חוסר עקביות רצוף או צרוף

עכשיו אני קצת יותר בסדר, אומר זאת בזהירות כי זה אפס אנד דאונס ואין לדעת מה ילד הרגע הבא. הדבר האחרון שאני צריכה לעשות זה לכתוב כאן, בערב שבת אני אמורה מקסימום לחפש מתכונים לארוחת השבת באינטרנט, בסוף אני כן יבשל וינקה עד איזה 9 בלילה, בעלי יכעס קצת, אני יעלב... העיקר שנעשה קידוש ונשב כולנו ביחד... בזה לצערי אני דווקא מגלה עקביות - בחוסר המעש המתמשך. בעיקר בימי שישי, יש לי פוסט טראומה מהיום הזה ואני לא אפליג אל מחוזות העבר, זה לא עוזר אפילו שיודעים, אולי לא יודעים הכל אולי מוטב לא לדעת לפעמים. האמת התכוננתי לכתוב על חוסר הרצף בחוויה האישית שלי, שרצופה בניתוקים מעצמי אלא שבעצם השיר הזה שכתבתי די מתאר ההרגשה אבל אני מוכנה לגלות למען הקהילה למה ואיך זה קורה בפועל בכאן ועכשיו, פתאום יש לי מחשבה אחרת שאולי למרות המודעות ישנם אירועים שאי אפשר לזכור בגלל הגיל הצעיר שבו הם התרחשו, למשל כשהייתי תינוקת בת כמה חודשים נפלתי מהידיים, מתוך שלומיאליות ורשלנות של הורי, כנראה שזה קרה לפחות פעמיים. לא ממש סיפרו לי על כך , אלא שבעקבות הנפילות שברתי את הרגליים ועשו לי ניתוחים לפני גיל שנה לדעתי ויש לי צלקות ארוכות, ידעתי שהיו שני ניתוחים משום שיש שתי צלקות לא ידעתי למה יש שתיים ,היה איזה סיפור לא ברור על איזה תינוקת שמנה וכבדה שנפלה ברוב טפשותה מהידיים וכמעט הרסה את המשפחה אז כמובן שלא שאלתי שום דבר וקיוויתי רק שלא ידברו על זה, על הפשלות הכמעט ראשונות שלי בשורה ארוכה מאוד. הצלקות לא הפריעו לי ולא חשבתי שיש משמעות למשהו שאני לא זוכרת (עד שהגעתי לצבא והורידו לי את הפרופיל ל 64 רק בגלל הצלקות משום שלא הייתה לי שום מגבלה והרסו לי את הקריירה הצבאית P:), אבל אולי כמו שנוהגים לומר הגוף זוכר אולי גם בגלל זה אין לי תחושה של רצף מבחינה גופנית? (נראה לי שאדבר על זה בטיפול, אנסה לזכור את זה, אולי דיברתי על זה פעם אבל בהקשר אחר נדמה לי). אולי היפנוזה יכולה לעזור כאן? עכשיו אני הולכת לעשות משהו מועיל (עכשיו!). חשבתי לא להתנצל אבל אני לא יכולה, אז אני מתנצלת על הטרחנות. תודה שבת שלום. נ.ב בסוף לא הסברתי על חוסר הרצף בכאן ועכשיו.

הפאשלות הן ממש לא שלך...תינוקות לא נופלים סתם כך מהידיים ולא משנה כמה הם שוקלים ובוודאי שלא הורסים משפחות!!! הם כל כך זכים ותמימים...כמובן שזאת רשלנות של הורייך!! ואפילו יותר מכך!! ואני בטוחה שיש דברים שיוכלו לעזור, לגבי ההפנוזה אודי יענה, מתארת לעצמי שכן. שמרי על עצמך ולא רק על המשפחה. מיכל

תודה לך על התגובה. ה לא היה בכוונה , ההורים שלי באמת היו שלומאלים, נפלתי כנראה מהיידים של אחי שהיה בן שבע שמונה. ובמקרה אחד הייתי כנראה כבדה מידי בשבילו משום שכבר היה לי גבס על הרגל, וכאן באמת הייתה קצת רשלנות. מאחר שאני לא זוכרת, זה לא מפריע לי.

בחרתי את הניק בגלל הבן שלי ששבר את רוחי, קצת שבר אולי... בכלל לא חשבתי על אותם שברים ישנים. אם כי אולי באמת הניק מתאים משום שבימי חיי בעיקר כשהייתי ילדה שברתי גם את שתי הידיים (לא בדיוק באותו זמן) את האצבעות של היידיים והרגליים. יש לי נטייה להיפצע מידי פעם, אין לי מקום שאין לי בו איזו צלקת. ובקשר להיפנוזה, השאלה הייתה בקשר להזכרות, לא דווקא באותן נפילות, אלא ההפך. לזכור שהייתי מן הסתם גם מוחזקת, מעין חוויה מתקנת.