פורום פסיכולוגיה קלינית

מישהי אמרה לי היום בעבודה שבשביל להצליח בחיים צריך לדעת "לשחק את המשחק", צריך לדעת להתחנף, ולבלוט, ולקמבן...כי כך מתקדמים אודי, אתה גם חושב כך? האם לאנשים כמוני, שבפירוש לא יודעים זאת, יש איזשהוא סיכוי ? איזה ערכים אני אמורה להקנות לילדים שלי? לפעמים אני מרגישה שלערכים של כנות , של יושר, של צניעות - אני מרגישה שאין להם כאן מקום יותר.

אולי אני פשוט מקנאה..?

אז..לא יודעת..אין במה לקנא, אני מרגישה עם כל זה ממש מבויישת...תלוי בצורך..מה את צריכה רוני יקרה? ואיך את בחדר? את מוכנה לשתף מעט? את מרשה לעצמך להיות אחרת מבחוץ?? נותנת ביטוי לרגשות השונים? לצרכים?

החומרים מהם את עשויה/ כאב כעס ותמיהה/ כאילו ראית אותו לראשונה/ את העולם/ היית כל כך זרה/ וכל מה שניבט אלייך/ דמותך העלובה המשתקפת/ בעיניהם של החיים, אנשים/ אלמונים, עוברי אורח/ בכולם דבק הניצוץ/ ורק את הולכת אבודה/ כמו ראית כל זאת לראשונה/ בכאב כעס ותמיהה/ החומרים מהם את עשויה/

הי אודי, אני

מצטטת מהודעה אחרת שהשבת לה אודי: 'ילד שמצליח לפגוע בהורה שלו לא רק מסכן הוא גם מרגיש מסוכן' זה מוכר לי שאי אפשר להביא כעס וביקורת על אבא למשל כי גורם לו להפוך סגור והגנתי כזה.. ואז עוברת 'להתחשב ברגשותיו ולחוס ' אבל בעצם מוותרת על ביטוי ההרגשה והמחשבות האמיתיות שלי.. כמובן שכיום אני כבר כזה פה גדול לפעמים שלא משתיקה את עצמי יותר ואומרת מה שחושבת. כנראה שלסבול מספיק חרא בחיים מבחינה מנטלית מביא אדם למקום של מרד שכזה. שלא לדבר על אמא לא מכילה שהייתה צורחת עליי שאני מוצצת לה את הדם ו'הורגת' אותה ולא מתחשבת בה וכל זה רק כי ביקשתי ממנה הקשבה יחס ותשומת לב והיא הייתה עייפה...

פשוט בא לי ללטף לך את הלב

דווקא כשהעלינו פה את מה שיש בחדר...נעלמה הבובה, פתאום...אני חושבת שאחד הילדים בטח רצה אותה הבייתה, גם אני רציתי אותה...היא תברר (נראה לי שהדברים האלה בכלל הם של השותפה שלה, כי זה חדר שהיא עצמה לא מקבלת בו, רק אותי) ובגלל שלא הייתה הבובה הזו בחדר הילדה לא נתנה ביטוי ראוי לתחושות, אז יש לה תפקיד חשוב לבובה..מצטערת שבגילי אני זקוקה לבובות, ככה זה כשמשהו חסר בלב ... :( אודי, אתה נגד רגרסיה? האם זה שלב שעובר? פעם היא אמרה לי שהיא לא מעודדת רגרסיה אבל אם זה קורה זה בסדר...ו....זה קורה :( ומרגיש לי מטופש...

הי מיכל, קראתי אז את מה שכתבת על החדר של המטפלת שלך והבובות . ודווקא השיתוף שלך גרם לי לרצות לשתף גם. אני חושבת שיש משהו מאוד אמיתי וכובש, שאדם בוגר מספר על הכמיהות הילדותיות שלו. יצא לי לשאול את אודי כמה פעמים כאן, איך זה מסתדר בגרות וילדותיות באותו האדם . ואת יודעת..אני חושבת שזה לא יכול להיות אחרת. בכל אדם יש את החלק הילדותי והיותר נשען שלו, וכמו שאודי אמר זה חשוב לתת לו מקום. וחוצמזה, אל תשכחי שעקב עיסוקך והעובדה שאת אם, אוי לנו אם לא תהיי בקשר עם החלק הזה. ועוד דבר ,אני, באופן אישי, מעדיפה דובונים על בובות :-))) נו, הם חמודים ופרוותיים כאלה...

יודעת שאת צודקת באופן כללי...וצחקתי כשאמרת עצם העובדה שאני אמא..כי אני גם עובדת עם ילדים, לא יודעת אם את יודעת או זוכרת שכתבתי פעם :) וכשכתבתי בובה זאת לא בובה של דמות ילדה אלא בובות פרווה (כאלה של חיות חמודות) לא משנה איזה...משהו שיש בה משמעות מעבר...

קראתי כאן כמה הודעות, ראיתי שמספרים שמתקשרים לפסיכולוג/ית, זה היה נשמע לי משונה, בחיים לו הייתי מעיזה סתם להתקשר אליו, לא יודעת, זה היה מפחיד אותי, אולי אני פשוט לא מועדכנת בנוהל? האם זה רגיל שמתקשרים למטפל סתם כך? האם משלמים על השיחה? פעם התקשרתי למסור לו משהו, ומיד הצעתי לשלם, ואכן בפעם הבאה שילמתי לו עוד 50% (למרות שדברנו קצת יותר מעשר דקות) על השיחה. האם המטפלים האחרים נדיבים יותר? האם זה רק כי היד שלי קלה על הארנק ואני מציעה כסף מיד? הרגיש לי שניצלתי אותי כשדברתי בטלפון, אבל אולי זה כי אני לא בקיאה בנהלים? אשמח לשמוע מה אתה אומר אודי על כך?

היי..למרות הפניה לאודי הזכרת את כלנו אז...מנסה לענות, אני אישית לא מתקשרת אליה, התקשורת היא בתכתובת, ווטסאפ או מייל, הדבר מדובר בטיפול עם הסכם מפורש בנינו מתי להשתמש בזה, למרות שהיא מאוד גמישה...ובכל מקרה, כל מקרה לגופו. על שיחה שנקבעת מראש משלמים, ככה זה. על שיחה ספונטנית, אין לי מושג זה צריך להיות מדובר בניכם וגם מה זה מעורר בך כמובן ולמה הצורך לשלם והרגשת הלא פייר אחריי...כי יש תחושה שאת מרגישה פריירית ששלמת? אז כן, על זמן פסיכולוג משלמים, מה לעשות? זאת עבודה שלהם... וכדאי להעביר את זה לשם ולדבר על זה..כמו שאודי אומר :) בהצלחה

היי לך, אין נהלים, או נכון ולא נכון - יש רק מה שמקובל על שניכם ומה שלא מקובל על שניכם. לדעתי זה דבר שצריך לדבר עליו כחלק מהחוזה הטיפולי אני יכולה לספר לך לגבי עצמי שגם לי באופן אישי פחות מתאים לדבר טלפונית מחוץ לשעות הפגישה. למרות שזה קרה לי פעמיים, והיא לא ביקשה תשלום. אבל הבאתי לה מתנה קטנה כאות תודה. אני חושבת שבקשר טיפולי כשאין הסכם ברור לגבי תשלום\פניות למטפל די בקלות אפשר להגיע ליחסי ניצול שהמטופל או המטפל הופכים להיות מנוצלים. וכדאי להימנע.

