מכירים את התופעה של הילדה השמנמנה?

2 ילדות בגן, אחת רזה כמעט שדופה, השנה בריאה ומלאה, שתיהן רעבות נורא, אוטומטי ירחמו על הרזה, כאילו והיא מרגישה יותר רעב מאשר המלאה, והרי זה לא נכון, אבל אוטומטי מסתכלים על השדופה כי שעוד רגע תפח את נשמתה וצריכים למהר לתת לה לאכול. זוכרת את עצמי בתור ילדה בגן נראית בריאה ומלאה, ותמיד מרגישה את חוסר ההגינות איך שאלי מתיחסים כאלו ולא נורא, יש לה מספיק רזרבות. אותו הדבר עם יכולות של קושי של אדם. ישנו אדם שאולי הוא פחות עם כישורים, ואחר שהוא עם הרבה כישורים, ולמרות זאת, גם זה שנראה חזק ומלא כישורים צריך את עזרתם של אחרים, בכל מיני דברים, וגם זה שנראה עם פחות כישורים יכול לתרום אבל הצורה האוטומטית של ההסתכלות זו, הא, היא, חזקה מספיק לא נורא אם לא יעזרו לה, היא תסתדר איך שהוא. לעומת האחרים שנראה שתמיד חייבים לעזור להם. ומכאן בא הזעקה שלי, זה לא שאני פוחדת להיות נצרכת, זה לא שאני לא מבקשת עזרה, זה שהסביבה בטוחה שאני לא צריכה, שאני אסתדר, שזה בסדר לא להיות שם בשבילי כאשר אני מבקשת עזרה, והדגש על מבקשת, בטוחים שהיא כבר תסתדר זה בסדר, לא צריכים לדאוג לה. נכון שלבסוף אני מסתדרת, אבל זה משאיר לי פצע פתוח בפנים, זה מוציא ותי משווי משקלי, זה מרגיז אותי וגם מדכא, כאילו מה? לא לא צריכים לעזור אף פעם, אז מה אם בסוף אוכל להוציא את הנשמה ולהסתדר לבד, מדוע זה צריך לפטור את כל האחרים מבין אוד, זה לא שאני לא רוצה להעזר, זה שהסביבה בטוחה ביכולת שלי, ולא טורחת לעזור גם בדברים שהם יכולים לעומת זאת, לעולם לא יהססו להשען עלי עם כל הכוח מי שלא יכול, בוודאי שאני שם לעזור, אבל מי שיכול, גם אם קשה לו, מדוע שלא יושיט יד? מדוע שלא לא תהיה את הגדר ביטחון הזו שאם אני אצטרך גם יהיו שם בשבילי? אני צריכה להיות במצב כמעט אנוש כדי שסוף סוף יבינו שגם אני בן אדם וצריכה עזרה

היי אלישבע אולי את צריכה ללמוד לבקש עזרה, וזה אומר לוותר קצת על התדמית של הילדה שמסתדרת.

והכי מרגיז שבסוף אני בארמת מסתדרת ומה חושבים כולם הנה היא מסתדרת אז לא צריכים לעזור מבינה מה קורה!! ואני לא טיפוס שאשכב בטן גב ואתן לעולם להתמוטט אז אני אחרוק שיניים ועם טיפת הנשימה האחרונה שלי אעשה את הכל וכולם מרוצים הינה היא מסתדרת ולא נורא שלא הושתנו יד

