פורום פסיכולוגיה קלינית

מה משאיר אותי שם?? העבר. ואנשים שמכירה שמאוד מצליחים בעקבות הטיפול איתו. אודי, היו לי שנתיים של טיפול קשות ומורכבות. התחלתי את הטיפול שהכל היה טוב אצלי, ודברים קרסו להם לאט לאט... ובשנתיים האלה הוא נתן לי את התחושה שהוא שם. לא מוותר עליי. ולא מוותר לי. לא משנה מה קורה. וקרה הרבה. לא האמנתי בו. בכלום. נלחמתי בטיפול הזה בכל זמן ומקום אפשרי. ובשנה האחרונה משהו קרה. הוא התעייף. וגם אני. והשתנינו. שנינו. ומפעם בשבוע, התחלנו להיפגש פעם בחודש.. כשאני תוהה אם ללכת לטיפול אחר, כשהוא היה בהתחלה נייטרלי ואחר כך אפילו מנסה לדחוף אותי ללכת למקום אחר... ולא הלכתי. ונשארתי. והוא התנה תנאים. שהיו קשים, ובסוף קיבלתי אותם. והתחייבתי לטיפול לארבעה חודשים, שעוד חודש וחצי נגמרים (ואז נחליט מה עושים). אבל הרצון הזה- שהוא יתן לי את המקום הבטוח, נשאר מתחילת הטיפול. שמה שהיה בעבר- יחזור. שהוא יתן לי את התחושה הזאת. גם בעבר היה קשה, ולא הצלחתי לקבל ולהחזיק את זה ולהאמין לו שהוא לא מוותר עליי, אבל זה היה שם מצידו. זה היה קיים. הוא שידר לי את זה תמיד. עכשיו זה פחות קיים. במציאות. וגם, אודי. שיש בי איזה מחשבה פנימית- שגם אלך למטפל אחר, אותם קשיים יצוצו...אז למה להתחיל מחדש שכבר שם?... אני טועה בשיקולים שלי אודי? במחשבות שלי? מה אתה אומר? רחל.

כן שוב המקום הזה . מודה מעסיק אותי מאוד . מזהה את הסימנים האובססיבים הלא נכונים . חושבת שלא אכתוב שלא אכנס בכלל ..ואז ניכנסת ומגיבה לאחרים וזה אומר הייתי ,יודעת שרואים אותי ואז המחשבה שאם הייתי ואני כאן ולא כתבתי אז אתה אודי לא תראה (יודעת שאתה רואה אבל החוסר תגובה זה כאילו לא ראו אותי התעלמו ממני ).. זה מרגיש כמו טור שלם של ילדים (שאף אחד לא יעלב ככה אני ורק אני מרגישה כמו ילדה קטנה )שמחכים למילה לחיוך לליטוף על הראש . מנסה לכתוב את הדברים לא מפוצל וזה קשה כל כך ..הקולות שבפנים מבקשים כל כך שאני אכתוב כדי שאני אראה .ואני מבינה שזה אובססיבי וחייבת לשים גבול ופוחדת כל כך מהתגובה הבוכה הכואבת ...זה מזכיר לי ילד בן חמש ששוכב על הרצפה ובוכה ...ולא מסתכנת בהפעלת המערכת ובעצם הכתיבה הזו עכשיו אני יודעת שאני לא בסדר מולי . שאני מוכרחה ללמוד לשים גבולות לעצמי . סליחה אודי ...אולי אצליח בראשון להמנע. ביום שארפה מהצורך האובססיבי לניראות וישאר רק צורך נורמטיבי אני אדע שאני ממש ממש בדרך הנכונה . תודה שאתה כאן בדרך עוזר לי ללמוד ,להבין ,ליפול ולקום שבת שלום ומנוחה נעימה

גם אני כל הזמן סביב הנראות. ברור לי לחלוטין שלא רואים אותי. שלא.מגיבים לי כי משהו אצלי לא בסדר. תמיד מרגישה.כמו ילדה.קטנה שצריכה הכרה ותוקף במה שעושה או אומרת או מרגישה או חושבת ולא נוח לי עם זה... כתבתי לך כל הכבוד ובהצלחה ולא עלה אז אני בטוחה שלא ראו אותי. התחושה מוכרת לי גם מהילדות. זכורים לי גם הקריטריונים לנראות... קשה כל כך להיות עם זה. אביב אפשר לשאול אם יש לך ילדים? אם כן, את ודאי אמא טובה ורואה ומתקפת.

בהצלחה יקרה! באיזה תחום הלימודים? שתדעי לך שלימודים זה חוויה, הן העשרת הידע, האוירה והסיפוק העצמי.

הגבתי לך קודם מהטלפון לא נקלט... אז שוב תודה ונרשמתי לתואר ראשון אחרי שכל חיי לומדת לימודי תעודה וסליחה שלא חושפת את התחום מרגישה שנחשפתי יותר מידי

אודי אשמח אם תוכל ליעץ לי: אני לא מפסיקה לחשוב עליה, ואני משתדלת להעסיק את הראש בעיסוקים אחרים, איכשהו תמיד אני מוצאת את עצמי חושבת עליה. משום מה גם בפגישות שלנו הייתי כל כך עסוקה בה וביחסים לא יחסים שלנו וכל הבעיות שבגינם פניתי לטיפול הלכו והתעצמו , והמחשבה על לחזור לטיפול ממש קשה . היה לי קשה לדבר ואז תמיד הייתי יוצאת עם בעיות היחסים ביננו והבעיות המקוריות שבפנים רק הפכו לממדים עצומים יותר שבכלל לא הגיעו לידי ביטוי. הטיפול אפילו הכאיב לי יותר, החרדות לפני הטיפול הלכו וגברו. אודי מה הצעתך?

שאלתי היא: חיפשתי טיפול ריגשי לבני המתבגר לאחר איבחון דידיקטי פסיכולגי הילד מוגדר ככשקב וריכוז ללא היפר ילד שקט פעיל ונוח הופנתי ע"י פסיכולגית לטיפול אצל קולגה נפגשתי איתה והכל בסדר פשוט ראיתי שהיא בהשכלתה עובדת סוציאלית מוסמכת MSW עובדת סוציאלית ומנחת קבוצות שקראה את האיבחון בהחלט נראה שמבינה האם הסמכה כזו היא מתאימה לתת טיפול רגשי סליחה על הבורות פשוט חשבתי שרק פסיכולוג מוסמך לכך תודה על התשובה

היי אודי, אודי, מה שלומך? אתה יודע שעדיין יש לי מחשבות עלייה. על המטפלת הקודמת. למרות שאני מנסה להתמודד. התקופה הזו היא קשה עבורי...הקיץ, והילדים שיוצאים לחופש, ויש הרבה לחץ גם בעבודה. לפעמים אני מרגישה שאני קורסת... לפעמים הייתי רוצה להיות ילדה. חמודה כזו ותמימה. היום, אין לי את זה יותר. אני כבר גדולה וכאילו יודעת הכל. באסה שאין לי את התמימות הזו הראשונית...גם זה סוג של אובדן, נכון? ולפעמים אני רוצה להיות אישה. אבל אמיתית כזו! כמו שצריך! להינות מהנשיות שלי ולהקרין אותה לכל עבר (אני לא רוצה לכתוב כמו מי) (נו, כמו המטפלת ההיא שאני אני מעריצה)... ובסוף יוצא שאני כלום. כמו תמיד. אני אפילו לא אמא טובה, אתה יודע... וגם רעיה לא משהו... אני פשוט כלום.