מתוך הקריאה כאן זה היה נשמע שחלק מהמשתתפות מתקשרות בחופשיות, לפי התשובות שלכן אני מבינה שזה לא כך. גם אני הבנתי שצריכים לשלם, מה ההבדל בין שיחה בטלפון לשיחה אישית? אבל כשקראתי על כל הודעות הטלפון התבלבלתי, וחשבתי שאני לא בקיאה בנהלים. אז אולי גם אותן שכתבו כאן בעצם התקשרו כחלק מההסכם ושלמו על כך. נכון שהכסף זה הטפל כאן, אבל זה רלוונטי, כי הטיפול הוא פעם בכמה ימים, והיכולת לתקשר לעיתים תכופות יותר ואף דחופות לפעמים נראה בליגה אחרת. אני לפעמים יכולה להתפוצץ להרגיש שאני רסיסים, אבל לא אעז להתקשר. אולי אתן צודקות וצריכים מראש לקבוע מתי אפשרי, ומה התשלום וכו' כדי שדברים יהיו ברורים. אבל לא תמיד נעים לדבר על זה. אם למשל מדברים חמש דקות, משלמים על פי דקות? זה יוצר הרגשה לא נעימה. אולי זו רק ההרגשה שלי

באופן כללי ניראה לי שפסיכולוגים צריכים להיות זמינים מחוץ לקליניקה ולהיות סבלניים ואדיבים זוהי עבודתם ועל זה אנו משלמים המון כסף בחודש/שנה - אך כמובן זה צריך להיות בגבול הטעם הטוב מצידינו. תחשבו על זה .. אחרי הכל פסיכולוגים מנהלים עסק ואנו הלקוחות שלהם אז חשוב שנהיה מרוצים ושנרגיש טוב. ואם אנו נשווה את המטפל לסוג של אמא/ילד (כפי שראיתי פה כמה הודעות..) - אמא תמיד זמינה לילדיה מבינה מקשיבה אוהבת תומכת וגם כועסת אם צריך...

המטפל זמין? תרימי טלפון תגידי אני על הפנים, ו.... הוא יקדיש לך דקות? מעניין אותי איך זה הולך אצל אחרים

תראי, שיחה הכוונה שיחה שנקבעה מראש לזמן מוגדר כמו פגישה, בדיוק אותו דבר רק בטלפון! לא חמש דקות!! זה כשצריך החזקה יותר או משהו דומה...ואז משלמים...שיחה דחופה זה משהו אחר, זה פשוט לומר כמה מילות הרגעה. השאלה אם זה קורה לך ואם היא מוכנה...הכל תלוי בחוזה טיפולי, הבנת? זה בניכן. ושוב, דברי איתה על זה!! כי כל מטפל שונה ולכל מטפל הגבול שלו, לכל מטופל הצורך שונה, אי אפשר להשוות ואין מקובל או לא מקובל פה. אין נהלים! וחני שכתבת פה גם צודקת, הם יכולים להיות זמינים בין..השאלה תמיד מה זה תורם וכמה ואם זה מתאים לשני הצדדים...או שזה בעייתי וזולג החוצה מהטיפול...

כשנקבעת שיחה מראש, למשל כשהייתי בחו"ל או כשלא יכולנו להיפגש, שילמתי לה. לרוב זה היה תשלום של חצי פגישה כי דיברנו סביב חצי שעה. או שדיברנו במשך 50 דקות ממש כמו טיפול ואז זה תשלום מלא כמובן. מעבר לכך, כל שיחה שלנו שלא נקבעה מראש, בדכ זה כי אני צריכה אותה, אני לא משלמת ומדובר לרוב בכמה דקות ספורות. וגם אם היא מתארכת מעולם לא חשבתי שאני צריכה לשלם לה, וגם היא לא (אם כי, אתן גורמות לי לתהות, אבל אני די בטוחה בי ובה, אולי לשם הסקרנות אשאל אותה, למרות שיודעת מה תענה).

היי, מאז שההצעה/הזמנה הזו עומדת אצלי בחלל האוויר, אני מרגישה במקום מאד מאד צר, || כמו נתיב כזה שאין בו מרחב תמרון. ובדיוק שני הצדדים עלו פה.. זה שכמהה ל"רגרסיה" כזו, וזה מרגיש כל כך נעים לכתוב ולקרוא ולחשוב את זה. ומנגד הצד שנורא מסתייג ומתקשח ומחזיק. אני רוצה להגיד לכן תודה, ניסיתי לכתוב לכן יותר , על מה שאני מרגישה או על מה שכתבתן, אבל במקום הצר אני לא ממש מצליחה לשוחח על ולכתוב. אבל משהו בכך ששיתפתן , בתגובה אליי או גם בלי קשר (כמו במבי שבדיוק כתבה על המשיכה לישון והמאבק...) עשה לי קצת רחבות, כמו סיעור נפשות כזה... (על משקל סיעור מוחות..) אודי, אביב, מיכל, מיקה, הילה, במבי, רוני... | | זהו בינתיים, תודה, גילת

למטה התכוונתי לעשות את שני הקווים במרחק קצת יותר גדול אחד מהשני. ככה זה כשמדברים במורס כנראה ;)

זה היה מובן..לא כל כך יודעת מה לכתוב לך..רק תודה שאפשרת לנו...

נו, חשבת? למה שתבין? הרי אתה כמו כולם...

מה גורם לזה?

