פורום פסיכולוגיה קלינית

היי גלי, קראתי את מה שכתבת וכאב לי מאוד לשמוע על ההתעלמות של המטפלת ועל הקושי שלך בזמן שכולם מסתדרים עם "המורכבות של החיים". גלי יקרה, המורכבות של החיים מאתגרת את כולם. יש שמצליחים להתמודד איתה יותר ויש שכאלה שפחות. וזה בסדר להתקשות בכך, ולכאוב על ההתעלמות של המטפלת. וזה בסדר לרצות שמישהו יחבק אותנו שאנחנו מרגישים בודדים. זה טבעי ואנושי ומאוד מובן.

תודה מיקה שכתבת לי! נעים התחושת קבלה שאת מעבירה.... אני כ"כ מותשת.... לא יודעת אם יש סיכוי להצליח לחזור להיות כמו האנשים שמסתדרים עם החיים... אני פוחדת להשאר במקום הזה החולה והלא מתפקד... במקום שצריכה חיבוק ונשארת עם הצריכה בלי שמשהו מתממש במציאות... איך מצליחים להתרומם מהמקום הזה? איך משפרים את החיים? אני נורא מבולבלת.... תודה רבה לך מיקה! חיבוק!

דיברתי על הניתוק . שלא זכרתי מה עשיתי. אבל מקבלת ההערה וממשיכה בנתיים להתעופף לי ביקום..ולחפש את כח המשיכה כדי להרגיש את הקרקע...

אודי, אל תכעס על ההודעות שיש בהן תובענות כלפיך. אני באמת מנסה ללמוד פה את המסגרת ומה מקומי. כשראיתי את ההודעה של במבי היה לי ברור שתענה לה ומה תענה לה. היה לי גם ברור שאת ההודעה שאני אכתוב בזמן שאתה עונה לא תעלה ולא תענה גם אם תהיה בה מצוקה גדולה. בדיוק כפי שאני יודעת שיש מקרים שהיית נוהג אחרת. איפה זה פוגש אותי? ודאי תשאל.., בדיוק במקום שלא רואים אותי, שאני לא מספיק חשובה, שכדי שיראו אותי אני צריכה "לשלם", שגם.אם אצרח בכל.הכח לא ישמעו. אודי, זה כל כך עצוב לי.

שסבל זו בחירה?

אודי אני לא מצליחה להבין את התשובות שלך. אתה אומר שתנסה לעזור ולא מסביר למה לא בטוח שתצליח. אני ממסה לכתוב על רגשות ואתה כותב ששבוע חדש הגיע. אני לא כל כך יודעת איך לתקשר איתך כדי להרגיש משהו אחר. אני גם לא מצליחה להסביר את עצמי. שירה

הי, אתה יודע ? קצת נרגע עם אמא צביה.. עדיין הפחד שיקרה אסון פתאומי קיים.. עדיין זוכרת את יורם חזן ונרי לבנה, אך העוצמה קצת פחתה וחוזר שוב לאט לאט הביטחון והאמון.. מקווה שלא יהיו הפתעות פתאומיות שמחרבות את העולם... רוצה להיות קרוב קרוב אליך, לתת לך יד ולהיות איתך כשאתה עונה לכולם.. שלך -במבי.

שלום. שוב אני. התבאסתי שהשארתי את המייל שלי אם מישהו רוצה להתכתב איתי או להציע שמות של מטפלים ואף אחד לא פנה. אני בדיכאון כ"כ גדול ולא יודעת כבר לאן לקרוא לעזרה... התחלתי עם איזה מטפלת, שאלתי אותה על די בי טי והיא זילזלה בזה, קצת עשה לי לא טוב שהיא ככה ביטלה גישה רצינית אבל אין לי אופציות אחרות כרגע. היא פנויה להפגש איתי פעם בשבוע ולי זה מרגיש כמו פעם בשנה עם מה שעובר עלי בימים אלו. המטפלת שעזבה אותי כתבה שמעתה היא גם תתעלם מסמסים ממני, כואב נורא. הדפוס שלי הוא להגביר את הווליום כשהיא מתנהגת ככה ואני מנסה לא לעשות את זה אבל כשאני לא עושה את זה זה רק מעצים את הדיכאון. ממש לוז לוז. איך כולם בטבעיות מצליחים להסתדר עם המורכבות של החיים? להסתדר עם מקום עבודה ואינטראקציה עם אנשים, למצוא זוגיות ולהקים משפחה, להסתדר עם הכסף, להסתדר עם כל המטלות הבירוקרטיות... בחיי שאני לא מצליחה למצוא מה טוב בחיים האלה.. כ"כ הרבה מטלות שאולי כשאשיג אותן (ואני לא) אז אולי יהיה לי טוב. ועכשיו אני כ"כ בודדה. כ"כ צריכה מישהו שיחבק אותי נון סטופ במשך אולי שנה.. ככה פיזית ילך צמוד איתי לכל מקום מחבק ומחזיק... ואין כזה דבר. אז מה נשאר? סבל ורק סבל. ואודי אל תכתוב שסבל מגדיל דרגות חופש זה מה שכתבת לי בפעם שעברה, אני מרגישה שהסבל רק מצמצם ומכנס אותי.

אני לא מאזור שלך ולא כל כך מכירה, אבל התחלתי לנסות, ועדיין מנסה, לברר אם יש מישהי/ו שמטפל בDBT באזור שלך... אני מצטערת שלא פנו אלייך, ובתוכם אני, למייל שלך. אני לא יודעת איך זה ירגיש לי להתכתב בנפרד מחוץ לפורום.. בגלל זה לא כתבתי. אשמח שתכתבי פה...לי, לכולן... אני רוצה לשמוע ולהקשיב לך. מה עובר עלייך. מי את. ומה כואב לך, יקרה. אני פה. רחל.

