פורום פסיכולוגיה קלינית

אבל כבר ענית לי כמה פעמים עד עכשיו. אלימות? זו לא הייתה אלימות אולי התגוננות מה עם האלימות כלפי? למה כלפי זה תמיד מותר? זה לא תיקון בכלל.. הכאבת לי עוד... נו מילא כבר לא נשאר ממני כלום

שמלי לא יודעת עם נהגת באודי באלימות אבל מכל ההודעות שלך בעבר זוכרת שביטלת את התחושות שלו בכך שאמרת  אתה לא סובל אותי אתה לא רוצה אותי בפורום ועוד ועוד דבר אחד מאוד בלט לי אצלך... כמעט כל פעם שמישו כאן רשם לך תגובת תמיכה וניסה לחזק אותך את היית מתעלמת מזה.. אך כשמישהו היה יותר תוקפני אליך בכדי לעורר אותך בעיקר לזה הגבת... לדעתי זה הדברים שהכי הפעילו אותך.. מה שמוביל אותי למחשבה שאולי בכלל לא רצית תיקון במקום הזה? אולי רצית לאשר כל פעם מחדש את כל מה שאת מרגישה כלפי עצמך... אני זוכרת את עצמי מגיבה לך כמה פעמים למרות שכמעט ולא מגיבה פה בפורום... תמיד כאב לי לראות את ההודעות שלך.. ועדיין כואב... אבל לצערי את מתעלמת בצורה מוחלטת ממי שמנסה להושיט לך יד ופשוט את בתוך הסרט של עצמך.. גם לאודי לא איפשרת לעזור לך.. ובראייה לאחור הוא כמו כלי במשחק שלך.. ולצערי אני פתאום כן מבינה למה הוא לא משתף פעולה עם השנאה העצמית והלופים..

אני לא התעלמתי.. דווקא זוכרת הפוך... וגם אם רציתי לאשר כמו שאת אומרת, את חושבת שזה בכוונה? אני לא מבינה.. יש פה כל מיני סוגים של בעיות, כל אחת עם הלופים שלה והדברים שלה.. וזה בסדר.. יש תמיכה.. אבל כשזה נוגע אליי, פתאום אני מתעלמת ומשחקת ולא יודעת מה.. לא עלה בדעתכם שזה אמיתי? שבאמת רע לי? שאולי אני לא מסוגלת לחשוב אחרת? שאני לא עושה את הדברים האלה בכוונה? שאני באמת נפגעת? כשאתן אומרות למימה שוב ושוב את אותם דברים, היא משנה את מחשבותיה? חנה פתאום אוהבת את החיים? ונטע עם הפסיכולוג שלה? ובמבי לא חוזרת להרגיש רע לפעמים? ורחל רחל עם התחושות הקשות שלה עם המטפל שלה? גם להן אומרים את אותם דברים, מנסים לעזור - אבל זה קשה להרגיש אחרת מאיך שאת מרגישה.. הן עושות את עצמן? לא. קשה להן. לכולן. יש לופים, ויש דברים לא הגיוניים וחזרות ושוב ושוב ושוב כי לכולן יש פה כאב נפשי מאוד עמוק ולא נראה לי שמישהי בכוונה רוצה לחזור על אותם דברים קשים שהיא מרגישה למרות שמנסים לתמוך בה ולחזק אותה. אז אני גם. בסדר? לא הייתה לי מטרה לשחק עם אודי אני לא מבינה למה אתם מתקשים להבין את זה, אבל כל מה שעשיתי וכל ההתנהגות שלי זה ככה, ככה אני מרגישה. ובאמת שניסיתי לחשוב אחרת, והיו לי כמה הודעות כאלה (שמשום מה כולם מתעלמים מהן), אבל שוב המחשבות הרגילות שלי חוזרות לי לראש, הפגיעה.. וזה בדיוק כמו כולכן... פשוט אותי אתם לא מבינים

רק רציתי לומר שקוראת אותך כבר זמן מה, ושהכאב שלך עובר דרך המסך ואף מובן. יכולה להזדהות מאד עם המקום הזה שנכנסת (את בסיוע אחרים) אליו. התגובות אלייך צובטות לא פחות, בעיקר כי ברור איך את מרגישה בקראך אותן. מציעה לך פשוט להרפות ולהמשיך הלאה, עם כמה שקשה. השאירי את המקום הזה כזיכרון בלבד של חוויה לא נעימה, אחת מיני רבות, שחווים ועוברים עם רצף החיים. כמו שכבר אמרו לך- לא הכל בר תיקון, ולא תמיד זו אשמתנו. זה פשוט כך.

את צודקת.. אני צריכה להרפות אבל לא מצליחה, לא מצליחה להפסיק לחשוב על זה.. באמת שלא יודעת למה אני ממשיכה אין לי לאן ללכת תודה על המילים שכתבת לי

שלום. האם אפשרי,במתכונת של 2 מפגשים בשבוע,( 70 ד'+ 50 ד'), אצל פסיכולוגית קלינית מנוסה, לעבור תהליך של הבנה עצמית עמוקה, בדומה לתהליך פסיכואנליטי? להגיע לשכובות פרימיטיביות ורגרסיביות ולעבוד איתם. מבנה פסיכולוגי של מטופלת מספיק אדפטיבי,וישנו קשר טוב, העברה, etc.. ואם לא, איפה הבעיה?

במבי יקירתי, לקח לי זמן לחשוב על מה שכתבת לי. באמת שלא הרגשתי כעס על אודי וגם לא כעס פנימי כשכתבתי את איחוליי. אבל הזכרת לי שלפני הטיפול לא ידעתי להרגיש כעס, לא הבנתי שמה שמתחולל בפנים קשור לכעס. עברו כמה שנים עד שהרגשתי אותו מול המטפל (אלליי, אבל כך קורה, וזה המקצוע שלו...). ועכשיו, אולי מכשהסתיים הטיפול שלי חזרתי למצב של לא לכעוס, של ככה זה קורה ושל להבין. ובאמת ייתכן שהאגרסיות הפנימיות שהרגשתי השבוע קשורות לכעס על סיום הטיפול שלי. אני עדיין אדם שזקוק לטיפול של פגישות ממש. ובכלל רואה את עצמי זקוקה לו לכל החיים. דיברת על נטישה, על להשאיר לבד. חרדה כל כך חזקה עד כדי כך שאיני מרגישה אותה לפעמים. תודה שכתבת לי, והעלית בי מחשבות, במבי יקרה. ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר. אז אודי - תתן לי יד? ובאותו עניין, הנה משהו שרץ בפייס. לא כזה פשוט כמו בסרטון, אבל הוא חמוד. https://www.facebook.com/video.php?v=832780883408674&pnref=story סוריקטה

ראשית, רוצה לומר לך שאני כל כך שמחה כשאת פעילה פה.. וזה בסדר מבחינתי שאת מביאה את עצמך בכל מצב צבירה .. כלומר, כפי שאודי כתב לך. את יכולה ליילל, לייבב, לכעוס או כל דבר אחר שבא לך.. פשוט תהיי... :) עבורי, ההמצאות האקטיבית שלך פה מאוד מאוד משמעותית.. את יודעת ? חשבתי על דברייך לגבי רגשות הכעס הבלתי נגישים בעברך שכנראה חזרו בעקבות סיום הטיפול עם רופא הנפש שלך והאגרסיות שאת מפנה פנימה.. חשבתי על השחזור פה בפורום עם אודי... אודי מודיע על חופשה מהרגע להרגע.. (מעין חווית סיום, פרידה) כמקבילה עם המטפל שלך שהטיפול הסתיים. את מתארת שרגשות הכעס שהיו נגישים עבורך בזמן הטיפול נחסמו שוב (אולי בעקבות סיום הטיפול) כך גם אולי קורה כמקבילה עם אודי.. את מברכת אותו כשהוא מודיע מהרגע להרגע שהוא יוצא לחופשה..ואין הד קלוש לקמצוץ כעס.. ייתכן שבתהליך של השלכה הזדהותית עמוקה , אני "מחזיקה" גם !!! את הכעס שעצור בתוכך ושאין לו (לכעס)יכולת להיות מוחזק אצלך, ולכן עוצמות הכעס שלי כ"כ חזקות.. כלומר, אני מחזיקה את הכעס של עצמי וגם את שלך.... ? מעניין לחשוב על כך... דבר נוסף שמעניין.. כשאת פונה עכשיו לאודי ואני מצטטת: "ואודי, לפעמים יש לי חשק רק לבכות ושיבואו אליי, במקום שאני אעזור תמיד ומעבר לגבול לאחרים, אבל זה חזק ממני, וגם קשה לי לקבל, עדיין, למרות שאני מאד מנסה לאפשר". מעניין אם זה קשור להיותך בתפקיד של ילדה הורית בעברך והנסיון לשנות עם רופא הנפש שלך ועם אודי ... ? והקטע שהבאת מקסים בעיני והזכיר לי את השיר שחווה אלברשטיין שרה "כל שעה נשיקה, כל שעתיים חיבוק" https://www.youtube.com/watch?v=smxxi4PbOnc&spfreload=10 שלך-במבי. וואוו.. השיר הזה גם חותך לי את הלב.. כל כך הרבה פעמים כבר אמרתי לאמא צביה.. השמעתי לה את השיר וכלום לא עוזר :(((((

הלוואי והיא הייתה יכולה כל שעה לתת נשיקה...

