אודי, לאיזה חלקים נראה לך שאני מנסה להתחבר?

לחלקים הכועסים שלי? לחלקים שיוצרים מתח ביני לבין הסובבים? הגעתי למסקנה שכנראה הבעיה היא בי, ולא באחרים, לא יודעת מה הבעיה אך יש לי כלל אם אני נוהגת בכביש, ונהג אחד צופר ומסמן שאני לא בסדר, אני יכולה לחשוב שהוא משוגע אבל אם כל הנהגים צופרים לי, וכולם מסמנים לי, סימן שהבעיה היא בי, סימן שאני לא עושה משהו טוב בנהיגה. אני אומרת לעצמי אם אני מרגישה נבגדת על ידי כל כך הרבה אנשים, סימן שמשהו בי לא טוב! לא יודעת מה, אבל יהיה יותר נכון לומר שאני לא בסדר מה שכולם לא בסדר. השאלה היא האם הלא בסדר שלי הוא כי יש לי ציפיות מאחרים, ואסור שתהיינה ציפיות או אולי הלא בסדר הוא שאני צריכה לתת פחות (לא מסוגלת, זה בדי אנן איי שלי, לא מסוגלת לראות שמישהו צריך משהו ויש לי יכולת לעזור ולא אעשה זאת!), או אולי כולם כן בסדר ואני רק לא רואה כמה שהם בסדר. לא יודעת, בכל אופן בטח שיש בי בעיה אבל הבעיה היא לא שאני לא יודעת לבקש, כי אני יודעת מאד מאד יפה לבקש, ועושה זאת כאשר אני צריכה, ובדרך כלל לא נענית!

יש לי חברה, היא רצתה להוציא תואר, בנושא שאני טובה בו, כמעט ולא הגיעה לאוניברסיטה ובמקום זה אני למדתי אותה במשך מאות שעות את כל החומר. מדובר לפני כל סוף סימסטר לשבת אתה יום יום לפחות חמש שעות כדי להכין אותה למבחנים. עשיתי זאת שלוש שנים. חברות טובות. היא תמיד הייתה מודה לי בכל הלב על מה שאני עושה עבורה. אחר כך היא התחילה לעבוד במקצוע, והייתה מתקשרת אלי יום יום 5-10 פעמים כדי שאנחה אותה, ואמר לה מה מי ואיך. תמיד הייתה מודה בכל הלב, לפעמים שלחה איזה מתנה או עוגה. והנה, הגיע היום והייתי צריכה טובה ממנה, ובלי להסמיק פשוט הסבירה לי שהיא לא יכולה. (זה דרש ממנה קצת מאמץ, אך דבר שבהחלט יכולה הייתה לעשות עם קצת-הרבה רצון טוב!). קבלתי שוק, אבל המשכתי הלאה. חלפו עוד שנתיים, והיא ממשיכה הלאה להתקשר אלי על בסיס יומי, כל הזמן, לקבל עצות, ואז אני שוב צריכה משהו, שימו לב, חלפו איזה שנתיים, ושוב היא מסרבת! ואז פשוט ניתקתי אתה מגע, בקשוי עניתי לה כשהתקשרה, והיא הבינה, שהוויקיפדיה של בת שבע נגמר. היא התקשרה שוב ושוב, אני עניתי בקרירות, והפסקתי לתת לה שרות חינם. כעבור שלושה שבועות היא הבינה את הטעות שלה, ומהירה להביא לי את מה שבקשתי מצידי זה היה מאוחר מדי כי חברות זה לא חנות מכולת! אתה לא נותן על בסיס משתלם לא משתלם אתה לא נותן כי אתה רוצה לקבל בחזרה אתה נותן, כי חשוב לך שלשני יהיה טוב, לכן אתה נותן. ואני המשכתי את היחסים הקרירים אתה והיא לא הבינה למה שלחה לי מתנות עוגות, בעלה התקשר לבעלי, מה קרה, מה קרה? כל זה היה לפני שלוש שנים, אנחנו עדיין ממשיכות לדבר, אבל זה לא זה. בדיוק השבוע, התקשרה אלי עוד מישהי, ששם זה סיפור אחר, ואספר בפעם אחרת, שגם אותה לא ראיתי כבר שלוש שנים, והיא ספרה איך שהיא לא שוכחת אותי ואיך שהיא מתגעגעת, ואנא היא רוצה לבא לבקר. אז סיפרתי לחברה הראשונה על זה, ומה היא אומרת לי "אני כל כך מבינה את השניה, גם לי את כל כך חסרה, גם אני כל כך מתגעגעת, גם אני לא מתגברת עליך, ולא מבינה את החתול השחור שעבר ביננו" אז שלחתי לה עכשיו מכתב בן 5 עמודים בדיוק על מערכת היחסים שלנו. בינתיים היא לא הגיבה. אבל זו דוגמא למה שאני מתכוונת. זה מה שמשגע לי את השכל. אני לא נותנת על מנת לקבל, זה לא חנות מכולת שאתה נותן שקל ומקבל לחמניה. אני מרגישה קרובה ואוהבת ורוצה לתת, אבל אז, כאשר מגיע פעם שאני צריכה משהו, וזה לא קורה לעיתים תכופות, ואני מקבלת את הפלאק בפרצוף, אני לא יכולה לבלוע את זה, לא מסוגלת. זה מרגיז אותי עד השורש! אני לא טיפוס פרייר, ממש לא, אבל אני כן טיפוס מסור, ומוכנה לעשות עד אין קץ, אבל כאשר אני רואה שמתייחסים אלי כאל כספומט של טובות שצריכים ממני, ולי אין כל רשת בטחון כאשר אני אצטרך משהו, זה מקעקע לי את היסודות שלי. זה מכאיב לי ברמות על