אני יכולה להגיד לך גלי יקרה שכך הרגשתי שמסביבי כולם נכנסו להריון. ובכזו קלות עברו היריון ולידה והוםס שבוע אחרי הלידה הן כבר עומדות רזות ויפות בטקס של הבן שלהן. ואני שביל להכנס להיריון נלחמתי בשיניים הכל היה לי קשה כי פחדתי מאוד מהחדירה אליי של רופאים, מכשירים ועוד. היה לי קשה לשאת היריון עם השומן. פחדתי עד דמעות מהלידה ונאלצתי לעבור ניתוח שזה סבל בל יתואר אבל שהתינוק הגיח הרגשתי שזכיתי בפיס שכל הסבל שלי נעלם. ולא איכפת לי שאני שונה העיקר שיש לי את מי לחבק. למי להעניק. כל כך הייתי רוצה עוד ילדים. אבל בשביל לקבל שניים זה היה מסע מפרך. אולי ככה אלוהים החליט.

תודה שאת זוכרת אותי! אני חושבת שאולי אין צורך כרגע שתבררי לי, אני אנסה להמשיך עם המטפלת שנפגשתי איתה כבר פעמיים ונקווה לטוב. אני אשתדל להמשיך לספר כאן. תודה!

הי. אני יודעת שכל אחד מסתובב עם התיק שלו... יודעת שלא רק לי לא פשוט... כל הכבוד לך שלמרות הקושי הצלחת לעבור הריון ולידה... אני אפילו קצת מקנאה... תודה שכתבת לי!

רק אותה

https://www.youtube.com/watch?v=5vVuI8IeLaM זכרונות חדשים, פחדים... הפעם לא מוותרת על החלום למעני ...

לא לוותר על החלומות!!!!!!!!!!!!!!!!!! מחבקת. שמעתי היום סיפור מעניין:אדם בא לרופא ואומר לו:"דר',כואב לי בראות.הרופה שואל אותו האם כל הזמן כואב.הוא עונה לו שלא,רק כאשר נושם-כואב לו.ואז שואל המטופל אם כדאי לו להפסיק לנשום כדי להתגבר על הכאב... אם כואב כאשר נושמים-כואב כל הזמן ואי אפשר להפסיק לנשום.לכן נושמים למרות שכואב!חיים למרות הכל,אביב,נופלים וקמים,בונים,מגשימים ולא מוותרים.הרי בנו לכאן לחיות.גם לעצמי אני אומרת את זה. חלום,בחיבוק

וראית מה ששלחתי לך ?

היא נעלמה. לא מתקשרת לא עונה. אולי היא בכלל לא מאמינה? הוא ישאר הטוב ואני אשאר המשוגעת. נראה לי שזאת הייתה טעות. הצילו

את ממש מקסימה, תודה על הדאגה והתמיכה. מעריכה את זה מאד. ומה שלומך את?

חנה יקרה , כתבתי לך אתמול מהפלאפון לא נקלט ...איתך כל כך מבינה את הקושי הזה של הפרידה, כל כך גאה בך שאת רואה גם את החיובי ועושה צעדים קדימה. היא תמיד תשאר בליבך כזכרון טוב , זכרון שמי שפסע איתך כברת דרך והביא אותך למקום חדש שיכול להמשיך ... אני כאן איתך מתי שתרצי ...

האם אבות כגברים אמורים לדעת להדהד ואמפתית לידי את רגשותיו או שזה רק תפקיד של האמא?

אך שאלתי האם זאת מיומנות רגשית שמצופה שתהיה לגברים באותה מידה

אותי. היום ה10 שקל מזוייף ההודעות מהמדריך האנשים בקניון המכנס שלא עולה הכל שורט אותי היום

ומחר תחייכי אל החיים בתקווה שגם הם יחייכו אלייך.

צנזרת אותי לגמרי הפעם אה? כבר לא זוכרת כל מה שרשמתי אבל היו כמה הודעות.. אף אחת מהן לא מופיעה..

להיות לבד, ולהתמודד עם הלבד שלי לבד... מאשר להיות עם מישהו.. גם אם זה המטפל שלי, ולהרגיש כל כך לבד בתוך זה... זה לבד יותר. יותר כואב.... רחל.

הי, זקוקה למילים.... התעוררתי מאוחר ולקחתי מונית לפגישה שהיתה קצרה מהרגיל.... אני זקוקה למילים בשביל הילדה הילדה זקוקה למילים קרובות ואוהבות עדיין קשה לי לדבר איתה הילה

אודי תודה לך כל דבר מציף בדמעות

אבל מרגישה כל כך בודדה מרגישה סהיא בורחת ממני סיפרתי לה והיא נרתעת שלחתי לה הודעה בואי נדבר אז היא כתבה"באמת צריך"ונעלמה. אחרי השבת שוב שלחתי לה:נו מה קורה מה אמר בעלך מה את אומרת והיא כתבה"יש לי אורחים, נדבר"אז עכשיו אין לי אח ואין לי אחות כי היא בורחת. היא לא מעוניינת להתהלך עם הסוד הזה אז היא מתעלמת ובורחת בשבת הייתי כל כך בצפייה למוצש, שהיא בטוח תתקשר... כלום. עכשיו גם היא בורחת. היא רק מוסיפה לבדידות לתחושת האשמה לסיוט. אולי אני אבקש מנמטפלת שלי להתקשר ולהסביר לה... קשה לי. הבוקר קמתי ופתאום שכנה שאלה אותי מה קרה לי ביד. בכלל לא זכרתי שבלילה קישטתי אותה אוף. קשה

כתבתי בהודעה נפרדת אבל כותבת גם פה. העניין היה הגילוי והניתוק ועל זה התכוונתי לכתוב. מתנצלת.

הי אודי, שוב שבת כבדה מכבידה עצובה לא יצאתי מהבית ישנתי המון ואני כל כך עייפה. הכל במרחק נגיעה וכלום לא נגיש. רק העצב משתלט על הכל, ענן כבד ושחור. נשימה שטוחה, הילוך איטי. אני לא רוצה להיות אני. שירה

תודה שאת מושיטה יד, אפילו שתיים. מאוד מעריכה את זה. שירה

:) בשמחה (עכשיו ממחשב מקווה שיקלט )

נסערת. מנותקת. תהיו פה ותחכו לי?

מחכה לך ...עם שק של כוחות והמון המון מקום בלב .. מקום רך ומכיל עבורך...את יכולה לנוח , כל הכבוד לך . אכן לא פשוט.

אני פה ומחכה לך... במבי.

כן.....

תודה על השיתוף.. האח הגדול "שמגן מפני פגיעה של האחרים בגן ובביה"ס".. :((( במבי.