מי ? אמא צביה ? המטפלת שלך ? האמא הביולוגית שהביאה אותנו לעולם ? האמת שזה מזעזע.. מה כבר מבקשים ? כל כולה קצת מגע פיזי מיטיב ... :(

היי לכולם, הנה שוב, עץ שמח, חיובי, אוהב. מה יש לי לומר? - אני ביום קצת קשה ואחרי לילה לא מוצלח, אבל מצליחה להחזיק מעמד ולעבור בסדר את היום. סידרתי לי חלוקה של עבודה ולמידה כך שאוכל לעשות היום את הדברים שדורשים פחות מאמץ ולנוח קצת, ולא נכנעתי לכוח ששואב אותי להתאבנות. - קניתי לחתולה שלי שק אוכל חדש ותמיד מצרפים לה צעצוע וחטיף כצ'ופר. לרוב היא לא מתלהבת במיוחד, אבל הפעם היא כל כך שמחה לצעצוע החדש, קיפצה ברחבי הבית ונהנתה לשחק בכזו חדווה. כיף לי שהיא שמרה על כמה מאפייני גוריות שכאלה, למרות שהיא כבר לא גורה. - ישבתי קצת עם שתי חברות אחרי אחד המבחנים והיה לי נחמד. איכשהו השיחה הצליחה לשחק ולזוז על הצירים של מצחיקה-רצינית, קרובה-כללית, קלילה-כבדה באופן שנעם לי. אה, וגם הצלחתי לעצור ולחשוב על דברים לעץ, למרות שלא מאוד שמח לי היום. אני שמחה על היכולת להיות גם עצובה וגם לזכור שלא היה ככה כל השבוע. נעמה.

לקרוא אותך לא שקשה .שאת מצליחה לראות מעבר וכן גם להיות בקושי זה גבורה זה אומץ זה לא פשוט בכלל. והיום טוב לי הצלחתי לצאת מהסערה יותר מחוזקת מבינה מצליחה זה מרגיש נעים לדעת שאפשר. גם הבנתי המון דברים על המורכבות שלי ואיך אני מקבלת אותה . יש הרבה עבודה . אודי חושבת שהבנתי את רעיון החמלה ..עובדת על זה . שולחת כוחות ופריחה לעץ הנפלא הזה ולכולן

היי נעמה יקרה(או נעמונת נפלאה) רואה שקשה לך ובאתי לתת תגבורת. אצלי קורים דברים טובים ואני במצב רוח טוב. יש שינויים חיצוניים ופנימיים בהתאמה..... פנימיים-הצלחתי להכניס לבוקר שלי צחצוח שיניים ואיפור קל.....זה עושה שינוי ממש טוב. וגם-מצליחה יותר לשמור בתזונה ויש כבר מעט תוצאות..... חיצוניים- יש אופק לזוגיות לא מזיקה. אני אומרת ממש בזהירות.מחר ניפגש לראשונה מתרגשת מאודדדד. וגם- הצעת עבודה חדשה! בתחום הטיפולי. מחמאה מהבוסית הקשוחה שלי על הקבוצות שהעברתי בשבת ונגעו במטופלים שלי מאוד!;)) ואחרון- הצלחתי לעשות ביום שני משהו שדחיתי אינספור פעמים. אביב יקרה- הזדמנות לאמר שלום. מה שלומך? שמחתי לשמוע שהסערה עברה. את בליבי הילה

ההודעה שלך מאוד שמחה אותי.. ממה שהספקתי "להכיר" אותך כאן בפורום יש לך יכולת "לגעת" ולהצליח לטפל באנשים...אני עדיין נושאת עימי בראש (וכמובן גם בלב) את ההודעה שכתבת לי כשהתלבטתי לגבי המטפלת... ובהצלחה רבה עם הבחור , אני חושבת שמאוד מגיע לך..

הי נעמה, וכולן רציתי לכתוב בהמשך לנושא של קביעות אובייקט שהופיע פה ושם לאחרונה, ולא הצלחתי עדיין בדיוק להתנסח, בסוף בחרתי להתייחס כאן, בעץ השמח, הקבוע שלנו...:) העץ הזה שאני אוהבת אבל גם קשה לי לכתוב בו באופן עקבי, אולי אני לא יודעת מה לעשות עם הגזע היציב הזה, שלא נכנע לרוחות. אז אני כאילו חגה מסביבו, הולכת וחוזרת, תוהה. ככה אולי בטיפול, ככה עם אנשים בכלל, אולי יש בזה משהו משותף לכמה מאיתנו, באופן כזה או אחר. ואולי הקביעות אובייקט יכולה לאפשר בסוף איזו התקיימות, התיישרות. יש משהו גם מפחיד במשהו קבוע ויציב, יש איזה רצון לטלטל אותו, את העץ הזה, אולי כמו את העץ המתאפק מהסיפור שפעם שיתפתי פה. שייכנע כבר. הוא לא ייכנע. נכון , נעמה? ימשיך להיות כאן. כל שבוע עם ענפים קצת שונים, עם הכפכפים ההולנדיות והריקוד שבמבי תבחר, בהתאם למצב הרוח ומזג האוויר, אבל ישאר כאן. חשבתי גם על שיר ישן שפתאום שמעתי במקרה לאחרונה, "חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע..." וגם, איך אפשר שלא: https://www.youtube.com/watch?v=wccsj712fgs מקווה שזה מתאים לעץ השמח. גילת

היי, אין לי כוח היום למצוא מילים (קראתי את כולכן, בנות. תמיד נעים כל כך שאתן מצטרפות, תודה), אבל הייתי חייבת: שני יסודות / זלדה: הלהבה אומרת לברוש כאשר אני רואה כמה אתה שאנן כמה עוטה גאון משהו בתוכי משתולל איך אפשר לעבר את החיים הנוראים האלה בלי שמץ של טרוף בלי שמץ של רוחניות בלי שמץ של דמיון בלי שמץ של חרות בגאוה עתיקה וקודרת. לו יכלתי הייתי שורפת את הממסד ששמו תקופות השנה ואת התלות הארורה שלך באדמה, באויר, בשמש, במטר ובטל. הברוש שותק, הוא יודע שיש בו טרוף שיש בו חרות שיש בו דמיון שיש בו רוחניות אך השלהבת לא תבין השלהבת לא תאמין. (מקווה שניקוד יעבור בשלום בהודעה. השיר הזה מרגש כל כך.) נעמה.

:) ...והעץ השמח יושב לו בנחת , רגל על רגל .. מניע קלות את הכפכפים ההולנדיים שלרגליו... נח.. פשוט יושב נינוח ונח.. מקשיב לקולות הציפורים שמתעופפות.. מריח את הדשא הרטוב.. מביט למרום ורואה את הכחול העמוק.. מצמצם עיניו ומתמקד בקרן שמש שמרצדת מול עיניו.. נח העץ השמח ונושם מלא ריאותיו אויר נקי :) במבי.

ראיתי קודם וחוייכתי שמחתי שטוב לך שנעים שיש ציפייה ותקווה . תודה שאת חושבת עלי

אבל קשה לי...

עם ענף משלך למרות שקשה את רואה כמה זה נפלא ויש בך את הרצון להיות זאת תקווה ..נפלא

למה קורה שבהתבגרות המינית יש אנשים שהנושא של להכיל את המיניות באישיות ולקבל אותה בעצמם עובר להם יחסית בקלות וטבעיות ואצל אחרים הדחפים המיניים מאיימים על הזהות הקודמת שהכירו בעצמם ומרגישים זרים לאישיות וכאילו משהו שפולש מהגוף לתוך החיים בלי שרוצים אותו ובלי שיודעים איך להתמודד עם זה ואז הבן אדם מפתח תסביך. מה הסיבה להבדלים? אני למשל כילדה הכחשתי תלות וצרכים ולמדתי לסמוך רק על עצמי ולשאוף להסתדר לבד. וכשהופיעו הדחפים המיניים כאילו היוו צורך בגוף שהמימוש שלו מחייב ליצור קשר ביחד עם עוד אנשים ולא לבד. ושנאתי שכאילו הופיעו צרכים ודחפים שהרגשתי לא בשליטתי שלי ולא בחירה שלי. כאילו נכפה עליי מצו ביולוגי. זר לעצמי שלי כמו שתפסתי אותו עד אז ולא רצוי. למה זה הרגיש ככה? למה יש אנשים שמקבלים את הצרכים ודחפים של עצמם כדבר טבעי בקלות ואחרים חווים מזה משבר? אפשר תשובה משכילה שבאמת תסביר מה גורם להבדלים? נגיד אם הייתי אם לתינוק/ילד עכשיו אז איך אמורה לטפל בו כך שבבגרותו יקבל את הצרכים והדחפים כחלק מעצמו בטבעיות ויהנה מהם ולא יהיה במאבק נגד עצמו, התפצלות בין גוף-נפש, פחד והכחשת צרכים, תסביכים..?

מה זה אומר שהמטופל מנסה להרוג את הקשר עם המטפל.. להשמיד את התלות, הקשר...?

להיות, ובכלל מהחיים הדפוקים האלו. אודי, אתה כנראה לא תסכים איתי, תגיד שזו תפיסה של הכל או כלום... אבל אני כבר לא יכולה יותר, אני יודעת להגיד לעצמי שניסיתי והשתדלתי וזה היה אמיתי. אין לי כוח, לא לנסות, לא להאמין, לא כלום. אני סיימתי עם החיים הדפוקים האלו. לא רואה שום טעם לנסות להמשיך, הרי בכל מקרה הכל שוב ושוב נהרס. כנראה שלא באמת אפשר לשנות ומה שדפוק נשאר דפוק. לא מאימינה ולא מקווה יותר. הכל רע ואין בכלל סיכוי לשנות או לנסות משו אחר. אולי בשלג היה כיף, אבל זו כנרהא אשליה, והאמת אני מתקשה לזכור את זה כבר. אולי בדמיון יכול להיות טוב, במציאות כנראה שלא, לפחות לא בנוגע לחיים הדפוקים שלי. ואתמול אצלה, לא רציתי לצאת מהמיטה, לא היה לי כוח, התקשרתי לפני ואמרתי לה שאין לי כוח לבוא, בסוף צהלחתי לצאת מהמיטה, בלי להתארגן בכלל, כל הפגישה אמרתי לה שאי ןלי כלום לכלום ואני לא רוצה יותר לחיות.. אני מניחה שהיא דאגה ואולי קצת נבהלה ממה שאמרתי ובסוף כשאמרתי שאין לי אפילו כוח לקום ולצאת היא שאלה אם אני רוצה שהיא תתן לי יד...וגם יבקשה שאתקשר אליה היום בבוקר, ובשיחה דאגה שלא אהיה לבד בהמשך היופ. זה לא משנה, אני לא אפגע בעצמי כי אני פחדנית, אבל מבחינתי זה נגמר. אני "אזרום" עם מה שאני חייבת ומבחוץ גם ככה אני מעמידה פנים, אז הכל ימשיך כאילו כרגיל. ותודה נעמה והילה על התגובות שלכן. במבי, צודקת התבלבלתי עם האזעקות. אני שמחה שצחקת (בשבילך, כי אני רק רוצה לא להיות יותר), אני כנראה לא במצב הזה כרגע ובכלל ואני לא במקום של לנסות לפרש את ההודעה של שמלי. יכול להיות שהיא התכוונה לכל מיני דברים ויכול להיות שלא. גם לא ככ אכפת לי. אולי זה אומר משו לגביי ואולי לא.. לא יודעת.

