לסגור מעגלים

אודי אני זוכרת פעם ממש רציתי לסגור מעגל וללכת לפסיכולוגית ההיא רק לכמה פגישות ספורות לסכם את הטיפול שהיה , את החוסר הבנות, הכשלים.. הבלבולים.. ולסגור מעגל. והיא התנגדה לזה ואמרה שלא ככה זה עובד, שצריך לבוא לטיפול בצורה עקבית ולהתמיד ולא במטרה לסכם ולסגור. לא הבנתי למה אף פעם היא לא איפשרה לי את זה. את הכמה פגישות בודדות כדי לסכם ולהפרד. היא תמיד אמרה שאו שאבוא לתהליך מתמשך שבעיניה עוד היה נחוץ או שלא אבוא וגם שלא אצור קשר מחוץ לפגישות אם ככה. לא מבינה למה היא לא איפשרה לי כמה פגישות אז לדבר על כל הבלבול וכשלים שהיו. לעכל איכשהו , לאחל לי בהצלחה ולשחרר אותי. הטיפול שיפר לי את המודעות אבל לא שינה הרבה בשבילי. אולי ההבדל הכי גדול שקרה שם זה שבהתחלה עשיתי אידאליזציה לפסיכולוגים וחשבתי יש להם איזה ידע נשגב ועכשיו אני מבינה שגם אין להם שום ידע 'נשגב' וגם אני די בזה בדיעבד למען האמת. בייחוד לה. הלוואי והבוז שלי יכל לפגוע בה. הייתי רוצה להיות מסוגלת לפגוע בה . מפריע לי לכעוס ככ בלי שום יכולת לפגוע, להיווכח שזה מזיז לה, שכואב לה מזה. לא כואב לה כלום. סתם פגעה בי בעצמה וצפצפה עליי והמשיכה בחייה כאילו הייתי אויר חסר חשיבות. הייתי שמחה לפגוע בה לראות שכואב לה ושגם היא אנושית ופגיעה. ברור שלא באמת. אבל במחשבות שביני לביני בעת שהכעס מתעורר. אני זוכרת הפנמה של אטימות ולא של אנושיות ואני מוכנה להישבע באלוהים שיש לה חלק בזה שאני זוכרת אותה ככה ולא אחרת. שהיא פשוט לא הייתה טובה מספיק כמטפלת ועשתה טעויות בזמן שהייתי במקומות ממש רגישים מולה. לא הצלחתי לסגור את המעגל הזה בזיכרון שלי. עכשיו אני מנסה דברים אחרים, לתת לחוויות והתנסויות אחרות לחלחל לי לתודעה ולזכרון ולרשום משהו חדש ולהשכיח את הקודם. הבעיה שהקודם היה ככ מזעזע וטראומטי ושינה את תפיסת הזהות שלי אפילו, שבר את הנרקיסיזם והשאיר הרגשת נחיתות שמאד קשה לשכוח ולרשום הקלטה יותר חזקה ומשמעותית בהווה. משהו שייתן חוויה טובה חדשה ותחושה של ערך. הפסיכולוגית הזאת בעצם לא עזרה לי בשיקום תחושת הערך. להפך. רק לבעלי כוחות אגו מותר להרגיש ערך בחברה הדפוקה שלנו? רק למי שטובים בעשיה חברתית והישגים? לי אין עשיה חברתית והישגים. אבל בד"כ מי שפוגש אותי אומר שאני מקסימה ואנשים אוהבים להיות איתי. דווקא הרגישים יותר שמרגישים שאני נעימה להם. כי יש בי יכולת להבחין ברגישות שלהם ולהתחשב בה. אבל הפסיכולוגית לא התחשבה בשלי. מה הקטע של מטפלים להיות מתנשאים צבועים? והם אומרים שיש לי בעיה של אופי. אנשים שהחליטו להמליך את עצמם כ'סמכויות' ובלי רשות חודרים לי עם הפטרנליזם שלהם לנפש ומנסים להשפיע עליי איך נכון וצריך לחיות. רק מעצם הגילוי של 'עמדת המלמעלה' הזאת שלא הייתי מודעת לה כלל בעבר פערה בי פצע נרקיסיסטי. הגילוי שיש דבר כזה העברה לבעלי סמכות.. כמה כפופה הייתי פעם בפניהם אפילו בלי להיות מודעת לזה. כיום יש לי העברה חדשה לבעלי סמכות - בא לי לחנוק אותם. וככל שהם מתענגים על הסמכות שלהם יותר ומנסים לדחוף לי אותה כך בא לי לחנוק אותם יותר. שנאתי רגעים ומקומות בטיפול שהיא דיברה אלי בטון סמכותני שכזה. חצופה.

ואיך אפשר לשלם למישהי שביזתה אותי? אני לא תקועה כמו שאתה חושב. אני מתקדמת עכשיו