אודי אתה מסכים עם גישה שרואה יחסים רגשיים בין ילד להורה כפי שכיניתי זאת בכותרת סוג של 'גילוי עריות רגשי'? נניח ההורה בן המין השני לא נהנה מתקשורת זוגית אינטימית וטובה מספיק עם בן/הזוג ומוצא סיפוק במעמד שלו ביחס לילד - נגיד ילד שנצמד אליו מאד ומקבל מעמד 'הילדה של אבא/הילד של אמא' . כאילו ברמה הרגשית אותו הורה וילד מנהלים סוג של קשר אקסקלוסיבי ביניהם. האם זה אכן ערבוב לא בריא בין הורה לילד ? או דווקא לא בהכרח. כי כאמור קראתי במקומות מסוימים שזה נחשב גילוי עריות רגשי. ביחוד שהילד קולט את חוסר שביעות הרצון של ההורה מבן/זוגו וכאילו ביחסים עם הילד ההורה מרוצה וחש מסופק דרך הקשר עם הילד שמזוהה כילד מיוחד שלו. זה מרגיש קשר מאד אוהב ומפנק ככה אבל האם זה בריא??

אין דרך לתקשר איתה כשהיא בחופשה. אנחנו ב2015 מה קורה? היום זה לא כמו פעם שהיה נורא יקר להתקשר לחו"ל. או שיש לה תירוץ למה היא יכולה להיות בשקט טוטאלי ממני. לא יודעת. בסך הכל מאד דואגת לה ורק רוצה שתהיה בסדר.

קשה לי עם החיים האלו. לא יודעת, רוצה הלרים ידיים. וזהו. לא יודעת אם נשאר לי כוח לנסות ולעשות שמהו כדי לעזור לעצמי.. חוץ מלבכות עכשיו אני לא יוכלה כלום

מבינה את ההרגשה שלך. לפעמים יש מצב רוח מתמשך לא נעים. נסי לעשות דברים שאת אוהבת ונהנית מהם. נסי לנוח ולכתוב על דף כל מה שאת מרגישה. אבל ה - כ - ל. מאד יכול להקל עלייך. אוהבת תותי

ראיתי..תודה. וכל הכבוד לך!!! שיהיה בהצלחה רבה!!!

היינו אמורות להיפגש אתמול והיא בסוף לא יכלה... שוחחנו בטלפון והקשבתי לה... היא באמת היתה פגועה... וגם פגעה בי בחזרה.... המסקנה שהגעתי אליה אחרי השיחה הזאת שכדאי לשמור ממנה מרחק... ולדבר איתה כשנפגשות בלבד.... למשל היא אמרה: התארחת אצלי אז למה רצית לשתות קפה, מה אני צריכה לטפל בך? אני אמא שלך? היא כל הזמן הדגישה כמה היא רזה ושאין לי מה למצוא במועדונים שהיא הולכת אליהם, שיש שם בנות יותר יפות ממנה.... הקשבתי לה והתנצלתי... הזמנתי אותה ליום ההולדת שלי. ובאמת היא לא ראויה להיות חברה שלי. אבל עשיתי את זה בגלל שלפעמים נפגשות במקריות.... מעניין אותי מה אתה חושב, אודי?

שמת לב? שכתבת "יש שם בנות יותר יפות ממנה"... יש אולי יותר יפות ממך, אבל גם יש יפות יותר ממנה, ויש יפות יותר מכל אדם אחר בעולם.. האם זה צריך להשפיע על להיכן נצא?.. לי נשמע - שניסית ועשית את המקסימום שלך..(ויותר מידיי)... זה כבר לא תלוי בך. אבל נראה לי שהיא הפסידה חברה טובה שיכלה להיות לה... ובעיקר, לא נראה לי שמגיע לך חברה- שתדבר אלייך ככה... את צריכה חברה שתעריך, תאהב ותכבד אותך, כמו שאת. בדיוק כמו שאת. ויש הרבה הרבה על מה להעריך ולאהוב. רחל.

כן, אני עכשיו שוב פה...אם תקבל אודי :( ....אוףףף קרה לי מולה משהו גם והכל קשה לי.......שיתפתי אותה בפעם שעברה על מחשבות שלי בקשר לדיאטה ודברים אישיים כל כך.....הייתה פגישה טובה אבל היא גם הרגישה שהייתי זקוקה לתמיכה ממש חזקה אז היא הסכימה גם לתקשורת בין.....אבל קרה משהו, כנראה שההשלכה הייתה חזקה מדיי כלפיה, נדמה לי שפגעתי בה :( , בפגישה קודמת ביקשתי פגישה נוספת ביום א היא אמרה שעמוסה ואז היא כתבה במוצ"ש שהתפנה לה בבוקר זמן, לא ראיתי כי לא פתחתי את הנייד, היא שלחה בהודעה רגילה שגם לא יכלה לראות שהיה סגור....רק באחת עשרה וחצי ראיתי ועניתי שרוצה והיא כבר אמרה שתפוס וצר לה...כתבתי לה ממש ולא מאמינה לך...התעצבנתי שהיא כבר קבעה עם מישהוא אחר ולא חיכתה לי...כמובן שבגלל שלא עניתי.......טוב בכל אופן יישרנו את ההדורים....לא רציתי כבר לבוא אבל באתי ועדיף לא להיות חד צדדיים והיא אמרה לזכור שעומד מולה בן אדם והיא לא מושלמת .....כנראה נפגעה ממני...זה הפתיעה אותה כנראה, תפס אותה ככה לא יודעת...טוב, כמובן שהתנצלתי...וכמובן שהיא הכילה, היא מדהימה!! אבל עכשיו יש הפסקה של שבועיים כי לא יכולות להפגש...בעייתי. אבל נתקשר כשצריך....זה טוב, שלא הרסתי אותה!! כנראה שניסיתי אותה, אוףף למה אני מנסה שוב ושוב אותה, כנראה מחכה שתזרוק אותי..זה עצוב וחבל לחכות שלא יצליחו להכיל :(

יש בכל מה שכתבת הרבה כאב וקושי... אבל גם הרבה שמחה ותקווה.. אתן הצלחתן לדבר אחרי, את הגעת, את לא נעלמת לה, אני יודעת כמה זה קשה. הנטייה הזאת שטבועה בנו - שלא מאמינה שאפשר אחרת... אבל אפשר. הנה, הוכחה. גאה בך. ובשבועיים האלה, אנחנו פה, בזמן שהיא איתך ולא איתך. רחל.

