פורום פסיכולוגיה קלינית

לא. לא מצליחה, לא יכולה, לא רוצה, לא כלום, לא רואה סיכוי. ריקה. ריקה ממשמעות, ריקה מרצון, ריקה מכח, מרוקנת משליטה. מלאה. בפחד, בגוף, בייאוש, בריצוי, באשמה, בשנאה עצמית, בתהום פנימית אדירה.

קודם כל, רציתי להגיד לך תודה על הפעם ההיא.. שהרגשתי שאתה נותן לי ביקורת, ואתה הסברת והבהרת.. אני שמחה ששאלתי ולא יצרתי סרטים בראש שלי. ואודי, אני כן בכיתי למטפל שלי, ודיי הרבה. באופנים וזמנים שונים. פשוט עכשיו הכאב הוא לא מתפרץ כזה, הוא כאב פנימי ועמוק שממלא הרבה חלקים בי.. ההזדקקות לקשר יותר קרוב. ושזה לא קורה בפועל. הוא יודע שקשה לי, לצערי גם פיזית, צץ משהו חדש...:( וגם קשה נפשית עם כל זה ובכלל. ואמרתי לו שקשה לי, שבוכה בלי סוף, ומבקשת להקדים את הפגישה, או להוסיף, והוא ענה שלא יכול.. לא שאל מה איתי, מה עובר עליי.. וזה כואב אודי. אני עכשיו נותנת דוגמא נקודתית. אבל זה תחושה שכבר הרבה זמן איתי. שרוצה שיהיה קצת יותר. שידאג לי כמו בהתחלה של הטיפול. שהוא יודע שבבדיקות קשות- שיתעניין לשלומי.. שישאל מה בכלל קורה לי. זה כבר לא כעס. זה פשוט כואב, לגלות שאתה לבד בסופו של דבר... רחל.

אודי, הכאב שואב אותי פנימה לתוך התהום, קשה לי להתנהל איתו. הוא מפריע לי לחשוב, להתרכז, להיות. גורם לי להתנתק, להתחבא להתמסטל ממשככים ומרגיעים. הוא עיקש ממני. אני מרגישה.חלשה לידו, לא יכולה לו, לא מסוגלת. כואב לי. שירה

וכל היום במיטה עם שוקולדים. זה דרך מתוקה ומפתה מידי... להרוסססס

בבקשה ממש מבקשת הודעות אם תכנים קשים של פגיעה עצמית תסמנו כטריגר.... זה הופך לגמרי ...לפחות שנדע להזהר

בתקופה האחרונה אני חווה קשיים מכל הכיוונים אבל בבסיסם עומדים רגשי חרטה וייסורימצפון. אני סובלת מנדודי שינה. אני שמנה מאוד. השיער שלי נהיה מגעיל. האצבעות ביד נרדמות לי. הבדידות גדלה מיום ליום וגם המינוס בבנק. יש לי בעיות מורכבות בשיניים אחרי שהוצאתי הון לטיפול. הבית בבלגן היסטרי . אמא חולה ונגמר לה הכסף לממן מטפלת והאחים רוצים שאעזור לה גם. הבעל צריך לעבור מקום עבודה לאזור שומם. הגיל שלי מתקדם ואין לי פנסיה. התזונה שלי גרועה. ומספיק לבינתיים. אין לי אויר. איך שורדים?

עצוב לקרוא את הקשיים ..אני מאוד מבינה את המקומות האלה של האכילה וההזנחה העצמית..הקושי לאסוף את עצמך למען עצמך.. את יודעת את תחילת הדרך שלי במסע האישי שלי התחלתי באו איי OA זה גוף לאכלניים כפייתים ..הדרך של 12 הצעדים עזרה לי מאוד להבין את החשיבות של המקום החיובי בחיי..אמרת להילה שאיזה יופי היא שמחה בדברים קטנים ..אז האמת שם באו איי למדתי להפוך כל מחשבה שלילית לחיובית זה היה התחלה של צמיחה ...וברוכה הבאה ..

מצאת לך שם מלא תקווה....

הי אודי, בנסיון לחזור ולקיים שיגרה אני נאלצת להשתמש בכל מיני אמצעים בנוסף לתמיכתו של המטפל. לפני היציאה מהבית אני מתקלחת וחותכת עד שהדם קולח. זה קשה מאוד לראות אחר כך במראה שהפנים לא התעוותו מכאב אלא נאספו ונרגעו. אני גם לוקחת כדורי הרגעה כדי להוריד את החרדות וכדי לישון בלילה אני שותה ולוקחת כדורים. יש לי גם בעיות קשות עם האוכל. אודי, אני פורשת כאן רפרטואר של פגיעה עצמית וחייבת לומר שאני מאוד מתביישת במעשים האלה, באמצעים המטופשים שאני נוקטת כדי לאסוף את עצמי. אני לא מפסיקה לענות את הגוף הזה שהיה מוקד להתעללות..מניחה שאין.כאן הגיון בריא. רק הגיון חולה. הנתקף תוקף את עצמו. בטיפול דיברנו על זה ואמרתי שהפחד הכי גדול שלי הוא שמישהו יכאיב לי בגוף. עלה שיש במעשים האלה כדי לחשל אותי מפני מתקפה כלשהי על גופי. אני מנסה לגונן על הגוף בכךצשאני פוגעת בו בעצמי... זה כל כך מעוות. שירה

אתה יודע ? כבר תקופה ארוכה הרגיש לי רגוע עם אמא צביה.. לא תאמין מה שקטע את הכל, את התקופה הרגועה והרגיש לי כאילו היא בגדה בי.. כן, נשמע הזוי.. האנשים שיקראו את ההודעה הזו יחשבו שאני לגמרי לא שפויה.. אודי, נכון אתה תבין ??? נכון אתה לא תשפוט אותי ותגיד לי שאני לא שפויה ?? היה רגוע כבר זמן רב.. ביום שני לפני שבועיים הייתי אמורה להפגש עם אמא צביה בצהריים (שעה קבועה שלנו) 3 שעות לפני הפגישה אני מקבלת סמס ממנה ובו היא מודיעה לי שהיא חולה ונאלצת לבטל את הפגישה.. אודי, לא הרגשתי כלום.. היה ריק.. אבל אני זוכרת שהגוף שלי רעד בטירוף ללא יכולת להפסיק.. הייתי אמורה להכנס ולהמשיך בעבודתי... הייתי זומבי.. אולי בהיתי ? לא יודעת.. אמא צביה אמרה לי אח"כ שכנראה הייתי בהלם, שוק.. לאט לאט כשהתאוששתי ,נכנסתי לוואטסאפ בכדי לראות מתי היא התכתבה לאחרונה.. וראיתי שהיא מפעם לפעם כן מחוברת לוואטסאפ. חיכיתי לטלפון ממנה/סמס ..משהו.. חיכיתי שהיא תשאל אותי איך/האם אני שורדת. ו...כלום !!! נכנסתי לטירוף..כל שניה בדקתי בוואטסאפ שלה אם היא מחוברת.. הפכתי למטורפת... מה שהשפיע עלי מיידית בכל המעגלים.. במעגל העבודה לא הצלחתי להכיל אף לא ... כלום.. גם במשפחה, כאילו היתה בי אדישות כזו ולא היה איכפת לי שכל העולם ימות. רק למחרת לקראת ערב הגיע ממנה אות חיים. היא כתבה שנוכל להפגש כרגיל ברביעי.. כמובן לא עניתי לה ואז היא ניסתה להתקשר, והשאירה הודעה בתא קולי וסמס נוסף ובו בקשה לאות חיים ממני.. לא נתתי לה אף לא סימן אחד.. מבחינתי היא היתה כבר מתה.. כשנפגשנו ברביעי, חמישי, שישי ..אולי שבוע.. לא הפסקתי לבכות אצלה.. בכי ללא צליל.. בכי כזה שרק הדמעות יורדות ללא הפוגה כאילו הן מנותקות ממך.. מבין אודי ? גם שאלתי אותה מה יקרה אם היא תמות ? כמו שקרה ליורם חזן.. כאילו, מה ??? אני אפילו לא הבת שלה.. כלומר.. מה עושים ?? אמרתי לה שמתחשק לי לשאול את נרי לבנה מה היא עשתה כשיורם חזן מת ??? לא יודעת אודי... הרגשתי כאילו אמא צביה בגדה בי.. כמובן סיפרתי לה הכל , כולל המעקבים שעשיתי אחריה בוואטסאפ אמרתי לה שאולי אני לא ברת טיפול ?? כזו תגובה אחרי 6 שנים של אנליזה ?? די מייאש אודי... מה יש לך לומר על הקטע ההזוי הזה ? אודי אני שפויה ? /מטורפת לגמרי ?/ ברת טיפול ? פגועה באופן שלא ניתן לעשות משהו ? אודי :(((