אתה יכול לעזור לי בבקשה?

צריכה מילים, שירגיעו שיעזרו ש... משהו. בבקשה...

עפרה ים מילים אפילו שאני לא אודי תאפשרי לעצמך לפחות להיות כאן יותר לא להגיע לקצה היכולת ... מילים מגינות מכילות ותומכות https://www.youtube.com/watch?v=lzkJI07KGXE

אני מודעת שזו טעות ...אבל נכנסתי לסוג של יאוש...ואני עיפה ופוחדת מזה שהרופא עוזב בעוד שבועיים לשנתיים... והפסקתי בשבועים האחרונים למדוד ערכים ואני סתם מזריקה על "עיוור" נכון שבנתים זה הצליח ולא גרם לא להיפו ןלא להיפר רק השאלה עד מתי ימשך "המזל". אני יודעת שאני צריכה לתפוס את עצמי ..אבל אין לי כח ... תודה על ההקשבה

מחדש טוב שניכנסת מקווה שהכתיבה נתנה כוח ...ותקווה https://www.youtube.com/watch?v=W5O_Wqn4HFU

להתערסל פה קצת אחרי.

כאן איתך ....

ראית ? אודי ? ראית את ההודעה של רוני ? זה העלה בבטן שלי גל של בחילה פתאומית.. וואוו אודי.. ,כך, בכזו פתאומיות .. אני מנסה להתאושש מהפגישה המטורללת שהיתה לי קודם עם אמא צביה, יושבת וקוראת את ההודעות, וההודעה של רוני כך מכה לי פתאום ישר בפנים ,בלי שהתכוננתי, לא שמתי אפוד מגן .. וואוו אודי... בכלל נמאס לי מהכל.. אודי ? כמה זמן אנליזה נמשכת ? אמרתי לה שנראה לי שאנחנו צריכות לסיים.. לא יכולה יותר !! זהו !! אני לא מסוגלת להמשיך יותר. כל פעם משהו חדש..לא מצליחה להתאושש מהמכה האחרונה ומכה חדשה נוחתת עלי. זוכר שסיפרתי לך את הקטע כשאמא צביה חלתה מהרגע להרגע ? כך, באופן פתאומי הודיעה לי 3 שעות לפני הפגישה ? מאז אני לא סומכת עליה בשיט...פתאום ראיתי את השבריריות שלה.. חושבת המון על נרי לבנה מה עשתה ? חשבה ? הרגישה? כשיורם חזן מת לה מהרגע להרגע בלי יכולת להפרד, כלום.. כך מהרגע להרגע.. השבוע , לא הצלחנו למצוא שעה ברביעי, אמא צביה הציעה שבאופן חד פעמי נפגש 4 פעמים כאשר בחמישי ושישי פגישה וחצי כל פעם. אך היא הוסיפה שהיא תבדוק לייתר בטחון אם זה אפשרי עבורה ותגיד לי. זה היה בשני.. חיכיתי בשלישי, גם ברביעי ו... כלום !!!!!!!!! שוב ... כמו בסרט. מאתמול בלילה גם ראיתי שהיא לא נכנסת לוואטספ שלה. היום נכנסתי כל שניה לוואטספ שלה וראיתי שהיא לא נכנסת בכלל.. ככל שעבר הזמן הייתי בטוחה יותר שקרה לה אסון. בערב כשהיינו צריכות להפגש, פחדתי לצלצל בפעמון. הייתי ממש בטוחה שהיא לא תענה כי קרה לה משהו.. בסוף צלצלתי והיא כן היתה. אבל עשיתי לה את המוות . היא שאלה למה לא סימסתי /נתתי לה רמז לאור זה ששכחה.. להזכיר לה שהיא צריכה לאשר לגבי חמישי ושישי .. לא העליתי בדעתי.. גם על גופתי המתה לא הייתי יוצרת איתה כך קשר.. את שכחת ? בסדר.. מבחינתי את מתה. אודי... כל הבלגן הנוראי שאני נמצאת בו עכשיו. אולי זה סימן שמתחיל להיות מסוכן מאוד באנליזה ? שאסון נוראי יכול לקרות ? שאשתגע ממש ממש ? שאמא צביה תמות ? אודי, שתדע אם יקרה משהו לאמא צביה, אני אלך למכון הפסיכואנליטי ואפוצץ אותו עלי. לא .אני לא אפוצץ את המכון הפסיכואנליטי. אני רק אדע שהמקום רקוב. אודי, יש לך מושג מה קורה לי ? גם אתה מרגיש /חושב שאני משתגעת ? שחלה אצלי הדרדרות מטורפת ? במקום שיהיה טוב יותר , נהיה זוועה. אודי :((((

בפגישת הלימודים הראשונה שהיתה השבוע עשיתי טעות. והאמת שהפסיכולוג שלי שם לב לזה... תייגתי את עצמי אמרתי שאני חרשנית. ורק עכשיו אני מבינה מה אמרתי אני אוהבת לסכם ולהיות רצינית בלימודים ולא בא לי עכשיו שינצלו את זה!!!! לא בא לי שכל סטודנטית שלא התעוררה בבוקר או קבעה שיעור נהיגה תרגיש נורא טוב כי מה טוב ומה נעים מצלמים מהילה את הסיכומים.... טוב אז כמו שהבנתם אכלתי אותה- ואם יש כאן אנשות חכמים שיעזרו לי איך אני יוצאת מזה? הילה

מה ניצול בזה? בלימודים כשאני הייתי כולם נתנו סיכומים והייתה אוירה של למידה ביחד אפילו הייתה לנו קבוצה בפייסבוק שהעלינו סיכומים וכולם חלקו. לא יכול לקרות שאת לא תתעוררי יום אחד ותצטרכי סיכום ממישהו אחר?

