תסכול
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
אודי, איך הופכים את התסכול למשהו אחר? כרגע מדברות עליו שוב ושוב, וכל פעם הוא זז לפינה אחרת של החדר, אבל הוא נשאר גוש עיקש שתקוע בגרון. או אולי, אם הוא לא יכול להפוך למשהו אחר, איך ממשיכים לזוז כשהוא כל כך נוכח? אכזבה-תסכול-בדידות-ציפיות-אכזבה-תסכול-בדידות. כל פעם מתרחקות עוד קצת והסיכוי שהקשר לא יאכזב קטן וקטן, כי מרחוק קשה להיות יחד... מנוחת יום-שלישי רכה וטובה, נעמה.
הי נעמה, הוא שם, והוא חשוב כי הוא מביא משהו עמוק ואמתי מאוד ביניכן (שאני משער שקשור לחוויות שלך מקשרים חשובים בעבר). לא להבהל מזה. לקבל אותו כחלק חשוב ומרכזי של עבודתכן. אודי
אני לא יכולה להסביר כמה שזה מייאש... ואולי זו עבודה והתקדמות, ואני מאוד רוצה להאמין בזה, אבל אולי זה סוף גדוע ואומלל, התבוששות בבוץ שלא מביאה לשום מקום. עכשיו אני עמוק בתוך הבדידות שאחרי הפגישות האלה. ומקווה שאצליח לאגור כוחות ולעבור לשלב הציפייה, כי אם אפסיק לצפות אאבד איזה משהו שאהבתי שהיה בינינו. אולי את הקשר וההדדיות שבאים במקום החיים כיחידה מנותקת... נעמה.
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
