להוליך שולל

התעוררתי מוקדם הבוקר, לא הייתי צריכה אני לא עובדת היום והילדים לא צריכים ללכת בית ספר (באיזור שלנו לא לומדים ביום ששי) אבל קמתי כי הוא קם ושתינו קפה ביחד מול החלון הגדול והסתכלנו לחצר שלנו...ותוך כדי לפני ואחרי שהתיישבנו עשיתי כל מיני דברים כמו אישה חרוצה ונורמאלית, הוא הלך לעבודה בלי לנשק אותי לפעמים הוא כן, אני לא יודעת אם זה נעים לי או לא נעים אבל נעים לי שאנחנו כמו כולם כאילו. אם הוא לא מנשק, אני קצת מתחילה לדמיין את הסוף שלנו ונרגעת. אחרי שהוא הלך חיכיתי עוד רגע ומזל שחיכיתי כי הוא באמת חזר ויצא שוב הפעם באמת נסע לעבודה ואני כמו תמיד שאני לבד הפסקתי להיות חרוצה ויעילה והתיישבתי מול המחשב והדלקתי סיגריה, אני יודעת שזה טפשי, אני קצת טיפשה ביני לבין עצמי אין לי יומרות , כלפי חוץ יש לי ועוד איזה. אני פשוט שקרנית. בגלל שבכל זאת אני כותבת לפורום פסיכולוגיה קלינית אני רוצה לשאול על תופעה פסיכולוגית - שמתי לב שאני לא יכולה לעשות כמעט שום דבר קטן או גדול בלי איזו הסחת דעת מהדבר שאני עושה, בד"כ אני מדמיינת שאני מישהו אחר שעושה את זה במקום אחר עם תפאורה אחרת וכו'...(זה משהו שלמדתי לעשות בגיל צעיר ביותר,כבר אמרתי שאני קצת טיפשה) או שאני עושה פעולה אחרת תוך כדי , קראתי את המאמר שפרסמת ונראה לי שמידי פעם אני מכניסה את עצמי למצבי טראנס לא עמוקים ובכל זאת זה פוגע ברצף, האם זה מוכר לך התופעה הזו?.

שביר, הי. "ביני לבין עצמי אין לי יומרות, כלפי חוץ יש לי ועד איזה. אני פשוט שקרנית". קודם כל המשפט הזה הרעיד אותי, מרגישה שזה נכתב עליי. ואחר כך, חושבת, שאולי כל ההצגה הזו כלפי חוץ, זו חתיכת דרישה מעצמי, לא? הרי יש בתיאור הזה כל כך הרבה ביקורת עצמית, כעס עצמי... ואם באמת היה אכפת רק ממה שאחרים רואים, אז מה זה משנה אם זה שקר...

אלא מה?..יש מישהו שמוכן לשמוע את מה שיש לי לספר?.. וגם אם היה הייתי צריכה להיות בטוחה שזה לא יפגע בתדמית של אף אחד...וגם בתדמית שלי.עכשיו הייתי נורא מוצפת התקשרתי ל1202 ופשוט בכיתי 40דקות.מעניין מה היה קורה אם הייתי עושה כזה דבר ומתקשרת לחברה?..הייתי מקבלת שיחת מוסר רצנית.אני לא מוכנה לשלם שום מחיר...כמובן יש דברים שאני מספרת ומשתפת.בקיצור,לא פשוט...לפעמים אני לא מבינה איך עדיין לא נגמרו לי הדמעות...

מה שלומך?