גם אני הייתי מהחרשנים בלימודים והיו מבקשים ממני סיכומים ושנאתי את זה כי לאנשים אין חוש אחריות בשיט לפעמים היו מחזירים לי את הדפים מקומטים או אחת אפילו שכחה להחזיר לי בכלל, למרות שמה שהיא שכחה לא היה קריטי לי ופעם סירבתי למישהי שהייתה ממש מעופפת ולא לקחת את הלימודים ברצינות ורצתה סיכומים שלי לפני מבחן, סירבתי לה. כיום פשוט אני כבר יודעת להבהיר מראש שלאנשים שאין לי בעיה לתת אבל שיחזירו לי במהרה . אני ממש אומרת את זה בטון ישיר ורציני 'אבל תדאג/י להחזיר לי את זה! כבר איבדו לי פעם אחד ולא מתאים לי. אני סומכת עלייך' . אחרי שהבהרתי את זה ככה אנשים התנהלו יותר באחריות. ככה זה, לפעמים צריכים להיות קצת 'שוטר'. חוש אחריות מסתבר זה לא משהו שלכולם בא טבעי..

אני הולכת לספר לאחותי הגדולה את הסוד ששמרתי ממנה ומכולם. היום היא תדע שהמשפחה שלה לא כזו מושלמת ושהאח הנערץ הוא לא כזה טוב וצדיק. היא תדע ואז... לא מרגישה שזה מה שייתן לי שלווה. זה אולי יותר כמו למות בשקט.כי את החיים כנראה שזה כבר לא ישנה.

ואת אמיצה ... רוני זה לא יהיה קל ופשוט מחזיקה לך ידיים. שולחת כוחות לסופ"ש שיבוא ...איתך

... יש לי צמרמורת.. את לא חייבת לענות.. ...גם אצלך זה אחיך הגדול ??? וואוו..

כמה אפשר... זה עצוב לי.

שהיא לא יכולה להכריח אותי ללכת. לא רוצה. די

אודי, הוא נסע ואני כמו ילדה נטושה ממש שומעת איך היא גואה בבכי בפנים, מפוחדת. מרגישה איך אני קמלה אל תוך עצמי מתחת לענן כבד של עצב. וכמו ילדה ביקשתי אל תיסע אני פוחדת לבד. כי רק הוא יכול לתקשר איתם ולתת לי קצת לנשום לפעמים. איזו תלות ראשונית קדומה... אני שונאת אותך אתה מכאיב לי, אמרתי לו. אמא לא דיברה איתי חודש אחרי אמרתי לה שאני שונאת אותה בגלל שהרביצה לי. אבל הייתי כל כך טובה וכל כך שקופה שבכל פעם שהלכו נכנסתי לחרדה שלא יחזרו כי אני לא מספיק חשובה. סידרתי וניקיתי כדי שאהיה טובה, הטובה שהייתי, כל כך טובה עד ביטול. אני לא רוצה להרגיש כך. תודה שירה

שירה תודה על השיתוף...בדיוק כתבתי לך שתכתבי ואז ההודעה שלך עלתה.. יקרה הוא יחזור . רוצה להציע לך משהו ולא יודעת אם זה יהיה לך נכון ...דברי איתם , תרגיעי כיתבי להם שהוא יחזור ציירי להם ציור ..שיר . זה עוזר קצת וחוץ מזה @@@@@@@@@ הכי מבינה בעולם .

היא אמרה שהיא רוצה שבחודש הבא ניפגש רק פעם אחת בשבוע ושבפסטמבר אני אתחיל. לא רוצה... אני לא רוצה.אז בדקנו ויוצא שיש עוד 8 פגישות נדמה לי. אבל אני בכלל לא הסכמתי שניפגש פעם אחת ולא פעמיים. אודי, זה נראה לך בסדר ככה? אני עוד לא מוכנה. לא רוצה. אולי רוצה שתגיד לי שמה שהיא רוצה זה לא בסדר. מצד שני אני סומכת עליה אבל אני לא רוצה. אמרית לה שעד שאני לא מצליחה להגיד לה את מה שאנ ירוצה אני לא הולכת לשום מקום.. אמרית לה שאני רוצה שהיא תתן לי מששהו, אז היא אמרה בטח ושאלה מה אני רוצה. אבל לא עניתי. אבל אני יודעת המ אני רוצה, אני רוצה מכתב ממנה. ואולי את השמיכה שלי... די, אבל אני בכלל לא רוצה ללכת. לא רוצה. אתה שומע? אווף, זה לא פייר. די.

קוראת אותך ודומעת ...זה באמת באמת קשה מה שאת עוברת..אבל קחי איתך כל הזמן שהתהליך הוא עבורך שהוא נכון לך וטוב לך בשבילך .. אני גאה בך ויודעת שאת יכולה ... חנה את צומחת מול עיניינו בצורה מדהימה ...יקרה עכשיו זה הזמן להוציא את הכעס העלבון הפחד ולהתחזק בידיעה שאת צומחת לא עוזבת עולה כיתה לחטיבה ...מחבקת אם נכון לך ..חושבת עלייך

אני צריכה שתעשה לי קצת סדר... אפשר?.. אני מתקשה להיפתח רגשית למטפל שלי בחודשים האחרונים, לא כי אני רוצה להוכיח לו או לי שהטיפול מפרק... אולי כדי להוכיח לעצמי ולו שאני לא נפתחת אליו רגשית יותר מידיי. שזה קשר קרוב אבל עדיין רחוק מאוד..שאף אחד לא יתקרב אליי מידיי... ובשנתיים הראשונות של הטיפול הוא היה מאוד קרוב...מנסה להתקרב, אומר מילים טובות תמיד, אומר שהוא תמיד בשבילי, מילים מאוד טובות. ואני הצלחתי לקבל אותם, אבל מאוד חלקית.. היה לי קשה להכיל את זה, וכל צעד שהתקרבנו הייתי מבקשת להפסיק את הטיפול מסיבות כאלה ואחרות, ואז היינו עוסקים המון אם לעזוב או לא.. ועכשיו. זה מכוון. הוא מתרחק. לא אומר שום מילה טובה.. פעם בכמה חודשים איזה מילה קטנה.. ואתמול הוא אמר לי את זה ישירות. שזה נכון כך.. שהוא גם לא תמיד בשבילי. וגם כשקשה לי הוא לא תמיד בשבילי. ואם הוא לא יכול, הוא לא ינסה למצוא דרך, פשוט צריכה לקבל את זה. ובפגישה שלנו- יכולה לספר מה היה. זה מבלבל אותי. ככה זה אמור להיות?????? כי תמיד חשבתי/הרגשתי/הייתי זקוקה להרגיש- שהוא תמיד יהיה שם בשבילי. שזה המשמעות של הטיפול הזה איתו. שיהיה מישהו אחר בעולם (גם אם משלמת על זה), שיהיה שם בשבילי. כשקרה לי משהו קשה, וכשקורה לי משהו משמח ומשמעותי... ואני לא מתכוונת בקונקרטי. כי זה מציאות החיים. לפעמים אי אפשר באותו רגע, יום... אבל אם יש רצון לזה, אז גם כשלא מסתדר באותו יום, או באותו אופן שרציתי, אז אפשר למצוא דרך של משהו אחר של להיות איתי.... וזה לא שאני מבקשת להוסיף פגישה כל שבוע, זה קורה פעם באיזה שלושה-ארבעה חודשים, ולפעמים גם יותר... אבל זה בעצם לא הקונקרטי! זה התחושה בכלל שהוא נותן לי! ככה זה אמור להיות??? אני מבולבלת......

