הגנה מאנית
דיון מתוך פורום פסיכולוגיה קלינית
היי! עליתי על ניקיון ואני כבר לא שותה . הולכת בעיקר לקבוצת תמיכה ולעו"ס שלי . בקבוצת תמיכה, מבקשים ממני להתקשר ברגעים של דודא , גם המטפלת זמינה אלי בשעות העבודה . אני לא מצליחה להרים טלפון . אני כועסת על זה שאני זו ש"צריכה" אותם ואף אחד לא צריך אותי . רוצה להוכיח שאני לא צריכה אף אחד , מפחדת לשדר חולשה . מפחדת מהתלות באחרים . אני מרגישה כמו עיוור שזורק את מקל הנחייה שלו , וצריך לסמוך על אחרים שיראו לו את הדרך . זו החלטה גורלית שמעוררת בי זעם . זו בחירה בין חיים ומוות . הבחירה היא ברורה , אך המהלך קשה מנשוא . זה כאילו אני מעדיפה למות מאשר לסמוך . זה פשוט מפחיד . אנשים פוגעים ומאכזבים כי הם אנושיים זה ברור לי , לכן אני מפחדת שהם יכשלו בלהיות שם עבורי . אני אנושית וגם אני נכשלתי . המטפלת לא צריכה אותי וגם הם לא , כי הם נקיים . רק אני צריכה את כולם וזה מעצבן אותי! זה כאילו שיש לי הגנה מאנית ואני שותה על מנת לשמור עליו . טיפים?
תעזרי בטיפ הכי גדול של המכורים - רק להיום אח שלי מכור וזה עוזר לו.. הוא הולך לn.a ועושה את שיטת 12 הצעדים ומאוד השתפר.. תני לזה זמן.. והכי חשוב זה להיעזר בכל מי שאת יכולה
הי MA, טוב לשמוע על ההתקדמות שלך. רבות פה עסוקות בהכחשת הצורך וההזדקקות. חשבי על כך שאת מחליפה תלות רעה ומזיקה (בסם/אלכוהול) בהזדקקות בוגרת יותר (היעזרות באחרים משמעותיים). מקווה שהיה תשר יעיל... חתימה טובה, אודי
מנהל פורום פסיכולוגיה קלינית
