שאלה שאלתית...

למה יש נטייה למטפלים דינאמיים,לא לרצות "להתעסק" באבחנה של המטופל כולל בדברים המאפיינים "הפרעה\מחלה" זו, ובדרכי הטיפול, עדכדי אפילו המנעות מכך.? מה גם,ברגע שהמטפל כל הזמן עונה לשאלות מהסוג הזה,בתגובות עמומות כביכול, זה מייצר גם איזשהו בילבול ,ואי ידיעה כבר אם אכן יש את זה או אין, ומשאיר בכלמיני סימני שאלה, ובאיזשהו מקום גם מעורר שוב חוסר אמון במה שאומר. כי אם טוען שהוא לא מטפל בדרך מסויימת בגלל "ההפרעה"..., ואני אחכ קוראת דברים שנראה לי תואמים בחלקם את שלי, כולל האופן בו הוא טיפל\התייחס אליהם ,ונזכרת בכל מיני דוגמאות כאלו ואחרות, אז איך זה אמין?? זה מעורר שוב גם חשדנות, הרגשה של "המטופלת" והילדה הקטנה שלא באמת יודעת ומעודכנת . ואכן זה כך. זה גם מכעיס ומרחיק. ואני כבר תוהה מה באמת ממה שמרגישה, הוא "מציאות ממשית" והפרשנות שלי הגיונית ונכונה, ומה אולי....כניסה ל"סרטים מתוסבכים"..,?כשאני בלבד שלי עם כל זה?