שכעסתי על אמא שלי שוב ושוב ושוב והתעסקתי בילדות ובעבר... ואחרי הטיפול זה נהיה כעס עך הפסיכולוגית והתעסקות 'בעבר החדש' הזה בנוסף. היא לא נתנה לי תיקון. היא ביזתה אותי נרקיסיסטית ואחכ הפקירה. הרבה דברים קרו שם לא נכון נפקחו העיניים לחיים הרבה יותר טובים של אחרים מבחינה התקשרותית וחברתית וזה משליך על ההיסטוריה כולה. ההעדר נפער כמו בור מן ההווה לעבר ניתן היה פתאום להביט לאחור ולראות העדר ככ מתמשך בקשרים וניסיון חיים ממשי. ובהווה פתאום רק פערים בינך לבין אותה שכבת גיל כמוך.להבין שלא ממש היו לך חיים ושאנורקסיה ובילימיה ושריטות עצמיות זה לא 'מגניב' וזה לא 'זהות'.. איזה מן חיים עברתי? וגיל 30 כבר אי אפשר לזכות להכיר 'חברי ילדות' אם מעולם לא זכיר שיהיו לך כאלה.. והאנשים שכן מכירים או שהם מסוג אחר עם ההקשרות הבטוחה והעושר החווייתי וניסיון שגורם לך להרגיש נחותה ונבוכה או שהם תלושים כמוך שהגיחו ממחילות הלבד שלהם מחפשים קצת אינטרקציה חברתית כלשהי.. נמאס לי לנהל קשרים רק עם 'מתמודדים' שמבינים כאב חרדתי מהו ומה זאת בדידות קיומית והבנה של חוויה של ילדות לא מספיק מעושרת בחוויות משפחתיות וחברתיות חיוביות. אמרו לי 'אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה'. אני רוצה להצליח ליצור קשרים עם אנשים שיש להם אנרגיות חיים ותוססים ושמחים ויודעים ליצור קשרים וחברויות... אבל אין להם עבר וסיפור חיים בעייתי כמו שלי.. עם ה'נכות' הזאת ובדידות וקושי עם אינטימיות .. הם מסוגלים.. איך אוכל ליצור קשרים עם אנשים שונים ככ, בריאים ככ בנפשם, לא פצועים ברמה כזאת שכל העבר שלהם היה עם סימפטומים וחוסר מודעות .. הם כבר יגרמו לי להרגיש נחותה ומוזרה לא? אם רק אעיז לחשוף את היאוש הפנימי. אני יודעת כלפי חוץ לחייך ולהעמיד פנים אבל כלפי פנים, מי יפגוש אותי כלפי פנים? מה יש שם? אין שם ילדות נורמלית וזכרונות של ילדות נורמלית. של אמא חמה ואוהבת, של אבא מעודד ומחזק ביטחון, של ימי הולדת חגיגיים באמת וחברים וחברות וצבא ואוניברסיטה וחברים וחברות. אין זכרונות כאלה... יש זכרונות אחרים ...ועכשיו מודעות.. ולהם הייתה ילדות אחרת וחיים אחרים . איך מגשרים על כל הפערים? אני רוצה להשתייך היכן שהבריאים נפשית עם ההקשרות הבטוחה!!! אודי יש לך עצה או סתם התייחסות לזה? איך משתלבים עם אנשים בעלי הרבה יותר ניסיון חיים משלי וכושר תפקוד גבוה יותר? הם ישפטו אותי לדעתך? יחשבו שאני עלובה ולא מובנת? לוזרית? עצלנית? מובסת? מה יחשבו אם לא אצליח להיות קלילה זורמת ובטוחה בעצמי כמוהם?

מימה יקרה! אם לא תחשבי כל הזמן נחותה וכמה את לא מצליחה לתקשר עם מצליחים...אז זה יבוא לבד...נבואה שמגשימה את עצמה כמובן ...אז תתחילי להעריך את מה שיש בך ולא מה שאין ואת לא "נכות" או נחותה..תתחילי להפנים! במקום לכתוב הודעות כאלה תכתבי מה טוב בך, אשמח לשמוע עלייך קצת חיובי :) העולם הוא לא רק מצליחים ונחותים!!!!! יש כל מיני אנשים וכלם מתמודדים עם משהו, אף אחד לא מושלם! אין מבוגרים מושלמים ואני אגב אומרת את זה לעצמי תוך כדי כתיבה! לכלם יש באגים יותר או פחות...מכירה את זה שאומרים שאם נשים את כל החבילות של כלם במרכז וכל אחד יצטרך לבחור את החבילה בסופו של דבר תבחר את שלך, כי שלך זה המוכר...ותבואי כמו שאת יקבלו אותך! בהצלחה, ואגב איך הטיפול החדש??? מתמידה?? שלך, מיכל

הי מימה, אני חושבת שתמיד צריך לזכור שקשר עם חברים\בני זוג בהווה, לא בא לחפות או לתקן את הקשר שהיה לנו עם ההורים שלנו בילדות. ברגע שמצליחים להבין את זה (וזה קשה) ולומדים להימנע מליפול (שזה סופר סופר קשה) - החיים משום מה הופכים להיות יותר קלים

מצטערת שהרסתי. זה קורה לי הרבה.

לא הרסת..זה פשוט עורר משהו שבכל מקרה נמצא שם, כמו שאת יודעת...ומעניין אותי אם לך אין צורך להתיילד לפעמים?

עשה לי טוב, נעים וגרם לי להתגעגע.....אבל יודע מה? רוני כתבתה והכל נהרס לי :( מרגישה ילדה טיפשה, אני בכלל אמורה להיות אישה אמא לילדים..........אוףףףףףףףףףףףףףף...באמת בשביל מה שמיכה? בובה? כריות.......מפגר כזה נכון?????? אוףףףףף בטח אתם חושבים שאני דפוקה ממש..... נכון אודי????זה דפוק ודבילי.....אוףףףףףףףף אני מרשה לעצמי בחדר להיות כזו ילדה.למה אודי למה?????????

אודי שלום, מה זה פיצול? מדובר עליו רבות פה בפורום. לפני כמה ימים ענית לאחת הבנות ששאלה על ראיית העולם בשחור ולבן ללא אמצע שזה פיצול. למה הכוונה? אם אני רואה דברים בחיי מכמה זוויות שמתחלפות בינהן מקצה לקצה במהירות אז גם לי יש פיצולים? ואם כן, למה זה קורה? תודה

התחלתי לאחרונה טיפול חדש. מיד בהתחלה היה בינינו משהו שלא ציפיתי לו. המטפל נפגע ממני!!!!! הוא לא סיפר לי כך מעצמו, אבל כשסיפרתי לו ששמעתי בקול שלו ובתגובות שלו פגיעה - הוא אישר את הדבר. זה אפילו היה נשמע לו לגיטימי. שמעתי כעס בקולו כשענה לי בקצרה, בקוצר רוח ובהתחמקות על שאלה בסיסית בסדרי העבודה שלו. לא הייתי בטוחה בכך, לא יכלתי להאמין שמטפל יפגע מהמטופלת שלו, אפילו אם היא התכוונה לפגוע בו, הרי הטיפול אמור להיות מקום מוגן, מקום בו המטופל אמור להרגיש נח, מקום שבו הוא אמור להעלות את הרגשות הכנים והאמתיים שלו. אבל אם למטפל אין סובלנות לשוני של המטופל, איזה צורה יש לדבר???? שאלתי אותו למה הוא נפגע. הוא רצה להעביר נושא אבל אני לא ויתרתי. לא הייתי מסוגלת להמשיך. הוא אמר שדי, מצידו הוא מיצה את הנושא, הוא בסדר וזהו. אבל לא יכלתי, הרגשתי מעורערת לגמרי. הוא אמר שבזה שאני לא מקבלת את הדעה שלו זה אומר כאילו שהוא לא מספיק בסדר. הייתי בהלם. בהלם מוחלט. מתקשה למצוא כאן את המילים בשביל להסביר את הקושי שלי. אני רק יודעת שבתור אמא אני שומרת על הילדים שלי בכך שאני לא נפגעת מהם. יש להם אמא יציבה שלא תלויה בהם. לא בהפגנתיות, לא בתקיפות, ברוך, מתוך חוזק פנימי שמאפשר לילדים את החופש בתוך הגבולות הברורים. אז איך יכול איש טיפול לקחת בירור אמיתי שלי, שלא היה בו שמץ של התרברבות, משהו בסיסי ואנושי, ולקחת אותו כפגיעה? ילד שמצליח לפגוע בהורה שלו הוא ילד מסכן. עברתי כמה טיפולים, יותר מוצלחים ומוצלחים פחות, אבל הפינה הבטוחה הזאת היתה משותפת לכולם. הכבוד של אדם לאדם. אני לא מצליחה להירגע....