וככ ישרה ...מן הסתם ההלם והציפייה לפגישה בנוסף לאובססיה זוכרת שאמרנו בלי וואטספ . אני ככ מבינה ....במבי את נפגעת הרבה בחיים ואלה התוצאות..מאמינה בך שישתפר תזכירי לעצמך שהיא שם עבורך. אישית למדתי שתגובות כאלה קיצוניות הם שיחזור של תחושת הנטישה ולא קשורות לעכשיו. חיבוק אם נכון לך

היי במבי שמתי לב שלאחרונה את פחות כאן.... בשבוע שעבר כתבת לי תגובה ואמרת שאני אהיה עוסית מבריקה. תודה לך! העציב אותי לקרוא מה שקרה עם אמא צביה. מי כמוני,למודת אנליזה, יודעת כמה כל דבר בקשר הזה יכול לשבש... שיתפתי את האיש שלי בכך שכתבת שאנליזה מסוכנת. או שנוגעים באזורים מסוכנים. וכמה זה יכול לטלטל. זוכרת את ההזמנה לשבת לייד המים? להקשיב לשריקות העצים? אפשר להזמין אותך? במבי אחותי אני אוהבת אותך מאוד. שלך-ואיתך הילה

לא יודעת מה להגיד לך.אני אישית אוהבת טיפול עדין,עוטף,מכיל,תומך וגמיש.היא כן הייתה תקיפה כשעשיתי שטויות או הייתי אכזרית לעצמי...אבל בעיקרון היא הייתה מאוד איתי.גם עכשיו כשעשיתי הפסקה בנתיים אנחנו כחצי שנה מחליפות עדכון של כמה משפטים פעם בשבוע.אני אוהבת את החיוך שלה והוא מלווה אותי תמיד...חשוב שתדברי עם המטפלת שלך על מה שאת מרגישה.מכאן אי אפשר לדעת מה שם באמת קורה.אם את לא בטיפול דינמי אז באיזה טיפול את אם אפשר לשאול?.. חלוןם

אני אפילו לא יודעת להגדיר את סוג הטיפול שלי. המטפלת שלי היא עו"סית בהכשרתה והיא מטפלת מקצועית וטובה. אבל חסר לי באופן אישי קצת רכות. ונחמדות ממנה. זה ממש קשה לי ככה... שלחתי לה הודעה שכתבתי בפורום אחר והיא רשמה לי בתגובה שמדובר בכתיבה אנונימית שלי בפורומים והיא מבקשת שלא אשתף אותה באקטים שכאלו. כי השיחה בינינו לא מתבצעת דרך פורומים. היא הייתה תקיפה. בכנות, נפגעתי מאוד ממש עד עמקי נשמתי. וזהו, היא לא תראה אותי אצלה יותר לעולם.

למה את קוראת " שטויות"? את חושבת שזה היה טיפשי ששלחתי לה במייל הודעה שכתבתי במקום לדבר איתה ישירות ? אולי בגלל זה היא כעסה? ושלחתי לה מייל וניסיתי להסביר את עצמי והיא לא הגיבה אליו אפילו... אני לא מעניינת אותה בכלל ועכשיו זה אפילו מבייש אותי לפגוש אותה שוב.

אודי. מה מביא אדם להיות מסוגל לחיות לפי זמן חיצוני - ז"א שהוא מודע למוגבלות של המשאב הזה ולכן בוחר להתנהל באופן תכליתי ויעיל לתכנן מטרות לעתיד ולהספיק דברים , להציב יעדים .. לעומת אנשים שמעדיפים לחיות לפי זמן פנימי שלהם שמחפש יותר חוויה של הרמוניה והבשלה איטית. לפעמים מלווה בדחיינות של משימות ועד שלא ממש חייב לא מזיזים את עצמם.. והרבה פחות מעשיים מהטיפוס הראשון.. לא ככ מציבים יעדים לעתיד הרחוק. חיים את הרגע בעיקר. סולדים מהרגשת העומס של לקחת על עצמם אחריות.. משני הטיפוסים שתארתי האם הראשון בהכרח נחשב מפותח ובוגר יותר מהאחרון? מה גורם להבדלים שכאלה בין אנשים? קראתי באיזה מקום שמטרה של אנליזה היא לחלץ את האדם מהזמן של הלא מודע, שאין בו זמן בעצם. הוא חי את העבר בהווה.. ולהפוך מודע לזמן הממשי וזה מה שאמור כביכול להזיז אנשים שיתחילו לחיות באמת .. להעריך באמת את החיים בכאן ועכשיו בטיפול שלי ביקשתי עוד זמן למסגרת הפגישות והיא לא נתנה כמו שביקשתי. היא חזרה על האמירה ש 'אין זמן אין זמן '. זה היה מייאש וטראומטי מאד בשבילי. גם כי לא האמנתי לה ש'אין' אלא הרגשתי שהיא פשוט מסרבת בכח וזה נחווה שהיא כופה עליי תסכול בכח מתוך אטימות לב איומה (האם זה שחזור שם רישום חוויה בתור פג זעיר שנולד מן הרחם מוקדם מדי?? לא קיבל את הזמן שהיה נחוץ לו להבשיל כמו שצריך?). הפסיכיאטרית שאני הולכת אליה עכשיו דווקא אומרת לי שיש זמן. והעובדת הסוציאלית לפניה אמרה לי לא לחשוב על זה ולהתמקד בכאן ועכשיו שלי ולהשקיע בזה. אמרו לי שהטיפול הפסיכולוגי שעברתי היה טראומטי - מה אתה חושב? זאת הייתה טראומה בלתי נמנעת או שהיה אפשר למנוע? מעניינת אותי החוות דעת שלך. ובכלל התייחסות לנושא של הזמן והבדלים בין איך שאנשים מתנהלים ביחס אליו. האם כולם נפגעי 'טראומות לא מודעות'? כל מי שלא מסוגל להתנהל בתכליתיות יעילה מול דד ליינים של זמנים? כל מי שלא מסוגל לכונן מסגרות ולדבוק בהן? כל מי שבוהה בתקרה או ישן חצי יממה וסבבה לו עם זה.. במקום להיות יעיל יותר בחיים.. במקום להציב מטרות ולהזיז את עצמו לקידום יעדים אישיים , האם אנשים כאלה הם כולם נפגעי טראומות התפתחותיות?