שהיום כבר טוב יותר . שחזרה האמונה והתקווה שאפשר ומותר את יודעת אני תמיד משווה לזר שושנים יפה אםר להנות מהריח מהצבע ואפשר להדקר מהקוצים צריך להזהר . ולפעמים פרח אחד נובל על מה נסתכל . זה הכל ביחד משולב . שולחת כוחות ותקווה ויד ביחד זה קל יותר . אל תוותרי מאמינה בך

אין לי אמונה וגם לא תקווה.

"כל עוד הנר דולק אפשר לתקן"... גם "חיים דפוקים" (ואת ההגדרה הזו את אמרת) - אפשר לשנות ולתקן.. את לא חושבת?

אני הפסקתי להאמין. לא מקווה ומצפה לשום דבר. זה הרי לא משנה מה אעשה.מרגישה שאני את שלי עשיתי בעולם הזה, וזהו נגמר לי הכוח לנסות ולשנות ובכלל לעשות משהו. הולכת לעבודה כי חייבת, אבל אם לא היו לי הורים הייתי פוגעת בעצמי.

תודה חנה יקרה

להזכירך, קיבלתי ממך כמה הודעות שהגיעו אליי למייל שאודי בחר לא לעלות... הבנתי שלא משנה מה אגיד לך התגובות שלך לא ישתנו, לכן הפסקתי להתייחס. אני לא עוסקת בניחושים מי זה הסמיילי שהגיב לי ובטח כשמגיבים לי בציניות. אני ממש לא במצב רוח לזה. רק אגיד שלא התכוונתי להעליב אותך.

כמה אפשר? באמת אני שואלת. עד מתי? תסכים איתי שיש דברים שאתה יכול לנסות ולנסות ואם זה לא הולך צריך להרפות. כרנאה שלא כל דבר אפשרי בחיים. אולי לזה אני מתכוונת. פשוט להרפות, לא לנסות ולא לקוות.. אני אמיתית עם עצמי וידועת שניסיתי ורציתי.. אבל.. כנראה שמשיהו אחר מחליט כאן בעולפ

אודי, ממשיכה את המנוחה כאן נשענת על אילן גבוה.... הילה

שוקו חם ושמיכה שיהיה נעים יותר לנוח

שלום לא בטוחה אם קשור לכאן.. אתחיל- אני וחבר שלי ביחד שנתיים וגם גרים ביחד. לפעמים היחסים שלנו לא משהו. לפעמים החבר שלי מאבד את הדעת לדעתי.. לחוץ ועצבני. כבר פעמיים שחנק אותי בעבר. והשבוע בפעם השלישית. הוא יודע שזה לא בסדר והוא אומר שרוצה לשנות את זה והוא מבטיח. והוא רוצה להישאר איתי. אני הלכתי ואני לא בסביבתו מאז המקרה השבוע. שבוע הבא אנחנו אמורים לחתום חוזה חדש על דירה. אמרתי לו שיעזוב את זה ושזה לא יקרה. לדעתי הוא לא אמר למשכירים שאנחנו יורדים מהעניין. העניין הוא שדי הייתי בטוחה שזהו ושאני לא אחזור יותר.. אבל אז הוא אמר שהוא מבטיח לטפל בבעיה שלו בכל דרך. שאלתי.. מה כדאי לעשות? לא סיפרתי לאנשים מעולם על הקטע הזה. אני לא יודעת אם להאמין לו אני צריכה להיות ממש בטוחה שהוא יטפל בעניין. אבל באיזה דרכים אפשר? הוא רק אמר "כל דרך" אבל אני רוצה שיחליט על מעשה ויגיד לי איך הוא פותר את העניין. אז איך הוא יכול לפתור את זה, גם בלי קשר אלי? וגם מה לי כדאי לעשות? תודה וסליחה אם זה לא קשור לכאן או לא מתאים

נעמה היי,מה שלומך? (לשאול אותך היי נעמונת איך את מרגישה,בלחישה כדי שלא תובכי) לילה רך, שלך, הילה

היי הילה יקרה, תודה על הושטת היד. איכשהו אתמול בערב משהו קצת פירק אותי, אולי דברים שכתבתי כאן, אולי דברים שהיו בלי קשר, אבל עבר עליי לילה קצת קשה. היום אני מנסה להתאזן שוב, תוך כדי למידה למבחן, כמה שאפשר. בהמשך עוד אשוב הנה כדי לטוע את העץ השמח. בינתיים מקווה ללילה טוב ומלא שינה שעוטפת ברכות. מקווה שעבר עלייך יום טוב, נעמה.

היי אודי. עשיתי היום משהו שדחיתי מספר פעמים ולא סתם......היה שורט וצורב.... באתי להניח את הראש ואת כבדות הגוף לתת למים להציף אותי.מכיר סטלבט על המים? הילה

במבי אפילו לא הזכירה אותי

תגידי, השתגעת ? :)) לא הזכרתי אותך בגלל שלא הגבת להודעה ששלחתי .. הגבתי לבנות שהגיבו.. את יודעת שאיכפת לי ממך ואת מאוד ייחודית כאן.. את גם זוכרת איך התרגשתי כשגיליתי אחיות בפורום ההוא כשאודי יצא לחופש .. ולמה באמת לא פנית אלי ? איתך אחותי-במבי. :)

בזמן שכולם אכלו עוגיות בצורת כוכב וירח ופרח וכלב ועוד חיות אני בכיתי מחוסר היכולת וחוסר האונים. ניסו לשדל אותי האופים ולקחתי ביס שהעלה.בי בחילה אבל אמרתי יצא לכם טעים. מתי נעשה שוב הם שואלים והבטחתי שנכין אזני המן ומשלוחי מנות למחלקות אחרות. קשה המקום הזה. אודי אתה יודע שאני לא שייכת לכאן נכון? אני גם פוחדת. היום מישהו השתולל והמחזה.היה.נוראי, בעיקר הנסיונות להשתלט עליו, כמה אלימות חבויה באנשים. דברים כאלה מורידים אותי מטה. הפחד מאלימות נוראי. לא רק כלפי גם כלפי אחרים ובעלי חיים. קשה לי להתמודד עם אלימות. היום ביקשתי ממנהל המחלקה לצאת ולעבור לאשפוז יום. הוא אמר שיחשוב על זה. היתה לנו שיחה נעימה, קצת על ספרות ומוסיקה ואמנות והפרעות אכילה וילדים ופוסט טראומה וגם על המוות.

הי אודי, חשבתי להתבכיין וליילל קצת. פתאום קלטתי בהלם - מתוך קריאת הודעותיי בפורום - שהטיפול שלי הסתיים לפני יותר משנה. אני ככה במצב לא משהו. הייתי בקשר עם רופא הנפש שלי, ניפגש ואולי נחשוב, לפחות כנושא לדיבור, על חידוש פגישות. חשבתי גם על כך שחלק מהפחדים שלי לכתוב כאן קשורים לכך שאין לי הגנה בטיפול. אם אני נפגעת, למשל, כאן, זה לא כמו בימי האנליזה בהם יכולתי לחזור ומייד לדבר על זה. חשבתי גם שאת חלק מההודעות שלי אנשים לא רואים משום שהם קוראים דרך הסמארטפונים ובאתר המותאם לא רואים ענפי משנה. ככה מחשבות, סוריקטה

סוריקטה היא רוצה להגיד לך שהיא ממש מצטערת.. היא קראה את התגובה שכתבת לה אז.. היא קראה והתרגשה על ההשקעה והמאמץ, על ההתעניינות והדברים החכמים... פתאום עלה חיוך על פניה, אחרי כל הבלאגן והיאוש והאובדן.. היא הרגישה נעימות והבנה מצידך כשהכל היה כל כך רע ונגדה ואילו את היית בעד... הדברים שלך נגעו בה.. אולם היא לא הגיבה. כל כך רצתה, ולא מצאה כוחות.. הרגישה מותשת ועייפה, לא היו לה אנרגיות אפילו לכתוב תודה.. ואז כבר פיספסה את ההזדמנות, ולא הותר לה להיות כאן יותר. היא חלמה עלייך, מכיוון שאת משמעותית לה. כך קרה. ולא רק מכאן, אלא עוד מהמקום האחר. וכאשר קרו כל הדברים, והרגישה כיצד היא נדחית ונעלמת, היא חלמה עלייך, על הדמות המשמעותית ביותר, שאפילו היא דוחה אותה. היא מצטערת ומתנצלת שלא כתבה לך חזרה. היא רצתה להודות לך תודה עמוקה על היותך טובת לב כל כך

תודה, שמלי, שראית וכתבת. תודה. ברגישות, סוריקטה

אוף... אחרי שהרגשתי שמתקדמת... אמרתי לו שלא בורחת... שאיתו. שיחד. שנתמודד. מצאתי את עצמי מבוהלת. מתחמקת מפגישה. מה קורה לי???... זה מייאש ככה. הבלבול הזה. החוסר מסוגלות להיות בקשר. האמביוולנטיות לגבי המטפל שלי... זה כבר שנתיים וחצי ככה. אני מבוהלת מעצמי, מכמה אין לי שליטה על הרגשות שלי.... בא לי לבכות ולבכות ולבכות רחל

התכתובת איתך הראתה לי כמה הם פוחדים . הבנתי שמי שבעצם יכול להרגיע זאת רק היא . שלחתי סמס שהם פוחדים שהיא שכחה אותם . היא ענתה. בשנייה כולם נרגעו ואפשר להמשיך בתהליך . האמת נמאס לי מכל הפנימייה ומהמורכבות הזאת. לחלק הבריא קשה לקבל את הטרוף מכל דבר אבל כנראה שזה לוקח זמן .תודה לך על היותך עזרת לי מאוד .