כל כך ריגש אותי שהתגעגעת אלי,אביב. האמת היה שבוע קשה.אם אני אספר זה די חושף אותי...אבל אני אספר. במסגרת הלימודים הראו לנו סרט מאוד קשה.זה טריגר מטורף לכן לא אתאר כאן את מה שראיתי מצד הריגשי של העיניין.חלק מהסרט זו הייתה הסרטה אמיתית של אלימות קשה מאוד כלפי אסירים בכלא אבו-גרייב.אגיד לצורך העיניין שהאסירים היו ערומים ואלימות הייתה-מכות.זה לקח אותי למראות הקשות מהשואה שהייתי חשופה אליהן בילדות ומשם עירער אותי ולקח אותי לכל מיני מקומות בתוך עצמי.איבדתי קצת שליטה ויצאתי מהכיתה בוכה.לקח לי זמן להרגע...לאבד שליטה מול המרצה ומול הכיתה היה קשה לי מאוד למחורת וכתבתי למרצה מאיל ממקום מאוד אמיתי וגם אמרתי שאני לא מתכוונת להיות אוביקטיבית כי...כל מה שרציתי שתבין אותי וזהו...קיבלתי תשובה רשמית ואקדמית כל כך שזה דבר אחרון שהייתי מצפה מדר' לפסיכולוגיה.לא ביקשתי שתשנה את הדעה שלה אלא פשוט תבין את שלי.לדעתי לא מראים כאלה דברים בלי הכנה מוקדמת כי בעיני זו זוועה זה לא מראות קצת קשים.ניסתי 3פעמים שתבין אותי והמאילים היו יותר קצרים מההודעה שאני כותבת כאן.3 פעמים קיבלתי תשובה אקדמית רשמית.הייתה לי הרגשה שבאתי והתפשטתי במסרד של ראש הממשלה...פתאום חזרו הניתוקים והכאב בחזה,קושי עדיר בריכוז,בושה מאכלת,רעש...קבעתי דחוף פגישה עם המטפלת שלי וזה החזיר לי את הכוח.יומיים נלחמתי על עצמי עם השד הזה שקוראים לו "בושה קיומית".כרגע מרגישה יותר כוח,יש ריכוז,האדרינלין ירד וכו'עייפה מאוד מטלטלה...ואומרת לעצמי שלא מועד רק מי שלא הולך...ובכלל נדמה לי שלאדם שרואה כאלה דברים וזה "לא מזיז לו" יש בעיה יותר גדולה...רוצה חיבוק חם,מאוד. שלכן,חלום

שמחה שפרקת קצת ..אוף מבינה אותך כל כך. שולחת חיבוק עוטף ומכיל ..אוהבת

ככה למדתי מינקותא מאמא וגם מאח. ולא בגלל טעויות לוגיות בעיקר על מחשבות ורגשות. עכשיו זה.פוגש אותי שוב. הבעתי בדיוק את הכעס והקנאה. פגעתי באביב. עכשיו אביב. פגועה ותקבל ממך מן הסתם מינונים גבוהים מאוד של אמפתיה ואני, למרות מילות העידוד שלך על שהעזתי, מרגישה לגמרי תשתקי טיפשה.

את הבעת את רגשותייך וזה הכי בסדר בעולם .הבאת אותם בדרך שאת יודעת , מכירה את המקום הזה שעד שהעזת לכתוב את הכעס שלך הקנאה תחושות קשות מול הכתיבה שלי התגובות של אודי מישהו נפגע ממך והרי בכלל לא התכוונת. רק רצית להגיד כואב לי מוצף לי מול ההרגשה הזו של הקנאה . מכירה את המקום כי גם לי קשה מאוד לכתוב מה אני מרגישה מבלי להשמע תוקפנית ...הפתרון שלי לבדוק את עצמי האם אני רואה את השני . מודה שאחרי ששלחתי לאודי ביום שלישי הודעה "שאני קוראת שוב ושוב כדי להרגע" הצטערתי כי חשבתי שבעצם זה מיותר כי אודי כבר העיר וד.א זה לא מדובר רק עלייך זה מדובר לכל מי שכותב על פגיעה והרס שישים לב (גם אני ) מה היה בכתיבה שלך שפגע כל כך המקום הזה שלא ראה אותי כי אם רק אותך ..כי הרי באותה מידה יכולת לכתוב על הרגשות שלך מבלי לפגוע בי. שוב שירה זה הכי בסדר שכתבת ושאת אומרת כן אני מקנאה ..(אגלה לך סוד פעם הרגשתי כמוך עד שלמדתי לקרוא את אודי ) האמת שכתבתי באמת לא כדי לקבל אמפטיה כזו או אחרת היה לי צורך לפרוק הכתיבה עושה לי סדר בחלקים והפיצול ..אומרת לך שוב אודי כאן עבור כולם ... תקראי שוב מה כתבתי בגדול שירה נתת לי מתנה ענקית לצמיחה ולמידה וזה הרי בסופו של דבר מה שחשוב. בבקשה יקרה אין כאן תחרות למי אודי מתייחס יותר או פחות , המקום הזה שאת כותבת במודע או שלא עלול לשאוב אותנו לסחרחרה שלא תיגמר. קנאה זה רגש טוב במינונים נכונים במינונים אחרים הוא עלול להיות הרסני ...אני לא כתבתי כדי להשתיק אותך ומן הסתם את לא כותבת כדי להשתיק אותי ..אני בוחרת לא ליפול לבור הזה הככ מוכר מהילדות , את חושבת שתוכלי גם את לבחור שלא.. שירה אני הכי מבינה אותך בעולם ההרגשה הזו שהעירו לך על מקום שלא התכוונת לא ידעת לא היית מודעת לו ..מקום שהיה כל כך כואב ומוצף ובעצם קיבל רק הערה טכנית קרה , גבול שנחווה כדחייה. ואז כשכבר התגברת על הקושי ניסית בכל זאת לצעוק תיראו אותי ואז נפגעתי ממך בלי שבכלל תתכווני לזה ..ואז בנוסף אני גם מעזה לכתוב ולהגיד נפגעתי ושוב ההרגשה הזו שלא רואים אותי , לא שומעים אותי אני לא קיימת..שירה את קיימת אני שמחה שאת כאן כותבת וכך גם אחרים ראיתי כמה פעמים שהילה הגיבה לך. אפשר חיבוק? חיוך ? שיר ? סתם סולחה קטנה ...בואי נמשיך אלהה ספרי לנו איך את מרגישה עכשיו שהמטפל איננו יודעת ממני שזה מרגיש הכי נטוש בעולם . איתך באמת