שנגרם לי נזק נפשי/מוחי מהטיפול ובגלל זה אני אובססיבית ומתקשה לעבור הלאה? או שלדעתך הסיבה אחרת?

קטונתי ממש, אבל בכל זאת רוצה לנסות לומר לך משהו שחשבתי עליו. אני מרגישה שנגעת בטיפול ההוא בשורש הטראומה שלך. זה הפגיש אותך עם זה באופן עוצמתי, ישיר ובלי שהיית מוכנה או מודעת לכך. וזה כ"כ קשה ובלתי נסבל מצד אחד אבל גם קשה ובלתי נסבל לוותר על מישהו שאתה כ"כ רוצה שיהיה בשבילך וקרוב אליך וגם שאתה כ"כ לא רוצה לאכזב ורוצה להיות מוצלח בעיניו. נראה לי שדרך ההתעסקות הבלתי נגמרת הזו, תוך כדי כניסה שוב ושוב לאיזורי הכאב, הזעם, חוסר ההבנה, חוסר ההתחשבות, חוסר ההכלה, המחיקה, הההתנשאות, הכפיה... את למעשה ממשיכה להחיות את הקשר עם אותה דמות, ככה היא ממשיכה להיות נוכחת וקיימת בחיים שלך (ובטח היום את כבר יודעת מה משתחזר לך שם ומי הוא זה שבאמת "עזר" לך להכיר, להכניס ולהרגיש את כל הרגשות הקשים האלה בחייך). מדבר אליך משהו מהדברים?

אם הם נפגעו וכועסים וזועמים וקיבלו החלטות תחת 'השפעת הסמכות' של המטפל ובדיעבד הרגישו מתומרנים... למטפלים אכפת בכלל? נראה שזה לא מזיז להם בכלל. להיפך אפילו.

דנתי על זה פעם עם המטפל שלי, ואני אמר בהחלטתו שאצלו זה 50 דקות טיפול וזהו, יש לו 40 מטופלים בשבוע, מעבר לטיפול לא חושב עליהם. נשמע לי משהו מזויף כאן, כי אתה שומע את הבפנוכו של האנשים, איך אפשר להזיז כפתור אחרי זה, וגמרנו. אבל זו הייתה הטענה שלו.

בובות... שמיכות... מה קורה לנו.

אל תתני לי להרגיש ככה.....לא רוצה להתנצל או להתבייש.....אל תשפטי אותנו טוב? אודי בבקשה..גם ככה מרגישה טיפשה..דבילי הבובה נכון?? ..מצטערת :(

יש כאן מקום לכולך לכל החלקים שלך.... מקום ללא תנאי.... את לא צריכה להתאמץ בשביל שיקבלו אותך כמו שאת.... אני תמיד שמחה לקרוא אותך לפעמים כשאני רואה אותך כאן זה נראה לי כמו פלאש לתמונה. הבזק של אור שנותן עוד מימד לכל דבר... שמחתי גם לקרוא שאת מביאה לטיפול שלך כל מיני חפצים..... לכל החלקים.... וככה היא יכולה לטפל בכולך... חשבתי גם על העבודה שלך.... וזה הזכיר לי גם עבודה שעשיתי בעבר.... תשמרי על עצמך, אהובה שלך, הילה

אוהבת אותך אני יודעת יקרה . אתמול רצי.י לברוח אבל יש כאן משהו מוגן למרות הכל . תודה אהובה על הכל..וכן אני באה עם סקטשבוק לציור וכדור קמח לכועסת ובובות לקטנים ושמיכה ...וכל הבית בתיק

פתחתי חדש שלא יתפספס.... גילת ברוך שובך כייף שבאת...... וואווו כל כך ריגש אותי התאור שלכן גילת, ומיכל וגם אביב וגם במבי אני יספר לכם על שלי אני נמצאת באנליזה אז שוכבת על ספה ויש הרבה מאוד כריות רכות וגדולות..... יש את השמיכי שלי שאי אפשר בלעדיה.... ולגביי בובה תמיד רציתי להביא והתביישתי.... ואני רואה שאת מיכל וגם אביב כן משתמשות בזה בטיפול..... אני ממש רוצה גם..... וגם שיש בחדר תמונה (זה גם מזכיר את העניין עם התמונה במבי) שהיתה תקופה ששנאתי אותה וכל הזמן הייתי רוצה לשבור ולהרוס אותה (זה הזכיר לי את הבית בובות מיכל).... תקופה ארוכה התמונה היתה אישו.....היינו מדברים על זה..... לגביי האור בחדר. כשאני באה הוא מחשיך הוא יודע שאני לא אוהבת הרבה אור.... זכורה לי במיוחד פעם אחת שממש בהתחלה של הטיפול לא יכולתי לסבול אור והוא ניסה כל מיניי... מסכן.... בסוף ישבנו בחדר כמעט חשוך לגמריי כי זה היה חורף והחשיך מוקדם..... המנורת לילה מאחוריו ואני ראיתי אותו איך שהוא בצללית *-) גילת נראה לי שאני יכולה להבין את הרצון לשחרר והפחד.... זה תחושה של קיפאון שאי אפשר לזוז... חשבתי על רעיון- אולי לבקש ממנה שתחכה בחוץ לשתי דקות עד שאת מתמקמת.... אני יודעת את זה מהטיפול שלי שלפעמים כשהוא מסתכל עליי אני קופאת.... אולי זה רעיון גם טפשי... כתבתי הרבה אוהבת אתכן, מתוקות, אהובות, נשמות טובות, חיים בלב שלי- הילה

הילה יקרה! גם אני יושבת בחדר די חשוך...זוכרת שסיפרתי פעם שהבאתי נרות? זה אור נעים יותר :) ואפרופו דברים מעצבנים, אותי עצבנה המראה..רציתי לנפץ, גם את הבית בובות...כמובן שרק דיברנו על זה...אה ויש גם צבעים ודפים שרצתה שאשתמש פעם,אבל מעולם לא השתמשתי. מרגישה ילדה קטנה וטפשה עם כל השיתוף הזה פתאום :(

.... ... .. .. אודי... אודי.. ראית מה קרה ? וואו.. הבטן שלי מכווצת עכשיו.. וואוו.. אודי אתה רואה ? עכשיו אתה מבין למה ביקשתי שלא תעלה את ההודעה ההיא ? וואוו.. אני נשרפת מבושה.. גם מביך.. גם מרגישה אשמה.. ואתה רואה ? זה גם גרם פה ל.. ?? ואוו.. נשרפת מבושה.. אודי.. בא לי שתעשה קסם כזה שהכל יהיה כאילו לא היה.. אני מתה מבושה גם על מה שהרגשתי ..כן הקנאה הזו. גם ההשפלה הזו כאילו מה ? כאילו למה בכלל צמד המילים שכתבה העביר אותי על דעתי. וכולם ראו. וואו.. אני נשרפת . זה כל כך משפיל. אודי. אני מתה מבושה. תעשה קסם כזה . טוב ? קסם שהכל יהיה כאילו לא היה. אני נשרפת .