אתה צודק ..אבל אני עדין מפוצלת ועכשיו מתחילה להבין יותר .. פעם כתבת לי שצריך מנצח לתזמורת אם הייתי מצליחה לסנכרן את הצורך של כולם לנראות אחת.. כל אחד מהחלקים שלי יש בו את הצורך והנזקקות להראות ולכל אחד מהם דרך משלו ...אם החלק הבוגר/ הנערה הלוחמת מגיב לכולם מהמקום שבאמת רוצה לעזור ולהיות שם . הנראות בתגובות המחמיאות מלחיץ חלקים אחרים. מבחינתם זה מסוכן ואז אני מתערבלת ורוצה להעלם הכי קטן בעולם. ויש את הקטנים שממש רוצים וזקוקים ליד . לאל תדאגו ראיתי אותכם רע לא יקרה לכם היום .אתם בטוחים ..ויש את מי שמתבייש אבל צריכה כל כך ומראה את עצמה בדרכים מניפולטיביות... אוף זה מורכב כל כך כי יש ימים שזה פשוט כולם אני מוצאת את עצמי כותבת לך כל יום וזה מרגיש לי מוגזם גם אם אני מצמצמת את עצמי לשרשור אחד עדין מרגישה שהגזמתי בצורך ברצון .. האמת ששמחה שהקטנים בוטחים בך כל כך ויש להם מקום אחר חוץ מהמטפלת מה שנותן שקט בטיפול ואפשרות לעבודה . ויחד אם זאת רוצה כל כך מהמקום הבוגר להצליח להיות מספקת עבורם או לפחות להצליח להחזיק את ההכלה שלה/ שלך יותר זמן. מקבלת שזה המקום שאני נמצאת בו כרגע מנסה ללמוד אחרת ומודה לך שאתה מאפשר את המקום הזה . זה כל כך לא מובן מאליו. אמרתי לך כבר פעם אתה חלק מאוד חשוב במסע שלי .. אודי אתה מכיר את איתקה...אז אתה אחד מאלו שיודעים שאני לומדת מהם ...תודה מכל התזמורת :)

שאלה שאני מנסה לבדוק עם עצמי, אודי זו שאלה רצינית שהתשובה שלה חשובה ומשמעותית: האם כל האנשים חווים עולם פנימי ועולם חיצוני שונה? או יש כאלה שיש להם רק עולם אחד שלם?

היי הלכתי היום לבנות מערכת במכללה.... מכל הבנות שישבו בחוץ מנהלת החוג זכרה רק אותי!!! ואמרה לי זוכרת אותך לטובה!!! הכרתי בנות מדהימות שילמדו אותי. ועוד חברה שבילינו ביחד עד עכשיו מהבוקר. הבאסה- שכחתי נעלי בריאות בשווי 500 שקלים. זה בקפיטריה ואין מי שיביא לי את זה....( אבל לא נותנים לשום דבר לחרב את השמחה. יאללה לימודים### הילה

בשבילך כל כך גאה בך .. ואיך אמרת רגש שלא מדברים עליו (קנאה ) כל כך רוצה להיות במקום ששמח שאני עושה ואני כל כך מפחדת ועוד מתלבטת עם להרשם ...תודה שדרכך אני לומדת שאפשר ומותר. מדהימה שאת :)

על כך שאת יכולה מאושרת מדברים קטנים ולא נותנת לדברים אחרים להרוס לך. מה את לומדת? שיהיה לך בהצלחה ושתמיד תהיי מאושרת.

היי מתוקה קנאת סופרים תרבה חוכמה.... בטח שגם את תעזי בהמשך הילה

חייבת עד סוף החודש להחליט אחרת ....עוד שנה תחלוף תודה על העידוד

זה ממש משמח! שמחה ממש בשבילך..כל הכבוד שאת מצליחה לדאוג לעצמך ולהמשיך כל הזמן להתקדם.

הי אודי, אתמול אחר הצהריים הצלחתי לצאת מהבית. אחרי שבוע שלם זה כמעט כמו לצאת מבטן האדמה, האור מסנוור והכל בוהק. לא יודעת אם הסרתי התנגדויות או שכבר הייתי מותשת ולא היה לי כח להתנגד. זה משנה? הייתי צריכה לנטרל את כוחות הרשע,.הקולות המטרידים. ובעיתוי מאוד לא מוצלח עבורי שוב הוא נוסע ונזכרתי שהצטרפתי לכאן באפריל כשנסע בפעם הקודמת ונשארתי, הודות לך. וגם רציתי לומר לך שאהבתי את תשובתך לגבי המפלצת, שאם תצא החוצה אפשר יהיה לטפל בה וכשהיא בפנים היא פוצעת ומכאיבה. עכשיו שאלת השאלות היא איך להוציא אותה החוצה... וכמו שאתה מציע וחוזר ואומר לראות את הטוב, אני מנסה לראות בצעד הקטן הזה מחוץ לסף הדלת הישג קטן. תודה, שירה

אני באמת שמחה עבורך

פה. אילמת.

https://www.youtube.com/watch?v=jZMZGLBvOGw

תודה שהגבתן שאתם רואים אותי...חזרתי כדי לומר תודה וברור שאתם צודקים, גם אתה אודי....חזרתי כדי לקרוא תגובות ולענות...בנתיים גם עם המטפלת לא אפגש השבוע...צריכה קצת להתרחק (לא בורחת) חושבת קצת..מותר גם להתרחק לדעתי...אני חושבת שאולי לפעמים זה רצוי אפילו שכרגע מרגישה קצת לא שייכת לפה.....אודי, אני צריכה לחשוב על מה שהציעה לי....האם בכלל מתאים לי להכנס למערבולת דווקא שטוב לי? אני רוצה להנות מהטוב ולא להכנס שוב לסחרור, לחרדה...פשוט לנוח...אז בנתיים לא אמרתי לה שאני מתרחקת כמו שכאן אמרתי, פשוט הודעתי שלא אוכל לבוא השבוע...צריכה את הספייס...ואני חושבת שאולי אשמור לי את המקום הזה בלב כשאוכל להרגיש שיש לי פה מקום ושאפשר שוב להצטרף...אוקי? לא בורחת. להתראות.

תעשי את מה שהכי נכון לך כרגע. רק רוצה להגיד לך שתהי חסרה לי פה. אני אישית למדתי כמה דברים חשובים מהתמודדות שלך והנוכחות שלך כאן תמיד נעימה((-: חלום,בחיבה

וקשורים למטפל/ת - האם רמת התפקוד שלכם היא כזאת שאתם מסוגלים לעבוד ולממן את הטיפול בכוחות עצמכם? תודה למשיבים/ות

היי מימה, אני הולכת פעמיים בשבוע לטיפול.. ההורים שלי כרגע עוזרים לי עם 4 פגישות בחודש.. ואני משלמת על 4 פגישות הנוספות בעצמי.. קורעת את התחת בעבודה, אבל לדעתי זה שווה

היי אני לא רובצת אני מטפלת בעצמי נאבקת על טיב חיי ... אני עובדת מן הסתם זה קשה להחזיק טיפול זה לא פשוט ולא זול אבל מהרגע שהבנתי שזה הדבר הכי חשוב עבורי ועבור משפחתי זה פשוט לפני הכל ... תמיד אפשר למצוא טיפולים מוזלים בציבורי ..אני אישית לא חיפשתי יוקרה או מטפל מפורסם ..חיפשתי בן אדם . מימה הייתי בטוחה שתוך חודשיים שלושה אני מסיימת טיפול ..הרי אני אדם בריא , עובד, מתפקד ....האמת נזרקה לי בפנים כואבת ומטלטלת.... אבל זה שווה כל הוצאה ...תבדקי עם עצמך מה את יכולה להוציא ותחפשי מקומות זולים יותר... מאמינה בך שאת יכולה ...כמו אותה פסיכאטרית :) כשהתלמיד מוכן המורה מגיע .

אני לא בטיפול דינאמי באופן אישי לי אין אפשרות לשלם עבור טיפול שבועי, אז הייתי מגיעה לטיפול פעם בשבועיים. ומאז שהתחלתי טיפול לא יצאנו לאף נופש משפחתי, ואנחנו מחושבים ומשתדלים להיות מאוזנים כלכלית. ואני עובדת במשרה מלאה, ללא קשר לטיפול.

אודי שוב באותו עניין. מן הסתם זה מעסיק את כולנו וכל אחת מגיבה אחרת אבל הרצון הכללי זה שתראה אותנו ..ההזדקקות הזאת שהמבוגר האחראי יראה .. מבינה מאיפה זה מגיעה אצלי ואת הבור הענק ששם. מבינה גם בתוך הפצלים שלי איך כל אחד מהם מגיב. אבל התגובות האלה מסבכות לי את החיים פעם אחר פעם ..כי אני לא בת חמש ולא בת 16 . האם יש דרך נכונה שבה אדם נורמטיבי שלא נפגע מתמודד עם הצורך הזה שיראו אותו. יודעת שהמודעות זה חצי עבודה וכבר מצאתי מקומות שאני מצליחה להתגבר על הדפוסים אבל עדין נראה לי שאם אדע ואבין לאיזה מודל להתכוונן מודל בריא אז אוכל ל"תקן" את עצמי .