משמח אותי לשמוע שאת מרגישה יותר טוב..

זה לא אקטינג אאוט, זה וואנא בי דאד.. גם הודעות אסור. בכלל. לא מיילים לא טלפונים כלום. מצדו שאתפגר. בשקט בשקט חלילה מבלי להפריע.

מכירה את המקום הזה . יש רגעים ותקופות שעדיף הגבולות הברורים כדי לאזן את הסירה כדי להחזיר טיפול למסגרת לחדר . יודעת שזה מרגיש הכי דחייה . אבל גם הורים שמים גבולות לילדים שלהם.. בסופו של יום האחריות על החיים שלנו זה שלנו לא של מטפל זה או אחר . הוא צודק הוא לא יכול לקחת אבדנות באחריותו זה לא אנושי . אכפת לו ממך אם לא היה אכפת הוא היה מפסיק כבר מזמן לטפל בך . מצטערת שכל כך קשה ומקווה שתצליחי להרגיש מעט תקווה ואמונה שיהיה טוב יותר וקל יותר . אני איתך את לא לבד

תודה על המילים הנבונות והחמות. אני צריכה אנושיות, הבנה.. גבולות נוקשים היה לי כל החיים, זה לא הוביל אותי למקום טוב.

בואי לכאן מבטיחה לעטוף אותך בחום והמילים טובות ורגישות . כדי שטיפול יעבוד חייבים להיות לנו גבולות אחרת אנחנו נופלות למקום הרסני במיוחד מי שיש לה את המקום הזה . גבולות מטושטשים ולא ברורים שורצים במיכשולים כן ענה לא ענה כן ענה נכון לא ענה נכון והכי הכי זה מרחיק אותנו מלהביא את הדברים לחדש . יקרה הייתי שם ועדין שם במאבק להמשיג את הרגשות למילים וברוב המקרים עדין כל כך קשה . אני באמת כאן איתך אבל את חייבת לשמור על חייך זה בידיים שלך . להאמין ולא לאבד תקווה. אחרת הם ניצחו אותנו ובגדול ... https://www.youtube.com/watch?v=5Uc2t4AoE3A

מוכרת התחושה, אני חושבת שהוא רוצה שתביני שתשומת לב בצורה הזו לא תתקבל... תנסי לשתף למה את מרגישה ככה? מה גרם לכך?

אני מילדות מרגישה ככה. מרגישה שנולדתי דפוקה, מוזרה בלתי ניתנת להכלה. בחוץ אני טיפוס שונה. נעימה שקטה החברה שמקשיבה. בפנים סערות התרסקויות רק לאחרונה אמא שלי התוודעה לרצון שלי למות. גם כי הוא סיפר לה.. אחרת לא היה לה מושג, גם עכשיו עושה רושם שהיא לא מאמינה. בטח חושבת שסתם מעידה/הצגה, אבל בטח לא משהו מהותי בי. אני לא מסוגלת להתמודד עם החיים האלה. מודה, גדול עלי. מפחדת מהצל של עצמי. בתחושה שאני פה בטעות. לא מצליחה להיבנות להתפתח.. בלי זוגיות בלי מקצוע, בלי אמונה שזה יכול לקרות.

אודי, גולם, נעמה, :( ,הילה וסוריקטה , אודי מקרוב :-) אהבתי מאוד !!! מרגיש חום נעים, בטחון, רוגע.. אתה אומר שאולי תרים את הכפפה.. תרים ל ..? * למפגש אמיתי אצלך בגילון ? :)) * להעלאת שאלון בין החברים פה בפורום ? * להוצאת ספר על / את הפורום שלנו ? למה (ל' בשווא) התכוון המשורר ? גולם, מה אהבת בהודעתי ? בעד מה את ? נעמה יקרה... אוהבת את הניק שבחרת.. מתאים לך.. אשמה.. שמת לב עד כמה שנושא אשמה נוטל נתח נכבד פה בפורום ? מעניין אם רגש "אשמה" כרוני הוא אחד המאפיינים של רבים מהמשתתפים פה... ? מעניין גם כמה מבין המשתתפות חוו ניצול/פגיעה מינית.. ? והקשר שקיים בין הניצול/פגיעה לרגשות אשמה.. ואולי ישנן רבות שלא חוו פגיעה מינית אך מרגישות אשמה באופן כרוני ,אולי כתוצאה מתפקיד הורי שנטלו בילדותן, מערכת מורכבת עם האחים ... ? מעניין היה למפות ואולי להצליח ליצור איזו מפה.. איזה פרופיל מסוים של חברי הפורום... :( = שמלי ? לפי התכתובת האחרונה שלך :( מניחה שזו את שמלי.. בקבוצה ,מוצאים פעמים רבות את האחד שנושא את התפקיד אותו את נוטלת על עצמך עכשיו.. אם הבנתי נכון, לפי ההודעות שכתבת בזמנו, התפקיד מוכר לך ממזמן... המקום הזה, הפורום הזה, יש בו המון פוטנציאל מאפשר ומגדל.. במקום הזה אפשר לשנות תפקיד.. לשנות שיח, להקשיב באמת ולשנות מחשבות, רגשות והתנהגות.. הילה מקסימה !! את ממש מותק !! ... כן, גם אני גם חושבת שבין היתר, חברי הקבוצה מהווים מראה משקפת עבור האחרים.. מחזיקה לך אצבעות בעניין ההסבה המקצועית לעבודה סוציאלית.. והעוגה.. זה כואב ופוגע מאוד לחטוף "מתחת לחגורה" ועוד בהפתעה.. כשאת נינוחה עם הקפה והעוגה.. פוגע וכואב מאוד.. :( וסוריקטה, אחותי שלי... מה אומר לך ? ראשית, איך אודי תמיד אומר ? "מקומך שמור לך" אני לא מחלקת, מייעדת מקומות ותפקידים .. :)) אך אני מניחה שאת יודעת שיש לך פה מקום מאוד מאוד מאוד מיוחד עבור רבים מהמשתתפים פה.. איזה תפקיד את נוטלת על עצמך ? ...נו סוריקטה החכמה.. תאמרי את... ? לגבי אבחנה זו או אחרת.. אכן, אני חושבת שגם אלו שמאובחנים כבורדרלין יש שוני בין האחד לאחר, כפי שיש קווי דמיון לא מעטים.. סוריקטה... לגבי האגרסיות הפנימיות.. אם מותר לי... זוכרת כשאודי לקח מהרגע להרגע חופשה ??? (אצלי זה נחווה כנטישה) זוכרת שהייתי בהלם !!! ואז קראתי את הודעתך לאודי שבו את מברכת אותו על שסוף סוף הוא לוקח חופשה , ותקני אותי אם אני טועה.. כתבת לו שאת מקווה שהוא (אודי) יפרגם לעצמו עוד ועוד חופשות ??? משהו ברוח הדברים הללו, אם אינני טועה.. אני זוכרת שכשקראתי את דברייך ,חשבתי שאני מתה... כעסתי עלייך בטירוף... חשבתי שאם היית על ידי באותו הרגע, הייתי ממש מרביצה לך.. כל כך כעסתי עלייך.. חשבתי לעצמי אז... וואאוו כמה הרס עצמי יש לסוריקטה... הרי גם את צריכה את אודי...גם את קשורה אליו ממש.. כן, מניחה שהיה בך גם את החלק שמפרגן לאודי שייצא לחופשות וכאלה, אך גם !! את החלק שקשה כשהוא לא נמצא..לא מצאתי הד בקולך לקושי הזה.. תהיתי אז בליבי אם זו העברה של ילדה קטנה (סוריקטה) לאבא.. ילדה קטנה שנוטלת תפקיד של ילדה הורית שדואגת רק !! לטובתו ורווחתו של אבא.. ואת האגרסיות מוציאה פנימה אל עצמה.. ומאוד מאוד שמחה לשמוע אותך שוב סוריקטה אחותי שלי האהובה !!! שלכם מקרוב במבי שעדיין מרגישה אהבה גולה אליכם וליקום.. :) ומקווה מאוד לסיים את המטלה היום !!!

נאמר לה מצוקה גדולה ולא כוונה להרע יאוש, מיאוס, כאב, עייפות, מחסור, חוסר ניסיון, פגיעה, הגנה, מאבק, איבוד תקוה, חוסר יכולת

מחייך לי נעים שחזרת ..תודה

:) אביב, בניק את מוסיפה את הספרה 11 , מה המשמעות?

אהבתי לקרוא אותך, אני בעד להכיר כל אחת מכן, תמיד חשבתי שאני אדם בודד ביקום הזה ושאף אחד לא יכול להבין אותי. שאני קוראת אתכן אני מתחילה להבין שאני לא לבד, ברור שקראתי על אנשים שחוו ניצול/ אונס לעולם אבל לא יצא לי לשתף גם לא בשם בדוי. אני חושבת שהמטפלת גרמה לי להודות ולקבל את החוויה שעברתי ולחשוב על זה בכל רמח אבריי. זה שאני משליכה עליה דמות הורית מזניחה נוטשת ולא אכפתית שלא רואה את מה שאני חובה זה כבר משהו אחר. אני כן רואה את תרומתה... ואז הגעתי לאתר הזה , שיש אתכן וכמו שאמרת כל אחת והייחודיות שלה אני קוראת כל הודעה ומרגישה כל אחת בחוויה שלה נעצבת שמישהי קשה לה ,ושמחה שמישהי הצליחה למצוא משהו חיובי וכמובן את אודי, שנותן מעצמו ושאני צמאה לתשובה שלו . אני בעד המקום הזה!

