כאוס

קורים לי דברים שלא אמורים לקרות. מסובכת עד לשד עצמותי. מסובכת עם אחרים, באחרים, עם עצמי, בעצמי, ובכלל - מסובכת... אין לי מושג מה קורה לי, או מה יבוא עוד רגע. מה הצעד הבא, לאן כל זה הולך, מה יהיה??? לא יודעת. לא יודעת כלום. שניה אני תינוקת ושניה זקנה. לרגע חכמה, שקולה, מאופקת, מחושבת וזהירה - ולרגע חסרת אונים, ילדית, אימפולסיבית ומופרעת, שהולכת מעבר לקצה בלי לחשוב פעמיים. אני עושה כל מיני דברים, ומחליטה החלטות שאחכ אין לי מושג איך הגעתי אליהן, ומה הקשר אלי?! כאילו זאת מישהי אחרת לגמרי. כאילו שיש רגעים שאני - מתה. נעלמת. נאלמת. ומישהי אחרת נמצאת בי ופועלת בפרעות נואשת. אבל איך אפשר לדעת בוודאות מי זה מי?  ומה אמת ומה שקר? ומי זאת "אני" (יש בכלל דבר כזה?!) האמיתית? צריכה שיהיו איתי עכשיו, ובו זמנית חייבת לברוח ולהיות הכי לבד. (והגוף הזה... הגוף הנוראי והמכאיב והמשפיל והשנוא. הגוף שההיא המופרעת מאפשרת לו לעשות דברים שאני לא יכולה לשאת אפילו במחשבה. הגוף האכזרי והזוכר הכל.)

זה כולם את והיא לא מופרעת היא גיבורה ואמיצה ולוחמת לא קטנה ..וכן מכירה את ההרגשה הזו וגם לי יש אחת כזאת. אני אתך כאן

(הגוף הזה שזוכר הכל ולא מוותר וממשיך לקיים אותך גם כשהכל נראה נואש הוא הגוף שיחלים לבסוף וישא איתו גם חוויות אחרות) הילה

מזדהה עם החוויה הכללית של התהפכות . מקווה שהכאוס יתחלף לך לאט ביציבות יחסית ולא תמשיכי לעד להטלטל בין קטבים