במבי יקרה!!! אוףףףףף....לא התכוונתי ש...את יודעת זה הרגיש לי טוב הכנות שלך!! שאת כזו מקסימה שיכולה לומר!!! עכשיו גם אני מתביישת כל כך בשיתוף על החדר..כשכתבתי הרגשתי נעים :(

מאוד טבעי ומתוק בעיני.. במבי את מתוקה :)

ואולי אתה זה שלא הבנת את כוונתי...ובחרת להתייחס לדברי כפרשנות מילולית לדבריך, וקצת מעליב שאתה מזלזל בהבנתי את המציאות ,אם היינו מכירים במסגרת אחרת היית מעריך יותר את בינתי. (* נק למחשבה עבורך, לא אני השתמשתי במילה דחויה , מה זה אומר שאתה חושב שאני צריכה להרגיש דחויה על ידך?) אגב איך זה מרגיש להיות זה ששולט ברגשות של אחרים?

מה שקורה פה. ואיך אני רואה את זה ומצליחה לא להכנס ישר לתפקיד שאני מכירה. מתבוננת, שומעת, מרגישה ושומרת. זה מעניין ונעים.

עצם התגובה שלך זה לקיחת תפקיד ..מעניין איזה תפקיד בדרך כלל היית לוקחת . בגדול מסכימה איתך שזה מעניין וכר טוב לצמיחה והתפתחות .

איזה יופי יקרה אני כל כך שמחה בשבילך .תשמרי על עצמך תמיד שזה יהיה בקצב שלך באיך שנכון לך ...סומכת עלייך חיבוק ענק

איזה כייף שבאת...כותבת בנפרד שלא תפספסי, בחדר יש, כורסאת ישיבה שלה, ספה בשבילי :) היא מולי...בחדר אחר שלא רציתי אותו כל המטופלים יושבים על כורסא מולה ואצלי יש ספה, אני בחדר פנימי ומרגישה מיוחדת כאילו שהחדר הזה רק שלי למרות שבטוח שלא... היא התחילה לקבל בחדר הפנימי ואחר כך שינתה כי היו שיפוצים כשהגיעה לשם.. אני התעקשתי שלא לשנות ונשארתי בו...זה חדר שבאים אליו ילדים (יש שם גם מטפלת אחרת, הן חולקות את המקום)כך שיש שם בובות כאלה מפרווה, יש בית בובות של אבא אמא משפחה שנתתי לו ביטוי פעם..(רציתי להעיף הכל לעזאזל) ועל הספה תמיד מחכה לי בובה שלי..אני לא מאמינה שחולקת אתכם...מוזר לי. יש שמיכה וכרית ואני שוכבת לפעמים, מתכסה כשצריך...מחבקת בובה רכה...בחדר של כלם יש את כל המתנות כנראה שקבלה, את מה שאני הבאתי, שיר ממוסגר, גם נמצא שם (בעילום שם כמובן)..אני בכלל מעדיפה לתת לה מתנות שאי אפשר לשמור בקליניקה ורוצה שתקח הבייתה שיהיו בשבילה! רק לה! מוזר הא? זהו בעצם ועכשיו מתגעגעת לספה לשכב ולעצום עיניים הכי כייף :) ולדבר לדבר על הכללללללללל , שלך, מיכל נ.ב.אשמח לשמוע מכלכן תאורים על החדר זה עושה ממש נעים..תנסו.

מיכ אני אגלה לך בסוד....אני מביאה איתי שמיכה ובובות ועוד כל מיני לכל מי מחלקיי...חיבוק

ואוו..לשכב על הספה שלה ..מצריך פתיחות ואמון, זו באמת דרגת חשיפה מסוימת ועמדה יותר פגיעה... אני תמיד יושבת רגל על רגל ומצטופפת לי בקצה הספה. אבל מנגד, תמיד עם משקה חם (שאני מכינה)..לפעמים זה מרגיש לי קצת סותר! המטפלת הנוכחית מקבלת בבית, וזה חדר קטן כזה ודי רגיל. אני חושבת שעדיין לא התרגלתי אליו ממש. החדר של המטפלת הקודמת שלי היה מואר ומסנוור (כמוה) , עם ספה שקועה כזו שמטביעה אותך בתוכה, ואז לא נוח אבל גם אי אפשר לקום.. אני מתגעגעת לחדר הזה לפעמים.

..זה נחמד לשמוע, מקווה מיקה שתרגישי בבית :)

מפחיד הרבה ממש ברמות של פיצול מבינה שזה הרגשות שלי מבינה את זה אבל עדין ... כותבת כדי לא לברוח . תודה שאתה כאן .

לא יכולה לסבול מלחמות מריבות ויכוחים או כעסים זה ישר שולח אותי לאז לילדה הקטנה שהייתי אני יעשה הכל שלא יכעסו שיהיו מרוצים כולם . תמיד מישהו כעס ..וכעס של אבא או של אמא זה כואבבב מאוד. אודי זה מרגיש יותר אני יותר שלם אני ממש רואה אותי קטנה זוכרת מרגישה..לא בטוחה שאני רוצה אבל יודעת שזה עוד רגע אחד טוב שמפנים פנימה .

חושבת שמתקדמת מהר פתאום....למדתי שאוהבים אותי, לקבל ולאהוב, לחוות את החיים! לעשות מה שאני רוצה כמו הטיול הזה שהיה חלום חיי כבר תקופה ארוכה והגשמתי אותו!! בעבודה למדתי להרפות מתפקידים ניהוליים, לא כל אחד מתאים לו הרדיפה הזו, הלחץ (אני הרי נחמדה, להיות מנהלת צריך להיות לא ממש נחמדה עם כלם :) ) אני נותנת מקום לעצמי ולפעמים חוששת אודי, שזה הרבה, שזה יותר מדיי מקום לעצמי? מוזר...אני נותנת מעצמי לכלם ואף פעם לא חשבתי ממש לתת לעצמי ועכשיו, אני רוצה גם..כמו השיר הזה של פוליקר..אני רוצה גם!!!!! אתם שומ עים??? מגיע לי נכון?????אוף אני צריכה אישור שמגיע לי לחוות את שמחת החיים, מספיק שקעתי בבוץ של עצמי...מנסה להנות משארית חיי....מקווה שאצליח פחות לפחד ויותר לחוות ולהיות! לא רוצה להעלם יותר, לא רוצה!! רוצה להיות נוכחת! מרגישים???? פעם רציתי להעלם, פשוט כך, שכלום לא מגיע לי וזה עצוב, זה לא בסדר, זה לא פייר להרגיש מיותר בעולם, בודדה וטיפשה....די!!!!! אני לא כזו נכון?? אני רוצה לחיות!!!! ולא לרחם עוד ולא להיות קורבן של אף אחד!!!!!!! כי אני לא!!!!!!!!!!זהו!!!!!!! אני אצליח נכון? ובלי להתנצל ובלי ביקורת עצמית! אני רוצה לזרוק את הביקורות האלה לפח!!!!!! את הקול הזה שאומר לי שאני לא שווה...אני כן שווה!!!! והמון!!!!!!אני בסדר! מותר לי!!!!!!!