היי לכם, גולם, מקווה שזה לא רק ירחיק, אבל אני שמחה שאת מתגלה קצת. כיף לי להכיר אותך יותר... במבי, אני חייבת לשתף אותך במחשבה קצת משונה - פתאום כשחשבתי עלייך ועל המטלה שלך, דמיינתי שאת צריכה ליצור דגם קטן של עיר או אפילו של עולם, לברוא איזה יקום קטן. ודמיינתי אותך מתעכבת גם על הפרטים, יוצרת סיטואציות מרגשות, מצחיקות, מכעיסות, מתייחסת גם לפרטים הקטנטנים גם אם המשימה קשורה בכלל למשהו אחר. לא יודעת מאיפה זה עלה, אבל רציתי לספר לך. :) ואשמה... כנראה שהיא הולכת יד ביד עם דיכאון לסוגיו ולמקורותיו השונים. נדמה לי שהשלב הראשון הוא להרגיש אותה ולפעול למרות שהיא שם, בלי שתשתק, ולאט-לאט למסמס אותה. (את יודעת, מתכווצת לי הבטן כשאת קוראת לאודי סוג של אבא, כשאת מדברת על העברה כזו אליו. כאילו חבל לי לערבב איתו מילים מגעילות, קרות.) נעמה.

היי במבי, את מאוד רגישה ומיוחדת וזה עובר בהודעות שלך.. הפורום הזה הוא מאוד חשוב עבורי, אולי המקום היחידי שבו אני מרגישה שאני יכולה לדבר ולהתבטא (אפילו בטיפול עדיין קשה לי)...מקום "לא שיפוטי" שמקבל אותי וגם צדדים פחות זוהרים בי..(אשמה? תלות?) אולי ל-"אדם מין השורה" כל הדינמיקה תיראה "קצת מוזרה", אבל עבורי מה שקורה כאן וההודעות גם של המשתתפות וגם של אודי (שכמובן מגיעה לו תודה גדולה, למרות שאני עדיין מתקשה), להכל יש "מקום חם" אצלי בלב. אני חושבת שרוב האנשים לא מבינים עד כמה ההשפעה של פגיעה מינית היא הרסנית ופוגעת בכל תחומי החיים. צורת ההסתכלות, הדימוי העצמי ודימוי הגוף, היכולת לשמוח ולנהל קשרים חברתיים ואפילו זוגיים - משהו מאוד מהותי באישיות נפגע. ומאוד קשה לשקם.. עצוב קצת..אבל זה מה יש..ועם זה מתמודדים..

אפשר לשאול למה שאלת איזהו הקול המתקשר איתכם ומה למדת מתשובתי?

כנראה שבנייד מספר השירשורים שניתן לראות מוגבל... בכל אופן תודה

נעמה תודה על הושטת היד והמילים החמות נגע מאוד תודה לך. אודי לא יודעת לעשות את זה . מפחדת ששוב היא תבוא ותשתגע .חושבת לבטל . אףפעם לא ביטלתי גם שהיה קשה מאוד . אבל כבר קרה שבאתי לא מאוזנת וזה נגמר בויכוח לא נעים .אין לי כוח לעוד כעסים . מתפצלת כשמרגישה כעס . אוףףף

סליחה

אז איך משקמים את קביעות האובייקט שלי? נטע.

הצלחת להצחיק אותי ואני במצב רוח מחורבן. כנראה שלא שיחקו איתי "קוקו" כשהייתי פעוטה. נזכרתי כמה הבן שלי אהב את המשחק הזה...

אבל בסופו של דבר הכל חוזר לאותה נקודה... אז בכלל לא משנה שלפעמים יש ימים טובים יותר וגם זה רק בגלל שאני כאילו מתעלמת מהשאר. נמאס לי מהחיים הדפוקים האלו.

היי חנה, אם תמיד יש גם ימים טובים וגם ימים רעים, אולי אפשר להגיד שהכל חוזר לטובים בסוף? אני יודעת שהרעים הרבה יותר תופסים ומורגשים, ועצוב לי שאת בהם היום. נראה לי שנמאס זה טוב, כשהוא מוביל לעשייה, לא? איתך, נעמה.

קשה לי הכל סוגר עלי אין לי אויר טובעת אני רוצה שהכל יגמר. אתה.צודק כשאתה אומר שאני בדכאון והקולות מבקשים להשמיד אותי אבל גם לא נשאר הקול המתנגד. לא נשאר כלום רק קליפה שנעה באיטיות ממקום למקום במקום מוגבל ומגביל. הבקר מכה בי בעוד יום שבו התעוררתי למציאות ההזויה הזאת בכאב תהומי ותהום בלי תחתית. אני נעזרת.במקום הזה כדי לתקשר.עם אנשים מתקשרים כי כאן אין כל כך.כאלה וחשובות לי התגובות שלכם האינטראקציה איתכם תודה

אין לי משהו מסויים לומר, אבל נגע לליבי החיפוש שלך את התקשורת והחיבור. אז סתם אספר לך שהייתי היום בשוק, ושהירקות טריים-טריים, מלאי טל, צבעוניים ועליזים. נראה לי שהגוש-זמן הזה, הקליפתי, מטריף-טורף. אז אולי תפרידי יום מיום? איך עובר היום למשל? נעמה.

מאמינה בך .הקולות שכנגד נחים קצת אוגרים כוח בשביל זה המקום לשמור עד שתאגרי כוחות חזרה. הם יבואו אני בטוחה בזה . שמחה שכתבת שאת שומרת איתנו על קשר . אל תאבדי תקווה .

תודה שנגעת בי. הימים במקומות האלה דומים זה לזה. אני קצת כמו פג באינקובטור שמנסים להאכיל כל שעה. בינתיים שתו הרגליים שלי את טל הבקר בהליכה יחפה. הצלחתי לאכול פלח אשכולית אדומה. ועכשיו סיימתי עם קבוצת האפייה הראשונה. סביב השולחן ישבו שמונה ומהחומרים הדלים הכנו עוגיות, בלי סכינים כמובן ועם חותכני פלסטיק בצורות שהביא לי בן זוגי בקופסת האפייה של הילדים מהבית. הם נהנו והיה בזה משהו מאוד עצוב...

הרעב הבודד הפוחד הזקוק למגע

היום מבקשת לשמוע. נמאס לי להיות כזו עילגת תודה על הסבלנות

תודה שבאת . אפילו שלא פשוט וקשה ..שימחת אותי

סליחה שאני שואלת סתם... נראה לי שהבנתי.. כאשר אין "קביעות אובייקט" ואז אין הבנה שמה שאנו לא רואים עדיין קיים, אז חשים "חרדת נטישה" ואז מתעורר הצורך לפנות למטפלת או אפילו לראות תמונה שלה (?) אולי כדי להיזכר שהיא עדיין קיימת איפשהוא זה חשוב שהיא תדע..

לי יש תמונה שלה בפלאפון ושיחות טלפון מוקלטות ( אפליקציה שמקליטה את כל השיחות לא במכוון אבל את שלה שמרתי).היא לא יודעת... ושאני מרגישה צורך אני מסתכלת ומקשיבה מעלה חיוך ונרגעת. זה באמת מרגיע ואם ישנה הפסקה בפגישות לתקופה יחסית ארוכה אני בודקת בווטסאפ שהיא נכנסת. מודה זה מרגיע.

היי אודי, קראתי את ההודעה של נטע, ואני רוצה לשאול משהוא לגבי זה אני אשמח אם תענה אתה זוכר ששאלתי בעבר לגבי הוואטס-אפ? רשמתי כאן שאני מסתכלת בתמונה של המטפלת שלי...(ולא מתי הייתה מחוברת, רק בתמונה) שמתי לב, שמתי שהיא משנה את התמונה לתמונה של חיית המחמד שלה, או לאיזשהיא תמונה בנאלית אחרת במקום לתמונה שלה. מיד יש לי צורך לשלוח לה מייל או SMS ...כאילו אני מרגישה שהיא "נעלמה" לי... זה גם קשור לקביעות אובייקט? או דווקא לסוג של חרדת נטישה?

היא תוהה מה קרה פתאום?

איך זה בא לידי ביטוי? מהם משחקים? לדעתך הוא כבר נמתח?

מה זה אומר חוסר יכולת לתקשר?

בלעתי כמה כדורים.. לא הצלחתי. הוא אמר שאם יקרה שוב לא יקבל אותי יותר לטיפול. רק לי זה נשמע כמו: בפעם הבאה כדאי שתצליחי ?

כן. אני חושבת שזה לא מה שהיא מתכוונת גם לי היא אורמת שאם אפגע בעצמי היא לא תטפל בי. אני דווקא חושבת אחרת ממך, שזה בגלל שהיא דואגת לך...

לא רוצה יותר כלום. רק למות. הכל ככ דפוק. לא רואה סיבה להמשיך

מזדהה

נפגעתי מהערה של חברה. והבכי פשוט בלתי נשלט, וההערה אמורה להיות לטובתי.. רק מזכיר לי שוב ושוב כמה החיים שלי ד]וקים ולא ראוה תקווה. נמאס לי כבר.

גם היא נפגעה

מה? מיזו היא? החברה בכלל לא יודעת כלום

היה לי כיף בסופ"ש... נהניתי מהמזג אוויר, שלג (: ובכלל מחברות שהייתי איתן. אפילו החלקתי בשלג (שנה שעברה אגב זכורה לי לא בטוב, עם הסערה וכל הבעיות הנלוות.., אז הייתה לי חוויה מתקנת)

להתמודד, לא לברוח. להישיר מבט, לבכות, להניח את הראש, להאמין, להתחיל להאמין. זה קשה להגיד פגעת בי, אבל אני פה כדי שנתקן את זה. זה קשה להתקרב, זה מפחיד, מבהיל אפילו, כשפוגעים בך ואתה לא מבין איך זה... כי זה טוב. טוב אמור להיות טוב. לא פוגע. ואם הוא פוגע, אז הוא לא יכול להיות טוב. ואם זה טוב באמת, אז זה יהיה רע יותר מהרע הרגיל, כי הוא טוב שהתהפך. איך זה שפסיכולוג טוב פוגע? איך זה שאיש זר וטוב שבא לעזור פוגע? איך זה שקרוב משפחה פוגע?. ואמרתי. והגעתי. ואגיע שוב. ודיברנו, ופתרנו. ויצר ההרס שקיים בי בעוצמה, התקטן לו מעט מעט מעט. הוא גאה בי. עד מאוד. גם אני. לרגע. רחל.