שמחה שחזרת ומאמינה בך שתצליחי לגשר איתה על הפערים מבינה אותך בקושי בבחינה בנסיון ככ מבינה אותך. איתך

אודי, כתבתי את זה ברגעים של חאוש אבל גם.קצת סדר. אני מבינה מה כתבתי... יש בשיר איסוף, ויש בו את התשובה שרק אני אוכל לכל החלקיקים שמתוארים בשיר. מה.אתה.ראית? אם.אפשר.... תודה שירה

צריכה שיגידו לי שיהיה בסדר.. מפחדת. לא יודעת מה זה הטיפול הזה ואצל מי אהיה ואיך יהיה. אני רוצה שתסכים שאדבר איתה, לפחות בהתחלה.. גם יהיה זמן שהיא תהיה כבר בחופש עד שאתחיל והיא רוצה שניפרד לפני החופש. ולא נשאר לנו זמן בכלל. לא רוצה. אווף...

אז נרשמתי ללימודים לשנה הבאה ... מאמינה בטוב חושבת חיובי עושה פעולות. לא מוותרת על עצמי יותר ... ואודי אתה צודק התהליך מאוד חיובי גם לא ויתרתי על הפגישה אתמול . כל כך הייתי צריכה אותה . לא מוותרת על עצמי יותר עשיתי את זה יותר מידי שנים . תודה שאתם כאן איתי . ולמי שמתלבטת על טיפול זה עוד אחת מההוכחות שזה עובד כשעובדים . גם אם הפגיעה מאוד מאוד קשה שהורסת יסודות.

איזה כיף לשמוע! ממש שמחתי לקרוא! אני גאה בך שאת לא מוותרת.. ובחרת לגדול ולפרוח.. שיהיה בהצלחה גדולה!

אודי, ענית לי כן, מזה זמן מה... סוג של תשובה סגורה. אני לא מצליחה להבין. הבקר אני רק עייפה ובוכה רוצה לסגור את הכל ואת עצמי ולא לצאת מכאן. מה כל כך שווה במה שמחכה שם בחוץ ולמה להלחם עליו? סתם יצר חייתי בסיסי והשאבות למעגל האנרצי שקוראים לו חיים.

שלום רציתי להבין אם אני מבינה רק על ידי דימיון חזותי שלוקח זמן כדי להבין. האם יש דרך להתגבר על כך, כדי לפצות על הזמן שלוקח לדמיין? לדוגמא: אם אומרים לי ילד הלך לסופר אז אני חייבת לדמיין ילד וסופר כדי להבין את המשפט ולא יכולה להבין אותו כשלעצמו תודה

אודי.. מה דעתך על זה על תגובה כמו של אבא שלי? פרסמתי מודעת למכירת מכשיר חשמלי מסוים שתקוע לנו בבית בלי שככ נחוץ כבר, הצעתי אותו במחיר של 1500 שח. המכשיר משומש מזה כמה שנים ובמקור עלה לי קרוב ל 4000.. פנה אדם שמעניין והתמקח איתי שאם הוא לוקח אז שאמכור לו ב 1350 והוא יתן לי מזומן ויסגור איתי דיל במקום. ניסיתי קצת לא להסכים אבל בסוף אמרתי לו שבסדר. שאם הוא בא ומחליט ולוקח במקום אתן לו ב 1350 (אחכ קצת התחרטתי שלא הצעתי לו מחיר באמצע הדרך כמו 1400 נגיד אלא הסכמתי למה שביקש ) אחכ סיפרתי לאבא שלי שסגרתי איתו על 1350 אז אבא שלי נזף שלי 'למה הסכמת?' . ברור היה שאם הוא היה צריך להתמקח הוא היה דורש את המחיר המלא כנראה ולא מתפשר ואולי אפילו מקבל.. אבל כל עניין המכירה כאן זה יוזמה שלי. הרעיון כולו היה שלי. אני מפנה להורים שלי מכשיר מהבית שסתם תופס מקום. אני בעצם עושה להם משהו חיובי פה שאם אני לא הייתי יוזמת את זה הם לא היו טורחים... במקום להעריך את זה אבא שלי נטפל רק למה שבעיניו לא טוב ולא נכון שעשיתי, שהסכמתי להנחה הזאת. והוא ממש דיבר בכעס תקיף שכזה.. אז הערתי לו בטלפון - שהוא לא חייב להסתכל רק על השלילי פה ויכול לפרגן קצת על זה שבכלל פרסמתי ואני הולכת להפטר ממשהו שהוא היה מעוניין להפטר ממנו גם. שום הערכה, שום מילה טובה, שום ראיה אולי של 2 צידי המטבע פה... אבא שלי פשוט שתק ולא הגיב. הוא נשאר כנראה עיקש בדעתו שהתבטאה בשתיקה הרועמת שכל מה שהוא חושב עליו זה 'למה היא הסכימה להנחה! עשתה טעות! עושה שטויות'. רק ביקורת. הוא גם דיבר בטון כזה מזלזל כאילו להוציא אותי לא בסדר, בטון כזה וממש לא הגיב לכלום ממה שהערתי לו. כאילו הרגשתי שפסיכולוגית לא שומעים אותי בכלל , לא רואים ולא מגיבים אליי. אני לא מבינה את זה אודי מי צודק פה?? בכל מקרה מדובר ביוזמה שלי והחלטות שלי. למה הוא דוחף לי ככה את 'אני חושבת שאת עושה טעויות מטופשות' שלו בצורה שתלטנית וחירשת לכל אפשרות אחרת להתבונן על זה? אם היה קורה לך אותו דבר נגיד מול אחד מילדיך והיית חושב שהתנהלות אחרת הייתה נכונה יותר ואם אתה הייתה מבצע את הדברים היית עושה אחרת, יותר נכון וטוב בעיניך- האם היית 'שוטף' את הילד בביקורת למה הוא חושב והיה עושה כמוך? לפי מה שנחשב בעיניך ליותר 'חכם'? ממש קשה לי שבמקום לראות את היוזמה והרווח שכן יש פה הוא רק נטפל למה שלא מספיק טוב ונכון.. וכאמור אחכ התחרטתי שלא התמקחתי קצת יותר והצעתי 1400 או 1450.. כלומר לא לקבל את הבקשה של הצד השני כמו שהיא . בזה עשיתי טעות , מה לעשות אני לא משופשפת בהתמקחויות, אבל רק מניסיון לומדים לא??? למה אבא שלי שוטף אותי ככה בביקורת?? לא פלא שיצאתי 'מסורסת' לחלוטין מהבית הדפוק שלהם!! זה ממש ממש חורה לי הגישה שלו. הוא יכל לומר לי בטונים אחרים, מלמדים, לעשות מזה אולי שיעור ולא סתם 'נזיפות' 'למה ככה' ו'למה ככה'. העמדתי אותו במקום עם התגובה שלי אבל כאמור הוא לא התייחס בכלל שתק וכאילו מחק אותי . כאילו אני מול קיר. פשוט מול קיר . אפס הדהוד אמפתי . מי צודק פה?? אני הדפוקה שהייתי לא בסדר כמו שהוא סבור הוא הדפוק שרק נטפל להתמקדות בשלילי וה'לא תקין' ומדגיש רק את זה? ואני כן מתחרטת שהסכמתי בלי להתמקח קצת יותר :/ כי אני רכה מדי. אוף.

