אודי

אודי, בכל פעם שאתה משווה אותנו (משתתפי הפורום, ומטופלים בכלל) לילדים או תינוקות, אני כועסת עליך. זה "מקטין" אותנו. זה מבזה. זה משפיל. זה לא מכבד, וזה יוצר עיוות: אתם (המטפלים) בשלים, בוגרים, מנוסים, יודעים, שכלתניים, בריאים.... ואנחנו, לעומת זאת, חלשים, חולים ואינפנטיליים. זה פוגעני! נטע.

אם יש התנהגות שהיא טיפוסית לילדות, האם משנה אם תתני לה את התואר ילדותי אם לאו? שהרי המהות היא הקובעת! ואולי אודי נותן את התיאור כדי לעזור להבין את השורש המהותי של הגורם להתנהגות הזו

אבל אולי בתוכי אני רוצה משו מזה בכל זאת.. פשוט כשאודי אומר את זה, זה פתאום מרגיש חודר ומפחיד מדי. ככה לפחות זה אצלי נראה לי...

היי נטע, נעים לראות אותך. את יודעת, התגובה הראשונה שלי הייתה קווץ' בבטן, כי אני יודעת למה את משייכת ישר את הילדות לחוסר אונים ולחולי. במקרה הזה פתאום נורא ברור למה זה מקטין להחזיר אותך לספירה הזו, למה זה כוחני. ומבחינתי, אני מרגישה שהקישור לילדיות הוא קישור לאנושיות גולמית שכזו, שנמצאת אצל כל אחד וגם אצל המטפלים. פשוט אצלהם היא מתבטאת ב-50 דקות בשבוע שהם גולמיים ופגיעים אצל מטפל אחר... כמו שאני ילדית איתה (טוב, מנסה ולא מצליחה) אבל במקומות אחרים לא. נעמה.

אני רוצה להשאר ילדה קטנה לנצח....שם היה אחרת......כשגדלתי הבנתי :( ולכן שונאת להתבגר......יש עוד סיבות

היי נטע, מתחברת למילים של נעמה. גם אני אצל המטפל ילדה וזה כואב.....אבל גם מרפא. וכשאני מטפלת באחרים אני נתפסת כחזקה יותר. הכוחות הבוגרים יוצאים אצלי מול ילדיי והמטופלים שלי. וזה בן אדם נטע.זה. עם כוחות וחולשות. מבינה את במקום הפגיע והחשוף.כל כך מבינה. נטע יקירה,רוצה לעטוף אותך במים שתרגישי צפה וקלה והמים יבלמו את הזעזועים. ואת שוחה בפנים המים החמימים וטוב לך ורגוע. הנה את נושמת לאט לאט..... מכניסה ומוציאה אוויר. תרפי יקירה.... שלך הילה

מטופלים הם לא ילדים! הם אנשים בוגרים אבל עם חסכים רגשיים מסוימים. זה באמת מקטין לדבר עליהם ואליהם כאילו היו ילדים ולגיטימי רק אם וכאשר המטופל מוכן ומעוניין בכך לא באופן אוטומטי וגורף כי חוץ מהחלקים הילדיים שיש בכולנו יש גם את החלק הבוגר שחשוב תמיד לכבד אותו בהתאם ולהכיר בו