ללכת בשהוע לעבודה, לפה כן

עכשיו ראיתי מה כתבת לחנה "בוודאי שנפרדים, כל הזמן. אפילו כאן. אי אפשר לגדול בלי היכולת להיפרד..." מתחילה להבין...הגיעה הזמן לגדל את התזמורת לעלות רמה לבוגרים...לא יודעת איך אבל לפחות מבינה את המנגנון ואת הצורך .. תודה

הפוכה, האתמול השפיע חזק מידי הלכתי לישון מפוצלת לחלוטין מנסה לתת להם את השיר המקסים הזה (תודה לך אודי ) . גם זה לא עזר , פגועים מפוחדים כועסים ..בדרך כלל שירה מרגיעה אותם יש לשירים כוח קסם ... ברור לי שהתגובה שלי מוגזמת למשהו שניכתב בפורום ע"י מי שממש לא מכיר אותי ..כן זה טריגר שהעיף אותי לבורות שלי .לדפוסים שלי לחוסר הויסות מזכיר לי שוב למה אני בורחת מלהיות בחברת אנשים. לא יכולה לסבול שכועסים עלי זה הופך אותי לגמרי ממקום שמרגיש אשם לחלוטין ובטוח שבאמת לא הייתי בסדר ועד כעס ועלבון על כך שמעוותים את מי שאני שלא רואים אותי באמת . האמת שבמידה מסויימת אני מודה לך שירה על ההודעה הזו אחלה מתנה. מקום שאפשר לעבוד עליו בטיפול ולהבין את המנגנונים שלי. ברמת החלק הבריא ברור לי שהכתיבה נעשתה מבלי לראות אותי ממקום של מצוקה וכאב ואני הייתי שם בדרך בגלל שכתבתי שזה קשה לי ההודעות האלה. אודי גם התגובה שלך לשירה ברורה לי מהמקום הבריא כן כל הכבוד לה על ההודעה הכנה ברגשות שלה. הכעס הקנאה הכל כך טבעיים ופחות מדוברים האמת שתמיד מתפלאה על האומץ שיש לבנות כאן לכתוב את הרגשות הפחות מדוברים בכזאת יושרה ..אצלי בדרך כלל הם הופכים חרב פפיות נגדי. אבל מבחינת הקטנים, אתה אישרת לה את המילים. הכל כך כואבות ולא נכונות, יודעת שלא !!!! ראיתי גם את המשפט לפני אבל ככה זה מתורגם במכלול. כרגע הפוכה ושוב מתפלאה שהפורום הזה זה המקום הראשון שלא ברחתי ממנו שלא כתבתי בכמה כינויים (במיוחד שקשה) ויותר מזה שאני כותבת בכזאת כנות ולא מוותרת על עצמי,לא מבטלת את העלבון שלי את הפגיעה שאני מרגישה . לא מטאטא מתחת לשולחן ומבינה רק את השני. גם אם אני מבינה את המקום של השני שמולי זה עדין לא אומר שאני צריכה להבין ולבטל את מה שעולה בי. כרגע עצוב לי מאוד למרות שתוך הכתיבה הבנתי איזה מתנה אדירה זו. עדין זה לא עושה את זה פחות כואב . ההתעלמות מקיומי הכעס עלי , הביקורת הכל כך לא נכונה ולא מדוייקת וכל כך פוגעת,אולי דווקא מהמקום שכל כך בודקת את עצמי בכל פעם ששולחת הודעה או תגובה מה הסיבה האמיתית והכנה מאחורי המילים. שמחה שכותבת את הדברים מנסה לווסת את הרגשות שבי , למזג בן הטוב והרע לשים דברים בפרופורציות נכונות ולהבין שרומא כבר נחרבה מזמן עכשיו זה רק האבק שמזכיר.

היי אודי, חלמתי חלום מאוד מוזר על המטפלת..חלמתי שהיה בינינו מגע, אבל לא מגע שנחמד שיהיה אותו..משהו אגרסיבי ובוטה ולא נעים ומאוד מיני. אני אוהבת את המטפלת (חלקים אישיותיים מסויימים בה), אבל לא באופן מיני ואני לא רוצה להיות בת הזוג שלה. אז למה החלום הזה? ולמה דווקא עכשיו שאני בהפסקה? ואם כבר מגע, אז למה מגע "כזה"? גולם כתבה כאן שהיא לא מסוגלת להגיע כרגע לפגישה, והיא יודעת שהמטפלת מחכה לה. הלוואי והמטפלת מחכה גם לי! אני לא יודעת מה לעשות עם הטיפול הזה. ומרגישה שלעולם לא אוכל לבטוח במטפלת, היא בוטה מדי ומפחידה אותי מאוד. אני פוחדת שייגמר לי האוויר אצלה בחדר ואז אני לא אוכל לנשום. אולי עדיף שלא תחכה לי, כי אני לא אשוב אליה יותר. אני רוצה מטפלת אחרת! מצד שני, מטפלת אחרת - חביבה ככל שתהיה - אני לא בטוחה שהיא תצליח להשפיע עליי כך כמו המטפלת הנוכחית, אפילו אם מדובר בהשפעה "שלילית" שכזו... אודי, החלום שלי עלייה נורמלי? זה טיפה מפחיד... הלוואי והיא תעשה רילוקיישין ותעבור לחו"ל לעשר השנים הקרובות...כמה נחמד יהיה לי אז :-(

יש הודעה שלי שלא ענית...

