אודי וכולן

כבר תקופה אני מרגישה שקשה פה.. צפוף קצת ואין לי מרחב נשימה..יש לי בעיה כשמתחילים להכיר כנראה וכשנהיה צפוף חברתית.......קשה להסביר.....לא שוחחתי עם המטפלת שלי שבוע..בעצם מאז שנפגעתי ממנה, כתבתי לה שנפגעתי ושלא הייתה רגישה, היא כתבה שעדיף שנדבר פנים מול פנים, אבל לא קבעתי פגישה ואולי גם לא מתכוננת יותר לקבוע איתה........ פה מרגישה קצת מוזר תקופה לא קצרה.....אז בנתיים גם מפה הולכת. ותקופה קשה. אמביוולנטיות...פורים ועוד מעט יום הולדת ועוד מעט חמש שנים לטיפול המסובך הזה..לא יודעת, צריכה זמן......זמן לבכות ולחשוב מה אני באמת רוצה....סליחה על החפירות אבל קשה לי פה שיש רק קשיים....והשמחה בורחת לי.....האושר נעלם לי..לא שאני מאשימה אתכם, קשה לי שלא משתפים בדברים טובים........זה נעלם פה......וזו אני, היו שלום לבנתיים. מ.

מיכ חושבת שמבינה אותך עברתי תקופות כאלב בפורומים אחרים . זה מוכר לי הפחד לטבוע בכאב בדברים שאנשים כותבים . בחוסר איזון של החיים כי בחיים יש גם טוב ויפה . כמו שדה פורח שיש בו קוצים וגם פרחים. משהו במה שכתבת גרם לי לחשוב על השאלה . האם זה לא משקף את ההרגשה שלי הסובייקטיבית ? כשממש קשה לי ויש לי קושי לשתף בכאב שלי ואז טובעת בכאב של אחרים ? האם במקום לברוח או לנסות לתפוס מקום בדרך של חיוביות אני יכולה לאפשר לכאב להאמר? לא יודעת אם זה נוגע בך או לא זה מה שעלה לי מההודעה שלך . וכמובן אני הכי אשמח שתשארי ושתלכי רק ורק אם זה נכון לך הכי חשוב מיכ שיהיה לך טוב.

היי מיכל, כנראה שנהיה פה מתי שתחזרי.. :-) קחי את הזמן!

הי מיכל יקרה, רק רציתי לומר שאת אומרת דברים חכמים ומסבירה יפה. איתך, סוריקטה