על סגנון האישיות של הטיפוס הזה? Vhttps://www.youtube.com/watch?v=83_tY0zl2Ig לא צפיתי בכל ההרצאה רק קטעים ממנה וזה מספיק להתרשם. איש העסקים בוידאו מרצה לצעירים שרוצים להיות יזמים כיצד להיות אנשי מכירות 'כרישים' למיקסום רווחים. הוא כל העת מבדיל בין אנשים מסכנים שחיים בעוני לבין מי שחזקים ושואפים לכמה שיותר רווחים, על חשבון כל דבר שאפשר.. טיפוסים כמוהו האם בתפיסה של פסיכולוגים מייצגים איזה שיא של בריאות נפשית והתפתחות מבחינה אישיותית? הרי נויירוטיות בוודאי שאין לאיש הזה.. האמת היא שמגעיל אותי לחיות בעולם שבו אנשים שכמוהו עושים הבדלה בין 'איכות אנושית' על סמך יכולת להשגת כסף והפקת טובות ההנאה שתצא להם משימור קשרים עם אחרים. הוא אינטרסנט טוטאלי בצורה קיצונית איך הפסיכולוגיה תופסת טיפוסים כמוהו? האם האישיות שלו לא נגועה ב'הפרעה' כלשהי?

הדברים שלך, שלך הם אלה שאספת אלה שיצרת אלה שהרית אלה שילדת הרעיונות שלך, שלך הם אלה שהגית אלה שמימשת אלה שכתבת אלה שגנזת הרגשות שלך, שלך הם אלה שהסתרת אלה שחלקת אלה שבכית אלה שצחקת הכאבים שלך, שלך הם אלה שהחנקת אלה שצרחת אלה ששיתפת אלה שסבלת קניינך הרוחני החומרים מהם את עשויה שלך הוא אם לא תוכלי לו איש לא יוכל

אבל כל כך חוויתי אכזבות שם איתו, שכבר מפחדת לבקש...

אני צריכה להיות חזקה תמיד שם.. כי אחרת אתפרק. ואין לי כוח ללכת. קשה לי כבר עכשיו מספיק.. בתקופה האחרונה - העזתי פעמיים ואמרתי לו שקשה לי וזקוקה לו.. בשתי הפעמים - "זכיתי" בתגובה פוגעת, וכמובן לא מתעניינת בכלל בקושי שלי (ולא, לא שברתי שום גבולות)... אז לא רוצה לבקש. ועכשיו עוברת התמודדויות לא פשוטות.. ולא יכולה להציג שהכל בסדר (אין לי כוח כבר להצגות האלה!) ומצד שני, לא יכולה לבקש ממנו עזרה/תמיכה/הקשבה. כי תמיד הוא פוגע/מסרב, ואז מצדיק את זה בתירוצים שלא יכול, שעסוק בחיים שלו, שאין לו פנאי אליי, או בזה שהוא מנסה ללמד אותי משהו שצריכה להזדקק לעצמי ולא לאחרים...אז דיי. אין לי כוח להסברים או ללמוד עכשיו משהו לחיים. אני רוצה רק שיהיה שם, יקשיב לי, יסתכל במבט טוב, יראה את הקושי שלי ואת ההתמודדות שלי, יגיד מילים טובות (שיפסיק להיות ציני כלפיי!!!!!!!!!) יעריך.. אבל זה לא. אז למה בכלל הולכת?????? רחל.

היי חנה אהובה... את יודעת? במחשבות שלי את איתי... את הולכת איתי... ואני ממש מרגישה רעידת אדמה בחיים שלך. כל כך ייחלת, ניסית וקווית... היית קשובה לכללים וזה כל כך לא מגיע לך, יקירה. זה נשמע אובדן גדול, גדול מידיי. זה כואב, מטלטל, וממש זורק מהמקום. אבל בשבילך אני מבקשת שלא תכרתי את הענף שאת יושבת עליו. את העבודה והבריאות שלך. אל תוותרי על השלווה שלך, על הזכות להיות אהובה. אל תוותרי. אני איתך! הילה

איזו מקסימה את. עכשיו בהפסקה בעבודה ונכנסתי קצת לפורום. את צודקת שזו באמת טלטלה עבורי, אבל בתוכי יודעת שהיא רוצה רק לטובתי וחושבת שזה מה שנכון ויעשה לי טוב יותר. אז אני סומכת עליה וברור שבכל זאת קשה לי.

גם נראה לי שלא ראית הודעה אחת שלי, אולי לא היה לך מה לענות לי.. בכלל שכחתי מזה, אבל הנה נכנסתי לכאן ונזכרתי שוב. מחר אנחנו נפגשות, כי היום לא יכלה.. לא רוצה להרגיש שאני צריכה להספיק כמה שיותר איתה. בכלל לא מוכנה לזה, זה עוד מוקדם מדי בשבילי. ואולי אין דבר כזה להיות מוכנה? ובכל זאת לא רוצה.

