טיפול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
שלום אודי, אני בטיפול (בגלל הפרעות אכילה) ומאז שאני בטיפול אני עצובה ורגזנית. בחופש הייתי בחו"ל והרגשתי קלילות ושמחה, כל פעם שחשבתי על הטיפול, "ירדה" עלי עצבות וכבדות. מצד שני, אני אוהבת מאוד את המטפל שלי ונעים לי אצלו. וזה מפחיד שככה אני מקשרת אליו כי הוא לא יהיה עבורי לנצח. אז איך אני אמורה כך לאפשר לעצמי להיקשר אליו כשאני יודעת שנאלץ להיפרד. שאלתי אותו את זה והוא אמר שניפרד כשאני אחליט שאני רוצה להיפרד, ואם לא ארצה אז נזדקן לנו ככה לנצח (-: אני יודעת שהוא אמר את זה חצי בצחוק אבל התשובה שלו הרגיעה אותי. אח"כ חשבתי על כך, זה לא בסדר שאני מפתחת בו תלות במקום שהוא ייתן לי כלים להתמודד לבד. בקיצור - מבולבלת. תעזור לי לעשות קצת סדר (כמובן אשמח לשמוע גם את הבנות). דנית
שלום דנית, כנראה שבטיפול את "נוגעת" ומתחברת למקומות שמחוץ לטיפול אינך... לגבי ההקשרות למטפל - אי אפשר להיות בטיפול מבלי לעשות זאת. התשובה שלו אלייך מדליקה ונכונה - אך אני מניח שבהיסטוריה הפרטית שלך יש די סיבות שלא להאמין שניתן להקשר בבטחון למישהו. ובדיוק לשם כך יש טיפול. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