מותר לך והמון עד שתפנימי אנחנו כאן להזכיר לך שמותר לך להנות לשמוח לאהוב... מכירה את הסיפור על הזאבים שתלוי את מי מאכילים אז יקירה מותר לך להאכיל את הבריא והשמח ולרפא את הפצוע ...נגמרה תקופת הקורבנות ..יחי מיכל החדשהההה....

כלם חשובות באותה מידה!!!! אני עדיין נושאת איתי את התשובה שאודי כתב לי על מטפל אידיאלי, שמטפל חווה את המטופל כמו הורה וזה הרגיש לי טוב ובטוח שהיא וגם אודי במידה מסויימת הורים שלנו :) כמו שבמבי כתבה אמא צביה היא אמא ואודי האבא :) גם אצלי זה כך, ברור שילדים יקנאו בין האחים, אז כך קורה בקבוצה...אז כשצריך הוא קורא לאחת חמודה, אחת יקרה וכו'...כלנו יקרות באותה המידה!!!! אני אישית אוהבת את כלכן, אחיותיי היקרות והחמודות והמקסימות וכל הברכות...ואגב זה די נדיר באמת שאודי ישתפך לפנינו :) אבל לי אישית זה נעים לראות שהוא קורא לאחרות כך :) כי הרי אתן יקרות לי וכל אחת ואחת מיוחדת במינה!! פעם גם אני הרגשתי קצת קנאה אבל עבר לי...באהבה, מיכל

במליון אחוז . את כל כך צודקת . תודה לך שכתבת . אודי כאן עבור כולן באותה מידה . שמחה כל כך שכתבת פחדתי לכתוב את זה כדי שלא יתקפו אותי ...האמת שבעיני חשובה יותר האחדות בנינו התגובות שלנו והתמיכה כמי ששם ומבינה ..אכן אחיות לאותה צרה ... מיכ נותנת לך יד מקווה שכולן יצטרפו למעגל אחד גדול .

אז מה אודי , התחלת לדרג בפומבי את משתתפי הפורום לפי חשיבותם בעינך? די ניכר בתשובתך או התעלמותך יחסך למשתתפי הפורום אבל לכתוב את זה שחור על גבי לבן?

אודי שלום, יש לי לאחרונה מחשבות אובדניות. אין לי תכנית פעולה או כוונות להתאבד... רק פנטזיות על מוות. אם אספר על כך בטיפול או לפסיכיאטר שלי, האם יאשפזו אותי בכפייה? אני חוששת מכך מאוד ולכן נשארת עם זה לבד.

הגעתם מוקדם לא הספקתי..:-(

נפגשנו כבר כמה פעמים הוא בא ליומהולדת שלי למרות שהיה עייף מאוד.... ואתמול שוב נפגשנו כבר פעם שלישית היום הוא שאל אם אני רוצה יותר אמרתי שכן אבל לאט... בקצב הנכון לי... היום התבטלה לי משמרת ושאלתי אם הוא רוצה להיפגש... שאל אם יוכל לישון אצלי... אמרתי שעוד מוקדם לי... הוא קיבל את זה... ואנחנו עוד מעט נפגשים, נראה לי שאני מתחילה לאהוב אותו.. זה כל כך מוזר לי. בחיי הילה

חמודה שכמותך :-) שתדעי, שיש בנים שהם ממש ממש ממש חמודים !!!!! איזה כיף זה...

בקצב שלך...מחזיקה לך אצבעות שיצליח :)

מעניין פה... בוע טוב.

במבי כתבה בכנות ככ מתוקה ...ועכשיו זה כמו קרב... אודי בבקשה תעצור את זה זה כדור שלג מסוכן ....

עכשיו לנסות במיני מניפולציות להקרא "מתוקה" או "יקרה ביותר"... ?

כתבתי קודם הודעה שכותרתה משהו עם הזוי.. בבקשה.. אל תעלה אותה... ההודעה שכתבתי מביישת אותי.. אני מרגישה מאוד מאוד חשופה.. אודי :(( "תקרע ותזרוק לפח" את ההודעה הקודמת שלי..

אודי, לא יודעת מה לעשות ? משהו משונה, מוזר , הזוי , קורה לי פה... אודי... לא יודעת מה לעשות.. רוצה לשתף אותך.. רוצה להשתחרר מזה.. מבקשת גם שתגיד לי משהו.. אודי... זה מאוד מאוד מביך אותי... :((( אני גם מבקשת שלא תשפוט אותי.. גם אתן, כולכן פה, בבקשה, אל תשפוטנה אותי.. מה אעשה ? כך מרגיש לי.. :(( אודי... אז ככה... קראתי את הודעתה של שירה ואני חייבת לצעוק דייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייי !!!!!!!!!!!!!!!! אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף ההודעה שלה הטריפה אותי :(((( ההודעה שלה עכשיו איכשהו הצטרפה להודעה שפעם כתבה לך ובה התלוננה שאתה איכשהו לא מגיב לה בהתאם לציפיות שלה ואם זו היתה במבי היית מגיב אחרת... (לא זוכרת לצטט אך זה הרעיון ) בזמנו , לא הגבתי להודעה ההיא שכתבה.. הייתי במקום פנימי מאוד לא פשוט.. לא היו בי את הכוחות להגיב.. מביך אותי לכתוב את זה אבל אני חייבת.. זה משגע אותי.. אני מרגישה כאילו היא רוצה לתפוס אותך לעצמה בכל מיני מניפולציות למיניהן.. יש בי קול אחד שאומר.. תעזבי, את ממילא לא צריכה יותר את הפורום הזה.. שתיקח מה שהיא רוצה.. אבל זה לא נכון... אודי :((((( זה מאוד מוכר לי גם מאמא צביה :((( ליום ההולדת המשותפת שלנו ביוני 2014 נתתי לה מתנה יצירה, ציור שציירתי עבורה במיוחד והיא תלתה על הקיר.. הכי קרוב אליה.. לאחר חודשים, הגיע ציור חדש.. אמנם היא תלתה את הציור החדש במקום שהרבה יותר מרוחק מהציור שלי, אך אני לא מפסיקה להשוות ולבדוק אותה האם היא אוהבת יותר את הציור החדש של המטופלת החדשה.. (בהנחה שאכן קיבלה גם את הציור החדש ממטופל/ת) אודי... :(((( אוףףףףףף אני מניחה שאני משחזרת קשרים ראשונים של הורים ותחרות עם אחים על אהבת ההורים... ובכל אופן זה מאוד מאוד מאוד קשה לי... אתה לא תאמין מה עשיתי :(((( בדקתי לאורך כל הדף האם באמת כתבת לשירה : שלך אודי... וואוו.. אודי.. רק לקרוא את המילים האלו... כן.. מביך.. משונה.. אפילו משפיל.. בא לי למחוק את ההודעה הזו, אך לא עושה את זה.. חייבת להשתחרר ורוצה גם לשתף אותך , וכן גם את כולכן.. שתדעו עם איזה באגים אני מתמודדת.. בנוסף לאלו של פגיעה ... במבי.

