם, הייתי צריכה להתעסק במשו שקשור לעבודה והתחלתי לבכות, זה קשור לטפסים מול ביטוח פנסיה וכו ומול העבודה... ואני לא מבינה בזה כלום, אבל נראה שכרגע הדברים מתבהרים. כתבתי כל מיני תגובות ויכול להיות שהן לא עולות.. אני מהפלאפון וכנראה לא תמיד מצליח לשלוח.

שגם היא רואה התקדמות....אמרה שטוב שאני רוצה חברה..שפעם לא ממש רציתי או אפשרתי..וזה נכון כי אחרים מנסים להתחבר תמיד...אבל מה שקורה זה שאני חברה של כלם אבל בעצם של אף אחד אתה מבין?..אני מתחילה בלהזמין אליי כמו ילדה בת חמש בגן..אזמין ואז יזמינו אבל אז אלחץ ואברח..קרה ..איך עושים את זה?כשאני מתחילה להתחבר וזה כבר נהיה קרוב אז איכשהו הקשר ניתק לו..לא ברוגז אלא פשוט מפסיקה להתקשר ובאופן טבעי מתרחקים...האם אני מרחיקה? אין לי מושכ אחרת...מה עושים כדי לקרב....מפחדת ממשהו אולי....לא יודעת...

לימודים טריגרים בנוסף למצב הכללי .....מאבדת נבלעת פוחדת כותבת כאן מנסה להשאר כאן ועכשיו ...שולחת יד בנסיון

שולחת יד לעזרה...איתך עד שירגע. מיכל

צודקת יחד יותר קל להתרומם ...

קראתי את המילים של השיר לא הכרתי תודה למרות שבקושי נושמת כל כך מדוייק . אודי יש מקומות ש החיה רוצה לצאת להראות לכולם שאבא לקח לה את הרגל ..לא יכולה לאפשר לזה ....גרוע מזה יש לה לחיה חלקים ששוכחים שאין רגל ומסתכנים בקפיצה לבריכה הריקה ...מפחדת . סיפור הניראות הזה ...עדין מסוכן

רק לפני מס ימים חויתי את אותה החוויה פניתי י לעצמי בבקשה לחדול ולהירגע לנשום עמוק , הכל בסדר עכשיו . רגע מין עננה שחורה שלאט לאט התפזרה. אני פה לעזור לך לפזר..

כן היו לי הרבה שיחות עם עצמי היום עברתי את היום כמו גדולה הידיעה שאני לא לבד היום מאוד עזרה . יש לך קישור לסרטון ??

אוף..:( עצוב לי שככה מרגישה, שככה קשה...:( אבל רק רציתי לומר לך, ורציתי לומר לך את זה דיי מזמן, אבל כל פעם משהו אחר צץ.. וזה שאת אישה מדהימה. את כל כך נותנת פה המון לבנות. כוח, אמפתיה, תקווה... הוספת משהו מיוחד פה לפורום, עם הפתיחות, הנתינה והאהבה שלך.. אני מאמינה בך, איתך- רחל.

חושבת שכל אחת מביאה מעצמה ואת עצמה ומקבלת מהשנייה זה מהות של פורום תמיכה ... תודה לך על האמונה בי זה מחזק . אשמור לרגעים שאשכח :)

צפה בסרטון "Bren

אודי למה אתה לא מעלה את ההודעות שלי?????גם כאן כבר אין מקום בשבילי

שני סוגים של סימנים יש לה על הגוף. שלו - כתמים, חבורות אסימטריות. (הכל בהסכמה. הוא עדין ואוהב) שלה - שריטות דקות ומשורטטות בסכין יפנית. (בינתיים זה מספיק לה)

אתה זוכר את הסרטים שלי מהטיפול הזה, לא מרשה לעצמי להתקרב, מחסומים ועוד מחסומים, מחפשת רק סיבות למה לעזוב... ושהוא הציע לי לעזוב באמת- לא הייתי מסוגלת... לא הייתי מסוגלת לחשוב על טיפול אחר... ויחד עם כל המחסומים האלה, הייתי לפעמים כן מתקרבת... ונבהלת. זה אישו בחיים שלי. הבהלה. הבהילו אותי. פגעו בי. הייתי מבוהלת. זה היה פגיעות מבהילות. אנשים קרובים וטובים פגעו. ועכשיו זקוקה לו. למטפל שלי. ברמות שאני לא מכירה. אני רוצה שהוא יהיה איתי. רוצה שיתקשר. רוצה שידאג. רוצה שיראה אותי. רוצה אותו לידי. כל רגע. אני אבודה כשהוא לא עונה לי להודעות. אני לבד. ומיואשת. ואבודה. יכולה לבכות כל רגע פתאום בעבודה, בלי להבין למה. לא רוצה להיות זקוקה לו ככה. הייתי צריכה להיות חזקה כל חיי. מאז שאני ילדה. גם כשפגעו בי. גם שלא. אני החזקתי את הבית. דאגתי לאחים ולאחיות הקטנים ממני. אני זאת שהכלתי והקשבתי תמיד. אני הייתי חייבת להיות חזקה. אחרת הכל היה מתפרק. גם ההורים שלי היו מתפרקים. הם הורים טובים ואוהבים, אבל חלשים. שלא ידעו איך להתמודד עם החיים והמורכבות שלהן. ואני לא מצליחה להתמודד עם תחושת הנזקקות הזאת. אף אחד אחר, אפילו לא ההורים שלי, לא יכולים למלא את המקום הזה כרגע. אני זקוקה לו. ולא רוצה להיות ככה. וגם אם הוא יתן מקום לנזקקות הזאת ולתחושות שלי, אני אבהל. אני אפחד. אני לא אצליח להכיל את זה. רחל.