מורכב לי מאוד ...מבינה עד כמה זה היה קצה הקרחון הכתיבה הכללית הזו... זה לא יגמר אף פעם הצורך להרוס בכל פעם שטוב... וזה דוגמא לאחלה פיצול ..כשהאמת אני צריכה יד לעבור את הימים האלה.

רציתי לכתוב לך השבוע שאת חסרה והחלטתי שיש בך את הכוחות לכתוב כשנכון לך ..האמת שחשבתי שאת לא כותבת כי התקופה טובה יותר שיש לך את השקט המבורך. הצטערתי לקרוא אותך שאת חסרת אנרגיות מקווה שהסופ"ש נתן קצת כוחות... תודה על המילים המחזקות את כזו מתוקה וחכמה אין כמוך באמת.

את יודעת ? כשאני קוראת את מילותייך לאנשים פה, לפעמים אני מדמה אותך כמו פייה רכה עם מקל קסמים שנוגע בעדינות במקומות הנכונים.. נגיעות עדינות מרחפות .. נוגע לא נוגע כזה... היתה תקופה ארוכה טובה.. במהלך השבוע וחצי האחרונים ,היה נורא.. אבל איכשהו אמא צביה עשתה משהו... (?) ושוב מרגיש לי יש נעים בלב.. תודה לך יקרה, במבי.

אז ממש אבל ממש כבדה אין סיכוי לרחף :) קראתי אותך שם והגבתי לך אבל מהטלפון לא בטוח יקלט ..אז שתדעי שמבינה אותך הכי הכי בעולם ואת בסדר .עברת חיים לא פשוטים שהשאירו בך ניתוקים אבל יקרה את זוכרת בזכותך ניתקתי אותה מהוואטספ גם את זה ...ממש אסון אובססיבי ויוצר בורות שקשה לצאת מהם הייתי שם אני יודעת .

https://www.youtube.com/watch?v=w4u8QRlqlVs הקשבתי לו בסוף השבוע ולא יכולתי שלא לחשוב עלייך ... "וזה יבוא, אתה תראה הידיים הקפוצות יתארכו והלב השומר לא להיפגע יפעם בקצב רגיל זה יבוא, כמו שהטבע רגיל להיות שלם עם עצמו" אני איתך יקרה מחכה שיעבור ...הכי בעולם מבינה את הקושי שבהצלחה את הפחד המשתק לעשות ולהצליח להתמיד עבורך עבור עצמי. והרצון שיראו אותי גם שטוב מבלי שאבקש שיבינו שגם בחוזק אני עדין קטנה ומפוחדת...אני רואה אותך וכך גם כולם כאן.

מצטערת מאוד מאוד!! לא התכוונתי לפגוע בך......את צודקת מרגישה כל כך קטנה ומפוחדת למרות שהיא חושבת שאני כבר לא :( ולמרות שפגעתי בך את כל כך מבינה, את פשוט אמיצה...מרגישה שהאומץ שלי בורח כרגע, זקוקה לחשוב על כל מיני דברים שעוברת, תודה שאת כזו מקסימה ומבינה!! חזרתי כדי לקרוא תגובות ולהגיב. תודה ואולי יום אחד זה יקרה..שיר מקסים!!!!! תודה.

לא פגעת בי ..את לא מבינה עד כמה אני ואת דומות ...את שיקפת לי כל כך הרבה דברים בצורך הזה שנראה אותך בהרגשה שלא מבינים אותך בבריחה ..אני חושבת שכאן זה המקום הראשון שאני לא בורחת אני לומדת . גם אצלה אני בורחת בלי סוף ...מנסה להבין כל כך הרבה דברים. אני חושבת שזה שעור טוב עבור שתיינו יש הרבה מה ללמוד ולהבין . המקומות האלה הם אחלה מקומות לצמיחה ...שמחה שעברת את הגל הזה ..

טוק טוק...אני כאן מחכה לך זוכרת ... לקחת כבר המון זמן שם בפנים ...אני מתגעגעת . שולחת יד לעזור לך לצאת או לפחות יד חזרה ...

כן בפנים ..., הכל סגר אותי פנימה. חנוקה. אבל עדיף ככה אין עולם אמיתי בחוץ. ככה לא יפגעו בי. לא היא ששכחה שאני קיימת ,לא אודי שבחר להתעלם מהודעותי ולא עצמי. תודה ששאלת.

אותך..אבל מי שצריכה להתקשר זאת את אחרת זה לא יהיה מרצונך..אמרתי לך שהמבחנים האלה לא בריאים ..תתקשרי אלייה תגלי שהיא שם עבורך, אבל כן את צריכה להיות מוכנה להפתח להתחייב לטיפול אומר לעבוד. ואודי ...אודי ענה לךעל השאלה למה ? (ואני לא כאן להצדיק או לא ) וזה בסדר לכעוס ולהפגע . השאלה מה עושים עם זה לא נראה לי שטוב שם בפנים..או מוגן. כי אם לא תפגעי מהרוח בחוץ לא תרגישי גם את השמש ובפנים אני בטוחה שאת יודעת לפגוע בעצמך נהדר בלי עזרה ...שימרי עלייך את חשובה ויקרה .

היי אודי, הטיפול אצלה נגמר, ולא אשוב אליה יותר ובא לי לכתוב כאן שאני שונאת אותה, אבל אתה יודע שזה לא נכון ובטח ייקח לי זמן להתגבר, אבל זה יקרה בסוף. אני חושבת שהיא שגתה, ובמקום להתקרב היא בחורה להתרחק, ובאמת שהצטרכתי אותה. חשבתי לחפש הפעם מטפל גבר (אני לא אומרת את זה כי אני כותבת לך) לנשים אני תמיד נקשרת ורואה בהן דמות אימהית, ולמטפל גבר יש פחות סיכוי שאקשר. (למרות שלא נראה לי שבעלי יסכים) אני מקווה שאני אהיה בסדר בלעדיה...

בלי מילים ..רק להגיד קראתי וליבי איתך ...

מיקה יקרה, את יודעת שכדאי לדבר איתה על זה..נכון? על תחושת הריחוק, אולי אני לא האדם הנכון כרגע להגיב כי קצת הסתבכתי בעצמי, אבל את זו שהזכרת לי, שהחזרתי אותך לטיפול...וגם אם תחליטי שאתן נפרדות תפרדו בשלבים טוב? דברו על כך, אל תתרחקו...חושבת עלייך....להתראות בנתיים, מ.

שומעת שקרה משהו ביניכן שערער אותך וגרם לך להרגיש שנאה כלפי ומטפלת שלך.אני יכולה להבין את המקום הזה כי כאשר טיפה לא מדויקים כלפינו האדמה מתחת לרגליים שלנו מתחילה לרעוד חזק ולשאוב אותנו לתוך תהום...אני בטוחה שאף אחד לא יכול להיות מדויק למישהו ב100% לכן לפעמים שווה ללבן את העניינים,להחזיר את האדמה מתחת לרגליים ולהמשיך למרות הכל...את יודעת לפעמים דווקא ברגעים הטרופים האלה אם מחפשים חזק אפשר למצוא פיסת אדמה משלך שתאפשר לצלוח ולהמשיך.אישית לא הייתי מפסידה אפשרות ללמוד ולהמשיך קשר שחשוב לי.הכי חשוב שנצליח לקבל החלטות שקולות שהכי מתאימות לנו... חלום,בחיבוק(אם מתאים לך)

אבל אני לא יכולה יותר אני נפגעת מהתשובות החותכות שלה ומרגישה מטופשת ונזקקת מולה.

הגעתי למסקנה שאני לא אשתוק בחיים אז אתה מוזמן למחוק את הניק שלי מפה לפני שאני אתחיל שוב

לא נראה לי שאודי התכוון שתשתקי...גם לא אני...מצטערת אם פגעתי בך :( פשוט תמתני זה הכל..לנסות למתן את המינונים גם כשקשה.... איתך, מ.

מקובל.