כן במבי, גם אני מתמודדת עם אותם באגים שאת מתארת, וזו היתה לי הפעם הראשונה שהרגשתי שאודי נותן גם לי מקום... אבל בגלל שבאתי אחרי, אולי אחרונה, התמונות האחרות לא הפריעו לי... כשכתבתי אז לאודי חשבתי שאת, למשל, "הבת" המועדפת. התחרות האינסופית על המקום, כמי שאף.פעם לא ממש ראו אותה ופתאום רצתה שיראו אותה, יש בה משהו קשה, מביך, משפיל... מעריכה את הכנות שלך

אני כל כך אוהבת ומעריכה אותך. את נפלאה ומדהימה בדיוק שלך ברגישות בכנות הראשונית הזו ... שמחה שנתת לזה מקום ולא מחקת שמחה שאודי לא מחק. בבקשה במבי שלא תיברחי עכשיו שוב אל עצמך אולי את כבר צריכה פחות את הפורום אבל אנחנו - אני צריכים אותך מאוד .. את כל כך מאחדת מחברת רגישה מדוייקת כל כך נותנת תחושה של עוגן אמיתי ובטוח ....

הי חברות... ואודי. מה שלומכ/ם? אצל המטפלת שלי יש ספה... אני יושבת על הכורסא ממול. אף פעם הספה לא הייתה "שלי". רק חפץ ששם, בשביל אחרים. אבל פתאום לפני כמה זמן היא שואלת אותי, ככה בפשטות, האם אני רוצה לנוח על הספה. מאז היא שוב הציעה את זה עוד כמה פעמים... וכל פעם שהיא מציעה את זה אני קופאת. לא יודעת מה לעשות עם עצמי. ולא נעניתי להזמנה. אבל עכשיו כשאני יושבת מול הספה, היא כבר לא לגמרי לא שייכת אליי, והעמדה שלי בכורסא הרגילה כבר לא ממש שקטה, יש בה את העקשנות הזאת שלי: לשבת, להחזיק את עצמי, לא להרפות. למרות שאני לא מצליחה לבדוק האם בכלל אני רוצה משהו אחר. כבר לא שומעת מה אני רוצה. ולעשות את הצעד וחצי הזה לצד השני של החדר?? זה אני ממש ממש לא מסוגלת.... זה כמו לחצות נהר גועש.... (מול העיניים שלה) בקיצור בין פה לבין שם, נהייתי משותקת לחלוטין.. אשמח אם מישהי רוצה לשתף: איזה רהיטים יש בחדר? איפה אתן אוהבות/רוצות/רגילות להתמקם? או כל דבר אחר... ואודי, אצלך בחדר אין ספה, נכון? אפשר לשאול מה אתה חושב/מרגיש על מה שכתבתי? שלכן גילת.

איזה כייף שבאת ..אוהבת את הביקורים שלך .. אנחנו יושבות על הרצפה ...בלי רהיטים אני שוכבת יושבת ומאפשרת לעצמי ....

הגבתי לך אבל לא ניקלט.. אודי האם אי פעם הפצע הזה יגליד . האם אני המצא את האיזון בן טוב לרע ..הרי לא הכל היה שם רע ובטח לא באידילזציה שחייתי בה . אתה יודע לפני שנה סיפרתי לחברה טובה ושאלתי אותה איך לא ראו צעקתי את זה בכל דרך אפשרית .היא אמרה את יודעת קינאנו בך ההורים שלך היו שונים מגניבים ואת הצגת את זה כדבר הכי טוב שקורה . ההורים המושלמים . איך עוד יכולתי לשרוד ... עכשיו מנסה להזכר במשהו טוב ברגע וזה כל כך קשה . אודי אתה חושב שהיא תכעס כי היא שינתה את התוכניות שלה בגללי כדי שנעשה פגישה ארוכה .לא רוצה לריב איתה עייפתי רבנו במשך למעלה מחצי שנה ככ פוחדת שהיא תכעס. ופוחדת גם שאכזבתי אותה שהפסקתי עם הדיאטנית להפרעות אכילה . היא הפחידה אותי והתפצלתי ברמות לא יכולה לעבוד ככה ... אודי הכי מנסה להיות בסדר פעם שהיא כעסה היא אמרה שאני עושה שניים אחורה אחד קדימה ...לא רוצה לחזור לשם אין לי כוחות לזה ...

ראיתי את הטריילר והתפצלתי זה כל כך לראות אותי ..אבל אני אראה אותו ... ותודה שאתה לא מגיב לחלקים של הפחד ולא נותן לקרבנות מקום ..:) ברגע הראשון זה העציב אבל אחר כך הבנתי וזה כל כך מחזק..כמו שכתבתי למיכל אני יודעת שהיא לא כועסת היא עשתה מרצון ואודי זה מפחיד...שעושים עבורי , שרואים אותי ..

איני יודעת מדוע..אולי לא נקלט, אז כותבת שוב... למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי, מדוע זה קורה לי???? אני כאילו לא נותנת לאחרים להיות איתי בזמן כזה....אבל אולי כן צריכה אותם יחד? לא יודעת אתה יכול להסביר אותי??

הגבתי לך לכמה הודעות.. אבל אולי לא עלה. רציתי להגיד לך תודה על הכל! חיבוק, חנה

חיבוק חזרה

בוקר טוב אודי וחברי הקבוצה

מלא באנרגיות חיוביות ...

אודי, מכל המילים שכתובות כאן חזרתי וקראתי שוב ושוב ואימצתי חזק אל ליבי צמד מילים שכתבת לי "שלך... אודי" הן נתנו לי תחושת שייכות ונראות ורוך וקשר והרגישו לי אותנטיות. תודה אודי שבוע טוב שירה

הייתי רוצה גם להיות מסוגלת לעמוד מול כיתת תלמידים וללמד ולהדריך, אולי גם ילדים.. להנחות, להוביל, לתת השראה, לתת הנאה, לתת למידה, לאפשר. להציב גבולות כשצריך, למקד, לעודד... ואם איזה ילד מתפרע ולא מקשיב למרות כל ההערות והאזהרות והניסיון להשלכות למעשים, לגשת לדבר עם ההורים שלו ... רוצה להרגיש גם סמכות . גם מסוגלות גם אחראית וראש גדול. סומכת על עצמי. מקבלת החלטות. מובילה רעיונות . מיישמת משימות . אני בת 34 ואני רואה איך יש אנשים בגיל 20 שכבר מסוגלים הרבה יותר ממני בקטע כזה. יש להם מן בטחוו... גם אני רוצה. רוצה להיות נורמלית. מפותחת . נורמלית. מסוגלת..... יש לי סיכוי??? יש לי תקווה?? למה זה ככ קשה לי להגדיל ראש במעשים???? אין לי בטחון ביכולות.. אין כח לחשוב ביעילות פרקטית אני רוצה לסמוך על עצמי!!!!

מן כובד שקשה להרים את עצמך לזה... ממש פיסית מרגישה כאילו 'מנועה' אולי בגלל זה טוב שמנסה פסיכותרפיה גופנית עכשיו.