הפנתי אליך שאלה , למה בחרת להתעלם?

אני מחכה שתגיבי לי :).כשאני רואה שהגבת לי חיוך מרוח לי על הפרצוף.כן סיפור מקסים גם בעיני, אבל כבר דיברנו על הקושי הזה, ואני לא מצליחה לגרום לעצמי לשתף פעולה, חסום, והיא סופגת את הכל בסבלנות רבה, אני מתעגעת אליה נורא למבט, לחיוך , לקול שלה. ואני יודעת שהיא שם מחכה לי אבל אני לא מצליחה להגיע... אגב נראה לי שהתאהבתי גם בך, מן פרץ של אהבה כזה גיליתי שיש בי עכשיו. שישאר הרגע... עכשיו אני אוהבת את המושג של כאן ועכשיו. ( אל תבהלי ממני )

אוהבת אותך . לדעתי תמשיכו לדהר על זה עד שתצליחי בנית קשר היא משמעותית לך אל תוותרי .

באתי. עייפה ועצובה. נראה לי שזה ייאוש.

לא פניתי ישירות אלייך כי חשוב היה לי שאודי יגיב ואולי יצליח לאסוף. אני באמת מצטערת שנפגעת... ברור לי שכוונותייך טובות, אבל רציתי לכתוב בדיוק מה אני מרגישה בלי להשתמש בפילטרים שעוזרים לי לשרוד שיגרה. האמת אביב, הכי התחברתי אלייך כשכתבת ההפרעה הדפוקה, ככה נקי, בלי לעטוף את ההפרעה בשכבות של מילים. זה כל כך נכון. יודעת שקשה לך ואת סובלת ונאבקת כל הזמן, וכן יכולתי להתחבר לדברים שתארת ונגעו גם אצלי בנקודות כואבות. מקווה שתקבלי את.ההתנצלות. שלך שירה

הכל סבבה אפשר היה לכתוב לאודי ולי אני לא אויר שכותבים עליו בגוף שלישי. האמת שאני כרגע מאוד מאוד מפוצלת כואבת ופגועה. כתבת עלי מילים קשות וכואבות אן לי צורך לנסות ולעשות רושם על אודי הוא לא מכיר אותי וכנראה גם לא יכיר והוא מגיב לכולם באותו הכלה ויחס אולי לא צריכה להגיב לך כעת אבל בכנות הכי גדולה זה המקום שלי כרגע. מקבלת ומבינה שלא רצית לפגוע ושזה בא ממקום שכלל לא ראה אותי וכתב על המקום שלך . מקבלת את ההתנצלות והכל בסדר .תשמרי עלייך עכשיו שהמטפל בחופש זה הכי חשוב . ושירה המפלצת תאמיני לי מנסיון היא לא כזאת מפלצת כשמורידים ממנה את הקוצים . :)

תודה שהגבת כואב לי שפגעתי בך

נגמר יקרה ...הכאב האמיתי הוא לא אני ואת הכאב האמיתי זה מה שעשו לנו ומה שגרמו לנו להיות ולעבור ...

אני לא מתיימרת להחליף את נעמה, שכותבת עם מילים פיוטיות ומיוחדות.... אבל מרגישה ממש, שרוצה לתת מקום לטוב בחיים, למצוא טוב ושמח יחד איתכן... שרוצה למצוא טוב, למרות וגם עם מה שמורכב.. אז אני פה, ואשמח אם תצטרפו... ותציפו בעוד ועוד דברים שכן טובים... אז מה טוב?.. קיבלתי כמה זריקות והגוף קצת יותר מתפקד... אני מסיימת לימודים..בשעה טובה.. אני עומדת בהתחייבות שלי בטיפול! אפילו שמורכב וקשה לי! (אני גאה בי!).. בכיתי הרבה בשבוע אחרון בגלל הטיפול ומה שקורה שם, אחרי חודשים ארוכים שלא הזלתי דמעה..פתאום הכל התפרץ.. (ואפילו שקצת עשיתי פאדיחות לעצמי, ובכיתי גם ברחוב..:) מרגישה קצת הקלה... ו....אני שמחה שאני פה... רחל.

כרגע די עצוב לי ..אבל כל כך שימחת אותי עם ההודעה שלך ..יפה לך הכתיבה אשמח שתמשיכי בה כל שבוע . גאה בך על כל מה שאת עושה אמרתי לך שאת יכולה :) האמת שאני במקום טוב של עשייה.. והעיקר אם כל הקשיים והבורות כאן אני מצליחה להחזיק את עצמי ולא לברוח . האמת לא קרה לי בשום מקום עד היום אז אני קצת גאה בעצמי. תודה רחל כל כך בזמן ובמקום

היי רחל תודה על היוזמה... נעמה את כל כך חסרה לי.... קשה לי מאוד לנקות את הבית. היום הצלחתי לנקות כלים ולשטוף את המטבח והסלון. חוץ מזה עשיתי היום ספורט הליכה/ריצה חצי שעה וזאת הפעם השניה השבוע!!! אתמול הלכתי לעשות שעווה במכון יופי וזה מילא אותי באושר. אחרי זה מדדתי בגד ים ועלה עליי מידה 44. לא היה לי כסף לקנות זה יחכה לחודש הבא. בעבודה הולך ממש טוב. השבוע אני עובדת כמעט כל יום וזה חיוני לי למשכורת,בגלל שהתחלתי לשלם את הלימודים.... רחל את מוכנה לספר מה את מסיימת ללמוד? וחשבתי על זה שהאושר הוא כל כך חמקמק שחייבים לתפוס אותו בשתי ידיים. הילה

הטוב שלי זה שאחרי יומיים קשים עם הרבה בכי התאוששתי ומרגישה שוב יותר בפוקוס. קצת חייכתי שרשמת על הפאדיחה של לבכות ברחוב.. קורה לי לפעמים. שונאת כשזה קורה | : אהבתי את העץ החיובי.