אודי, שוב ניסיתי לצאת. רציתי לנסות להגיע לפגישה עם המטפל. החלטתי לצאת למרות שאני לא מרגישה טוב ונראית זוועה. פתחתי את הדלת ושמעתי אותו. הוא אורב לי. בקושי הצלחתי לסגור את הדלת. אסור לי לצאת עד שיעלם. מה אעשה אם לא ילך? ידעתי שאסור לי לצאת מכאן. אני פוחדת. שירה

לא מזמן ראיתי סרט שנקרא 'מאחורי הדלת' על אישה שסוחבת טראומות מוקדמות בחייה.. הכותרת שלך הזכירה לי.. תרגישי טוב.

תודה בנות יקרות.. ובלי קשר אליי, אני קוראת את כולכן גם אם לא מתייחסת לצערי. דיברנו בטלפון שיחה לא קצרה וקצת נרגעתי. ברור לי שהיא לא מעיפה אותי.. היא הצטערה אם נפגעתי ממנה, שאלית למה מאיפה היא הביאה את זה פתאום, ענתה שזו אני זו שמביאה את זה.. זה נכון. משו קורה כבר זמן מה ושתינו חוות את זה. אמרה שניפגש בשני ונמשיך ךדבר על זה. נקשרתי אליה וזה קשה, אבל יודעת שהיא לטובתי. אודי וכולם, סליחה על ההצפה! שבת שלום ולילה טוב!

כמה אפשר לבכות ביום אחד? בכיתי לאישה יקרה לי, בכיתי לרופא (רופא רגיל..) ורק לאיש המטפל שלי רציתי לבכות.. ושיהיה שם. ויישאר שם. רחל.

אני יכולה להגיד שאני אוהבת אותך?? (פרצוף מבויש?) רחל.

גם אני אוהבת אותך. חיבוק ושבוע נפלא :)

צריכה עזרה בלאסוף את כולי. התפזרתי. וחלק נעלמו.

רגע לפני ההתנתקות מהגוף רגע לפני מסע ההרס קחי נשימה נסי להרגע אל תחליטי מתוך פגיעה חבקי את גופך..... מקודש אליכן ולכל מי שמר גישה שזה נוגע בה הילה

אודי, קצת מחוסרת אנרגיות.. קוראת, אך קצת מתקשה לכתוב.. מתגעגעת אליך, מאוד. במהלך השבוע שחלף (משני שעבר) חטפתי משבר אמון רציני מאמא צביה.. הרגשתי כאילו היא בגדה בי.. ופתאום חלחלה בתוכי הידיעה (?) מחשבה(?) עד כמה שהאנליזה הזו מסוכנת עבורי.. פתאום הבנתי עד כמה שההשפעה של אמא צביה עלי מטורפת.. פתאום הבנתי עד כמה שאני תלויה באיזה סמס אחד שתשלח/לא תשלח וההשפעה העצומה של הרגשות שלי בייחס לזה שמשפיע מיד בכל המעגלים בחיי.. אודי, אנליזה באמת מסוכנת או שזו רק ההרגשה שלי ? שמעת על אסונות שהתרחשו בעקבות אנליזה ? מתגעגעת אליך.. שלך-במבי. כמעט בכל יום כשהגעתי אליה

https://www.youtube.com/watch?v=8rT-WrFO_dY הכי טוב שאני יכולה . מצטערת שלא הצלחתי להסביר ..חבל רק שזה גרם לכזה סחרור ... באמת שלא התכוונתי לפגוע באיש

אין לי כוח לקבוצה ולעוד אנשים.. מצטערת יש לי מספיק בעיות משלי, לא רוצה עוד אתה יודע מה הבעיה?, שמה שמתארים םש, לא רחוק ממה שאני רמגישה.\יש לי באמת תגובות קיצונוית...אווף.

היא תגיד לי שהטיפול הזה לא מתאים לי. לא יכוהל להגיד שאני ושנאת אותה כי אני לא באמת.היא באמת רוצה לעזור לי ואני יודעת את זה, אבל...אין לי כוח למשו חדש. שוב מהתחלה. אין מצב

ולא באמת יודעת איך היהי אפשר לעצור את זה. אתה תלך היום, אותה אני לא יודעת אם אראה ואם כן זה יהיה ררק ביום שני. רוצה להתקשר אליה ולהגיד לה שבגללה אני אפגע בעצמי... מנסה להיות הגיונית ולומר לעצמי שלא נורא ושבסוף הכל לטובה ולרוב זה נכון.. ושואלי הדי בי טי שווה נסייון, כי תכלס קראתי קצת וזה יכול להתאים לי. אבל לא רוצה. לא מתאים לי טיפול התנהגותי או קויגנטביי או מה שזה לא הייה... אני צריכה מישו שיקשיב לי עכשיו..לא יודעת אם אני כבר במקום של לעשות. אבל מאיפה לעזאזל היא הביאה לי את ההפרעת אישיות הוז?? כי פעם הייתי אצל פסיכיאטירית של הקוםה כמה דקות וההיא החליטה שזה מה שיש לי ורשמה לי את זה. והיא יודעת כי סיפרתי לה את זה, למרות שזה היה עוד לפני שהתחלתי אצלה.

עוד היה טעם פה ויכולתי לכתוב ולענות לכן, היום אני במקום אחר תמיד הייתי שונה מכן.....במצב התחלתי טוב יותר אולי.....אחרי חמש וחצי שנות טיפול ובמקביל פה אני כבר לא מסוגלת לכתוב לכן מילים נכונות וטובות.......מצטערת, לא מועיל.... גם הפורום ההוא של נפגעות נעזב...הפורם של ליאת כבר לא בתדירות בכלל....נשאר פה, כנראה שגם פה כבר לא בשבילי, אז היו שלום ותודה שניסיתן להראות, להיות לתמוך כשהיה צורך. אודי, תודה שהיית, שהחזקת, שענית, שמעולם לא מחקת שום אות או תו ממה שכתבתי, מעריכה מאוד מאוד את ההשקעה ללא לאות שלך. צריכה לצאת מפה...לא יודעת אם לברוח, יותר מרגישה לא שייכת גם שקצת הרגשתי שייכות זה לא זה..........שונה, בכל מקום כמובן גם פה.....ועכשיו כי "טוב לי" אז הולכת לבדוק מה קורה בטיפול..... לא נפרדת בדרמתיות לתמיד פשוט צריכה להפרד ולראות...כרגע...מתאים לעכשיו. לא סוגרת דלתות לא בורחת לא כלום, פשוט מפסיקה לכתוב. היו שלום, מ.

שככה את בוחרת אבל זה בסדר מכירה את הבחירה הזו גם אם לא בטריקת דלת ללכת שקשה ..גם אני כמעט בחרתי לעשות את זה שקראתי מה שכתבת לי שיצא מכל הקשר למה שכתבתי לך ... בכל מקרה אני לא חושבת שאת שונה מאיתנו כולנו שונים וזה מה שניסיתי להסביר לך גם שם ..לא יודעת מה זה מצב התחלתי טוב או לא ..אני עובדת לומדת יש לי משפחה שבניתי מגדלת ילדים נורמטיבית כאילו לחלוטין וקשיים .... מיכל אישית יהיה לי חבל אני חושבת שאת תורמת וניתרמת לפורום ..אני כאן מחכה לך כשתחליטי שנכון לך ...

קוראת את הודעותייך למרות שבד"כ לא מגיבה.. אכפת לי ממך.. אני חושבת שאם תקראי שוב את מילותיה של אביב אלייך אולי תצליחי לקבל את המתנה שאביב נתנה לך דרך השיתוף והשיקוף שלה אותך.. מרגיש לי חבל וקצת החמצה שאת כל כך ממהרת.. מתחשק לי לומר לך ... שששש ... לאט ...לאט.. ששש...תנוחי, תנשמי עמוק... שש.. לאט... קחי עוד כמה נשימות.. אולי אפילו תנוחי קצת לרגלי המעיין עם האיילה ששותה מים.. אולי תרשי גם לעצמך לשתות קצת מים.. להקשיב קצת אחרת למה שאביב אמרה לך.. אביב לא התכוונה לפגוע בך.. רק רצתה לשתף ולשקף.. אני חושבת שזו יכולה להיות מתנה עבורך , אם תאפשרי. אכפת לי ממך, גם אם בד"כ לא מגיבה.. איתך-במבי.