אודי, מה לא בסדר אצלי??? אני לא מצליחה "להחזיק" את הדמות של המטפל אצלי. מבחינתי, כשהוא לא לידי אז הוא מפסיק להתקיים. זה גורם לי למצוקה, ואז אני צריכה לדבר איתו בטלפון כדי להרגיש אותו עוד הפעם איתי. מבחינתו - זה ממש בסדר... ויש לי אותו וממנו, כמה שאני רק צריכה.... אבל מרגישה ככה כמו ילדה קטנה ולא כמו בן אדם בוגר. ואני בן אדם בוגר!!!! מה לא בסדר איתי? נטע.

שתסביר לעמליה...והכל יצא רע ומרושע, לא אמרתי שהיא אשמה במה שקרה לה..לא אמרתי שהיא פסיכוטית או משוגעת או לא יודעת מה....אני דואגת לה ולילדים....(יש לי רגישות מאוד גבוהה לילדים) אז יצא לי עקום ולא ממש הסברת אותי :( חבל, רק יצא רוע ממני ........... אני לא מתיימרת לתת עצות, ומצטערת שהגבתי....מרגישה רע שהגבתי כך וחבל שהעלית את ההודעה שלי אם לא התכוונת להגיב אליה או להסביר את כוונתי. מצטערת שהורסת. עמליה- לא יודעת איך להסביר לך שלא התכוונתי לפגוע בך בכלל ואל תשווי במחלות אחרות זה לא אותו הדבר.... מ.

יודעת שלא התכוונת לפגוע זה בסדר. הבעיה היא באמת שאי אפשר להשוות את זה לאף מחלה כי לא מקבליםצאת זה כמו מחלה אחרת. אבל הכאב והצער האלה באמת ממאירים. הודעתך לא היתה פוגענית או תוקפנית או בוטה אני מגיבה מהמקום של היאוש שלי.

אודי הי, ראית ? מעניין ,נכון ? מיכל החזיקה בתפקיד "המזכירה שלך" לגבי הודעות מיותמות של בנות .. מיכל הודיעה לפני זמן מה שהיא "מתפטרת" מהתפקיד.. לקבוצה יש צורך באיוש התפקיד, הגיעה נעמה שהחלה למלא תפקיד זה.. (עיין בהודעה שלמטה).. אודי, זה באמת מרתק מה שקורה פה.. זו הרי קבוצה וירטואלית.. מתרחשים בה למיטב הבנתי, מירב האלמנטים שמתרחשים בקבוצה... ואתה אודי.. הרי הפכת להיות " האבא האולטימטיבי" וואוו..עוצמות העברה, העברה נגדית, התנגדויות, תפקידים, "מקום" שייכות, תתי קבוצות ,ומה לא... אודי, אתה יודע ? זו התנסות מאוד מיוחדת עבורי.. פעם ראשונה שאני חברה בקבוצה וירטואלית.. הרגשות הן בעוצמה לא פחותה מאלו המתקיימים בקבוצה רגילה.. לפעמים אף בעוצמה רבה יותר... מעניין... אודי, מתי אתה מוציא ספר על/את הפורום ? אודי, אולי תעלה כאן שאלות מחקר, נענה עליהן ותפרסם גם פה.. אולי נוכל למצוא חוקיות מסוימת, נוכל לחזות לגבי פרופיל האנשים ? ואולי אף להשפיע .. אני מניחה שרבות מבין המשתתפות פה סובלות מהפרעת אישיות זו או אחרת... מעולם לא אובחנתי.. כשביקשתי את אימא צביה שתאבחן אותי, סירבה בתוקף, כששאלתי אותה מס' פעמים אם אני בורדרליין, ענתה, אני לא תופסת כך את בני האדם.. משהו כזה.. אף אחד לא אבחן אותי מעולם. אני קראתי את הסימפטומים המאפיינים את בעלי הפרעת אישיות גבולית, אני בטוחה !!! שאני בורדרליין לפי הסימפטומים שמופיעים.. אגב אודי, הצלחתי נכון לעכשיו לסיים חלק לא מבוטל מהמטלה שרודפת אותי... עכשיו אני קצת נחה פה בפורום :))) וחוצמזה, מתגעגעת אליך אודי, ולכולכם... וואו.. ממש בא לי שנעשה מפגש אמיתי אצלך בגילון.. כל אחת תיתן רמזים, שדרכם נגלה מי זו מהפורום .. זה יכול להיות מה זה מדליק... אודי, אולי אתה מרים את הכפפה ? שלך מקרוב-במבי שאוהבת בני אדם, שאוהבת את היקום..

היי במבי, מעניין מה שאת אומרת. את יודעת, הרגשתי את הצורך להזכיר לאודי בעיקר מתוך אשמה מסויימת. הגבתי להודעה ההיא של הילה, וברגע שהיא כבר לא אדומה אודי עלול לפספס אותה. אני מבינה ברמה מסויימת שאין כאן עניין של אשמה ממש וזה לא יוביל לשום מקום, אבל התחושה הראשונית שלי הייתה אשמה מכרסמת, שבגלל שפתחתי את הפה השתקתי והעלמתי את הילה. נראה לי שהעובדה שמיכל או אחרות מזכירות לפעמים לאודי הקלה עליי לעשות את זה גם, בלי להרגיש נוראית ומגעילה. חוץ מזה כתבתי כל מיני דברים שגרמת לי לחשוב עליהם, אבל הרגשתי שאולי מוטב שלא אומר אותם. אני קצת מבולבלת מהם. אבל תודה על המחשבות והרגישות כתמיד... והאהבה שופעת ממך, זה נעים. :) נעמה. (כל הכבוד על ההתקדמות במטלה!)

גם היא נכללת?

היי נעמה, אפשר לקרוא לך נאמוש?או נעמונת? או נעמי? די ממי מספיק עם הרגשות אשמה. עוצרים כאן. אני כל כך שמחה עליך ועל כל מי שמגיבה כאן לא פחות ואפילו יותר מאודי. אם במבי, (היי במבי! )הזכירה כל כך יפה טיפול קבוצתי, אז כל אחת בקבוצה היא מראה לשאר המשתתפות. היא גם וגם- גם מטפלת וגם מטופלת..... ועוד לבמבי.אני מאוד מקנאה בך שאת מוכנה להביא את הפגיעות והבלבול בצורה כל כך נוגעת ללב ופגיעה שזה מגייס את כולם. פשוט בא לי לחבק אותך בכל פעם שאני קוראת אותך. אני, נמאס לי להיות גיבורה רוצה להשיל מעליי את הרשמיות והאינטלקט. ועוד משהו שרוצה לשתף- נרשמתי להסבה ללימודי עבודה סוציאלית ואני מחכה שיזמנו אותי לראיון וזה מתמהמהה. זה כל כך קשה לי אני רוצה לדעת שקיבלו אותי. הרבה ציפיה ותקווה וייחול ו......מפחדת להתאכזב. כבר קשה לי לחכות..... וגם שנפגעתי היום מאוד מאוד. אני עם עודף משקל הייתי היום בבית של מטופל שלי(זה שיקום והעבודה בבית). אב המשפחה אמר לי את יכולה להרגיש בבית יש עוגה במקרר תרגישי בנח....... ואז הכנתי לי קפה הרתחתי מים ואכלתי מהעוגה לאט לאט....., אז נכנסה האם נעצה מבט ואמרהאני לא מרשה לעצמי לאכול עוגה. כל כך נפגעתי קמתי ואמרתי שלא בא לי לאכול ככה שנפגעתי.....ממש כל כך נפגעתי....... ירדו לי דמעות של כאב..... היא אמרה לא התכוונתי אמרתי על עצמי...... זה כל כך לא הרגיע אותי ובכלל המטופל שלי לא קם והלכתי משם במפח נפש...... כל כך נפגעתי...... (הנה העזתי להראות פגיעות). הילה

את יודעת, ראיתי איזה סרט וקראו שם למישהי נעמונת, ולמרות שבחיים בכלל לא קוראים לי נעמה זה נורא ריגש אותי... רק בשנים האחרונות הכרתי אנשים שרוצים לקרוא לי בשם חיבה, עד עכשיו בכלל לא הכרתי משהו כזה. זה נעים ומבלבל גם יחד. עוגה בטעם של דמעות, זה סיפור עצוב על חוסר רגישות של אנשים... שולחת חיבוק חזק ששם פס על העולם. :) נעמה.

הי נשמה, לא יצא לי לכתוב כאן בזמן האחרון, קצת רע לי (חרדות קשות ואגרסיות פנימיות) ואני מרגישה שקצת אבד לי הקול פה, אבל אולי הוא יחזור. הנה כבר פתח קטן. ואגב, אני סקרנית מאד לדעת איזה תפקיד ייעדת לי בקבוצה :-), ובכלל מה את יודעת על תהליכים והתנהלות בקבוצה. תקשיבי, גם אני חושבת על עצמי שאני בורדרליין קשה ועוד כל מיני דברים (גם אני לא קיבלתי אבחנה רשמית מעולם), ומניחה שעוד כמה בנות כאן יגידו כך על עצמן או שהן קיבלו 'כותרת' כזאת. ונראה לי שכבני אדם יש ביננו קווי דימיון, אבל תראי, תראי כמה שוני. כמה ייחוד בכל אחת. לכל אחת סיפור משלה ורק שלה. קווי אופי משלה. זה לא אומר כלום לשים בשק אחד תחת כותרת אחת. כלום ומאום. כך אני חושבת. וחצמזה, רובנו בטיפול, ושם משתנים דברים... כותבת את ההודעה עם חתולה על המקלדת שמאד עוזרת לי. אהיה ליד מחשב רק מאוחר, מקווה שעוד אראה פעילות בפורום, ואולי אף לשתף שוב. להת' בינתיים (כמעט ורשמתי את שמי האמיתי) סוריקטה

חייבת לחזק את החלק הבריא לפני הפגישה רועדת כולי פיזית ובפנים הכל סוער היינו אמורות לדבר בטלפון - עוגן . היא רשמה לעצמה וכנראה שכחה קורה אנושי .התקשרתי לא הבינה מי מדבר גם שאמרתי את שמי אמרתי לא חשוב נדבר בxוסגרתי . התפרקתי מרגישה דחוייה לא ניראת שקופה .היא חזרה אלי הבינה לא אפשרתי שיחה החלק הזה הכועס סגר כמו תמיד ננעלתי . אודי יודעת בחלק הבריא שזה הכי אנושי לא מצליחה להאסף רועדת פיזית בטרוף מרגישה שמתפרקת . אסור לי להכנס לאן שהם לוקחים אותי אחרת זה שוב שבועות של כעס תסכול וסגירה . אודי תזכיר להם שזה בסדר ואנושי ושהיא שם עבוריינו בבקשה ... לא לקנות שחיכו כל השבוע לשמוע אותה .כאוס מטורף

היי אביב, ממש סופה בתוכך. וכל כך מובן, ויחד עם זאת חושבת כמו שאת יודעת עמוק בפנים - שהיא שם בשבילך, על אנושיותה המבאסת לפעמים וגם על הרצון שלה לתקן את הפשלות, לעזור ולחזור אלייך ישר כשהיא מבינה. פתאום חשבתי על הכינוי שלך, על ההפשרה שבאביב, שוך הסערות... נעמה.