משפחה קרובה, נקלעה לקשיים כספיים, זוג צעיר חמוד ומקסים עם תינוק נפלא. כדי לעזור להם, הצעתי שישכירו את הדירה שלהם, יגורו אצלי, ואז יחסכו פעמיים גם יקבלו כסף שכירות וגם כל המחיה והכלכלה עלי. עד כאן הכל טוב ויפה. הזוג גר אצלי יותר משנתיים, הספיק להביא עוד ילד לעולם. כפי שאמרתי, כלכלה חופשית עלי אבל מדי פעם הייתי רואה את האשה מכינה כל מיני מטעמים, ואחר כך לא היה לזה זכר, היו לוקחים את זה מהר לחדר שלהם לאכול שם! פעם בעלי שואל, ראיתי שהיה כאן בתנור מאכל, מה קרה לו? אמרתי, נעלם. פעם נכנסתי למטבח, והם עוד לא הספיקו לעוף עם מה שהכינו, ואז לא היה להם נעים, אז היא אומרת לי, רוצה? קחי, אין בעיה אכין עוד. לא צריכה את האוכל שלהם, לא זקוקה למעדנים שלהם, בכלל לא, יש לי מספיק, אבל החזירות הרגה אותי. ראבק! אתם גרים אצלי בבית, אוכלים חופשי מכל מה שיש (שלא לדבר על הכמויות האדירות של פירות יקרים שהם מחסלים חופשי!) אז כאשר אתם מכינים משהו ספיישל מדי פעם אתם לא לוקחים אותנו בחשבון? תשאלו אם אנו אוהבים או לא, אבל מה זה הצורה הזו? מעולם לא הערתי להם על כך, לא הייתי מעוניינת, זה יהיה מלאכותי, איזה יופי הידד, מעכשיו יציעו לי! אני צריכה את האוכל שלהם? אני צריכה את היחס, אני צריכה שאנשים לא יהיו חזירים מקום שאני נדיבה. כך שכן יתנו או לא יתנו את האוכל עבורי זה לא הפואנטה, ואם אגיד להם והם יתנו, זה לא יתקן את הפגם, אני רק חושבת לעצמי, וואלה, מה הם חשבו כשהם עשו זאת? אבל מכיוון שהיו עוד כמה התנהגויות כאלו, ועוד דברים שעלו לי על העצבים, אז אחרי שנתיים, נתתי להבין שהגיע זמן לחזור לביתם, לא סילקתי אותם, אבל נתתי להם להבין, והם הבינו. עכשיו תגידו, למה לא ישבת לשיחת הבהרה עם הגברת, אולי היה לה תירוץ טוב? כי שיחת הבהרה רק תזיק ולא תועיל, בטח שיהיו לה תרוצים מכאן ועד אמריקה, ותגיד שחשבה שאנחנו לא אוהבים כזה אוכל, שאני בדיאטה, שזה לא בריא וכו', מה זה משנה, ואני בטוחה שלאחר השיחה הייתה משנה את התנהגותה, אבל מטרתי לא לחנך אותה, אלא זה דבר שצריך להיות ברור ומובן מעצמה. ואם היא לא מבינה את זה, ותעשה את זה רק כי אמרתי, אז אין לזה תועלת. משל למה הדבר דומה, לאשה שאומרת לבעלה, אתה אף פעם לא אומר שאתה אוהב אותי. אז מאותו היום פעם בשבוע הוא אמר לה שהוא אוהב אותה! ממש עזרה ההצהרה הזו! הדברים הללו המהות שלהם צריכה להיות כנה ואמיתית ומבפנים ולא מתוך אילוצים חיצוניים