מיכל, את עמוד תווך כאן בפורום. וחלק מהרעיון זה לא לברוח גם כשקשה (אני אף פעם לא מיישמת את המשפט הזה) יש לך מקום כאן גם כשקשה וגם כשקל. את מוזמנת להישאר.

אודי, קשה לי לעצור את מסע ההרס הזה אני לא מפסיקה לפגוע בעצמי. אני מותשת. הגוף מרגיש קורס. אני מנסה להבין למה מגיע לגוף שעבר כל כך.הרבה התעללות להמשיך ולהפגע בידיה של הנפגעת. אני יכולה להבין רציונלית את התפקידים של הפגיעה במיסוך כאבים, נסיון לעבור את מחסום הקהות, ציות לקולות הרסניים, שליטה על הגוף, נסיונות "טיהור" ויצירת תחושה שהגוף לא חשוב ואין לו צרכים. זה נשמע לי פסיכי לגמרי. ואני ממשיכה. מסע הרס. המנעות, הסתגרות. אם הייתי יודעת איך להפסיק את זה. אם מישהו היה אומר דברים חזקים מזה חזקים ממני. משהו עצום וגדול רוצה לפרוץ החוצה דרך שכבות של שנים ארוכות. יש בי מפלצת רעה ואכזרית שרוצה לצאת. אבל אם תצא היא עלולה להזיק גם לאחרים? אודי אולי אתה מבין מה .קורה לי ויכול להסביר? תודה שירה

באמת שלא יודעת מה טוב לי ומה לעשות עם עצמי. מה אעזור שאלך אליה? הרי אל יהיה שם כלום. איך אפשר בכלל לדעת מה טוב לי. ואם אלו לא חיים דפוקים אז אני לא יודעת מה כן

נשמע שאת קצת בהלם.. נשמע גם שלמטפלת שלך מאוד אכפת ממך והיא רוצה בטובתך.. חנה, ומה אכפת לך מהאבחנה הזו ? את הרי חנה ! - רגישה, אותנטית, מעניינת, מפתיעה, סקרנית ומה לא ... מה אכפת לך ? את יודעת חנה, הרבה פעמים ביקשתי מאמא צביה שתאבחן אותי והיא סרבה (ועדיין מסרבת) קראתי בספרים וגם דרך גוגל, ואיבחנתי את עצמי. אין לי ספק שאני בורדרליין (הפרעת אישיות גבולית) לדעתי, חלק לא מבוטל מהחברים פה מאובחנים (או שהיו מאבחנים אותם ) בהפרעת אישיות גבולית... ואת חברה קבועה פה :)) את "בקבוצה טיפולית" וירטואלית שרבים מהמשתתפים הם בורדרליין... ואת פה :)) נשמע שהמטפלת שלך באמת אחלה...מקצועית, אחראית,איכפת לה ממך והיא רוצה בטובתך.. איתך-במבי.

רק לגבי האבחנה.. דיברנו קודם בטלפון והיא אמרה שזה לא מה שאמרה לי.. אלא משו כמו שבנות שנמתאות בדי בי טי שיש להן הפרעת אישיות גבולית מתמודדות עם מה שאני מתמודדת.. מבינה את הצורך לאבחנה. גם אני תמיד רציתי, אבל היא לא אבחנה אותי עדיין (:

מורכב לי עכשיו מאוד ...מצטערת על הכל .לפעמים שוכחת ....שבת שלום

מיכ כתבתי לך ממש לא להצדיק את אודי או את שאר המטפלים כתבתי לך והדגשתי שאני מבינה את הקושי שלך ויחד עם זה שיתפתי בעלבון שלי מול ההשוואות האלה..אבל זה מנש לא משנה . ושוב מדגישה בכל פעם שאני כותבת אני מדגישה זה מהמקום שלי ורק שלי מצטערת אם נפגעתן או אתן מרגישות שאני מגינה על המטפלים ..לא זאת הכוונה. פשוט הרבה יותר קל שיש בנו את ההבנה שהם שם עבוריינו מול החלקים והקולות שעושים הכל שנרגיש ההפך בכל מקרה מקבלת ומבינה שזה לא נכון עבורכן ...

רוצה לומר לך, למרות שאני קצת מחוסרת אנרגיות ולא כותבת, אני קוראת את הודעותייך ותגובותייך ומתפעלת כל פעם מחדש על הרגישות שלך לאחרים ולעצמך, חכמת הראש והלב, הנדיבות העצומה .. את קסם של בן אדם ומתנה גדולה לפורום :) במבי.

את מקסימה כל כך. לפעמים האמת היא לא קלה אבל כל הכבוד לך שאת דואגת להביא אותה לפה. יודעת שאת לא מתכוונת לפגוע ואוהבת כל כך את כל הנגיעות הרגישות והחכמות שאת משאירה כאן. תמשיכי!!!

אני מצטרפת לבמבי ורוני את באמת מקסימה ואני מרגישה שאת פשוט רוצה לעזור.. יכול להיות שלמישי זה לא התאים אבל זה בסדר, לפעמים יש תגובות שלא תמיד מתאימות לכל אחת. ואני בדכ גם בעד המטםלים, אפילו עכשיו (: לילה טוב

חיממתן את ליבי . ברור לי שכולנו שונות , מן הסתם האמת שלי לא תתאים לאחרות. לומדת בכל פעם מחדש עוד שעור ועוד אחד...מחפשת את השביל הנכון. שוב אני לא בעד המטפלים ככלל יש כאלו שפוגעים ועוד...אבל זה לא המצב של מי שנמצא כאן בפורום . רובנו זמנים די ארוכים בטיפול זה מעיד על טיב הקשר. כן יש נפילות כן יש טעויות הם בני אדם והנטייה שלנו מהמקום החולה לחפש את הטעויות לחפש שיפגעו בנו יפרו אמון ועוד ...לכן אני תמיד מזכירה שהם שם עבוריינו. אולי זה גם תזכורת כל הזמן עבורי שהיא שם בשבילי כל נשימה שלה עלולה להתפרש ההפך ..מודה בהכי כנות שגם היום אחרי חמש שנים אני מחכה שהיא תתהפך זה עצוב אבל זה אמיתי. שוב תודה לכם על העידוד האמת שהייתי ממש זקוקה לה...

נראה לי אני בהלם ושלחתי קודם משו ולא יודעת אם נשלח בכלל

נעלתי את הסנדלים ואמרתי לה אני שונאת אותך. שאלתי אותה אם היא שמעה מה אמרתי, ענתה שכן.. אמרתי לה: אני שונאת אותך. הודעות היאלא תקרא ומה שאני רוצה ללשוח לה עכשיו זה שאני ושנאת אותה ושאולי לה יש הפרעה כלשהי.. חשבתי גם להתקשר להגיד לה את זה אבל המ זה ייתן לי?? זה רק יגביר את הצורך שלי לזה עוד ועוד תכלס, אם באמת אפסיק ללכת אליה הכי טוב נראה לי בשבילי זה לעווב וזהו.. להיות קצת לבד ואז אראה מה אני צריכה. וכשאמרתי לה שהיא הבעיה שלי היום, היא אמרה שהבעיה של יהיא בקשר וכאן אני איתה בקשר וחוץ מלתת לה סטירה לא רציתי כלום

ההצלחות קשות מהנפילןת..אין לי איך להסביר..ועכשיו היא רוצה שנעבוד בצורה של חשיפה..משהו קוגנטיבי התנהגותי היא חושבת שהגעתי לנקודה שאוכל להתמודד עם זה כנראה....אןלי אני לא בשלה לזה בכלל????זה מפחיד אןתי....אז אדבר איתה ברור אני תמיד מדברת איתה על הכל ...רציתי שתבין אותי..שתראה את ההצלחות כדבר טוב ולא רע כמו שאני רואה את זה.....וסליחה על הכל...