שלום שוב אני.... מדוכאת מתמיד... לא מצליחה להבין איך הבאתי את עצמי לתוך המציאות והמצב הזה... איך זאת שטיפלה במשך שבע שנים החליטה לחסום ולהתעלם מקיומי... אני לא יודעת לתאר את עוצמות הכאב... מנסה לקחת אחריותעל איך אני משפיעה על אנשים אבל הפעם באמת לא בטוחה אם זה קשור אלי או אם לה פשוט נמאס... אני לא משתלבת בתוך החיים הנורמליים שלה... בתוך הילד הנוסף שעוד מעט יכנס לחייה.... איך אני ממשיכה הלאה? מחזיקה את עצמי לא ליצור קשר עם המטפלת המיתולוגית שוויתרה לפני עשר שנים... רואה כל יום מתי היא בווטסאפ ומייחלת לקשר איתה, אבל גם פוחדת שהיא תראה אותי ככה הייתי צריכה שהיא תראה אותי כמו שהייתי בשיאי... אני חוזרת ושואלת אם מישהי תרצה להתכתב איתי אני אודה על כך... אני מרגישה כ"כ לבד.... המייל הוא [email protected] אשמח אודי אם יש לך מילים מנחמות...

אני חברה בעמותה שיש בה הרבה חברה מגניבים וחמודים.... יש שם בחורה שבעבר היה לנו תקל,יכול להיות ששיתפתי... ניסיתי להגדיל ראש והזמנתי אותה ליום הולדת שלי... היא הזכירה את מה שקרה אמרתי לה שמקווה שזה מאחורינו... אמרה שנישאר לה טעם מר בפה.... ניסיתי להבין איך אפשר לשפר אבל היא כל הזמן תוקפת את גרמת לזה! את תמצאי פיתרון! אמרתי לה שאני ממליצה בשלב ההידברות בינינו להימנע מההאשמות... אמרה שהיא לא תוקפת אמרה לי תמצאי פיתרון את.... את... את... בסוף שאלתי אם תרצה להיפגש מחר לקפה אמרה שכן... עכשיו אני לא יודעת אם זה בכלל כדאי... כי היא לא מוכנה לקחת אחריות... ממד שני אין לי כח כל פעם שהיא רואה אותי עושה לי פרצופים... חוץ מזה שגם בפעם הקודמת היא ממש פגעה בי ולא לקחה אחריות... מה עושים? הילה

הי אודי, שוב אני.... מחפשת רכות, כנות, תמימות, כמו בשיר הזה אולי https://youtu.be/j2x8oA5h5Jo

כשאני מתחילה לזלול בלי אבחנה-זה לחזור אלי או שזה גם ניתוק? זה מגעייייל

אודי, אני מרגישה שהכל סגור וסוגר עלי. גם התקשורת סגורה. אתה מרגיש? תודה שירה

אני בסדר. עומדת על שתי רגליים והאדמה פחות רועדת. הילה - הוא לא נטש פיזית. כלומר, הוא עדיין רוצה להמשיך לטפל בי אבל הוא עשה כל מני שינויים שגרמו לעולם שלי להתמוטט. עוד לא נאמרה המילה האחרונה בעניין. אודי - אנחנו (נפגעות התעללות מינית ממושכת בילדות) כל כך פגועות. חיות עם בושה ואשמה. חיות כל יום את אותו הסיוט. זה פשוט לא הגיוני שאין מסגרת "מחזיקה" שמעניקה טיפול אינטנסיבי שאינו מוגבל בזמן לנפגעות. זה פשוט אינו נתפס. יש לנו צרכים מאוד יחודיים, ואני באמת מאמינה שעם טיפול איכותי, מותאם ובעיקר חומל ואמפתי, אנחנו יכולות "לפרוח" וגם לעזור לאחרות. איך לא קיימת כזו מסגרת?? פעם בשבוע למשך שנה, זה פשוט אינו מספיק. ופסיכולוג יחיד פרטי, קורס לפעמים תחת הנטל. תודה הילה ולאה על ההתעניינות. נטע.

אודי ראיתי רק עכשיו את מה שכתבת לי שם במידה מסויימת יש שליטה. זה קשה כי הכתיבה המפורקת אכן נעשית כשהמצב באמת מפורק וחסר שליטה . אבל ואם אתה זוכר שאלתי אותך מההתחלה על זה יש משהו מדבק כמו הכתיבה על פגיעה עצמית. אולי באמת דרך הכתיבה אני אצליח ללמוד לא לתת לעצמי מקום כבת חמש אלה להבין שזה רגשות כאלה אבל אני לא בת חמש יותר . מקווה שזה יפחית גם את הרצוןוהצורך האובססיבי שלי שבה מהמקום הילדי הזה לנראות גבוהה כל כך... אודי יודעת שזאת לא הדרך שלך אבל הייתי שמחה כשהכתיבה תהייה דיסוציאטיבית להחזיר אותי למסלול ...תודה על הכל

יש לי כל כך הרבה על הלב ובעצם גם כאן לא יכולה לכתוב כי זה יחשוף אותי ... החיים מעמידים אותי בנסיונות בן עבודה משפחה בית ואני כל הזמן בדילמה האם להיות שם עבור עצמי או עבור אמא שלי (רק כדי להשקיט את מצפוני )עבורי או עבור העבודה שכרגע מאלצת אותי להיות כפול שעות מתמיד . הצומת הזה שהגעתי אלייה הפעם (פעם ראשונה שאני לא רצה) מציבה מראה מול האין אמא , מבינה שעוד מעט באמת לא תהייה ואני אשאר לעד עם הפנטזיה המטומטמת הזו שהיא תראה שהיא תהייה. יודעת שגם אם אעשה את כל המאמץ הזה של הנסיעה מרחק של 4 שעות כל צד התגובה תהייה כאילו טוב אז הגעת טוב אני יכולה לבד טוב האחים שלך כאן בן כה וכה אז ...בשביל זה לוותר על הפגישה שלי. ויחד עם זאת איך אני מחנכת את ילדיי שזה בסדר לא להגיע שזה בסדר להמשיך בחיים כאילו כלום ...פשוט צריכה שיהיו איתי.

ליבי איתך

הגבתי לך אתמול אך לא עלה... כל כך מוכר ועצוב וכואב, מלחמת ההשרדות בכל החזיתות. התחושה הקשה שהסביבה לא יכולה להיות איתך במקומות הקשים האלה והבדידות התהומית. אל תוותרי על הפגישות... זה המקום היחידי שנותן לך מקום כמו שאת, את התחושה, אפילו אם רגעית, שאת לא לבד... איתך שירה

אני מניחה שזה מוכר לכולנו כי זה די עודף ציפיות ופנטזיות לעומת המציאות. אני לא מבטלת פגישה כי אני לא רוצה ללכת אני פשוט לא זמינה יש דברים דחופים שצצו. חמש שנים שאני אצלה ומעולם לא ביטלתי פגישה כי לא רציתי ללכת דווקא בימים כאלה אני או עושה פגישה ארוכה יותר או שאני עושה שתי פגישות באותו שבוע עד שהכאוס מסתדר.