היי בתשבע מזדהה מאוד עם מה שכתבת נתינה עד אין קץ היא בעייתית האם את מרגישה שרק אם תתני תזכי בהכרה? תהיי בעלת ערך?? או אפילו יותר מזה רק אם תתני יהיה לך זכות קיום? גם פה את מסתובבת כל כך הרבה סביב זה שאת זקוקה להבנה ולהכלה. הסיפור על החברה ממש צבע לי בלב והעלה בי זעם.איך היא מסוגלת לפגוע בך כך? האם את חושבת שאת מאפשרת שיפגעו בך? האם את מסוגלת לדבר עם אותה חברה ולספר לה כמה נפגעת ממנה? שולחת לך חיבוק יקירה הילה

לשאלותיך אני לא זקוקה לתת כדי לקבל הכרה, יש לי המון הכרה, גם בלי לתת. יש לי קריירה מאד מאד מצליחה, יש לי מקום במשפחה, אני בן אדם שיש לו נוכחות, ואין לי צורך בנתינה כדי לקבל את ההכרה. אני בן אדם שלא סובל חוסר צדק, וגם קשה לי לראות אדם במצוקה שאפשר לעזור לו, ולא עושים זאת. אצלי עזרה היא ערך עליון, אני חושבת שכל אחד צריך לעזור לכל אחד, לא לעזור על מנת לקבל הכרה, או איזה שהיא הטבה, אלא לעזור אם אתה יכול. בנוסף נסיבות החיים היו כאלו שתמיד כל העול היה עלי, תמיד הייתי צריכה לשאת בעול ואני מתארת לעצמי שעובדה שאני הייתי צריכה לשאת בעול היא פועל יוצא שאני זו שתמיד הייתי שם כדי לעשות את הדברים. אין לי בעיה עם לתת, וכל כל נתינה היא רק במקום שאני מחכה לידידות בחזרה. אבל כאשר אנשים שקרובים אלי, ומקבלים ממני אין קץ, ואני יודעת שגם שם לא תהיה לי הגדר ביטחון אם אני אצטרך אותם, זה פשוט משמיט לי את השטיח מתחת לרגליים, זה פוגע בי ברמות על, קשה לי אפילו להסביר כמה זה פוגע בי! אז אולי הפגיעה העמוקה הזו מראה שמשהו בי לא בסדר! אולי אני לוקחת דברים מחוץ לפרופורציה, ביג דיל, שלא יעזרו! אולי התגובה שלי היא קשה מדי, אולי הפגיעה שלי קשה, ואולי המשקפיים שלי לא בסדר, היינו אולי אני לא רואה את הדברים נכון, אולי הם כן שם לדברים שהם מאמינים שאני צריכה והם לא שם למה שאני חושבת שאני צריכה, לא יודעת, אבל בכל אופן חושבת שהבעיה היא גם בי, וצריכה להבין את הבעיה.