היי. רוצה להגיד לך שרואה שקשה לך ורואה גם את ההתקדמות את הירידה במשקל והקשר עם המטפלת ושמגיע לך תשומת לב והבנה גם אם את לא פוגעת בעצמך.... מצד שני יש משהו בכתיבה שלך שהוא גם מרחיק ולא רק מקרב אותה אמביוולנטיות שנראה לי את מביאה גם לטיפול ואולי זה מטרת הטיפול שלך...? בנוסף אני מבינה לאיזה חוסר צדק התכוונת... הילה

אני די בהלם... לא ככ יודעת המ לעשות עם עצמי. הגעתי אליה קודם,דיברנ וקצת ואז היא אומרת לי שהיא לא יודעת אם הטיפול שכרגע יש מתאים י וטוב לי. אמרה שחשבה על שלשוה דברים, רציתי קודם לשמוע מהם לפני שאמרתי משהו אמרה שהיא חשבה על טיפול די בי טי, אפילו לא רציית לשמוע מה זה.. אמרה שיש קבוצה וגם טיפול אישי, שהיא צרכיה לברר איפה יש באוזר, ואז היא אומרת שזו קבוצה של בנות כמוני ואני מחכה לשמוע את ההמשך והיא אורמת של בנות עם הפרעת איישות גבולית, ואני רוצה לצרוח עליה מאיםה היא הביאה לי את זה.. ועוד אפשרות לטיפול יותר רציף, ז"א עוד פגישה, אמרתי לה שאין לי כסף והיא גם לא אמרה שזה יהיה איתה.. והדבר השלשיי זה אשפוז יום, אמרתי לה שתשכח מזה ושבכלל שתשכח מהכל. היא אמרה שהיא היא הייתה חושבת שהייתה רוצה בשבילי את הטיפול הדי בי טי הזה.. אמרתי לה שאני לא רוצה כלום. כלום ארמה שנדבר על זה ושהיא מוכנה לבדוק את כל האפשרויות האלו בשבילי, אמרתי לה שאני לא יודעת אם אני באה יותר היה לי צק ונתתי לה. אמרית לה שאני לא באה ושאם כן אני אתקשר אליה. בתחילת הפגישה, אמרתי לה שאני לא בטוחה שבכלל רציתי לבוא היום ובכלל, אבל אני גם לא יכולה בלי זה.. היא אמרה שהיא חושבת שאולי אני קצת תלויה בזה.. אולי המסגרת הזו לא מאתימה לי כרגע. הבעיה שאני סומכת עליה אבל אני אל מוכנה לבוא אליה ככה. אצמרתי לה שתגיד לי אם היא חושבת שהיא יכולה לעזור לי או לא. היא אמרה שאין לה תשובה של כן או לא. אז מה לעזאלא אני אמורה עלשות??? היא התייאשה ממני?? לא חושבת שאני צריכה טיפול יומיומי.. נראה לי זה עוד יותר יכנסי אותי לדכאון. אמרתי לה שאני לא רוצה לכלום, היא אירמה שהיא לא חושבת שנאי צריכהל היות לבד ושזה לא טוב לי להיות לבד. אבל.. אבל.. מה אני אמרוה לעשות? לא רוהצ לבוא אליה. גם את המטפלת הוקדמת עזבתי בלי לדעת שלא אחזור אליה והיום שכחתיממנה. טוב, אני די בהלם מכל העניין הזה מצד אחד לא הכימ פתיע כי מרגישה שמשו שלא טוב קורה.. מצד שני אולי זה מה שצריך לקרות, מצד שלישיש היא כן רוצה לעזור לי. ואודי היא לא כועסת עליי.. אני יודעת שלא. אבל ואלי היא לא יודע תאם היא יכולה לעזור לי. ואני רק הגעתי עכשיו לעבודה אבל אויל עדיף לעשות שמו כדי להשכיח. ואל אכפת לי שתגיד לי שזה אויל לא בסדר, אבל החלטתי שאני מפסקיה לקחת את הכדרוים, ואני יודעת איך לעדות את זה, כי הרואפה כבר אמרה לי איך.

האמת שגם אני בשוק לחשוב על זה.... להיות עם זה... הכי חשוב לא לפגוע בעצמך ולא להפסיק לקחת כדורים הילה

והחלטתי את זה כבר לפני הפגישה איתה... אני עוד בהתלבטות, אבל גם ככבה לא חושבת שזה עוזר לי

אל תפסיקי את הכדורים . לא פשוט זה נכון , אני איתך יקרה ...

חנה, אני לא רוצה לכתוב פה. אבל את זוכרת שהתכתבנו מעט במייל ואני בסה"כ יודעת באיזה איזור בארץ את גרה. ואני כותבת לך את זה, כי יש לי משהו סופר חשוב להגיד לך שנראה לי שייתן לך הקלה רבה. אני מבינה בכל "הסיפור" הזה שכתבת. נשמע לי מאד מאד מוכר. אל תיבהלי כלל ממה שהיא מציעה לך. היא נשמעת כמו מטפלת מאד אחראית ומקצועית, והיא בוודאות חושבת רק על טובתך. אפרט לך יותר במייל. רק אגיד לך ש"הייתי בסרט הזה" - ודי בי טי זאת כנראה אופציה לא רעה כלל. אספר לך יותר. ובכל מקרה- זאת תהיה אך ורק החלטה שלך. שתדעי שהכל אפשרי. אשתדל לכתוב לך עוד היום ואם לא אז מחר. ואח"כ- איך שתרצי. רק שתדעי שהכל ממש ממש בסדר! מניסיון ובאחריות.

אני הכי מבינה את ההרגשה שלך! כי כמה שהיא ואנחנו נגיד לך שזה מדאגה כלפיך ועזרה כדי למצוא משהו הכי טוב, זה לא יעזור כרגע.. כרגע ההרגשה היא שהיא עוזבת ושהיא התייאשה... וזאת תחושה קשה. אבל יחד עם זה, תעצרי רגע, תנשמי עמוק. ותעברי את זה איתה. אל תיבהלי. אנחנו איתך. והיא איתך. למצוא את הדבר הכי נכון לך. ורק שתדעי, טיפול DBT הוא טיפול מדהים ומחזיק. ולא, זה רק לאנשים עם הפרעת אישיות גבולית. אלא לעוד הרבה- גם לחרדה וגם לדיכאון, אבל בעיקר לאנשים שצריכים החזקה... הכל יהיה בסדר יקרה. לנשום... לנשום.. לאט לאט. שלך, רחל.

וגם לך אודי תודה שהייתן איתי, גם כשאני לא ממש איתכן בזמן האחרון.

אודי, כבר שבוע. לא יצאתי אפילו לפגישות עם המטפל. לא רציתי שיראה אותי גם בסקייפ. דיברנו בטלפון. לא ממש הצלחתי לדבר. אני מרגישה כמו בתוך בועת סבון מוגנת מחד אבל מאוד שברירית מאידך. אני מצליחה לרחף. אפילו הכאב פחות כואב כשהוא מרחף איתי בתוך הבועה. נעים בתוך הבועה. היא מערסלת אותי בתנועות עדינות ואני יכולה לעצום עיניים ולהרגיש כל כך קלילה. שירה