לתת לך תשובה אמיתית לא יכולה כרגע, צריכה לחשוב על זה, אבל קודם כל בהודעה הראשונה שלי כאן, אמרתי שקשה לי, קשה לי, כך פתחתי. אבל נכון שאני משדרת חוזק ויכולת, ונכון שהשידור הזה הוא אמיתי, so what? זו בדיוק הזעקה שלי, מי אומר שמי שחזק ויש לו הרבה יכולת לא צריך אף פעם את העזרה של מישהו אחר? אז מה אם בסוף אני באמת אצוף ואסתדר, לכן מה? לכן לא צריכים אף פעם להיות שם כשאני צריכה אותם? דוגמא קטנה, לפני שנתיים קרתה לי טראומה נוראית, אבל ממש קשה, אולי אספר עליה פעם, אני פשוט נמחקתי, מי שעבר את ההרגשה יודע מה זה להימחק, בעבודה המשכתי לתפקד, אבל הייתי מחוקה, בני הבית שראו זאת ממש נבהלו, אחד מבני אמר שלא יעזוב אותי כל היום, וקפצתי על המציאה כל כך הייתי צריכה אותו. הוא הגיע יום אחד, וזהו, ואני בקשתי, אנא תגיעו, ולא... לא הופיעו, היה להם קשה מדי, השאירו אותי ככה, בעוד הנוכחות שלהם הייתה פשוט מצילה אותי! בקשתי שוב ושוב שיגיעו ולא באו כשיצאתי מהעניין שאלתי אותו, למה לא באת, ראית כמה היית צריכה? ומה הוא ענה בשיא הכנות. בתחילה חששתי שאת ממש לא תצאי מהעניין בחיים (לא יודעת אם חשב שאמות מוות טבעי או לא) אבל אחר כך ראיתי שאת שורדת, אז אמרתי תסתדרי גם בלעדי, כי לעזוב את הלימודים וההתחייבויות היה מאד קשה, אז אם זה עניין של פיקוח נפש, וממש ראיתי אותך דועכת לפני העיניים, הייתי עושה הכל, אבל ראיתי שאת לא מתה! הבנתם? כדי שאכן יקדישו לי אני צריכה להיות על סף המוות, אבל אם אני לא מתה, אז לא נורא I WILL BOUNCE BACK וזה כמובן לא מונע מאותו בן ומכל האחרים תמיד בכל פעם, להשען עלי, לקבל עזרה, בכל דבר, קטן וגדול, כ-ו-ל-ם כ-ו-ל-ם, עזרה בכל, עזרה בידיעות שלי, עזרה באירוח, עזרה כלכלית, לקבל כתף, הכל! כל אחד בטוח שכל המשרד שלי נועד רק לענות על כל הצרכים שלהם, ואף אחד לא יהסס לבקש, ובדרך כלל ייענה. ואני לא פריירית, לא אחת שדורכים אלי, אלא אחת שנשענים עלי, תמיד! מגיל אפס, כולם! ואני לא מכחישה שיש לי יכולות בהרבה תחומים אבל רבאק, גם אני רוצה לדעת שיש שם מישהו שאני אוכל להשען עליו כשאני אצטרך, ואני צריכה לפעמים! אבל אני צריכה להיות על סף המוות. לא אשכח את אותו שבוע שחור, כל כך ציפיתי שיהיו שם אתי כאשר כל כך כל כך היה קשה, והם לא היו! ואז זה היה משהו רציני ממש אבל לפעמים זה דברים שלא כל כך רציניים, עזרה בדברים אחרים אני מאד מעט מבקשת עזרה, מסתדרת יופי לבד, עובדת מצאת החמה עד צאת הנשמה, עושה הכל בבית, והכל מבריק ונוצץ, מבשלת אופה, קריירה, משרד, הכל, נפלא ברוך השם ולכן מה, אין לי רגעים של חולשה שאני צריכה עזרה? אז אני מרימה טלפון ואומרת בפה מלא, קשה לי, אני צריכה עזרה ב XYZ ומאד אשמח אם תתנו אותו. מה עוד אני צריכה לעשות? וזה כל כך טבעי וברור שזה בסדר לא להיות שם כאשר אני צריכה אותם, ולצפות שאני אהיה שם תמיד בשביל כולם

היי אלישבע, כל כך הזדהיתי עם מה שכתבת..... גם אני ילדה שמנמנה וגם היום התחושה שבקטע הזה את מסודרת וזה כל כך מטעה זאת הזנה מהסוג הרע גם אני כאן התעקשתי על הזנה טובה מאודי ומהחברות בעץ החדש שפתחתי זה קצת מזכיר את מה שכתבת,לא? הילה