..כתבת לרחל
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
ש"כל הסערות בסוף נרגעות. אם זה מזג אוויר ואם מצב הרוח..." אני בסערה נוראית, גם אני כמוה עכשיו...אני בתקופה שלא יכולה לקבוע פגישות, עמוסה מאוד והזמנים שלנו לא נפגשים...הייתי אצלה פעם אחת ואז התברר לי כשניסיתי לקבוע לפגישה הבאה בזמן שלי, שהיא נתנה למישהו את הזמן שלי!!!!! שלי! חבל שאין פה קו והדגשה...כי אני אמרתי לה ש"נראה שלא נוכל לקבוע בזמן הקרוב" מזה היא הבינה שהיא יכולה לקבוע על השעה שלי :( אוףףףףף חוסר הבנה... למרות שקבעה חד פעמי לאותו אדם. ועכשיו קבעתי להשבוע ושוב מתברר שאני לא יכולה אז הודעתי שאני לא באה :( אוף!! בגללי כמובן, נמאס לי...רוצה לעזוב לגמרי, אני מיואשת כבר. כתבתי לה שאני כבר מוותרת מראש, היא אמרה שהיא לא מוותרת..כתבתי אל תפתחי ציפיות והיא ענתה.."לא נכון לסיים כך בכל מקרה, ולכן אצפה שתחזרי"..כתבתי שאני לא יכולה עם האי וודאות אמרה שתחכה בסבלנות..ובכלל אני לא חושבת שהמאמץ שווה...הלוואי שיכולתי שזאת תהיה הודעתי האחרונה אליה ואשכח כבר מהכל...........אודי, קשה לי הסערה הזו ובכלל זאת לא היא זאת אני שמבטלת פגישות ולא מוצאת זמן :( לא עדיף כבר לוותר מאשר לנסות לקבוע כל פעם איזו פגישה יחידה? קשה לי.....מה היית עושה? מחכה לי? נכון שהיא צריכה להתפרנס היא לא יכולה לשמור לי את השעה לנצח.... :( אוףףףףףף
שלך לפחות משכנעת אותך להישאר שלי אדישה לחלוטין. גם אם אמרתי שאינני מתכוונת להמשיך היא קבעה לי פגישה ולא דיברנו על זה כלל אלא על דברים כללים
היי מיכל וגם רחל רחל, ההודעות שלכן גורמות לי לעצב.למה עצב? כי נראה שאתן הולכות פסיעה קדימה וארבע אחורה......ואני לא אומרת את זה ממקום שיפוטי. נראה שעדיין לא החלטתן אם יש או אין טיפול ובאיזה מצב צבירה אתן. הרבה שאלות,חוסר הבנה,כעס,תסכול ובלבול...... וכך במקום לקיים מסגרת טיפולית קבועה ומסודרת,שבתוכה אפשר להביא את כל הבלבול את הכאוס,אתן בוחרות לשבת מבחוץ ולבדוק איך? וזה כל כך חבל כי המטפלים שלנו רוצים לטפל בנו. אבל הם תלויים בנו. במה הם תלויים בנו? הם לא יכולים לטפל בנו בלי שנבוא לטיפול. בזה הם מוגבלים.בזה הם תלויים בנו. מיכל,המטפלת נתנה את השעה שלך כי עם כל הצער והכאב זאת הפרנסה שלה והיא לא יכולה לשבת ולחכות בלי סוף.וחבל כל כך חבל. גם לי לפעמים קשה להביא את עצמי לטיפול. עולים תכנים קשים,לפעמים אני כועסת,הוא מאחר ועוד דברים.אבל אני לא מוותרת עלינו. מקווה שיוקל לכם...... ליבי איתכן, מקווה שלא יצא מטיף כי לא התכוונתי ולא רואים את הבעות פניי. הילה
כל כך מבינה מה את עוברת.... איתך, מרחוק קרוב, מישהי שמתמודדת עם דברים ותחושות דומות... רחל.
הי מיכל, האמת שגם אני הייתי מבין דבר דומה, אם מטופל היה אומר לי שאינו יכול להגיע בזמן הקרוב. הכי קל זה להתייאש ולהרים ידיים, וזו תמיד אפשרות שקיימת. השאלה היא מה עומד על כף המאזניים ועל מה מוותרים כאן. אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