איזה יופי של תאור אני מרגישה קלילה בתוך הבועה... שימשך הטוב הילה

מיכ כותבת באמת באמת מתוך הלב מהמקום שלי ורק שלי בבקשה גם אם מה שאכתוב יגרום להתנגדות אני כותבת ממקום אוהב ולא מתוך כעס או בקורת. כתבת לאודי ולא רציתי להתערב, אבל כתבת אתמול וזה הלך איתי בלילה וקם איתי בבוקר ..... ההודעה שלך פגשה אותי בקשת של רגשות מאמפטיה והבנה ועד עלבון .. אני בוחרת דווקט להתחיל מזה שאני מבינה אותך הקושי הזה כשאת צריכה שיראו אותך והתגובה לא מורגשת עוטפת לא מורגשת נכונה..זה בטוח לא קורה לך רק כאן עם אודי זה קורה גם בטיפול..כי לפעמים מי שמולנו לא מדייק או יותר נכון לפעמים אנחנו לא מדייקות בצורך שלנו ..אבל כשאני זוכרת שאודי או המטפלת באים ממקום טוב ממקום שרוצה לעזור אז למילים יש קול אחר קונוטצייה נעימה יותר. הלכתי לראות את ההודעה שכתבת ותיראי מה כתבת "אך פוחדת להפסיק טיפול...האם נכון להשאר אפילו שיש ירידות ועליות? אפילו שנראה שכבר נאמר הכל ואין מה לחדש?? רק להחזקה, ואם זה רק להחזקה זה לא נורא? זה בסדר????? לא רוצה לשאול אותה, דנו כבר בזה, וברור שהיא תאמר שאפשר תמיד להמשיך." נשאלת השאלה למה בעצם רצית את התגובה של אודי או שלנו ? האם רצית שנגיד לך שכן את כבר יכולה לללכת מהטיפול ? האם רצית שנחזק את המקום הבורח ...כי להזכירך ההודעה הזו באה אחרי ששיתפת שקשה לך ואת לא רוצה לפתוח דברים שבבטן כי הפתיחה גורמת לך סערת רגשות ואת פוחדת מזה מהטלטלה...ככ מבינה אותך בקושי לפתוח , ברצון לברוח לשכנע את עצמי בצורה מניפולטיבית שאני כבר בסדר ולא צריכה יותר טיפול ...זה בסדר לעשות הפסקה אבל זו בהחלט החלטה שבנך לבינה . לא כי לא רואים אותך או את מקומות החוזק שלך וההצלחות כי זה מהות של טיפול ואת יודעת את זה. מיכ יקרה ומתוקה כל כך מבינה שתקופה לא פשוטה ואת נאחזת בציפורניים בשפיות לא ליפול לבורות שקוראים לך ..אבל יקרה זה בדיוק המקום לפרוק בטיפול לשחרר להרפות לתת לה להיות שם איתך. כותבת לך וליבי ככ איתך שחושבת לשים את העלבון שלי בצד מהמקום שרואה אותך שיודעת שאת כל כך לא מתכוונת לזה שכתבת מהמקום הכואב שלך ..אבל רק כי אני יודעת שאכפת לך שאת אדם שרואה כל כך את השני כותבת לך . אולי נסיון שלי להגיד הכאבת לי בלי לפגוע בך (דבר שככ קשה לי בחיי היום יום). כאב לי ההשוואה שלך אף אחת כאן וגם לא מי שסמויי טוחן מים (לפחות לא בהרגשה שלא). כל אחד שכאן , כאן כי קשה לו להתמודד לבד. כו יש את מי שהפך להיות אובססיבי אבל לא כי הוא נהנה מהמקום כי הוא לא יודע איך לצאת משם , כי זה לוקח זמן לצאת ממקומות " נוחים " ומוכרים . כי זה מפחיד. אישית וגם אם לא כתבת עלי בהרגשה שלי אני טוחנת הרבה מים בזמן האחרון על שינויים שאני עושה הם קשים לי בטרוף ..אני זקוקה למקום הזה להאחז לא ליפול . יודעת שאני לוקחת המון מקום , אבל המקום הזה שאני לוקחת נותן לי כוחות להמשיך לעשות להתקדם עוד חצי מילימטר... מיכ את כותבת ולא פעם ראשונה מעולם לא פגעתי בעצמי אשרייך תודו על כך לאלוהים ..אף פעם אל תציגי את זה כאילו במקום טוב יותר ממי שפוגע ..תאמיני לי אני פוגעת בעצמי , אני משתדלת לא לכתוב את זה כאן כי יש לזה השפעה מדבקת וזה טריגר לפנים ...אבל כן גם השבוע למרות ואם היד המושטת של אודי מצאתי את עצמי מכאיבה לדבר הזה שנקרא גוף ..מחזיקה את הטלפון נאחזת במילים של אודי ומטיחה את הראש בקיר...לא מיכ לא כי רציתי כי זה היה חזק ממני..אז באמת מיכ כולנו נאבקות מי יותר מי פחות אבל מהבחינה הסובייקטיבית לכולנו זה גהנום ...שולחת לך שיר ששלחתי השבוע למימה . הוא חשוב המילים שלו חשובות הוא מזכיר לנו למה אנחנו מגיבים אחרת ... https://www.youtube.com/watch?v=8MfooiD-UhY כל כך מכווה שתביני אותי ותיקחי את מה שכתבתי ממקום טוב ולא כביקורת ...אני יודעת כי הספקתי להכיר אותך שזה יכאב זה לא המטרה אני רק רוצה שאת כותבת אל תשווי כי זה כואב... אני איתך אוהבת אותך באמת חיבוק אם נכון לך ..

אביב- חיבוק!

לא אלייך ולא לאף אחת ספציפית....את לא מכירה אותי ולא את ההסטוריה שלי.כל אחת והבעיה שלה..התכוונתי שחוזרים על דברים ויש לן סבלנות ולי אין לו....את לא צריכה להצדיק את כל הפסיכולוגים בעולם כמו גם לא לבטל את כלם......אודי יודע לבד תודה..גם למטפלת אין סבלנות וזה לא עבד כששאלתי...לכן רציתי אןתו......

היתה היום. פגישה מזעזעת. לא מצליחה לאסוף את כולי ולהרגיע. אנחנו לא הצלחתי להכנס אז אין לנו איך לצאת. אני לא יודעת איך לבקש עזרה. כי לא יודעת מה עוזר

איתך יותר ממבינה ...לומדים לאט לאט..

היי אודי רציתי שתדע....:-) לאחרונה מאז שאני רואה יותר את הטוב שבי. ורושמת כל יום את הדברים הטובים שבאותו יום. מקבלת הרבה פידבקים מאנשים. גם בעבודה, גם בקבוצה שאני משתתפת, אנשים אומרים שהסטטוסים שלי בפייסבוק שמחים ומאירים, ושזה מרגש אותם. וזה עושה לי טוב ושמח בלב שלי. הילה

משהו אחר חוץ מלהחזיר לטיפןל...רק אותי אתה מחזיר? לא רוצה להזכיר שמות שלא יעלבו אבל נן טוחנןת מים קשה להן יש יד מושטת...אני נלחמת יום יום שעה שעה מעולם לא פגעתי בעצמי עושה מאמצים עילאיים לשמור על משקל שפוי...יוצאת ממצבים יותר מפעם.....ומרגישה שאין רואה...טוב אתה לא מכיר אותי כנראה.. לא יודעת לא שתעודד אתה גרוע בזה...רק שתראה ותגיד ש....מותר גם לשבח הצלחןת ולא רק נפילות...

אודי, איך לומדים לאהוב באופן ריאלי? יש לי "חולשה רגשית" לנשים אסרטיביות שמקשיבות לי אני לא מצליחה להתגבר על זה... הייתי בעבר בטיפול אצל אישה ולא הרגשתי כך כלפייה, כי היא הייתה חביבה כזו וחייכנית..והמטפלת הנוכחית היא אסרטיבית וקשוחה כזו ומרוחקת... לא יודעת...אולי ניסיון לשחזר את מערכת היחסים עם אמא שלי? אולי רצון להידמות למטפלת? אודי, אני אוהבת אותה...מאוד. הלוואי והיא הייתה יודעת.

לך אודי ולך אביב ולכל מי שתמך והיה איתי בשבוע האחרון שהיה לי קשה ביותר והכי חשוב שאפשר כבר לדבר על זה בלשון עבר.... כן אודי התחלתי להתרומם קצת מילימטר אבל כן סוף שבוע רגוע ועם אנשים שאתםן אוהבות הילה

כן.. אני כמעט ולא מגיבה.. עברת תקופה איומה.. קראתי וכאבתי.. שמחתי מאוד גם כששיתפת שהתקבלת ללימודי הסבה לעבודה סוציאלית.. אני חושבת שתצליחי בלימודים ותהיי עובדת סוציאלית מבריקה !! שמחה שאת מתחילה להתרומם.. איתך-במבי.