מדבריה הבנתי או שאולי היא אפילו אמרה במפורש :שלא אוכל לקבל ממנה את מה שאני רוצה... או שהיא לא יכולה לתת לי את מה שאני מבקשת... הייתי בתוך עצמי כשהיא דיברה כך שלא ממש הקשבתי. אבל באותו הרגע גם הבנתי שאין לי מה לחפש אצלה ויותר מזה התביישתי מכך שהתבזתי מולה כל תקופת הכרותנו בניסיון להשיג את מבוקשי... סליחה, לא יכולת לציין את הפרט "השולי" הזה ביום הכרותנו?

הקור הקפיא אותי את המלים שלי את הקול שלי את.הרגשות שלי את הרצונות שלי את הפחדים שלי את הזכרונות שלי הקור הקפיא את הזמן את היום ואת הלילה את האור ואת החחשכה הקור הקפיא את האנשים שלבשו שכבות כדי להסתיר את החום שהיה פעם חיים בתוך גוף שקפא בזמן את המבט שראה פעם אופק ועכשיו בוהה מביט נכחה אל עוד יום שקפא

אודי, האם התגובה שלי לבת שבע הייתה לא בסדר? אולי לא הבנתי אותה כראוי? אני מתייסרת שעניתי לה להודעה. אולי אם לא הייתי עונה...חבל שעניתי לה, חבל.. אני מרגישה לא בסדר.....

בת שבע כתבה ודי חשפה את עצמה אחר כך אודי שינה את הכתוב תרגעי תנשמי ו....את לא אשמה בכלום !!!!!!!!!!!!! תפסיקי לייסר את עצמך לא מספיק שפגעו בנו עיוותו אותנו ככה שישר אנחנו אשמות . בת שבע אדם בוגר והיא החליטה מתוך הפחדים החששות והקשיים שלה את הדרך ששומרת עלייה .

אני בת 32 אמא לשניים וכבר 7 שנים סובלת מהפרעות חרדה קשות. חרדות ממחלת הסרטן. אני לא אספר כמה בדיקות עברתי לגבי איבר כזה או אחר. כרגע נמצאת במצב קשה מאוד שגרם לחוסר תפקוד בסיסי בבית ובעבודה. הכל התחיל לפני שבוע וחצי ודימום מהרקטום. לאחר בדיקה אצל כירורג אבחן צניחת טחורים ונתן הפניה לקשירה. אחרי יומיים כשהדימומים המשיכו פניתי לכירורג אחר שאמר שיש צורך בקולונוסקופיה כדי לשלול גידולים והפנה אותי לרופא גסטרו. בבדיקת גסטרו בוצע רקטוסקופיה תקינה חוץ מהטחורים. אך עדיין אמר שהכל יכול להיות ונתן הפניה לקולונוסקופיה. מה שקרה מאותו יום זה קשה לתאר במילים. יומיים עצירות מוחלטת. התחלתי להשתנש בנרות ותרופות משלשלות. הפסקתי לאכול ונכון להיום אני כבר 7 ימים ללא מזון בכלל. פשוט לא מסוגלת. רצון קבוע להתרוקן ללא יציאה או יציאה רירית. מאז הייתי אצל אין ספור רופאים שמסברים שלא מתפתחים תופעות של גידול במעי תוך שבוע ימים ושזה תהליך שלוקח זמן. בימים האלה כבר אבחנתי אצלי גידול במעי בדרגה האחרונה, חסימת מעי.וכו' אני כבר לא יודעת מה לעשות. לא מבסיקה לבכות ולא מסוגלת לבצע אפילו פעולות בסיסיות בבית. שוכבת במיטה ובוכה או קוראת כל מיני כתבות על סרטן מעי. האם התופעות שתיארתי יכולות להיות על רקע מצבי הנפשי? אני מטופלת בויפאקס 150 xr וכמו שהמצב שלי מראה, התרופה לא יעילה בכלל. בבקשה תעזרו לי, תנו לי כיוון. תודה רבה

היי לכולם/ן, החורף כאן ומביא איתו חוויות כל מיני...... חשבתי אולי יבוא לכם לשתף בסיפורי שלג/חורף? בכל שאת לא כל יום ולא בכל שנה יש לנו שלג..... וחורף סוער שכזה. אני רוצה לספר מה שקרה לי דווקא בטיפול של יום חמישי.הגעתי לפגישה במצב רוח מחורבן. יש בקליניקה שלו עוד פסיכולוגית שעובדת .היא נחמדה ועובדת עם ילדים והפעם ממש הרעישו וזה הפריע לנו להתרכז.בסוף הפגישה פתאום נפל החשמל.וכאן זה היה ממש דרמטי......;)))))) כי הוא פתח את הדלת ופסיכולוגית השניה גם יצאה.התברר שהמטופלת שבאה אחרי שהיא נערה צעירה היתה בשרותים והוא התחיל לשאול אותה אם היא בסדר...... ופתאום הפסיכולוגית עם הילדים טיפלה בזוג שנכנסו והגבר לא הפסיק להגיד הערות סקסיסטיות כמה הוא רומנטי בנרות ועוד כאלו. אבל כשהגעתי הביתה בכיתי מתסכול וכשבאתי היום אמרתי לו שפליז פליז כבר תהיה לנו קליניקה שהיא רק שלנו וכמה אני שונאת שרואים אותי. אז הוא התחיל מזה שאין סטרילי במאה אחוז..... טוב הבנתם...... באמת אשמח לשמוע חוויות שלכם הילה

הילה את חמודה ולא רוצה להשאיר אותך בקור לבד. האמת שימים ממש סוערים בהתאם למזג האויר בחוץ והחוויה היום עם המטפלת השאירה אותי כל כך מתוסכלת שאין לי מילים . אז רק שתדעי שקראתי אותך .ועוד דבר ברור שיש לך מלא מלא שקים של תכונות טובות .וזה ברור שהפגיעה הזו הותירה אותך פגועה מחוספסת צינית קשה לא בוטחת ועוד אז מה ..את מטפלת בעצמך ומתקנת ומשנה ...ראית איך מתחת לשלג צומחת רקפת ..רקפת יפה ככה גם את . וד.א רואים כאן גם את החלקים היפים שלך ...

בבוקר קמתי למראה שלג לבן ויפה... אמנם גרה על כביש ראשי ופילסו כאן כל הזמן, אבל יצאתי לסיבוב קצר לבד. בהתחלה אמרתי לעצמי שזה בסדר שאני לבד ולא קרה כלום, רציתי שמישו יצלם אותי ולא ככ היה לי נעים לבקש וגם לא היו הרבה אנשים בחוץ. נהיה לי קצת עצוב פתאום, אחרי שרגע קודם חשבתי שלא נורא לטייל לבד, ואז מצאתי את עצמי מזמזמת את השיר "שנינו יחד תחת מטריה אחת" ותהיתי איך דווקא זה קפץ לי לראש. יותר מאוחר ביום, יצאתי עם חברות לסיבוב (לא ידעתי אם יהיה לי עם ואם הן ירצו), ושמחתי כ"כ. אפילו ביקשנו מילדים את מה שהם החליקו עליו (מעין גלשן..) והתגלשתי (: זוכרת שמישי סיפרה על הפסקת חשמל שהייתה לה בטיפול, אולי במבי, זו היית את? מצטערת שלא זוכרת מי זו הייתה. חשבתי אז שגם אני הייתי רוצה משהו בסגנון. ובאמת לא ככ נעים לראות מטופלים אחרים, ולפעמים קורים דברים שלא בשליטה של אף אחד.

הילוש, אענה לך כבר כאן. :) הפסקת חשמל בקליניקה משותפת זו דרמה ממש פואטית לפגישה טיפולית. אנשים שכלום והרבה מחברים ביניהם פתאום תקועים יחד בחוסר אונים קל. לא היו לי חוויות חורף עם המטפלת, אבל כאן בבית הגשם והברד ניתכו בעוצמה שהעירה אותי וממש התרגשתי לשמוע. החתולה האהובה שלי קצת נבהלה, אבל באה לקבל ליטופי הרגעה. יש לי גם מגפי גומי, ואני נהנית ללכת בכוונה דרך השלוליות. כתבתי לגילת בעץ השמח (זה כבר היה למטה מדי אז לא התפרסם) שאני לא מבינה למה אנשים לא אוהבים חורף. זו עונה כל כך מלאת חיות ותנועה! והאוויר, נשימה אחת מעוררת את כל הריאות. אני אדם-של-חורף. נעמה.