כל כך שאת כותבת כאן ... הכי פאדיחה באוטובוס...שמולך יושבים אנשים :)

באמת. לי בסהכ טוב בעבודה, בוא נגיד שאם אני מצליחה לקום בבוקר ולא סובלת זו כבר הצלחה. בטיפול מאד מורכב. לפי איך שזה נראה אנחנו ניפרד, אני ככ סומכת עליה וגם אוהבת כמובן, שאני יודעת שהכל הוא רק לטובתי, ובכל זאת זה לא מוריד מהקושי שיהיה. וככל שיתקרב אני חוששת יותר.

גם את שימחת אותי ושוב ....כן זה קשה אבל את עושה את זה כל כך בוגר ויפה ונכון ..את מדהימה ...

תודה שהצטרפתן לעץ..:) הרגשתי שכולנו צריכות קצת להיות, גם אם לרגע, עם משהו טוב.. וכמו שקראתי, יש הרבה טוב אצל כל אחת ואחת מאיתנו... אביב- אני שמחה שהעץ היה במקום עבורך...כן רואה את הקושי שלך פה כרגע בקבוצה..וגם גאה בך מאוד שלא בורחת, את חשובה לנו. ואת מתמודדת עם זה...וזה הכי חשוב. הילה - כן, נעמה גם חסרה לי..:/ ושמחה כל כך שאת בעשייה. עושה עוד ועוד. אלופה שכמותך! קצת קשה לי כרגע לשתף מה לומדת...חוששת מכל מיני סיבות.. אבל הדרך שלי עוד ארוכה מבחינה לימודית..גם אחרי הרבה שנים של לימודים...:)..אולי ארגיש בנוח יום אחד לספר..(מקווה שזה בסדר..) ומימה!! איזה כיף! אהבתי לראות עוד צד שלך, שמחה כל כך שכתבת! וחנה - יש לי הרגשה שזה יהיה לך טוב ונכון..... אני שמחה מאוד עבורך שאת מצליחה למצוא את האהבה כלפיה...ובאמת רואה מה אפשר לעשות כדי שיהיה לך טוב! אני אוהבת אתכן, רחל.

אתמול העלתי את הכתיבה שלי כאן בפגישה . ברור לי כמו שכבר כתבתי לך בעבר שהחלפתי מקום אבל הצורך שנושא דפוס אובססיבי נשאר. הבטחתי לעצמי שהיום אני לא אכתוב...אבל האמת שממש עצוב לי,בדיוק זאת הסיבה שכתבתי שיש מי בתזמורת שיודע שזה מסוכן שרואים אותו. אודי יש לך שיר לילה טוב עוטף ומרגיע ...

לא אביב, אני עדין לא מוכנה לחזור לטיפול, מהסיבה שאני לא משתפת פעולה וזה נראה לי טיפשי להתאמץ להגיע ( מרחק נסיעה של חצי שעה לכל כיוון), להתאמץ להיכנס (בין רבע שעה לחצי שעה לאזור אומץ כדי להיכנס ואז לשבת לשתוק או לחפש במה היא הייתה לא בסדר שבגלל זה אני אכעס עליה ו"אפוצץ" פגישה. מודה היא לא אשמה בכלום, היא מקסימה ואני רוצה לקוות שהיא מצליחה לראות מעבר למה שאני מפגינה ושהיא יודעת שאני אוהבת אותה מאד, אני זו שעדין לא מוכנה. ופנייה לאודי -לדעתך עם כל מה שרשמתי האם כדאי לחזור לטיפול ולצאת מתוסכלים שתינו או לחכות שאני אהיה מוכנה יותר? לא היית מעדיף מטופל "בשל"?

אמנם הפנת את השאלה לאודי אבל לך אני מרגישה שיכולה לענות...הייתי שם אוף זה קשה מתסכל הייתי יוצאת מפגישות מפוצצת מכעס על עצמי עלייה על כל העולם שאני באה משלמת וכלום לא יוצא. אישית עזר לי לעשות דברים אחרים לצייר בעיקר צבעי אצבעות שיחרר קצת מהשתיקה. ויקרה אני מאמינה שרק שמגיעים בסוף דברים זזים לא ללכת זה מראש להמנע מעשייה ללכת לפחות מזיז דברים ..ואולי תיקני לך ולה את הספר גדר כבשה ואיש עם בעייה ותוכלו לדבר על איך את פותרת את הבעייה ...ספר קסום בעיניי ..

מחפש המלצות על פסיכולוגיות שעובדות עם קופ"ח מכבי באיזור המרכז - בקעת אונו, פתח תקווה, רמת גן ואם היא טובה ארחיק גם עד תל אביב. חשוב לי שהיא לא תהיה מבוגרת מדי (אך גם לא צעירה בתחילת דרכה) כי גם ככה קשה לי מאוד להיפתח ואני מרגיש שיהיה לי עוד יותר קשה להיפתח לפסיכולוגית מהדור הקודם שלא מדברת בשפה שלי.. אשמח לכל המלצה ו\או עזרה!

[email protected] תודה רבה

יש לי באמת ניתוקים.. קשה לי. גם עם התמודדויות בחיים שלי.. וגם מולו. שלא מרגישה אותו איתי... שהוא פוגע. מתעלם מבקשות שלי. לא מגיב לי להודעות אפילו שסיכמנו שכן בתוך גבולות של כמה ומתי. ואני נסגרת. לא יכולה להיות קרובה ככה, לא יכולה להרגיש שהוא קרוב שהוא ככה.. מבקשת קשר כמו רופא רגיל וחולה.. ומעבירה את הזמן בדיבורים סתמיים.. וכל נגיעה בנושא רגיש מקפיצה ומפחידה אותי שלא אתפרק... שכל מגע (לא פיזי) וחיבור קטן שלו בי- יגרום לי להתפרק... ואז לקראת סוף הפגישה, פותחת יותר ויוצאת מפורקת יותר...לחיים שלי. ומתקשה ממש לתפקד.. נראה לי שהטיפול הזה פוגע בי אודי.. ועכשיו לא יכולה לברוח מהטיפול, התחייבתי לעוד כמה חודשים..וממש מורכב לי.. רחל.