אודי ענית לי שהגבולות חייבים להיות ברורים אחרת התהליך שאמור לפתח יכולת להתבונן על הרגש מבחוץ, (ביטוי להתפתחות ספרציה?) נכשל. למה הגבולות חשובים כ"כ? כדי שתוכל להיות בקרה? כאילו תהליך רגשי בתוך תנאי מעבדה שהיא הקליניקה? שאפשר יהיה לזהות את כל השינויים שקורים? איך העדר גבולות מפריע לזה? האם אי אפשר לייצר ספרציה בדרכים אחרות שהם לא בתוך הקליניקה? הגבולות של פסיכולוגים מאוד מקובעים כאלה. מפגש עם זמן מוגדר. תשלום. מטפל שלא משתף מעצמו הסובייקטיבי אלא יותר שם כדי לקלוט את ההשלכות של המטופל ולעבוד איתן... מוזר לי כל העניין הזה. אצלי בטיפול עם הפסיכולוגית הייתה כנראה חציית גבולות שלא זוהתה בזמן. היא נתנה לי להשאיל ממנה ספרים ואני רציתי להיות פסיכולוגית כמוה, זה טשטש ויצר ערבוביה בעייתית של הזדהויות. שהתגלגלתי לעוסית היא אמרה לי 'תזרקי כבר את כל הספרים האלה. יש חיים שלמים בחוץ'. היא זיהתה שהקריאה אצלי הפכה פעולה ששקעתי לתוכה כאילו על חשבון החיים, ניסיתי ללמוד על החיים ועל עצמי ו'להשתייך בכאילו' בחוויה הרגשית שלי, דרך קריאה במקום דרך יצירת קשרי אנוש ממשיים ומגע ישיר עם חוויות במציאות החיצונית. וגם עשיתי מן הילה נרקיסיסטית לכל 'המידע הנשגב' שכתוב כביכול בספרים. הפסיכולוגית לא הניאה אותי מזה. נראה לי זה היווה סוג של טשטוש בגבולות. מה דעתך? מה שתארתי יכול להחשב למצב של טשטוש גבולות בעייתי?

לא הבנתי אייך אומרים שמה שאני חווה בלילה זה הזיה? אני חווה שיתוקי שינה מלווים ברעש נוראי באוזניים ובלי יכולת תזוזה במשך 3 דק מרגישה שמשהו נמצא איתי בחדר. זה אמיתי וזה לא קורה לי ישר אחרי שנרדמת שלשום הלכתי לישון ב9 וקמתי ב3 לפנות בוקר בגלל זה אייך אפשר להסביר את זה

כל יציאה לחופשה שלה זה סיוט!! זה עוד יותר ועוד יותר קשה. רק בחרדה מזה שיהיו שבועיים קשים במיוחד. קשה כבר עכשיו. עובדת ועושה דברים אבל לא מפסיקה לחשוב עליה ודואגת לה שתהיה בסדר. כלפי אחרים מאד עצבנית ואפילו לקרובים ביותר לא סיפרתי שהיא נוסעת לחופש כדי שלא ינצלו זאת לרעה ויבחנו אותי. הלוואי והייתי יכולה ליסוע איתה ביחד. ככה היה יותר קל. אוף!! אני שונאת שהיא יוצאת לחופשה למרות שאמרה שהיא לא עוזבת אותי. אני מפחדת שיעברו עכשיו שבועיים קשים ומלאים בגעגועים. רק המחשבות האלו עושות התקפי חרדה. ניסיתי לפרגן לה ולשמוח בשבילה - זה לא הולך!! אוף.....אודי בבקשה תעזור לי.

זה קרה יותר מפעם אחת כבר

לא בטוחה איפה כולי, אבל זה מרגיש ממש רגוע.

ימים באמת לא נסבלים נאחזת במעט שפיות אבל הכל ברמות סוגר עלי מכל הכיוונים גם שמנסה לשתף בקושי אין מי שמסוגל להכיל לשמוע והסוף כעס גדול אז שותקת גם את הפגישה כנראה שיהיה חייבת לבטל. לא יודעת מה לעשות קודם ומה נכון מוצאת את עצמי מותקפת בכל החזיתות ...כל כך קשה וכל כך לבד .גם בדברים הטרויאלים ...

הי אודי, לא חשתי געגוע או כל רגש אחר, לא בכיתי, לא התרגשתי,.רק הייתי בפגישה אחרי עשרה ימים כדי להבין איך אפשר לכבות את הכל בעשרה ימים. כיבוי מערכת. רק נכנסתי יותר פנימה אל העצב שממילא קיים. אולי לא כדאי לאתחל את המערכת ומוטב כך... קהות רגשית במקום נזקקות נוראית ונואשת. מה ביניהן ודאי תשאל... אני לא יודעת להיות שם בין לבין. אני כל כך עייפה. שירה

אבל אם המטופל תלותי במטפל ומחפש קשר קונקרטי או נוטה לזלוג מחוץ לגבולות מטרת הטיפול היא ספרציה לא? כי מטופל שאין לו יכולת להתבונן על הרגש מבחוץ צריך קודם לפתח אותה. לא ככה?

הי אודי, אני מקווה שאצליח להגיע אליו לפגישה הבוקר. אני פוחדת מעוררות רגשית שתציף לאחר עשרה ימים בהם המערכת התרגלה לפרידה. אני גם מבינה שאם לא אלך אני פוגעת בתהליך הטיפולי בכלל וביכולת ללמוד ולתרגל פרידות בפרט... שבוע טוב לך אודי

היי אודי, שבוע שעבר הלכתי לפגישה עם הפסיכולוגית. בסיום הפגישה כשיצאתי מהקליניקה היה לי כנראה התקף חרדה, הרגשתי שאני משתגעת ולא הפסקתי לרעוד. התקשרתי ישר אלייה, היא ישבה איתי קצת והרגיעה אותי ואז גם שמה את היד שלה על הרגל שלי. אני עוד מעט 4 שנים בטיפול ואצלה מגע זה לגמרי גבול שלא חוצים אותו והיא הבהירה לי את זה כל השנים, ופתאום זה בילבל אותי. מרגישה שנחצה קצת גבול, בחיים לא חשבתי שדבר כזה יפריע לי, להפך תמיד רציתי חיבוק ממנה. פתאום קשה לי. כשהייתי בהתקף היא אמרה לי להסתכל עליה, היא ניסתה להרגיע אותי, אבל היא התקרבה יותר מידי לפנים שלי. פתאום נלחצתי... אני מאוד פתוחה איתה לגבי הכל, אבל מרגישה שאת זה אני לא יכולה להגיד. במיוחד אחרי שניסתה לעזור לי. אני לא חושבת שזה המגע עצמו שהפריע לי אלא ההרגשה שגבול נחצה. אודי מה אתה חושב? (חוץ מלהחזיר את זה לטיפול ) אולי אני דרמטית? תודה!! מאי