הי רחל. את יודעת, גם אני מרגישה נזקקת לפסיכולוגית שלי. רוצה שתהיה איתי ושתדאג ותתקשר ותהיה לידי. אני תמיד מרגישה כך, אך זה מגיע בעוצמות שונות. לפעמים זה ממש חזק ולפעמים קצת פחות. ושמתי לב שדווקא בפעמים שזה פחות, אני רוצה להרגיש את זה. אני רוצה להרגיש את התחושה הזאת של הרצון להיות איתה. זה מבאס אותי שפתאום ההרגשה חלשה יותר. למרות שזה ממש מפחיד ותמיד תמיד אני נפגעת וזה קשה לרצות כל כך מבלי שזה יתאפשר. אבל מצד שני, זה נעים לי.. אני לא יודעת מה זה אומר... נעים לי להרגיש שאני אוהבת אותה, לצפות לפגישה איתה וגם הפגישה עצמה יותר נעימה. זה מעניין. קשה לי להזדקק לה אבל בכל זאת רוצה את ההרגשה הזאת..

https://www.youtube.com/watch?v=d_Lvzumev5s עם מה אתה מתמודד למה לבד ממה הפחד ואם אתה מפחד בוא תן לי יד נפחד ביחד משהו גדול עוד ייוולד מזה עוד צעד הוא מושיט לך יד טובה זה מפחיד נכון אבל לא מסוכן . תאמיני בו לאט לאט בקצב שלך מה שעזר לי ועדין עוזר .זה לזכור שאני והיא יחד מול הפחדים שלי ושהיא שם לעזור לי ולא נגדי , ככה בהגיון גם שלא תמיד מרגישה .

נעים לפגוש את הצדדים הרכים שלך . תודה שאת נותנת להם מקום :)

במבי, כל כך קלעת עם התיאור של העץ. הרגשתי שזה ממש כך, שהוא עוד מטולטל ובכל זאת, בשל טיבו וטבעו, מתאושש לאט-לאט. מיכל ומיקה, גם אני מוצאת את האתגר הזה משמעותי ומחזק ושמחה לראות שעוד בנות עושות את הצעד הזה יחד איתי. (: אביב, חבל על האשמה, היא מקשה עלינו לראות את הפרחים והגשם המרווה. (: אין לי בלעדיות על רגשות ואני שמחה שמצאת בהם הד לתחושותייך. כך גם אולי עזרתי קצת וגם אני פחות לבד איתם. נעמה.

אוי, זה אמור היה להיות בעץ השמח. מקווה שההודעה הזו תשתרשר נכון. :) נעמה.

אכן העץ השבוע היה אתגר לא פשוט עבורי... ניסיתי לכתוב, ולא כל כך הלך לי... אבל, יש לי משהו משמח שקשור לפה! ששמלי כתבה לכולנו איך היא מרגישה פה, וכולן היו מדהימות ופתחו את הלב.. ובעיקר- ראו אותה ואת הקושי שלה... ועוד שימח אותי- שהיא אפשרה אחרי זה לעצמה להגיב לכולן, לשתף במה שמרגישה... זה ממש שימח אותי! רחל.

שלום, לפני 15 שנה הייתי מאושפז במחלקה לבריאות הנפש בבית חולים בישראל (כנער). עכשיו התחלתי טיפול פסיכולוגי, ופתאום הסתבר לי שהמטפל שלי עובד באותו המוסד. האם מבחינה אתית מותר לו לראות את התיק שלי מאותה התקופה? אני מאד לא מעוניין בזה. והאם תיקים מלפני 15 שנה נגישים כיום? תודה!

המטפל הנוכחי יודע על האשפוז, ספרתי על זה כבר בפגישה הראשונה. זה משהו מהותי, כמובן. השאלה שלי היתה לגבי התיק מאותו האשפוז... אני מעוניין להביא את עצמי, ולא רוצה (לפחות לא עכשיו) שיקרא את התיק מאותה התקופה ומה שדווחו עלי אז. לכן שאלתי האם מבחינה אתית הוא עשוי לחפש את התיק שלי, ללא אישור שלי, או האם זה אסור? תודה אודי

האם יש הודעה שלי שבחרת שלא להעלות? היא הייתה לא מתאימה?