הפגיעה הותירה אותך מחוספסת קשה ומפחדת לתת אמון..... כל מילה. מקווה שתהיה הקלה. הילה

היי חנה. מה שלומך? בבוקר היית מבואסת והצלחת בעצמך ליצור שינוי. בסוף היום כבר טיילת עם חברות והיה לך כייף! הצלחת לייצר חוויה טובה עבורך. קראתי אחר כך שדברים לא הלכו וזה מבאס. יום טוב! הילה

היי נעמה. איזה כייף לקרוא שהחורף מיטיב איתך. משהו באיך שאת מתארת מדויק כל כך את הרגשתך.... שנראה לי שאני ממש שם

היי אודי. אתה יודע שרק עכשיו התפניתי לשמוע את השיר שהקדשת לי???? אני יושבת כאן בעבודה במשמרת שישבת ומקשיבה לשיר שהקדשת לי. מתנגן זה מילים מלטפות all you need is love..... ואז love love love love ..... פתחתי כאן את המחשב ואני רואה את התמונה שלך ואתה מחייך. אני אומרת לעצמי הנה אודי מחייך אליי והכל ממש בסדר. האבא המאמץ שלי אמר לי היום לפני שיצאתי מהפגישה אחרי שהוא דיבר אליי מילים רכות והחזיק לי את היד ברכות....וביקש שאני לא יאסוף חוויות שליליות שאני ינסה להחזיק את הפגישה שלנו. נראה לי שנרגעתי שאני פחות דרוכה....... ועוד משהו,אתה יודע שדיברתי עם חברה שלי על זה שאנשים נפגעים ממני, ואז היא אמרה לי את כזאת נשמה וכזאת טובה שאם תתנצלי מייד יסלחו לך .זה כל כך הרגיע אותי שהיא אמרה את זה. אני אוהבת להיטיב ועשיתי דברים מדהימים בחיים שלי. למשל, אתה יודע שהייתי יושבת עם חולים עם בעיות בריאות קשות במחלקות פנימיות וטיפלתי בחולים שממש נפטרו לי בידיים. כאילו החלק הזה שמיטיב לא בא לידי ביטוי כל כך כאן. וכבר שנים שאני עושה שבתות עם אוכלוסיות מיוחדות.שרה איתם שבת שלום, ומדליקים נרות ויושבת ומדברת איתם וסיפור ועוד ועוד........ לא יודעת אולי הצד הזה שלי לא בא לידיי ביטוי כאן. ויש הקלה יש הקלה....... שימשיך..... לנעמה,היי:) רק עכשיו ראיתי את ההודעה שכתבת לי בעץ השמח. איזה שאלה מתוקה שאלת אותי????? איזה כינוי חיבה אני אוהבת? אהההההממממממ....... אולי הילוש??? גם השם האמיתי שלי הולך טוב עם ווש (שורוק) בסוף. אני במשמרת עכשיו והייתי צריכה ללכת לעוד בית יצאתי והתחיל גשם התחתי ללכת והייתי שקועה במחשבות..... פתאום הגשם התחזק והתחזק רצתי בשלוליות ואחרי זה התחיל ברד ודפק לי על המטריה בום בום בום!!!! ואז התחלתי לרוץ בין גושי ברד שהצליפו הגעתי רטובה והתחלתי לצחוק בהנאה.... איך אצלך איך בגשם? בחורף? הילה

שמטופל מנסה להרוג את המטפל?

כולם חושבים שהם יודעםי יותר יותר טוב ממני להמ אני מסוגלת??? להמ מיכל אומרת אודי תסביר לה כאיול שאני לא מבינה? אינ לא פסיכוטית לרגע לא איבדתי את השפיות או את בוןח המציאות. האם.היו נותנים תאמא חולת סרטן לבלות עם הילדים שלה??? האם אני בחרתי להאנס מספר פעמים לעבור אונס קבוצתי ברוטלי ולהציל את עצמי בעזרת דיסוציאצהי??? ועעשיו כל הקולות האלה בפנים וקירות אטומים ויאוש תהומי

מתוקה אף אחד לא חושב שהוא יודע יותר טוב ממך אבל ברור שקשה לך שהדיסוציאציות מנצחות כרגע עצוב לי כל כך לקרוא אותך וכל כך מבינה . מבינה את ההרגשה הזו שלא מספיק שסבלת ועברת את עוד צריכה להצדיק את עצמך להסביר שאת לא אשמה!!!! במי שאת ובמה שקורה לך . מיכ לא התכוונה לפגוע היא דואגת לך ואני מרשה לעצמי לדבר בשמה כי ידעתי שזה יפגע בך כשקראתי את זה ובאותה שנייה הבנתי גם את חוסר האונים של מיכ מולך . עמלייה יקרה הילדים יודעים שאת אוהבת אותם הם יודעים תני לעצמך את הזמן לחזור לעצמך לגרש קצת את השדים שנכפו עלייך. איתך יקרה באמת באמת מבינה

היי אודי, רק רציתי להזכיר, לפני שתלך, את הילה שביקשה שתחזור אליה (בהודעה משלישי על הודעה מכמה ימים לפני כן). מקווה שלא פספסתי... ועל הדרך לאחל סוף שבוע קריר מבחוץ וחמים ונעים מבפנים. תודה לך אודי, בכל מיני רמות, נעמה.

אני פוחדת מההודהע שלך שתגיע תכף לברך את כולם בסוף שבעו רגוע אז ארגיש איך הכל נסגר בסוף השבוע כןא אפשר להרגיש כל חלקיק שנייה הזןמ קופא הילוכם של החוסים איטי מהרגיל הצוות מצומצם. התחושה שלא מכבדםי את הרצון שלי מאוד קשה לי אני מנסה לא להכנס לסרטים פרנואידים של קונספירציות נגדי של הצוות ובן הזוג שיל, אני ממש אל שם. אני חושתב שאפשר היה לכבד את הרצןו שלי. אינ רוהצ לומר לך תודה שאתה כאן. תודה שאתה ולבקש שתשלח לי מילים מחזקות שישארו איתי לסוף השבוע

אמש העליתי הודעה לאחר שלקחתי כדור שינה מהסוג שמסמם, stilnox, כשלקוחים אותה מרגישים כמו שיכורים, היינו, אומרים דברים שב'שפיות' לא היו אומרים, ואחר כך לא זוכרים כלום. בבוקר התחלחתי כשקראתי אותה. אודי הואיל בטובו לצנזר אותה. אך זה לא מתפקידו לצנזר הודעות של גולשים שהם כתבו אותם בצורה לא מודעת. הכותבים אמורים להיות אחראיים על מה שהם כותבים. והיות, ואין לי כל בטחון שמקרה כזה לא ישנה, (אם כי אני בדרך כלל לוקחת כדור שינה מסוג אחר שאין להם כזו השפעה bondramin), אני לא רוצה לקחת סכון, ולכן בקשתי מאודי ומהנהלת 'רופאים' לחסום אותי לחלוטין, כדי שדבר כזה לא ישנה שוב. לא יודעת אם יתאפשר לחסום אותי, אך אודי לא יעלה יותר הודעות שלי. תודה לכולכם, מאחלת המון הצלחה וברכה לכולם. מתנצלת בפני מי שנפגע ממני. יתכן וכאשר אהיה בטוחה שאני 'בשליטה' אחזור באיזה שהוא שלב. בוודאי אתגעגע. שאו ברכה.

אין צורך להיות קיצוניים, את משמעותית ויש לך מקום פה...אודי פה, משגיח, שומר וזה כן תפקידו להחליט מה לפרסם ומה לא, אל תלכי, חבל, מיכל

קראתי את הודעתך ההיא, שנחרדת ממנה, לפני שאודי צנזר. בתחילה היא הופיעה בשלמותה... לא מצליחה להבין מה כל כך החריד את מנוחת נפשך בתוכן ההודעה ההיא, אך מבינה שהתוכן ובודאי הידיעה שהיית בקונטרול מופחת זעזע וטלטל אותך... מתישהו שאלת את אודי אם נכון הוא שמזמן שנכנסת לפורום, הפורום שינה פניו ללא היכר (?) לא זוכרת כל כך את הניסוח , אך כמדומתני שזו פחות או יותר היתה השאלה.. אני לא חושבת שהפורום שינה פניו ב 180 מעלות. לא !! אני גם לא חושבת שמאז שהגעת חברי הפורום נהיו עצמאים יותר... לא !! כשקראתי בזמנו את שאלתך ,תהיתי על הצורך הנרקיסיסטי העצום..הרעב שלך..הנחתי הנחות שונות, אך נעזוב זאת כרגע.. רוצה לומר לך שקול ייחודי בהחלט אני שומעת אצלך.. אוהבת את ההומור, השנינות וזווית ההתבוננות שלך שכל כך שונה משלי..אני מקשיבה לקול שלך בתשומת לב מרובה..מנסה להוסיף דרכי התבוננות נוספות.. זוכרת, שכשקראתי את ההודעה שלך בדבר קושי מסוים שאיתו הולכים למטפל, מפתחים תלות שהופכת לבעיה נוספת (לדברייך) והתיאור שלך :"שתיים במחיר אחד" צחקתי בקול כשקראתי.. אהבתי את עוגת השוקולד שלך לעמליה, ובכלל את האיכפתיות הפשוטה שזורמת ממך.. מקווה שתמשיכי להיות חלק פעיל בפורום... מקווה שהבהלה/החרדה ועוד מטעמים כאלו ,לא ימנעו ממך את הכתיבה פה.. איתך-במבי.

בת שבע אפשר לשמור על עצמך ואולי אפילו כדאי בלי לברוח לגמרי החיים לא שחור ולבן ...

ענף לעץ השמח... הגיע? אבד? תודה...

מסובך לפעמים לכתוב מהפלא'. . אז בכלל לא דיברתי איתה, בפגישה היום אמרה שהיא תחשוב עליי אבל אני רציתי אותה.. ועכשיו לא אתקשר שוב, אני לא אמורה להתקשר סתם... ועצוב לי, אני רוצה אותה ):

אוהבת שלג אבל גם מפחדת... היום בכיתי אצלה שלא רוצה להיות לבד... שתהיה שבת שלום לבנה וחמימה. אני רוצה להתקשר אליה ולומר לה שאני אוהבת אותה

חנה, שולחת לך קצת חום, מקווה שהוא יכול להגיע. יש כל מיני דרכים להתחמם, אפשר לשבת ליד תנור שהוא מחמם מבחוץ, או להתכסות בשמיכה. ואולי הכי טוב, חום כזה של מבפנים, כמו לשתות כוס תה שבהדרגה מחממת את כל הצינורות בפנים. חשבתי עכשיו על זה, שכך או אחרת, כשקר בחוץ, צריך להשתמש במשהו מבחוץ כדי להתחמם. שבת חמימה ולבנה גם לך