היי אני רון בת 22. כל חיי אנשים תפסו ממני אחת עם בטחון עצמי גבוה שלא מתביישת להביע דעה. אך לא זו באמת הרגשתי. עד גיוסי לצבא לא הבנתי כמה אני ביישנית, תמיד בבית הספר הייתי מהילדים הבולטים גם חברתית וגם לימודית ובצבא , כאשר הגעתי ולא הכרתי אף אחד, כלומר יצאתי מהמקום הבטוח שלי מבחינה חברתית הפכתי לבנאדם אחר. מאוד קשה לי לקבל ביקורת, מאוד קשה לי במקומות עבודה( אני מחליפה המון) קשה לי לדבר מול לקוחות מה שגורם לי לחוסר יציבות תעסוקתית. אני דיי בטוחה שאנשים קרובים אליי חושבים שאני עצלנית וזו הסיבה שאני לא מחזיקה בעבודות אבל אני לא, אני האחרונה שאוהבת לשבת בבית בחוסר מעש, אבל הפחד משתק אותי, קשה לי עם שינויים . מעולם לא היה לי קשר רומנטי ואני מפחדת להכנס לקשר. אני לא מבינה למה אני מרגישה כך, משום שבכל תחום שבו השקעתי הגעתי לתוצאות הרצויות. אני מודעת לעצמי, ויודעת שלא חסר לי דבר כדי להצליח ולהשתלב בכל תחום שרק ארצה. זה מצב מתסכל מאוד, לא באלי לחיות חיים שלמים בפחד ממה שיגידו וממה יחשבו ובאלי לחזור להיות הילדה בת 16 שלא רואה ממטר :/

אני בחור בן 25.. סטודנט. ואני מרגיש שאני נהנה מזה שלאחרים רע. למה זה קורה? אני מרגיש בתחרות עם כולם. רוצה להיות הכי טוב. אפילו לחברים הקרובים שלי.. אם יקרה להם משהו רע בתוך תוכי אני אשמח. אולי זה נגרם מזה שאני לא אוהב שאנשים הם מעליי. גם בלימודים וזה מגיע למצב שהחבר הכי קרוב אליי בכיתה מבקש עזרה, אני יעזור אבל אני לא ארצה ללמד אותו טוב כדי שאני יצליח יותר ממנו. כל הדברים האלה רלוונטים לאנשים מחוץ למשפחה הקרובה. למשל אמא שלי הכי יקרה לי בעולם אני בחיים לא ארצה שמשהו רע יקרה לה. ההפך.. יעשה הכל כדי שיהיה לה טוב. לגבי אחים זה מעורב, למשל אני לא אוהב לראות את אחי מצליח יותר ממני. הייתי רוצה שתהיה לו איזה נפילה בעבודה או משהו .. למרות שהוא אחי. מה מסביר את המצב הזה?

http://shigadelic.blogspot.co.il/2013/05/blog-post.html

אני זקוקה לך

לפעמים היא מביאה איתה מן שלווה כזאת. הגיוני? אפילו נראה לי מתקרב למניה... שזה אולי כבר לא כל כך טוב?

יצאתי מהפגישה היום מאוד מאוד כאובה זה היה ממש ממש קרוב היום גם הוא אמר לי שהיה מרגש אני מסוגלת להיות בקשר רגשי עמוק ובאמת להיות בקשר וליהעזר הוא כל כך הבין אותי היום ויצא ממני הרבה דברים.... אבל הבכי היה בכי שמנקה מבפנים... וגם היו בחצר שלו חתולים קטנים גורים שרק נולדו.... והרמתי אחד מהם.... הם נמצאים עם אמא שלהם מתחת לבית וילדים לא מפרידים מאמא... והיום דווקא סיפרתי לראשונה איך אמא היתה מכה אותי.... איזה אבסורד... הילה