אני לוקחת פאקסט כמעט 3 שנים בזמן האחרון אני שוכחת בצורה בלתי מוסברת דברים שקורים לפני יום או איפה הנחתי חפצים שלי אם זה מהכדור התופעה נזו

למה קשה עם שינויים חיוביים? האם גם לכן זה קורה שמייד חוזרות למקום המדכא אחרי משהו משמח? לא יודעת מה קרה..כל כך שמחתי והרגשתי אהובה ופתאום כאב לי נורא הראש, התכסתי בשמיכה ואמרתי לכלם ללכת....ונשארתי לבד...לא בטוחה שזה מה שרציתי אבל זה מה שיצא לי....אודי..למה זה קורה???? ובעצם רציתי שמישהו ידאג לי אולי....אבל אני לא יכולה ....למה??? אוף...

מיכל, קודם כל שמחתי לקרוא על הטיול המקסים שהיה לך, עמוק בלב אני תמיד בעד טיולים :-) הרבה פעמים שאני חושבת על קשר טיפולי מיטיב, אני נזכרת בך ובמטפלת שלך כפי שאת כותבת כאן. איכשהוא, אתן סוג של מודל לחיקוי בעיניי. לגבי הנשיות - הממ, סוג של אתגר :-) אולי המקום הכי מסוכן ואפל אצלי. סוג של "מבוך הפחד"-ואז כל הפחדים והרגשות הכי אפלים יוצאים החוצה... ורוצה למצוא כבר את היציאה המוארת. ולפעמים אני מרגישה שזה קצת כמו משחק..כל האיפור והבגדים היפים ולעמוד מול המראה ולעשות פרצופים.. ואפילו להצטלם בסלפי :-) אני רוצה לשחק במשחק הזה..ואולי מתישהוא זה יהיה אצלי אמיתי.. שמחה שחזרת יקרה :-)

היי מיקה, כן היה כייף, מאחלת גם לך...כמוני כמוך, שונאת מראות וצילומים שלי, בעיקר כשאני הייתי שמנה ממש...יש לה מראה בחדר, פעם כעסתי עליה ושאלתי בשביל מה מראה בחדר? המראה עצבנה אותי...היום אני לא יוצאת ממנה לפני שאני מביטה במראה..מצחיק נכון? התיידדתי עם המראה :)

היי אודי, כשכתבתי על הצורך שלי "להיות ילדה" , רשמת שחשוב לתת לו מקום - בנוסף לחלקים המתפקדים. האם החלק הזה נחשב לחלק "לא מתפקד", חלק כזה ש-"תוקע" ו-"מפריע". או שתלוי בעוצמת הצורך?

שבמקרה כמו שלי הכרה בנכות זה היה הכרחי? הרי בסופו של דבר עזבתי את העבודה מה'שיקום' ששנאתי את האוירה שלה ומצאתי עבודה אחרת לבד בכוחות עצמי. אני מופתעים שאני אומרת להם שיש הכרה כזאת כי אני בחורה מאד חייכנית ומתקשרת כלפי חוץ. נראה לך שזה היה צעד נכון? כי זה דבר מאד בעייתי להזדהות איתו, טרמינולוגיה כזאת של 'נכות'. זאת מילה מאד פטליסטית ואיומה.

אפשר לחפור בזה עד סוף כל הדורות. בואי נגיד היית זוכה עכשיו בכמה מליונים. את, אישה ככל האדם, פתאום נופלת עליך הכרה כזו שאת מליונרית, לא עשית שום דבר מהותי עם עצמיותך כדי שזה יקרה, מקסימום מילאת והגשת איזה טופס. אבל עכשיו את מליונרית, זהו קבעו בשבילך. את יכולה לבכות על ההנחתה הזו או להנות ממה שזה יכול להועיל לך... יש לך עכשיו זכויות שיכולות להוסיף קצת בחיים, תהני מהן, תנצלי אותן. חוצמיזה זה לא אומר שאת כל הזמן נשארת אותו דבר, את משתנה!!!!! ויכול להיות שמה שפעם היה רלוונטי היום כבר לא ומחר יום חדש לגמרי והכל יכול לקרות

.

תודה על התודה!נחמד כשמגיבים חזרה (לאו דווקא תגובות נעימות, אלא בכלל, זה יוצר מרחב להידברות והקשרות)

ואיך מבוגרים לומדים לסמוך על עצמם בשלב מאוחר יותר בחיים אם לא למדו זאת כילדים?

היי מימה, יש לך הרבה תהיות לגבי ילדים...ילד סומך על עצמו כמובן אם סמכו עליו כשהיה קטן, למשל כשהתחיל ללכת לא רצו אחריו כדי שלא יפול או נבהלו מכל מכה שקבל, מבוגר שסומך על עצמו זה כמובן קודם כל שסמכו עליו אבל אם לא סמכו עליו אז הוא לומד בצעדים קטנים ומנסה יותר בפחד ואם לא מצליח יש תמיד טיפול...נכון שלא ממש רצית לשמוע את זה אבל עובדה, לי הטיפול דווקא עזר בהמון תחומים כדי שלא אפחד...לאהוב, לחוות, לחיות...מקווה שתצליחי בטיפול החדש ובבקשה תתמידי בו טוב? שלך, מיכל

הייתי היום במפגש אחד. היה מעניין. שונה. בטלפון ביקשתי שתקבל אותי בתעריף מסוים שהוא מה שאני יכולה לעמוד בו, אותה עלות כמו שהעוסית נתנה לי פעם, היא הסכימה לתת לי הנחה כזאת . אהבתי את ההתחשבות כי לא כולם מגלים כזאת. בשיחה וגם בפגישה הרגשתי שההקשבה שלה טובה ומרגיעה כזאת. היא גם נתנה לי תרגיל לבית העניין שבסוף הפגישה במועד התשלום היא לא הוציאה קבלה/חשבונית כמו שעושים בדכ. לא שאני צריכה קבלה אבל זה קצת משאיר הרגשה לא נוחה, פחות רשמית ומקצועית כי בכז היא אשת מקצוע טיפולי ולא סוחרת בשוק הכרמל או משהו. טוב שיהיה לה לבריאות. כנראה זה עניין דו כיווני. אם היא באה לקראתי עם ההנחה אז אולי ככה היא מרגישה יותר שלמה עם זה אם היא ממזערת לעצמה את ההפסד הכספי בדרך עקיפה. החלטתי שפשוט אעלים עין ואבליג. זה לא מהותי. כבר הייתי אצל מטפלים מקצועיים עם קבלות והכל והטיפול לא היה מועיל ואפילו להיפך במובנים מסוימים.. זה לא מה שחשוב. מה שחשוב זה שאני אקח משם תהליך וחוויות שיגמישו ויעשירו אותי ויעזרו לי למוסס כל מיני מחסומים. להיות יותר שלמה ויצירתית. זה מה שחשוב. באמת הייתה לה מן 'הקרנה' מיוחדת. מאד נעימה ומרגיעה. אהבתי את זה. ולגבי התרגיל לבית, זה אמור להיות משהו יצירתי. ואו כמה זמן שלא הייתי יצירתית כבר... מרוב אינטלקטואליזציה פסיכולוגיסטית התעייף לי המח והתקבע... עכשיו היא בקשה ממני להתעסק בהבעה אומנותית כלשהי בחומרים.. סוויץ לא קל בשבילי אבל אנסה להתמודד עם זה כמיטב יכולתי. אפילו אנסה להנות מזה!!