שלום ד"ר אודי, הצרה שלי היא כזו, לפני שנתיים לערך אחרי שנפרדתי מהארוס שלי וביטלנו את החתונה הייתי תקופה ללא זוגיות כי התרכזתי בלימודים ועבודה ובניסיון לשכוח מהפרדה של זוגיות ארוכה וביטול חתונה. בסוף הסכמתי להכיר בחור בשידוך אז הייתי בת 25 והוא מבוגר ממני בתשע שנים, הכרנו יצאנו לדייט ומאותו הרגע הרגשתי שזה זה והיה קליק חזרתי הביתה אחרי ארוחה מקסימה ורד מהמם ואמרתי לאימא זהו מצאתי את שליום למחרת הוא התקשר והתחלנו סוג של קשר, יצאנו לסרט ונפגשנו ודיברנו הייתי הולכת אליו לעסק מביאה לו ארוחות , הוא הזמין אותי אליו ובחודש הראשון לא היו יחסי מין, לאחר חודש זה כן קרה כמו שיכול לקרות בין שני אנשים מבוגרים. יום למחרת הלכנו לקניון לקנות מתנה ליום הולדת של המנהלת שלי הוא אפילו פינק אותי בבגד, ויותר לא שמעתי ממנו והחלטתי גם לא להתקשר אחרי תקופה הוא מתקשר ומדבר איתי כאילו כלום לא קרה ועוד שואל אותי אם אני יכולה לבוא לעזור בניקיון הדירה שלו אחרי שיפוצים, כול התקופה שהוא נעלם היה לי מאוד קשה בכיתי המון ולא הצלחתי להבין מה לא בסדר , הוא היה ברור שהוא רוצה קשר רציני וחתונה להקים משפחה היה אומר לי שאני מוצאת חן בעיניו ובעצם הכול התנהל בסדר. אני הסכמתי לבוא באתי יום שישי הכנתי עוגה הכרתי כמה מהחברים שלי וקרוב משפחה שנכח בדירה כשהגעתי נשארתי אצלו ויום למחרת כול השבת קרצפתי את הבית קמתי בשבע ועד אחד עשרה בלילה הוא עזר לי קצת ואחר כך הלך לישון אחר כך לשחק טניס וכול זה כשבאותו היום הודיעו לי שסבתא שלי התאשפזה עקב אירוע מוחי נוסף. כשהלכתי ממנו יום למחרת אחרי זה שוב מעל חודש לא שמעתי ממנו ואז הוא שוב התקשר וביקש שאני אבוא וחשוב זה קרה ניקיתי ושכבנו ואז שוב לא שמעתי ממנו. במהלך כול היחסים הלא ברורים האלה אני מנסה להבין מה הולך למה זה קורה ודווקא כשחשבתי שמצאתי את האחד, ואז הגיע אליי מידע פה ושם פעם אחת מהבונת ציפורניים שלי שאמרה שהיא ובעלה מכירים אותו ושאני לא הראשונה ולא האחרונה שהוא עושה לה את זה והוא "צד" בנות כמוני, ואחר כך גילתי שמישהי שעבדה איתי היא קרובת משפחה שלו וכשסיפרתי לה את הסיפור בקווים כלליים היא אמרה לי עוד לפני כן להתרחק ממנו ולא להתעסק איתו מבחינת זוגיות כי אני אפגע. מתוך השנתיים האלה חזרתי לארוס לשעבר והקשר מתנהל טוב אבל הוא לא יודע את כול הסיפור עם הבחור הזה. אבל הבעיה הוא המשיך לצוץ בחיים שלי בצורה הזו להתקשר אחת לכמה חודשים לפטפט לשפוך את הלב ואפילו פעם אחת נפגשנו זה היה בזמן מבצע "צוק איתן" ומאז התקופה הזו הוא התקשר כמה פעמים וזהו. ואני אוכלת את עצמי מבפנים ובוכה בלילות למה זה מגיע לי למה הגורל הפגיש אותי איתו למה לי הניסיון המחר הזה הייחס הזה, אפילו באוקטובר 2014 הלכתי לקוראת בקפה הייתי בהלם מכול מה שהיא אמרה לי והמליצה לי למרות שהיא יודעת שאני לא אוהבת את הארוס לשעבר אבל הוא אוהב אותי והוא איש נהדר ויהיה איש משפחה נהדר וזה השני שהלב שלך איתו ככה היא אמרה לא בשבילך שהוא לא חושב בסדר ואין טעם להתעקש עליו ולהרוג את עצמך. ביום שלי שי השבוע ראיתי שהוא התקשר ושלח הודעה חזרתי אליו והוא סיפר לי שאחותו נפטרה הייתי בהלם קצת דיברנו ואז הוא ביקש להיפגש, אמרתי לו שבעיקרון אני לא רוצה אבל קשה לי לסרב בגלל מה שהוא סיפר לי , ונפגשנו ישבנו שעה ואצרתי לו שאנחנו לא ילדים קטנים הוא נפגש איתי נותן לי נשיקה בשפתיים מחזיק לי את היד כאילו הכול בסדר אמרתי לו שנמאס לי ואני רוצה לדעת מה הסיפור שלו איתי שהוא מכאיב לי, ואז כשאני עומדת מולו והוא יושב הוא אומר שהוא הכיר אותי לקשר רציני אבל אז הוא הבין לעצמו שלא יצא לנו לבנות משפחה שהוא לא מרגיש שהוא התאהב בי, באותו הרגע הרגשתי כאילו סערה עברה על פניי כאילו עולמי חרב!!!! הרגע הזה התמונה הזאת של הבעות פניו ואיך שהוא אומר את זה כול הזמן מול הפנים שלי , הייתי בהלם אמרתי לו שאני פשוט בשוק שהייתי בטוחה שאנחנו נהיה זוג מקסים שיש את הקליק שהראתי שאני יכולה להיות אישה טובה ושאני רוצה את הקשר ושזה כן יכול להצליח ושמצאנו אחד את השני, והוא עונה לי שאני באמת מקסימה ועובדת ולומדת ועוזרת לאימא ובבישולים וניקיונות ולא שותה ולא מעשנת ולא מבלה וכול העניינים האלה אבל הוא חזר על מה שאמר קודם. הייתי קפואה במקום רציתי שהאדמה תבלע אותי, אחרי חמש דקות נסענו אני נהגתי חזרה לחניה של הבית שלי והוא לא נתן לי ללכת אלא תפס לי את היד ואמר שהוא לא רוצה שאני הלך בהרגשה רעה, אמרתי לו שממש רע לי שאני לא מוכנה שהוא ככה צץ בחיים שלי שאני רוצה איתו זוגיות אז שיחליט כן או לא כי אני מוכנה להיות לו האישה הכי טובה ואז הוא עונה לי שהוא יחשוב, דיברנו עוד קצת והוא מספר לי שבמהלך הזמן הזה הוא הכיר מישהי הוא ניסה להיות איתה שלושה חודשים אבל בשיחת טלפון שהייתה איתה באחד מימי שישי הוא שאל אותה אם היא עוזרת לאימא בבית לנקות ולבשל אז היא אמה שלא שהיא מסתדרת ואז הוא שאל אותה ולבעלך ולילדים תבשלי ותנקי אז היא ענתה שלא שהיא רוצה לראות טלוויזיה ושהוא יעשה הכול, אחרי שהוא שמע את זה הוא טוען שהוא החליט שיש לה משהו לא בסדר והיא לא בשבילו וניתק ממנה,. אז אמרתי לו שאולי משהו לא בסדר בו כי אני בדיוק מה שהוא מחפש גם חיצונית וגם באופי אבל החליט כשעוד לא היינו באמת זוג שהוא לא מאוהב ושלא תצא משפחה. ד"ר אודי מאז יום שלישי אני לא מוצאת לעצמי מנוח ממשש רע לי אין לי את מי לשתף אין לי למי לספר כשאני לבד אני רק בוכה, שומעת שירים עצובים רע לי הייתי רוצה לשכוח להוציא אותו מהלב ומהראש, אני אבודה לא יודעת איך להתמודד עם הדחייה הזאת , הלוואי שהייתי לוקה באיזו מחלת שחכה בשביל להיפטר מזה, כול כך רע לי שאני לא יודעת מה לעשות בבקשה תנחה אותי, תסביר לי למה זה קורה לי? ולמה זה מגיע לי? איך ממשיכים הלאה?????????!!!!!!!!!!!! תודה. נ.ב מתנצלת על האורך הייתי חייבת לשפוך את הלב.

אני מנסה לחשוב בכיוון הזה , אבל ממש קשה לי כי אני צריכה לשמור הכול בפנים לקום בבוקר לענוד מסכה שאומרת "עניינים כרגיל" , להראות שאני מתפקדת כמו שצריך יושבת כותבת את העבודות סמינריון, עוזרת לאימא הולכת לעבודה. מאוד קשה לי לתפקד ככה כשזה בפנים וכול הזמן נותן את אותותיו. שאני נקרעת מבפנים אתה חושב שאני צריכה לפנות לאיש מקצוע שזה יקל עליי ?